פסקי דין על עו"ד מוחמד ותד | פסקי דין על פאוזייה סייף

50646-04/13 תאק     22/04/2014




תאק 50646-04/13 עו"ד מוחמד ותד נ' פאוזייה סייף








בית משפט השלום בחדרה

תא"ק 50646-04-13 ותד נ' סייף




בפני

כב' הרשם שמעון רומי


תובע/משיב

עו"ד מוחמד ותד

ת"ז 029205705


נגד

נתבעת

/מבקשת
פאוזייה סייף

ת"ז
059896043



החלטה


התובע הגיש כנגד הנתבעת, תביעה בסד"מ, ע"ס 37,243.00₪.

ע"פ עובדות כתב התביעה, פנתה הנתבעת בשלהי שנת 2003, (כמו גם מותר הבעלים של זכויות במקרקעין שהופקעו לטובת סלילתו של כביש 6), אל התובע, "...והציעו לו לרכוש את מלוא זכויותיהם בחלקה הנ"ל לרבות זכויותיהם לקבלת קרקע חלופית מחברת כביש חוצה ישראל ו/או ממנהל מקרקעי ישראל..."
התובע הסכים להצעה , רכש את הזכויות האמורות, כעולה הסכם המחאת זכויות מיום 4/3/2004,

לפיו הנתבעת ומותר הבעלים, המחו לתובע את מלוא זכויותיהם והתחייבו, בין היתר, לחתום על כל מסמך הנדרש ע"י חברת חוצה ישראל ו/או מנהל מקרקעי ישראל לצורך קבלת קרקע חלופית. (נספח "ב" של כתב התביעה).
כעולה מכתב התביעה ומנספח "ג", הנתבעת חתמה על הסכם המחאת הזכויות ביום 11/7/2005,
ובמעמד החתימה, קיבלה מהתובע תשלום ראשון בן 15,000.00$ (ארה"ב). הוסכם בין הצדדים, כי
היתרה,
10,000.00$, תשולם לנתבעת לאחר חתימת ההסכם הסופי.
לאחר קבלתו של הסכם סופי מחברת כביש חוצה ישראל , ב- 30/4/2007, נפגש הצדדים בבית הנתבעת. הנתבעת חתמה על ההסכם והתובע שילם לנתבעת את יתרת התמורה ע"ס 10,000.00$. אישור הנתבעת צורף כנספח "ד" לכתב התביעה.
כשבועיים לאחר שהועבר ההסכם לאישור ממ"י ו/או חברת כביש חוצה ישראל, נדרשו הנתבעת (ומותר הבעלים של המקרקעין השייכים), לחתום על נספח להסכם. התובע פנה אל הנתבעת על מנת שתצרף חתימתה, אך זו סירבה, ובאותו מעמד נודע לו לראשונה, מפיה הנתבעת, כי כלל לא התכוונה למכור לתובע את זכויותיה במקרקעין.
מאותה עת ולמשך זמן רב, המשיכה הנתבעת לאחוז בתמורה ששולמה לה. התובע פנה (באמצעות אחיה של הנתבעת) אליה, והציע לבטל את העסקה עם הנתבעת, לרבות השבת הכספים שקיבלה ממנו.
באמצעות עו"ד כנעאן סייף הוסכם (טלפונית), כי הסכם המחאת הזכויות (נספח "ב") בין התובע לבין הנתבעת יבוטל, והנתבעת תשיב לתובע את קרן הסכום שקיבלה ממנו, 20,000.00$ ו- 20,000.00₪.
הגם שהוסכם כאמור לעיל, נאות התובע ליישומה של ההשבה, בחמישה תשלומים, כפי שהוסכם בינו לבין עו"ד סיף כנעאן.
בשלהי דצמבר 2012, התובע יצר קשר עם עו"ד כנעאן סייף והוסכם על מפגש בין השניים, אשר אכן התקיים ביום 26/1/13 "...וזאת על מנת לקבל את יתרת הכספים שמגיעים לתובע ע"ס 7,000.00$..."

בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים , עו"ד כנעאן סייף טען אין בכוונתו להשיב לתובע את מלוא היתרה (7,000.00$) וביקש לקזז מהסכום
5,000.00$ "...כשכר טרחה בגין הטיפול בקבלת קרקע חלופית עבור הנתבעת."
מכאן התביעה, בגין יתרת הסכום שנותרה הנתבעת חייבת לתובע, לפי קרן בת 7,000.00₪, בשערוך ליום הגשת התביעה, ובסכ"ה – כסכום הנתבע הנקוב ברישא.

