פסקי דין על בנימין צבי סיון חמני | פסקי דין על רחל אדטו – לוי | פסקי דין על יעקב לוי |

166/87 עא     27/08/1989




עא 166/87 בנימין צבי סיון חמני נ' רחל אדטו – לוי, יעקב לוי




(פד"י מג (3) 104)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 166/87
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר

כבוד השופט ג' בך

כבוד השופט י' קדמי
המערער: בנימין צבי סיון חמני

ע"י ב"כ עו"ד א' הכהן
נ ג ד

המשיבים: 1. רחל אדטו - לוי

2. יעקב לוי

ע"י ב"כ עו"ד ד' שמחיוף



ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ד' דורנר) מיום 5.2.87 בת"א 742/84, 904.
פסק - דין

השופט י' קדמי
: 1. ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ד' דורנר) מיום 5.2.87 בתיקים מאוחדים ת"א 742/84, 904, לפיו נדחתה תביעת המערער נגד המשיבים, ואילו תביעת המשיבים נגד המערער נתקבלה, והוא חויב כדלקמן:

א) בתשלום פיצויים בסך 15,000 דולר של ארצות-הברית (בשקלים).

ב) בתשלום דמי חריגה למינהל בסך 2,900 דולר של ארצות-הברית (בשקלים).

ג) בחיבור הבית שמכר למשיבים "חיבור קבע" לרשת החשמל.

ד) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.

2. להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הדרושות לבירור הערעור:

א) המשיבים (התובעים בבית המשפט קמא) רכשו מאת המערער (הנתבע בבית המשפט קמא) חלקת אדמה ועליה בית (להלן - הנכס) - שבנייתו טרם הסתיימה לחלוטין - ברחוב האלה 34 במבשרת ירושלים, במחיר 170,000 דולר (בשקלים).

ב) בין יתר ההתחייבויות שקיבל על עצמו המערער בחוזה המכירה שנערך בינו לבין המשיבים (להלן - החוזה) נקבע:

1) בסעיף 4 (ג) (2) (ב):

"המוכר מתחייב... לבצע את הפעולות המפורטות להלן:

א) להמציא...

ב) לחבר את הבנין לרשתות החשמל, המים והביוב. למען הסר ספק מובהק בזה כי הפעולות הנזכרות...יבוצעו... לא יאוחר מיום..." (ההדגשה שלי - י' ק').

2) בסעיף 5 (א):

"המוכר מתחייב להעביר את זכויות המוכר בנכס... לא יאוחר מיום... ובלבד שבאותו מעמד ישלם הקונה למוכר את התשלום הנזכר בסעיף...".

3) בסעיף 10 (ב):

"... מותנה ומוסכם בין הצדדים כי התחייבויות הצדדים לפי סעיפים 5,4 ... הינם תנאים יסודיים... אשר הפרת מי מהם תחייב את הצד המפר לשלם ... פיצויים קבועים ומוערכים מראש בסכומים בשקלים השווה לסך 15,000 $".

ג) בעת מסירת החזקה בנכס למשיבים לא היה הבית מחובר חיבור של קבע לרשת החשמל, אלא חיבור ארעי בלבד; ואילו הזכויות בנכס לא הועברו במועד על שם המשיבים, משום שההעברה הייתה כרוכה בתשלום סך של 2,990 דולר למינהל מקרקעי ישראל בשל חריגות בנייה (הנעוצות בהגבהת שני מחסנים מעבר לגובה שנקבע בהיתר), שחרג המערער בעת הבנייה, והוא סירב לשלם סכום זה.

ד) בשל אי העברת הזכויות בנכס במועד לא שילמו המשיבים למערער את התשלום האחרון עבור הנכס 70,000 דולר אותו היה עליהם לשלם במועד ההעברה.

ה) בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בקשר לתשלום סכום של 175,000 שקלים ישנים (1,134 דולר), שהמשיבים טוענים כי מסרוהו במזומנים למערער, ואילו המערער טוען להד"ם.

