פסקי דין על גדעון לנדסברגר | פסקי דין על dmk deutsche milchkontor gmbh (חברה זרה)

16914-11/13 א     02/04/2014




א 16914-11/13 גדעון לנדסברגר נ' dmk deutsche milchkontor gmbh (חברה זרה)








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 16914-11-13 לנדסברגר נ' dmk deutsche milchkontor gmbh




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
1

בפני

הרשמת - כב'
השופטת
אביגיל כהן


התובע - המבקש

גדעון לנדסברגר
ע"י עוה"ד בועז בן צור
ואורי שנלר


נגד


ובעניין: ה
נתבעת

ובעניין

dmk deutsche milchkontor gmbh (חברה זרה)
משרד עוה"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'







ע"י עוה"ד יוסי אשכנזי ומשה יעקב

החלטה



1.
תובע – תושב ישראל ונתבעת – חברה זרה הפועלת בחו"ל מיוצגים ע"י אותו משרד עורכי דין בתביעות שהוגשו נגדם ע"י צדדי ג'.

התובע מגיש תביעה נגד הנתבעת בישראל.
האם המצאת כתב התביעה עבור הנתבעת למשרד עורכי הדין המייצג את שניהם היא המצאה כדין?
זה המקרה הנדון בפני
.

התובע הגיש בקשה להכיר בהמצאת כתב התביעה לידי משרד עוה"ד הרצוג, פוקס, נאמן ושות' (להלן: "משרד עוה"ד") כהמצאה כדין לנתבעת.



2.
עסקינן במקרה ייחודי שהוא "ספיח" לפרשייה אשר מכונה בשם: "פרשת רמדיה".
התובע מונה בחודש אוגוסט 2003 להיות מנכ"ל חטיבת רמדיה בקבוצת היינץ ישראל.
הנתבעת היא תאגיד רפתנים (דוגמת "תנובה" בישראל) אשר פועל בגרמניה בייצור מזון תינוקות ומפיץ את מוצריו לעשרות מדינות ברחבי העולם.
בחודש נובמבר 2003 החלה בישראל "פרשת רמדיה". בקצרה אציין, כי בתקופה הרלוונטית, בעקבות אישפוזם של תינוקות בבתי חולים במצב קשה וכן עקב מות מספר תינוקות, התברר כי התינוקות ניזוקו כתוצאה מצריכת פורמולה צמחית שיוצרה, בניגוד למצוין על גבי אריזתה, כשהיא דלה במרכיב חיוני מסוג תיאמין (ויטמין
b1
).
בגין אותם נזקים הוגשו מספר תובענות ייצוגיות. התנהל הליך פלילי בעניין גם נגד התובע. התובע הואשם בין היתר בגרימת מוות ברשלנות ובסופו של יום לאחר ניהול ההליך, זוכה התובע ממרבית האישומים שעמדו נגדו. (על פי האמור בכתב התביעה דנן, הוא זוכה מכל האישומים הקשורים לפרשת רמדיה).

3.
התביעה דנן הוגשה על סך 10,200,000 ₪ נגד הנתבעת שהיא חברה זרה הרשומה בגרמניה וזאת בגין נזקים נטענים שנגרמו לתובע כתוצאה מאותה פרשייה.

4.
הבקשה שלפני מעוררת נושא ייחודי בדיני ההמצאה (שני הצדדים לא יכלו להציג תקדים אשר עוסק בנסיבות זהות).
מדובר בתובע ובנתבעת שהם עדיין מיוצגים ע"י משרד עוה"ד בתביעות המתנהלות נגדם בישראל.
עתה – כאשר התובע רוצה לתבוע את הנתבעת הוא מבקש לבצע המצאה למשרד עוה"ד אשר מייצג הן אותו והן את הנתבעת ובדרך זו "לקנות" את סמכותו של בימ"ש בישראל ולנהל את התביעה שהוא מגיש נגד הנתבעת – חברה זרה, בישראל.

5.
העובדות בבסיס הבקשה אינן שנויות במחלוקת.
א)
הנתבעת היא חברה זרה הרשומה בגרמניה ומתנהלת בגרמניה.

