פסקי דין על יפעת אנג'ל | פסקי דין על מיכאל אנג'ל | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח | פסקי דין על מיכל ברץ | פסקי דין על וריטס סוכנות לביטוח ואח' |

3646/08 א     08/04/2014




א 3646/08 יפעת אנג'ל, מיכאל אנג'ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מיכל ברץ, וריטס סוכנות לביטוח בע"מ ואח'








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 3646-08 יפעת אנג'ל
ואח' נ' הפינקס חברה לביטוח בע"מ ואח'


תיק חיצוני:







בפני
כב' השופט נחום שטרנליכט


התובעת
1. יפעת אנג'ל
2. מיכאל אנג'ל


נגד

הנתבעים
1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
2. מיכל ברץ
3. וריטס סוכנות לביטוח בע"מ
4. אביב מזרחי הובלות בע"מ - נמחקה
5. מזרחי רוני - נמחק
6. אליהו סלמה - נמחק
7. אוברסיז אינשורנס קוסלטנט בע"מ
8. פריינטה יוסף
9. הראל חברה לביטוח בע"מ
10. צביקה אלקיס
11. מועצה איזורית עמק לוד – נמחקה


נגד

צדדי ג'
1. צביקה אלקיס
2. פריינטה יוסף
3. הראל חברה לביטוח בע"מ
4. אביב מזרחי הובלות בע"מ - נמחקה
5. רוני מזרחי - נמחק
6. אליהו סלמה - נמחק
7. אוברסיז אינשורנס קונסלטנט בע"מ
8. איגוד ערים ושירותי כבאות אש איילון





פסק דין

פתח דבר
בתיק זה הוגשה תביעת התובעים. בתביעתם עתרו התובעים לקבלת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם בעטיה של שריפה. חלק מהנתבעים שיגרו הודעות לצדדים השלישיים, ובהן עתרו לחיוב מקבלי ההודעות בשיפוי שולחי ההודעות בגין כל סכום אותו יחוייבו לשלם, אם בכלל, במסגרת תיק זה.

במהלך ניהול התיק הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה שולם לתובעים על ידי הנתבעים 1-3 פיצוי בסך 376,160 ₪, כאשר הוסכם שבהמשך תוכרע שאלת אחריות כל אחד מן הצדדים, ושיעור השתתפותו בסכום הפיצוי, ששולם לתובעים.


רקע עובדתי

ביום 12.12.07 חתמו התובעים (להלן – אנג'ל) על טופס הצעה לאחסון תכולת דירתם במחסן של הנתבעת 4 (להלן - אביב הובלות). ביום 30.12.07 העבירה אביב הובלות את תכולת דירתם של אנג'ל אל מחסן, ששכרה אביב הובלות מהנתבע 10 (להלן - אלקיס) במשק 21 במושב חמד (להלן - המחסן). המחסן בוטח על ידי אלקיס אצל הנתבעת 7, אוברסיז אינשורנס קונסלטנט בע"מ (להלן – אוברסיז). תכולת הדירה, שאוחסנה במחסן, בוטחה על ידי אנג'ל אצל הנתבעת 1 (להלן – הפניקס) באמצעות הנתבעות 2 ו-3. ביום 7.1.08 פרצה שריפה במחסן, אשר כילתה, בין היתר, את תכולת דירתם של אנג'ל.

בסביבות המחסן הציב אלקיס מתקנים רבים לכיבוי אש, הידרנטים, ברזים, צינורות וארונות כיבוי. בעת השריפה התברר, כי מתקנים אלו היו לקויים, ולכן לא יכלו לסייע בכיבוי האש בשעת אמת.

אין מחלוקת, שהשריפה פרצה במחסן במהלך ועקב עבודות ריתוך, שבוצעו במחסן
על ידי הנתבע 8 (להלן - פריינטה). את ביצוע עבודות הריתוך הזמינו נתבעים 4-6 בשתי הזמנות עבודה נפרדות, מיום 8.12.07 (ע"ס 40,000 ₪) ומיום 25.12.07 (ע"ס 34,000 ₪). פריינטה היה מבוטח אצל הנתבעת 9, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – הראל).

נתבעים 1-3 שיגרו לצדדי ג' 1-8 הודעה לצד שלישי. נתבעים 4-6 שיגרו הודעה לצד שלישי לצדדי ג' 1-3, 7-8 וכן נגד שמונה צדדים נוספים שנמחקו בסופו של דבר.

ביום 15.1.2013 הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה הנתבעים 1-3 ישלמו לתובעים
סך של 320,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% בתוספת מע"מ, סך הכל 376,160 ₪. עוד הוסכם, כי ההליכים בתיק יימשכו בין הנתבעים וצדדי ג' בכדי לבחון את סוגיית חלוקת האחריות.

לנוכח צו הפירוק, שניתן נגד הנתבעת 4, עוכבו ביום 18.2.13 ההליכים נגד הנתבעים 4-6,
וכן עוכבו ההליכים בהודעה לצד ג', ששיגרו נתבעים אלו.

טענות הצדדים
טענות הנתבעים 1-3

על פי הסכם הפשרה, שילמו נתבעים 1-3 לאנג'ל סך של 376,160 ש"ח מכוח חבותם הביטוחית. עתה טוענים נתבעים אלו, כי קמה להם זכות שיבוב נגד הגורמים האחראיים לפרוץ השריפה: אלקיס - כבעל נכס שנבנה ללא היתרי בניה כדין, ושבו נעשה שימוש ללא היתרים כדין, הנתבעת 7 (להלן – אוברסיז) - כמבטחת של אביב הובלות, שהחזיקה במחסן בזמן הרלוונטי, ופריינטה - שהתרשל במלאכתו כרַתַך וגרם לשריפה במו ידיו. גם שירותי הכבאות, נושאים באחריות לנזק, כמי שיכולים היו למונעו, ולא עשו כן.

אחריות פריינטה
– חיתוך באמצעות מכשיר ריתוך גורם להתפזרות גיצים שלא ניתן למונעה. פריינטה היה מודע לסכנה וביקש מספר פעמים מנתבע 6, מר אלי סלמה (להלן – סלמה), המנהל והבעלים של אביב הובלות, לפנות את התכולה שמתחת לגלריה. מאחר שהתכולה לא פונתה, התרשל פריינטה והסתפק בהנחת סמרטוט רטוב בין צינור הברזל אותו ביקש לחתוך ובין רצפת העץ של הגלריה, וכן הצטייד בדלי מלא מים ומטפי כיבוי. כמו-כן הסתמך על 'עזרתו' של סלמה, שירד למטה על מנת לבדוק שלא יעופו גיצים על תכולת המחסן. רצפת הגלריה לא הייתה אטומה, ונותרו מרווחים בין רצפת הגלריה לקירות הפח של המחסן. לאחר כ-15 דקות של חיתוך הברזל, הבחין פריינטה באש, שפרצה מתחת לגלריה.

