פסקי דין על אמדורסקי אסף | פסקי דין על פרץ יוסף | פסקי דין על פרץ רונן | פסקי דין על עזבון המנוח יצחק פרץ | פסקי דין על מורקון יבוא ויצוא בע"מ

180838/04 בשא     30/11/2004




בשא 180838/04 אמדורסקי אסף, פרץ יוסף, פרץ רונן, עזבון המנוח יצחק פרץ נ' מורקון יבוא ויצוא בע"מ




1
בתי המשפט
בשא180838/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/11/2004
תאריך:
כב' השופט ברנר חגי

בפני
:
המבקשים;

1 . אמדורסקי אסף

2 . פרץ יוסף

3 . פרץ רונן

4 . עזבון המנוח יצחק פרץ

בעניין:

נ ג ד
המשיבה;
מורקון יבוא ויצוא בע"מ
החלטה

1. 1. בפני
י התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 120,000 ₪ שעשו המבקשים 1 ו-2 (להלן "השוכרים") לטובת המשיבה, ועליו חתמו המשיבים 3 ו-4 כערבים.

2. 2. השטר נעשה להבטחת מילוי התחייבויותיהם של השוכרים כלפי המשיבה במסגרת הסכם שכירות עליו חתמו השוכרים והמשיבה ביום 11/7/2001.

3. 3. המבקש 2 (להלן "יוסף") טוען כי השוכרים התקשרו עם המשיבה לצורך השכרת נכס אשר ישמש בעבורם כאולפן הקלטות (סעיף 2 לתצהירו), ועם קבלת החזקה בנכס החלו השוכרים בפעולות הכשרה של הנכס כאולפן הקלטות בהשקעה כספית גדולה (סעיף 3 לתצהירו).

4. 4. יוסף טוען כי לאחר מספר חודשים הסתבר לשוכרים כי יש בעיות ניקוז לביוב, אשר עולה על גדותיו מפעם לפעם וגורם אי נעימות רבה לשוכרים וללקוחותיהם (סעיף 11 לתצהירו).

5. 5. בירור שערכו השוכרים, לטענת יוסף, העלה כי על מנת לפתור את הבעיה יש צורך בהתקנת משאבה בעלות של כ-8,000 ₪ (סעיף 12 לתצהירו), אלא שהמשיבה סירבה לבצע את התיקון הדרוש (סעיף 13 לתצהירו).

6. 6. טוען יוסף כי ביום 19/2/2003 הייתה הצפה נוספת של הביוב, אשר תוקנה רק בחלוף שישה ימים, עובדה שמנעה אפשרות לעבוד באולפן (סעיפים 14 ו-15 לתצהירו).

7. 7. גם ביום 17/3/2003 התרחשה לטענת יוסף הצפה, אשר גרמה גם לנזק לציוד באולפן ולפיכך נאלצו השוכרים לקרוא לשרברב אשר יבצע את התקנת המשאבה בעלות כוללת של 9,500 ₪ (3,894 ₪ עלות המשאבה ו-5,606 ₪ עלות העבודה - סעיף 20 לתצהירו). נגרם נזק לציוד בסך כולל של 20,350 ₪.

8. 8. לטענת יוסף, מעבר לנזק שנגרם לציוד נאלצו השוכרים לדחות הקלטות של אמנים באולפן דבר שגרם לנזק כספי מיידי בסך של 25,000 ₪ בגין עשרה ימי השבתה, כמו גם לפגיעה במוניטין (סעיפים 22-24 לתצהירו).

9. 9. יוסף טוען כי כחודשיים טרם הגיעה תקופת השכירות לסיומה החלו השוכרים לבוא במו"מ עם המשיבה בדרישה לקבלת פיצוי. במסגרת אותו מו"מ הסכימו השוכרים לוותר על מרבית דרישותיהם ובלבד שיוחזרו להם עלויות התקנת המשאבה וכן שיקבלו הנחה בדמי השכירות בהמשך (סעיף 32 לתצהירו).

