פסקי דין על נאות מזרחי | פסקי דין על אברהם מזרחי |

1867/08 העז     01/04/2014




העז 1867/08 מדינת ישראל נ' נאות מזרחי, אברהם מזרחי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

מ.י. משרד התמ"ת המחלקה המשפטית-עו"ז נ' נאות מזרחי
ואח'
הע"ז 1867-08


בפני

השופטת נטע רות




המאשימה
מדינת ישראל
, משרד התמ"ת


ע"י ב"כ עו"ד שניידרמן



-

הנאשמים
1. נאות מזרחי
2. אברהם מזרחי


ע"י ב"כ עו"ד לוי

גזר - דין

1.
הנאשמים הורשעו על פי כתב אישום שהוגש ביום 9.12.08 בעבירות של העסקת 14 עובדים זרים בעלי אזרחות סינית ללא חוזה עבודה בכתב ובלא שנימסר להם פירוט שכר ומבלי שהועמדו לשימושם מגורים הולמים. עבירות על סעיפים 2(ב)(2) ו- 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים ) התשנ"א – 1991 (להלן: חוק עובדים זרים).

2.
הנאשם 2 שהינו נושא משרה בנאשמת 1 הורשע בעבירה של הפרת אחריות נושא משרה על פי סעיפים 5 2(ב)(2) , 2(ב)(4) ו- 2(ב)(7) לחוק עובדים זרים.

3.
הנאשמת הייתה במועד הרלבנטיים לכתב האישום חברה לעבודות בניין ואילו הנאשם 2 היה הבעלים והמנהל של הנאשמת.

4.
במסגרתה הכרעת הדין מיום 10.6.13 נקבע כי ביום 29.11.04 אותרו באתר בניה שהפעילה הנאשמת
בחולון 14 עובדים
זרים בעלי אזרחות סינית אשר הועסקו בעבודות בניה והתגוררו באתר כאשר ביצוע העבירות המפורטות בפתיח מתייחס לכל אחד ואחד מעובדים אלה.

5.
ב"כ המאשימה הדגיש את חומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים ואת ריבוי העבירות בהן הורשעו ביחס לכל ארבע עשר העובדים, וביקש כי הרף התחתון במסגרת מתחם הענישה ההולם יעמוד על 50% מהקנס המקסימאלי שהיה קבוע בחוק.

6.
ב"כ הנאשמים ציין כי מדובר בעבירות שנעברו בשנת 2004 בעובדה שכתב האישום הוגש כמעט 5 שנים לאחר ביצוען וכן במחדלי התביעה בניהול ההליך. כמו כן ביקש לזקוף לזכות הנאשמים את העובדה שלמעט העבירות בהן הורשעו הם לא עברו עבירות דומות - לא לפני הגשת כתב האישום ולא לאחריו, כי הם שיתפו פעולה עם הרשויות בעת חקירת העובדות וכי עצם ההרשעה תסב להם נזק ותרתיע גורמים שונים מפני התקשרויות עימם ובכך תפגע במקור פרנסתם של עובדי הנתבעת.

7.
כידוע, ביום 10.1.12 פורסם תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין) בדבר
"הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה"
.
בהתאם להוראת התחולה,
"תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו"
והוראותיו
"יחולו על הליכים שביום התחילה טרם ניתנה בהם הכרעת הדין"
. בהתאם, ונוכח מועד מתן הכרעת הדין בהליך זה – חל על ענייננו התיקון האמור.

סעיף 40 ב' לחוק העונשין קובע כי
"העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העיקרון המנחה)"
. המחוקק הוסיף וקבע במסגרת התיקון לחוק כי על בית המשפט לקבוע
"מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעיקרון המנחה"
, ולהתחשב לצורך כך
"בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40 ט'"
– וביניהן הנזק שנגרם מביצוע העבירה, הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה, מידת השליטה שלו על מעשהו וגם במצבו הכלכלי של הנאשם.

כמו כן נדרש בית הדין לקבוע
את העונש המתאים לנאשם – במסגרת אותו מתחם (אלא אם קיימת הצדקה לחרוג מכך בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור), בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40 י"א, וביניהן הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו, מאמציו לתיקון תוצאות העבירה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו וכן חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה.