נקיטה באמצעי זהירות סבירים בעבודה עם אש גלויה היו מונעים את התלקחות האש. אמצעי כיבוי, שהיו צריכים להיות במקום, ולא היו שם, היו יכולים לאפשר לפריינטה לכבות את האש שפרצה. על פי האמור בחוות דעת המומחה רפי גרציאני, חוקר שריפות (להלן – גרציאני), שחוות דעתו הוגשה מטעם הפניקס, היה על פריינטה לנקוט במספר אמצעי בטיחות בסיסיים כגון: הרחקה של כל חפץ העשוי להידלק והמצוי במרחק של 10 מטר ממקום העבודה באש גלויה או כיסויו ביריעה עמידת אש, הצבת צופה אש המצוייד במטפים ובדיקה של אמצעי הכיבוי, תשתית המים והזרנוקים. בדיעבד התגלה, כאמור לעיל, כי אין מים לכיבוי אש.

הפניקס טוענת עוד, כי יש לחייב גם את הראל, כמבטחת של פריינטה.

אחריות אלקיס
- אלקיס לא קיבל מעולם היתר בנייה לבניית המחסן. אלקיס מעולם לא הציג לשירותי הכבאות כל תוכנית בטיחות אש במחסן, וממילא בטיחות האש במחסן לא נבדקה ולא אושרה על ידם. אלקיס הקים מבנה שיעודו חקלאי, לא פנה לקבלת אישור אכלוס, ביצע עבודות ריתוך וניסור נרחבות בתוך המחסן, וכל זאת ללא פנייה לקבלת הנחיות מקצועיות. אלקיס התקין בעצמו הידרנטים ומתקני כיבוי אחרים בסמוך למבנה, שיצרו מראית עין כוזבת בדבר תשתית כיבוי אש,
שניתן יהיה להסתייע בה בעת הצורך. בדיעבד התברר, כי לא היה לחץ מים בצינורות, לא היו מזנקים, וצינורות כיבוי האש היו קרועים וקצרים מכדי להגיע לחלקי המחסן השונים. עולה מהאמור לעיל, שתשתית כיבוי האש הלקויה, אשר הותקנה על ידי אלקיס על דעת עצמו ועל פי הבנתו בלבד, לא היה בה כדי לאפשר
כיבוי השריפה בעודה באיבה.

כבר בסוף חודש 12/2007 החלה אביב הובלות בהעברת תכולתן של דירות למחסן באמצעות משאיות, שנכנסו מעת לעת לשטח המשק ופרקו במחסן את תכולתן. נכון ליום 7.1.08, יום השריפה, הייתה במחסן תכולה של כ-40 לקוחות, כל זאת בעוד עבודות המסגרות עדין בעיצומן. עבודתו של פריינטה התבצעה עפ"י שתי הזמנות, האחת - מיום 8.12.07, והאחרת - מיום 25.12.07. מעיון בהזמנת העבודה השנייה ובהיקף העבודות הכלולות בה ניתן להסיק, שבמועד השריפה, העבודות היו עדין רחוקות מסיומן.

אלקיס גר מספר מטרים מהמחסן, והיה נוכח כמעט כל יום בעת ביצוע עבודות הריתוך במחסן. הוא ידע על הכנסת הציוד של הלקוחות למחסן ועל ביצוע עבודות הריתוך בו זמנית. אלקיס לא הסתפק במתן אישור לביצוע עבודות הבנייה והריתוך במחסן, ובבחירת המסגר שיבצע אותם, כאשר אלקיס היה זה שיצר את הקשר בין פריינטה ובין אביב הובלות, אלא אף עמד ופיקח אישית על ביצוע העבודות.

אלקיס ידע, שאין במחסן מתזים תקינים שיוכלו לכבות את האש במידה ותפרוץ, ולא וידא את האפקטיביות של גלאי האש, שהיו קיימים במחסן, לטענתו. אלקיס התקין את כל האמצעים בעצמו על סמך ידע אישי, ללא כל ביקורת של מדור מניעת דליקות בשירותי הכבאות, או ייעוץ של גוף מקצועי כלשהוא. אלקיס ידע, כי למבנה אין כל היתר בנייה, וידע, שמטרת השכירות היא אחסון תכולתן של
דירות. זאת בניגוד לייעודו החקלאי של המבנה. כל האמור לעיל מהווה התרשלות רבתי מצידו של אלקיס, אשר ידע על הסיכון הצפוי, והיה ביכולתו למונעו. בפועל, לא רק שלא סייע למנוע את הנזק, אלא אף הציג מצג שווא בפני
השוכרים, כאילו ישנה תשתית ראויה לכיבוי אש, למרות שידע שלא ניתן להסתמך על תשתית זו.

אחריות צד ג' 8, איגוד ערים לשירותי כבאות-איילון
- בסעיף 2 לחוק שירותי הכבאות, התשי"ט-1959 (להלן – חוק שירותי הכבאות), נאמר:

"רשות הכבאות חייבת להבטיח את שירותי הכבאות לכיבוי דליקות בתחומה ולמניעת דליקות או התפשטותן של דליקות לתחומה או מעבר לתחומה וכן להצלת נפש ורכוש".

סעיף 6ד לחוק שירותי הכבאות אף מעניק לרשות הכבאות סמכות להיכנס לכל מקרקעין בתחום הרשות כדי לבדוק, האם קוימו הוראות חוק זה והתקנות על פיו.

מנוסח החוק עולה, כי אין זיקה בין מילוי חובותיה של רשות הכבאות ובין פנייתו של גורם כלשהוא לקבלת אישורה של הרשות, וכי אחריותו של בעל נכס להתקנת אמצעי בטיחות אש אינה פוטרת את רשות הכבאות ממילוי חובותיה. רק לאחר השריפה מושא התובענה, החלו שירותי הכבאות איילון – וזאת כחלק מתהליך הפקת הלקחים - לשלוח באופן יזום פקחים ממדור מניעת דליקות, למרות שחובה זו הייתה מוטלת עליהם עוד קודם לשריפה. מדובר במבנה גדול מימדים (כ-2500 מ"ר), אשר עמד על מקומו 15 שנה ללא תשתית ראויה לכיבוי אש, ובכל תקופה ארוכה זו לא מצאו שירותי הכבאות איילון להעמיד את אלקיס על מחדליו
ולהתריע בפני
ו הסכנה הגלויה לעין כל.

אחריות אוברסיז
– אביב הובלות התקשרה בחוזה ביטוח עם נתבעת 7 באמצעות סוכן ביטוח אברהם תמרי, אליו הופנתה אביב הובלות על ידי אלקיס, שהיה לקוח ותיק של תמרי. שמה של אוברסיז מתנוסס בהדגשה ובהבלטה על פני רשימת הביטוח, שהומצאה לאביב הובלות, וזאת למרות טענות שהושמעו מצידה, ולפיהן
היא אינה הגוף המבטח בפועל.

