פסקי דין על רענן כהן | פסקי דין על תמר כהן | פסקי דין על גרשון לביא | פסקי דין על שולמית לביא |

27362-06/13 תק     19/03/2014




תק 27362-06/13 רענן כהן, תמר כהן נ' גרשון לביא, שולמית לביא








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע



ת"ק 27362-06-13 כהן ואח' נ' לביא ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אורית ליפשיץ


תובעים

1
.
רענן כהן

2
.
תמר כהן


נגד


נתבעים

1.גרשון לביא
1.שולמית לביא




פסק דין


מבוא:

1.
לפניי תביעה לתשלום סך של 13,419 ₪, שעניינה חוזה לרכישת בית ברחוב דר' אברהם טיכו 32 באר שבע, בין התובעים (הרוכשים) לנתבעים (המוכרים) וטענת התובעים לפיה, הנתבעים הציגו בפני
הם מצג שווא רשלני בחוזה ואף הפרו אותו. לטענת התובעים, עקב מצג השווא שהוצג להם על-ידי הנתבעים, הם נאלצו להסדיר תכנונית את הגדר נשוא התביעה, בעלות של 13,419 ₪.

עובדות שאינן שנויות במחלוקת:

2.
בתאריך 3/2/11 נחתם בין התובעים (הרוכשים) לבין הנתבעים (המוכרים) חוזה בדבר מכירת בית ברחוב דר' אברהם טיכו 32 בבאר שבע (להלן: "הבית" ו/או "הנכס").

3.
במסגרת החוזה הצהירו הנתבעים, בין היתר, כי אין בבית חריגות בנייה, אין בו שינויים הדורשים קבלת היתרי בניה ואין כל צו שיפוטי ו/או מנהלי התלוי ועומד נגדו.

4.
הנתבעים פעלו להרחבת החצר האחורית הפונה אל הוואדי (תוספת שטח), בהסכמת המינהל, ואף שילמו בגין הרחבה זו, דמי היוון.




טענות התובעים:

5.
לטענת התובעים, בעת שרכשו את הבית, הציגו הנתבעים מצג לפיו אין כל חריגות בניה המצריכות היתר בניה וזאת למרות שבפועל התברר כי הגדר שהוקמה בחצר האחורית, הוקמה ללא היתר ואף הוצא בגינה צו הריסה.

6.
כמו כן טענו התובעים, כי הנתבעים בנו שטחים ללא היתר בעליית הגג כפי שמתברר, לטענתם, מדו"ח שמאי מטעמם. לטענתם, פעולות אלו נעשו בלא קבלת היתר מעיריית באר שבע וזו החלה בנקיטת סנקציות נגד הנתבעים, עוד בתקופת היותם בעלי הבית, כשטענת העירייה הייתה כנגד השתלטות על השטח כאמור והקמת גדר לבנים המגדירה את גבולה החדש של החצר, לאחר הוספת השטח.

7.
לטענת התובעים, הנתבעים ידעו שנעשו פעולות הדורשות היתר, ואף כי נרשם רישום דרישה להריסה על תכנית הנכס.

8.
בנוסף, נטען כי על המבנה רבץ חוב של היטל השבחה עוד משנת 2006.

9.
הנתבעים מסרו את הבית לחזקת התובעים בתחילת חודש יולי 2011, ובסוף החודש החלה העירייה נוקטת אמצעים נגד התובעים אשר כללו, ביקורי פקחי העירייה, זימונים וחקירות תחת אזהרה וצו להפסקת עבודה.

10.
התובעים שכרו את שירותיה של האדריכלית רינה ויגדר על מנת שתטפל בתוספות בניה אשר נעשו על-ידי התובעים והסדרת מעמדה של התוספת לחצר. תמורת הטיפול בתוספת השטח לחצר והכשרת הגדר האחורית, שילמו התובעים לאדריכלית סך של 5,000 ₪. בנוסף, שכרו התובעים שירותי מודד, שביצע מדידות הדרושות להכשרת חריגות הבניה, ושלמו לו סך של 2,050 ₪.



