פסקי דין על אלדד פנחס גדסי | פסקי דין על סיעת שס"ד במועצת העיר רחובות | פסקי דין על מדינת ישראל - המשרד לשירותי דת | פסקי דין על רחמים מלול - ראש עיריית רחובות - עיריית רחובות | פסקי דין על רב העיר רחובות הרב שמחה הכהן קוק שליט"א ואח' |

49315-04/14 עתמ     25/05/2014




עתמ 49315-04/14 אלדד פנחס גדסי, סיעת שס"ד במועצת העיר רחובות נ' מדינת ישראל - המשרד לשירותי דת, רחמים מלול - ראש עיריית רחובות - עיריית רחובות, רב העיר רחובות הרב שמחה הכהן קוק שליט"א ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט
דוד מינץ

עת"מ 49315-04-14

25 מאי 2014



בעניין:
1
.
אלדד פנחס גדסי

2
.
סיעת שס"ד במועצת העיר רחובות

ע"י ב"כ עו"ד ישראל באך



העותרים

- נ ג ד -


1. מדינת ישראל , המשרד לשירותי דת

באמעצות פרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד חוי טוקר
2. מר רחמים מלול ראש עיריית רחובות - עיריית רחובות

ע"י ב"כ עו"ד מיכל דגן
3. רב העיר רחובות הרב שמחה הכהן קוק שליט"א
4. המועצה הדתית רחובות
משיבים 3-4 ע"י ב"כ עו"ד אלכס וייס




ה
משיבים


פסק דין



עתירה כנגד החלטת משיב 1 (להלן: "המשיב") למנוע מעותר 1 (להלן:" העותר") המשמש כנציגה של עותרת 2 להתמודד על תפקיד יו"ר המועצה הדתית בעיר רחובות (להלן: "המועצה"), תפקיד בו הוא מכהן כיום.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים
1.
העותר מכהן כיו"ר המועצה לאחר שנבחר לתפקיד בראשית שנת 2010. במסגרת בחירתו לתפקיד הוא מילא טופס "שאלון ותצהיר למועמד לכהונה כחבר מועצה דתית" בו פירט כי גיסו, הרב יוסף מלכיאל, עובד מזה שנים כ"מדריך רוחני" במועצה. הלכה למעשה, מדובר בתפקיד רב שכונה. במקביל, הרב מלכיאל הצהיר במכתב למנכ"ל המשיב כי הוא ייצא לחופשה ללא תשלום ככל שיידרש לכך חוקתית, אם וכאשר העותר ייבחר לתפקיד. העותר נבחר לתפקיד והרב מלכיאל מכהן בתפקידו מאז ועד היום.

2.
עתה, מבקש העותר להתמנות לקדנציה נוספת ואולם במכתב ששלח היועץ המשפטי של המשיב ביום 5.02.14 לסגן השר לשירותי דת, הוא קבע כי במידה והרב מלכיאל לא יפרוש מתפקידו כעובד המועצה, העותר לא יוכל להתמודד על תפקיד יו"ר המועצה, מפני שלא ניתן לאשר מועמד למועצה דתית שיש לו קרוב המועסק באותה מועצה או בזיקה אליה. היועמ"ש של המשיב ציין כי חרף התחייבותו האמורה של הרב מלכיאל לפרוש מתפקידו עם בחירתו של העותר, הדבר לא נעשה והוא עדיין נושא בתפקיד. יתרה מזאת, במהלך כהונתו של העותר כיו"ר המועצה, במסגרת תכנית הבראה למועצה, שהעותר עצמו חתום עליה, הורחב היקף עבודתו של הרב מלכיאל מ-50% ל-100%. כן צוין במכתב כי אחיו של העותר, מר אמיתי גדסי (להלן: "אמיתי"), נקלט לפני כשנתיים כמשגיח במלון לאונרדו רחובות (להלן: "המלון"), ועל אף שהוא אינו מקבל שכרו מהמועצה כי אם ממסעדה הפועלת בשטח המלון, לא ניתן לנתק את הזיקה בין תפקידו ומינויו של אמיתי במלון לבין כהונת העותר. על כן כתנאי להצגת מועמדותו של העותר לתפקיד יו"ר המועצה, נדרשת גם הפסקת עבודתו של אמיתי במלון. היועץ המשפטי של המשיב חזר על עמדתו במכתב נוסף ששלח ביום 25.02.14 למשיב 2.

