פסקי דין על יוסף מסעד קסיס | פסקי דין על עזבון המנוח מסעד יוסף קסיס ע"ה | פסקי דין על חנא יוסף קסיס

37183-05/12 א     18/05/2014




א 37183-05/12 יוסף מסעד קסיס, עזבון המנוח מסעד יוסף קסיס ע"ה נ' חנא יוסף קסיס








בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 37183-05-12
יוסף מסעד קסיס
נ' חנא יוסף קסיס
ואח'

18.5.2014




לפני השופט יצחק כהן







1. יוסף מסעד קסיס
ת"
ז
056316649
2. עזבון המנוח מסעד יוסף קסיס ע"ה


ת"ז 035435734



ע"י ב"כ עו"ד אשרף עאסי

התובעים


נגד


חנא יוסף קסיס
ת"ז 020855896



ע"י ב"כ עו"ד אדגאר
דכואר

הנתבע




פסק דין




א. ההליך


1.
בכתב התביעה שלפני עותרים התובעים לכך שיוצהר כי הוא זכאי להירשם כבעלים, בשלמות, במקרקעין שלהלן:

(א)
חלקה 5 בגוש 18630;
(ב)
חלקה 11 בגוש 18634;
(ג)
חלקה 5 בגוש 18633.


עוד עותרים התובעים לכך שיוצהר, שכל עוד חלקים מהמקרקעין רשומים על שם הנתבע, כי אז הנתבע מחזיק בהם בנאמנות עבור התובע מס' 2, מכוח הסכם שנכרת בין השניים.


ב. הצדדים

2.
המנוח מסעד יוסף קסיס ע"ה (להלן – "המנוח מסעד"), שעזבונו הוא תובע מס' 2, היה אחיו של הנתבע. התובע מס' 1 הוא בנו של המנוח מסעד, ומכאן אף, שהוא אחיינו של הנתבע.


3.
המנוח מסעד נפטר בחודש דצמבר בשנת 1989, והתובע מס' 1 הוא בנו ויורשו היחיד.


4.
הנתבע הוא יליד שנת 1927, ועל פי מסמכים רפואיים שהוצגו, הוא חולה במחלת האלצהיימר.


ג. טענות התובע

5.
המנוח מסעד והנתבע הם בניו של המנוח יוסף קסיס ע"ה, שהיה בעלים של נכסי מקרקעין רבים. לאחר מותו חולק עזבונו של המנוח יוסף קסיס בין בניו מסעד וחנא, בחלקים שווים. למעשה, כל נכסי המקרקעין שבמחלוקת, למעט חלקה 5 בגוש 18630, באו לאחים מירושת אביהם. באשר לחלקה 5 בגוש 18630, היא נרכשה על ידי האחים במשותף, והזכויות בה רשומות על שם האחים בחלקים שווים.


6.
בחלקה 5 בגוש 18630 בנוי בית מגורים, המוחזק על ידי בנו של התובע מס' 1, ובחלקה 14 בגוש 18637 בנוי בית מגורים המוחזק על ידי הנתבע.


7.
טענות התובעים בתביעה שלפני מתייחסות ל- 12 נכסי מקרקעין, כמפורט בטבלה שלהלן:



גוש
חלקה
שם החלקה
חלקים
שטח כללי במ"ר


תובע
נתבע
1
18630
5
חלקת בניין הבית
½
½
9,077
*
2
18637
14
חלקת הבית
½
½
1,722

3
18637
12
אל-דוארה
½
½
1,258

4
18637
67
חנא מוסא
½
½
987

5
18630
86
אל-חמרה
½
½
501

6
18629
1
באב אלסיאקל
½
נמכר
1,761

6
18630
2
רוע'בת אבו חסין
5
/18
5
/18
1,095

8
18637
37
אל-תובאן
½
½
99

9
18637
16
כרם סעיד
¼
¼
1,662

10
18634
11
כרם אבו נאר
¼
¼
1,843
*
11
18637
3
אל-ג'לאלי
¼
¼
2,059

12
18633
5
אל-מזאריב
¼
¼
1,933
*



8.
התובע טוען בכתב התביעה, כי עוד בשנת 1965, המנוח מסעד והנתבע הסכימו על חליפין ביניהם, כל חלקה 5 בגוש 18630 תהייה בבעלות השלמה של המנוח מסעד וחלקה 14 בגוש 18637 תהיה בבעלותו השלמה של הנתבע. לאחר מכן, בשנת 1989, הסכימו המנוח מסעד והנתבע, שיתר החלקות תחולקנה, כך שאלה המסומנות בכוכבית בטבלה שלעיל, תרשמנה בבעלותו השלמה של המנוח מסעד, וכל יתר החלקות תרשמנה בבעלות השלמה של הנתבע.