8.
יוטעם כי סעיף 40 י"ג(א) לחוק העונשין, קובע כי ככל שהנאשם הורשע
"בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, יקבע מתחם עונש הולם... לאירוע כולו, ויגזור עונש כולל לכל העבירות בשל אותו אירוע"
.
סע' 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985, הקובע כי אין לגזור קנס שהוא נמוך מהקנס המנהלי (נכון למועד ביצוע העבירה) אלא
"מנימוקים שיירשמו"
.
מעבר לכך ההלכה שיצאה מלפני בית הדין הארצי לעבודה הינה כי נקודת המוצא צריכה להיות, למעט במקרים מיוחדים, כפל הקנס המנהלי
(ע"פ 74/09 מדינת ישראל
– זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 10.5.10)
.
על רקע זאת, ביחס לעבירה התקשרות עם העובדים ללא חוזה בכתב הרי שהרף המקסימלי כפי שעמד בתוקפו במועד ביצוע העבירה עד על סך של 104,400 ש"ח בגין כל עבירה קרי – בגין כל עובד ואילו הרף הנמוך עומד על כפל הקנס המינהלי כפי שעמד בתוקפו במועד הקובע קרי – על סך של 10,00 ש"ח בגין כל עבירה וביחס לכל עובד.

9.
ביחס לעבירה על אי העמדת מגורים הולמים לעובדים הרף הגבוה עומד גם כן על סך של 104,400 ש"ח ואילו הרף הנמוך בגובה כפל הקנס המינהלי עומד על סך של 5,000 ש"ח בגין כל עובד.
ביחס לעבירה של אי פרוט תלושי שכר הרף העליון עומד על 52,000 ש"ח בגין כל עבירה ואילו הרף
התחתון עומד על 4,000 ש"ח. (כפל קנס)
ביחס לאחריות נושא משרה הרי שהרף הינו בסך של 372,000 ש"ח ואילו הרף הנמוך הינו 10,000 ש"ח.

10.
במקרה דנן הבאתי בחשבון, מחד את חומרת הפגיעה והיקפה בזכויות העובדים הזרים ובנורמות הפגומות שאימצו הנאשמים, אך מאידך הבאתי בחשבון את הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה (לפני כמעט למעלה מ-10 שנים) ובעיקר נוכח העובדה כי מאז העבירה הנאשמים לא חזרו לסורם, משעולה כי אין מידע ביחס לביצוע עבירות דומות מאוחרות (ואף לא מוקדמות). נסיבות אלה מחלישות עד מאוד את השיקול ההרתעתי והענשתי. מה גם שדי בעצם ההרשעה כדי להסב נזקים כלכליים לנאשמים.
כמו כן הבאתי בחשבון כי הנאשמים הורשעו אומנם בביצוע עבירות המתייחסות ל-14 עובדים אולם לטעמי יש להתייחס להעסקת כלל העובדים כאל מקשה אחת, כאשר בפועל עולה כי הנאשמים לא שבו וביצעו את העבירות וריבוי העבירות אינו מלמד על עבריינות מועדת או סדרתית, אלא על אירוע חד פעמי שהתרחש לפני שנים רבות.
כמו כן יש להביא בחשבון את העובדה שעצם ההרשעה עלולה להסב נזקים כבדים לנאשמים בכל הנוגע להתקשרויות מול צדדים שלישיים.

11.
בהתחשב במכלול השיקולים דלעיל שוכנעתי כי מוצדק לחרוג במקרה זה מהרף התחתון (ככל שמתייחסים לכל
עבירה בנפרד להבדיל מאירוע אחד הטומן בחובו מספר עבירות), ומשכך ומשיקולי שיקום יש להסתפק בהטלת קנס על הנאשמת בסך כולל של 80,000 ₪ אשר ישולם ב-40 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.14 וכן בהטלת קנס כספי על הנאשם בסך של 10,000 ₪ על הנאשם אשר ישולם עד ליום 1.5.14.
בנוסף לכך, יחתום הנאשם על התחייבות בסך 116,800 ש"ח להימנע מביצוע עבירה לפי חוק עובדים זרים, וזאת למשך 3 שנים. החתימה תתבצע לא יאוחר מיום 1.5.14.

המזכירות תשלח העתק מגזר הדין לצדדים ותודיע להם טלפונית על מתן גזר הדין.

ניתן היום, 1.4.14, בהעדר הצדדים.

נטע רות
, שופטת







קלדנית: דפנה ענוה-רז







העז בית דין אזורי לעבודה 1867/08 מדינת ישראל נ' נאות מזרחי, אברהם מזרחי (פורסם ב-ֽ 01/04/2014)