3.
לדברי העותר, בחירתו לתפקיד בשנת 2010 לא הותנתה בהפסקת עבודתו של הרב מלכיאל והוא הניח כי אין בכך כל בעיה. הוא אף פנה ליועץ המשפטי של המועצה ופעל לפי הנחיותיו.
בניגוד לטענת המשיב, הרב מלכיאל הועסק במועצה הדתית עוד בטרם הוא הגיש את מועמדתו לתפקיד בקדנציה הקודמת. בניגוד לטענת המשיב, הסכם העבודה שנחתם עם הרב מלכיאל לא היה קשור אליו אלא נחתם על ידי הממונים באותה תקופה, על המועצה. בניגוד לטענת המשיב, הרב מלכיאל לא קיבל כל טובת הנאה או קידום כתוצאה ממעמדו של העותר כראש המועצה, והוא נעשה בשקיפות מלאה. מה גם, ככל שהיה למשיב טענות בדבר ניגוד עניינים, אין מדובר בדבר שנולד בשנת 2014
והיה עליו להעיר עניין זה בטרם אישור תכנית ההבראה. העותר פעל כל השנים לאור חוות דעתו של היועץ המשפטי של המועצה והקפיד שלא להעלות לדיון נושא הקשור לרב מלכיאל.

4.
באשר לאחיו, אמיתי, טען העותר כי הטענה בדבר ניגוד עניינים בין תפקידו כיו"ר המועצה לתפקיד האח, היא מופרכת לחלוטין, שכן אחיו הינו עובד המלון ואינו עובד המועצה, אינו משמש כמשגיח כשרות מטעם המועצה, ולמעשה אין לו כל זיקה אליה. הוא הצביע על חוות דעת של המשיב עצמו משנת 2012 בה נכתב כי מותר לאמיתי לעסוק בתחום הדת במלון כל עוד הוא אינו עושה זאת כנציג המועצה.

5.
לטענת העותר, פסילתו באופן גורף מהגשת מועמדות לתפקיד יו"ר המועצה בשל חשש לניגוד עניינים, נוגדת את הוראות חוק יסוד: חופש העיסוק ועומדת בסתירה גמורה לחקיקת המשנה ולפסיקה. בהתאם להלכה הפסוקה, שלילת מועמדות, הינה המוצא האחרון שיש לנקוט בו, לאחר שנשקלו כל החלופות המאיינות את החשש לניגוד עניינים. גם היועץ המשפטי לממשלה ציין בהנחיותיו (הנחיה 1.1555) כי על אף שהדרך הפשוטה והקיצונית ביותר למנוע מצב של ניגוד עניינים היא לפסול את המועמד מלכהן בתפקיד הציבורי או לנתק אותו באופן מוחלט מעניינו האחר, נוכח "מחירו" של פתרון זה, יש לנהוג בו במשורה, ורק מקום בו ניגוד העניינים הוא מתמיד ובתחום נרחב ומרכזי בתפקיד אותו מיועד המועמד למלא. בהתאם להנחיות אלו טרם פסילתו של המועמד, יש לנסות לבחון האם ניתן להגביל אותו בתפקידו הציבורי או בעניין האחר שלו, במידה הנדרשת כדי למנוע את ניגוד העניינים. במקרה זה, קיימות חלופות שיש בהן כדי לשלול לחלוטין כל חשש מניגוד עניינים, וכדרך שהעותר נקט בשני מקרים שהתעורר בקדנציה החולפת, כאמור.

