פסקי דין על אייד סואעד | פסקי דין על יובל גולן מפעלי ספורט ונופש | פסקי דין על פייסל סואעד |

27568-04/11 תאמ     31/03/2014




תאמ 27568-04/11 אייד סואעד נ' יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ, פייסל סואעד








בית משפט השלום בצפת



תא"מ 27568-04-11 סואעד ואח' נ' יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ


תיק חיצוני: 0500705111


בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


תובע

אייד סואעד


נגד


נתבע
ת

יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ



צד ג'
פייסל סואעד



פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית שהוגשה תחילה ע"ס 45,637 ₪ ע"י התובע ואביו מר פייסל סואעד
(להלן: "פייסל"). בהמשך תוקנה התביעה כך שפייסל נמחק מהיותו תובע ובנוסף עפ"י סעיף 4 לתצהיר התובע, סכום התביעה צומצם לסך של 25,500 ₪.

2.
המדובר בתביעה ליתרת חוב נטענת בגין עבודות שביצע התובע, לטענתו, עבור הנתבעת המנהלת מתחם קאנטרי בצפת.

התובע הפנה להסכם מיום 12.3.06 (להלן:"ההסכם") במסגרתו, סוכמה התמורה ע"ס 55,000 ₪. לטענת התובע, הנתבעת שילמה לו סך של 29,500 ₪ בלבד, ולפיכך, חייבת לו סך של 25,500 ₪ שטרם שולמו.

3.
לטענת הנתבעת, לא קיימת יריבות בינה לבין התובע שכן ההסכם נכרת עם פייסל בלבד ולנתבעת לא היה כל קשר עם התובע. כן טענה הנתבעת כי העבודות בוצעו באופן שטחי ולקוי, בניגוד להתחייבות המופיעה בהסכם על פיה הקבלן התחייב לעבוד בשיתוף פעולה עם מהנדס הקונסטרוקציה והאדריכלית. הנתבעת הוסיפה כי הקבלן נטש את העבודות בטרם סיים אותן, לא השלימן תוך 40 יום כמתחייב בהסכם, ואף גרם לנזקים שעלות תיקונם ע"י הנתבעת הגיעה,לטענתה, לסך של 44,000 ₪. בנוסף טענה הנתבעת כי התמורה שסוכמה בהסכם כללה גם עלות חומרים ולפיכך, בהתחשב בתשלומים ששילמה גם לספקים, הגיע סכום התמורה ששילמה לפייסל עבור העבודות, לסך של 44,089 ₪.

4.
הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד פייסל במסגרתה טענה כי ההסכם נכרת עם פייסל וכי פייסל קיבל כספים תמורת העבודות ואחראי אף לליקויים בעבודות, אי השלמתן של העבודות ולנזקים שנגרמו לנתבעת.

צד ג' כפר בטענות הנתבעת, טען כי ההסכם נכרת רק עם התובע וכי הוא פעל מטעם
התובע בלבד וסייע לו כעובד בביצוע העבודות.

עוד טען צד ג' כי כל טענות הנתבעת בדבר ליקויים, או נזקים, נטענו על מנת להתחמק מתשלום יתרת התמורה וללא שעובר להגשת התביעה, העלתה הנתבעת טענות בעניין.

5.
מטעם התובע העיד התובע. מטעם צד ג', העיד
פייסל. מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר ציון הלל (להלן: "ציון"), המנהל הנוסף של הנתבעת בזמנים הרלוונטיים - מר בנימין גולן (להלן: "בנימין"), האדריכלית גב' אלינה קליין (להלן: "אלינה"), עובד הנתבעת מר אריה אברהם (להלן: "אריה), ספק הבטון מר שמעון חורי (להלן: "שמעון").
דיון
6.
מאחר שמדובר בהליך מהיר, ובהתאם לתקנה 214 ט'ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 יהיה פסק הדין שלהלן מנומק תמציתיות:
לא מצאתי לקבל את טענת העדר היריבות שהעלתה הנתבעת. שוכנעתי כי בניגוד לנטען ע"י הצדדים, ההסכם נכרת הן עם התובע והן עם פייסל במשותף. לפיכך לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת, גם אם ייתכן כי מי שהיה פעיל בשטח ועמד בקשר עם הנתבעת או מי מטעמה, היה פייסל.
כותרת ההסכם שצורף הן ע"י התובע והן ע"י הנתבעת הינו הסכם שנכרת בין הנתבעת לבין "פייסל