תמרי לא שלח סוקר סיכונים למחסן בטרם בוטח המחסן, לא הציג דרישות או תנאים בדבר התקני בטיחות, הנדרשים כתנאי לחלות הפוליסה, לא הודיע לחברת אביב הובלות, שהכיסוי הביטוחי מסוייג באופן כלשהוא, לא דרש ולא שאל דבר אודות קיומו או אי קיומו של רישיון עסק, ואף לא מסר לחברת אביב הובלות את התנאים הכלליים של הפוליסה לפני השריפה.

גם אם ייפסק, שאלקיס ואביב הובלות אינם נושאים באחריות לשריפה, הרי שהנזק שנגרם לרכושם של אנג'ל מכוסה בכפל ביטוח, הן על ידי הפניקס והן על ידי אוברסיז. בנסיבות אלו מתקיים האמור בסעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח), ועל כן על אוברסיז לשאת במחצית מהפיצוי שקיבלו אנג'ל.


טענות
פריינטה

לטענת פריינטה, שביצע את עבודות הריתוך במחסן בזמן שפרצה השריפה, רשלנותו הקטנה מחווירה לנוכח מעשיהם חסרי האחריות של אלקיס וסלמה. מעשיהם של אלקיס וסלמה עולים כדי רשלנות רבתי ואף למעלה מכך. פריינטה מצטרף לכל הטענות שהעלתה הפניקס הן נגד סלמה ואלקיס, והן נגד איגוד ערים לשירותי כבאות.

אלקיס כבעל המקום, הקים את המחסן ללא כל היתר בניה. אלקיס לא דאג לקבלת היתרים ממכבי האש. במחסן לא הותקנו אמצעים כלשהם לכיבוי אש. במחסן לא הותקנו פתחי אוורור. אלקיס אף הגדיל לעשות בכך שיצר מצג שווא בפני
השוכרים, ולפיו קיימים במקום הידרנטים מתאימים.

אלקיס נהג בקלות ראש, בשאננות ובזלזול ברמה הגובלת בעבריינות בנייה. לפיכך ברור – כך לטענת פריינטה - שהוא הנושא העיקרי באחריות לנזקים נשוא תביעה זו.

לטענת פריינטה, אלקיס נושא באחריות לנזקים מכח רשלנות בשלושה מישורים נפרדים: (1) החובה הכללית כבעלים של הנכס לדאוג לקיום תנאי בטיחות בכך הנוגע לכיבוי שריפות; (2) אחריות חוקית לדאוג לקבלת היתרים מהרשויות, לרבות, רשויות כיבוי האש; (3) אחריות כמשכיר שלא ליצור מצג שוא בפני
סוחרים, ולפיו קיימים אמצעי כיבוי מספיקים במחסן.

לגבי נתבעים 1-3, טוען פריינטה, כי טרם תחילת העבודות הבטיח לו סלמה מפורשות, שהמחסן ריק מתכולה, ושכך יישאר המצב עד סיום העבודות. בבוקר האירוע גילה פריינטה, שסלמה הכניס תכולה למחסן בניגוד גמור למה שסוכם מראש, ובניגוד למה שהבטיח לפריינטה יום אחד קודם לכן. כשהתריע פריינטה על הענין בפני
סלמה, ענה לו סלמה: "אל תדאג
אני פה למטה אדאג שלא יהיה כלום". לטענתו של פריינטה, הוא סירב בתחילה לבצע את עבודות הריתוך כל עוד לא תסולק התכולה מהצד הימני של המחסן (מתחת לאזור העבודות), אלא שסלמה איים עליו, שאם לא יבצע מיד את העבודה, לא יקבל את כספו. רק לאחר איום מפורש שכזה, ולאחר שסלמה קיבל על עצמו את האחריות למה שיתרחש, נכנע פריינטה והחל בביצוע העבודות.

עוד טוען פריינטה, כי אם יימצא אחראי לשרפה ולנזק שנגרם בעטיה, הוא זכאי לשיפוי מלא מהראל שאצלה היה מבוטח. פוליסת הביטוח היא פוליסה הנוגעת לכיסוי נזקי צד ג', וזו אף הורחבה בתוספת מיוחדת במחיר נוסף בכדי לכלול אף "עבודות חוץ". לטענת פריינטה, לא ניתן לומר שמדובר ברשלנות מקצועית, אשר אינה מכוסה במסגרת פוליסת ביטוח
זו, שכן מדובר בטענה המרוקנת מתוכן את כל הכיסוי הביטוחי.

פריינטה מוסיף ודוחה את טענות הראל, ולפיהן היה עליו לתאם מראש ובכתב עם מזמין העבודה את כל אמצעי הבטיחות, שעל הרתך היה לנקוט בעת ביצוע העבודה. אין מדובר במפעל גדול עם קצין בטיחות בו יש בעל תפקיד מולו ניתן לבצע התיאום. מדובר במזמין עבודה פרטי, כאשר הרתך הוא שקובע את נהלי הבטיחות, והוא שמבצע אותם בפועל. גם אם נפרש את הפוליסה בצורה דווקנית, הרי שקיומה של דרישה פורמאלית זו לא היה מונע את הנזק במקרה דנן.


טענות הראל
הראל מכחישה קיומו של כיסוי ביטוחי לאירוע השריפה ולנזקים בעטיה של השריפה. הראל טוענת, כי הפוליסה אותה הנפיקה לפריינטה אינה מכסה את המקרה דנן. לטענת הראל, תקרת הכיסוי בהתאם לפוליסה היא 1,025,151 ₪, בעוד שסכום התביעות השונות, שהוגשו נגד פריינטה בבתי המשפט השונים בגין אירוע השריפה עולה על 10 מיליון ₪. טיעון פורמאלי נוסף בפיה של הראל, למרות שהראל צויינה כנתבעת בתביעה העיקרית, הרי שפריינטה לא שלח הודעת צד ג' מטעמו להראל וממילא אינו יכול להישמע בטענה לפיה יש לו כיסוי ביטוחי.

לגופם של דברים טוענת הראל, כי הפוליסה הינה לאחריות צד שלישי בלבד ואינה מעניקה כיסוי ביטוחי לרשלנות מקצועית. הפוליסה מוחרגת באופן מודגש מחבות כלשהיא, שעשויה לחול על המבוטח והנובעת מרשלנות מקצועית.

בהתאם לתנאי הפוליסה היה על המבוטח לתאם מראש ובכתב עם מזמין העבודה ו/או קצין הבטיחות של מזמין העבודה את כל אמצעי הבטיחות, שעל המבוטח לנקוט בהם במשך ביצוע העבודות בבית המזמין, ועל המבוטח היה למלא אחר תנאי בטיחות אלה במשך כל זמן ביצוע עבודתו במקום. פריינטה הפר תנאים אלו. פריינטה ידע, שאוחסנה סחורה במקום בניגוד לנהלי הבטיחות, ואף ביקש מסלמה לפנות את התכולה לפחות 3 פעמים. הדבר לא מנע ממנו לבצע עבודת הריתוך מעל תכולת המחסן למרות קיומה של סכנה
ברורה שתתלקח אש. בכך הפר פריינטה את תנאי הפוליסה, וממילא הראל פטורה מחבותה הביטוחית.


