פסקי דין על מרדכי שרנצל | פסקי דין על יוסף תמיר

33588-12/11 א     17/04/2014




א 33588-12/11 מרדכי שרנצל נ' יוסף תמיר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 33588-12-11 שרנצל נ' תמיר



בפני

כב' השופט
רונן אילן


תובע

מרדכי שרנצל


נגד

נתבע
יוסף תמיר




פסק דין


בפני
תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 75,419 ₪.
התובע ייצג את הנתבע בתביעה שהגיש הנתבע ובתביעה שכנגד. הסכם שכר הטרחה קבע כי שכרו של התובע ישולם לפי טובת ההנאה שתצמח לנתבע בגין התביעה וכן כי התובע ייצג את הנתבע במכירת נכסים.
ייצוג הנתבע על ידי התובע הופסק והועבר לעורך דין אחר. לטענת התובע הוא "פוטר" מהמשך הייצוג ובמצב זה יש לחייב את הנתבע בתשלום "שכר ראוי" שמחושב לפי שעות העבודה שהושקעו וכן גם בשכר שהיה מקבל בגין מכירת הנכסים. לטענת הנתבע התובע "התפטר" מייצוג ובנסיבות אלו איננו זכאי לדבר.
אלו, בתמצית, עיקר המחלוקות העומדות להכרעה.
העובדות
1.
התובע הינו עורך דין העוסק במשפט אזרחי. הנתבע הינו איש עסקים העוסק ביזמות ובפרויקטים של נדל"ן והיה בעל 50% ממניות חברה בשם חי-דר ייזום ופיתוח בע"מ (להלן: "חברת חי-דר").
2.
בתחילת 2007 נקלע הנתבע לסכסוך עם שותפו בבעלות על מניות חברת חי-דר, יצחק חסאן (להלן: "חסאן"), ובקש להגיש נגדו תביעה כספית. הנתבע פנה לתובע כדי שייצגו בתביעה נגד חסאן, וביום 14.2.07 נכרת בין הצדדים הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם השכ"ט") המסדיר את יחסי הצדדים בייצוג הנתבע.
בהסכם השכ"ט נקבע, בין היתר, כי שכרו של התובע יעמוד על בסיס בסך של 16,000 ₪ וכן 20% מסכום הזכייה במקרה של הגשת תביעה בניכוי שכר הבסיס. עוד נקבע בהסכם השכ"ט כי במקרה של הפסקת הייצוג לאחר הגשת התביעה ובטרם הסתיים בירורה ישולם לתובע שכר ראוי.
3.
בעקבות חתימת הסכם השכ"ט הגיש התובע בשם הנתבע תביעה לתשלום סך של 985,000 ₪ כנגד חסאן וחברת חי-דר (להלן: "תביעת חסאן"). זמן מה לאחר הגשת התביעה, הגישו חסאן וחברת חי-דר תביעה שכנגד לתשלום סך של 600,000 ₪. נוכח הגשת התביעה שכנגד, התנהל דין ודברים בין התובע לנתבע באשר לייצוג הנתבע בתביעה שכנגד, וביום 2.9.08 העביר התובע לנתבע תוספת להסכם השכ"ט (להלן: "התוספת") המסדירה את הייצוג בתביעה שכנגד. הנתבע קבל את האמור בתוספת בחתימתו ביום 15.9.08.
בתוספת נקבע, בין היתר, כי בגין מלוא הטיפול בתביעה שכנגד ישולם לתובע שכר טרחה נוסף של 10,000 ₪ וכן גם ישכרו שירותי התובע לייצוג הנתבע במכירת שתי דירות שבבעלות הנתבע (להלן: "הדירות") וכנגד שכר טרחה "במחיר הרגיל".
4.
התובע הוסיף לייצג את התובע בבירור תביעת חסאן עד אוגוסט 2011 והנתבע מצידו שילם לתובע את מלוא סכום הבסיס שנקבע בהסכם השכ"ט (16,000 ₪ + מע"מ) וכן גם 80% מהסכום שנקבע בתוספת (8,000 ₪ + מע"מ).
5.
ביום 28.8.11 התקיימה שיחת טלפון בין הצדדים ובמהלכה העלה הנתבע טרוניות כלפי התובע בכל הנוגע לייצוגו בתביעת חסאן. בעקבות שיחה זו, שלח התובע לנתבע ביום 30.8.11 מכתב ובו הודעה כי התובע רואה בחילופי הדברים בשיחה מיום 28.8.11 הודעה על הפסקת ייצוג ולפיכך הוא מפסיק לייצג את הנתבע בתביעת חסאן. באותו מכתב הודיע התובע לנתבע כי הוא עומד על תשלום "שכר ראוי" על בסיס הסכם השכ"ט בנוסף לתשלומים ששולמו לו עד לאותה עת.
6.
במכתב תשובה מיום 5.9.11 הכחיש הנתבע את הטענה שפיטר את התובע וטען שיש לראות את הודעת התובע כהודעת התפטרות מהמשך הייצוג. הנתבע הטיח בתובע במכתבו האשמות לייצוג רשלני בתביעת חסאן וסירב לשלם שכר טרחה נוסף כלשהו לתובע. חילופי מכתבים נוספים בין הצדדים לא הביאו ליישוב המחלוקות, כאשר הנתבע שוכר שירותי עו"ד אחר שימשיך לייצגו בתביעת חסאן והתובע מודיע שהוא מממש את זכות העכבון על המסמכים שבחזקתו. נוכח זאת, הוגשה תביעה זו ביום 19.12.11.
7.
להשלמת המסכת העובדתית יצוין כי שתי הדירות הנזכרות בתוספת נמכרו על ידי הנתבע זה מכבר ובלא מעורבות התובע. הדירה האחת, בשדרות ויצמן ברמת השרון, נמכרה ביום 8.1.09 תמורת סך של 2,650,000 ₪ (נספח ט' לתצהיר התובע). הדירה השנייה, ברח' דולצ'ין בתל אביב, נמכרה ביום 28.12.10 תמורת סך של 5,400,000 ₪ (נספח יד' לתצהיר התובע). עוד יצוין כי בינתיים המשיכה להתברר תביעת חסאן כשהנתבע מיוצג על ידי עורך דין אחר, וב