ו
אייד סואעד
".
ו' החיבור המופיעה בין השמות פייסל ואייד מעידה על כך שמדובר ב-2 אנשים שכונו יחדיו בשם "הקבלן". מן העדויות עולה שמי שרשם את ההסכם היה ציון והעובדה שהוא עצמו הוסיף את ו' החיבור מעידה כי
הבין שמדובר ב-2 אנשים. עפ"י שאילתא ממשרד הפנים, שמו של התובע הינו אייד סואעד
בלבד (עמ' 34 שורות 13-14) לפיכך ברי כי גם פייסל, ששמו נרשם בהסכם, היה צד להסכם, אולם, כאמור ,לא לבד אלא במשותף עם בנו - אייד. על גבי ההסכם מופיעות אכן, שלוש חתימות. התובע העיד כי החתימה השמאלית בהסכם היא חתימתו (עמ' 33 שורה 10).טענת הנתבעת בסיכומיה כאילו התובע לא ידע להצביע על חתימתו וכאילו בהמשך הפנה לקשקוש בצד ימין למעלה מתעלמת מכך שתשובתו של התובע ביחס לחתימה המופיעה למעלה, ניתנה בתשובה לשאלה ביחס להסכם אחר משנת 2005
(ראה עמ' 39 שורה 2 ),שם אכן ליד התאריך מופיע קשקוש הנראה כחתימה. כאמור, ביחס להסכם נשוא התביעה לא מצאתי כל סתירה בעדות התובע, אשר הפנה לחתימה השמאלית בתחתית ההסכם, כחתימתו .

פייסל העיד כי גם הוא חתם על ההסכם, אך טען כי חתימתו הינה חתימה כעד בלבד (עמ' 12 שורה 11). אינני מקבלת את טענתו של פייסל כי חתם כעד שכן אילו טענתו הייתה נכונה, הייתה מופיעה הערה כי מדובר בחתימת עד או ערב וכיו"ב. 3 החתימות (חתימת ציון כנציג החברה, חתימת התובע וחתימת פייסל) מופיעות על ההסכם במקביל זו לזו ובאותה שורה. שוכנעתי כי פייסל ואיאד היו שותפים עסקיים ולפיכך, שניהם חתמו על ההסכם. ציון אישר בחקירתו, כי פייסל ואיאד היו למעשה גוף אחד שאמורים היו "לקחת" את הפרויקט (עמ' 16 שורות 28-30). גם אם ההתנהלות בפועל הייתה מול פייסל, הייתה הנתבעת, באמצעות ציון, מודעת לכך שההתקשרות נעשתה עם שניהם ולבקשתם אף שילמה הנתבעת את התשלומים לפקודת התובע ולא לפקודת פייסל. בעניין זה יודגש כי השיקים שמשכה הנתבעת עבור תשלום התמורה נרשמו לפקודת התובע בלבד או במשותף עם אחרים, ואולם, אף שיק לא נרשם לפקודת פייסל.

ראה בעניין זה גם עדות שמעון: " אני לא
מודע להתקשרות ביניהם... הלל היה אחראי לתשלום כי לסועאד פייסל ולאיאד היו בעיות בתשלום, הם עבדו יחד"
(עמ' 7 שורות 21-22), ואף בהמשך נקט העד בלשון רבים "ש. אתה אומר שכל ההתנהלות הייתה מול פייסל ואיאד.
ת. הם הזמינו בטון ומשאבה
(עמ' 8 שורות 7-8).
הנה כי כן, גם אם העד טען שפייסל הוא זה שהיה עימו בקשר, ניכר כי התייחסותו הינה לפייסל ואיאד כמזמינים במשותף.

7.
אריה, עובד הנתבעת, טען בעדותו כי התובע לא היה צד להתקשרות החוזית עם הנתבעת וכי ראה רק את פייסל עם ציון בעת חתימת ההסכם. עוד טען אריה כי הוא מכיר רק את פייסל ולא את בנו, התובע.
לא מצאתי לתת אמון בעדותו של אריה. ראשית – לא ברור לי כיצד ראה אריה מה סוכם בין ציון לפייסל עת הודה כי רק נכנס להביא קפה וכי כלל
לא ראה על מה חתם פייסל. בחקירתו נאלץ אריה להודות כי גם אם יקרא את תוכן ההסכם, לא יוכל להעיד מה סוכם בין הצדדים (עמ' 10 שורות 25-26). שנית, אריה העיד כי הפגישה התקיימה בין הלל עם עוד אדם אחד בלבד-פייסל: ראה בעמ' 12 שורות 5-8:
"
ש. אתה השבת לשאלה של חברי, שהיה בן אדם אחד בפני
ם.
ת. רק פייסל.
ש. פייסל היה לבד עם ציון.

