פסקי דין על מיכאל ריבקין | פסקי דין על טטיאנה ריבקין | פסקי דין על אילן כהן | פסקי דין על רונית כהן | פסקי דין על מבני תעשיה |

1145/08 א     14/05/2014




א 1145/08 מיכאל ריבקין, טטיאנה ריבקין נ' אילן כהן, רונית כהן, מבני תעשיה בע"מ








בית משפט השלום בבאר שבע



ת"א 1145-08 מיכאל ריבקין
ואח' נ' אילן כהן
ואח'



בפני

כב' השופט
ישעיהו טישלר


תובעים

1
.
מיכאל ריבקין
2
.
טטיאנה ריבקין
ע"י ב"כ עו"ד אורית אביטל



נגד

נתבעים


צדדי ג'
1. אילן כהן
2. רונית כהן

ע"י ב"כ עו"ד א.כהן

1. ד"ר אברהם ג
ור
ע"י ב"כ עו"ד עומר יעקובוביץ

2. איברהים גובארה
ע"י ב"כ עו"ד טלאל אלעוברה

3. מבני תעשיה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חן שטראובר



פסק דין


1.
בדירה שהתובעים רכשו מהנתבעים בסוף שנת 2001, התגלו במהלך השנים 2002-2006 – ליקויים של ממש, שהתבטאו בעיקר בסדקים רחבים. הדירה מצויה ברח' הענבלים 26 בערד (להלן: "הדירה"). התברר בדיעבד שיסודות הבניין שקעו.


התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים, ואלו מצידם, הגישו הודעות לצדדים שלישיים: נגד ד"ר אברהם ג
ור, שהוא יועץ קרקע, ועל פי הנטען נשכר בידי הנתבעים כדי לייעץ להם בעניין תכנון יסודות הבית והתאמתם לתנאי הקרקע במקום. (להלן: "גור" או "היועץ"). כמו כן, הוגשה הודעת צד ג' נגד אברהם גואברה, שהיה מהנדס הקונסטרוקציה שתכנן את יסודות הבניין (להלן: "המהנדס" או "איברהים"). הודעת צד ג' הוגשה גם נגד חברת מבני תעשיה בע"מ
, שביצעה את עבודות הפיתוח במגרש טרם שהמגרש נמסר לנתבעים. על פי הנטען, עבודות הפיתוח בוצעו ברשלנות.

כל אחד מהצדדים להליך רחץ בניקיון כפיו, והפנה "אצבע מאשימה" אל הצדדים האחרים.


לאחר שנשמעה עדותו של המומחה מטעם בית המשפט, ותמונת "ומפת האחריות"
התבהרה, חלה התקרבות של ממש בעמדות הצדדים, והשגת הסכם כולל הייתה כמעט בהישג יד, אבל בסופו של דבר, הסכם כזה לא הסתייע.

2.
העדות המטריאלית המרכזית הייתה, כאמור, עדותו של המומחה שבית המשפט מינה -המהנדס מר עמוס שירן. אין כמובן להמעיט בחשיבות עדותם של הנתבע, מר אילן כהן
, של המהנדס איברהים ושל יועץ הקרקע, ד"ר גור.

3.
על פי הנחיותיו של בית המשפט (כב' השופט י. שפסר), המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

אחת:
מהם הסדקים קיימים במבנה;

שתיים:

מה הסיבה להיווצרותם;

שלוש:

האם ניתן לתקן את המבנה, וככל שניתן לתקנו מהן העלויות הנדרשות וגם – כמה זמן יארך התיקון.

ארבע:

על מי מוטלת האחריות לשקיעות ולסדקים במבנה.

4.
חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט:

המומחה, אינג' עמוס שירן, כתב חוות דעת ארוכה ובה התייחס, בין השאר לסיבות לכשלים.