בקשת המבקשת,
נסמכת בתצהירה מיום 09/06/2013 השזור בביטויים ערכיים שמקומם לא יכירנו
בתצהיר, הן בשל אופן ההתנסחות הפוגעני והן באשר אין מדובר בעובדות להצהיר עליהן, כגון:

4. "...עסקינן בתביעה תמוהה ושערורייתית, ממנה נודף חוסר מהימנותו הבוטה של התובע אשר מסלף את העובדות בצורה שיטתית כרצונו, כראות עיניו וכתאוות נפשו."
5. "...השכל הישר והדעת לא יכולים לסבול טענותיו ההזויות והמופרכות הנ"ל, פשוט אין זה סביר לאדם שפוי שיכול להאמין לסיפורו הההזוי של המשיב..."

באשר לעובדות המוצהרות, מצהירה המבקשת גם זאת:

בסעיף 16 -
"...באותה תקופה פנה המשיב לבני משפחתי כאשר הוא מלווה באביו ובקש מבני משפחתי לתת לו את הטיפול בעניין הפקעת המקרקעין ולייצגם בפני
החברה לכביש חוצה ישראל ומינהל מקרקעי ישראל."
בסעיף 19– "...המשיב אשר קבל על עצמו את הייצוג החתים את בני המשפחה על ייפוי כוח והבטיח להם כי ינהל מו"מ בשמם לקבלת אדמה חלופית..."
בסעיף 22- "...הנני מצהירה כי המשיב תכנן ,זמם והחליט שבמקום שהקרקע החלופית שיקבלו בני המשפחה כפיצוי לאדמתם המופקעת תועבר לבעלותם היא תועבר לבעלותו האישית! וכך אכן היה."
בסעיף 25- "...לאחר שסיים מלאכת השכנוע לנטישת רעיון קבלת קרקע חלופית , נתן לי ולבני המשפחה להבין שהפסדנו הכל, הוא פנה אלינו בדברים אלה "תראו, המינהל יפצה אותכם בסכום לכל היותר 8000 $ לכל דונם ובמקום זאת ומאחר ואתם בני משפחתי אני אקנה מכם את אדמותיכם וכל אחד מכם יקבל ממני סך של 25000$ , ומסר לנו כי במילים אלה " אני אטפל בזה מול המינהל ואני אסבול מול המינהל וזה לוקח שנים עד אנקבל אדמה חליפית" ".
מוצהר, כי כל בני המשפחה, זולת המבקשת, חתמו על הסכם חדש (המחאת זכות – ש"ר)) והמשיב, חרף היעדר החתימה, השלים העסקה עם ממ"י
לאחר התערבות בא כוח המבקשת, "...הסכים המשיב להחזיר את הקרקע לי , ואחזיר למשיב את כספו בניכוי ההוצאות הכורכות בקבלת אדמה חלופית."
המבקשת פנתה אל ממ"י ומצאה, בי הוא מחזיק ב"בבנק קרקעות לפיצוי האנשים שאדמותיהם מופקעות."
בסעיף 32 – "הנני מצהירה כי סירבתי בכל תוקף לחתום על הסכם למתן פיצויים בגין הפקעה ורק לאחר שהמשיב לא עזב אותי בפני
ותיו אליי בבית ובמקום העבודה ולאחר שאיים עליי כי אם לא אחתום יתבע אותי וגם יכניס אותי לבית סוהר חתמתי על ההסכם מאוחר ושנים לאחר שבני משפחתי כבר חתמו."
"...ביום 12.7.2005 קבלתי מהמשיב את הסך 15000 $ והיתרה של 10000$ הבטיח להביא תוך שבועיים כי לא היה לו כסף...

