פסקי דין על אלכסיי פרוסקורוב | פסקי דין על שר הפנים | פסקי דין על מר אברהם פורז | פסקי דין על מנהל מרשם האוכלוסין | פסקי דין על מר הרצל גדז' |

11406/03 בג"צ     06/12/2004




בג"צ 11406/03 אלכסיי פרוסקורוב נ' שר הפנים, מר אברהם פורז,מנהל מרשם האוכלוסין, מר הרצל גדז'






בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 11406/03
בפני
: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות
העותר: אלכסיי פרוסקורוב
נ ג ד

המשיבים: 1. שר הפנים
, מר אברהם פורז

2. מנהל מרשם האוכלוסין
, מר הרצל גדז'
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר: עו"ד אלכסנדר שמרלינג
בשם המשיבים: עו"ד דנה מנחה
פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה
:

1. לפנינו עתירה שתכליתה להקנות לעותר אזרחות ישראלית ותעודת עולה, ובתקופת הביניים עד למתן הכרעה, להימנע מלגרשו מן הארץ.

2. העותר, יליד 1965, רופא במקצועו, התגורר לפני בואו לישראל בקזחסטן, שם הכיר את טטיאנה ליטבינוב, תושבת המקום, בת לאב יהודי. ביום 12.12.98 נישאו השניים זה לזו בנישואין אזרחיים במקום. טטיאנה ומשפחתה, שכללה את אימה, את אביה היהודי ואת בנה הקטין מנישואין קודמים, תכננו אותה עת לעלות לישראל. תשעה ימים לאחר הנישואין עלו טטיאנה ומשפחתה לישראל, ואילו העותר נשאר בקזחסטן. על פי הנטען בעתירה, הטעם להישארותו נבע מכך שבקונסוליה הישראלית במקום הוסבר לו כי לא יותר לו לעלות לישראל אלא כעבור שנה לאחר נישואיו.

שנה ומעלה לאחר מכן, ניתנה לעותר אשרת תייר מסוג ב/2 לצורך כניסה לישראל. הוא הגיע ארצה ביום 6.1.00 והשתכן עם טטיאנה ומשפחתה המורחבת בדירה קטנה בה התגוררו. ב-9.7.00 קיבל העותר אשרת תושב ארעי לשנה אחת עד 9.7.01. לטענת העותר, בבואו לישראל, הוא חווה קשיי קליטה וקשיים תעסוקתיים כלכליים ניכרים, ולקה בבריאותו. מערכת יחסיו עם טטיאנה התערערה אף היא זמן קצר לאחר בואו ארצה, ולאחר חודשים מעטים מאז בואו עזב את ביתם המשותף. ביולי 2001 פנה למרשם האוכלוסין וביקש להסדיר את מעמדו בישראל, אך נאמר לו כי עם הפסקת חייו המשותפים עם טטיאנה פקעה זכאותו לבסס את מעמדו כאזרח בישראל. עלפי העתירה, מצב בריאותו בינתיים החמיר, הוא זקוק לדיאליזה, וגישתו לשירותי הבריאות נחסמה.

3. טענת העותר היא כי סירוב הרשות המוסמכת להעניק לו אזרחות סותר את הדין ויש בו מן השרירות בהפעלת שיקול הדעת המינהלי. לדבריו, החוק והנוהל מבדילים בין איחוד משפחות של יהודי, אזרח הארץ הנישא לבן זוג לא יהודי זר, לבין נישואי בני זוג בחוץ לארץ טרם עלייתם לארץ, מקום שהאחד הינו זכאי שבות מכח יהדות בן משפחה ואילו האחר אינו יהודי. על הסוג הראשון חל ההליך המדורג המצריך קיומו של קשר נישואין רצוף עד להשלמת ההליך לצורך רכישת אזרחות. לא כך הוא לגבי המקרה השני, שכן מכח סעיף 4א לחוק השבות זכאי בן הזוג שאינו יהודי למעמד מיידי של אזרח עם עלייתו לארץ ביחד עם בן זוגו שהוא זכאי-שבות. טוען העותר כי משעלה לישראל בהיותו נשוי ל"זכאית-שבות", רכש באופן מיידי מעמד של שבות ואזרחות, ולכן גורל נישואיו לאחר מכן שוב אינו רלבנטי. הרשות המוסמכת טעתה בכך שהניחה כי חל עליו ההליך המדורג, ויש לתקן את המעוות ולהכיר במעמדו כאזרח מכח שבות.

