פסקי דין על דן תיכון | פסקי דין על צבא הגנה לישראל | פסקי דין על אל"מ (מיל.) ד"ר זאב דרורי | פסקי דין על רביב דרוקר | פסקי דין על גולן יוכפז |

1624/99 א     06/12/2004




א 1624/99 דן תיכון נ' צבא הגנה לישראל,אל"מ (מיל.) ד"ר זאב דרורי,רביב דרוקר,גולן יוכפז






693


בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א 1624/99


לפני
כבוד השופט צבי זילברטל



06/12/2004


בעניין:
דן תיכון

ע"י עוה"ד גרין ושמואלי





התובע


- נ ג ד -



1 . צבא הגנה לישראל

2 . אל"מ (מיל.) ד"ר זאב דרורי

3 . רביב דרוקר

4 . גולן יוכפז

ע"י עוה"ד פודמסקי וקידר
, פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)




הנתבעים


פסק דין


1. בהחלטה שניתנה ביום 4.9.03 (עמ' 584-656 לפרוטוקול) קבעתי, כי הנתבעים 2-4 אחראים בגין פרסום שכלל לשון הרע כנגד התובע, וכי התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. בהחלטה זו מפורטות כל העובדות הרלוונטיות, לרבות כל הנתונים הנוגעים לפרסום עצמו, ואין מקום לחזור שוב על פרטים אלה.

2. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם בעלי הדין בכל הנוגע לסוגיית הנזק ולסכום הפיצויים, הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן פסיקת הפיצויים תיעשה בדרך של פשרה על יסוד הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. עוד הוסכם, כי פסק הדין יינתן מבלי שהמצהירים ייחקרו, אך לנוכח העובדה כי עדים אחדים מטעם הנתבעים לא הסכימו לחתום על תצהיר עדות ראשית והיתה כוונה להעידם בעל פה, הוסכם כי במקרה כזה ייחקר בחקירה נגדית מר שלמה אליהו, אחד המצהירים מטעם התובע. ואכן, מר אליהו נחקר בחקירה נגדית ונשמעה עדות בעל פה של מר יצחק מנור מטעם הנתבעים. הצדדים הגישו את עיקרי טענותיהם בכתב והשלימו את סיכומיהם בעל פה.

3. יש לשבח את בעלי הדין ואת באי כוחם על הסכמתם לסיים את המחלוקת, ולו בשאלת הנזק והפיצוי, בדרך של פשרה. פתרון חלק מהסכסוך, גם אם לא הסכסוך כולו, בדרך של פשרה, הוא מהלך ראוי שיש לברך עליו, במיוחד בהתחשב בזהותם ובמעמדם של בעלי הדין.

4. במסגרת שיקול הדעת שניתן לבית המשפט בגדר ההסכמה להתפשר, יכול בית המשפט להביא לידי ביטוי סיכוייה של טענה זו אחרת להתקבל או להידחות, וכך לעצב את התוצאה בהתחשב גם בשיקולים שאינם אך על פי הדין, ותוך מתן משקל לעצם ההסכמה להתפשר.
עם זאת, בית המשפט אינו מתעלם מחומר הראיות ומסיכום הטענות שלפניו, וניתן משקל גם להוראות הדין המהותי הרלוונטיות, כמו גם להלכה הפסוקה. מבחינה זו אך מובן הוא ש

פסק דין
של פשרה אינו

פסק דין
של שרירות ואינו מבוסס על ניחושים. בבוא בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, הוא רשאי, ואף חייב, להביא בחשבון את סיכויה של טענה זו או אחרת להתקבל או להידחות על פי שורת הדין. מאידך גיסא, בית המשפט רשאי ליתן משקל יחסי לענין זה או אחר, אף אם לא ניתן לעשות כן כאשר בית המשפט פוסק על פי הדין בלבד.
בית המשפט אינו חייב לפסוק אך על פי הדין או אך על פי הפשרה. בית המשפט רשאי ויכול לפסוק על פי שיקול דעתו, בין לדין ובין לפשרה. איזון בין טענות הצדדים עשוי להביא אף למיזוג ולתמהיל של דין ופשרה כרוכים יחדיו.
אכן,