להלן פירוט הסיבות על פי סדר הופעתן בחוות הדעת:


אחת – על פי התקן (פרק 51 של המפרט הכללי לפיתוח נופי) – יש לבצע מילוי מבוקר בשכבות. זה כולל בדיקות מקדימות של חומר המילוי, נבדקת צפיפות בכל אחת מהשכבות. על פי האמור בחוות הדעת, המומחה פנה, וחזר ופנה, לחברת מבני תעשייה מספר פעמים, וביקש לקבל תיעוד בנוגע לבקרת איכות במהלך עבודות הפיתוח. על פי דבריו של המומחה הוא לא נענה ולכן: "ישנו חשש שעבודות אלו לא בוצעו בהתאם למפרט הכללי. ככל שהמילוי בחצר (הבית) לא הודק כראוי (כנדרש במפרט 51) הוא יכול להוות גורם משמעותי בשקיעות הנראית מסביב לבית". עם זאת, המומחה הסיק, שמאחר והמבנה גבוה ב"כ 1.5 מטר מפני הקרקע כפי שהיו בגמר הפיתוח – המקור העיקרי לשקיעות בפני
השטח הוא במילוי הנוסף, שבוצע בידי הנתבעים.
חברת מבני תעשיה תמכה את המילוי בצד הדרומי של הבית – באמצעות מסלעה. אבל על פי חוות דעתו של המומחה – המסלעה הזאת "אינה מתאימה לתמיכה במילוי הקרקע – היא אינה יציבה" (עמ' 14).


שתיים – המומחה קבע, כעניין שבעובדה, שעיקר עבודות המילוי, הן בחצר והן מתחת לביסוס – בוצעו בידי הנתבע. על פי ההנחיות שהנתבע קיבל מיועץ הקרקע, ד"ר גור, המילוי היה צריך להתבצע באופן מבוקר: כלומר בשכבות שעובייה של כל אחת – לאחר שהודקה כראוי – היה צריך להיות 25 ס"מ. ד"ר גור דיבר על ארבע שכבות. בפועל, המילוי לא בוצע לגובה של 1 מטר, על פי ההנחיות של ד"ר גור, אלא המילוי בוצע לגובה רב יותר ולכן "היו צריכות להתבצע הרבה יותר שכבות". בדיקת ההידוק הייתה צריכה להתבצע בכל שכבה ושכבה. בפועל, על פי הראיות שהוצגו, היו רק שתי בדיקות הידוק.


מסקנתו של המומחה הייתה כי "לא בוצע מילוי מבוקר"
והדבר היה בניגוד להנחיותיו המפורשות של ד"ר גור. על פי חוות הדעת: "המשמעות הישירה של מילוי בלתי מבוקר הינה שקיעות בחצר ושקיעות של הביסוס" ראו: פיסקה 4.2.


ככלל, המומחה קבע: "שהעדר בקרה מלאה על עבודות המילוי – "הביאו לכך, שהמבנה והחצר מונחים על ערימת עפר שלא הודקה כהלכה, ולפיכך צפויות שקיעות". ראו: פיסקה 4.4.


שלוש- המהנדס איברהים ביסס את המבנה על גבי מה שמכונה "רפסודה"
(ככל שהבנתי, מדובר ב"פלטה" של בטון), וקבע את הרפסודה בעובי 50 ס"מ – כפול ממה שד"ר גור המליץ, אבל המומחה מצא, כי כמות הזיון ברפסודה נמוך מהמינימום הנדרש על פי חוקת הבטון. על פי חוות הדעת, כמות הזיון הנמוכה "אינה מאפשרת לרפסודה לתפקד כשכבה המגשרת על השקיעות בביסוס, לכן, למרות עוביה היא נכשלה במילוי תפקידה". ראו – פיסקה 4.6.
(כל ההדגשות שלעיל ושלהלן- שלי- י.ט.)


ארבע - המומחה התייחס לטענת המהנדס איברהים, ולפיה לאחר בניית השלד, ביצעה חברת מבני תעשיה תיקון של בור הניקוז בפינה הדרום מזרחית של המגרש. התיקון הזה כלל פרוק של המסלעה, החלפת בור הניקוז ובניה מחדש של הקיר התומך. (לטענת המהנדס, פעולה זו היא שגרמה לסדיקה הרחבה).


על פי חוות דעתו של המומחה, החלק הדרום מזרחי בסלון, הוא אכן החלק הכי סדוק ומכאן הוא הסיק, שערעור הקרקע מתחת למיפלס הרפסודה לצורך תיקון בור הניקוז, הביא לשקיעות משמעותיות יותר באזור זה. (פיסקה 4.7).