6.
העותר הצביע על תקנות שירותי הדת היהודיים (ניהול מועצות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות") הקובעות כיצד על חבר מועצה דתית לנהוג שעה שבמסגרת כהונתו הוא נתקל במצבים של ניגוד עניינים. בין היתר נקבע כי עליו ליידע את המועצה ולא להשתתף בדיונים הנוגעים לאותו עניין לגביו הוא מצוי בניגוד עניינים. מכאן, שניגוד עניינים אין בו כשלעצמו לפסול באופן גורף את הכהונה במועצה. לדבריו, מידת האינטנסיביות שבמגע שבינו לבין הרב מלכיאל במסגרת התפקיד, מצומצמת ביותר. סוג הנושאים וכמות העניינים בהם יש רלוונטיות בהרכב המועצה לבין תפקידו של הרב מלכיאל גם הוא מצומצם ביותר. הממשק היחידי ביניהם הוא השכר, ומאחר ושכרו של הרב מלכיאל הוא כ-1% מתקציב המועצה, החשש להשפעת העותר הינה שולית ביותר. מלבד עניין זה, אין ליו"ר המועצה כל ממשק עבודה אל מול הרב מלכיאל במסגרת תפקידו כרב, שכן בעניינים אלו הוא כפוף לרב העיר. במקרים חריגים מועטים בהם מתקיים ממשק בין השניים, קבועה כאמור, הדרך בתקנות כיצד לנהוג. הוא הצביע על כך שבמהלך 4 שנות כהונתו, למעט שני מקרים, לא עלה חשש לניגוד עניינים, ובפעמיים אלו, הוא הרחיק עצמו מלדון בעניין הקשור לרב מלכיאל והעביר את הטיפול לאחר. קביעתו הגורפת של המשיב לפסול כל מי שיש לו קרוב משפחה המועסק במועצה או בזיקה אליה מבלי לבחון חלופות אחרות למניעת ניגוד העניינים אינה מידתית ואינה עולה כאמור עם הוראות החוק והנחיות היועץ המשפטי לממשלה.

7.
בתגובתו טען המשיב כי לשר לשירותי דת מוקנת הסמכות מכוח חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי הדת") להקים מועצה דתית ולחדש הרכבה. בהתאם להוראות סעיף 4 לחוק, השר נדרש לחוות דעתו בדבר התאמת מועמדים לכהונה בהרכב מועצה דתית. סעיף 3א לחוק קובע את הפסולים לכהונה במועצה דתית. בהנחיות המשיב נקבע בין היתר כי על השר לבחון, האם המינוי המוצע עלול להעמיד את המועמד בניגוד עניינים. כן נקבע כי לא ניתן לאשר מועמד שיש לו קרוב המועסק במועצה הדתית או בזיקה אליה. התכלית של הוראות אלו ברורה, והיא נועדה, בבחינת "להקדים תרופה למכה", למנוע מראש, קיומם של מצבים בהם נושא תפקיד ציבורי עלול למצוא עצמו בניגוד עניינים. במקרה זה, גיסו של העותר, הרב מלכיאל, מועסק במועצה הדתית ודי בכך כדי למנוע ממנו את התפקיד. מה גם, שהעותר עצמו הציע, במסגרת בחירתו לקדנציה הקודמת, כפתרון לניגוד עניינים זה, את פרישת הרב מלכיאל מתפקידו, ואולם בפועל, הדבר לא יושם. העותר נבחר לכהן כיו"ר המועצה והרב מלכיאל נותר בתפקידו. משנודע הדבר למשיב, אין מנוס מהדרישה לתיקון המצב, בייחוד לאור העובדה כי החשש מניגוד עניינים התממש עת שהעותר היה מעורב במסגרת תפקידו בתכנית ההבראה במסגרתה שובץ הרב מלכיאל כ"רב שכונה". גם את תפקידו של אחי העותר כמשגיח כשרות במלון, חרף העובדה שהוא מקבל את שכרו מהמלון, לא ניתן לנתק מהזיקה לתפקיד העותר. המשיב הוסיף, כי אין מקום להשוואה בין רשות מקומית למועצה דתית בכל הנוגע להעסקת קרובים, ולוּ בשל מספר העובדים הקטן יחסית הקיים במועצה דתית וכפיפות כל העובדים ליו"ר המועצה. למעשה, לא נמנעה מהעותר הזכות להיבחר כחבר המועצה או לעמוד בראשה, והדבר אך הותנה בהפסקת עבודתם של קרובי משפחתו במועצה.