טענות אלקיס
אלקיס טען כי האחריות כולה רובצת לפתחיהם של פריינטה ושל אביב הובלות ומנהליה. אלקיס חוזר על טענות הרשלנות שנטענו נגד נתבעים אלו, כמפורט לעיל. פריינטה וסלמה היו היחידים שידעו, כי הוכנסה כבר תכולה למחסן והיו מודעים באופן פוזיטיבי לסכנות העולות מביצוע עבודות ריתוך בסמוך לארגזי קרטון. ביום בו פרצה השריפה, ביצוע עבודות הריתוך כמעט והסתיים. אלקיס עצמו לא ידע כל על המשך ביצוע עבודות הריתוך במחסן, אלא סבר, שהעבודות בוצעו רק בעת שהמחסן היה ריק.

אביב הובלות היו אלה ששכרו את המקום, למרות שידעו, כי אין למקום רישוי עסק תקף. הם קיבלו את הדו"ח, שנערך על ידי סוקר מטעם הראל, ובו נאמר, שאישור כיבוי אש "לא צפוי בשל העדר אישור למבנה". בהסכם השכירות הצהירו מנהליה של אביב הובלות, כי ידוע להם, שהמבנה משמש למטרה חקלאית על פי ייעודו, וכי הרשות עשויה לדרוש את פינויו עקב שימוש מסחרי.

לטענת אלקיס הוא הגיש בקשה לקבלת היתר בנייה כבר בשנת 1990. הבקשה הוגשה בנוגע לכל שטח המחסן. הבקשה אושרה ביום 27.11.1990 בכפוף למספר תנאים טכניים בעיקרם. בשנת 2002 הגיש בקשה להתרת שימושים חורגים במחסן.

אלקיס מכחיש את הטענה, ולפיה היה לו קשר או השפעה על בחירת הרתך והחברה המבטחת.

לטענת אלקיס, הפניקס התרשלה בכך שהסתפקה בקבלת מידע ממבוטחיה, ולפיו מבטחת אחרת ביטחה את המחסן. הפניקס הסכימה לבטח את רכושם של התובעים, שאוחסן במחסן, מבלי ששלחה סוקר מטעמה ומבלי לעיין בפוליסה של אותה מבטחת. כמו-כן, הפניקס צריכה היתה לשאת בתוצאות עיכוב תשלום תגמולי הביטוח לתובעים, שהביא לפער של כ-100,000 ₪ בין הערכת שמאי הפניקס בסך 212,424 ₪ לבין סכום הפשרה ששולם על ידה בסופו של דבר בסך 320,000 ₪.

למרות שלא הגיש הודעת צד ג' כנגד כיבוי האש, מטיח אלקיס בסיכומיו טענות רבות כנגד רשלנותם של שירותי הכבאות הן ביחס לאי-מניעת השריפה, והן בדבר איחור בהגעה למקום השריפה
ותקלות ברכבי הכיבוי.

לעניין הכיסוי הביטוחי אותו רכש מחברת אוברסיז, טוען אלקיס שרכש כיסוי ביטוחי נוסף במיוחד לצורך אותם 500 מ"ר, שהשכיר לאביב הובלות. אוברסיז טענה כאילו התקיים הסייג לגבי "עבודות בחום", שהוחרגו מהפוליסה בסעיף 5.3 לתנאים הכלליים לפוליסה מהדורה 1.07. אלקיס משיב לטענה, כי בעת הוצאת הפוליסה כבר היתה קיימת מהדורה 8.07 לתנאים הכלליים שנמסרה לאלקיס ע"י תמרי, ובה לא נכלל סייג זה הנוגע לעבודות בחום. בכל מקרה הסייג הזה אינו עומד בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, מכיוון שהסוכן תמרי לא הסביר שהכיסוי מותנה בסייגים. הסוכן בעצמו נסמך על הסוקר מטעם הפניקס ולא שאל דבר לגבי ריתוך או תנאים אחרים.

גם טענת אוברסיז, כי אילו גולו לה פרטים מהותיים לפני הוצאת פוליסת הביטוח,
לא היתה מבטחת את המחסן, נסתרת מעצם העובדה שאביב ו/או אלקיס אפילו לא נדרשו למלא הצעת ביטוח עם שאלות לגבי מצבו הפיזי והמשפטי של המחסן, היתריו ואמצעי המיגון בו.

טענות אוברסיז
אוברסיז חוזרת על כל טענות הצדדים האחרים נגד פריינטה, וטוענת לאחריותו המוחלטת של פריינטה לפרוץ השריפה. אוברסיז מוסיפה וטוענת, כי גם אם יקבע, שיש להטיל אחריות על אלקיס, הרי שלא התקיימו התנאים והסייגים לתחולת כיסוי ביטוחי, הקבועים בפוליסה שהוצאה על ידי אוברסיז. כך גם לא גולו פרטים מהותיים בטרם עריכת הביטוח.

ברשימת הפוליסה, נרשם שהכיסוי הביטוחי בגין סיכוני אש מותנה בקיום אמצעי מיגון מסוג גלאי עשן, המפעיל צופר חיצוני, שאמור היה להישמע בבית המגורים של אלקיס, המצוי בסמיכות למחסן. כמו-כן, הפוליסה כפופה לתנאים הכלליים של מהדורה 01.07, כפי שמצויין על גבי רשימת הפוליסה עצמה ולא למהדורה 8.07, כפי שטוען אלקיס. בתנאים כלליים אלו מופיע, כי עבודות ריתוך יבוצעו תחת תנאים מסוימים. אחד התנאים הוא, שהמבוטח יוודא, כי הקבלן המבצע ממנה אחראי מטעמו על ביצוע העבודה בהתאם לנוהל, ואחראי זה יסייר בשטח,
יוודא הרחקת חומרים דליקים וימנה אדם, שישמש כצופה אש. לטענת אוברסיז, דרישות אלו לא התמלאו. לא הותקנו גלאי עשן המפעילים צופר. גם הנהלים והתנאים לביצוע עבודות בחום לא מולאו, ומשכך לא חלה חבותה הביטוחית של אוברסיז.

בנוסף, סלמה ואלקיס העלימו פרטים מהותיים, כגון: העדר רישיון עסק, העדר היתר בנייה וקיומם של צווי הריסה, שהוצאו נגד המחסן.

לחילופין, טוענת אוברסיז, כי גם אם יקבע שחלה אחריות על חברת אביב הובלות, וגם אם קיימת תחולה לפוליסת אוברסיז, הרי שמדובר בכפל ביטוח, כאשר התכולה בוטחה הן על ידי הפניקס והן על ידי אוברסיז, ועל כן יש לחלק את הנזק ביניהן בהתאם לדיני כפל ביטוח.

