פסקי דין על יוסף גיל דהרי | פסקי דין על מנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים | פסקי דין על הממונה לפי חוק כלי יריה התש"ט-1949 | פסקי דין על השר לביטחון פנים - יצחק אהרונוביץ ואח' |

3729-02/14 עתמ     29/05/2014




עתמ 3729-02/14 יוסף גיל דהרי נ' מנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים, הממונה לפי חוק כלי יריה התש"ט-1949, השר לביטחון פנים - יצחק אהרונוביץ ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עת"מ 3729-02-14 דהרי נ' מנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים






בפני

כב' השופטת
נאוה בן אור


העותר

יוסף גיל דהרי
על ידי ב"כ עו"ד דורון ניר-צבי


נגד


המשיבים

1.מנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים
2.הממונה לפי חוק כלי יריה התש"ט-1949
3.השר לביטחון פנים -מר יצחק אהרונוביץ
4.משטרת ישראל
5.ועדת העררים לפי חוק כלי יריה התש"ט -1949
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד פנינה סין-שלום




פסק דין


עניינה של העתירה בהחלטת הממונה לפי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949, מיום 30.1.14, בגדרה נדחה ערר שהגיש העותר על החלטה המבטלת את הרישיונות לנשיאת נשק שהיו בידיו.

רקע כללי

1.
העותר החזיק בשני רישיונות לפי חוק כלי הירייה, התש"ט-1949 (להלן: החוק) האחד להחזקת רובה אוויר (משנת 1987), והאחר להחזקת אקדח (משנת 1995). רישיונו הותלה בשל תיק חקירה שנפתח נגדו בגינו הורשע בשנת 1997 בהחזקת נשק שלא כדין. בשנת 1998 בוטלה ההתליה והרישיון חודש.

2.
ביום 9.1.05 נשלחה לעותר הודעה מטעם פקיד הרישוי בדבר כוונתו לשוב ולהתלות את רישיונו, על פי המלצת המשטרה. השגת העותר על כך נדחתה וגם ערר שהגיש נדחה. ההחלטה נשענה על חומר חסוי שלא גולה לעותר, על הרשעתו משנת 1997 ועל תיק חקירה שנפתח נגדו בשנת 2004 ונסגר מחוסר ראיות. עתירה שהגיש העותר כנגד החלטה זו נתקבלה, ובית משפט זה (כב' השופט מ' סובל) הורה לחדש לעותר את רישיונותיו (עת"מ 908/06 מיום 3.7.07).

בפסק הדין עמד בית המשפט על כך שהמידע המודיעיני הנזכר לעיל הינו מאמצע שנות ה-90 וכי בו מצוי מרכז הכובד של התנגדות המשטרה לנשיאת נשק על ידי העותר. אלא שמידע זה היה בידי המשטרה כבר בשנת 1998, עת המליצה להשיב לעותר את הרישיון, לאחר התלייתו. מאז חלפו שבע שנים ומשכך, המלצת המשטרה, הנשענת על מידע ישן ותכליתה לבטל רישיון שכבר ניתן, אינה סבירה. ועוד הוסיף בית המשפט וקבע כי בנסיבות אלה נדרש טעם מיוחד, וכי על מנת שיקום "צריך שהמידע שנאסף נגד העותר יצביע על סיכון ניכר ועכשווי הטמון בהחזקת נשק על ידו, המוכיח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו" (ההדגשות במקור).

נוכח פסק הדין, הוחזרו לעותר רישיונותיו והם חודשו עד ליום 30.6.10.

3.
ביני לביני, נפתח נגד העותר תיק פלילי וביום 19.8.08 הוגש נגדו כתב אישום בעבירות אלימות. משכך, נתפס אקדחו של העותר והופקד במשטרה. בשנת 2010, בטרם ניתנה תשובה לאישום, חזרה בה המדינה מכתב האישום.