כמו כן, לטענת התובעים, לצורך הכשרת תוספת השטח לחצר והגדר המגדירה אותה הם נדרשו לשלם לעירייה, מיסים, אגרות והיטלים בסכום כולל של 3,021.80 ₪.

11.
לטענת התובעים, הנתבעים הטעו אותם בכך שלא גילו להם כי קיימות חריגות בניה בבית וכי בעבר הוצא צו כנגדם מטעם העירייה.

12.
התובעים תובעים סך של 13,419.80 ₪, כאשר הם כוללים במסגרתו אף סך של 248 ₪ (בגין צילומים אשר, לטענתם, נדרשו הם לעשות לצורך הגשת מסמכים לעירייה ולצורך הגשת התביעה דנן) וכן סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטראומה אשר, לטענתם, נגרמה להם בכך שהרגישו עצמם כפושעים כשהוזמנו לחקירות בעניין, בזבזו זמן רב עקב בירוקרטיה רבה ונגרמה להם אי נוחות רבה בשל ביקורים רבים של פקחי העירייה.

טענות הנתבעים:

13.
הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את טענות התובעים, וטענו כי במהלך בניית הנכס וכחלק מתיחום גבולות הבית והגינה נלקח שטח בסך של 60 מ"ר שהינו שטח ציבורי הגובל בוואדי הנמצא מאחורי הבית. במהלך שנת 2005 בעקבות פניה של מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), פנו הנתבעים להסדרת הפלישה בשטח 60 מ"ר לצורך גינון ולאחר תשלום סך של 2,239 ₪ שונתה תכנית הבית בשנת 2008 בצירוף תשלום נוסף של דמי היוון בסך של 1,247.40 ₪.

ביום 7/9/08 נחתם הסכם נספח לחוזה החכירה עם המינהל, המאשר את תוספת השטח המוחכר לחוכר על מנת שישמש כגינה בלבד.

14.
הנתבעים דוחים את טענת התובעים כי הדירה הועברה לרשותם ללא היתר על השטח המדובר, זאת כאשר טוענים הנתבעים כי הינם אנשים שומרי חוק, אשר עשו כל שביכולתם כדי להסדיר את הפלישה.

15.
לגבי שכירת שירותי האדריכלית על-ידי התובעים, טוענים הנתבעים כי לא ברור למה שכרו התובעים שירותיה וכי לא צירפו הם אסמכתא שיש בה כדי להוכיח טענת התובעים, לפיה נשכרו שירותיה לצורך הסדרת השטח המדובר או שמא לצורך עבודה פרטית, בבית לטובת התובעים.

16.
באשר לצו ההריסה, טוענים הנתבעים כי במהלך שנת 2005 הוצא צו הריסה כנגד הנתבעים בעקבות בניה לא מאושרת שבוצעה בשטח הבית כגון מדרגות חיצוניות המובילות לעליית הגג וסככות. לטענת הנתבעים, כחלק מהסדר אליו הגיעו הנתבעים עם העירייה הוחלט על דחיית צו ההריסה למשך שנה ופירוק המדרגות לאלתר, דבר שבוצע, לטענתם, בסמוך להחלטה.
עוד טוענים הנתבעים כי פעלו הם מיידית לקבלת אישור תב"ע מהעירייה, וזאת בהליך שהחל בשנת 2005 והסתיים בשנת 2007 כאשר בסופו ניתן היתר תב"ע.

17.
הנתבעים מאשרים כי אכן ביום 3/2/12 נחתם הסכם מכר בין הצדדים בקשר לבית נשוא התביעה וכי במסגרתו הצהירו הנתבעים, כי הבית נקי מחובות.

כמו כן, כחלק מהעברת הזכויות בדירה ומכירת הנכס, הנתבעים המציאו לתובעים ולעורך דינם שייצגם בהסכם המכר, אישורים מהעירייה ומהמנהל כי הנכס נקי מחובות. כאשר ביחס לכך טוענים הנתבעים, כי לאור כך, אין לקבל את טענות התובעים הואיל ולא היה באפשרות הנתבעים לבצע העברת הזכויות בדירה על שם התובעים, באם לא היו אישורים כאמור.