פסק דין
מיום 5.9.12 למעשה נדחתה מרבית התביעה, חסאן חויב לשלם לתובע 51,000 ₪, התובע חויב לשלם לחסאן שכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ ונדחתה גם התביעה שכנגד.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
8.
לטענת התובע, הפר הנתבע את התחייבויותיו בהסכם השכ"ט ובתוספת ועליו לשלם לתובע את יתרת שכר הטרחה כפי שנקוב בהסכמים אלו.
ביחס להסכם השכ"ט, טוען התובע כי הנתבע הוא זה שלמעשה הפסיק את ההתקשרות עם התובע בשיחה שהתקיימה ביניהם ביום 28.8.11 ומכאן, לשיטתו של התובע, שעל הנתבע לשלם לו "שכר ראוי" בגין הטיפול בתביעת חסאן וזה יחושב לפי השעות שהושקעו בפועל בבירור התביעה. התובע אומד את היקף השעות שהושקעו על ידו עד להפסקת הייצוג ב- 150 שעות ועל בסיס תעריף של 350 ₪ לשעה + מע"מ ובניכוי המקדמה בסך 16,000 ₪ - טוען שיש לשלם לו סך של 42,340 ₪.
ביחס לתוספת, טוען התובע כי הנתבע הפר את התחייבותו למסור לתובע את ייצוגו במכירת הדירות אף ששכר הטרחה הצפוי בגין שירות זה היה חלק מהתחייבויות הנתבע לשלם בגין הייצוג בתביעה שכנגד שהוגשה במסגרת תביעת חסאן. שכר הטרחה שהיה צפוי בגין הייצוג בעסקאות אלו עמד על 1/3% + מע"מ מהתמורה שישלם הרוכש. התובע אומד את התמורה ששולמה לנתבע בגין מכירת הדירות בסך של 8,641,300 ₪ ומכאן טוען שיש לפצות אותו בסכום שהיה אמור לקבל בגין הייצוג בעסקאות אלו בסך של 33,079 ₪.
9.
לטענת הנתבע, אין בסיס לתביעה ולא מגיעים לתובע תשלומים כלשהם בגין השירות שהעניק לנתבע בטיפול בתביעת חסאן.
לגרסת הנתבע, התובע בכלל התפטר מהמשך הייצוג בתביעת חסאן ולא פוטר כטענתו. באותה שיחה שהתקיימה ביום 28.8.11, טוען הנתבע, אכן נמתחה על ידיו בקורת נוקבת על האופן בו טפל התובע בתביעת חסאן והוצעה החלפת הייצוג, ברם התובע כלל לא פוטר ולמעשה ניצל את ההצעה כדי להתפטר מייצוג. במצב זה, לא זו בלבד שלא זכאי התובע לתשלום נוסף, אלא שהוא גרם לנתבע לנזקים ברשלנותו ועקב הכורח לשכור שירותי עורך דין אחר להמשך הטיפול בתביעת חסאן.
ביחס למכירת הדירות, טוען הנתבע כי לפי הבנתו את התוספת ההסכמה הייתה שהתובע ייצג אותו אם ידרש לו ייצוג, אך בלא התחייבות מצד הנתבע, ובכל מקרה לא זכאי התובע לשכר בגין זאת לאחר שהתפטר כאמור. לצד טענות אלו גם כופר הנתבע בתחשיבי התובע.
10.
כל אחד מהצדדים תמך את טענותיו בתצהירו הוא בלבד. בדיון אשר התקיים ביום 17.9.13 ויתר הנתבע על כל הטענות שהעלה ומייחסות לתובע רשלנות במתן השירותים לנתבע ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסדר דיוני שלפיו יינתן פסק הדין על יסוד כתבי הטענות והתצהירים, בלא חקירות נגדיות ולאחר שיוגשו סיכומים בכתב.
דיון
11.
ראשית לכל יצוין כי שני הצדדים האריכו והרחיבו בטיעוניהם, הן בכתבי הטענות והן בתצהירים, והרבו בהבאת פרטים ועובדות בתיאור מערכת היחסים ביניהם. חלק נכבד מטענות אלו עסק בטענת הרשלנות שהעלה הנתבע כלפי התובע, טענה עליה חזר בסיכומיו למרות שוויתר עליה במפורש בדיון ביום 17.9.13. לאחר שהנתבע ויתר על טענה זו לא מצאתי כל צורך להיזקק לרבים מפרטים אלו ובירור הטענות להלן ייעשה תוך התמקדות בעיקרי הדברים.
12.