לא נטען, כי יש לה סניף בישראל. כתובתה בגרמניה ידועה.



ב)
לא נטען, כי מעבר לשירות משפטי שניתן לנתבעת ע"י משרד עוה"ד, קיים קשר עסקי בין הנתבעת ומשרד עוה"ד.

ג)
משרד עוה"ד ייצג ועדיין מייצג הן את התובע
והן את הנתבעת בתביעות אשר הוגשו בעניין פרשיית רמדיה.
עשרות תביעות אשר הוגשו על ידי משפחות הילדים שנפגעו מהפרשייה וכן תובענות ייצוגיות בעניין רמדיה.
כמו כן מייצג משרד עוה"ד בתביעה שהוגשה ע"י שירותי בריאות כללית בביהמ"ש המחוזי בת.א. 2099/09.

ד)
משרד עוה"ד לא יוכל בכל מקרה לייצג את הנתבעת בתביעה דנן בשל ניגוד עניינים.

6.
התובע שלח ביום 25/8/13 אל משרד עוה"ד מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים.
במכתב תשובה אישר משרד עוה"ד כי הוא מייצג את הנתבעת בתביעות צדדים שלישיים שהוגשו בקשר עם פרשיית רמדיה, קרי, תביעות של משפחות הטוענות כי ילדיהם נפגעו מצריכת הפורמלות הצמחית וכן תביעות שיבוב הקשורות בהם, אך המשרד אינו מייצג את הנתבעת ולא יכול לייצג בעניין הדרישה שנשלחה, בהתחשב בכך שהמשרד מייצג גם את שולח המכתב, כלומר התובע דנן.
על כן, התבקש התובע לפנות ישירות לנתבעת בעניינים נשוא הדרישה.
נעשה ניסיון נוסף לפני הגשת התביעה וגם לאחר מכן לבצע מסירה לנתבעת עצמה ולמשרד עוה"ד, ומשסירב משרד עוה"ד לקבל את כתב התביעה הוגשה הבקשה.

7.
התובע טוען, כי ההמצאה אשר בוצעה למשרד עוה"ד היא המצאה כדין הן על פי תקנה 477 לתסקד"א והן על פי תקנה 482 (א) לתקסד"א.

8.
משרד עוה"ד טוען, כי הוא אינו מורשה בניהול עסקים של הנתבעת ותקנה 482 (א) לא חלה בענייננו.


כמו כן טוען, כי הוא אינו עורך הדין של הנתבעת בכל הקשור לתביעה זו ולנושא תביעה זו וכי לא יתכן שרק בשל העובדה שהמשרד מייצג את הנתבעת בעניינים אחרים, ניתן יהיה לבצע המצאות למשרד עוה"ד עבור הנתבעת בכל דבר ועניין ובדרך זו לקנות סמכות בינלאומית לבית משפט בישראל, תוך ביצוע "מעקף" של תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי.

9.
המסגרת הנורמטיבית:

א)
תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת:
"ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת".

(הדגש אינו במקור – א.כ.).

כיוון שבמקרה דנן, גם משרד עוה"ד לא חולק על כך, שהוא עדיין עורך דין של הנתבעת בתביעות רבות המנוהלות בישראל, אזי לכאורה על פי לשון התקנה מתקיימת הוראת תקנה 477 לתקסד"א.
לעניין זה ראה גם ע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם פ"ד לח (4) 309 (להלן: "הלכת יוחימק") שם נקבע, כי לגבי עורך דין התקנה אינה דורשת שהלקוח יסמיך את עורך הדין לקבל כתבי בי דין ודי בכך שהוא פועל באותה עת כעורך דין של הנמען על מנת שיראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי בי דין בשמו.

ב)
תקנה 482 (א) לתקסד"א אשר כותרתה: "המצאה למורשה בהנהלת עסקים", קובעת כדלקמן:
"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו אזור שיפוט".

(הדגש אינו במקור – א.כ.).