התובע טוען, כי חרף העובדה, שהצדדים נהגו על פי חלוקה זו בפועל מאז הוסכם כאמור ועד עתה, התכחשו הנתבע ובניו לחלוקה, ומכאן שעותר הוא לאכיפת ההסכם שהושג בדבר חילופי הזכויות.


את טענותיו על קיומו של הסכם, סומך התובע על מסמך, שצורף כנספח ה' לתצהיר עדותו הראשית (שסומן כמוצג ת/1).


9.
לעומת טענות אלה טוען בא כוח הנתבע, כי בעבר התנהל מו"מ בנוגע לחילופי הזכויות, אך המו"מ לא הבשיל כדי חוזה מחייב. בא כוח הנתבע מוסיף וטוען, כי כל אחד מהצדדים השתמש במקרקעין לא מכוחו של הסכם כלשהו שנכרת בין המנוח מסעד והנתבע, אלא מכוח העובדה, שכל אחד מהם הוא שותף בבעלות במקרקעין, ובחלקים זהים.


ד. סמכות עניינית

10.
נראה כי בא כוח התובעים התקשה בסיווג התביעה, ובסיכומיו טען כי מדובר בהסכם לחלוקת עזבון. בא כוח הנתבע, אשר הודה בכתב ההגנה בסמכות בית המשפט, קפץ על טענה זו כמוצא שלל רב, וטען, שאם כך הם פני הדברים, כי אז הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית המשפט לענייני משפחה. לחילופין טען בא כוח הנתבע, שאם מדובר בתביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, כי אז הסמכות מסורה לבית משפט השלום.


11.
אודה, שאף אני התלבטתי בתחילה בסיווגה של התביעה. ואולם, הנני סבור כי תביעת בעלות, בה עותר התובע לכך שתירשם בעלותו בשלוש חלקות מקרקעין בעקבות הסכם חליפין, שלטענתו נעשה בין המנוח מסעד והנתבע.


על כן, הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה.


ה. הסכם משנת 1965

12.
התובע טוען, כי בשנת 1965 הוסכם על חילופין בחלקות 5 ו- 14. הסכם כאמור לא הוגש ולא הוכח, ולמעשה טענה זו נסתרת מעצם העובדה שהסדר המקרקעין שנעשה במקרקעין אלה בשנת 1974 בחלקה 5, ובשנת 1977 בחלקה 14, כלל אינו משקף הסכם שנעשה קודם לכן, והמנוח מסעד והנתבע רשומים בחלקות אלה כבעלים במשותף, ובחלקים שווים.


13.
טיבו של הסדר המקרקעין, שהוא מוחק כל זכות שקדמה לו, ועל כן אין כל מקום להתייחס להסכמות כלשהן שנעשו, אם נעשו, לפני הסדר המקרקעין.


ו. התיישנות

14.
בא כוח הנתבע טען טענת התיישנות, אך אין לדעתי מקום לקבל טענה זו.


15.
התובעים מבססים טענותיהם על הסכמה שלטענתם נעשתה בשנת 1989. התביעה הוגשה בשנת 2012. המקרקעין הם מקרקעין מוסדרים, ועל כן תקופת ההתיישנות היא 25 שנים.


על כן, אין מקום לטענה שתביעת התובעים התיישנה, וטענת ההתיישנות נדחית.


ז. הסכם החליפין

16.
הסכם החליפין שהתובע טוען לו, הוא נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של התובע. במסמך זה מצויה התייחסות לכל אחת מהחלקות הרשומות בטבלה שלעיל. המסמך נחתם על ידי הנתבע בלבד, ואין חתימתו של המנוח מסעד. יתרה מזאת, המסמך מחולק למעשה לשלושה חלקים:

(א)
החלק הראשון הוא חלק בו מצוין שמו של המנוח מסעד, ותחתיו רשום "חלקת בנין הבית", וככל הנראה הכוונה היא לחלקה מס' 5 בגוש 18630, ששטחה 9,077 מ"ר.

(ב)
החלק השני הוא חלק בו מצוין שמו של הנתבע, ותחתיו רשומים שמות של חלקות מקרקעין שונות, ללא ציון מספרי הגוש והחלקה, בשטח כולל של 6,375 מ"ר.

(ג)
החלק השלישי במסמך, הרשום בתחתית המסמך, אינו מתייחס באופן מיוחד לשמו של המנוח מסעד או לשמו של הנתבע. חלק זה של המסמך מתייחס לארבע חלקות מקרקעין, שנקובות בשמן ללא מספרי גוש וחלקה. ארבע חלקות אלה מחולקות לשתי קבוצות. הקבוצה האחת, הכוללת את כרם אל-סעיד ואל-ג'לאלי, שטחן הכולל הוא 3,719 מ"ר. הקבוצה השניה מתייחסת לכרם אבו נאר ואלמזאריב, ששטחן הכולל הוא 3,776 מ"ר.


