פסקי דין על גיל יצחק אברהם רוט | פסקי דין על חברת החשמל לישראל | פסקי דין על מרים אבוטבול |

8447-03/12 תק     07/04/2014




תק 8447-03/12 גיל יצחק אברהם רוט נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מרים אבוטבול








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 8447-03-12 רוט נ' חברת החשמל לישראל בעמ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
רקפת סגל מוהר


תובע

גיל יצחק אברהם רוט


נגד


נתבעות

1.חברת החשמל לישראל בעמ
2.מרים אבוטבול




פסק דין


רקע

1.
עניינה של תביעה זו בשאלה מי הוא זה החייב בתשלום חוב בסך 2,982.98 ₪ (להלן: "החוב") בגין צריכת חשמל שוטפת בדירה ברח' איינשטיין 105 בחיפה (להלן: "הדירה"), עבור התקופה מאז חודש נובמבר 2007 ועד מאי 2008?

2.
התובע, הטוען כי בעבר ועד לחודש אוגוסט 1999 הוא התגורר בדירה בשכירות וכי מאז עזב אותה התגוררו בה שוכרים רבים אחרים, חויב על ידי נתבעת 1 בתשלום החוב שכן במהלך התקופה הנדונה – כך לטענתה - היה הוא "צרכן רשום" בספריה.

3.
נתבעת 1 נועצת את מקור סמכותה לגביית החוב מהתובע דווקא, תוך שיוכו של חוב זה לכל אחת מכתובות מגוריו מאז ועד היום, בדיני החוזים וב"אמות המידה" המהוות לשיטתה דין ספציפי אשר נקבע בשנת 2004 על ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל מכח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996. ואלה הם נימוקיה:
·
אמות המידה קובעות כי "צרכן רשום" שלא הודיע על רצונו להתנתק מרשת החשמל, יישאר אחראי לתשלום בגין צריכת החשמל ב"מקום הצרכנות" הרשום על שמו בפנקסיה (ר' אמות מידה 17, 19).
·
על פי הפסיקה, היה ולטענת הצרכן היה זה אדם אחר שנהנה מהחשמל, כי אז עליו להוכיח זאת ויתכן שהדבר יקים לו עילת תביעה כנגד אותו אדם (ר' ה"פ (ת"א) 175/05 נאסר באסם ואח' נ' חברת החשמל
;

ת"ק (קריות) 547/06 בייצר משה נ' חברת החשמל
;

תא"מ (חיפה) 713588-07 חברת החשמל נ' זגורי).
·
במקרה נשוא תביעה זו לא פעל התובע לביצוע החלפת צרכנים ולא לניתוק אספקת החשמל בדירה המהווה "מקום צרכנות" ומשכך חב הוא בכל חיובי חשבונות החשמל שנוצרו בתקופה בה היה הוא "צרכן רשום" אצלה.
·
ככל שדיירים אחרים נהנו מהחשמל בתקופת החוב, הרי שיכול ויש לתובע עילת תביעה נגדם, אך אין בכך להשפיע על חובתו החוקית לסלק את חובות החשמל כלפי הנתבעת.

4.
לנוכח טענותיה אלה של הנתבעת, עליהן חזרה היא במהלך דיון שהתקיים בשעתו בבית

משפט זה בפני
כב' השופט י. טורס, ביקש התובע להוסיף כנתבעת 2 בתביעתו את הגב'

מרים אבוטבול
אשר לדבריו היתה זו שהתגוררה בדירה בשכירות וצרכה בפועל את החשמל

במשך התקופה הנדונה.

5.
נתבעת 2 אשר ככל הנראה קבלה מאז לידיה הודעות שונות בדבר הוספתה כנתבעת בתיק זה, פנתה אל בית המשפט בכתב וטענה כי כתב התביעה עצמו טרם נמסר לה.
בבקשותיה מהימים 26.6.13 ו- 11.7.13 פרטה הגב' אבוטבול כתובות שונות שלה למשלוח דואר ופקס, ואולם על אף שכתב התביעה נשלח אליה לכל אותן כתובות, לא הוגש כתב הגנה מטעמה
והיא גם לא התייצבה לדיון שהתקיים בסופו של דבר בפני
.

6.
במהלך הדיון בו נדונו טענותיהם של התובע ונתבעת 1 לגופן, סיפר נציג הנתבעת, מר בנצי שושני, כי הוא עצמו שוחח בטלפון עם נתבעת 2 - הגב' אבוטבול
וכי בשיחה זו אישרה היא בפני
ו כי אכן התגוררה בדירה במהלך התקופה הרלבנטית וצרכה את החשמל נשוא החוב. לשאלתי מדוע אם כן אין הנתבעת 1 פונה אל נתבעת 2 בדרישה לתשלום החוב, השיב מר שושני כדלהלן:


"הגב' אבוטבול אמרה לי שהיא התגוררה בדירה ושהיא צרכנית

החשמל הרלוונטית
, רק בטלפון. היא טענה שהחוב הרבה יותר

קטן ובקשתי ממנה שתבוא, תחתום לי שהיא לוקחת אחריות על

החוב הזה למרות שהתובע שילם את החוב, אנחנו נחזיר לו את

מה שהיא מסכימה לקחת על אחריותה ונחייב אותה בדירתה,

בשיטת תשלום דרך מונה לתשלום מראש... עשינו כל מה שאפשר

מולה. שלחנו לה מכתב (ר' נסח ח' לכתב ההגנה) ... פנינו לאיתור.