על פי חוות דעתו של המומחה, הערכת החומרה והמשמעות שיש ליתן לסדקים, נעשית על פי תקן ישראלי 940 (2008). התקן הזה בנוי על "סקאלה" של 6 דרגות, כשהדרגה 1 מתארת "נזק זניח" ודרגה 6 מעידה על נזק מאסיבי לקונסטרוקציה.


להערכת המומחה, מרבית הסדקים בביתם של התובעים היו בדרגה 2-3.


המומחה היה בדיעה, שיש לסווג את הסידוק במבנה "כנזק חזותי", וכי רמת הנזק זו היא נמוכה ביותר, והינה רחוקה שתי רמות מהרמה המהווה נזק בטיחותי עם סיכון ליציבות המבנה. באיזור הדרום מזרחי של הסלון, רמת הנזק מגיעה לדרגה 4 ומסווגת כ"נזק לשירות" וגם רמה זו אינה כוללת נזק בטיחותי למבנה.

כאמור לעיל, המומחה קבע שהסידוק החל בכל הסלון, נוצר, ככל הנראה, בעקבות חפירה שנעשתה, על פי הנחיות המהנדס, לצורך חיזוק הקיר התומך. הסידוק המשמעותי יותר, כאמור לעיל, בפינה הדרום מזרחית, מקורה, כנראה, מחפירה לתיקון בור הביוב בפינה הדרום מזרחית של המגרש.

לדעתו של המומחה, הסיבה העיקרית לשקיעות בהיקף החצר, נובעת מעבודות המילוי שלא בהתאם למיפרט הכללי ובניגוד להנחיות יועץ הקרקע, "אם במהלך פיתוח השכונה על ידי חברת מבני תעשיה, אם במהלך הבניה על ידי הנתבעים, ואם במהלך הפיתוח הלקוי על ידי התובעים".
(ראו פיסקה 5.2).

5.
חקירת המומחה בביהמ"ש לא הביאה עימה שינוי של ממש, או "אמת אחרת" (ראו פרוטוקול מיום 08.05.2012).

6.
עיקר המאמץ בתיק זה, התבטא בפילוח הנכון של האחריות ושל הנטל הכספי הכרוך בתיקון ביתם של התובעים. להלן אתייחס לאחריות היחסית של כל אחד מהצדדים.

אין זה מיותר לצין, שהמומחה התייחס גם לעניין זה, והמליץ על חלוקת אחריות כפי שהמליץ. כיון שקביעת האחריות היחסית של הצדדים היא בסופו של דבר עניין נורמטיבי המסור לשיקול דעתו של בית המשפט, ממילא לא ראיתי עצמי כבול לקביעותיו של המומחה בהקשר הנזק.

7.
אחריותם של הנתבעים:

א.
על פי עדותו של הנתבע, מר אילן כהן
, הוא הועסק כאיש קבע בתחום של "טכנאות מכונות תעופה". הוא לא העסיק סמכות מקצועית שתפקח פיקוח צמוד על כל עבודות הבניה. אבל, לדבריו הדבר נבע מתוך חוסר ניסיון, ולא מתוך רצון לחסוך בעלויות.

על פי גרסתו של הנתבע, המהנדס אברהים, הוא זה שפיקח על בניית היסודות "מי שוידא את ביצוע התוכנית בשטח ובדק כמה ברזל, כמה בטון והכל – זה היה המהנדס שפיקח על כל שלבי הבנייה" (עמ' 26).

על פי גרסתו של הנתבע, בזמן החפירות ליסודות הבית, הקונסטרוקטור – הוא המהנדס אברהים - אמר לו (לנתבע), שיש לפנות ליועץ קרקע. "הוא הסביר לי שבחפירה צריך להגיע לסלע, או לקרקע קשה, ויש לשים את היסודות על הסלע. מסתבר שבחלק הדרומי הם לא הגיעו לחלק המבוקש, לסלע רציף, לכן המליץ לי להביא יועץ קרקע וזה מה שעשיתי" (עמ' 28 שורות 28-30).

יועץ הקרקע המליץ מה שהמליץ, ולגרסתו של הנתבע, לא כל כך הבנתי את המונחים שלו, כי אני "לא בתחום הזה בכלל, המסמך הועבר לאיברהים".

