פסקי דין על משה לוי | פסקי דין על חנה לוי | פסקי דין על עליזה דיין

6672-09/13 עשא     01/05/2014




עשא 6672-09/13 משה לוי, חנה לוי נ' עליזה דיין








בתי משפט

בית המשפט המחוזי ירושלים

עש"א 6672-09-13

לפני
כב' השופטת רבקה פרידמן-פלדמן
01 מאי 2014


בעניין:
1.
משה לוי

2.
חנה לוי



המערערים
נ ג ד


עליזה דיין
על ידי עו"ד ניסים בר-חן




המשיבה


פסק דין


1.
ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין בירושלים (ש. הייזלר) מיום 7.8.13 בתיק מס' 33/12.

רקע

2.
המערערים והמשיבה הם שכנים, המתגוררים בבית משותף ברחוב כורש 12 בירושלים (להלן: "הבניין"), גוש 30035 חלקה 152. דירתה של המשיבה נמצאת בקומת הקרקע, מתחת לדירת המערערים.

3.
חלק מחלונות דירות המערערים והמשיבה פונים לפיר בגודל של כ- 2
x
7 מ', שנועד להכניס אוויר ואור לדירות. בית המשפט קמא כינה שטח זה בשם: "המגרעת" ועל כן היא תכונה כך גם להלן.

4.
במועד כלשהו, כאשר המשיבה לא שהתה בדירתה, ביצעו המערערים בנייה כדלהלן: 1. פרצו פתח מדירתם דרך אחד החלונות הצופים למגרעת, ובנו רצפת ברזל ומדרגות המובילות מדירתם אל רצפת המגרעת (ובכך, למעשה, יצרו פתח מדירתם אל המגרעת); 2. בנו מדרגות המובילות מרצפת הברזל אל הרחוב, וכן פרצו פתח בגדר האבן שסבבה את המגרעת ובמקומה הציבו גדר ברזל (ובכך, למעשה, יצרו פתח מדירתם אל הרחוב הראשי); 3. הציבו במגרעת בלוני גז לשימושם הפרטי (להלן: "הבנייה").
אין חולק על כך ששטח המגרעת הינו רכוש משותף, וכן אין מחלוקת על כך שהמערערים בנו את הרצפה והמדרגות והניחו את בלוני הגז במקום.
תמונות המנציחות את הבנייה נמצאות בסעיפים 4 ו- 5 לפסק הדין.

5.
בגין בניה זו הגישה המשיבה תביעה למפקח על רישום המקרקעין, בה טענה כי הבנייה כולה נעשתה ללא אישורה וללא הסכמתה, כאשר רצפת הברזל והמדרגות אף חוסמים כמעט לחלוטין את חלונות דירתה וכך מונעים ממנה אור ואויר.
לכן ביקשה המשיבה מהמפקח ליתן צו עשה המורה למערערים לפרק את הבניה כולה, לסלק את בלוני הגז, ולהשיב את מצב הגדר החיצונית לקדמותה.
בהמשך הסכימה המשיבה שגדר הברזל שנבנתה במקום גדר האבן, תיוותר על כנה, ובלבד שתושלם לכל אורכה.

פסק דינו של המפקח על רישום המקרקעין

6.
ביום 7.8.13 נתן המפקח את פסק דינו.
המפקח התייחס לשלושת חלקי הבנייה שביצעו המערערים, וקבע כדלהלן:
(א)
בכל הנוגע לרצפת הברזל ולמדרגות

(הן אלה היורדות לתחתית המגרעת והן אלה המובילות לרחוב): המפקח קבע כי בניה זו, החוסמת כמעט לחלוטין את חלון דירתה של המשיבה, מהווה פגיעה מהותית במשיבה והמערערים היו מנועים מלבצעה מבלי לקבל קודם לכן את הסכמתה של המשיבה, וזאת כעולה מהוראות סעיפים 62, 71ב ו-71ג לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, וכן מן השכל הישר ועקרונות הצדק וההגינות. לפיכך, ומאחר שהמערערים לא קיבלו את הסכמת המשיבה, קבע המפקח כי על המערערים להרוס ולפנות את המדרגות ואת רצפת הברזל בתוך 21 ימים.
(ב)
בנוגע לפתח שנפרץ בגדר האבן וגדר הברזל שהוקמה