ת. כן. "






דא עקא מחקירתו של בנימין, אשר העיד מיד לאחריו, עולה כי גם בנימין ולא רק פייסל, נכח בחדר במעמד החתימה על ההסכם. לפיכך, אין לתת אמון בעדות אריה על כי בחדר נכחו רק ציון ופייסל.
דווקא עדות בנימין מחזקת את המסקנה כי כאמור פייסל ואיאד היו למעשה שותפים: "פייסל סיפר שהוא שותפו של איאד, אם אני לא טועה הוא בנו ולכן הוא ביקש שזה יירשם כך" (עמ/ 14 שורות 7-8) ובהמשך: "פייסל הציג אותו כמי שמייצג שותפות, ההסכם נחתם עם פייסל... הוא הסביר לנו שלצורך ההסכם צריך לרשום גם אותו וגם את איאד כי הם שותפים" (עמ' 14 שורות 12-13, 18-19).
הנה כי כן, אין המדובר בטענה שהועלתה בדיעבד, אלא מראש הציג פייסל אותו ואת בנו כשותפים. הנתבעת קיבלה את בקשת פייסל, ולפיכך בהסכם שרשם ציון עצמו נרשם, "הקבלן" כפייסל
ו
איאד. התשלומים שולמו לאיאד וכך גם הוצאו חשבוניות המס. גם אם הדמות הדומיננטית בשטח (כעדות אלינה), הייתה פייסל, אין זה חריג שבין שותפים יהיה שותף אחד דומיננטי ופעיל יותר, כשההתקשרות כאמור, בהתאם למוסכם, ובהתאם לתשלומים ששולמו, לא הייתה רק עם אחד מהשותפים בלבד. ראה גם עדות ציון על כי ברזל עילבון – ספק שסיפק ציוד לפרויקט תבע את איאד סואעד (עמ' 31 שורות 9-10). כן ראה בקשה לתיקון כתב תביעה בתא"מ
740-09-07, במסגרתה התבקש תיקון התביעה שהוגשה תחילה כנגד הנתבעת, כך שהנתבע יהיה איאד סואעד.
ציון עצמו הצהיר במסגרת אותה תביעה כי "הקבלן סואעד אייד נשכר ע"י חברת יובל גולן בע"מ בתאריך 12.3.06 בכדי לבנות חדר כושר בקאנטרי קלאב בצפת".
משציון הודה כי הוא חתום על התצהיר, לא מצאתי מקום לקבל את התנגדות הנתבעת ,להגשתו ע"י צד ג' אשר המסמך התגלה לו רק בסיום חקירת ציון ולכן לא ניתן לזקוף
לחובתו את אי גילויו קודם. כן אינני מקבלת את גרסת ציון כאילו רק מאחר שאיאד הוציא את החשבוניות התייחסו אליו כקבלן, שהרי בתצהיר זה הצהיר מפורשות כי איאד הוא זה שנשכר ע"י הנתבעת לבנות את חדר הכושר.
כאמור, בהתאם לכל העדויות שפורטו לעיל, שוכנעתי
כי ההתקשרות הייתה עם איאד ופייסל יחדיו. יצוין כי עפ"י סעיף 1 לפקודת השותפיות [נוסח חדש] תשל"ח – 1975, קיימת אפשרות של שותפות בלתי רשומה. כפי שכבר נקבע בפסיקה, לצורך קיומה של שותפות מסוג זה אין צורך אלא בעסק המנוהל ע"י שני אנשים לפחות, במשותף, אשר להם מניע משותף להפקת רווחים. גם אם המניע להתקשרות עם אייד ופייסל במשותף ולשותפות שיצרו, היתה קשיים כלכליים של פייסל, עדיין הנתבעת הסכימה להתקשר עם שניהם כשותפים ואין מניעה כי התביעה לתשלום יתרת התמורה תוגש ע"י שותף אחד מבין השניים – הוא התובע.