טענות צד שלישי 8, איגוד ערים לכיבוי אש - איילון (להלן – איגוד ערים)
לגופו של עניין, טוען איגוד ערים, כי כלל לא ידע על קיומו של המבנה, וכי האחריות להתקנת אמצעי בטיחות אש וקבלת היתרים נתונה רק לבעלי המקרקעין ו/או למחזיק בהם. הדבר אינו באחריות איגוד ערים. את השריפה האחרת, שפרצה בסמוך לאלקיס קודם לאירוע דנן כיבו שירותי כבאות בני ברק ולא איילון, כך שנסתרת הטענה כאילו איגוד ערים איילון היה מודע לקיומו של המבנה בו שכן המחסן. לא ניתן לצפות משירותי הכבאות, שידעו על קיומו של כל מבנה ומבנה, המוקם שלא כדין, מבלי שאיגוד ערים מתבקש לערוך ביקורת באותו מבנה.

לגבי התפקוד בשעת האירוע עצמו טוען איגוד ערים, כי לא נפל כל דופי בתפקודם,
וכי הגיעו למקום עם רכבי כיבוי תקינים לחלוטין תוך 16 דקות בלבד ממועד קבלת הקריאה.

דיון
והכרעה
ראשית נסקור את הגורמים האחראים לפרוץ האש באופן ישיר, ולאחר מכן נדון בשאלת הכיסוי הביטוחי שהיה או לא היה לכל אחד מגורמים אלו.

אין מחלוקת, כי האש פרצה באופן ישיר כתוצאה מעבודות ריתוך, שבוצעו על ידי פריינטה. על כך העיד רוני ואמר:

"הוא תפס ברנר, עלה על העמוד, נפל גיץ וכך פרצה הסחורה [צ"ל השריפה – נ"ש]" (עמ' 124 לפרוטוקול, שורות 9-10).

גם פריינטה עצמו העיד:

"חתכתי למעלה, ירדתי למטה, הלכתי לעמוד השני להוציא את הסמרטוט מלמעלה, אני רואה להבה של אש" (עמ' 143 לפרוטוקול, שורות 22-23).

פריינטה היה מודע היטב לסכנות הטמונות בביצוע עבודות ריתוך בסמוך לתחולת המחסן, שכללה ארגזי קרטון דליקים. הוא אף התריע על הדבר מספר פעמים קודם לפרוץ האש, כפי שהעיד בפני
י:

"שאלתי אותו לפני זה אם המחסן ריק, הוא אמר שזה ריק לגמרי. היה ריק. ואז עשיתי את הגלריה, אמרתי לו אל תכניס כלום, רק כשאני אגמור את העבודה, אין שום בעיה. הוא הסכים, אני מתכוון לאלי סלמה. לקראת סיום העבודה , נשאר לי איזה יומיים שלושה, אמר לי תעלה למעלה תחתוך לי את העמודים האלו. אמרתי בסדר, מקווה שאתה לא מכניס שום דבר למטה, אמר לי לא. באתי למחרת בבוקר, אני רואה שני תאים מלאים. שאלתי מה זה, הוא אמר, שזה כלום והוא אחראי. הוא אמר שהוא יכסה את החבילות, לא יודע עם מה, עם קרטונים, ניילון. כבר באתי, הוא כבר מכין את עצמו, מכסה הכל, סוגר הכל. אמרתי לו, שמע מה אתה עושה, מלכודת אתה עושה לי פה, לא אל תדאג אני פה למטה אדאג שלא יהיה כלום לא יהיה שום דבר"
.
(עמ' 143 לפרוטוקול, שורות 13-20).

במהלך העבודות פריינטה היה מודע לכך, שאמצעי ההגנה בהם נקט, הנחת סמרטוטים רטובים וכדומה, אינם יעילים, וכך אמר:

"אחד הפועלים עמד שם ואמר לי שיורדים גיצים. אמרתי לאלי שאני לא יכול לעבוד כך, הוא אמר שאמשיך לעבוד.
ש
: ראית בעיניים שגיצים יורדים למטה?
ת
: הפועלים ראו" (עמ' 148 לפרוטוקול, שורות 9-12).

למרות כל זאת, ביצע פריינטה את עבודות הריתוך, מבלי שפונתה תכולת המחסן קודם לכן. בכך התרשל פריינטה התרשלות חמורה והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. פריינטה ידע על הסכנה האורבת לפתחו, כאשר הוא מבצע עבודות ריתוך בסמוך לחומרים דליקים. פריינטה גם ידע, שאמצעי ההגנה, בהם נקט, אינם מספיקים בנסיבות העניין.

פריינטה ניסה לטעון, שאין להטיל עליו את האחריות לפרוץ השריפה, מאחר שעמד תחת איום ממשי מסלמה, שאמר לו שלא ישלם את שכרו: "הוא אמר לי שאם אני לא אעשה את העבודה אז הוא לא ישלם לי" (עמ' 147 לפרוטוקול, שורה 12).

יש לדחות טענה זו. פריינטה עצמו אישר זאת, בכך שהודה כי שגה, וכך נכתב בכתב סיכום טענותיו של פריינטה:

"ייתכן בהחלט שבראייה לאחור פריינטה חייב היה לסרב לדירשתו של סלמה לבצע את הריתוך, בזמן שאוחסנו תכולות דירות מתחת הגלריה..." (סע' 23 לסיכומי פריינטה).

לנוכח האמור לעיל, נקבע בזאת, כי פריינטה נושא באחריות לפרוץ השריפה ולנזקים שנגרמו עקב כך.

אביב הובלות שכרה מאלקיס, את המחסן עפ"י חוזה שכירות מ-5.12.07, נספח ב לתצהיר עדותו של סלמה. בחוזה השכירות, עליו חתמה אביב הובלות באמצעות סלמה, הוצהר במפורש שידוע לו, כי "המבנה משמש למטרה חקלאית על פי ייעודו" (סעיף 5.ב. להסכם השכירות). לאביב הובלות לא היה רישיון עסק בנוגע למחסן, כפי שהודה סלמה עצמו:

"ש. לעסק שלכם לא היה רישוי עסק מעולם?
ת. לא.
ש. אתה יודע שיש צורך להוציא רישוי עסק?
ת. רישוי עסק אני יודע שאנו אמורים לעשות אך לא עשינו.

ש. כי חסכתם?
ת. לא. היו לנו את כל המיגונים ולא היינו צריכים לעשות.
ש. איזה מיגונים?
ת. אותם אמצעים של הגנה מסביב וגם חייגן אוטומטי לכיבוי אש,
גלגלון.
ש.ת. ספרינקלים
ומתזים לא.
ש. למה לא להוציא רשיון לעסק?
ת. אין תשובה." (עמ' 89 לפרוטוקול, שורות 9-19).

סלמה ידע, כך לדבריו, שיש צורך במיגונים שונים ואף הזמין סוקר, כפי שאישר בעדותו:

"הבאנו את הסוקר תוך כדי לפני החתימה כדי שיגיד לנו מה אנו אמורים לעשות מבחינת חב' הביטוח" (עמ' 80 לפרוטוקול, שורות 30-31).