ב.
לאחר שיועץ הקרקע העביר המלצותיו, ולאחר שבביקור אקראי באתר, נוכח היועץ לראות שהמלצותיו לא בוצעו, הוא שלח לנתבע, ב – 17.03.00, או סמוך לכך, לטענתו, מכתב שזה לשונו:

הנדון: דוח הקרקע הנ"ל – הסרת אחריות מקצועית – תזכורת.

בהמשך להודעתי אליך בטלפון, ובהמשך להודעה בטלפון למהנדס השלד מטעמך מר אברהים (052-391621) וכן בהודעה בטלפון לקבלן חנין ....
אני מודיע לך שוב, על הסרת אחריות מקצועית טוטלית של משרדנו מביסוס הבית הנ"ל. אתם מבצעים מילוי בשפיכה חופשית ללא הידוק
(ההדגשה במקור – י.ט) ולטענת הקבלן "הרפסודה" תהיה כמעט בגובה הכביש. הדבר לא מקובל ובניגוד להנחיות הביסוס. לא ברור למה בכלל שכרתם את שירותינו, אם אתם מבצעים מה שאתם רוצים בניגוד גמור להנחיות.
לפיכך הדו"ח הנ"ל בטל ומבוטל, ולא תוכלו לבוא בכל טענות כאשר יהיו בבית סדקים, אם חלילה ייפגעו אנשים כתוצאה מקריסת קירות או גגות".
(ראו נספח ב' לתצהירו של מר גור).

מדובר במכתב חריף ביותר, אלא שלטענת הנתבע, הוא כלל לא קיבל את המכתב, ולא ידע על תוכנו. לטענתו של הנתבע, ד"ר גור לא פנה אליו לא בטלפון ולא בכתב, והמכתב שצוטט לעיל הוא בכלל מסמך מפוברק (ראו בעמ' 32).

התמונה העולה מעדותו של הנתבע היא כדלקמן: אף שמעמדו של הנתבע הוא כשל "קבלן ראשי", הוא ניסה ליצור בעדותו רושם משולב גם של "תם" וגם של "שאינו יודע לשאול". הוא תלה את האחריות לכשלים בקונסטרוקטור איברהים, ובקבלנים עלומי שם, או לפחות כאלה שלא צורפו כצד להליך.

אין במצג זה כדי לסייע לנתבע. אפילו גרסתו היתה אמינה – ואיני סבור כך – חבותו של הנתבע נובעת נורמטיבית מעצם היותו כאמור "קבלן ראשי" (אגב, כך סבר גם המומחה מטעם בית המשפט).

הלכה היא ש:
"ככלל ייחשב היוזם והמטפל בארגון ובהוצאה לפועל של עבודות בניה בתור "מבצע הבניה" כמשמעות דיבור זה בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשט"ו – 1955...".

ראו: ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ. מרציאנו, פד"י ל"ו (2) 529, הדברים צוטטו בהסכמה בע"א 600/86 (ערעורים מאוחדים) עמיר ואח' נ. קונפינו ואח', פד"י מ"ו (3) 233.

אין זה מיותר להפנות לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח – 1988. שם נקבע
בסעיף 1 כי "מבצע בניה" הוא:
"קבלן ראשי או מזמין, המבצע את העבודה כולה, או חלקה, באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו".

כך לגבי בטיחות בעבודה, וכך גם לגבי אחריות לכל ההיבטים הקשורים בבניה לרבות איכותה. הנורמה האמורה הוסברה בע"א 878/06 דב טרויהפט נ. עטיה ואח' (

פסק דין
מיום 04.01.2009). כב' השופט דנציגר הסביר, שהטלת אחריות על המזמין, עונה על מטרה נוספת של דיני הנזיקין, היא מטרה הרתעתית, הטלת אחריות על המזמין תעודד מינוי קבלן ראשי ומנהל עבודה כנדרש בתקנות.

בעניין "הרציו" להטלת האחריות על המזמין כמבצע הבניה, ראו גם בע"א 3805/01 דואני נ. מלחי, פ"ד ל"ז (3) 682, פסק דינו של השופט א. ריבלין (כתוארו אז). "הרציו" האמור חל גם בעניין רשלנות שגרמה לנזק גוף, וגם בעניין רשלנות שגרמה לנזק ממון.