18.
עוד טוענים הנתבעים כי ביום 3/7/13 הועבר הנכס בפועל לתובעים וכי באותו היום החלו התובעים בשיפוצים. משכך טוענים הנתבעים כי החל מיום 3/7/13 אין לנתבעים כל אחריות למעשיהם של התובעים שכן הבית אינו בבעלות הנתבעים.

19.
לטענת הנתבעים, התובעים מנסים להשליך על הנתבעים, את תוצאות החריגות שהתובעים ביצעו בנכס.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט:

20.
במסגרת הדיון מיום 4/8/13 אשר התקיים בפני
כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) יניב בוקר, הסכימו הצדדים להמלצת בית המשפט באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר יבחן את המקור החוקי לחיוב וההיטלים הנוספים ששילמו התובעים ואת הצורך בהגשת התוכניות שהוגשו, לטענת התובעים, לצורך הגדלת השטח נשוא התביעה.

21.
ביום 8/8/13 מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את המהנדס מר דן אורמן.

22.
חוות הדעת מטעם המומחה ניתנה ביום

19.11.13 וזאת לאחר שנערך על ידו ביקור בנכס וכן בעיריית באר שבע.

23.
בחוות דעתו מציין המומחה כי בבחינת הסוגיה האם התשלומים שביצעו התובעים בגין היטלים ו/או אגרות נדרשו בשל הגדלת שטח הגינה בנכס או בשל טעמים אחרים הביא הוא בחשבון, בין היתר, את העקרונות והשיקולים הבאים:

1.
לנכס הונפק היתר בניה על-ידי המוכרים בשנת 2007, במסגרתו אושרה תוספת סככות בכפוף להריסת הגדר האחורית אשר סיפחה את שטח השפ"פ. הריסת הגדר אושרה בדחייה של שנה.
2.
בעקבות אישור תב"ע אשר אושר ביום 12/12/06 אושר סיפוח כ- 60 מ"ר לשטח המגרש. על שטח זה שולמו דמי חכירה למנהל אך לא שולמו היטלי פיתוח ו/או היטל השבחה לעירייה.
3.
תוספת השטח לא עודכנה בטאבו.
4.
בהתאם לחוזה המכר, שטח הנכס הינו 266 מ"ר ולא 325 מ"ר (תוספת השטח לא עודכנה בטאבו), ומשכך היה מן הראוי להוסיף בחוזה המכר שבנוסף המכר כלל גם שטח שפ"פ שהוחכר מהמנהל למטרת גינה בלבד.
5.
לא ידוע האם החריגות שבוצעו בנכס כולל גידור שטח השפ"פ היו קיימות טרם מסירת החזקה בנכס לידי הקונים. במידה וכן, על המוכר היה לטפל בחריגות אלה – לאשררן או להרסן.

24.
בהתאם לחוות הדעת הגיע המומחה מטעם בית המשפט, למסקנה כי, בהנחה ששטח השפ"פ היה מגודר טרם מסירת החזקה בנכס ובהנחה ששטח השפ"פ אכן היה חלק מחוזה המכר, על המוכר לשלם לקונה סכום של 6,367 ₪, בהתאם לפירוט להלן:

1.
היטלי פיתוח לעירייה-


2,106 ₪.
2.
היטל השבחה לעירייה-


916 ₪.
3.
השתתפות ב- 1/3 משכ"ט אדריכל-
2,320 ₪.
4.
השתתפות ב- 1/2 משכ"ט מודד-

1,025 ₪.

25.
באשר למעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט נקבע כי:
"...משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפני
ו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים..." ב-
ע"א 2934/94
, 2980/94, סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' (ניתן ביום 2/6/96, פורסם בנבו, בסעיף 4 לפסה"ד).

ראה גם,
ע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח'
(ניתן ביום 6/10/88, פורסם בנבו), שם נקבע:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן...".

26.
בענייננו, המומחה לא נחקר על חוות הדעת.

