פסקי דין על אבי ביטון | פסקי דין על יעקב אשרף | פסקי דין על יעקב ביטון |

192/09 א     11/05/2014




א 192/09 אבי ביטון נ' יעקב אשרף, יעקב ביטון








בית משפט השלום בקריית גת



11 מאי 2014

ת"א 192-09 ביטון נ' אשרף ואח'


בפני

כב' השופט
ישראל פבלו אקסלרד





מספר בקשה:20

אבי ביטון

ע"י ב"כ עו"ד אדי ווסר מטעם לשכת הסיוע המשפטי
המבקש


נגד

1.יעקב אשרף

2. יעקב ביטון

ע"י ב"כ רועי אסור
המשיב
ים


החלטה


בפני
י בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 23/12/2013 בהיעדר המבקש.

להלן העובדות הצריכות לעניין זה
:

המדובר בתביעה כספית, בסכום של 237,995 ₪,
שהגיש המשיב 2 (להלן : "יעקב ביטון
" או "המשיב 2") כנגד המבקש (להלן: "אבי ביטון
" או "התובע") וכנגד המשיב 1 (להלן: "אשרף" או "הנתבע 1") .

על פי הנטען בכתב התביעה, יעקב ביטון

הזמין מהנתבעים עבודות בנייה בביתו שבקריית גת.
בין הצדדים נכרת הסכם הנושא את הכותרת: "זיכרון דברים" לביצוע עבודות בנייה כנגד תשלום בסך כולל של 190,000 ₪.

התובע טען בתביעתו, כי הנתבעים החלו בביצוע העבודות כפי שהוסכם לגביהן, עד לשלב בניית השלד, רצפה ותקרה (שהנם בשווי של 59,500 ₪) . לטענת התובע, הוא מסר לנתבעים מקדמות על חשבון התמורה הסופית, בסכום כולל של 179,345 ₪ .

לטענת התובע, לאחר השלמת העמדת השלד, כאמור לעיל, הנתבעים "נעלמו" והפסיקו בביצוע העבודות שהתחייבו לבצען. התובע נאלץ להזמין שירותיו של קבלן אחר ולו שילם, בסופו של דבר, סכום נוסף של 100,000 ₪.
עוד טען התובע, כי בהתאם למוסכם ביניהם- התובע מסר לנתבעים שיק ביטחון בלבד על סכום של 5,000 ₪ ואולם, לאחר שנטשו את אתר העבודה- סחרו הנתבעים את השיק לצד ג' והתובע נאלץ לשלם עבורו במסגרת תיק שהתנהל בהוצאה לפועל סך של 2,000 ₪, וזאת מבלי שקיבל תמורה כלשהי בעד השיק.

הנתבעים הגישו, יחדיו, כתב הגנה לכתב התביעה שהוגש נגדם, באמצעות בא כחם.
בכתב ההגנה, טענו הנתבעים, בין היתר, כי העבודות באתר הבנייה הופסקו בשל צווי מניעה זמניים שהוצאו כנגד הנתבע, ואולם לאחר מספר חודשים, הנתבעים חידשו את עבודתם במקום והגיעו עד לשלב הטיח, אז ביקש התובע את הנתבעים להפסיק את העבודות מבלי שפירט את הסיבות לכך. הנתבעים טענו עוד, שהתובע הסתיר מעיניהם את העובדה שלא קיימים היתרי בנייה לעבודות שביקש התובע לבצע ואילו היו יודעים עובדות אלו – לבטח לא היו מתקשרים עמו בהסכם.
לטענת הנתבעים, המחלוקת בין הצדדים הועברה להליך של גישור אשר נקבע בו, כי התובע ישלם לנתבעים סך של 5,000 ₪. השיק שמסר התובע לידי הנתבעים בסך הנ"ל חזר מסיבת אכ"מ והנתבעים פתחו בהליך של הוצאה לפועל.

אין זה מיותר לציין, כי תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים הוגש עוד ביום 14/10/2012 .

מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 16/12/2012 עולה, כי הנתבע 2 לא התייצב לדיון משום שהיה מאושפז. עוד נטען, כי עורכת הדין ייצגה אותו אותה עת, אף שלא היה מעורב בדיונים (ראו פרוטוקול מיום 16/12/2012, עמ' 13 , שורות 14-15) .

ביום 6/3/2013 הגישה באת כח הנתבע 2 בקשה לשחרור ייצוגו , נוכח העובדה שהנתבע ניתק עמה כל קשר. על פי החלטתי בבקשה זו, באת כח הנתבע 2 שוחררה מייצוגו ובלבד שתמסור הודעה אודות כתובתו של הנתבע והדרכים ליצירת קשר עמו.

ביום 23/12/2013 התקיים כאמור דיון, אליו הנתבע 2 לא התייצב . על פי טענת ב"כ הנתבע 2 לא ניתן היה ליצור עמו קשר ואולם הנתבע 1 שוחח עם אחיו של הנתבע 2 ואותו אח מסר לו שהנתבע 2 מיוצג בידי עורך דין אחר והוא יודע אודות תאריך הדיון הקבוע.

ביום 23/12/2013 ניתן

פסק דין
בתובענה . מאחר והנתבע 2 לא התייצב, כאמור, לדיונים בעניינו- פסק הדין ניתן בהיעדרו.




הבקשה לביטול פסק הדין
:

כאמור, בפני
י בקשה לביטול

פסק דין
שהגיש הנתבע 2 .
על פי האמור בבקשה, הנתבע 2 לא הוזמן לדיון אליו לא התייצב ולכן, פסק הדין שניתן- בטל מחובת הצדק, ללא כל קשר לסיכויי ההגנה .

לטענת הנתבע 2, הנתבע 1 הנו הנתבע "הדומיננטי" בכתב התביעה, בעוד שהוא, הנתבע 2 – שימש רק כעובדו של הנתבע 1 ושמו שורבב לכתב התביעה שלא בצדק. לטענת הנתבע 2, הנתבע 1 הוא שטיפל בהליך, הוא ששכר את שירותיה של עורכת הדין, והוא הנחה את הנתבע 2 בכל הנוגע להליך המשפטי. הנתבע 2 טוען עוד, כי הוא כלל לא היה מודע לטיב ההליך שמתנהל נגדו והנתבע 1 הנחה אותו מה עליו לעשות על מנת לסייע לו. לטענתו, גם לא חקר אודות התצהיר עדות ראשית עליו נאלץ לחתום ולא היה מודע לתוכנו. "הנתבע 1 אמר לי שאני צריך לחתום על מסמך כלשהו, הגעתי למשרד עורכת הדין , איני זוכר מה בדיוק נאמר לי, נתבקשתי לחתום על המסמך וחתמתי . לא הבנתי בכלל על מה אני חותם".

הנתבע 2 טוען, כי מעולם לא הודע לו אודות מועד הדיון וכי, הנתבע 2 מעולם לא שוחח עם אחיו. לטענת הנתבע 2, יש לו שבעה אחים וממילא, לא ניתן לדעת לאיזה מאחיו התכוון הנתבע 1 , שכן זה לא פירט.

דיון והכרעה
:

כידוע, בעל דין שבוחר שלא להתייצב לדיון בעניינו, מסתכן בכך שיינתן

פסק דין
בהיעדרו (ראו: תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

טענות הנתבע 2, לפיהן, לא היה מעורב בהליך שהוגש נגדו ולא לקח חלק בהליך מתוך הבנה כי הוא אינו מהווה חלק ממנו- אינה טענה שראויה להיטען.

זיכרון הדברים שנערך בין התובע לבין הנתבעים כולל את שמו של הנתבע 2 בראשיתו ונראה כי הוא אף חתום עליו. גם מכתבי ההתראה שנשלחו לנתבעים מאת ב"כ התובע נושאים את שמו של הנתבע 2. אילו היה הנתבע 2 שכירו של הנתבע 1 ותו לא- אין זה ברור מדוע בחר להתקשר עם לקוחות בעסקאות הנרקמות בינם לבין מעסיקו.