בשנת 2007 קבלתי מהמשיב את הסך 10000$ ובקש שאני אחתום על ההסכם הסופי,
ואני סירבתי לחתום והבאתי את הכספים שהוא נתן לי והחזרתי למשיב את כספיו..."
בסעיף 39 – "...ורק בשנת 2011 ולאחר התערבות עו"ד סייף כנעאן הצלחתי להיפטר מהמשיב ולהחזיר את האדמה שנגזלה ממני על ידי המשיב."
בסעיף 43 – "הנני מצהירה כי בא כוחי לאחר הפגישה האחרונה מסר לי כי המשיב מתנער מההסכמה להשארת 5000$ לכיסוי ההוצאות ומסרב לקבל את ה־ 2000 $ ומבקש לקבל את כל הכסף."
ביום 01/09/2014, התקיים דיון ראשון, אך זה נדחה לבקשת הצדדים, בניסיון ליישב המחלוקת מחוץ לכתליו של ביהמ"ש.
משלא צלח המו"מ, עמדה המבקשת לחקירה נגדית על תצהירה, ביום 15/01/2014.
המבקשת העידה, כי המשיב ייצגה, ע"פ הסכמתה, כמו גם את מותר בני המשפחה, "...מול חברת כביש ישראל על מנת שיביא לי אדמה חלופית." המבקשת לא זכרה מתי היה זה, וענתה בהקשר זה-
"...זה היה בשנים 2004 ,2003 , 2002"
המבקשת העידה כי לא קראה את כל המסמכים עליהם חתמה, ומתוך מה שכן קראה, הבינה, כי שמות אחיה על המסמכים, כי לכולם יש אדמה מופקעת והם יפוצו.
המבקשת אישרה כי היא אכן חתומה על המסמכים שצורפו לכתב התביעה (המחאת זכויות) אולם העידה כי חתמה מבלי ליתן הדעת לתוכנם, בשל האימון הבלתי מסויג שרכשה אותה עת למשיב.
רק בשנת 2009 הבניה המבקשת, כי חתמה על המחאת זכויות, ע"פ עדותה.
המבקשת שבה על המוצהר, לעניין הסכומים שקיבלה מן המשיב, ובסכ"ה 25,000.00$.
המבקשת עמדה על גרסתה, לפיה לא הסכימה מעולם למכור אדמתה למשיב, וכי בדיעבד נודע לה כי כך עשתה, על יסוד אמונה במשיב, שישיג בעבורה קרקע חלופית. המבקשת לא הכחישה כי קיבלה בשנת 2005 כספים מן המשיב, וע"פ עדותה, הבינה כי מוטב כך מאשר לא לקבל קרקע חלופית.
המבקשת העידה כי איש מאחיה לא ביטל את העסקה עם המשיב.
המבקשת העידה, כי על ההסכם עם המשיב חתמה במעמד בא כוחה בלבד, וכי היא חושבת שהמשיב כבר היה חתום עליו עובר לחתימתה עליו.
המבקשת העידה אודות מועדי התשלום המוסכמים, בינה לבין המשיב, במסגרת ההסכם לביטול המחאת הזכויות, והעידה, כי בשונה מן המוסכם, לא העבירה את מלוא הסכומים המוסכמים, וכי הותירה 7,000.00$ בשליטתה, על מנת לכסות את הוצאותיה לעו"ד.

סיכומי המבקשת
מ-17/02/2014, קובעים כי יש בנמצא אך מחלוקת עובדתי אחת, היינו – האם "...המשיב יחד עם ב"כ המבקשת סיכמו ביניהם שהסכום 25,000$ יוחזר למשיב בתנאי שהסך 5000$ יישארו בנאמנות אצל ב"כ המבקשת, ... להבטחת כל הוצאה עפ"י הסכמה זו או כל הסכמה אחרת...'', אם לאו.
אליבא דמבקשת,
המשיב חתם פעמיים על נספח ההסכם לאישור הסכמת הצדדים הנ"ל .
אין חולק לשיטת המבקשת, כי המשיב קיבל את כל הכספים עליהם הוסכפ, למעט... 2,000.00$ ולמעט 5,000.00$.

סיכומי המשיב
מ-01/04/2014 תמימי דעים עם המבקשת, ביחס לסכום בן 7,000.00$ אשר היו אמורים להיות מוחזרים למשיב אך לא הוחזרו עד כה. המחלוקת היא בפרשנות שיש ליתן לנאמנות על 5,000.00$ מתוך הסכום הכולל.

תשובת המבקשת,

מיום 06/04/2014 מציינת, לצערי הרב, שוב בלשון בלתי הולמת כתבי טענות, את עיקרי המחלוקת ומזכירה, כי היה זה המשיב אשר סירב לקבל לידיו את 2,000.00$ שביקשה המבקשת למסור לו.

לאחר שבחנתי בקפידה את מכלול הכתבים, כנסקר לעיל (בהרחבה מסוימת) דומני כי עלה בידי לאתר ולו הסכמה אחת בין הצדדים, וזאת בעניין שאינו שנוי במחלוקת: המשיב זכאי לקבל מן המבקשת 2,000.00$.
באשר למותר הסכום (5,000.00$), לא אוכל לקבוע, כי בהגנת בדים עסקינן, ובעניין זה בלבד, תינתן למבקשת הרשות להתגונן.

התוצאה היא, כי המשיב זכאי ליטול פ"ד חלקי ביחס לסכום המוסכם (זאת ייעשה בנפרד מהחלטה זו ולאחר הינתנה).

נתונה למבקשת הרשות להתגונן, ביחס לסכום השנוי מ=במחלוקת, 5,000.00$, בלבד.

נוכח שווי התובענה (אינה עולה על 40,000.00₪) תתברר התובענה בסדר דין מהיר, בפני
כב' הרשמת הבכירה, קרן מרגולין פלדמן.

החלטה זו תועבר אל כב' הרשמת.

בהוצאות ההתדיינות בבקשת המבקשת, בסך 1,500.00₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל – ישא מי אשר יצא מבימ"ש השלום בחדרה וידו על התחתונה.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ד, 22 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 50646-04/13 עו"ד מוחמד ותד נ' פאוזייה סייף (פורסם ב-ֽ 22/04/2014)