8.
משיב 2 שצורף לעתירה טען במכתב מיום 5.03.14 ליועץ המשפטי של המשיב כי אין מקום לפסילה גורפת של העותר ויש לנקוט הסדר מידתי יותר כנהוג בשירות הציבורי לגבי נושאי משרה בכירים יותר. למצער נתבקש על ידו להעביר את השאלה לדיון בוועדה לניגוד עניינים בשירות הציבורי. במסגרת הדיון ציינה ב"כ משיב 2 כי משיב זה עומד על עמדתו, אך מותיר את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט.

9.
משיב 3 ציין בתגובתו כי חרף סיווגו על ידי העותר כמשיב פורמאלי, הוא ומשיב 2 הם למעשה משיבים בעלי מעמד של ממש, שכן יש להם מעמד בקביעת זהותם של חברי המועצה. עמדתו הייתה כי פסילת העותר אינה מוצדקת. גם הוא, כמו משיב 2, סבור כי יש לנקוט באמצעים מידתיים שפגיעתם בזכות העותר פחותה. גם הוא ציין כי מהתקנות הקובעות אלו פעולות יש לנקוט במקרה של היקלעות למצב של ניגוד עניינים עולה כי אין מניעה גורפת להימצאות במצב שכזה. ברשויות מקומיות אין אדם נפסל לכהונה בשל עבודת קרובו באותה רשות. כך הדין גם בשירות הציבורי. סעיף 3 לחוק שירותי הדת מחיל את דיני הפסלות של חבר מועצות מקומיות על חברי מועצות דתיות, ומכאן שגם במקרה זה אין מקום לפסילה גורפת. לדברי משיב 3, הרב מלכיאל, לאור מהות תפקידו כהלכתית ולא מנהלתית, כפוף לו ולא לעותר. זאת בין היתר לפי הוראת סעיף 6א לחוק שירותי הדת. בפעילות היומיומית של המועצה ושל העומד בראשה, אין נגיעה לעבודתו של הרב מלכיאל הכפוף כאמור, למשיב 3. באשר לעבודתו של אחיו של העותר במלון, ציין משיב 3 כי האח אינו עובד המועצה, אינו משגיח מטעמה – לא באופן ישיר ולא באופן עקיף – ותפקידו הוא רב המלון, תפקיד שאינו קשור כלל למועצה. הכשרות למלון ניתנת על ידי משגיחים מטעמה של המועצה. זאת ועוד, בחוזר המנהל הכללי של המשיב לשנת 2010 נקבעו כללים בכל הנוגע להעסקת משגיחי כשרות שבן משפחתו משמש בתפקיד בכיר במועצה הדתית הנוגעת בדבר, ומכאן שאין שלילה גורפת של מצב מעין זה.

10.
לשלמות התמונה, שתי הערות. האחת שיצוין כי תחילה לא עתר העותר לקבלת צו מניעה זמני בשל הבטחת משיב 2 כי לא יתקיים דיון אודות הרכב המועצה כל עוד קיימת עתירה תלויה ועומדת בבית המשפט בעניין. ואולם, בשלב מאוחר יותר חזר בו משיב 2 והחליט לקיים דיון באשר להרכב המועצה. או אז פנה העותר בבקשה למתן צו מניעה זמני. המשיב הגיש את תשובתו, ובמסגרת הדיון שהתקיים, הסכימו המשיבים כי ההחלטה בצו הביניים תכריע את גורל העתירה. ההערה השנייה היא, כי לאחר סיום הדיון הוגשה הודעה מטעם העותר לפיה הגיע להסכמה עקרונית עם משיב 2 כי אם ייבחר לכהונת ראש המועצה, הרב מלכיאל יועבר להיות עובד העירייה, כפוף לאגף כוח אדם בעירייה עד לתום כהונת העותר בתפקיד ראש המועצה. במשך תקופה זו, שכרו של הרב מלכיאל יקוזז על ידי העירייה מתקציב המועצה המועבר על ידי העירייה. לטענת העותר הסכמה זו "מנטרלת" את החשש לניגוד עניינים.