על פי לשון התקנה יש צורך שההמצאה תבוצע למנהל או למורשה בניהול עסקים.
כאשר בוחנים אם אותו גורם שבוצעה לידו ההמצאה הוא מורשה בניהול עסקים, בודקים בעיקר את אינטנסיביות הקשר בין המורשה לנתבע כפי שאפרט בהמשך.

10.
תמצית טענות התובע:
א)
ב"כ התובע טען, כי בענייננו, עוה"ד יכולים להיות מוגדרים גם כ"מורשה לניהול עסקים" כמשמעותו בתקנה 482 (א) לתקסד"א.
הוא מפנה למקרה שנדון בבית המשפט העליון ברע"א 2737/08 ארבל נ'

tui ag


ואח'
(

פסק דין
מיום 29/1/09) שם נקבע, כי הדיבור "מורשה" בתקנה 482 (א) לא צריך להיות מפורש במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הוא קיומו של קשר אינטנסיבי בין מורשה לנתבע באופן שיהיה בו להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים אשר הוגשו נגדו, וגם נקבע, כי שאלת דרגת אינטנסיביות הקשר נבחנת בכל עניין על פי נסיבותיו.

ב)
ב"כ התובע טוען, כי שתי התקנות [477 + 482 (א)] אשר תכליתן היא להביא לידיעת הנתבע את עצם קיומו של ההליך נגדו, מובילות למסקנה, כי ההמצאה שבוצעה כאן היא המצאה כדין.
אין חולק על כך, שמשרד עוה"ד עודנו מטפל ומייצג את הנתבעת בתובענות שונות בישראל.
יש להניח, כי עורך הדין העביר את הידיעה על הגשת כתב התביעה למרשהו.
גם אם יש ניגוד עניינים למשרד לייצג את הנתבעת בתביעה דנן, שכן אותו משרד ייצג ועדיין מייצג את התובע בתביעות אחרות, אזי אין בכך כדי למנוע את היות המשרד מען ראוי להמצאת כתבי בי דין המיועדים לנתבעת.
ג)
צוין, כי במסגרת תביעה שהוגשה נגד הנתבעת ונגד נתבעים נוספים על ידי תינוק ומשפחתו שניזוק, ביקשה הנתבעת להותיר את התובענה בישראל וטענה, כי ישראל הוא הפורום הנאות, ובכך גילתה דעתה כי ישראל היא פורום נאות לעסוק בתביעות הקשורות בפרשיית רמדיה. (מפנה לפסקה 21 בבש"א (י-ם) 1712/06
landwirtsckammer schleswig-holstein
(lufa
)

נ' היינץ רמדיה בע"מ ואח' בע"מ).
[להלן: "עניין
lufa
"].
11.
תמצית טענות משרד עוה"ד:
א)
באשר לתקנה 477:
נטען, כי על פי הפסיקה ההמצאה לעו"ד היא רק לעורך דין בנושא ההתדיינות ואילו במקרה דנן המשרד מטפל בענייני הנתבעת בתביעות נזקי גוף ותביעות שיבוב בלבד ולא בכל תביעה שהיא, נטען כי התביעה דנן היא לנזק כלכלי ולא לנזק גוף עקב צריכת הפורמולה הפגומה, ועל כן אין מדובר בייצוג בנושא ההתדיינות.
התובע בתשובה לתגובה טען, כי אין כך הדבר שכן בתביעה המנוהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בת.א. 2099/09 שירותי בריאות כללית), תביעה אשר הוגשה גם נגד הנתבעת וגם נגד התובע אין מדובר בנזקי גוף.
כאשר מעיינים בכתב התביעה, ניתן להיווכח כי מדובר בתביעה שהיא רובה ככולה תביעת שיבוב וכפי שהוגדרה במהות התביעה בין היתר: "הטבת נזקי גוף". (כתב התביעה צורף כנספח 2 לתשובה לתגובה ובפרק ב' לכתב התביעה שכותרתו: "נזקים" כולל למעשה סכומי השבה – שיבוב).
כך שמדובר בתביעה אשר במהותה היא בגדר "תביעת שיבוב לנזקי גוף".
נטען על ידי משרד עוה"ד, כי לא רק שהמשרד לא מייצג את הנתבעת בנושא ההתדיינות אלא שהוא מנוע מלעשות כן בשל ניגוד האינטרסים המובנה והברור הנובע דווקא מהעובדה שהוא מייצג גם את התובע וגם את הנתבעת יחדיו בתביעות נזקי הגוף וכי לא יעלה על הדעת, שמקום שבו הנתבעת והתובע מיוצגים יחדיו בעניין מסוים על ידי משרד עורך דין אחד, אותו משרד עורכי דין יהווה "מכשיר" להמצאת תביעה בסכסוך בין שני אותם צדדים.