8.
­הסכומים ששולמו לתובע ויתרת החוב – אינני מקבלת את טענת הנתבעת כאילו התמורה ע"ס 55,000 ₪ אשר נרשמה בהסכם כללה בתוכה גם חומרים, באופן שאם שולמו לספקים,
יש לקזזם מסכום התמורה. אמנם בהסכם שצירפה הנתבעת לתצהיריה, הופיעו בצד הסכום של 55,000 ₪, גם המילים "כולל חומרים" וזאת בניגוד לנוסח ההסכם שהציג התובע שם לא הופיעו מילים אלו. יחד עם זאת בבחינת מאזן ההסתברויות, על פיו נדרשת במשפט האזרחי רמת ההוכחה של 51% בלבד, מצאתי להעדיף את גרסת התובע, כי בהסכם שנחתם לא הופיעו המילים "כולל חומרים".
ראשית, אציין כי למרות שע"פ כלל הראיה הטובה ביותר, שומה על בעל דין שמבקש
להוכיח תכנו של מסמך, להציגו בפני
ביה"מ במקור, הרי שבשנים האחרונות ריככה הפסיקה כלל משפטי זה באופן שהוכרו חריגים לכלל, על פיהם, בין היתר, די בכך שבעל דין יציג טעם ראוי לאי הצגת המסמך המקורי כגון אובדנו וכיוב'. במקרה דנן, שני הצדדים, טענו כי ההסכם המקורי נותר ברשות הצד האחר ולכן, לא מצאתי לזקוף לחובת מי מהם
את אי הצגתו במקור.
יחד עם זאת, כאמור, בבחינת מאזן ההסתברויות עדיפה גרסת התובע: המילים "כולל חומרים", בהסכם שהציגה הנתבעת, רשומות בכתב יד שונה באופן בולט, מכתב היד בו נרשם ההסכם כולו. זאת ועוד, נוסח ההסכם בו מופיעות מילים אלו צורף ע"י הנתבעת רק לתצהיריה, בעוד שלכתב ההגנה המתוקן שהגישה הנתבעת, צירפה הנתבעת עצמה, את אותו נוסח שצירף התובע, בו לא מופיעות מילים אלו. אם לא די בכך, ציון העיד בחקירתו על תצהיר ההתנגדות: "לשאלתך לעניין רישום החומרים שמצוינים בהסכם, אני משיב שאין התייחסות לנושא החומרים
אבל ידוע מראש
היות וזה חוזה ראשון" (עמ' 8 שורות 23-25 לפרוטוקול מיום 21.10.12). כלומר, ציון העיד כי בהסכם כלל לא הייתה התייחסות לנושא החומרים – טענה הסותרת את טענתו המאוחרת, כאילו יש להתייחס להסכם בו מופיעות המילים "כולל חומרים" כהסכם המקורי. עוד אוסיף, כי גם עיון בהסכם קודם שנכרת בין הצדדים (נספח ד' לתצהיר התובע) מעלה כי במקום שבו רצו הצדדים ליתן דעתם לעלויות החומרים ביחס לתמורה, ניתנה התייחסות פרטנית. כך למשל, בסעיף 4 לאותו הסכם נכתב כך: "המזמין ישלם לקבלן..... כאשר אם המזמין ישלם בנפרד עבור הבטון, יופחת התשלום מהסיכום הסופי". תניה דומה לא נכללה בהסכם דנן.

9.
לא רק שאינני מקבלת את גרסת הנתבעת כי הוסכם שככל שהנתבעת תשלם עבור חומרים, אלו יופחתו מסכום התמורה, אלא שגם אם הייתי מקבלת טענה זו, הרי שלמעט עדות שמעון, אליה אתייחס בהמשך, לא העידה הנתבעת מי מהספקים אשר, לטענתה, שיקים שמשכה לפקודתם
היו על חשבון התמורה לתובע. כך לדוגמא, טענה התובעת
כי שיק מס' 10468 שנרשם לפקודת זידאן אחמד עבור עבודות פיתוח נפרע והיה על חשבון התמורה לתובע. דא עקא זידאן אחמד לא זומן להעיד – לא ניתן לדעת כי סכום השיק נפרע וכי נמשך בגין העבודות נשוא ההסכם ולא בגין עבודות אחרות או נוספות, שנערכו באותה תקופה. באופן דומה לא זומן להעיד מי מטעם מובילי הצפון, ביחס לשיקים מס' 10513, 10604 ו-3927, על מנת שיעידו אף הם על פירעון השיקים ועל היותם תמורה עבור
אספקת ציוד דווקא לעבודות נשוא התביעה. שמעון חורי אמנם חתם על מסמך על פיו סיפק לנתבעת בטון ומשאבות תמורתם שילמה הנתבעת. יחד עם זאת שמעון לא ידע להגיד כמה שילמה הנתבעת ואף לא צירף כרטסת הנהלת חשבונות המצביעה, לטענתו, על תשלום חובה הנטען של הנתבעת. זאת ועוד, אם לא די בכך שהמסמך חתום ע"י "משאבות הצפון" ורשום על נייר מכתבים של "משאבות הצפון", בעוד שהשיקים אשר הנתבעת טענה כי שולמו על חשבון התמורה לתובע נרשמו לפקודת "מובילי הצפון", ולא משאבות הצפון, אלא שאף לא מצאתי כל אסמכתא לתשלום ששולם ע"י הנתבעת ל"משאבות הצפון".
כאמור, שמעון אף לא ידע להעיד בדבר הסכום, שלטענתו, שולם ע"י הנתבעת. בנוסף, מעדותו של שמעון עולה למעשה כי האספקה בוצעה דרך מחצבות כפר גלעדי (עמ' 7 שורה 9).
אלא שמספר שורות לפני כן העיד שמעון כי הפסיק לעבוד במחצבות כפר גלעדי עוד ב -2005(עמ' 7 שורה 6). לא ברור אם כך כיצד ידע שמעון כי שנה לאחר שסיים לעבוד במחצבות כפר גלעדי, סיפקה אותה חברה
חומרים לנתבעת, ומדוע אם כך במכתב שרשם, לא נרשם כי מי שסיפק את החומר הייתה מחצבות כפר גלעדי ולא "משאבות הצפון".