פסק דין
של פשרה אינו

פסק דין
מנומק, שהרי מטבעה של פשרה שבית המשפט שוקל שיקולים שאינם רק על פי הדין. הנמקה אופיינית והכרחית ל

פסק דין
שאינו ניתן על דרך של פשרה ואילו לאור טיבה של הפשרה ועל יסוד פסיקת בית המשפט העליון, אין ההנמקה מתחייבת בסוג זה של ההכרעה, ואף נפסק כי לעיתים ההנמקה אינה ראויה ל

פסק דין
מסוג זה (רע"א 3876/01 שי פלסט בע"מ ואח' נ' שטרית, דינים-עליון, כרך סא, 957).

5. מבלי למצות את מכלול הטענות שטען כל צד, אציין רק כי התובע טען, בין היתר, לכך שהפרסום נעשה במסגרת מה שכונה "תחקיר", שהוכן במשך פרק זמן ניכר, ואין מדובר בפרסום ידיעה חדשותית טרייה שאין לעיתים שהות לבדקה מכל היבטיה. הצגת הפרסום כ"תחקיר" גם תרמה למידת האמינות שהציבור היה יכול לייחס לו, והגבירה את הפגיעה בתובע. עוד נטען לכך שהפרסום נעשה בכלי תקשורת אלקטרוני רב תפוצה, ונמשך על פני מספר תוכניות ששודרו באותו היום. התובע אף טען לנזקים ממוניים, לגביהם הובאו ראיות, וגרס שעקב הפרסום נמנעה ממנו האפשרות לזכות במשרות שונות שהוצעו לו טרם הפרסום, משרות ששכר נאה בצידן, שכן התובע פרש אותה עת מפעילות פוליטית והיה מעונין להשתלב בפעילות עסקית או אחרת. התובע אף ביקש כי יילקחו בחשבון המוניטין שלו ככלכלן והעובדה שכיהן במשרות רמות, ששיאן בכהונת יו"ר הכנסת, כך שהפגיעה בו היתה ממשית וכואבת במיוחד.
הנתבעים ציינו, בין היתר, את העובדה שהפרסום נעשה, בתום לב וללא כל כוונת זדון, כחלק מתחקיר עיתונאי שביקש לטפל בנושא בעל חשיבות ציבורית, ושעניינו של התובע היה אך חלק מצומצם מהפרסום בכללותו. בגדר כך הדגישו הנתבעים את הצורך להתחשב, גם בשלב קביעת הפיצוי, בעקרון היסוד של חופש הביטוי, לבל יחששו אמצעי התקשורת לפרסם נושאים בעלי חשיבות ציבורית, לרבות השמעת ביקורת על מהלכיהם של אנשי ציבור. עוד טענו הנתבעים, כי בתקופה שקדמה לפרסום פורסמו דברי ביקורת באשר למעשים שונים שהתובע, כביכול, עשה, ושכוונו להתנהגותו במישור האישי, ולפיכך לא ניתן לקשור את נזקי התובע, ככל שהיו, דווקא לפרסום הנדון. בנוסף נטען כי התובע לא הוכיח כי אכן נגרמו לו נזקים ממוניים כתוצאה מהפרסום.

6. בהתחשב בכל הנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, לאחר ששקלתי את כל הטענות ועיינתי בכל החומר שלפניי, ואף נתתי משקל לעצם ההסכמה להתפשר, אני מחייב את הנתבעים 2-4, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסכום כולל של 450,000 ש"ח להיום. בנוסף אני מחייב את הנתבעים הנ"ל לשלם לתובע את הוצאותיו בגין אגרת המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על סכומי האגרה ששולמו בפועל, וכן ביתר הוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסכום כולל של 50,000 ש"ח להיום ובתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים גם בפקסימיליה.

ניתן היום, כ"ג בכסלו תשס"ה (6 בדצמבר 2004), בהעדר הצדדים.

צבי זילברטל
, שופט









א בית משפט מחוזי 1624/99 דן תיכון נ' צבא הגנה לישראל,אל"מ (מיל.) ד"ר זאב דרורי,רביב דרוקר,גולן יוכפז (פורסם ב-ֽ 06/12/2004)