רוני מזרחי, שותפו של סלמה בניהול אביב הובלות, העיד, שקיים סיור עם אלקיס ובדק את מתקני הכיבוי במחסן ובסביבתו(עמ' 117 לפרוטוקול).

בדיעבד התברר, שמתקני הכיבוי במקום לא היו מספיקים, וזאת בלשון המעטה. הצינורות היו קצרים מדאי, וחלקם היו קרועים, לא היה לחץ מים מספיק בצנרת כיבוי האש ולא היו זרנוקים בקצה הצינורות, בכדי שניתן יהיה לכוון את המים לעבר מוקד האש.

פריינטה התריע פעם אחר פעם בפני
סלמה, שלא לאחסן כל תכולה בצידו הימני של המחסן בסמוך למקום ביצוע העבודות, אך אביב הובלות ומנהליה התעלמו מבקשות אלו ומהוראות בטיחות אלמנטאריות, והעדיפו לאחסן סחורה גם בחלק זה של המחסן, כפי שאישר סלמה בעדותו בפני
(עמ' 91 לפרוטוקול, שורות 17-18).

אין מחלוקת, שאת ביצוע עבודות הריתוך הזמינו ושילמו אביב הובלות ומנהליה, סלמה ומזרחי. הם היו אלה שאיפשרו את ביצוע עבודות הריתוך בסמוך לתכולה דליקה למרות התראותיו של פריינטה. זאת בשעה שלא בדקו כדבעי קיומו של ציוד כיבוי מספיק. המדובר במי שפתחו עסק בניגוד להוראות הדין ללא רשיון מתאים במבנה, שיעודו התכנוני שונה לחלוטין.

לפיכך הנתבעים 4-6 אחראים לפרוץ השריפה ולנזקים שנגרמו עקב כך.

מדובר בשריפה שפרצה במחסן, שנבנה והופעל ללא ההיתרים הדרושים עפ"י חוק. כך העיד בעניין זה מר אורן שי, נציג הוועדה המקומית לתכנון ובנייה:

"ש: ב-1993 הוצא צו הריסה לבניין.
ת: נכון.
ש: ב-1994 אחרי שלא נהרס ונבנה עוד מבנה, שוב התקבל צו הריסה.
ת: נכון.
ש: לאחר מכן הוגשו בערך 8 כתבי אישום בשנים שלאחר מכן, למה לא בוצע צו ההריסה?
ת: לפי מה שרשום בגזה"ד, על הנאשם להרוס את המבנה, אלא כן יתקבל ההיתר, זאת אומרת מבחינת הוועדה הכלים שיש לנו
זה לתבוע את הבן אדם על אי קיום צו בית משפט. כתב האישום היה על אי קיום צו ההריסה. כך הוא בעצם מתח את כל ההליכים" (עמ' 161 לפרוטוקול, שורה 32 – עמ' 162, שורה 7).

אלקיס עצמו לא הציג בפני
י כל היתר בנייה ואף לא טען באופן חד משמעי שאי פעם הוצא היתר כזה:


"ש. כשאתה משכיר את המבנה כל פעם לשוכר אחר, אתה אומר שיש היתר בנייה?
ת. לא. אני אומר שהיתר בנייה יש אך אין היתר לשימוש חריג...
ת. ההיתר הוא בהליך. זה לא שאין היתר...
ש. עברו כבר עשרים שנה. אתה מבין בעשר שנים אחרונות שאין לך היתר לשימוש חורג.
ת. יתכן שיהיה" (עמ' 176 לפרוטוקול, שורות 16-25).

אין מחלוקת, שמעולם לא התבצעה פנייה לאיגוד הכבאות או לכל גוף מקצועי אחר לעריכת ביקורת למניעת דליקות במבנה. אלקיס לא טען, שעשה כן. בבית המשפט העיד אלקיס:

"ש.ת. מיוזמתי לא מסרתי הודעה לכיבוי אש על המבנה הזה כי לא ביקשו" (עמ' 178 לפרוטוקול, שורה 8).

את מתקני הכיבוי במקום בנה אלקיס על דעת עצמו ללא כל הכוונה מקצועית:

"ש. האם הזמנת גורם מקצועי כלשהו שיבדוק את הלחץ של ההידרנטים?
ת
. את כיבוי אש לא.
ש
. גורמים פרטיים?
ת
. מה שקשור בלחץ מים אני יודע . אני לא צריך שמישהו ייעץ לי. לא חשבתי לנכון להוועץ במישהו בתחום לחץ המים. אני מבין לבד
" (עמ' 190 לפרוטוקול, שורות 10-14).

בפועל, בשעת אמת, התברר כי מדובר במשענת קנה רצוץ, ומתקני הכיבוי שהותקנו על ידי אלקיס, לא הועילו ביום פקודה בכבוי השריפה. התברר, שלא היה לחץ מים בצינורות, לא היו זרנוקים, והצינורות היו קצרים מכדי לאפשר הגעה עד למוקד האש.

בבית המשפט העיד פריינטה בעניין זה:

"ש: אחרי שחיברתם את הצינור לברז, לחץ המים שהיה בצינור זה כמו ברז בבית?
ת: אותו דבר. לא היה לחץ שמה. זה היה רק כמו בבית" (עמ' 145 לפרוטוקול, שורות 17-18).

כך גם העיד מר מאיר הראל משירותי הכבאות:

"יש שם מים? אני יכול לשים ברזים כמו עציצים .... היו שם ברזי כיבוי עלובים. זה לא ברז כיבוי במובן שאנו מכירים. זה ללא ספיקת מים וללא לחץ מים. אני מניח שהשתמשו לצרכים של המחסן אבל לא לכיבוי אש בטוח
" (עמ' 204 לפרוטוקול,
שורות 2-16).

אלקיס גר בסמיכות, וביקר במחסן במהלך ביצוע עבודות הריתוך. הוא היה מודע לעבודות הריתוך. מסקנת הדברים היא, כי מי שהחזיק במבנה, אשר נגדו היה תלוי ועומד צו הריסה, בחר תחת ביצוע הצו ליטול סיכונים בלתי מחושבים, ואיפשר ביצוע עבודות ריתוך בהעדר אמצעי כיבוי תקינים ובסמיכות לחומרים דליקים.

לנוכח האמור לעיל, יש לראות את אלקיס כאחראי לפרוץ השריפה והתפשטותה וכן לנזקים שנגרמו בעטיה.

טענותיהם של הפניקס, אביב הובלות, ואלקיס מכוונות גם נגד איגוד ערים, כאשר הטענה היא לאי מניעת השריפה מראש, דבר שניתן היה לעשותו באמצעות קיום ביקורת יזומה בשטח משקו של אלקיס. עוד מועלות טענות בנוגע לתקלות כאלו ואחרות במהלך כיבוי השריפה.

לא הובאו בפני
י ראיות כלשהן, כי נפל פגם בתפקודם של צוותי הכיבוי, או כי הגיעו כבאיות תקולות לאירוע. מדובר בטענות בעלמא שלא זכו לתימוכין כלשהם, ועל כן יש לדחותן.