טענת שמעון כאילו פייסל אישר בפני
ו שקבלת החומרים אמורה להיות מקוזזת מן התמורה, הוכחשה על ידי פייסל. ברי כי שמעון שהינו גורם חיצוני, לא יכול היה להיות מודע לפרטי ההסכמות בין הצדדים. עדותו בעניין זה היתה עדות שמיעה וכאשר עדותו אף הייתה מבולבלת ולא תאמה את שם המוטב בשיקים שמשכה הנתבעת, לטענתה על חשבון התמורה לתובע, ומשהנתבעת אף לא טרחה לזמן מי מהספקים להעיד בעניין, לא מצאתי לקבל טענתה כי השיקים הנוספים שהציגה ואשר נרשמו לפקודת ספקים, היו על חשבון התמורה לתובע.

10.
מסקנתי זו מתחזקת גם נוכח העובדה שהשיקים אשר התובע הודה כי שולמו לו על חשבון התמורה נרשמו ע"י הנתבעת, באופן ששמו של התובע הופיע בהם בכל מקרה: שיקים שהנפרע בהם היה התובע עצמו ( שיקים מס' 10453, 10480) או שיקים בהם הנפרע הינו התובע או אחר ( שיקים מס' 10510,10481,10486,10461). בעוד שבשיקים לגביהם טענה הנתבעת כי נמשכו על חשבון
התמורה לתובע ואשר התובע כפר בטענה זו, לא מוזכר כלל שמו של התובע, אפילו לא בצד השם הנוסף כחלופה לו.
אילו גם שיקים מס' 10468, 10604, 10471, 10513, היו נמשכים על חשבון התמורה לתובע, לא הייתה מניעה כי הנתבעת תוסיף את שם התובע כחלופה לשם הנפרע שרשמה, כפי שעשתה בשיקים האחרים.

כפי שהובהר בסעיף 4 להחלטתי מיום 1.1.13, בין השיקים שהנתבעת טענה כי שולמו בתמורה לעבודות, הופיעו אותם סכומים, ואותם מספרי שיקים שהופיעו בחשבונייות המס שרשם התובע.

לאור האמור, ובשאלה הרלוונטית לענייננו,
אני מוצאת כי הנתבעת אכן שילמה לתובע את הסכומים הנטענים על ידו בסך של 29,500 ₪, ולא הוכח כי שולם ע"י הנתבעת לתובע סכום מעבר לסכום זה.
בהערת אגב אציין כי, אמנם הנתבעת הכחישה משיכת שיק 10501 המופיע בחשבונית המס שצירף התובע. אולם, מאחר שטענה למשיכת שיק 10510, בסכום זהה, נראה כי בטעות נרשם בחשבונית 34 מספר שיק שגוי באופן ששתי הספרות האחרונות של מס' השיק הוחלפו.
הנתבעת הכחישה גם משיכת שיק 10459, אשר נרשם בחשבונית מס 29,אולם משהוצאה חשבונית מס ע"י התובע והוא הודה בקבלת הסכום, מובן שיש לראות בסכום המופיע בחשבונית, כסכום ששולם לתובע.

לאור האמור, הנתבעת שילמה לתובע סך של 29,500 ולא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח טענתה כי שילמה סכומים נוספים.

11.
יחד עם זאת, בעוד שהנטל להוכיח את גובה הסכומים ששולמו מוטל על המזמין – בבחינת טענת "פרעתי", הרי שהנטל להוכיח כי העבודה בוצעה והושלמה באופן שהתובע היה זכאי למלוא התמורה, מוטל היה על התובע.