דיון והכרעה
11.
ראשית יצוין כי המשיב גם טען לשיהוי בהגשת העתירה נוכח העובדה שהיא הוגשה רק ביום 30.04.14, שעה שהחלטת המשיב ניתנה עוד ביום 5.02.14. ואולם, בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 18.05.14 השיב העותר לעניין השיהוי כי החלטות המשיב כנגדן מכוונת עתירתו היו מיועדות למשיב 2 ולא אליו. המכתב היחיד שמוען אליו והצביע בפני
ו על ההחלטה לפסול את מועמדתו, הגיע אליו רק ביום 15.05.14. או אז, העותר הגיש את עתירתו מיד לאחר שנודע לו על ההחלטה שנשלחה למשיב 2 בלא כל שיהוי. טענתו של העותר בעניין זה מקובלת עלי והטענה בדבר שיהוי, נדחית.

ולגופו של עניין.

12.
סעיף 2 לחוק שירותי הדת קובע כי השר לשירותי דת יקבע את מספר חברי המועצה. סעיף 3(א) לחוק קובע כי מן המספר שנקבע, השר יציע 45% של המועמדים; הרשות המקומית – 45%; והרבנות המקומית – 10%. בנוסף, שלוש הרשויות הנזכרות יחוו דעתן על המועמדים מבחינת התאמתם לשמש חברי המועצה ומבחינת ייצוגם המתאים של הגופים והעדות המעוניינים בקיומם של שירותי הדת היהודיים במקום. במידה ונתגלעו חילוקי דעות בין שלוש הרשויות, קובע סעיף 5 לחוק, כי הם יובאו להכרעת ועדת שרים שחבריה ראש הממשלה, והוא יהיה היושב ראש, השר לענייני דתות ושר הפנים או נציגיהם. אם ערער שר על החלטת הוועדה, הממשלה תכריע בעניין. מכאן, שמצד אחד קיימת חשיבות לחוות דעתו של השר, שבמקרה זה באה לידי ביטוי בחוות דעתו המשפטית שניתנה על ידי היועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת
, ושאומצה על ידי ראש המטה של סגן השר במכתבו מיום 5.2.14. ברם, מצד שני מכאן גם מתבקשת מסקנה אחרת והיא שמדובר רק בחוות דעת ולא בהחלטה סופית וכי הסעד העומד לפני העותר הוא להביא את עניינו לפני ועדת השרים למתן הכרעתם ולא לתקוף את המלצת השר שאינה מהווה, כאמור, אלא נדבך אחד מתוך מספר נדבכים נוספים בהליך קביעת חברי המועצה. ברם, משהמשיב לא העלה עניין זה והתייחס לטענות העותר לגופו של עניין, אדון גם אני בעתירה לגופה.

13.
האיסור על ניגוד עניינים הוא עקרון יסוד במשפט המנהלי. הוא נועד להבטיח כי מי שנושא תפקיד ציבורי יפעל כשטובת הציבור לנגד עיניו, תוך שקילת שיקולים רלוונטיים וללא שיקולים זרים. הימצאותו של עובד ציבור במצב של ניגוד עניינים מקימה חשש כי הוא יפעיל את סמכותו בצורה שאינה ראויה ותוך לקיחה בחשבון של אינטרסים שאינם האינטרסים הציבוריים שעליו לשקול במסגרת תפקידו. מצב שכזה גם עלול לפגוע באמון הציבור ברשויות המינהל (ראו: בג"ץ 8912/05 מפגשים - עמותה למעורבות חינוכית וחברתית נ' שרת החינוך התרבות והספורט (פורסם בנבו, 14.03.07); בג"ץ 8467/10 זיק דינור בע"מ נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה (פורסם בנבו, 29.11.11)).
לפי ההלכה הפסוקה,
האיסור אינו חל רק על שיקול הדעת עצמו בביצוע הפעולה או התפקיד, אלא על הימצאות במצב בו עלול להיות ניגוד עניינים. מטרת הכלל האוסר על ניגוד עניינים היא למנוע את הרע בטרם יתממש. הכלל צופה פני העתיד (בג"ץ 531/79 סיעת "הליכוד" בעיריית פתח-תקוה נ' מועצת עיריית פתח-תקוה, פ''ד לד(2) 566 (1980)).
גם לא נדרשת הוכחה להתממשות ניגוד העניינים בפועל, ודי בקיומו של חשש סביר שהגורם הממלא תפקיד ציבורי עלול להימצא בניגוד עניינים (ראו: בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 860 (2003); בג"ץ 7767/07 אסרף נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 27.03.08).