המחלוקת בין הצדדים:

27.
לאחר שהתקבלה חוות הדעת מטעם בית המשפט, המחלוקת שנותרה בין הצדדים נסבה סביב שלוש שאלות.
הראשונה:
האם בעת מכירת הבית, הייתה קיימת בפועל גדר אשר הוקמה בחלק האחורי של הבית?
השניה:
האם הציגו הנתבעים לתובעים, מצג שווא רשלני לפיו אין כל חריגות בניה בבית וכי לא בוצעו שינויים בבית המצדיקים קבלת היתר בניה?
השלישית:
האם התנהלות התובעים במהלך רכישת הבית ואי בדיקת המצב התכנוני בעירייה עולים כדי אשם תורם שלהם?

דיון והכרעה:
28.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים, כולל חוות הדעת מטעם המומחה של בית המשפט ושמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי בעת מכירת הבית, שטח השפ"פ היה מגודר. כמו כן אני קובעת כי יש לקבל את קביעות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולקבוע כי היות ושטח השפ"פ היה מגודר טרם מסירת החזקה בנכס אולם הוא לא היה מוסדר תכנונית, הרי שהנתבעים הציגו בפני
התובעים מצג שווא רשלני ולכן עליהם לשלם לתובעים את הסכומים אשר צוינו בחוות הדעת.

עם זאת, וכפי שיובהר להלן, מצאתי גם כי יש להטיל על התובעים אשם תורם בשיעור של 30%.

29.
כפי שצוין לעיל, בית המשפט אינו חייב לקבל את חוות דעתו של מומחה שמונה על-ידו, אולם דרך כלל, בהעדר סיבה מוצדקת שלא לעשות כן, ייטה בית המשפט לאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו.

מצג שווא רשלני:

30.
כאמור, התובעים למעשה
מבקשים לבסס את תביעתה על עוולת היצג שווא ברשלנות, המעוגנת
בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש

].
בת.א. (מחוזי-מרכז) 10870-12-08
זהבה רובנר נ' פסי גולדברג
(פורסם בנבו)
נקבע, כי:
"הצגת מצג שווא... עשויה כאמור להקים שתי עוולות נזיקיות שונות - עוולת התרמית ועוולת הרשלנות. האבחנה בין שתי עוולות אלו טמונה ביסוד הנפשי של המזיק...בעוולת הרשלנות ייתכן שיוצר המצג כלל לא ידע שהמצג אינו נכון אך היה עליו לדעת זאת על פי אמת הזהירות הנדרשת ממנו, כאדם סביר, בנסיבות העניין. בשתי העוולות נדרש התובע להוכיח - לפחות על פי מאזן ההסתברות, כמפורט להלן – הן את יסוד התקיימותו של מצג השווא והן את טענתו כי הוא הסתמך על מצג השווא שהוצג בפני
ו ..."
.

האם הוכיחו התובעים את היסודות הנדרשים להתקיימותו של מצג שווא רשלני?
גידור שטח השפ"פ טרם מועד המסירה:

31.
הצדדים העידו בפני
, ובין היתר, העידו בשאלת מועד בניית הגדר.

32.
בתחילה העידה הנתבעת בעניין זה וטענה כי הייתה גדר עם צמחייה וכי התובע, לאחר מסירת הבית, עקר את הצמחיה ובנה חומה (ראו, עמ' 4, שו' 18-22 לפרוטוקול). אך עם זאת, בהמשך עדותה אישרה כי בנו הם את הגדר בשנת 2001. וכך העידה הנתבעת:

"לשאלה האם ייתכן כי נ/3, נ/4 העוסקים בהריסת הגדר, עוסקים בגדר החיצונית שהיתה בעת מסירת החזקה לתובע, את הגדר החיצונית בנינו בערך ב- 2001.

לשאלה האם נ/3 נ/4 עוסקים בהריסת גדר שהיא הינה הגדר החיצונית שהיתה קיימת בנכס בעת מכירתו – אני לא מכרתי את הגדר הזו, אם הייתי יודעת שהיא לא מוסדרת הייתי הורסת אותה"
(עמ' 5, שו' 8-11).