כך גם לא הוצגה בפני
י כל ראייה, שאיגוד ערים ידע על קיומו של המחסן. הן הבעלים, אלקיס, והן מנהלי השוכרת, סלמה ומזרחי, ידעו כי למבנה אין היתר בניה, וכי יעוד השטח הינו חקלאי. לכן, כפי הנראה, נמנעו מלפנות לרשויות כיבוי האש על מנת לקבל ההיתרים הנדרשים. לא אלקיס ולא סלמה ומזרחי העלו טענה כלשהי, כי פנו לשירותי הכבאות והזמינו עריכת בקורת כיבוי אש במחסן.

ממילא יש לדחות ההודעה לצד ג', שנשלחה נגד איגוד ערים.


ומה באשר לחבות הביטוחית?

אוברסיז ביטחה את בעלי הקרקע, אלקיס, החל מ-1.1.06 בפוליסה במסגרת מועדון "כפרית". ביום 1.1.08 צורפה לפוליסה תוספת מס' 1, לפיה הורחב הכיסוי הביטוחי גם ל - 500 מ"ר נוספים של מחסנים, שהושכרו לאביב הובלות.

אוברסיז טענה, כי הפוליסה לא חלה על האירוע נשוא תיק זה, מחמת שלוש סיבות עיקריות: חוסר בגלאי עשן, אי עמידה בתנאי סעיף עבודות בחום, ואי-גילוי פרטים מהותיים ביחס לאי-קבלת היתר בנייה למחסן.

בעניין גלאי העשן טענו סלמה ומזרחי, שאכן הותקנו גלאים שכאלה, ואף הוצגה הצעת מחיר לרכישתם. לא הובאה כל ראיה חד-משמעית, שהפריכה טענו זו של אביב הובלות ומנהליה.

זאת למעט עדותו של חוקר השריפות מטעם הפניקס, מר חן גרסיאני רפאל, שאמר בעדותו בפני
: "אם היו גלאי עשן הייתי רואה" (עמ' 70 לפרוטוקול, שורה 6). יחד עם זאת אמר מר גרציאני בעדותו:

"ש. היית אמור לראות אותם גם לאחר השריפה?
ת. כן.
ש. כנ"ל
לגבי גלאי עשן?
ת. גלאי עשן קצת יותר בעייתי כי זה עשוי מפלסטיק. היו מקומות שלא נשרפו לגמרי ויכולתי לראות אם היה גלאי עשן" (עמ' 71 לפרוטוקול, שורות 25-31).

קשה לראות בדבריו אלו של מר גרציאני משום הפרכה חד-משמעית של טענת אביב הובלות, ולפיה היו מותקנים גלאי עשן במחסן. דברי המומחה עצמו ניתן למצוא אישור לכך שגם אם היו גלאי עשן, היות שהם עשויים מפלסטיק, יתכן שנמסו לחלוטין מחמת השריפה, ולכן לא ניתן היה להבחין בשרידיהם.

זאת ועוד, סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, קובע:

"תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצויינו בה בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו, אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

אוברסיז וסוכן הביטוח מטעמה, מר תמרי, לא דרשו מאביב הובלות ומאלקיס התקנת מיגון כלשהו. לא הובאה כל ראיה לדרישה שכזו שהופנתה למבוטחים. הם לא הסבירו למבוטחים או הדגישו באוזניהם את הסייגים לפוליסה וההחרגות המצויות בה. לא הובאה שום ראיה לקיומה של דרישה כזו. ברשימת הפוליסה,
נספח ג לתצהירי העדות מטעם אוברסיז, נזכרת הדרישה לגלאי עשן ללא הבלטה כלשהי. לפיכך אוברסיז איננה יכולה להסתמך על החרגה זו שבפוליסה.

זהו גם מצב הדברים בנוגע לשאר טענות הפטור, המועלות על ידי אוברסיז. בעניין זה מפנה אוברסיז להפניה המצויה ברשימת הפוליסה, שבה נאמר: "כפוף לפוליסה לביטוח משולבת למשק נוסח 01.07". ההפניה הינה לתנאים הכלליים של הפוליסה. המדובר במסמך בן למעלה מ-40 עמודים, המודפס באותיות קטנות וצפופות ללא הבלטה או הדגשה כלשהי של ההחרגות השונות, ככל שכאלו אכן קיימות.

במצב דברים זה לא עמדה אוברסיז בתנאי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, ועל כן אין היא יכולה להנות מתניות הפטור הקיימות בפוליסת הביטוח. ממילא יש לחייבה במתן כיסוי ביטוחי מלא למבוטחיה.

גם הראל מבקשת להתנער מחבותה כמבטחת של פריינטה, וזאת משני טעמים עיקריים. לטענתה, מדובר בפוליסת ביטוח לכיסוי נזקי צד שלישי ולא בביטוח לכיסוי נזק הנובע מרשלנות מקצועית. במקרה דנן מדובר ברשלנות מקצועית של פריינטה, אשר לא מכוסה בפוליסת הביטוח. טענתה השנייה של הראל נסמכת על חובתו של המבוטח לעמוד בתנאי הפוליסה ובכללם תיאום עם מזמין העבודה בכתב ומראש לגבי נהלי הבטיחות שיינקטו ועמידה בפועל באותם נהלים. דין טענות אלו של הראל להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

הראל מסתמכת בכתב סיכום טענותיה על פסק דינו של כב' השופט יחזקאל הראל בת"א(שלום-ת"א)27914/05, יואל טובי נ' מ.ע.צ. מדינת ישראל, טרם פורסם. בפסק הדין נידונו ההבדלים בין ביטוח צד שלישי לבין ביטוח אחריות מקצועית. דא עקא, שבאותו

פסק דין
עצמו צויין, שביטוח אחריות מקצועית מתאים בדרך כלל לבעלי מקצועות שעיסוקם מותנה בקבלת רישוי ולא לבעלי מלאכה רגילים כדוגמת הרתך שבפני
נו:

"
בעלי מקצוע שונים, כדוגמת עורכי דין, רו"ח, מהנדסים
וכן בעלי מקצוע שעיסוקם מותנה בקבלת רישוי - נדרשים לרכוש כיסוי בגין אחריותם המקצועית על מנת שרשלנותם המקצועית תכוסה על ידי מבטח. בד בבד, נאלצים אותם בעלי מקצוע לרכוש כיסוי גם בגין אחריות כלפי צד שלישי, שכן יכול ונזק שנגרם על ידם, במהלך עבודתם - נגרם לא בגין רשלנותם המקצועית אלא בגין רשלנות, במעשה או במחדל, תוך כדי ביצוע עבודתם המקצועית, אולם לא בגינה" (סע' 31 לפסה"ד).