14.
יחד עם זאת, תוצאת קיומה של היתכנות לניגוד עניינים, אינה מביאה בהכרח לפסלות מכהונה. בית המשפט ציין לא פעם כי מדובר באמצעי האחרון והקיצוני ביותר, ואין לנקוט בצעד חמור זה, אלא במקום בו האינטנסיביות של ניגוד העניינים כה רבה, עד כי לא ניתן להגשים את מטרות הכלל האוסר ניגוד עניינים בדרך אחרת חמורה פחות (ע"א 6983/94 פחימה נ' פרץ, פ"ד נא(5) 829 (1998); בג"צ 595/89 שמעון נ' דנינו, פ"ד מד(1) 409 (1990); יצחק זמיר "ניגוד עניינים בשירות הציבורי", ניגוד

עניינים

במרחב

הציבורי: משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה
(תשס"ט, דפנה

ברק-ארז, דורון

נבות ומרדכי

קרמניצר, עורכים), 225, 316). בעניין אגודת טכנאי השיניים (בג"ץ 2074/95 אגודת טכנאי השיניים בישראל נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ''ד נג(3) 451, 464 (1999)) ציין בית המשפט כי:

"אמנם יש לפעול כדי למנוע את ניגוד העניינים, אך יש לפעול לצורך זה באופן מידתי. המידתיות, המחייבת כל רשות מינהלית בכל עניין, מחייבת גם את מנכ"ל המשרד לפעול כדי למנוע ניגוד עניינים באופן שהפגיעה בטכנאי השיניים או במרפאת התאגיד לא תהיה במידה העולה על הנדרש. אכן, פתרון קיצוני עשוי להיות יעיל יותר, אך פתרון מידתי, אם הוא יעיל מספיק, יהיה צודק יותר. המידתיות היא איזון ראוי בין היעילות לבין הצדק".

כדי לבחון את חומרת החשש לניגוד עניינים יש לבחון אפוא, את מידת האינטנסיביות במגע בין התפקיד הציבורי לבין האינטרס הפרטי, סוג הנושאים לגביהם קיימים ניגודי עניינים וכמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד כזה (בג"ץ 7279/98 חבר הכנסת יוסי שריד נ' ממשלת ישראל, פ"ד נה(1) 740 (1999)). לאור זאת יש לבחון האם ניתן לפתור את בעיית ניגוד העניינים בדרכים אחרות, לדוגמה, על ידי העברת הטיפול במקרים בהם מתעורר ניגוד העניינים לגורם אחר; הימנעות מהשתתפות בהליך במקרה בו מתעורר ניגוד העניינים; שיתוף אחרים בהליך בו מתעורר ניגוד העניינים וכיוצ"ב (ראו: זמיר, שם בעמ' 310 ואילך). עם זאת לעיתים, מידת האינטנסיביות במגע בין התפקיד הציבורי לבין האינטרס הפרטי היא כה רבה, או שניגוד העניינים חמור מבחינת עוצמתו, תכיפותו או כל בחינה אחרת, עד שאין אפשרות סבירה למנוע אותו באמצעות מגבלות כאלו ואחרות. או אז, אין מנוס, מפסילת הכהונה.