בהמשך אישר הנתבע כי הגדר החיצונית נבנתה על ידיהם, הנתבעים, וכי הייתה קיימת בנכס בעת מסירתו. וכך העיד:

"את הגדר החיצונית בנינו אותה, והייתה קיימת בנכס בעת מסירתו לתובעים, קיבלנו צו הריסה... עשינו שינוי תב"ע והכל הסתדר, ולא ביקשו שנהרוס אותה"
(עמ' 5, שו' 14-15).

33.
מעדות הנתבעים בפני
עולה בבירור ( ראה אף נ/2), כי הגדר אשר תוחמת את שטח השפ"פ הוקמה על ידי הנתבעים והייתה קיימת בנכס, בעת מסירתו לתובעים. עוד עולה כי הנתבעים היו מודעים, או לכל הפחות היו צריכים להיות מודעים, כי קיימת בעיה עם הגדר הואיל וניתן צו להריסתה. אומנם בהתאם למסמכים שהוצגו בפני
, צו ההריסה נדחה בשנה לצורך הוצאת תב"ע, אך צו ההריסה לא בוטל, ובפועל לא ניתן היתר בניה כנדרש להשארת הגדר על תילה.

34.
אף אם אניח כי הנתבעים סברו בתום לב כי הגדר הוכשרה ואין עוד כל בעיה בהשארתה, הייתה מוטלת עליהם החובה, כבעלי הנכס, כצד לחוזה וכן במהלך ניהול המשא ומתן בקשר אליו, ליידע את התובעים על "עברה" של גדר זו. משלא עשו כן, ומשמחדלם זה גרם לתובעים להוצאות לצורך הסדרתה התכנונית של הגדר, על הנתבעים לפצותם וזאת בהתאם לסכומים בחוות דעת המומחה.

אשם תורם של התובעים:

35.
הנתבעים טענו כי התובעים היו מיוצגים על-ידי עורך דין מטעמם בעת רכישת הבית. אומנם נכונה טענה זו, אך אין בה כדי להסיר כל אחריות מצד הנתבעים ליידע צד לחוזה – התובעים – בעניין הבעיות שהתעוררו בקשר לגדר זו, אלא שיש בעובדה זו כדי להטיל אשם תורם על התובעים.

36.
גם על התובעים, כרוכשי הבית וכצד לחוזה, הייתה מוטלת האחריות לבדוק האם בוצעו חריגות בניה בנכס, האם נתקבלו אישורים כנדרש והאם שולמו כל האגרות וההיטלים הצריכים לעניין. אחריות זו של
התובעים,
הינה ביתר שאת, כאשר היו מיוצגים הם על-ידי עורך דין מטעמם, ואין עליהם לסמוך אך על הצהרת הנתבעים (המוכרים) במבוא להסכם המכר בדבר העדר חריגות בניה ואי ביצוע שינויים הדורשים היתר בניה (נספח א' לכתב התביעה).

37.
על התובעים ו/או על עורך דינם היתה מוטלת החובה לבדוק בעירייה את המצב התכנוני של הנכס אותו עמדו לקנות, כשם שמוטלת הייתה עליהם החובה לבדוק את מצב הזכויות בלשכת רישום המקרקעין. משלא עשו כן התובעים, מצאתי יש להטיל על התובעים אשם תורם בשיעור 30%.
פיצוי התובעים
:

38.
משקבעתי כי שטח השפ"פ היה מגודר טרם מסירת החזקה בנכס ומשכך על הנתבעים לשלם לתובעים את הנזקים אשר נגרמו להם בשל הקמת הגדר ואי הכשרת שטח השפ"פ, יש לדון בגובה הפיצוי לו זכאים התובעים.

39.
בהתאם לחוות הדעת, כאמור, הסיק המומחה כי על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 6,367 ₪, אשר כולל היטל פיתוח לעירייה (2,106 ₪), היטל השבחה לעירייה (916 ₪), השתתפות ב- 1/3 משכ"ט אדריכל (2,320 ₪) והשתתפות ב- 1/2 משכ"ט מודד (1,025 ₪).