מעבר לכך, משהוגש כנגד הנתבע 2 כתב תביעה , ומשהיה כנגדו הליך תלוי ועומד – בוודאי יכול וצריך היה הנתבע 2 להסיק מכך כי הוא מעורב בפרשה מעורבות של ממש, וכי עליו להתגונן מפני התביעה , שאם לא תאמר כן- לא היה מגיש כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית.

באשר לטענת הנתבע 2 , כי הוא חתם על התצהיר מבלי להבין את תוכנו ועשה כן רק משום שכך הוא הונחה לעשות על ידי הנתבע 1 – גם זו טענה שמוטב היה לה שלא תיטען. כידוע, וכפי שטען גם התובע, חתימתו של אדם על מסמך מסוים מהווה ראייה לכך שהגורם החותם הבין את שחתם עליו. (ראו פסקי הדין שאוזכרו על ידי התובע) . הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בחתימה על עדות ראשית בתיק שבו הנתבע הנו צד לו ואשר עלול להביא לחיובו של הנתבע בחיוב כספי.

אם תמצי לומר, הנתבע היה מעורב בהליך שהתנהל כנגדו, עובדה היא שהגיש כתב הגנה ותצהיר עדות ראשית כשנדרש לעשות כן, ואולם בשלב מסוים, שאינו ידוע, בחר שלא לקחת בו עוד חלק.
מן הנתבע מצופה היה, שגם אם חלפה שנה מאז שקיבל עדכון כלשהו מבאת כוחו, בנוגע לתיק שהוא עצמו נתבע בו- שהנתבע יפנה בעצמו לקבלת העדכון מבאת כוחו ויעורר עניין בהליך שהוא צד לו.
לכאורה נראה, כי הנתבע מיתמם בנוגע להבנתו את ההליך שהתנהל כנגדו.

יחד עם זאת, לא נעלמת מעיניי האפשרות שהנתבע אכן לא ידע אודות מועד הדיון שנקבע בתיק.

צודק ב"כ הנתבע 2 בטענתו, כי כאשר פסק הדין שניתן במעמד אחד הנו פגום במובן שלא בוצעה המצאה כדין לצד שניתן כנגדו פסק הדין – יבוטל פסק הדין מחובת בצדק , וזאת מבלי להתייחס כלל לסיכויי ההגנה של הנתבע. הלכה זו נובעת מהגישה לפיה, בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו

פסק דין
, אפילו פסק הדין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח 395; אורי גורן- סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 372 )
.

נשאלת השאלה, האם חובת הביטול מן הצדק קיימת גם כאשר הנתבע לא ידע אודות מועדי הדיון בעניינו משום, שבחר, במודע, שלא לקחת חלק בהליך שננקט כנגדו.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות אני מוצא, כי אכן, קיים חשש שהנתבע לא ידע אודות מועד הדיון בעניינו. עם זאת, איני מוציא מכלל אפשרות, שחוסר הידיעה נבע מבחירתו של הנתבע שלא לקחת חלק בהליך המתנהל כנגדו. במקרה זה, ספק בעיניי אם חובת הביטול מן הצדק- חלה.

מאחר וקיים חשש שהנתבע לא ידע אודות מועד הדיון בעניינו- אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הנתבע ביום 23/12/2013 . עוד אני קובע, כי פסק הדין יבוטל בכפוף לכך, שהנתבע יפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 יום מהיום, עירבון בסכום של 5,000 ₪. העירבון יכול שיהיה במזומן או בערבות בנקאית שאינה מוגבלת בזמן.

בהיעדר הפקדה בתוך הזמן האמור- פסק הדין יוותר על כנו.

עם ביצוע ההפקדה- המזכירות תפתח התיק תחת מספר חדש .

המזכירות תקבע התיק לתזכורת פנימית בתום 30 יום מהיום- לצורך מעקב אחר הפקדת העירבון.

המזכירות תעביר עותק החלטה זו לצדדים .










ניתנה היום,
י"א אייר תשע"ד, 11 מאי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 192/09 אבי ביטון נ' יעקב אשרף, יעקב ביטון (פורסם ב-ֽ 11/05/2014)