ו) המשיבים הגישו תובענה כנגד המערער לאכיפת ביצוע החוזה ולתשלום פיצויים בשל הפרתו; ואילו המערער הגיש תובענה כנגד המשיב בה תבע את תשלום יתרת מחיר הנכס.

בהסכמת בעלי הדין אוחד הדיון בשתי התובענות, ובדיון המקדמי שהתקיים בעניינן נקבע, על דעת שניהם, כדלקמן:

1) ימונה מטעם בית המשפט מומחה לענייני חשמל, אשר יבדוק ויקבע מי מהצדדים נושא בחובה להשגת האישור מחברת החשמל לחיבור קבע של הבית לרשת החשמל.

2) המשיבים ישלמו, על חשבון המערער, למינהל מקרקעי ישראל את דמי החריגה ויעבירו למערער את יתרת התשלום עבור הנכס בניכוי 18,000 דולר; ואילו המערער יעביר את הזכויות בנכס למשיבים (חלק זה של ההסדר המוסכם בוצע).

3) על רקע ההסכמה האמורה נקבע בתחילת הדיון, כי השאלות הצריכות הכרעה תהיינה: שאלת חיבור הבית לרשת החשמל, שאלת תשלום הסכום של 175,000 שקלים ישנים ושאלת תשלום דמי החריגה למינהל מקרקעי ישראל.

ז) בתום הדיון קבע בית המשפט קמא כדלהלן:

1) המערער נושא באחריות לחיבור הבית בחיבור קבע לרשת החשמל, ומכאן שהוא נושא בהוצאות הכרוכות בכך.

2) המשיבים שילמו למערער את הסכום של 175,000 שקלים ישנים על חשבון מחיר הנכס, כטענתם.

3) המערער חייב בתשלום דמי החריגה למינהל מקרקעי ישראל, ועליו להחזיר סכום זה למשיבים.

4) אי-חיבור הבית בחיבור קבע לרשת החשמל ואי-העברת הזכויות בנכס למשיבים במועד מהווה הפרה יסודית של החוזה, ועל-כן חייב המערער בתשלום סכום הפיצויים שנקבע בסעיף 10(ג) לחוזה בסך 15,000 דולר.

5) כן חייב בית המשפט את המערער בתשלום 3,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

ח) הערעור מכוון כנגד כל אחת מחמש הקביעות האמורות.

3) חיבור החשמל

א) טענת המערער היא, כי יש לפרש את ההתחייבות שבסעיף 4(ג)(2)(ב) לחוזה על רקע מכירת הבית בהיותו עדיין בבנייה; ופירוש על רקע זה מלמד, כי המערער יצא ידי חובתו בהקשר זה בקיום חיבור ארעי לרשת החשמל.

ב) בית המשפט קמא דחה עמדה זו בקובעו, כי משמעותה של ההתחייבות האמורה היא, בלשון בני-אדם, לחיבור של קבע לרשת החשמל; והוסיף, שאף בניית הבית טרם הסתיימה לחלוטין, הרי לנוכח התחייבותו של המערער להמציא "תעודת גמר", אין ספק שלעניין החיבור לרשת החשמל "נסתיימה הבנייה".

ג) לא מצאתי פסול בשיקוליו של בית המשפט קמא בנושא זה. אכן, התחייבות לחבר בית לרשת החשמל בנסיבות כגון דא משמעותה, בלשון בני-אדם, לחבר "חיבור של קבע"; שחיבור ארעי לרשת לאו "חיבור" הוא, אלא יצירת "קשר" ארעי בלבד.