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שיחסיהם בכל הנוגע לטיפול בתביעת חסאן הוסדרו בשני הסכמים נפרדים – הסכם השכ"ט המתייחס לטיפול בתביעה העיקרית; והתוספת המתייחסת לטיפול בתביעה שכנגד. אין מחלוקת על כך שעד להפסקת הייצוג שילם הנתבע לתובע את מלוא סכום הבסיס שנקבע בהסכם השכ"ט (16,000 ₪ + מע"מ) וכן גם 80% מהסכום שנקבע בתוספת (8,000 ₪ + מע"מ). אין אף מחלוקת על כך שבפסק הדין נדחתה כמעט לחלוטין התביעה שהגיש הנתבע כנגד חסאן, כך שלולא הופסק הייצוג לא היה זכאי התובע כלל לשכר טרחה נוסף ככל שזה מתבסס על טובת ההנאה שצמחה לנתבע בפסק הדין.
13.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתייחסת לנסיבות הפסקת ייצוג הנתבע באוגוסט 2011. לטענת התובע – בשיחת טלפון ביום 28.8.11 פיטר אותו הנתבע מהמשך הייצוג; לטענת הנתבע – באותה שיחה בסך הכל הועלו דברי ביקורת אותם ניצל התובע כדי להתפטר מייצוג.
אף שאותה שיחה שקיימו הצדדים ביום 28.8.11 לא הוקלטה, חילופי המכתבים בין הצדדים לאחריה מאפשרים שחזור עיקרי הדברים שהוחלפו באותה שיחה. במכתבו מיום 5.9.11 מגיב הנתבע להודעת התובע על הפסקת הייצוג, ומביא פירוט של הטענות שהעלה באותה שיחה. כך מציין הנתבע בעצמו כי ציין בשיחה שלשם הצלחה בתביעת חסאן "צריך להחליף את מייצגי"; כי טען בשיחה שהתובע כלל לא הגיע מוכן לדיון שבו התקיימו חקירות וכנראה שלא יהיה מוכן לחקירות גם בעתיד; כי טען בשיחה שהתובע איננו מקדיש את הזמן הראוי לטיפול בתביעה; וכי הביע באזני התובע מורת רוח וחשש באשר לתוצאות הטיפול בתיק. במכתב זה הנתבע אף כלל לא עושה ניסיון לשכנע את התובע לחזור בו ומדגיש שלדידו אין דרך "להחזיר את הגלגל אחורה".
יחסי עורך הדין והלקוח אינם יחסים חוזיים רגילים, אלא יחסים הכוללים יחסי אמון מיוחדים. יחסי אמון אלו מהווים את הבסיס שבלעדיו איין לייצוג הלקוח על יד עורך הדין. כאשר מתערער יסוד האמון ההדדי ואיננו קיים עוד – לא ניתן עוד להמשיך בייצוג.
כאשר יחסי עורך דין ולקוח מבוססים על אמון, הפסקתו של ייצוג על ידי הלקוח איננה חייבת דווקא לבוא לידי ביטוי בהודעת פיטורים, בין כתובה ובין בעל פה. הפסקתו של ייצוג יכולה להיעשות גם על דרך של הודעה בדבר אובדן אמון בעורך הדין. וזה בדיוק שעשה הנתבע. חילופי הדברים בשיחה שהתקיימה בין הצדדים חרגו בהרבה מדברי ביקורת, אלא הבהירו לתובע כי לנתבע אין בו עוד כל אמון. אין דרך אחרת להבין טענות כגון אלו שהעלה הנתבע ומכאן שאפילו לא אמר הנתבע מפורשות "אתה מפוטר", הדברים שאמר כמוהם בדיוק כפיטורי התובע.
נוכח זאת, אני מקבל את גרסת התובע וקובע כי הנתבע הוא שהפסיק את ייצוגו על ידי התובע.
14.
הלכה היא מלפני בית המשפט העליון, כי "בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלם העניין שבקשר אליו נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן" (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ ואח' פ"ד מז (5) 114, 124; להלן: "עניין בייניש – עדיאל" ).
כך גם בעניין דנא. בהסכם השכ"ט אין כל קביעה השוללת מהנתבע את הזכות להחליט על הפסקת הייצוג. התובע עצמו איננו טוען כלל שלנתבע לא הייתה זכות כזו ואף איננו מייחס לנתבע חוסר הגינות באופן או בשיקולים שהביאו להפסקת הייצוג.
בהסכם השכ"ט נקבע כך:

"במקרה של הפסקת ייצוגי בתיק זה על ידיך או בהסכמה בינינו, לאחר הגשת התביעה במהלך הטיפול ולפני סיומו, ישולם שכרי הראוי עד לאותו שלב".

הן על יסוד ההלכה המקנה לעורך דין זכות לשכר ראוי בהפסקת ייצוג, והן על יסוד הסכם השכ"ט לאחר שנמצא שהנתבע הוא שהפסיק את הייצוג – עומדת לתובע הזכות לשכר ראוי.
15.
לטענת התובע, יש לחשב את "השכר הראוי" המגיע לו על יסוד השעות שהשקיע בבירור התביעה עד להפסקת הייצוג, כ- 150 שעות לפי טענתו. טענה זו מעוררת קושי בנסיבות העניין.
ככלל, קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין נעשית בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שכר הטרחה יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העסקה נשוא הטרחה; שכר לפי ישיבות בבית-משפט; ואף על בסיס התוצאות שהוצגו (ראו עניין בייניש – עדיאל, בעמ' 125).
התובע בוחר לחשב את השכר הראוי על בסיס השעות שהשקיע לשיטתו, אך איננו מסביר מדוע דווקא זו זו הדרך הנכונה להערכת השכר הראוי בנסיבות העניין.
מעיון בהסכם השכ"ט, מסתבר שהשכר שהוסכם הורכב מבסיס ששולם ומיתרה שתשולם "על בסיס הצלחה". משמע, מלכתחילה היה ברור לצדדים שאפשר והתובע ישקיע משאבים ומאמץ אך בסופו של יום, אם תידחה תביעת חסאן, לא יזכה בשכר טרחה נוסף לבסיס.
מעיון בתצהיר התובע, מסתבר שזה אשר ארע. מסתבר שב