ב)
באשר לתקנה 482 (א):
משרד עוה"ד טען, כי הוא אינו מורשה בניהול עסקיו של הנתבע הזר. כאשר מדובר במבחן אינטנסיביות הקשר על פי הפסיקה, דנים באינטנסיביות של קשר עסקי ולא באינטנסיביות של קשר בין עורך דין ללקוח. כך קובעת התקנה עצמה.
נטען, כי ברע"א 2737/08 ארבל נ'
tui ag


ואח'

בית המשפט עמד על הקשר העסקי הקיים בין הנתבעת לבין הגורם אליו המציא התובע את כתב התביעה.


כך גם ברע"א 8957/09 אוזן נ' קיובי אשר צוטט אף הוא על ידי התובע (פס"ד מיום 8/3/11 שניתן ע"י כב' השופט [כתוארו אז] גרוניס)
בסעיף 5 לפסק הדין, בחן ביהמ"ש את אינטנסיביות הקשר מכוח תקנה 482 (א) אך אינטנסיביות הקשר נבחנה רק לאחר שהתובע הוכיח כי הקשר בין הנתבעים הזרים לבין המורשים הוא קשר עסקי.
כמו כן מדגיש משרד עוה"ד, כי ההלכה אשר הובאה על ידי התובע בעניין קווי אשראי ת.א. (ת"א) 2201/04 קווי אשראי לישראל (מרכז בע"מ) בפירוק נ' חיים צוף, החלטה מיום 24/8/11 (להלן: "הלכת קווי אשראי") שם הכיר בית משפט בהמצאה שהיתה לעורך דין כמורשה בניהול עסקים עבור נתבע זר, היא בעניין עורך דין אשר נקבע לגביו, כי הוא אינו משמש יותר כעורך דין של הנתבע הזר אלא הוכח, כי עורך הדין מקיים "קשר עסקי אינטנסיבי" עם הנתבע הזר.
נטען, כי בענייננו, משרד עוה"ד אינו מקיים קשר עסקי עם הנתבעת אלא מספק שירות משפטי בלבד, ועל כן אינו יכול להיכנס לגדר תקנה 482 (א).

משרד עוה"ד מדגיש, כי במקרה דנן, אין להכיר בהמצאה למשרד
שכן פעולת ההמצאה לא נועדה רק ליידע את הנתבעת על קיום ההליך נגדה אלא מטרתה להחיל על הנתבעת את סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי ולפיכך, יש לנקוט זהירות רבה וצמצום רב כאשר באים לבחון המצאה שכזו.

עוד נטען על ידי משרד עוה"ד, כי כל סוגיית הפורום הנאות יכולה להתברר רק אחרי שמבוצעת המצאה כדין.
צוין, כי בתיק שבו ביקשה הנתבעת להותיר דיון בישראל בש"א (י-ם) 1712/06
בעניין

lufa
, דחה בית המשפט את עמדת הנתבעת וקבע, כי הפורום הנאות לבירור המחלוקת עם צד ג' (מעבדה גרמנית) הוא בית משפט בגרמניה.

12.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בעל פה, הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות, מהנימוקים כדלקמן:
(1)
עסקינן בתביעה אשר הוגשה נגד נתבעת – חברת חוץ.


התובע לא פעל בדרך המלך על מנת לבקש קבלת היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט (על כל הכרוך בכך – עמידה בתנאי תקנה 500, תרגום המסמכים דרך, המצאה מיוחדת וכיוצ"ב) אלא מבקש שבימ"ש יקנה סמכות בינלאומית בתביעה אשר הגיש, רק בשל העובדה שהוא ביצע המצאה למשרד עוה"ד, המייצג גם אותו וגם את הנתבעת בתביעות שונות.