בעניין זה לא שוכנעתי כי התובע סיים את העבודה כפי שהתחייב בהסכם:
ע"פ ההסכם התחייב התובע : "לבצע את העבודה לפי תוכניות בניה אשר ניתנו לו על ידי המזמין". הקבלן יעבוד בשיתוף מהנדס קונסטרוקטור מר שרון מדר, והאדריכלית הגב' אלינה קליין, הקבלן לא יצק ללא אישור המהנדס וכל שינוי ידרוש אישור המהנדס או האדריכלית כול ההוראות יינתנו ע"י המהנדס והאדריכלית... "

אמנם המהנדס לא זומן להעיד, ולפיכך מכתבו, אשר צורף לתציהיר הנתבעת, אינו קביל ומהווה עדות שמיעה.יחד עם זאת, התובע לא הוכיח כי השלים את העבודה כראוי וכמוסכם לצורך קבלת מלוא התשלום ואף מעדות אלינה שוכנעתי כי לא הושלמה העבודה כנדרש.
ע"פ ההסכם , התובע היה זכאי לתשלום במועדים כדלקמן:
א. 15,000 ₪ ישולמו עם תחילת העבודה כמקדמה.
ב. עם אישור הקונסטרוקטור והאדריכל ישולמו 20,000 ₪ נוספים.
ג. בגמר העבודה עם אישור הקונטרוקטור והאדריכל ישולמו 20,000 ₪ הנותרים.

מאחר שהנתבעת שילמה לתובע כאמור סך של 29,5000 ₪, הרי שיש בכך כדי להוות הודאה מבחינתה שהתובע היה זכאי ל-2 התשלומים הראשונים, ולא מצאתי כל התראה או מכתב מטעמה של הנתבעת ביחס לכך שהתובע אינו זכאי לתשלום השני.
מכאן שגם אם התובע ביצע
יציקה ללא אישור המהנדס ( כפי שהודה), הרי הנתבעת ויתרת על תנאי זה, והסכימה כי בפועל ימשיך בעבודתו ויקבל את התמורה גם מעבר למקדמה בסך 15,000 ₪.

יחד עם זאת, כאמור בניגוד לתשלום השני,
הרי התשלום האחרון לא שולם
לתובע, והתובע לא הוכיח כי היה זכאי לו. התשלום השלישי על סך 20,000 ₪, היה אמור להשתלם לתובע: "בגמר העבודה, עם אישור הקונסטרוקטר והאדריכל". גם אם איש מהצדדים לא זימן את המהנדס להעיד, ולפיכך, לא ניתן לקבוע מה הסיבה להפסקת עבודת המהנדס בפרויקט, הרי שלא הוכח כי אישור האדריכלית ניתן, ומעדותה של האדריכלית אף עולה כי העבודה לא אושרה על ידה, שכן לא נעשתה לשביעות רצונה.
ע"פ עדות האדריכלית אלינה, הבעיה המרכזית הייתה הפרשי הגובה בין היציקה לרצפה הקיימת.לטענתה,מתחילתה של העבודה הסבירה לקבלן שיש לפתוח את הקיר על מנת לחזות האם קיים הפרש גבהים אם לאו, לחלופין לבצע מדידה מדויקת, לשיטתה, אף אחת מבין החלופות לא בוצעה.
אלינה נשאלה מדוע לדעתה נוצרו הפרשי הגבהים והשיבה: " כי הקבלן לא התאים את היציקה החדשה לקודמת, הוא לא מדד, לא פירק חלק מהקיר כדי להשוות " ( עמ' 19 שורות 25-26).

אכן, האדריכלית עומתה עם העובדה שאי אפשר לגלות את הפער לפני היציקה, אך הבהירה שהקבלן, לא פעל בהתאם לגובה המפלס שהותווה לו עלה ידה בהתאם לתוכניות ( עמ' 20 שורות 1-8 לעדותה).

אלינה העידה כי כתוצאה מביצוע העבודה כנטען,
נוצר שיפוע בשטח, אשר גם לאחר יציקת רצפת יישור, מהווה בעיה ומונע הנחת מכשירים במקום:
אלינה העידה מפורשות כי התובע לא סיים את העבודה: עמ' 22 שורה 3-4:
ש.
מאז שהקבלן סיים את העבודה.
ת.
הוא לא סיים.
אלינה הבהירה כי מבחינתה הבהירה את רשימת הבעיות המצריכות תיקון ואולם, העבודה לא הושלמה ולא אושרה על ידה , שכן התובע לא סיים אותה ולא ביצע את הנדרש. ( ראה עמ' 23 שורות 6-9). וכן: " העבודה לא הייתה גמורה, אמרתי שצריך להשלים א.ב.ג .....
ש. מה קרה אז?
ת. לא יודעת, לא ראיתי את פייסל יותר". ( עמ' 23 שורות 15-16)
וכן: "לא סיים את העבודה, הוא נעלם" (עמ' 23 שורה 31).
לאור האמור, לא הוכיח התובע כי השלים את העבודה וכי היה זכאי לתשלום האחרון שהיה אמור להשתלם בסיומה של
העבודה ועם קבלת אישור האדריכלית.
טענות התובע בסעיף 34 לסיכומיו כאילו האדריכלית אישרה את כל העבודות עד המסירה לא רק שלא הוכחה, אלא שהיא אף נסתרה כמפורט לעיל באופן מפורש ע"י האדריכלית.