אמרנו לתובע כי ננסה לעשות הכל על מנת לאתר אותה כדי שתחזיר

את מה שהיא צריכה לשלם. אנחנו לא יכולים להיות אחראים לכך..

אני סבור כי אני מקדיש המון זמן ורצון לעזור אבל לא אני אמור להיתבע".


7.
לכך ולטענותיה האחרות של נתבעת 1 כלפיו השיב התובע כי בזמנו הוא עדכן אותה בדבר

עזיבתו את הדירה וכי למיטב הבנתו, על פי "אמות המידה", רשאית היא לחייב את מי

שצרך את החשמל בפועל.

לתמיכת הטענה בדבר עדכון עזיבתו את הדירה בשנת 1999 הציג בפני
התובע התכתבות שלו

במייל מיום 26.3.09 עם נציג נתבעת 1 (ששמו אוהד), בה הוא מבקש להזכיר כי הודיע על

עזיבתו את הדירה וכי עשה כן ביחד עם בעליה של אותה דירה (ר' ת/1).


התכתבויות נוספות בין התובע לנתבעת 1 מלמדות גם הן על כך שטענה זו הועלתה מצדו

בפני
ה גם בהמשך (ר' נספח ז' לכתב ההגנה).

8.
מתשובותיה של נתבעת 1 לטענה זו אפשר ללמוד כי בבדיקת רישומיה לא נמצאו אצלה

תימוכין להודעה של התובע ואולם כן נמצאה אצלה אינדיקציה לכך שבמועד עזיבתו את

הדירה, פנה אליה אדם ששמו אלכסנדר גרשקוביץ (אשר ככל הנראה שכר את הדירה לאחר
עזיבת התובע) וביקש כי החשבונות יישלחו אליו. ואכן – כך עולה מן האמור בנספח ז' הנ"ל
לכתב ההגנה של נתבעת 1 - במהלך התקופה שחלפה מאז ועד לחודש 11/07 (בו ככל הנראה
נכנסה נתבעת 2 לגור בדירה), שולמו חשבונות החשמל על ידי השוכרים השונים שגרו בה.
משנפסקו התשלומים, חזרה נתבעת 1 אל התובע אשר נותר רשום כ"צרכן" ברישומיה
במהלך כל אותן שנים ו"גררה" את החוב לכתובותיו החדשות.

דיון והכרעה


9.
סעיף 30 לחוק משק החשמל התשנ"ו- 1996, הסמיך בשעתו את הרשות לשירותים ציבוריים

– חשמל לקבוע "אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן בעל רשיון ספק שירות

חיוני ופיקוח על מילוי חובותיו על פי אמות המידה".
אמות מידה אלה פורסמו בילקוט
הפרסומים 5346 מיום 25.11.04.

סעיף 2.1.7.1 לאמות המידה מחייב את הצרכן לפנות אל חברת החשמל כדי לבצע העברה

מסודרת של החשמל לצרכן החדש הבא במקומו ולצדו קובע סעיף 2.1.7.3 כי כל עוד הדבר
לא נעשה – כי אז יישא הצרכן הרשום בכל החובות הקיימים.
סעיף 2.1.7.4
מאפשר לחברת החשמל לרכז חובותיו של צרכן אחד בכתובותיו השונות:
"
נותר הצרכן המעביר חייב בחובות כלפי ספק השירות החיוני

על-פי אמות מידה אלו בגין מקום הצרכנות המועבר, יהא ספק

השירות החיוני רשאי לכלול את חובו האמור בחשבון צריכה אחר


של הצרכן המעביר, ויחלו על חשבון זה הוראות אמות מידה אלו

כאילו נוצר החוב במקום הצרכנות אליו מתייחס חשבון הצריכה,

ובלבד שעשה כן ספק השירות החיוני תוך שבע שנים מיום גילוי החוב".

