פסקי דין על מרדכי ציון | פסקי דין על קובי כהן | פסקי דין על אייל בירן

26223-04/11 א     13/04/2014




א 26223-04/11 מרדכי ציון, קובי כהן נ' אייל בירן








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 26223-04-11 ציון ואח' נ' בירן


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
שלהבת קמיר-וייס


התובעים:

1
.
מרדכי ציון

2
.
קובי כהן
ע"י ב"כ עו"ד תומר פרסלר


נגד


הנתבע
ים:

אייל בירן
ע"י ב"כ עו"ד בטי אשורי



פסק -
דין
רקע:

עניין לנו בתביעה כספית על סך של 265,852 ₪.
התובעים הינם בעלי מניות בחברת "דיוור מהיר בע"מ" (להלן: "דיוור מהיר" או "החברה").
לטענת התובעים, דיוור מהיר הייתה בבעלות שניים נוספים: צחי מור (אשר עזב את החברה בחודש אפריל 2007) ודרור סרי. השניים לא נרשמו כבעלים של החברה, לאור קשיים כלכליים וחובות בהם היו מצויים.
החברה נקלעה לקשיים כספיים ובעקבות הכרות מוקדמת של דרור סרי ושל הנתבע נוצר קשר בין הצדדים אשר בעקבותיו נכרתה עסקה שמטרתה מבחינת התובעים הייתה הכנסת גורם שישחרר אותם מההתחייבויות שלקחו על עצמם במסגרת היותם בעלי המניות בחברה ומבחינת הנתבע הזדמנות עסקית לנוכח המצג שהוצג לו.
לטענת התובעים, העסקה נכרתה בין התובעים לבין הנתבע בעל-פה, לרכישת פעילות החברה בתחום השליחויות בתמורה לכך שהנתבע יקח על עצמו את כל חובותיה של החברה וישחרר את התובעים מכל התחייבויותיהם כלפי נושי החברה.
לעומתם, טוען הנתבע, כי ההתקשרות הייתה בין החברה לבין חברת "


vmv ltd
" (להלן: "וימוי"), המצוייה בבעלותו, וכי העסקה התמצתה ברכישת ציוד ורשימת לקוחות בתמורה כספית ששולמה במלואה.
יובהר כי התביעה הינה תביעה חוזית כנגד הנתבע למילוי התחייבותו הנטענת לשאת בהתחייבויות התובעים כלפי נושי החברה.
טענות התובעים הדרושות להכרעה:

התובעים טוענים כי יש לחייב את הנתבע במלוא חובותיהם לנושי החברה מכוח חוזה שנכרת בעל פה בינם לבין הנתבע, במסגרתו התחייב הנתבע לשאת באופן אישי בכל חובותיהם כלפי נושי החברה, בתמורה לקבלת פעילות החברה ורשימת לקוחותיה.
טענות הנתבע הדרושות להכרעה:

הנתבע טוען כי לא נקשר בעסקה עם התובעים באופן אישי אלא העסקה בוצעה בין החברה לבין וימוי, כאשר הוא פעל כאורגן של
וימוי שהינה חברה בע"מ בלבד. מעבר לטענה זו, טען כי העסקה לא כללה רכישה של החברה אלא רכישה של ציוד הקטנועים ורשימת לקוחות בלבד ומכחיש שהעסקה כללה נשיאה בהתחייבויותיהם של התובעים כלפי נושי החברה, בהסתייגות אחת והיא שתקבולים שיגיעו לידי וימוי בגין שליחויות שביצעה החברה תשלם וימוי לנושי החברה, וכך נעשה.
דיון והכרעה:

מכיוון שהתביעה הוגשה בעילה חוזית, ומאחר והחוזה הנטען היה בעל פה על התובעים הנטל להוכיחו.
הכלל הבסיסי הוא "המוציא מחברו – עליו הראיה" (י. קדמי, על הראיות, חלק שלישי, בעמ' 1509-1508). על התובעים הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה החיוביים והשליליים (ראו לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פד"י ס"א (3) 18 (05.10.2006)) במקרה זה נדרשים התובעים להוכיח כי החוזה נכרת עם הנתבע באופן אישי ולא מול וימוי כחברה בערבון מוגבל, שהיא ישות משפטית נפרדת, ובמידה ושלב זה יצלח – התובעים ידרשו להוכיח כי תנאי החוזה כללו התחייבות של הנתבע לשאת בכל התחייבויותיהם כלפי נושי החברה.
האם החוזה נכרת מול הנתבע באופן אישי ?