15.
במקרה זה, המשיב פסל את העותר מלכהן במועצה בשל העובדה שגיסו מכהן כרב שכונה ואחיו כמשגיח כשרות בבית מלון בעיר. המשיב לא בדק את מידת האינטנסיביות במגע בין התפקיד הציבורי של העותר במועצה לבין האינטרס הפרטי שלו. הוא לא בדק את סוג הנושאים לגביהם קיימים ניגודי עניינים וכמות העניינים שלגביהם קיים ניגוד כזה ואת עוצמתם. אדרבה חוות דעתו של המשיב מבוססת על שלילה מוחלטת של מינוי כל מועמד שיש לו קרוב המועסק המועצה או בזיקה אליה בכל יישוב בארץ, וזאת מבלי לבדוק כלל אם תהיה זיקה כלשהי בין תפקידו של המועמד לבין עבודתו של קרוב המשפחה. נוהל העבודה מחוזר המנכ"ל מחודש ינואר 2014 שצורף לעתירה אף קובע במפורש כי אם נמצא כי המועמד לתפקיד ראש המועצה או בן משפחתו של המועמד מעורב בתחום עיסוקיה של המועצה כך שפעילותה או החלטותיה עשויות להשפיע באופן כלשהו על עבודתו של המועמד, עסקיו או עבודתו או עסקיו של בן משפחתו או של גוף אחר שיש למועמד זיקה אליו, או עסקיו של גוף בו המועמד מחזיק מניות, ניירות ערך, לא יומלץ על מינויו – שוב, מבלי לבדוק את עוצמת ההשפעה בין תפקידו של המועמד לעיסוקו של בן המשפחה. העובדה שהמשיב ראה לפסול את מועמדות העותר, בין היתר בטענה שאחיו עובד כמשגיח כשרות בבית מלון בבעלות פרטית, מצביעה עד כמה פרשנותו של המשיב מהולה בחשדנות יתר בקשר למידת הקשר הקיים בין המועמד ועבודתו של קרובו, שכן על פניו האפשרות שתהיה בידיו של העותר להשפיע באופן כלשהו על עבודתו של אחיו, היא אפשרות רחוקה. ואף אם תאמר שקיימת אפשרות מעין זו, היא לא מצדיקה את שלילת מועמדותו של העותר לכהן במועצה. לפיכך, נראה כי חוות דעתו של המשיב לוקה בחסר.

16.
לכן למסקנה, דין העתירה להתקבל. נמצא כאמור, כי חוות דעתו של המשיב אינה יכולה לעמוד כפי שהיא ואין הוא יכול לשלול את מועמדותו של העותר רק בשל העובדה שגיסו מכהן כרב שכונה בעיר רחובות או כי אחיו עובד כמשגיח כשרות בבית מלון פרטי בעיר. עליו לבדוק את מידת האינטנסיביות של קשרי העבודה בין תפקיד העותר במועצה, כחבר בה או כיו"ר המועצה, לבין תפקידם של בני משפחתו. לשם כך מוחזר העניין למשיב כדי שישקול את מועמדותו של העותר בשנית לפי המותווה ב

פסק דין
זה.

17.
ובשולי הדברים אעיר, כי במסגרת חוות דעתו, על המשיב להתעלם מהסכמה העקרונית שהגיע אליה העותר עם משיב 2. הסכמה זו אינה מקהה את העוקץ שבחשש לניגוד עניינים - אם קיים - שכן אין בה כדי לשנות באופן מהותי את קשרי העבודה של הרב מלכיאל עם המועצה. יש בהסכמה שינוי טכני גרידא. אם היה מקום להתחשב בהסכמה, היה מקום לייחסה לרעת העותר, שכן על פניו נודף ממנה "ריח רע" של תחבולה שאין לאמצה.

המשיב יישא בהוצאות העותר בסך של 10,000 ₪.

ניתן היום,
כ"ה אייר תשע"ד, 25 מאי 2014, בהעדר הצדדים.











עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 49315-04/14 אלדד פנחס גדסי, סיעת שס"ד במועצת העיר רחובות נ' מדינת ישראל - המשרד לשירותי דת, רחמים מלול - ראש עיריית רחובות - עיריית רחובות, רב העיר רחובות הרב שמחה הכהן קוק שליט"א ואח' (פורסם ב-ֽ 25/05/2014)