משמעות זו מתחייבת, במקרה דנן, לא רק מן המובן המקובל של הדיבור "חיבור לרשת החשמל", אלא גם מן ההקשר שבו ננקט דיבור זה. לשון ההתחייבות בחוזה כורכת יחד חיבור של הבניין "לרשתות החשמל, המים והביוב", והדעת אינה נותנת, שהמדובר בחיבור ארעי לרשתות המים והביוב. קריאת הפסיקה האמורה בחוזה אינה מותירה מנוס מן המסקנה, כי המדובר ב"חיבור של קבע".

ד) סיכומו של דבר: לשון החוזה בהקשר זה ברורה ואינה מצריכה פנייה להוראות סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, והטיית אוזן לראיות חיצוניות לחוזה, כפי שטוען בא-כוח המערער.

כפי שנאמר בע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' "מדינת הילדים" בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד לט (4) 561, בעמ' 572, "אין חולק על כך, שדרך הפרשנות האמורה של הכתב, לפי המשמעות המילולית, הפשוטה והסבירה של המלים, היא נקודת מוצא נוחה וטובה להבנת משמעותו, שהרי טבעי הוא ואך מובן, שהצדדים להתקשרות נושא הכתב ביקשו ליתן ביטוי לכוונותיהם האמיתיות ולמיתחם ההסכמות שביניהם במלים שבחרו בתהליך הניסוח..." (ההדגשות שלי - י' ק'). וראה גם ע"א 650/84 צ' שטרן ואח' נ' זיונץ, פ"ד מא (1) 380 בכל הקשור להבאת ראיות חיצוניות לפרשנותו של כתב.

4. תשלום הסך של 175,000 ₪.

א) בית המשפט קמא נתן אמון מלא בעניין זה בעדותו של המשיב, מר לוי
, וקבע "על סמך עדותו האמינה של לוי
שתשלום זה נעשה".

ב) בין השיקולים ששקל בעניין זה מציין בית המשפט קמא, כי "אין להעלות על הדעת שבדה (המשיב - י' ק') תשלום כזה מליבו, ואף חמני (המערער - י' ק') אינו מסוגל להכחיש זאת, אלא שגרסתו מתבססת על העדר רישום על ידו".

טענת בא-כוח המערער היא, כי נעלם מבית המשפט קמא, שמרשו הכחיש במפורש קבלת סכום זה וכי אין הוא סומך הכחשתו על העדר רישום בלבד.

ג) אמנם, המערער הכחיש קבלת הסכום האמור. ברם, רשאי היה בית המשפט קמא לקבוע, על-פי התרשמותו ולנוכח הגירסה הכוללת שהציג המערער בעניין זה - גירסה שנסמכה בעיקרה על הרישומים שערך בעת קבלת הכספים מהמשיבים - כי ההכחשה נעוצה בהעדר רישום, כפי שקבע בפועל.

ד) ויהיו הדברים כאשר יהיו, האמון בגירסת המשיב נעוץ, בראש ובראשונה, באמון המלא שרחש לו בית המשפט קמא בסוגיה זו, ולא בדחיית גירסתו של המערער; ולא הובא לפנינו טעם של ממש, המצדיק התערבות במימצא מהימנות זה של בית המשפט קמא.

הלכה פסוקה היא, כי "שאלת מהימנות ראיות והמשקל, שיש לייחס להן, מסורה לערכאה הראשונה, ואין זהו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכך, להוציא מקרים נדירים - כשמסתבר כי ראיות מסוימות בשום פנים אין לסמוך עליהן..." (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר ואח', פ"ד מב (4) 365, בעמ' 374; ההדגשה שלי - י' ק').

ולא למותר יהיה לציין בהקשר זה, כי בית המשפט קמא לא נתן בעדותו של המשיב, מר לוי
, אמון כולל וגורף, אלא בחן את דבריו בקפדנות רבה לגבי כל שאלה שהייתה שנויה במחלוקת בנפרד כך ראה בית המשט קמא להכריע לטובתו של המערער דווקא בשאלת מועדי התשלומים.

