פסקי דין על ב"כ הקבילה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין | פסקי דין על עו"ד משה זינגל | פסקי דין על בית הדין המשמעתי מחוז מרכז | פסקי דין על עו"ד מרדכי (מוטי) לוי |

40485-03/14 הפ     19/05/2014




הפ 40485-03/14 ב"כ הקבילה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד משה זינגל, בית הדין המשמעתי מחוז מרכז, עו"ד מרדכי (מוטי) לוי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו


19 מאי 2014
ה"פ 40485-03-14 זינגל,עו"ד נ' ב"כ הקבילה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב והמרכז
של לשכת עורכי הדין ואח'




בקשה מס'

3


בפני

כב' השופטת, ד"ר דפנה אבניאלי

מבקש

1. ב"כ הקבילה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין
ע"י עו"ד מייק יורק-ריד

נגד

משיבים

1. משה זינגל עו"ד - בעצמו

2. בית הדין המשמעתי מחוז מרכז
3. עו"ד מרדכי (מוטי) לוי





פסק - דין



1.
המשיב 1, עו"ד משה זינגל
, הגיש תובענה בהמרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי על בטלות הכרעת דין, שניתנה בבד"מ פ/64/10 ביום 13.3.14 על ידי המשיבה 2 וטרם פורסמה (להלן: "הכרעת הדין"
). בתובענה נטען, כי בית המשפט מתבקש להצהיר כי הכרעת הדין ניתנה במחטף והיא בטלה
(void)
, לאור העובדה שניתנה יום לאחר שהמשיב 3 החליט שלא לפסול את עצמו, והדרך שבה נוצרה הכרעת הדין "העלומה", תוך שיבוש הליכי משפט ובידוי ראיות.

בד בבד עם התובענה הגיש המשיב בקשה לצו מניעה זמני, שנקבעה לדיון במעמד הצדדים ונמחקה, לאחר שהמשיב 1, שהוא כזכור מבקש הצו, לא התייצב לדיון במועד שנקבע והודע לצדדים.

2.
המבקש הגיש בקשה למחיקת התובענה על הסף. בבקשה נטען, כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה וליתן

פסק דין
הצהרתי על בטלות הכרעת הדין, אשר עליה יש זכות ערעור לבית הדין המשמעתי הארצי ומשם ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר בהחלטת ביניים של בית הדין שלא לפסול את עצמו, ומאחר שבהליכים פליליים ובהליכים משמעתיים הדומים להליך פלילי, אין עומדת לבעל דין אפשרות לערער על החלטות ביניים, הרי שיש לדחות את התובענה על הסף.

3.
בתגובה נרגשת שהגיש המשיב 1 לבקשה, המשתרעת על פני עמודים רבים ומחזיקה שלל נספחים (למעט הכרעת הדין מושא ההליך שלא צורפה על ידי מי מהצדדים), טוען המשיב, כי התובענה אינה מיועדת לערער על "החלטת ביניים" כל שהיא או על תוכן הכרעת הדין המרשיעה. מטרתה היא לתקוף את העובדה שנמנעה ממנו אפשרות לממש את זכויותיו לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, לפנות תוך 10 ימים לבית המשפט המוסמך ולבקש את פסילת אב"ד, על ידי "תרגיל" לא ראוי, של מחטף בכתיבת הכרעת הדין ביום 13.3.14, כל זאת, למרות שהמשיב 3 התבקש במפורש להימנע ממתן הכרעת הדין כדי לאפשר למשיב 1 לעתור לפסילתו.

4.
המשיב 1 מוסיף וטוען, כי משיב 3 "שתל" ללא בקשה וללא מתן רשות, מסמכים מרשיעים בתיקו האישי בלשכת עורכי הדין, לרבות גזר דין מרשיע שאינו חלוט בנושא אחר לחלוטין שניתן נגד המשיב 1, כל זאת לפני הכרעת הדין ובמטרה להשפיע שלא כדין על חברי בית הדין. המשיב 3 "אץ רץ" לטענת המשיב 1, מיד כשנודע לו ביום 18.12.13 כי אין הכרעת דין, ונתן החלטה פרטית בכתב ידו להוציא לאלתר את המוצגים מהתיק, ובכך שוב ביצע מעשה של שיבוש הליכים ובידוי ראיות. לאחר מכן אף סירב לפסול את עצמו מלשבת בדין וחתם על הכרעת הדין למחרת.

5.
לטענת המשיב 1, מדובר בהתעללות של המבקש ושל המשיבים 2-3 כלפיו, בעקבות צעדים שנקט "לחיסול הפעילות העבריינית לכאורה והשערורייתית בלשכה שביצע המבקש, שאותו הפעיל עו"ד אפי נווה יו"ר הלשכה בת"א, כל זאת במסווה של דיון בעניינו של המתלונן, לקוחו לשעבר, אשר ביקש מהלשכה להורות למשיב 1 על ביצוע חשבונות והחזר כספים, אך לא דרש כי תוגש קובלנה משמעתית נגד המשיב, והיא כל כולה פרי יוזמה פרטית של המבקש". עוד טוען המשיב 1, כי המשיבים 2-3 היו חייבים למחוק על הסף את הקובלנה, מחמת התיישנות ו/או שיהוי בלתי סבירים של 17-18 שנים, שכן "אפילו בעבירת רצח יש התיישנות לאחר תקופה כה ארוכה".