12.
אדגיש כי הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לענין זכותה לקזז נזקים שגרם התובע, לטענתה, או בגין ליקויי בניה. בעניין זה, גם אם שוכנעתי כי אכן העבודה לא בוצעה כראוי ובמקום נותר שיפוע, הרי שהנתבעת לא צירפה חשבוניות או קבלות המעידות על תשלום לתיקונים שנעשו לטענתה ואף לא טרחה לצרף חוות דעת שמאית לעניין הערכת הנזק הנטען.

הנתבעת טענה לקיזוז סכום בסך 44,089 ₪ הכולל לטענתה הוצאות פירוק/ הריסת יציקה, תיקון הפרשי גבהים, תיקוני טיח וצבע תשלומי מהנדס ואדריכלית, השבתת פעילות קאנטרי.
אולם, לאף אחד מהרכיבים הנטענים לא הוגשה ראיה והאסמכתא היחידה שצורפה הינה הצעה לתיקון רצפה ממועד שהינו כ-5 שנים (!) לאחר ביצוע העבודות, כשעורך ההצעה אף
לא זומן להעיד על ההצעה ולפיכך, אין המדובר במסמך קביל.
גם לגופם של דברים אציין, כי ביחס לרכיב פירוק והריסה, הרי שמן העדויות עולה שהיציקה נותרה כפי שהיא (עדות אריה עמ' 11 שורה 20) וכן ראה עדות ציון הלל על כי לא טען שפורקה היציקה, אלא רק שהורכבה רצפת יישור (עמ' 29 שורה 10).

עוד, לא ברורה לי טענת הקיזוז לעניין תשלומי מהנדס ואדרכלית אשר ממילא הייתה אמורה הנתבעת לשאת בהם. לא צורפה כל ראיה שהנתבעת נשאה בתשלומים אלו באופן כפול, או בנוסף להוצאות שסוכמו מלכתחילה עם המהנדס והאדריכלית (ואף לעניינן לא הומצאה ראיה).
גם ביחס להשבתת הקאנטרי, לא צורפו אסמכתאות לנזק שנגרם:
לא צורפה השוואה בין הכנסות הקאנטרי בימים שקדמו לתקופה הנטענת או לאחריה, לבין התקופה בה לטענת הנתבעת הקאנטרי הושבת. זאת ועוד, ציון לא היה עקבי ביחס למספר הימים בהם הקאנטרי הושבת לטענתו:בתצהירו טען כי ההשבתה הייתה לשבוע (סעיף 39) ואולם, מיד לאחר מכן(סעיף 41) טען לאבדן 4 ימי עבודה ואילו בדיון בפני
כב' הרשמת טען כי העבודות הסתיימו רק אחרי חודש וחצי (עמ' 4 שורה 9).

ההלכה הינה כי מקום שניתן להוכיח נזק חובה על הטוען לו להוכיח את שיעורו ואין די בהוכחת עצם קיומו.
בעניין זה אפנה לדברי ביהמ"ש בע"א חיה דרוק נ. אליאסיאן פ"ד מ"ז (3) 23:
"... כמו כן הגישה הרווחת היא, כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק, אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה
תביעתו אם לא יוכיח את שיעור הנזק. לעניין זה ראה למשל דברי השופטת בן פורת בע"א 638/84 קאסם נ. עו"ד יואל, מנהל עיזבון המנוחה וילהלמינה מטוסיטן ואח' וערעור שכנגד [ פורסם בנבו] {5} בעמ' 668:
" בנושא דמי השכירות או פירות שהפיק המושכר או שיכול היה להפיק, משנתבעו אלה בכתב התביעה, היה על המערער שכנגד להניח יסוד לתביעתו זו. משלא עשה כן, דין הערעור שכנגד היה לכאורה להידחות. ערה אני לכך, שלפי הדין שקדם לחוק החוזים
(תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970, שהובא מאנגליה, אם הוכח שנגרם נזק אך לא הובאו ראיות על שיעורו, פסק ביהמ"ש לנפגע פיצוי נומאלי. מצב זה השתנה עם כניסתו של החוק הנ"ל לתוקף , שכן אין בו זכר, בפירוש או במשתמע, לסעד כזה .... אפילו הוכח שנגרם נזק, די בעובדה שלא הוכח שיעורו כדי שהתביעה תידחה.
(
הדגשה שלי ר.א)
ביהמ"ש הציג שם את הדעה שהובעה בעבר כאילו בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים גם על דרך האמדן ואולם, ההלכה כפי שנפסקה בסופו של דבר ( ראה דעת הרוב כב' השופט ברק וכב' השופט כהן בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ. מלון טירת בת שבע פ"ד לה (2) 800), הינה כי מי שתובע פיצוים, חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל עקב ההפרה.
רק במקרים חריגים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק, קשה להוכיח בוודאות ובדייקנות את מידתו, די בכך שהנפגע יביא נתונים להערכתו של נזק על דרך האמדן.
במקרה דנן, אין המדובר בנזק שיש קושי להעריכו, או לכמתו וכפי שפורט לעיל, יכולה הייתה הנתבעת להציג נתונים ואמכתאות לטענותיה.