: במקרה זה התקיימה מחלוקת בנוגע לזהות הבונה, שכן המערערים טענו כי נציגות הבית המשותף היא שביצעה בניה זו. לאחר ששמע את עדויות הצדדים, מצא המפקח את עדותה של המשיבה משכנעת יותר, הן מאחר שהמערערים לא המציאו כל ראיה לטענתם, הן מכך שאין כל הגיון בכך שהנציגות תבנה בניה זו שכן אין לה כל עניין בכך, והן ממכתבו של מר סרור, נציג וועד הבית, אשר צורף לכתב ההגנה וממנו עולה כי המערערים הם שבנו את הבניה לדבריו תוך קבלת אישור הוועד.
המפקח קבע כי מאחר שמדובר בגדר חיצונית הנמצאת ברכוש המשותף, הרי שכל פגיעה בה מהווה שינוי חזיתו של הבית המשותף ודורשת את הסכמת רוב בעלי הדירות באסיפה הכללית. אך במקרה זה הוצג רק מכתבו של סרור, נציג וועד הבית, אשר אינו מוסמך לאשר פעולה זו.
לכן קבע המפקח שעל המערערים להשיב מצב הגדר לקדמותו תוך 45 יום, אלא אם כן בתוך תקופה זו תאשר האסיפה הכללית את השארת המצב על כנו.
(ג)
בנוגע לבלוני הגז

: המפקח קבע כי סעיף 9(ב) לתקנון הבית המשותף קובע שכדי להציב מכלי גז יש לקבל את הסכמת האסיפה או הנציגות, וכי בכל מקרה יש לקבל גם את אישור חברת הגז לפיו מיקום המכלים אינו מהווה סכנה בטיחותית. במקרה זה, קבע המפקח, אישורו של סרור מספק ומהווה אישור הנציגות. לכן דחה המפקח את התביעה בנוגע לפינוי מכלי הגז, ובלבד שהמערערים ימציאו לב"כ המשיבה תוך 30 יום אישור מחברת הגז לפיו אין סכנה בהצבתם.

7.
על

פסק דין
זה הוגש הערעור דנן.

הודעת הערעור

8. לדברי המערערים, בעבר הייתה המגרעת אזור שומם שריכז לכלוך רב ובעיות כגון עכברים והצפות. כיום, לאחר הפעולות שביצעו, נוצר אזור יפה ובו פרחים המייפים את הרכוש המשותף ואת הבית כולו. לכן, שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל לעובדה שכל פעולות הבנייה שהם ביצעו העלו את ערכו של הרכוש המשותף, לתועלת כל דיירי הבניין.
עוד טענו המערערים כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא ייחס די חשיבות לכך שחלונות המשיבה הפונים למגרעת היו מוסתרים וחשוכים גם לפני הבניה שביצעו.
כן נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא התייחס לכך שבעבר היו במגרעת גגונים עם ברזל מסביב, שהוצבו מעל שלושת חלונות המשיבה, והם איפשרו גישה למגרעת, אך גישה זו הייתה מסוכנת. ואילו כיום, מדרגות הברזל מאפשרות גישה נוחה למגרעת. בהקשר זה, טענו המערערים כי אם יותר להם להמשיך ולהציב במגרעת בלוני גז, הרי שחייבת להיות אליהם גישה נוחה ובטוחה.
עוד טענו המערערים כי הפתח שנפתח בגדר האבנים לא פגע ברכוש המשותף, מה גם שכל אחד רשאי להיכנס דרך פתח זה.

טענות המשיבה

9.
המשיבה הדגישה כי דירתה נמצאת בקומת הקרקע, כמטר מתחת למפלס הרחוב, כך שמקור האור והאוויר היחיד הוא מהמגרעת. כיום, לאחר שהמערערים ביצעו את הבניה, נאטם חלל המגרעת וכך נסתם מקור האור והאוויר היחיד. בנוסף, שני גרמי המדרגות שבנו המערערים (זה הפונה למגרעת וזה הפונה לרחוב), הפכו את המגרעת שמול דירת המשיבה לקוביה אטומה מכל עבריה, לרבות התקרה, ודירתה של המשיבה נותרה חשוכה וחנוקה.
בעבר עברה המשיבה להתגורר בשכונה אחרת, והשכירה את דירתה. מיד עם תחילת עבודות הבניה פנתה המשיבה אל המערערים והודיעה לו שמדובר ברכוש משותף וכי עבודות אלה גורמו לה לנזק, אך המערערים המשיך בשלהם.