17.
לעומת טענות התובע, כי המסמך נספח ה'
לתצהירו משקף הסכם חליפין שהמנוח מסעד והנתבע הגיעו אליו, טוען הנתבע שלא כך הם פני הדברים.


הנתבע לא העיד בפני
, שכן מצבו הרפואי אינו מאפשר זאת, אך בנו באסל העיד, כי בעבר ניהלו הצדדים מו"מ, ובין היתר התובע מס' 1 אף ביקש הסכמת הנתבע למתן היתר בניה לבניית מבנה מסחרי בחלקה 5 בגוש 18633. באותה הזדמנות, כך טען בנו של הנתבע, התובע כלל לא ציין כי הוא זכאי לקבל הסכמת הנתבע לבניה, משום שהסכם החלוקה ייחד לו לבדו את הבעלות בחלקה האמורה בשלמותה. עוד הצביע בנו של הנתבע על כך, שהתובע מס' 1 עצמו הציע לנתבע הצעת חילופי קרקעות שונה מזו המופיעה בנספח ה' לתצהירו, ללמדך, שנספח ה' כלל לא שיקף הסכמה כלשהי שאליה הגיעו הצדדים.


מטעם הנתבעים הוגשה אף חוות דעת של שמאי מקרקעין, מר פהים מח'ול, ולפיה, שווי הקרקעות שהתובעים טוענים להם, בהסתמך על נספח ה' לתצהירו של התובע, גדול בהרבה משווי הקרקעות שלטענת התובעים הנתבע זכאי לקבל, ומכאן מבקשים הנתבעים להסיק את המסקנה, שלא ייתכן שהצדדים הסכימו על חלוקה לפי נספח ה', באופן המקפח את זכויות הנתבע בצורה כל כך חמורה.


18.
לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים והראיות שלפני, הנני קובע, כי המסמך נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של התובע, אינו הסכם חליפין שנכרת בין המנוח מסעד והנתבע.


ראשית, לא הוצג בפני
הסכם כלשהו, והנספח ה' אינו אלא רשימה של קרקעות, שחלקן רשומות תחת שמו של המנוח מסעד וחלקן תחת שמו של הנתבע, אך חלקן לא רשומות כלל תחת שמו של מי מהם. מתקבל אפוא על הדעת, שהמסמך אשר נחתם אך ורק על ידי הנתבע, היה שלב כלשהו במשא ומתן שהתנהל בין המנוח מסעד והנתבע ביחס לאופן בו יש לבצע את החליפין ביניהם. חלקו השלישי של המסמך מחזק דעתי בעניין זה, שכן החלקות המפורטות בחלק זה של המסמך חולקו לשתי קבוצות, ומסתבר בעיני, שהמנוח מסעד והנתבע לא החליטו כיצד יש לחלקן ביניהם, ועניין זה נותר פתוח.


19.
זאת ועוד: מעדותו של באסל קסיס למדתי לדעת, שבמשך זמן רב התנהל מו"מ בין הצדדים ביחס לחילופי הקרקעות, מבלי שהתובע יטען כי החלוקה כבר נעשתה בעבר, לפי נספח ה' לתצהירו, והיא חלוקה מחייבת. אם אכן החלוקה לפי נספח ה' הייתה מחייבת, כי אז היה מצופה שהתובע ימנע מלנהל מו"מ על חילופי קרקעות, שהרי, לפחות לפי השקפתו, החילופין כבר נעשו.


20.
בא כוח התובע מצביע על כך, שלאורך שנים התובעים נהגו במקרקעין שנועדו להם מנהג בעלים, וכך אף נהג הנתבע במקרקעין שנועדו לו על פי נספח ה'. בא כוח התובעים הסביר, כי מעת לעת נדרשה חתימת מי מהצדדים על מנת לאפשר לאחר לבצע פעולות שונות במקרקעין שיוחדו לו בהסכם החליפין, אך מבחינת הבעלות, הצדדים נהגו כבעלים, כל אחד במקרקעין שנועדו לו.


אין אני מקבל טענה זו. המנוח מסעד והנתבע רשומים כבעלים במשותף בכל החלקות בטבלה שלעיל, ומתקבל על הדעת, שכאשר מישהו מהם רצה לבנות במקרקעין, היה צריך לקבל את חתימתו של האחר. השימוש שעשו התובעים בחלקות אינו מלמד כלל וכלל על כך, שהנתבע השלים עם בעלותו השלמה של המנוח מסעד בחלקות. על כן, השימוש שהצדדים עשו במקרקעין, אינו יכול להוכיח שבפועל הצדדים החליפו ביניהם את הבעלות במקרקעין על פי ההסכם נספח ה'.


