פסקי דין על בארי מרטין לורנס ברנט | פסקי דין על רשות האוכלוסין וההגירה | פסקי דין על משרד הפנים |

11986-02/14 עתמ     20/04/2014




עתמ 11986-02/14 בארי מרטין לורנס ברנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים








בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 11986-02-14 לורנס ברנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
דנה מרשק מרום


עותרים

בארי מרטין לורנס ברנט


נגד


משיבים

1.רשות האוכלוסין וההגירה
2.משרד הפנים




פסק דין


1.
מונחת לפניי עתירה, במסגרתה מבוקש להורות על ביטול צו הרחקה שהוצא כנגד העותר ביום 21.11.13, שמשמעותו מניעת כניסת העותר לישראל למשך 10 שנים.

רקע

2.
העותר הינו נתין בריטי יליד 1963, בן לאב יהודי, המשתייך, לטענתו, לזרם היהודיים המשיחיים.

3.
בחודש נובמבר 2013 הגיע עם אשתו לישראל באשרת תייר ב/2, כאשר בעתירה מצויין כי הביקור היה כחלק מטיול של יהודים משיחיים במקומות שונים בעולם.

4.
עוד על-פי המתואר בעתירה, ביום 20.11.13 עוכב העותר בצומת בנגב על רקע העובדה שהוא, יחד עם חברי קבוצה נוספים, הניפו כרזה המציעה לכל המתעניין להכיר את ישוע.

5.
ביום 21.11.13 הוצא צו הרחקה כנגדו, המונע ממנו להיכנס לישראל למשך עשר שנים.

6.
ביום 24.11.13 ניתנה החלטת שחרור בבית-הדין לביקורת משמורת, אשר קבע שאין זה המקרה המתאים למעצר (אך לא קבע מסמרות בטענות שונות שהעלה העותר), והעותר יצא את הארץ, כפי שנדרש ממנו, ביום 3.12.13.

7.
לאחר שהעותר עזב את ישראל, פנה ב"כ העותר לגורמים המוסמכים במשיב לפעול לביטול צו ההרחקה. לטענתו צו ההרחקה פוגע בו פגיעה אנושה שכן מבחינתו הוא יהודי והצורך לבקר בארץ הקודש הוא "צורך נפשי עמוק", כלשון בא-כוחו.

טענות הצדדים
טענות העותר

8.
למרות התכתובת מול הגורמים המוסמכים במשיב, לטעמו של ב"כ העותר לא קיבל תשובה עד היום במה מעשיו של העותר הפרו את תנאי האשרה שקיבל. לטענתו, מרשו לא עבר על איסור כלשהו, כאשר התשתית העובדתית שהוצגה בזמנו להוצאת הצו היתה רעועה. לשיטתו, הבסיס היחיד להוצאת צו ההרחקה הינו אמונתו הדתית של העותר, כאשר המדובר בשיקול זר ופסול, תוך פגיעה בחופש הביטוי ואפלייתו לעומת אחרים. עוד טען, כי הרשות אינה מפרטת אלו מעשים מותרים או פסולים הם במסגרת אשרת תייר.

במהלך הדיון הוסיף, כי יש להשוות את מצבו של מרשו לאותו איש עסקים או אומן אשר מוזמן על-ידי גורם ישראלי, ושהותו משולמת על-ידי הארגון המזמין.

טענות ב"כ המשיבים

9.
ב"כ המשיב טען כי יש לדחות את העתירה על סף, בשל העובדה שנפל שיהוי בהגשתה. כמו-כן, היפנה לדו"חות הפעולה ולפרוטוקול שמיעת טענות המעלים תרחיש עובדתי שונה לאירוע אשר הביא למעצרו של המשיב, כך שצו ההרחקה הוצא לאחר שהתברר כי העותר למעשה עבד בעבור "העמותה ליהודים למען ישוע" (להלן: העמותה), בין בהתנדבות, בין בתשלום – ובניגוד לתנאי אשרתו. עוד הודגש, כי בעקבות פניותיו של ב"כ העותר הובהר, כי במידה והעותר יהא מעוניין לשוב ולהיכנס לישראל במרוצת עשר השנים הקרובות, יוכל להגיש בקשה מתאימה ללשכת המשיב, וזו תיבחן על-ידו.

דיון והכרעה

10.
למרות נסיונו של ב"כ העותר המלומד לתקוף את מהלכי המשיב במישור החוקתי
תוך טיעון לפגיעה בזכויות יסוד, הרי שלאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בכתב התגובה, נראה כי במרכז ההכרעה עומדת בחינת התשתית העובדתית שעמדה לפני המשיב בעת מתן צו ההרחקה.

11.
התנהלותו של המשיב באותו היום בצומת בנגב, אשר הביאה למעצרו ובהמשך להרחקתו, אינה מתוארת במלואה בעתירה. על-פי דו"חות הפעולה אשר צורפו לכתב התגובה (3א', 3ב'), ביום 20.11.13 נעצר העותר בצומת תל-שבע על-ידי פקחי מנהל אכיפה לזרים במרחב דרום, לאחר שהעותר נצפה כשהוא עוסק בפעילות משיחית, עומד עם שלטים בצומת, ואף מחלק פליירים לעוברים ושבים. לשאלת הפקחית הבהיר העותר, כי הגיע לישראל לחופשה וכן על-מנת להתנדב בעמותה שעבורה אחז בשלטים "ישו-ישוע-ישועה", וכי אינו מקבל תשלום עבור פעילותו (שורות 9 – 11 לנספח 3ב').