בתקופה הרלבנטית למקרה המונח בפני
, דהיינו – שנת 1999 בה עזב התובע את הדירה, חלו על מערכות היחסים שבין נתבעת 1 לצרכניה הכללים לאספקת חשמל לצרכנים.
עיון בכללים אלה מלמד על כך שגם לפיהם היו צרכנים מחויבים
להודיע כל רצונם לחדול מלקבל אספקת חשמל – כך, קבע אז סעיף 17 לכללים כי:

"(א) אם הצרכן רוצה לחדול לקבל אספקת חשמל עליו להודיע על כך


לחברה בכתב לפחות 30 יום מראש. בהעדר הודעה כזו בכתב

או אם לא ינתן לחברה לקרוא את המונה ולבצע את ניתוק האספקה,

ישאר הצרכן אחראי לתשלום בעד כל חשמל שנצרך בין שנרשם

ובין שלא נרשם על ידי המונה...".

10.
אין חולק על כך שבמקרה המונח בפני
, ידעה הנתבעת על עזיבת התובע את הדירה שכן אף לגרסתה, באותה תקופה פנה אליה אדם אחר (אותו אלכסנדר גרשקוביץ) ובקש לחייב אותו בתשלום חשבונות החשמל בדירה. בנוסף לכך, אין חולק על העובדה שמאז מועד זה (שנת 1999) ובמשך שנים (עד נובמבר 2007) שולמו חשבונות החשמל על ידי שוכריה השונים של הדירה.

משנפסקו התשלומים, חזרה נתבעת 1 אל התובע, אשר ככל הנראה בשל אי מודעותו לצורך בהגשת בקשה מפורשת לניתוק אספקת החשמל לדירה עם עזיבתו אותה, נותר הוא בגדר "צרכן רשום".

באותה תקופה, מן הסתם, גם לא ידע התובע על חובתו לבצע העברה מסודרת של צריכת החשמל בדירה אל הצרכן החדש ואולם בפועל – כך לטעמי – נעשה הדבר מכח בקשתו של גרשקוביץ לרשום את מונה החשמל בדירה על שמו.

11.
במצב דברים זה ומשהודיע התובע לנתבעת 1 כי מי שצרכה חשמל בדירה בתקופה הרלבנטית להיווצרות החוב היא הנתבעת 2 והוא מסר לה את פרטיה, כשבסופו של דבר הצליח נציגה (מר שושני) לשוחח עם האחרונה בטלפון ולשמוע ממנה אישור לטענת התובע בדבר חבותה זו, דומני כי התעקשותה של נתבעת 1 לגבות את החוב דווקא ממי שניתן לגבות ממנו ולא ממי שעשה שימוש בפועל בחשמל ולא שילם עבורו מאומה, נוגדת את עקרון תום הלב.

כאמור לעיל, סעיף 2.1.7.4. לאמות המידה מאפשר לנתבעת 1 לגבות את החוב באופן הזה. פירושו של דבר הוא ששיקול הדעת בעניין זה נותר בידיה ומכך, דעתי היא כי נכון היתה עושה היא לו היתה נמנעת מגביית החוב מהתובע.

לא זו אף זאת – לטעמי היה על הנתבעת 1 להעמיד את התובע על חובתו לבצע "העברה מסודרת" של צריכת החשמל בדירה
ומשהיא לא עשתה כן הרי שיש לראות בהתנהגותה זו כלפיו גם מידה של "אשם תורם" להיווצרות החוב.

12.
באשר לנתבעת 2 – פניותיה של נתבעת 2 אל בית המשפט בימים 26.6.13 ו- 11.7.13 בבקשה כי כתב התביעה יישלח אליה, מלמדות על כך שהיא היתה מודעת לעצם הגשת תביעה זו גם נגדה. בשתי פניותיה אלה, ציינה נתבעת 2 שתי כתובות מגורים שונות שלה (רח' צאלים 3 ביקנעם ורח' צאלים 1 ביקנעם) ובנוסף לכך פרטה היא 2 מספרי פקס למשלוח כתב התביעה וכתובת נוספת של עוה"ד אלעזר גל ברח' סוקולוב 7א בחיפה.

אלא שעל אף שמזכירות בית המשפט שלחה את כתב התביעה לכל הכתובות ומספרי הפקס הללו, לא הגישה נתבעת 2 כתב הגנה ומעבר לכך, אותו עו"ד גל הודיע לבית המשפט בפקס כי הוא איננו מייצג אותה וגם לא מהווה מען למסירת כתבי בי דין
עבורה.

משכך, דעתי היא כי בשלו התנאים למתן

פסק דין
כנגד הנתבעת 2, וזאת בהעדר כתב הגנה מטעמה.


13.
סוף דבר – מפני כל הנימוקים שפרטתי בסעיף 11 ו- 12 לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה ולחייב את שתי הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, את הסך של 2,962.98 ₪ שנגבה ממנו על ידי נתבעת 1 בחודש מאי 2009, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז ועד ליום התשלום בפועל.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובע, ביחד ולחוד, הוצאות בסך 600 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.


זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.


המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.





ניתן היום,
ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 8447-03/12 גיל יצחק אברהם רוט נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, מרים אבוטבול (פורסם ב-ֽ 07/04/2014)