5. תשלום דמי חריגה

א) כאמור, המדובר ב"הכשרת" חריגות בנייה שחרג המערער בעת בניית הבית: גובהם של שני מחסנים שבנה עולה על 18 ס"מ על הגובה שנקבע בהיתר הבנייה.

ב) "דמי החריגה" מהווים למעשה תגובה עונשית בשל הפרת תנאי היתר הבנייה, ואין זה מתקבל על הדעת, שהמשיבים, אשר אין להם ולמעשה החריגה ולא כלום, הם שיחויבו לשאת, בנסיבות כגון דא, בתוצאותיה העונשיות.

ג) אמנם, כפי שטוען בא-כוח המערער, הבית נמכר למשיבים "כמות שהוא", לאמור, כשהוא "לוקה" בחריגת בנייה. ברם, אין המדובר בפגמי בנייה שלגביהם יש מקום לוויכוח אם נושא הבונה באחריות לקיומם אם לאו, אלא בבנייה שלא כחוק, שהנושא באחריות לקיומה הוא, בראש ובראשונה, הבונה עצמו.

הרוכש מבנה ממי שהקימו רשאי להניח, כי המבנה הוקם בהתאם לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, ורואים את המוכר כמי שהציע את המבנה למכירה כמבנה כשר בהקשר זה; ואם מתברר לאחר מכן, כי לא כך הם פני הדברים אינני רואה מדוע לא יישא המוכר באחריות לנזק שייגרם בשל כך לקונה, כל עוד אין הוא יכול להצביע על טעם הפוטר אותו מאחריות זו.

6. פיצויים בשל הפרת חוזה

א) שתי טענות בפי בא-כוח המערער בעניין זה: הא חת, כי הוסכם בפתח הדיון שתעמודנה להכרעה שלוש שאלות בלבד - שיעור הסכומים ששולמו בפועל (לרבות פרשת ה-175,000 ₪), החיבור לרשת החשמל ותשלום דמי החריגה - ושאלת הפיצויים אינה כלולה בהן; והשנייה, כי שומה היה על בית המשפט קמא להפחית משיעור הפיצויים המוסכם, וזאת בשל העדר סביר בין סכום הפיצויים לבין הנזק שנגרם למשיבים בפועל, אם בכלל.

ב) אין אני מקבל טיעון זה:

1) בהסכמה לצמצם את הדיון להכרעה בשלוש השאלות האמורות אין לראות ויתור מצד המשיבים על תביעתם לפיצויים אלא קביעת הנושאים הטעונים הכרעה, כאשר התביעה לפיצויים תידון על פיה.

קביעת השאלות הצריכות הכרעה כאמור באה לצמצום הדיון ולא לצמצום הסעדים המבוקשים בתובענה; ובהעדר ויתור מפורש על תביעת הפיצויים - נותרה זו בעינה.

2) משנקבע בחוזה סכום פיצויים מוסכם להפרה יסודית, נקודת המוצא צריכה להיות, כי זהו הפיצוי שביקשו הצדדים להעניק בשל הנזק הצפוי מאותה הפרה מבלי שיהא צורך להוכיחו, ומן הראוי לכבד את רצון הצדדים לחוזה, אלא אם כן המדובר בפיצויים, ששיעורם הינו בלתי סביר לחלוטין. אחת הדרכים לבחינת חוסר סבירותו של סכום פיצויים קבוע מראש כאמור הינה השוואתו עם סכום החוזה כולו. במקרה דנן, מהווה סכום הפיצויים - 15,000 דולר - כ-8.8% מסכום החוזה כולו, ואין לראות בשיעור זה חריגה ממשית ממיתחם הסבירות.

לצד הטענות האמורות, הוסיף בא-כוח המערער וציין בהקשר זה, כי מרשו הוא למעשה מי שניזוק בפועל, וזאת משום שהמשיבים עיכבו את התשלום האחרון בסך 70,000 דולר עד להעברת הזכויות בנכס.