4.
באפריל 2010 נשלחו לעותר הודעות בדבר חידוש הרישיונות לשני כלי הנשק. העותר חידש את הרישיון לרובה האוויר. מנגד, באוגוסט 2010 נשלחה לעותר הודעה בדבר אי חידוש הרישיון לאקדח, והוא נדרש להפקידו במשטרה. העותר הודיע כי האקדח מופקד מזה זמן במשטרה. לאחר שבקשתו לחידוש הרישיון נבחנה, הוחלט לדחותה בשל המלצה שלילית של המשטרה. העותר הגיש ערר על החלטה זו. המשטרה אמנם הסירה את התנגדותה אולם הממונה דחה את הערר מן הטעם שהעותר אינו עונה על התבחינים.

מכל מקום, בטרם ניתנה ההחלטה בערר, פנה העותר בעתירה נוספת לבית משפט זה. עוד העתירה תלויה ועומדת, חזר הממונה ושקל את עמדתו והורה על חידוש רישיונו של העותר. ההחלטה נומקה, בין היתר, בחלוף הזמן ממועד הממצאים המיוחסים לעותר. החלטה זו ניתנה, כך על פי כתב התשובה מטעם המשיב, לא בלב קל, שכן אין חולק כי הנשק היה מופקד החל משנת 2008 בידי המשטרה, ולפיכך ספק אם ניתן היה לראות בעותר כמי שהחזיק בנשק כדין ברציפות במשך 10 שנים, כנדרש על פי התבחין הרלוונטי. העתירה (עת"מ 24239-06-12) נמחקה, אולם בית המשפט (כב' השופט י' מרזל) פסק הוצאות לטובת העותר בשל האחור הרב בטיפול בערר (החלטה מיום 11.10.12).


ההחלטה שביסוד העתירה

5.
בשנת 2012 נפתחו נגד העותר שלושה תיקי חקירה חדשים בעבירות של איומים ותקיפה. תיקים אלה נסגרו בעילה של חוסר ראיות. ביום 4.3.13 נפתח נגד העותר תיק חקירה רביעי בעבירה של תקיפה, ואף הוא נסגר בעילה של חוסר ראיות. ב"כ המשיב מציינת בכתב התשובה, כי תיק החקירה הראשון, שנפתח בינואר 2012, לא הוזן בעיתו למערכת הממוחשבת של המשטרה, ולפיכך המלצת המשטרה להשיב לעותר את רישיון הנשק שלו, והחלטת הממונה שבאה בעקבותיה (לאחר הגשת העתירה הקודמת) לא הביאו נתון זה בחשבון.

6.
בתאריך 11.8.13, בעקבות הצטברותם של התיקים האמורים, שלח מפקד תחנת בנימין של משטרת ישראל מכתב לקצין רישוי נשק במשרד הפנים, ובמסגרתו המליץ על ביטול רישיונו של העותר לנשיאת נשק. במכתב כותב מפקד התחנה כי "כנגד הנ"ל מס' תיקים רב של איומים ותקיפות, מדובר בסכסוך עם תושבים אחרים ביישוב, כמו כן כנגד הנ"ל קיים מידע חסוי בגין אלימות ושימוש בנשק שלא כדין שאין לחשפו מתוקף חוק" (נספח ד' לכתב התשובה).

בהמשך למכתב, ביום 19.8.13 התקשר לעותר השוטר הקהילתי הפועל ביישוב בו הוא מתגורר והורה לו להפקיד את כלי הנשק שברשותו בתחנת המשטרה. העותר ציית אחר ההוראה אולם ביום 26.8.13 פנה בא כוחו למפקד התחנה בדרישה להשיב לעותר את כלי הנשק. אלא שביום 16.9.13 נשלחה לעותר הודעה על ביטול הרישיון לנשיאת כלי ירייה שהיה ברשותו. במכתב מיום 22.9.13 כותב סגן מפקד תחנת משטרת בנימין לב"כ העותר כי הוחלט כפי שהוחלט משום שבשנים 2013-2012 נפתחו כנגד העותר ארבעה תיקים שעניינם תלונות בגין תקיפה ואיומים, וכי כלי הנשק נתפסו על פי חוק סמכויות לשם שמירה על שלום הציבור, התשס"ה-2005 (נספח ה' לעתירה).

7.
העותר ערר על ההחלטה האמורה ביום 13.10.13. משנקפו הימים ולא נתקבלה החלטה בערר, הוגשה העתירה שלפניי. יצוין, כי ארבעה ימים טרם הגשת העתירה ניתנה החלטת הממונה, הדוחה את הערר על יסוד תיקי החקירה שנפתחו בשנים 2012 ו-2013, המטים את הכף "לטובת האינטרס של שלום הציבור" (נספח ו' לכתב התשובה). משהומצאה ההחלטה לעותר, תיקן הוא את עתירתו, כמתחייב.