העולה מהמקובץ הוא, שמבחינה נורמטיבית, ולדידי גם מהבחינה העובדתית – ברור לגמרי, שאין זה נכון ואין זה ראוי להפנות את כל חיצי הביקורת לעבר קבלני ביצוע עלומי שם.
על הנתבע מוטלת אחריות ריאלית לקיומם של הכשלים בבניה, שהובילו לסדקים בבית. במיוחד אמורים הדברים, ביחס להתעלמותו מהמלצותיו של יועץ הקרקע. (לאו דווקא בהתייחסות למכתבו של היועץ שצוטט לעיל).

על פי הערכתי, ניתן לשקלל את אחריותו של הנתבע בשיעור של 35% מהנזק, כפי שייקבע להלן. באומרי "הנתבע" כוונתי ודאי לשני בני הזוג הנתבעים.

8.
אחריותו של המהנדס איברהים גוואברה:

המהנדס העיד, שלאחר "שראינו שהיסודות בעומק של 3 מטר ועדיין לא הגענו לשכבת הסלע – עצרתי את העבודות וביקשתי שיזמינו יועץ קרקע". עמ' 53. אבל "את ההמלצה העיקרית (של הידוק הקרקע) לא ביצעו" (שם, שורה 16).

בהמשך עדותו, אברהים שינה את טעמו, ויצא חוצץ נגד חוות דעתו של יועץ הקרקע. כשנשאל מדוע לא אמר ליועץ הקרקע שהנחיותיו אינן נכונות, השיב: הוא יכול לכתוב מה שהוא רוצה". מזה משתמע ההמשך המתבקש, שאמנם לא נאמר, אבל כך בפועל נהג המהנדס – "ואני עשיתי מה שנראה בעיני כנכון". המהנדס נשאל, אם לאחר שהגיע להכרה שעמדתו של יועץ הקרקע אינה מקובלת עליו, הוא לקח על עצמו לפעול שלא על פי הנחיותיו של יועץ הקרקע. ותשובתו, שניתנה אחרי מחשבה מרובה הייתה, "ראיתי שמה שעשיתי זה נכון ונתתי אישור".

הנה כי כן, המהנדס יזם פניה ליועץ הקרקע. היועץ המליץ מה שהמליץ בעניין הידוק הקרקע ובניית הרפסודה בעומק מסוים – וחרף ההמלצות – המהנדס החליט לפעול בניגוד להן ולא וידא שהקרקע הודקה כנדרש, ובנה את הרפסודה גבוה במידה ניכרת מכפי שהומלץ לו.

גם המהנדס, כמו הנתבע, ביקש להרחיק עצמו מאחריות. לטעמו, "אחריות זה היסודות, עבודות העפר לא באחריותי, יציקת רפסודה זה באחריותי" (עמ' 54).

מי אם כך אחראי לעבודות העפר ולעובדה שלא היה הידוק של הקרקע, אלא שפיכת עפר חופשית? על פי עמדתו של המהנדס, לכך אחראי מישהו אחר... קבלן העפר.

אשר לבנייתה של הרפסודה כמעט בגובה פני הקרקע, במקום שתהא בעומק של 3 מטרים, כפי שקבעו גם היועץ וגם המומחה מטעם בית המשפט – איברהים העיד, שזה היה תקין בעיני" (עמ' 54).

העולה מן המקובץ הוא, שאברהים היה מודע לבעייתיות של הנחת היסודות, שהרי הוא עצמו מצא לנכון להזמין את חוות דעתו של היועץ.
מטעמים שלא התבררו די הצורך, בין שנכנע לרצונותיו של הנתבע, בין שלא הפנים די הצורך את המלצותיו של היועץ, ובין מסיבות אחרות – הוא לא הקפיד על מימוש ההמלצות, ומצא תירוצים שונים שנועדו להצדיק בדיעבד את התנהלותו.

בפילוח האחריות אברהים "נוטל" את נתח האחריות הגדול יותר, שהרי המאטרייה של ביסוס יסודות, בוודאי מצויה בידיעתו ומומחיותו. דעתי היא, שאחריותו של אברהים לכשלים שפורטו בחוות דעתו של המומחה מגעת כדי 40%.

9.
אחריותו של יועץ הקרקע
:

לכאורה
יש במכתבו
של יועץ הקרקע, שצוטט לעיל, כדי לפטרו מאחריות, שהרי הוא התריע
בזמן אמת, בעל פה ובכתב, על כך שאין מקיימים המלצותיו ולכן הסיר מעצמו אחריות.