היות, שכאמור, החוזה בין הצדדים נערך בעל פה ולא הועלה על הכתב, לא ניתן ללמוד על השאלה שבמחלוקת אלא מתוך הראיות שהובאו על ידי הצדדים ואלו אינן רבות.
עדויות הצדדים סותרות זו את זו כפי שציינתי לעיל, בעוד שהתובעים טוענים שערכו את ההתקשרות מול הנתבע באופן אישי, ניצב הנתבע איתן בדעתו כי הוא פעל בשם וימוי בלבד וכי הדבר היה ברור ומובן לכל המעורבים, שאף הם היו בעלי מניות בעצמם בחברה שעימה בוצעה ההתקשרות.
עיון במסמכים שצורפו לתביעה מגלה כי אין בהם כל עדות לביצוע פעולה כלשהי של הנתבע באופן אישי שלא באמצעות וימוי.
התובעים הפנו לביצוע תשלומים שונים של חובות החברה, כאשר נטען על ידם שהתשלומים בוצעו על ידי הנתבע, אך הוברר כי התשלומים בוצעו כולם באמצעות שיקים מחשבונה של וימוי.
התובעים לא הציגו אף לא מקרה אחד בו הנתבע באופן יזום לקח על עצמו חוב של החברה או התחייבות של התובעים.
חוסר יכולתם של התובעים להציג מקרה בו הנתבע פועל באופן עצמאי, בשם עצמו ולא בשם וימוי, בכל הקשור בעסקה או בהתחייבויותיהם, מוביל למסקנה כי הנתבע פעל כאורגן של וימוי ולא כאדם פרטי.
חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא אף בעדותו של מר דרור סרי אשר הובא לעדות מטעם התובעים, אשר העיד כי :

"כל ההתנהלות התנהלה בחברה שאייל בחר באותו יום של העברה, הוא יכל לבחור גם חברה אחרת מתוך הרשימה, זאת חברת וי אן וי." (עמוד 21, שורות 19-18 לפרוטוקול).

מתוך עדות זו, שכאמור, הובאה מטעם התובעים, ניתן ללמוד שתי מסקנות האחת - שהיה ברור שהעסקה תתבצע מול חברה גם אם לא היה ברור איזו חברה זו תהיה, והשניה
- כי לאחר מכן כל ההתנהלות היתה למול וימוי.
הגעתי לכלל מסקנה, כי לא זו בלבד שהתובעים לא הביאו די ראיות כדי לתמוך בגרסתם, אלא שהנסיבות העולות מהראיות שהוצגו לרבות עדותו של מר דרור סרי שהעיד מטעם התובעים, מתיישבות יותר עם גרסת הנתבע כי העסקה בוצעה אל מול וימוי, ולא מול הנתבע באופן אישי, וכך הנני קובעת.

די בכך כדי לדחות את התביעה כנגד הנתבע, שהרי משהגעתי למסקנה שהעסקה לא נעשתה מולו באופן אישי ולא התבקשה "הרמת מסך" בכתב התביעה, הרי שאין עילה לחיובו של הנתבע בסעד הנתבע.
לאור מסקנתי דלעיל, אין צורך לדון בשאלה השניה – האם החוזה כלל התחייבות לשאת בהתחייבויות התובעים כלפי נושי החברה, מאחר ואת השאלה הזאת יש ללבן רק לאחר שתינתן לצד עמו ערכו התובעים את החוזה את זכות הטיעון, ואיני מוצאת כי ראוי שבית המשפט יביע עמדה בשאלה זו בטרם עת.
סוף דבר

תביעת התובעים נדחית.
אני מחייבת את התובעים , ביחד ולחוד, לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, תוך 30 יום, שאם לא כן - ישא סכום זה ריבית כחוק והפרשי הצמדה החל מהיום ועד למועד התשלום.

פסק הדין ידוור לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום,
י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.














א בית משפט שלום 26223-04/11 מרדכי ציון, קובי כהן נ' אייל בירן (פורסם ב-ֽ 13/04/2014)