הטענות בעתירה

8.
העותר טוען, כי אין כל עילה בדין לביטול רישיונות הנשק שניתנו לו. לשיטתו, מאז פסקי הדין שניתנו בעתירות הקודמות, לא חל כל שינוי עובדתי המצדיק זאת. בכל הנוגע לתיקי החקירה החדשים טוען העותר כי בית המשפט שדן בעתירה הקודמת היה מודע לאחד מהם, ועוד טוען הוא כי המדובר בתלונות סרק של שכניו. כמו כן מדגיש הוא כי התיקים נסגרו מחוסר ראיות.

לדבריו, הוא מתגורר ביישוב מבודד ובנסיבות אלה האפשרות כי יהיה זקוק לנשק לשם הגנה עצמית הינה אפשרות ריאלית וסבירה.

ולבסוף טוען העותר כי יש צורך בטעמים כבדי משקל כדי לשלול רישיון שכבר ניתן, להבדיל מהחלטה למתן רישיון.

9.
המשיבים טוענים כי ההחלטה שנתקבלה ניתנה בסמכות וכי המדובר בהחלטה סבירה שאין להתערב בה. בטיעוניה עמדה ב"כ המשיבים על מחויבותם לשלום הציבור ולביטחונו. מחויבות זו מצדיקה משנה זהירות ומדיניות מצמצמת במתן רישיונות לכלי ירייה. לטענתה, גם תיקים שנסגרו מחוסר ראיות, כמו גם מידע מודיעיני, הם בעלי כוח ראייתי שיש בו לבסס החלטה מינהלית.

בכל הנוגע להחזרת רישיונו של העותר בשנת 2012 טענה ב"כ המשיבים כי החלטה זו מקורה בטעות, שכן תיק החקירה הראשון מבין הארבעה שנפתחו לא הוזן למערכת הרישום הפלילי בעת שהתקבלה ההחלטה. מכל מקום, מאז אותה החלטה נפתחו עוד שלושה תיקי חקירה נגד העותר. מכאן, שהתשתית העובדתית השתנתה. מן התיקים עולה כי לעותר סכסוכים מתמשכים עם שכניו, ומכאן שנשיאת נשק על ידו תהווה סכנה לשלום הציבור. על כל אלה מוסיפים המשיבים וטוענים כי נגד העותר יש מידע מודיעיני רלוונטי, אמנם מן השנים 2009-2004, הקושר אותו לאחזקה ושימוש בנשק שלא כדין, והתומך במסקנה אליה הגיע הממונה.

10.
במהלך הדיון בעל פה הסכים ב"כ העותר שאעיין בחומר המודיעיני החסוי ובתיקי החקירה הסגורים במעמד צד אחד, וכך עשיתי. במהלך העיון שמעתי הסברים מפי רפ"ק בני מלכה, קצין מודיעין ובילוש של תחנת בנימין ומפיו של פקד שי דאקוסטה, קצין החקירות של תחנת בנימין.

דיון והכרעה

11.
נציב תחילה את העקרונות העולים מן הפסיקה בסוגיה שלפנינו.

רישיון להחזקת נשק שניתן לאדם, יוצר אצלו זכות הראויה להגנה, ובנסיבות אלה המשוכה שעל הרשות המינהלית לעבור על מנת לבטל את הרישיון גבוהה. כך נאמר בעניין זה בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי לפי חוק כלי הירייה (פ"ד לו(1) 317, בעמ' 329-328):