קשה לדרוש מכל בעל מקצוע או בעל מלאכה רכישת פוליסה לאחריות מקצועית, גם אם מדובר במלאכה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מעמיקה, ושאין העיסוק בה טעון רשיון. נראה כי הבחנה זו של כב' השופט הראל יש לאמצה, ולקבוע, כי ביטוח לכיסוי נזקי צד ג' יעניק כיסוי ביטוחי גם במקרה של נזק הנובע בכל דרך שהיא מפעילותו המקצועית של בעל מלאכה, כל עוד אין מדובר במקצוע, שהעיסוק בו טעון רשיון. כך למשל קשה להלום מצב, שבו מלצר שופך תבשיל חם על סועד במסעדה, ופוליסת נזקי צד ג' לא תכסה הנזקים הנובעים מכך תוך דרישה לרכישת פוליסת אחריות מקצועית על ידי המלצר. כך גם לא יעלה על הדעת, שעובד נקיון יחוייב ברכישת פוליסת אחריות מקצועית לכיסוי נזקיהם של מי שהחליקו על רצפה אותה שטף עובד הנקיון קודם לכן. גם נהג מונית לא יחוייב ברכישת פוליסת אחריות מקצועית לכיסוי נזקים שנגרמו במהלך נהיגתו במונית.

לא ניתן לקבל את עמדתה של הראל, ולפיה ביטוח צד ג' מעניק כיסוי ביטוחי רק במקרים בהם נגרם נזק שאינו קשור למקצועו של המבוטח. עמדה שכזו מעקרת את הכיסוי הביטוחי מתוכן. פוליסת אחריות מקצועית נועדה למקצועות בהם נדרשת מומחיות מיוחדת, ובדרך כלל מדובר במקצועות שהעיסוק בהם דורש
רישיון.

לא יכול להיות ספק שהסיכון העיקרי, שמפניו רצה פריינטה – במקצועו כרתך - להגן על עצמו ולקבל כיסוי ביטוחי היה נזקי אש. משסיפקה לו הראל מוצר ביטוחי אחר, היה עליה להעמיד את מבוטחה על הפער התהומי בין מה שביקש לבין מה שקיבל בפועל. לעניין זה ראה דבריו של כב' השופט אילן שילה בת"א(שלום-ראשל"צ)3898/99,
גרסטנר נ' ריבוע כחול ישראל בע"מ, טרם פורסם.

אין לקבל אף את טענתה השנייה של הראל לעניין תיאום העבודה מראש עם מזמין העבודה. מדובר בטענה מקוממת, הנאחזת בדווקנות בסעיף בפוליסה, שהוצא מהקשרו ונועד למקרים שונים בתכלית. במקרה של עבודה מול ארגון, המעסיק קצין בטיחות ונהלי עבודה, מחייבת הפוליסה לתאם מראש עם מזמין העבודה, בכדי שייערך בהתאם, ויתאים את נהלי העבודה והבטיחות של הארגון לעבודת המבוטח. במקרה שכזה בא התאום למנוע הגברת הסיכון כתוצאה מעבודתו של המבוטח, כאשר יש לדאוג לקביעה מראש של נהלי העבודה אצל המזמין בזמן עבודתו של המבוטח במקום. כל עוד לא יהיה תאום מוקדם שכזה, יש חשש שעובדיו של המזמין לא יהיו מודעים לביצוע עבודתו של המבוטח וימנעו בשל כך מנקיטת אמצעי זהירות מתאימים. לא כך כאשר מדובר במזמין עבודה פרטי. במקרה של מזמין עבודה פרטי, המבוטח הוא שקובע את נהלי הבטיחות אל מול מזמין העבודה, ושניהם יכולים ליישמם במקום במהלך העבודה. במקרה של מזמין עבודה פרטי אין בתיאום מראש של נהלי העבודה כדי לתרום דבר למניעת נזקים. אכן במקרה דנן דרש המבוטח, פריינטה, ממזמין העבודה, אביב הובלות, אי-הכנסת תכולה כלשהי לאזור ביצוע עבודות הריתוך. מהראיות בתיק עולה, כפי שצויין לעיל, שפריינטה אכן ביקש מסלמה מספר פעמים להשאיר את המחסן ריק, וסלמה אשר נכח בעת העבודות, רמס התחייבות זו שנתן לפריינטה ברגל גסה.

למעלה מן הצורך, אוסיף ואומר, כי אי נקיטה באמצעים להקלת הסיכון שנקבעו בפוליסת הביטוח, אין משמעה שחוזה הביטוח בין הצדדים לא יחול כלל בעת קרות אירוע ביטוחי. בכל מקרה בו לא התקיימו חלק מהאמצעים להקטנת הסיכון, תחולנה הוראות סעיף 18(ג) לחוק חוזה הביטוח. במקרה דנן הראל לא הוכיחה את קיום כל התנאים הקבועים בסעיף 18(ג) הנ"ל, ועל כן אין היא זכאית לפטור כלשהו ואף לא לפטור יחסי.

בסעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) נאמר:

"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

במקרה דנן מצאנו, כי פריינטה, אביב הובלות ומנהליה ואלקיס חייבים בפיצוי התובעים בגין הנזק, שנגרם לרכושם של התובעים בעטיה של השריפה. חיוב זה כלפי התובעים הוא חיוב ביחד ולחוד.

כאמור לעיל, בתיק זה הושג הסדר דיוני, ולפיו שילמה הפניקס - כמבטחת של התובעים – לתובעים פיצוי בגין נזקיהם בעטיה של השריפה, כאשר עתה נכנסה הפניקס בנעלי התובעים, והשאלה הנדונה עתה היא שאלת שיפויה של הפניקס. במצב דברים זה על אלקיס פריינטה ואביב הובלות ומנהליה, היה לשפות, ביחד ולחוד, את הפניקס בגין מלוא סכום הפיצוי ששילמה הפניקס לתובעים. התביעה, ככל שהיא נוגעת לאביב הובלות ומנהליה, נמחקה, כפי שצויין לעיל. טענות הראל ואוברסיז להעדר כיסוי ביטוחי למבוטחיהן – פריינטה ואלקיס - נדחו. לפיכך, יש לחייב גם את הראל ואוברסיז, ביחד ולחוד עם פריינטה ואלקיס, בשיפוי הפניקס במלוא סכום הפיצוי ששילמה לתובעים.

סיכום
הפניקס שילמה לתובעים ביום 15.1.13 פיצוי בסך של
376,160 ₪.

אשר על כן, ישלמו אלקיס, פריינטה, אוברסיז והראל – ביחד ולחוד – לפניקס סך של 376,160 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.1.13 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף הם ישאו, ביחד ולחוד, בהוצאות הפניקס בסכום שיקבע בהתאם לבקשה לשומת הוצאות שתוגש וכן בשכ"ט עו"ד בסך 33,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

פריינטה לא הגיש הודעה לצד ג' נגד הראל. גם אלקיס לא הגיש הודעה לצד ג' נגד אוברסיז. לפיכך אינני מחייב את אוברסיז ואת הראל בהוצאות פריינטה ואלקיס.

ניתן היום,
ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 3646/08 יפעת אנג'ל, מיכאל אנג'ל נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מיכל ברץ, וריטס סוכנות לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 08/04/2014)