פסק דין
מיום 5.9.12 (נספח כה' לתצהיר התובע) נדחתה מרבית תביעת הנתבע, כאשר חסאן חויב לשלם לתובע 51,000 ₪ ומסכום זה הופחת חיוב בסך של 15,000 ₪ בו חויב הנתבע כתשלום הוצאות חסאן. על בסיס פסק הדין והסכם השכ"ט, ברור כי אלמלא הופסק הייצוג לא היה התובע לכל תשלום נוסף מהנתבע בגין הייצוג בתביעת חסאן.
התובע איננו טוען כלל כי יש קשר כלשהו בין הפסקת הייצוג לדחיית התביעה; התובע איננו טוען דבר באשר לאופן בו נוהלה תביעת חסאן לאחר הפסקת הייצוג; ואיננו טוען כלל כי אפשר שהתוצאה הייתה משתנה אלמלא הפסקת הייצוג. לפיכך, מסתבר שהפסקת הייצוג לא זו בלבד שלא פגעה בתובע בשלילת שכר טרחה אלא אף היטיבה עימו שכן נמנע ממנו הצורך להשקיע שעות נוספות בהשלמת בירור תביעת חסאן.
התובע טוען כי אין רלוונטיות לתוצאות תביעת חסאן שכן מרגע שהופסק הייצוג קובע הסכם השכ"ט מסלול נפרד של בירור – מסלול השכר הראוי. אכן, כך קובע הסכם השכ"ט אלא שבכך לא די וגם בבחירת נתיב "השכר הראוי" יש להתחשב גם בתוצאות ההתדיינות, כחלק מהנסיבות הרלוונטיות.
בנסיבות אלו, כאשר המקדמה בגין הייצוג שולמה במלואה; כאשר מראש הוסכם ששכר הטרחה הנוסף תלוי בהצלחת תביעת חסאן; כאשר אין כל טענה לפיה הפסקת הייצוג נעשתה שלא בתום לב; כאשר התברר שטענות התובע בתביעת חסאן נדחו כך שהתובע לא היה זכאי למאום לולא הופסק הייצוג; וכאשר נחסכה מהתובע השקעת שעות רבות בהמשך הייצוג – אינני סבור שיש מקום לפסיקת שכר טרחה נוסף לתובע.
16.
חלקה השני של התביעה נובע מהתוספת אשר מתייחסת לייצוג הנתבע בתביעה שכנגד אשר התבררה במסגרת תביעת חסאן.
בתוספת נקבע שעבור הייצוג בתיק התביעה שכנגד "עד תומו" ישולם לתובע סך של 10,000 ₪. מסכום זה שולם לתובע סך של 8,000 ₪ בלבד אלא שהתובע כלל איננו טוען שיש לחייב את הנתבע בתשלום היתרה שנקבעה בהקשר זה.
טענות התובע ביחס לתוספת מתייחסות לסעיף 2 בתוספת שזו לשונו:
אני אייצגך במכירת דירתך / דירותיך (אהרונוב רמת השרון) לכשתעשה (ואני מקווה שהעניין קרוב), במחיר הרגיל שאותו קבענו ושעל פיו שולם לי עד היום, כשייצגתי אותך במכירה או ברכישה של נכס מקרקעין.
לטענת התובע, בסעיף זה התחייב הנתבע לשכור את שירותי התובע במכירת שתי הדירות. לטענת הנתבע, אין בסעיף זה משום התחייבות קטגורית מצדו לשכור את שירותי התובע במכירת הדירות.
די לעיין בלשונו של הסעיף כדי לראות שאין כל אפשרות לקבל את פרשנות הנתבע. לשון זו איננה קובעת שלנתבע יהיה בעתיד "שיקול דעת" אם לשכור את שירותי התובע במכירת הדירות אלא נוקטת לשון חד משמעית של הסכמה, הדדית, לפיה התובע ייצג את הנתבע במכירת הדירות.