12.
בהמשך, לאחר מעצרו, נערך לעותר פרוטוקול שמיעת טענות (נספח
4 לכתב תגובה). עיון בפרוטוקול מעלה, כי העותר ציין כי נכנס לישראל "על-מנת לשכנע אנשים להצטרף לאמונה ותמיכה בישו", אך כשנשאל האם הצהיר על מטרת כניסה זו בפני
הגורמים הרלבנטיים בגבול השיב שהצהיר כי הגיע לחופשה. עוד אישר, כי אכן חילק פליירים בצומת, וכי העמותה היא זו המממנת את השהייה שלו בקיבוץ משאבי שדה ואת כלכלתו. צו ההרחקה הוצא על רקע הפרת תנאי אשרה, וכן בוטלה אשרתו על רקע ביצוע פעילות משיחית (נספח 6 לכתב התגובה). בנסיבות אלו קמה התשתית העובדתית המבססת את קביעת המשיב לפיה, העותר אכן עבד בעבור העמותה, בין בהתנדבות ובין בתשלום, וזאת בניגוד להצהרתו בגבול כי הגיע ארצה לחופשה.

13.
על רקע תשתית עובדתית זו, החלטת המשיב היא סבירה.
יש להזכיר, כי על-פי חוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 [להלן: חוק הכניסה] ובהתאם להלכה הפסוקה, הרי שנקודת המוצא ככלל היא, כי אין לאדם שאינו אזרח ישראלי זכות קנויה להיכנס לישראל או לשהות בה, כאשר מתחם שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים בעניין זה הינו רחב ביותר (ראו, למשל: בג"צ 4156/01 דימיטרוב נגד משרד הפנים
, פ"ד נו(6) 289 (2002), בג"צ 758/88 קנדל נגד משרד הפנים
, פ"ד מו(4) 505 (1992)), אם כי הוא כמובן נתון לפיקוח בית-משפט זה על-פי עילות הביקורת המנהליות.

14.
ועוד, הצדק עם ב"כ המשיב, כי סעיף 12(3) לחוק הכניסה קובע, כי הפרת תנאי מהתנאים שנקבעו באשרתו של אדם שנכנס לישראל או ברשיון הישיבה שניתן לו, מהווה עבירה.

העותר נכנס ארצה באשרה מסוג ב/2, כאשר על-פי סעיף 5(ב) לתקנות הכניסה לישראל התשל"ד – 1974 [להלן: תקנות הכניסה] זוהי האשרה המתאימה לכל מי שמבקש להיכנס לישראל לשם ביקור או לכל מטרה אחרת המצריכה שהות קצרה בלבד, שלא למטרות עבודה, בשכר או שלא בשכר.

מוכנה אני להניח לטובתו של העותר, כי ניתן להתייחס אליו כמתנדב; עם זאת, אדם המבקש להתנדב בישראל ולעבוד בלא תמורה כספית, חייב באשרת מתנדב, כאשר אין הוא יכול לעשות דין לעצמו לעבוד ללא שכר מבלי לקבל היתר לכך, והכל לפי הקבוע בסעיף 5(ד) לתקנות הכניסה:
"המבקש להיכנס לישראל כיד לעבוד בה זמנית שלא בשכר, יגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/4 (מתנדב); מעביד בישראל רשאי להגיש בקשה כאמור עבור תושב חוץ שהתנדב לעבוד אצלו".

הדברים נכונים, ביתר שאת, למי שמבקש להיכנס לישראל כדי לעבוד בה זמנית בשכר, אז צריך הוא להגיש בקשה לאשרה ורשיון לישיבת ביקור מסוג ב/1, כפי שקבוע בסעיף 5(א) לתקנות הכניסה.

15.
אשר על כן, אני קובעת כי החלטת המשיב היתה סבירה ובמסגרת שיקול-דעתו הרחב, כאשר, כאמור, אין לאדם זכות קנויה להיכנס למדינת ישראל, ואין באפשרותו של אדם זר שנכנס לישראל באשרה מסויימת לחרוג מן התנאים הנוגעים לאותה אשרה.

16.
מעבר לצורך יוער, כי על-פי מכתב מיום 21.12.13 מאת הגב' שרמי, ממונה על ביקורת הגבולות אל העותר הובהר, כי מבחינת משרד הפנים
אין המדובר במניעת כניסה מוחלטת, אלא בהגבלה שהוטלה על העותר ולפיה, ככל שיחפוץ להיכנס לישראל במרוצת עשר השנים הקרובות, יידרש הוא להגיש בקשה מסודרת למשיב, אשר תיבחן על-ידו. מענה זה מעניק נופך של מידתיות להחלטות המשיב, ומבסס ביתר שאת את סבירות מהלכיו באופן שאינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.

17.
אשר על כן, העתירה נדחית. העותר ישלם למשיב הוצאות על סך 5000 ₪.

18.
המזכירות תמציא את פסק-דין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ' ניסן תשע"ד, 20 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 11986-02/14 בארי מרטין לורנס ברנט נ' רשות האוכלוסין וההגירה, משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 20/04/2014)