6.
בכתב התשובה שהגיש המבקש נטען, כי לא הוצגה ראייה כי המשיב 1 הגיש בקשה לפי סעיף 77(ג) לחוק בתי המשפט ושלל טענותיו תמוהות ביותר ואינן אלא פרי דמיונו. המבקש צירף לתשובה, ללא היתר, גזר דין שניתן בתיק אחר נגד המשיב 1 ביום 16.12.13 בבית הדין המשמעתי והכרעת דין בתיק נוסף מיום 29.4.14, כדי להוסיף נופך לטענותיו בנוגע להתנהלות המשיב 1, אך אין בדעתי להידרש להחלטות אלה, שאינן רלבנטיות לענייננו.

דיון והכרעה

7
.
יאמר כבר עתה, כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בתובענה, ויש להניח כי המשיב 1, עו"ד בעל ותק ועתיר ניסיון, מודע לכך בעצמו. לב לבה של המחלוקת הוא החלטת המשיבים, ובמיוחד המשיב 3, שלא להיעתר לבקשת הפסלות שהגיש המשיב 1 וליתן את הכרעת הדין בקובלנה שהוגשה נגד המשיב.

הדין המשמעתי אינו כולל הוראה מפורשת המקנה זכות ערעור לבית הדין הארצי על החלטת ביניים של בית הדין המחוזי בטענת פסלות, אך מאפשר הגשת ערעור על הכרעת הדין, שבו ניתן לכלול גם את נושא הפסלות, כעולה מהוראת סעיף 70 לחוק לשכת עורכי הדין (בג"ץ 9580/10 חברת עורכי הדין עזריאלנט בע"מ נ' לשכת עורכי הדין, 3.1.11 - להלן: "עזריאלנט")

8.
המשיב 1 סבור, כי הדרך לתקוף החלטת בית הדין שלא לפסול עצמו היא באמצעות הגשת ערעור לבית המשפט העליון, כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, אך המשיב לא טען כי הגיש בקשה מעין זו ולא צירף עותק ממנה. ממילא אין דעתי כדעת המשיב ונראה לי כי תרופתו היא במסגרת ערעור לבית הדין הארצי על פסק הדין המשמעתי, שבמסגרתו ניתן יהיה לטעון גם בנוגע לסירוב המשיב 3 לפסול את עצמו.

9.
ניסיון המשיב 1 לנקוט ב"הליך עוקף" לסעד הצהרתי, כתחליף לערעור לבית הדין הארצי או כהקדמה לו, אינו במקומו ואין מקום לדון בבקשתו, ממש כשם שפניה לבית המשפט הגבוה לצדק בנושא פסלות לא תועיל, כפי שנקבע בענין עזריאלנט,
שם נדחתה על הסף עתירה שעניינה פסלות. כדברי בית המשפט:

"דין העתירה להידחות על הסף. כאמור, טענתם העיקרית של העותרים היא כי יש להתערב בהחלטתו של בית הדין המשמעתי שלא לפסול עצמו מלדון בקובלנה שהוגשה נגד העותר. ניתן להניח, כי העותרים בחרו להגיש את ההליך דנא משום שאין העותר יכול להגיש לבית המשפט העליון ערעור על החלטת הפסלות, כפי שניתן לעשות בדין הפלילי ובדין האזרחי (ראו, בג"ץ 7925/07
עו"ד ארבל נ' עו"ד אנגלסמן, פיסקה 3 (טרם פורסם, 19.9.2007);

בש"פ 8183/98

עו"ד ברוך נ' עו"ד וינברג (
[פורסם בנבו], 27.12.1998)). בנוסף, נראה כי העותר אף אינו רשאי להגיש לבית הדין המשמעתי הארצי ערעור על החלטת הפסלות, כל עוד לא הסתיים ההליך המשמעתי בפני
בית הדין המשמעתי המחוזי. זאת, בהיעדר הוראת דין המאפשרת הגשת ערעור כאמור ונוכח סעיף 70 לחוק לשכת עורכי הדין

הקובע כי נאשם רשאי לערער לפני בית הדין המשמעתי הארצי על "פסק-דין" בלבד (ראו והשוו,
על"ע (מחוזי י-ם) 7024/09

עבדאללה נ' יו"ר בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין (
[פורסם בנבו], 12.10.2009)). מובן, עם זאת, כי החלטת הפסלות תוכל לעמוד לביקורת בפני
בית הדין המשמעתי הארצי משיינתן

פסק דין
בערכאה הראשונה והיה ויוגש ערעור על פסק הדין".

10.
נותרה לדיון השאלה אם לא חלו במקרה זה נסיבות מיוחדות, המצדיקות דיון בעתירה, חרף האמור לעיל. התשובה לשאלה זו בשלילה. אין בטענות שהעלה המשיב, לראשונה, בנוגע להתיישנות מושא הקובלנה או העובדה שהמתלונן לא יזם מלכתחילה את הגשת התלונה, כדי להוות "נסיבות מיוחדות". זאת בפרט כאשר המבקש עצמו מציין, כי אין בכוונתו לבקש סעד כנגד הכרעת הדין לגופה,
וכל מטרתו היא לתקוף את החלטת המשיב 3 שלא לפסול את עצמו. בנסיבות אלה, לא ניתן להעניק למשיב 1 את הסעד המבוקש במסגרת התובענה, ודינה להידחות על הסף.


סוף דבר

התובענה נדחית על הסף.

בנסיבות הענין ואופן התנהלות הצדדים, ישא כל צד בהוצאותיו.


המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.


ד"ר דפנה אבניאלי
, שופטת



ניתנה היום,
י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.









הפ בית משפט מחוזי 40485-03/14 ב"כ הקבילה של ועדת האתיקה של מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד משה זינגל, בית הדין המשמעתי מחוז מרכז, עו"ד מרדכי (מוטי) לוי (פורסם ב-ֽ 19/05/2014)