פרשנות זו איננה רק פרי לשון הסעיף אלא שיש בה היגיון. כשם שהנתבע התחייב לשלם את המקדמה בסעיף 1 בתוספת, כך גם התחייב לשלם עבור הייצוג במכירת הדירות. לו נותרה אפשרות זו לשיקול דעת הנתבע לא היה צורך בתניה זו.
לטענת הנתבע התברר לו שאין לו צורך בעורך דין במכירת הדירה הראשונה שמכר ברמת השרון, אלא שההתחייבות בתוספת איננה מותנית בצרכיו העתידיים של הנתבע או בהתקשרותו עם עורך דין אחר. לטענת הנתבע, הדירה ברמת השרון נמכרה כבר כחודש לאחר חתימת התוספת והתובע ידע על כך. אכן, אחת הדירות נמכרה כבר ביום 8.1.09 והתובע ידע על כך (כאמור בסעיף 6 במכתב התובע מיום 30.8.11 – נספח י' בתצהיר התובע) ולא בא חשבון עם הנתבע עד לאחר הפסקת הייצוג. עם זאת, לא מצאתי כל בסיס לטענה שהתובע ויתר בכך על זכויותיו וניתן להבין עורך דין שבוחר שלא להתעמת עם לקוח במהלך הייצוג.
לפיכך, אני מקבל את טענת התובע וקובע שהנתבע הפר את התחייבותו כשלא נתן לתובע לייצגו במכירת הדירות.
17.
לטענת התובע, יש לחייב את הנתבע בתשלום מלוא שכר הטרחה שהיה משולם לו בגין הטיפול במכירת הדירות, 1/3 האחוז מערך כל דירה, שכך כך נהגו בעבר. הנתבע עצמו הודה שכך אכן נקבע בין הצדדים בעבר (עדות הנתבע במענה לשאלות בית המשפט – עמ' 2; ש' 11 בפרוט') ובהיעדר כל גרסה שונה מצד הנתבע מקובלת עלי נקודת מוצא זו בקביעת שכר הטרחה.
דא עקא, ששכר טרחה זה מתייחס למצב בו התובע טיפל בעסקה מראשית ועד אחרית, השקיע שעות ונשא באחריות הכרוכה בטיפול בעסקאות מכר. בפועל, לא כך היה. התובע לא טיפל בדבר, לא השקיע זמן ולא נשא באחריות. אין הגיון במצב זה לאכוף את תשלום מלוא השכר שהיה מקבל התובע לו טיפל בעסקאות ומשכך זכאי התובע לשכר ראוי גם בעניין זה. בהיעדר נתונים אני אומד את הפסד הרווח לתובע בשליש משיעור שכר הטרחה שהיה מקבל - דהיינו סך של 10,550 ₪.
18.
לסיכום, אף שנתקבלה גרסת התובע שלפיה הנתבע הוא הוא שהפסיק את הייצוג, בנסיבות העניין לא מצאתי שיש מקום לפסוק שכר טרחה נוסף לתובע בגין הייצוג בתביעת חסאן. מאידך, ביחס לייצוג בתביעה שכנגד ועל בסיס ההסכמה בתוספת, הפר הנתבע את התחייבותו לשכור את שירותי התובע במכירת הדירות ועליו לפצות את התובע בגין זאת בשליש השכר שהיה מקבל התובע לו עמד הנתבע בהתחייבותו.
19.
אשר על כן אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 10,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה. כמו כן יישא הנתבע בתשלום הוצאות התובע בגין תביעה זו, באגרת בית המשפט ובסך נוסף של 6,000 ₪ בגין הזמן שהושקע על ידי התובע בבירור התביעה.
ניתן היום,
י"ז ניסן תשע"ד, 17 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 33588-12/11 מרדכי שרנצל נ' יוסף תמיר (פורסם ב-ֽ 17/04/2014)