4. עמדת המשיב היא כי דין העתירה להידחות. על פי העובדות המצויינות בתשובה, ביום 10.11.98 הוענקה לטטיאנה אשרת עולה לישראל. ביום 21.12.98 עלתה לישראל. ככל הידוע למשיבה, העותר לא ביקש להצטרף לטטיאנה במועד בו עלתה לארץ וגם לא פנה לקונסוליה בבקשה לבוא לישראל באותה תקופה. הוא נכנס לישראל כעבור למעלה משנה באשרת תייר, ולאחר שפנה עם רעייתו למרשם האוכלוסין, נערך לשניים שימוע ביום 17.5.00. מדברי בני הזוג עלה כי 9 ימים בלבד לאחר נישואיהם האזרחיים בקזחסטן עלתה טטיאנה לישראל בעצמה, בעוד העותר, שסבל כבר אז מבעיות רפואיות רציניות, נשאר בקזחסטן וקיבל טיפול רפואי שם. לאור הנתונים בדבר פרידתם הארוכה של בני הזוג זה מזו מיד לאחר נישואיהם, החליט המשיב להעניק לעותר בשלב ראשון מעמד תושב ארעי למשך שנה כדי לבדוק את אמיתות וכנות קשר הנישואין בין בני הזוג. לאחר שקשר הנישואין התפרק זמן קצר לאחר בואו של העותר לארץ, החליט המשיב שלא להכיר במעמדו של העותר מכח חוק השבות ולא להעניק לו מעמד של אזרח.

המשיב טוען, ראשית, כי דין העתירה להידחות מחמת שיהוי. העותר שוהה בישראל בלא היתר למעלה משנתיים וחצי עד שפנה לבית המשפט, ולאחר מעבר זמן כזה אין הוא זכאי לסעד בבית המשפט הגבוה לצדק. לגופם של דברים נטען כי משרד הפנים פעל בענין זה על פי הנוהל המקובל לבדיקת כנות נישואין מקום שעולה חשש כי קשר הנישואין הנטען אינו אמיתי. הרשות סברה לאחר בדיקת הנתונים כי נישואיהם של בני הזוג אינם כנים, אלא היו מכוונים להשיג מעמד בישראל עבור העותר. משכך, הרציונל של סעיף 4א לחוק השבות – לאפשר עליית בני זוג לישראל שרק אחד מהם הוא זכאי שבות מכח קשר ליהדות ולשמר בכך את שלמותה של המשפחה אינו מתקיים כאן. שהרי חיי הנישואין במקרה זה לא היו אמיתיים, ובמשמעותם המקובלת לא נתקיימו מעולם.

5. בעקבות דיון וטיעון בפני
בית משפט זה, נתבקש המשיב לבדוק פעם נוספת את אמיתות הנישואין בין הצדדים וכך, אכן, נעשה. אחרי בחינה נוספת כאמור, נותר המשיב בעמדתו כי נישואי בני הזוג לא היו כנים, ומכל מקום, לא מתקיים בהם הרציונל הטמון בסעיף 4א לחוק השבות כאמור. משכך, הוא מתנגד להכיר בזכאותו של העותר לאזרחות ישראלית.

6. נתנו דעתנו לעיקריה של העתירה ולטיעוני הצדדים ובאנו לכלל מסקנה כי אין מנוס מדחייתה של העתירה.