(2)
כבר נקבע לא אחת בפסיקה, כי כאשר מדובר בקניית סמכות בינלאומית, אזי מדובר בשאלה מהותית ולא בנושא פרוצדורלי – טכני במהותו.
לפיכך, נקבע בפסיקה, כי סמכות בינלאומית לא נקנית רק באמצעות "כלל הידיעה".
ראה למשל עניין זה: פסקה 7 בהלכת קווי אשראי, וכן החלטת כב' השופטת נחליאלי – חיאט מיום 21/6/11 בת.א. (מחוזי ת"א) 44747-03-10 נגר כדורי וזמירה בע"מ נ'
atlas estates (vagany) ingatlanforgalmazo kft

ואח',
שם אוזכרה פסיקה רבה נוספת.

(3)
נושא המצאה לעו"ד בישראל עבור נתבע זר נדון גם בת.א. (י-ם) 8279/06 ליב קוגן – לוקס נ' ליאון קוגן (החלטה מיום 17/7/06) שם דחה כב' השופט זילברטל בקשה להכיר בהמצאה למשיב זר ע"י המצאה לעורך דין אשר נטען, כי ייצג את המשיב בנושאים הכלולים בתובענה.
עורך הדין טען שם בין היתר, (ראה סעיף 4 להחלטה), כי ההתעקשות לבצע לו את המסירה, שעה שהמבקשת יודעת היטב את כתובתו, היא רק ניסיון להתגבר על מצב של חוסר סמכות וכי המבקשת יודעת היטב שהוא לא מייצג את המשיב.
כב' השופט זילברטל סקר בסעיף 5 להחלטה את הפסיקה, ובין היתר נקבע:
"בפסק הדין ברע"א 1947/91 שטיין ואח' נ' כץ, פ"ד מה(4) 705 פסק כב' השופט ש' לוין, כי המונח "עורך דין" בתקנה 477 לתקנות הוא "עורך דין של הנתבע בנושא ההתדיינות" (עמ' 708 מול האות ג', ההדגשה אינה במקור).



כב' השופט לוין הוסיף וקבע, כי פסק הדין בעניין יוחימק הרחיב את תחומה של תקנה 477 "עד קצה הגבול" ולפיכך "אין להרחיב את תחולתה נוספות גם למקרה שכתובתו של 'עורך דין' נמסרה ככתובתו לצורכי המצאה של הנתבע בחוזה שבינו לבין צד זר" (שם, עמ' 708 מול האות א', וראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 139, בעמ' 233, הערת שוליים 24א).
בהחלטה בבש"א (מחוזי-י-ם) 1007/06 (ת"א 5271/03) אטיאס ואח' נ' הרשות הפלסטינית ואח' (פורסמה ב"נבו"), פסק כב' השופט אוקון, כי כאשר מוגש כתב תביעה "חדש" נגד נתבע, הוא אינו בחזקת מי שיש לו עורך דין לענין אותה תביעה, גם אם בתביעה קודמת הוא יוצג על ידי עורך דין פלוני. בהחלטה זו הוסיף כב' השופט אוקון וציין, כדלהלן:
"קביעה זו מתיישבת עם תכלית ההוראות בדבר המצאת כתבי בי-דין, שאינה רק להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו, אלא גם להחיל עליו, באמצעות האקט הפורמלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט (רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ' מגדל חב' לביטוח, פ"ד מב(4) 762, בעמ' 768-769). ברגיל, החלת השיפוט הפרסונאלי של בתי המשפט בישראל על נתבעים הנמצאים בשטחי מדינות זרות אינה נעשית באופן אוטומטי. על התובע להראות כי יש לו עילת תביעה טובה וכי מתקיימת אחת החלופות שבתקנה 500 לתקנות סדר הדין".
מכל האמור לעיל עולה, כי ניכרת בפסיקה מגמה שלא להרחיב יתר על המידה את מתחם העניינים שבגדרם ניתן יהיה להמציא כתב בי-דין לנתבע באמצעות עורך דין, במובן תקנה 477 לתקנות, כאשר אין מדובר במצב של ייצוג פורמלי על ידי אותו עורך דין, במיוחד כאשר ענייננו בנתבע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט.
מגמה זו של צמצום נובעת מאופייה של פעולת ההמצאה, ובעיקר מסירת הזמנה לדין, שלא נועדה רק להודיע לנתבע על קיום ההליך נגדו, אלא גם להחיל עליו את סמכות השיפוט של בית המשפט. מגמת צמצום זו מתחזקת במיוחד כשמדובר בנתבע זר, מה גם שידוע מקום הימצאו ואין טענה שלא ניתן להמציא את התובענה "לנמען גופו", והרי זו ההמצאה הטובה ביותר, ואם היא אפשרית, יש לנקוט בה".