10.
המערערים משתמשים ברצפת המגרעת גם לאחסון חפצים שונים, עציצים ובלוקים. כמו כן, הבנייה שבוצעה גורמת לירידת ערך דירתה של המשיבה ומקשה עליה להשכירה.

11.
בשנת 1994 הוצא צו מניעה קבוע כנגד המערערים, אשר אסר מהם להשתמש בשטח המגרעת, וזאת לאחר שביצעו בדירתם שיפוצים שונים. כך, בוצעו עבודות הבניה בניגוד לצו המניעה כאמור.

12.
לגופו של עניין, טענה המשיבה כי מאחר שמדובר ברכוש משותף, אין המערערים רשאים להשתמש במקום לצרכיהם הפרטיים ללא אישור וועד הבניין, וזאת אף אם מעשיהם מייפים את הבניין.
לגבי טענת המערערים בדבר חולדות ולכלוך במגרעת, טענה המשיבה כי הדברים אינם נכונים, מה גם שאם הייתה אמת בדברים, אזי המדרגות שבנו המערערים מרצפת המגרעת לדירתם, יאפשרו דווקא טיפוס החולדות אל ביתם.
לעניין בלוני הגז טענה המשיבה כי הצבת הבלונים בקוביה סגורה, כפי שנותרה כיום המגרעת, מהווה סכנה חמורה, ובמקרה של דליפת גז, חס וחלילה, תהרס דירת המשיבה וכן דירות נוספות.

דיון

13.
לאחר שמיעת הצדדים ובחינת טענותיהם, החלטתי לדחות את הערעור.

עקרון ידוע הוא כי בית המשפט שלערעור לא ייטה, בדרך כלל, להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים נדירים וחריגים (
ע"א 2976/12
בר אל נ' קאופמן (26.11.2012) [פורסם בנבו] ;
ע"א 4484/11
הייב נ' משרד הבריאות (18.2.2013) [פורסם בנבו] ;
ע"א 3526/11
כראדי נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (6.5.2013) [פורסם בנבו] ).
במקרה זה, לאחר שהמפקח שמע את העדויות, בחן ובדק את טענות הצדדים והתרשם מגירסאותיהם, ולאחר שנימק היטב בפסק דינו את החלטתו, לא מצאתי כי קמה עילה להתערב בממצאים ובהחלטות אלה.

זאת ועוד, הוראות החוק הנוגעות לשינוי חלקים מהרכוש המשותף חד משמעיות, ואין בשאלה זו נפקא מינה האם הבנייה מייפה את הבניין אם לאו, או האם דירת המשיבה הייתה חשוכה קודם או לא.
בנוסף, גם ההיגיון והשכל הישר מובילים למסקנה שהבנייה אינה יכולה להישאר על כנה. מהתמונות שהוצגו עולה בבירור כי הבניה חוסמת כמעט לחלוטין את חלונות דירתה של המשיבה, ובכך חוסמת כמעט כליל מעבר של אור ואוויר.
ולעניין בלוני הגז, החלטת המפקח בעניין זה גם היא ברורה וחד משמעית, ונותנת מענה לשאלה הבטיחותית: על המערערים לקבל אישור חברת הגז להצבת הבלונים. ככל שיהיה אישור כזה, יהיה בו כדי לאיין את חששות המשיבה מפני אסון שעלול לקרות בשל הצבת הבלונים.

14.
הערעור נדחה.

המערערים ישלמו למשיבה הוצאות וכן שכר טרחת עורך דין בערעור בסך 5,000 ₪.

המזכירות תשלח לצדדים העתק פסק הדין.

ניתן היום,
א' אייר תשע"ד, 01 מאי 2014, בהעדר הצדדים.










עשא בית משפט מחוזי 6672-09/13 משה לוי, חנה לוי נ' עליזה דיין (פורסם ב-ֽ 01/05/2014)