גם טענה זו אינה מקובלת עלי: המערער היה ער להתחייבותו להעביר את הזכויות בנכס עד למועד מסוים כתנאי מוקדם לקבלת התשלום האחרון האמור, והוא זה שבחר לעכב את ההעברה בשל הסכסוך שנתגלע בקשר לחובת חיבור הבית לרשת החשמל ובקשר לתשלום דמי החריגה. ערכו של סכסוך זה במונחים כספיים הצטמצם כדי עשירית אם לא פחות מזה מן התשלום האחרון, ואף-על-פי-כן החליט המערער לנהוג כפי שנהג, במקום למלא אחר ההתחייבות ולפתור את הסכסוך לאחר מכן. משבחר המערער בדרך זו, אין לו להלין אלא על עצמו.

7. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין

א) שתי טענות בפי בא-כוח המערער בעניין זה: האחת, כי לא כל טענותיהם של המשיבים נתקבלו; והשנייה, כי המשיבים גילו חוסר תום-לב בקיום החוזה, בכך שלא הקטינו את נזקם על-ידי חיבור החשמל ותשלום דמי החריגה תוך קיזוז ההוצאות הכרוכות בכך מן התשלום האחרון.

ב) לא אוכל לקבל טיעון זה:

1) אמנם, לא כל טענותיהם של המשיבים נתקבלו בבית המשפט קמא. ברם טענותיהם העיקריות נתקבלו במלואן, ובית המשפט העניק להם, למעשה, את הסעדים המרכזיים שאליהם הייתה מכוונת התובענה שהגישו. למעשה - המשיבים הם שזכו, והמערער הוא זה שתובענתו נדחתה.

2) לא אוכל לראות חוסר תום-לב בביצוע חוזה בהתנהגות, העולה בקנה אחד עם הוראותיו של אותו חוזה (ראה: סעיף 34(א) לחוק החוזים (חלק כללי) ועיין: ע"א 368/83 א' מסיקה ואח' נ' י' ועקנין ואח', פ"ד מ (2) 477; ע"א 795/86 לודאית חברה לבנין בע"מ נ' השקעות שירליב בע"מ ואח', פ"ד מא (3) 645).

המערער הוא זה שהיה חייב להכשיר את הקרקע להעברת הזכויות בנכס למשיבים, והוא זה שעיכב את ההעברה על בסיס פרשנות שניתנה על-ידיו, באורח חד-צדדי, להוראות החוזה. במצב דברים זה, אין לבוא בטרוניה אל המשיבים, על שלא נחלצו לעזרתו של המערער ולא מילאו את התחייבויותיו במקומו; ובמיוחד אמורים הדברים, כאשר אין להם כל ערובה לכך, שהמערער יתרצה ויעביר להם את הזכויות בנכס תוך קיזוז הסכומים שהוציאו במקומו.

3) הלכה פסוקה היא,"שרק לעתים רחוקות יתערב בית-משפט זה בפסיקת הוצאות בבית המשפט קמא, וזאת כאשר נפלו בהחלטתה של הערכאה הראשונה פגם או טעות יסודיים: ראה ע"א 77/85" (ע"א 578/83 חסונה ואח' נ' זכריה ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מא (1) 689, בעמ' 692; ההדגשה שלי - י' ק'). לא מצאתי בהחלטתו של בית המשפט קמא פגם או טעות יסודיים כאמור.

8. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הנני מציע לדחות את הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בערכאה זו בסך 5,000 ₪, כשסכום זה נושא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום עשרה ימים מיום מסירת ההודעה על פסק הדין למערער.

הנשיא מ' שמגר
: אני מסכים.

השופט ג' בך
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט קדמי.

ניתן היום, כ"ו באב תשמ"ט (27.8.89).








עא בית המשפט העליון 166/87 בנימין צבי סיון חמני נ' רחל אדטו – לוי, יעקב לוי, [ פ"ד: מג 3 104 ] (פורסם ב-ֽ 27/08/1989)