הצדק עם בא כוח העותר בטענתו כי ענינו של מרשו אינו נכנס לגדרה של מדיניות "ההליך המדורג". ההליך המדורג מוחל לגבי אזרחי ישראל היושבים בישראל ומבקשים להתאחד עם בן זוג לא יהודי הבא מארץ אחרת. זה אינו המקרה שלפנינו. יצויין כי במובן זה, תשובתו מיום 8.7.03 של סגן שר הפנים
לפניית העותר היתה מוטעית. עניינו של העותר מצוי במסגרת סעיף 4א(א) לחוק השבות, התש"י-1950 הקובע, בין היתר, כי זכויות יהודי לפי חוק השבות וזכויות עולה לפי חוק האזרחות מוקנות גם לבן זוג של ילד של יהודי. טטיאנה הינה בת לאב יהודי, ולכן אילו היה אופי נישואיו של העותר לטטיאנה מעבר למחלוקת היה צדק בטענתו כי מכח נישואין אלה הוא קונה עם בואו לישראל זכות מכח שבות הנובעת מהיות אשתו זכאית שבות. אלא שאת זכותו של בן הזוג למעמד של שבות יש לבחון על פי הקשר הדברים התואם את התכלית הטמונה בהוראות סעיף 4א לחוק. בחינת תכלית זו מלמדת כי לצורך הענין, לא די בקיום נישואין פורמליים בין בני זוג אלא יש להראות כי מדובר בנישואין אמיתיים במשמעות קיומו של תא משפחתי אמיתי, המאחד בני זוג החיים בשיתוף ביניהם. הדבר עולה מתכליתו של סעיף 4א לחוק ומהמטרה אותה ביקש להשיג.

תכליתו של הסדר זה בחוק נועד לאפשר ליהודים ולזכאי שבות אחרים לעלות לישראל ביחד עם בני זוגם שאינם יהודים כדי למנוע פיצול משפחות בין בני זוג מעורבים, וכדי שלא להניא זוגות מעורבים מלבוא לישראל, שמא יישלל מאחד מהם מעמד של זכויות אזרחיות (בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים
, פד"י נג(2) 728, 755; בג"צ 265/87 ברספורד נ' משרד הפנים, פד"י מג(4) 793, 834; בג"צ 8030/03 סמוילב נ' משרד הפנים; בג"צ 754/83 רנקין נ' שר הפנים
, פד"י לח(4) 113, 117; בג"צ 2597/99 טושביים נ' שר הפנים
). פועל יוצא מתכליתו האמורה של סעיף 4א לחוק השבות הוא כי זכות שבות ניתנת גם לאדם לא יהודי מקום שקשר קשר גורל אמיתי ובר קיימא עם בת זוג יהודיה או זכאית שבות מכח בן משפחה יהודי והוא מבקש לעלות עמה לישראל ולהמשיך כאן בחיי שיתוף עימה במסגרת תא-משפחתי; וכך,

"שבות כהוראת סעיף 4א של החוק תוענק אך ורק לבני זוג ובני משפחה לא יהודים שקשרו גורלם בגורלו של יהודי שחוק השבות חל עליו – וממילא קשרו גורלם בגורלו של העם היהודי – ובה בעת לא תינתן זכות לשבות למי שלא קשרו אותו קשר גורל, אף אם מחזיקים הם בסטטוס פורמלי של היותם בני משפחה. הבחינה לזכות השבות בחינה מהותית היא – בחינת קשר הגורל, ולא אך בחינה פורמלית – בחינת קשר הנישואין או קשר ההורות כבענייננו".
(דברי השופט חשין בפרשת סמוילב, פסקה 11).