10. 10. המשיבה, לטענת יוסף, נתנה לשוכרים להבין כי הדברים ייסתדרו, אלא ששבוע לפני תום תקופת השכירות חזרה בה, תוך שהיא מנצלת את העובדה שהשוכרים ייתקשו לחפש מקום חדש בהתראת זמן כה קצרה (סעיפים 33- 36 לתצהירו).

11. 11. לפיכך, טוען יוסף כי הודיע למנהל המשיבה שהשוכרים יחפשו מקום חדש ועד אז יישארו בנכס למשך תקופה של כחודשיים (סעיף 39 לתצהירו), מבלי לשלם דמי שכירות. ביום 25.9.2003 הוחלפו מפתחות המושכר. לדבריו, במושכר נותר ציוד בשווי של 20,000 ₪.

12. 12. המשיבה הגישה לביצוע את מלוא סכום שטר החוב, אך לא הציגה ליוסף בחקירתו שאלות שנועדו לבסס את גובה החוב הנטען על ידה, כך שבשלב זה לא ניתן לדעת על יסוד מה הוגש השטר לביצוע על מלוא הסכום הנקוב בו. ניתן היה להבין כי למשיבה טענות בדבר מצבו של המושכר עת הוחזר לידה, אך ענין זה מצריך שמיעת ראיות.

13. 13. תקופת השכירות החוזית הסתיימה ככל הנראה ביום 1.8.2003. הדבר תמוה למדיי בשים לב להוראות החוזה, שאינן מאפשרות לפצל את תקופת האופציה לתקופות משנה, אך הצדדים לא העלו כל טענה בענין זה.

14. 14. לפי ס' 7.12 לחוזה נקבע פיצוי מוסכם בסך של 150 דולר בגין כל יום של איחור בהשבת המושכר. לפיכך, בהנחה שיש לראות ביום החלפת המפתחות את יום הפינוי, לכאורה עומדת למשיבה תביעה לפיצוי מוסכם שכירות בגין 55 ימים כפול 150 דולר, ובסך הכל, תביעה לתשלום סך בש"ח השווה ל- 8,250 דולר (כ- 36,300 ₪). בשלב זה איני מתייחס להוצאות נוספות שאולי היו למשיבה, משום שאין בפני
י כל ראייה להוצאות כאלה.

15. 15. אינני מקבל את הטענה כאילו היתה לשוכרים הזכות להשאר במושכר לאחר יום 1.8.2003. ההסכם קובע כי אם השוכרים מבקשים להאריך את תקופת החוזה, עליהם להודיע על כך בכתב ומראש (ס' 13 להסכם), ובמקרה כזה דמי השכירות בתקופה המוארכת יעמדו על סך בש"ח השווה ל- 1,200 דולר (שנת האופציה השניה). מכאן שלא היה מקום לטרוניה של השוכרים על כך שהמשכיר לא הסכים להפחית את דמי השכירות ואף דרש להעלותם: הוא נהג בדיוק לפי הוראות ההסכם. הטענה כאילו ניתן היה להבין שתינתן לשוכרים הקלה בתנאי השכירות אינה יכולה לעמוד כנגד הוראותיו המפורשות של ההסכם, מה גם שהטענה נטענה בעלמא וללא כל פירוט.

16. 16. המבקשים מעלים להגנתם טענת קיזוז. ב"כ המשיבה טוענת בסיכומיה (סעיף ג' 1) :

"מן המפורסמות, כי אף שכל מבקש רשות להתגונן צריך להכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ולא להעלות טענות בעלמא ובאורח סתמי, הרי שבטענת קיזוז דרישות הדין הינן מחמירות וחד משמעיות - נדרש פירוט מוגבר המלווה באסמכתאות לבסיסו, ולו בראשית ראיה ולו בדוחק"

17. 17. טוענת ב"כ המשיבה כי המשיבים לא פירטו את טענות הקיזוז ברמת הפירוט הנדרשת, ואף לא צירפו אסמכתאות לביסוס טענותיהם.

18. 18. כידוע, מי שמבקש רשות להתגונן חייב לפרט היטב את הגנתו, ואין הוא יכול להסתפק בהעלאת טענות כלליות וסתמיות בעלמא (ראה למשל ע"א 396/88, ראובן נ' גן יאשיה, פ"ד מד(1) 549, 556).