13.
הנה כי כן לא הוכיחה הנתבעת טענותיה לשיעור הנזקים שגרם לה התובע ואף לענין ליקויי הבניה הנטענים לא צורפו חוות דעת שמאית, או אסמכתאות להוצאות בפועל, שהוציאה הנתבעת לתיקונים. יחד עם זאת כאמור, שוכנעתי כי העבודות לא הסתיימו במובן שהאדרכלית הצביעה על רשימת ליקויים ואלה לא תוקנו ולפיכך, לא ניתן אישור גמר עבודה, אשר רק בנתינתו, היה התובע זכאי לתשלום האחרון

בסך 20,000 ₪.

טענת התובע בראשית סיכומיו כאילו רק שכר עובדיו הגיע ליותר מ40,000 ₪ לא רק שלא הוכחה( לא צורפה כל אסמכתא ביחס לתשלומים ששולמו לעובדים),אלא אף אינה רלוונטית משמדובר בחוזה בו הוגדרו ונקבעו במפורש התמורה ותנאי תשלומה.

לאור האמור,למרות שהנתבעת לא הוכיחה נזקים, או ליקויים בסך של 44,000₪, הרי מששוכנעתי כי העבודות לא הסתיימו והתובע לא קיבל אישור גמר עבודה לצורך התשלום האחרון וכי העבודה לא בוצעה כראוי עד תום ולא ניתן היה להשמיש את חדר הכושר, בטרם בוצעו השלמות העבודה ,הגעתי למסקנה כי התובע אינו זכאי לתשלום האחרון בסך 20,000 ₪. אדגיש כי בסכום זה יש לשקף גם את האיחור במסירת העבודה, אשר הוכח כי לא הסתיימה תוך

40
יום כמוסכם. משהצדדים לא הסכימו על פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה, הרי עצם קיזוז הסכום שהיה אמור להשתלם במסירה , יש בו כדי לשקף גם את הפיצוי בגין האיחור.

14.
לאור כל האמור ובהפחתת
הסכום האחרון שהיה אמור להשתלם בגמר העבודה, היה זכאי התובע לתמורה בסך 35,000 ₪ בלבד. מתוך סכום זה שילמה הנתבעת, גם לטענת התובע, סך של 29,500 ₪ ולפיכך, יתרת החוב עמדה ע"ס 5,500 ₪.
לא הוכח כי הנתבעת שילמה לצד ג' עצמו תשלומים כלשהם ולא מצאתי כי הוכחה עילת תביעה כלשהיא כלפיו. גם אם כאמור,שוכנעתי כי ההסכם נכרת עם התובע וצד ג' במשותף,הרי כאמור,טענות לנזקים בפועל לא הוכיחה הנתבעת ואילו בגין האיחור ואי סיום העבודות כבר מצאתי לקזז מסכום התמורה שנתבעה ע"י התובע.

לאור עדויות אלינה וציון ביחס לכך שהתובע נטש את העבודות, נעלם, לא המשיכן- טענות אותן מצאתי לקבל גם לאור העובדה שבמשך כ-4.5 שנים עד מועד סמוך להגשת התביעה, לא העלה התובע כל דרישה לתשלום יתרת החוב, אינני סבורה שהתובע זכאי להפרשי ריבית על הסכום האמור.


15.
לאור כל האמור אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 22.4.06 ועד היום וכן הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד ,בסכום כולל של 2,000 ₪.
סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

הודעת צ' ג' נדחית, ובנסיבות העניין, לאור המפורט לעיל,אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות צד ג',לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ בלבד
.








ניתן היום,
כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 27568-04/11 אייד סואעד נ' יובל גולן מפעלי ספורט ונופש בע"מ, פייסל סואעד (פורסם ב-ֽ 31/03/2014)