40.
לאחר קבלת חוות הדעת העבירו התובעים שאלות הבהרה מטעמם למומחה, במסגרתם ביקשו את התייחסות המומחה לשכ"ט האדריכלית, שכ"ט המודד, וקיומה של הגדר בעת חתימת חוזה המכר.

41.
בעקבות שאלות הבהרה אלו הגיש המומחה הודעה לבית המשפט במסגרתה ציין כי לאחר בחינה מחודשת של תכולת העבודה של האדריכלית מבקש הוא לתקן את חוות דעתו ביחס לשכר טרחת האדריכלית ולהעמידו על סך של 3,480 ₪ (המהווה השתתפות ב-1/2 משכר הטרחה).

42.
עוד הוסיף המומחה בהודעתו כאמור כי, באשר לשכ"ט המודד, לאור סגירת שטח לקרוי המרפסת על-ידי התובעים, היה עליהם לשלם ממילא למודד ומשכך לא מצא המומחה כי יש לשנות מהסכום אותו קבע במסגרת חוות דעתו באשר להשתתפות בשכ"ט המודד.

43.
לאחר עיון בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה מטעם התובעים ובהודעת המומחה כאמור, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעים בסכומי הנזק כפי שפורטו בחוות דעת המומחה וכי אין מקום לחייבם בהשתתפות במחצית שכ"ט האדריכלית, כפי שסבר המומחה בהודעתו כאמור. החלטתי זו הינה בשל העובדה כי
התרשמתי כי מרבית עבודתה של האדריכלית נעשתה על מנת להתאים את הנכס לתיקונים והשינויים הרבים אשר ביצעו התובעים בנכס, מיד לאחר מסירת החזקה בו לידיהם ואשר לגבי חלק ניכר מהם, דרשו אף הם היתרי בניה והגשת תוכניות לצורך אישורם. משכך, יש לחייב את הנתבעים בסכום השווה ל-1/3 משכ"ט האדריכלית בלבד.
סוף דבר
:

44.
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כלהלן:

א.
שטח השפ"פ היה מגודר טרם מכירת הבית והוא גודר על-ידי הנתבעים.
ב.
לגדר לא היה היתר בניה וזאת למרות שהנתבעים הסדירו את סיפוח
השטח, במסגרת חוזה חכירה מתוקן מול המינהל.
ג.
הנתבעים, הציגו מצג שווא רשלני לתובעים, לפיו אין כל חריגות בניה וכי לא נעשו כל תוספות המצדיקות היתר בניה.
ד.
התובעים נמנעו מלבדוק את מצבו התכנוני של הבית בעירייה, דבר שאילו היו עושים, היו מגלים בנקל את אי הסדרת הגדר.

45.
לאור קביעותיי כאמור, אני מעמידה את גובה הנזק שנגרם לתובעים, בגין מצג השווא הרשלני
בסך של 6,367 ₪ כפי שנקבע בחוות דעת המומחה, מטעם בית המשפט.

46.
כמו כן, ולאור קביעות חוות דעת המומחה אשר מצאתי כי יש לקבל מסקנותיה, מצאתי כי יש לחייב את הנתבעים אף בחלקם של התובעים בעלות שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, בסך של 2,950 ₪ בניכוי האשם התורם.

47.
לאור קביעתי כי יש להטיל אשם תורם על התובעים בשיעור של 30%, הרי שיש להפחית בהתאמה את הסכום בו יחויבו הנתבעים, הן באשר לגובה הנזק שנגרם לתובעים
והן באשר לשכ"ט המומחה כאמור.

48.
משכך הריני מורה כי על הנתבעים לשלם לתובעים סך של 6,522 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

49.
לאור קביעותיי כאמור, מצאתי כי בנסיבות העניין אין ליתן צו להוצאות, מלבד קביעתי ביחס לשכר טרחת המומחה כאמור, וכי כל צד יישא בהוצאותיו.



על

פסק דין
של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בתוך 15 יום.



ניתן היום,
י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 27362-06/13 רענן כהן, תמר כהן נ' גרשון לביא, שולמית לביא (פורסם ב-ֽ 19/03/2014)