19. 19. דברים אלה נכונים ויפים גם באשר לטענת קיזוז. ראה לעניין זה דברי כב' הנשיא שמגר בע"א 579/85, משה אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2), 765 :-

"טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. כפי שנאמר בע"א 236/83 (לאור נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - לא פורסם, בעקבות ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד פד"י ל"ו(3) 518, יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן." (ההדגשה הוספה - ח.ב)

20. 20. וראה גם ע"א 544/81, מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לו(3) 518 :-

"שאלה אחרת היא, מהי הדרך בה יש לטעון טענת קיזוז בתצהיר. כבר נפסק פעמים רבות, כי נתבע, המבקש רשות להגן, צריך להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו:... וטענת קיזוז אינה יוצאת מכלל זה."

21. 21. במקרה דנן פורטה אמנם טענת הקיזוז באופן חלקי, וכוונתי לעלויות תיקון המשאבה והציוד שניזוק עקב הצפת האולפן, בסכום כולל של 29,850 ₪, אך באופן תמוה לא צורפו כל אסמכתאות בכתב (ס' 20-21 לתצהיר). הוא הדין בנזקי עשרת ימי ההשבתה בחודשים פברואר ומרץ בסך נטען של 25,000 ₪ בגין דחיית עבודות של זמרים ששמותיהם פורטו בס' 23 לתצהיר- קיים פירוט דחוק מאוד, בלא שייתמך באסמכתאות. דבר זה מצדיק התניית הרשות להגן בהפקדת ערבון.

22. 22. לעומת זאת, לא נמסר כל פירוט באשר לאופן חישוב אובדן הרווח והמוניטין, מלבד נקיבת סכום בעלמא, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם חובת הפירוט. הוא הדין בשווי הציוד שנשאר במושכר- לא צויין תחשיב מדוייק אלא נטען סכום בעלמא. לפיכך, לא תינתן למבקשים רשות להגן בטענות של פגיעה במוניטין ושווי הציוד שנותר במושכר.

23. 23. לנוכח האמור לעיל, לגבי הסך של 36,300 ₪, שהוא הפיצוי המוסכם בגין האיחור בפינוי, תינתן רשות להגן בטענת הקיזוז הנזכרת לעיל (עלויות תיקון ונזקי השבתה), בכפוף להפקדת ערבון בסך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט. היה ולא יופקד הערבון עד ליום 2.1.1995, תידחה ההתנגדות ביחס לסכום של 36,300 ₪.

24. 24. לגבי יתרת סכום השטר ניתנת בזאת רשות להגן, משום שאין בפני
י כל ראייה לנזק נוסף שנגרם למשיבה.

25. 25. התביעה תידון בסדר דין מהיר לפי פרק טז' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").

26. 26. התובעת תמציא לבית המשפט ולנתבעים את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214 ג' ו-214 ח' לתקנות סדר הדין בתוך 30 יום (להלן: "מסמכי התובעת").

27. 27. הנתבעים ימציאו לבית המשפט ולתובעת את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214 ג' ו-214 ח' לתקנות סדר הדין בתוך 45 יום מקבלת מסמכי התובעת (להלן: "מסמכי הנתבעים").

28. 28. הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום לאחר הגשת מסמכי הנתבעים. אין באמור לעיל כדי להעביר את נטל הראיה אל התובעת, הואיל ועסקינן בתביעה שטרית.

29. 29. ישיבה מקדמית תתקיים ביום 27.3.2005 בשעה 17:30 בנוכחות בעלי הדין.

30. 30. המזכירות תפתח תיק אזרחי ותשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום י"ז בכסלו, תשס"ה (30 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים.
__________________
חגי ברנר, שופט








בשא בית משפט שלום 180838/04 אמדורסקי אסף, פרץ יוסף, פרץ רונן, עזבון המנוח יצחק פרץ נ' מורקון יבוא ויצוא בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/11/2004)