"הבחנה זו בשיקוליה של הרשות המוסמכת בין מתן רישיון חדש לבין ביטלו של רישיון קיים אינה כתובה במפורש בספר החוקים. היא מהווה חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל ... אין להניח, כי המחוקק, אשר הסמיך רשות ציבורית לבטל רישיון קיים, העניק לה כוח זה, כדי שייעשה בו שימוש על יסוד חשד גרידא. הטעם לכך הוא, שמי שקיבל רישיון, רשאי להניח, כי הבדיקות המוקדמות נעשו ביסודיות הדרושה, וכי החששות שהיו, אם היו כאלה, שוב אינם קיימים. על יסוד הנחה סבירה זו פועל בעל הרישיון ומשקיע מהונו וממרצו. בנסיבות אלה אין זה הוגן ואין זה סביר, כי הרשות המינהלית תפגע באינטרס זה שלו, בלא שיתרחש אירוע חדש, שיש בו לפגוע בהנחות היסוד, אשר שימשו למתן הרישיון, ובכך ליצור סיכון ניכר, היוצר אינטרס ציבורי מיוחד לביטול הרישיון, ובלא שאירוע חדש זה יוכח בצורה משכנעת, באופן שאינו מותיר מקום לספק סביר בדבר התרחשותו ... כאשר הרישיון כבר ניתן, הזכות כבר נרכשה, הפעילות כבר החלה, האיזון הראוי מחייב, כי משקל ראייתי נכבד, המצביע על סיכון ניכר, רק הוא יכריע את הכף"
.

וראו גם עע"מ 5878/11 קלנטריה נ' פקיד הרישוי (מיום 28.1.13).

אשר לטיב הראיות הנדרשות לשם הפעלת שיקול הדעת המינהלי נקבע לא אחת, כי גם תיקים שנסגרו מחוסר ראיות וגם חומר מודיעיני יכול ויהיה בהם כדי לבסס תשתית מספקת לקבלת החלטה (ראו: עע"מ 9993/03 דלאל עטא מוחמד חמדאן נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(4) 134; עע"מ 5878/11 הנ"ל; עת"מ(י-ם) 26983-01-13 אזגילה נ' המשרד לביטחון פנים האגף לרישוי כלי ירייה, מיום 19.6.13).

12.
המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל, שתיקי החקירה החדשים שנפתחו נגד העותר בשנים 2012 ו-2013, ואשר לא עמדו לנגד עיני הממונה בעת שקיבל את עררו של העותר בשנת 2012 (שלושה מהם, כאמור, טרם באו לעולם בעת שניתנה אותה החלטה) יכולים, על דרך העיקרון, להוות עילה לביטול רישיונו של העותר – גם אם נמצא שאין בראיות די על מנת לבסס כתב אישום. והכל בתנאי, שעוצמתו של הסיכון הנשקף מן העותר, שאת הרישיונות שהחזיק מבקשים לבטל, הינה ממשית.

12.
כאמור, בהסכמת ב"כ העותר עיינתי בתיקי החקירה האמורים. התמונה המצטיירת מהם אין בה כדי לתמוך בטענתו של העותר ששכניו מגישים נגדו תלונות סרק על לא עוול בכפו. נראה, כי המשטרה נהגה זהירות רבה (וביחס לאחד מארבעת התיקים ייתכן כי אף בזהירות רבה מדי) בהימנעה מלהמליץ על הגשת כתבי אישום נגד העותר, אולם אין בזהירות זו כדי לפגום במסקנתה של הרשות המינהלית שהתמונה המצטיירת בנוגע להתנהלותו של העותר היא של התנהלות המתאפיינת בקו של אלימות. בהקשר זה יש להוסיף ולהדגיש כי המדובר בארבעה תיקים שנפתחו בתקופה של כ-14 חודשים (שניים מהם בהפרש של מספר ימים זה מזה, והאחרון בהפרש של כארבעה חודשים מן האירוע שקדם לו). ועוד יש להוסיף, כי העובדה שהרקע לתיקים הנדונים הוא סכסוכים חוזרים ונשנים של העותר עם שכניו - יש בה כדי להעצים את הסיכון. משכך, אין לומר כי מסקנתו של הממונה לפיה מתן רישיון לעותר לשאת כלי ירייה יש בו משום סיכון לשלום הציבור, היא מסקנה בלתי סבירה עד כי על בית המשפט להתערב בה.

העתירה נדחית.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות
תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום,
כ"ט אייר תשע"ד, 29 מאי 2014, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 3729-02/14 יוסף גיל דהרי נ' מנהל האגף לרישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים, הממונה לפי חוק כלי יריה התש"ט-1949, השר לביטחון פנים - יצחק אהרונוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 29/05/2014)