עולה מכך, שהזכות לשבות מכח סעיף 4א לחוק השבות מניחה כהנחה מובנית שקשר הנישואין בין בני הזוג המבקשים לעלות לישראל הוא קשר כנה ואמיתי ואינו קשר פיקטיבי אשר נועד למטרות זרות. אולם בכך לא די. גם אם אקט הנישואין עצמו לא היה פיקטיבי אלא נעשה מתוך תום לב, עדיין עשויה להיוותר השאלה האם בני הזוג מימשו הלכה למעשה חיי זוגיות וחיי שיתוף במסגרת תא משפחתי עובר לעלייתם לארץ. באם יסתבר כי לא כך הוא, כי אז אין מקום להכרה בבן הזוג כזכאי למעמד של שבות ואזרחות מכח סעיף 4א לחוק. בענין זה בחינת נסיבות החיים הכוללות המאפיינות את מהלכי בני הזוג תאצול על שאלת טיב יחסיהם, והמוקדם עשוי להאיר על המאוחר, ולהפך. וכך, נקודת הזמן הרלבנטית לבחינת זכאותו של בן זוג על פי חוק השבות הינה עם הגיעו לישראל, ולצורך כך יש לבחון לא רק את כנות אקט הנישואין שערך עם בת זוגו, זכאית השבות, אלא גם באיזו מידה נתקיים קשר משפחתי אמיתי בין השניים עובר לבואם לישראל. שאלה אחרונה זו יש לבחון על פי מכלול נסיבות הענין. לעיתים, די יהיה בבחינת נסיבות החיים של בני הזוג קודם לבואם לישראל, ופעמים יהיה מקום לבדוק גם את טיב הקשר ביניהם לאחר בואם לישראל ככל שהוא מקרין לאחור על אופי יחסיהם בעת הגיעם לארץ, כפי שארע במקרה שלפנינו.

7. בענייננו, הנסיבות העובדתיות מצביעות על כך כי לא נתקיים תא משפחתי ויחסי זוגיות של ממש בין העותר לבת זוגו בין בטרם בואם לישראל ובין לאחר הגעתו של העותר לארץ. בני הזוג נפרדו זה מזו מספר ימים לאחר נישואיהם למשך תקופה ארוכה של למעלה משנה. גם לאחר בואו של העותר לארץ הם התגוררו תחת קורת גג אחת למשך תקופה קצרה ביותר, ולאחר מכן נפרדו והקשר ביניהם נותק כליל. נסיבות אלה של נישואין פורמליים ופרידה ממושכת של למעלה משנה מיד לאחר מכן, ופקיעתו של הקשר לחלוטין מספר חודשים לאחר בואו של העותר לישראל, מצביעים על כך שקשר הנישואין של בני הזוג, גם אם היה כנה ואמיתי בעת עריכתו של הטקס - ועל כך אין צורך להביע דעה – לא הניב בפועל חיי שיתוף זוגיים, והוא נעדר סימני היכר ומאפיינים של קשר נישואין ומשפחה ממשי מתמשך במובן המקובל של מושג זה. משכך, לא נתקיימה בעותר תכלית הזכאות לשבות הקבועה בסעיף 4א לחוק השבות, ולא נמצא מקום להתערב בהחלטת הרשות המוסמכת שלא להכיר בזכותו למעמד של אזרחות מכח שבות.

8. רשמנו לפנינו את הודעת המדינה לפיה תסכים לאפשר לעותר שהות נוספת בארץ על פי אשרה ב/1 למשך חצי שנה לצורך התארגנות לקראת עזיבת הארץ, וזאת מתוך התחשבות הומניטרית במצבו הבריאותי והכלכלי.

העתירה נדחית, אין צו להוצאות.

ש ו פ ט ת

השופטת מ. נאור:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת
השופטת א. חיות:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה.

ניתן היום, כ"ג בכסלו תשס"ה (6.12.04).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03114060_r13.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 11406/03 אלכסיי פרוסקורוב נ' שר הפנים, מר אברהם פורז,מנהל מרשם האוכלוסין, מר הרצל גדז' (פורסם ב-ֽ 06/12/2004)