21.
בא כוח התובע טען, כי התובע זכאי לזכויות הנטענות על ידו אף מכוח "זעקת ההגינות". עם כל הכבוד, אינני סבור שיש מקום לטענת "זעקת ההגינות" במקרה שלפני, ואם היה לה מקום, היא דווקא מלמדת שלא נעשה הסכם חליפין בין הצדדים.


הדוקטרינה של "זעקת ההגינות" נועדה לאפשר פתרון במקרים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, בהם ברור שזכותו של אדם במקרקעין קופחה רק בשל כך שביחס לזכות שרכש, לא התקיימה דרישת הכתב. במקרה שלפני זכויותיהם של המנוח מסעד והנתבע רשומות במרשם המקרקעין, ואין כל מקום להפעיל את הדוקטרינה של זעקת ההגינות. זאת ועוד, מחוות דעת השמאי, שהתובע לא ביקש לחקור אותו עולה, שהחליפין הנטענים על ידי התובעים, לפי נספח ה', מקפחת דווקא את הנתבע, ואולי היה זה דווקא הנתבע שהיה צריך לטעון את טענת "זעקת ההגינות".


22.
בא כוח התובעים מבקש להביא בחשבון לחובת הנתבע את העובדה שהוא לא התייצב להעיד במשפט.


גם טענה זו אין אני מקבל. ככל שלתובעים הייתה זכות כלשהי לפי נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של התובע מס' 1, שנערך בשנת 1989, הרי התובעים ישנו על זכותם כ- 23 שנים. בינתיים, ולמרבה הצער, הנתבע חלה, ועל פי המסמכים הרפואיים שצורפו לתצהירו של בנו סאלם, אין הוא כשיר למתן עדות. במצב דברים זה, כאשר התובעים הגישו תביעתם בשיהוי ניכר ביותר, אין הם רשאים להלין על כך, שהנתבע, שמצב בריאותו התדרדר, אינו יכול להעיד.


מנגד אציין לחובת התובעים את העובדה, שהתובע לא הזמין להעיד את אמו, שגילה 85 שנים. בעניין זה אציין, כי התובע, הן בסעיף 19 לתצהירו והן בזמן חקירתו הנגדית (עמ' 13 לפרוטוקול, בשורה 4), מסר, שגם אמו הייתה עדה לעריכת המסמך נספח ה'.
התובע נשאל מדוע לא הזמין את אמו להעיד, כעדה מטעמו, ועל כך השיב, כי אמו היא בת 85 שנים, והוא לא יזמין אותה לבית המשפט "אפילו אם אפסיד את כל המשפט" משום "שיש פה עניין של כבוד".


צא וראה, התובעים מלינים על כך שהנתבע לא התייצב להעיד בשל מצבו הרפואי, ומאידך, את אמו של התובע אין הם מזמינים למתן עדות, מחמת שלדעתם הדבר יפגע בכבודה.


23.
התובעים אינם משלימים עם מצבו הרפואי של הנתבע, ולטענת בא כוחם, לא הוכח שהנתבע אינו כשיר להעיד.


אין אני מקבל טענה זו, שכן מטעם הנתבע הוצגו מסמכים המלמדים על העדר כשירותו להעיד בשל מצבו הבריאותי. טענת התובעים בעניין זה, מוטב היה לה שלא הייתה נטענת.


24.
סופם של דברים הוא, שלא שוכנעתי שהמסמך נספח ה' לתצהירו של התובע, הוא מסמך המשקף הסכמה של המנוח מסעד והנתבע בדבר חילופי מקרקעין ביניהם. הנני קובע, כי מסמך זה, נעשה, ככל הנראה, במסגרת מו"מ שהתנהל בין המנוח מסעד והנתבע, כדי להסדיר את החליפין, אך המו"מ לא התגבש כדי הסכם חליפין מחייב. המסמך נספח ה' אינו הסכם, הוא לא נערך כהסכם ולא נחתם על ידי הצדדים לו. מכאן מתבקשת המסקנה, שלא ניתן לתת תוקף לחליפין של המקרקעין על פי המסמך נספח ה'.


על כן, הנני סבור שיש לדחות את התביעה.


ח. סוף דבר

25.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א)
הנני דוחה את התביעה.

(ב)
הנני מחייב את התובע מס' 1 לשלם לנתבע הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך 20,000 ₪.


ניתן היום,
י"ח אייר תשע"ד, 18 מאי 2014, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 37183-05/12 יוסף מסעד קסיס, עזבון המנוח מסעד יוסף קסיס ע"ה נ' חנא יוסף קסיס (פורסם ב-ֽ 18/05/2014)