(4)
מילים אלו יפות גם בענייננו.
במקרה דנן, כתובתה של הנתבעת בגרמניה ידועה ואין קושי "טכני" לבצע לה מסירה לכתובתה הידועה, אלא שהתובע מבקש לעשות שימוש בתקנות 477 + 482 (א) לתקסד"א על מנת לייתר צורך בהגשת בקשות ונקיטת צעדים לצורך קניית סמכות בינלאומית.
רצונו הוא – לבצע מסירה למשרד עוה"ד בישראל וכך לקנות את הסמכות הבינלאומית.
עם כל האמפטיה לנסיבות שהובילו את התובע להגשת התביעה, אינני סבורה שניתן לעשות בתקנות שימוש טכני המנוגד לתכליתן, רק על מנת לסייע לו לנהל תביעתו בישראל נגד נתבעת זרה, מבלי לפעול כנדרש לצורך רכישת סמכות בינלאומית לבית משפט בישראל.

(5)
באשר לתקנה 477 לתקסד"א:
במקרה דנן, משרד עוה"ד עדיין מייצג את הנתבעת בהליכים שונים, כשם שהוא עדיין מייצג את התובע.
הייצוג הוא
אמנם בענייני פרשת רמדיה אך התביעות הן אכן במהותן תביעות לנזקי גוף ותביעות להטבת אותם נזקי גוף – "תביעות שיבוב", שעה שהתביעה דנן אינה עוסקת בנזק גוף.
לא הוצג יפוי כח שנתנה הנתבעת למשרד עוה"ד, וב"כ התובע טען, כי יש להחיל בעניין זה את הכלל ולפיו צד אשר אינו מגיש ראיה המצויה בחזקתו, חזקה כי אותה ראיה היתה משמשת לחובתו.
אינני מקבלת טענה זו במקרה דנן.
התובע אשר מיוצג אף הוא ע"י משרד עוה"ד חתם רק על יפוי כח אחד עבור משרד עוה"ד ובו מצויינת במפורשת רק תביעה אחת שאליה מתייחס יפוי הכח.
למרות זאת, אין חולק על כך, שמשרד עוה"ד מייצג אותו גם בתביעות אחרות. (ללא יפוי כח חתום).
עו"ד אשכנזי מטעם משרד עוה"ד טען, כי זו הסיבה שלתגובה לא צורף יפוי כח שנתנה הנתבעת למשרד עוה"ד, כיוון שיפוי הכח החתום הוא חסר משמעות בנסיבות העניין.
על כל פנים, בתביעה דנן ברור שלמשרד עוה"ד אין יפוי כח לייצג בתיק דנן וגם לא יוכל להינתן לו בעתיד יפוי כח שכזה – לאור ניגוד העניינים המובנה בסיטואציה הקיימת.
בנסיבות אלו, אי הצגת יפוי הכח אינה יכולה להוות "חיזוק" לטענת התובע בעניין. (כשם שאינה יכולה לשמש חיזוק לגרסת הנתבעת).

במקרה דנן, עסקינן בנתבע זר, שידוע מקום הימצאו וניתן טכנית להמציא התובענה "לנמען גופו".
משרד עוה"ד לא מייצג את הנתבעת בתביעה דנן ואף מנוע מלייצג.
עצם העובדה שקרוב לוודאי כי משרד עוה"ד יידע את הנתבעת לגבי קיומה של התביעה והוא מנהל עם הנתבעת קשר של מתן שירות משפטי בתביעות מסוימות אחרות, אין בה כדי להוביל לקניית סמכות בינלאומית ביחס לתביעה דנן רק בשל מסירת כתבי בי-דין למשרד עוה"ד.
לא ניתן לקבל טענה זו שמשמעותה הסכמה אוטומטית של חברה זרה להישפט בישראל בכל תביעה שתוגש נגדה, רק בשל העובדה שיש לה עו"ד בישראל המטפל בתביעות מסוימות שהוגשו נגדה.
קבלת בקשת התובע בעניין זה אינה תואמת את תכלית התקנה – מסירה לידי הנתבע עצמו "גופו", כאפשרות ראשונית שיש להעדיפה. כאשר מבוצעת מסירה לעורכי דין בישראל המייצגים נתבע זר בתביעות אחרות ואשר בוודאות אינם מייצגים וגם לא ייצגו בעתיד את הנתבע הזר בתביעה במסגרתה מבוקש לבצע את ההמצאה, יש להעדיף את האפשרות הראשונית הקבועה בתקנה 477 לביצוע מסירה לנמען גופו ולצמצם המקרים שבהם רק מטעמי נוחות ורצון לקצר ההליכים, תבוצע מסירה למשרד עוה"ד המייצג בישראל בתביעות אחרות.

(6)
באשר לתקנה 482 (א) לתקסד"א:

תקנה זו לא חלה בענייננו.
משרד עוה"ד אינם "מנהל" או "מורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.
היחסים בין הנתבעת ומשרד עוה"ד הם יחסי עו"ד – לקוח בלבד ולא קשר עסקי אחר.
רק אם מדובר ב"מנהל" או "מורשה" העוסק בניהול עסק הנתבעת הזרה בישראל באותה עת, אזי בודקים את אינטנסיביות הקשר בין המורשה לבין הנתבע.
ב"כ התובע טען, כי תקנות 477 ו- 482 (א) לתקסד"א מבוססות על ההנחה שההמצאה תביא את ההליך לידיעת בעל הדין ולא ניתן לאפשר לעורכי הדין לסרב לקבל את כתב התביעה ו"להתנער מהמסירה" וככל שלא יעשה כן תסוכל תכלית התקנות האמורות (מתוך סעיף 25 לבקשתו).

אני סבורה, כי דווקא היעתרות לבקשה מסכלת את תכלית התקנות.
כוונת התקנות הללו אינה לעקוף את התקנות העוסקות ברכישת סמכות בינלאומית.
תקנה 482 (א) העוסקת בנתבע זר מגבילה את ההמצאה למנהל או מורשה העוסק אותה שעה בעצמו מטעם הנתבע בזר בניהול העסק בישראל.
כלומר – נקודת המוצא היא שאותו נתבע זר מינה בישראל גורם שינהל את אותו עסק בישראל, וממילא אם יש "סניף" בישראל או פעילות עסקית כלשהי בישראל, אזי קל יותר להחיל על נתבע זר שכזה את הסמכות הבינלאומית בישראל מבלי לפגוע בכללי הנימוס הבינלאומיים. (עדיין במקרה כזה ניתן יהיה להעלות טענת פורום לא נאות) אלא שבענייננו – הנתבעת לא מינתה את משרד עוה"ד לנהל עבורה את עסקה בישראל, ואין להחיל את תקנה 482 (א) לתקסד"א הן לאור לשונה והן לאור תכליתה.

13.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

ב)
התובע ישא בהוצאות משרד עורכי הדין בסך 4,000 ₪.

ג)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ד,
02 אפריל 2014
, בהעדר הצדדים.

_________________________
אביגיל כהן
, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו








א בית משפט מחוזי 16914-11/13 גדעון לנדסברגר נ' dmk deutsche milchkontor gmbh (חברה זרה) (פורסם ב-ֽ 02/04/2014)