אמרתי לעיל שהפטור מאחריות בעניינו של יועץ הקרקע הוא רק לכאורה.

אין בהסתייגות שלעיל כדי לרמוז, שמצאתי ממש כלשהו, בטענותיהם של הנתבעים ושל המהנדס אברהים, כאילו מכתבו של יועץ הקרקע הוא מכתב מפוברק שלא נכתב בזמן אמת. דעתי, בכל הכבוד, שונה. תוכן המכתב מעיד על עצמו שנכתב מתוך הילך רוח של כעס ודאגה על כך שהמלצותיו של היועץ לא יושמו. "עשו עבודות עפר ושפכו חול באופן חופשי לתוך הבורות וגם מעליהם". עמ' 42 שורה 31.

יועץ הקרקע העיד שהזדמן לאתר הבניה במקרה ב – 17.03.200 ושכתב את מכתב הסרת האחריות בו ביום (עמ' 43).

ובכל זאת, נראה לי, שאין די במכתבו הזועם של יועץ הקרקע כדי להסיר מעליו אחריות.

מי שכך מנתק "מגע", מתוך כעס, צריך לוודא, שהנמענים קיבלו (כעניין פיזי) את דבריו, והפנימו אותם (כעניין של תודעה). העברת מסר בטלפון ובדואר רגיל, אינה יכולה להיחשב בנסיבות העניין, כסטנדרט ראוי של וידוא הדברים. גם אם התקיימה שיחת טלפון בין יועץ הקרקע לבין הנתבע, שבה היועץ אמר שמה שאמר, כנראה בטונים כועסים, שומה היה עליו לוודא שהנתבע הבין והפנים במה מדובר.

פטור מאחריות אינו מושג מתוך גישה של "ידי לא הייתה במעל הזה", כלומר בדרך של גישה פסיבית וניתוק מגע. על פי הבנתי, מי שיודע שאחרים טועים, ושהטעות עלולה להביא אותם אל עברי פי פחת, חייב לגלות גישה אקטיבית יותר, ולוודא שעשה כל שהיה לעיל ידו לעשות, כדי למנוע את התוצאה הפתולוגית. האינטרס המוגן הוא קודם כל הסרת הסכנה. האינטרס הזה קודם להשגת פטור מאחריות אישית.

על פי הבנתי, יועץ הקרקע טעה בכך, שמיקד את פעולותיו, וכיוון אותן רק לעבר הסרה של אחריות אישית, ולא פעל באופן מלא כדי למנוע את התוצאה הרעה. על פי הניתוח הזה ראיתי לנכון לייחס ליועץ אחריות בשיעור של 10% מהנזק.

10.
אחריותה של חברת מבני תעשיה:

האחריות המיוחסת לחברת מבני תעשיה מתבטאת בשניים: בכך שבשעה שהכשירה את השטח הייתה אמורה לכלול בהכשרה גם פעולות להידוק הקרקע וכנראה לא עשתה כן.

ראש הרשלנות השני, המיוחס לחברת מבני תעשיה, קשור לתיקון בור הניקוז בפינה הדרום מזרחית של המגרש. התיקון הזה כלל פירוק של המסלעה, החלפת בור הניקוז ובניית קיר תומך מחדש. על פי קביעת המומחה, ערעור הקרקע מתחת למפלס הרפסודה לצורך תיקון בור הניקוז הביאה לשקיעות משמעותיות באזור זה.

האחריות שאני מייחס לחברת מבני תעשיה היא בשיעור של 15% מהנזק.

11.
האם יש מקום לייחס לתובעים אחריות תורמת?

המומחה מצא בחוות דעתו זיקה אפשרית בין התובעים לבין הנזק בשני הקשרים:-
ההקשר האחד –
השתהות בהודעה על הופעת הסדקים (פיסקה 4.8). אבל, עמדתו של המומחה הייתה, שהעלות הכוללת של התיקונים כיום, אינה שונה משמעותית מעלות התיקונים שהייתה נדרשת מיד לאחר מכירת הבית.

ההקשר השני –
נוגע לשקיעות בחצר. אחת האפשרויות שהמומחה העלה הייתה, שהדבר נבע בחלקו מ"פיתוח סופי לקוי על ידי התובעים" (פיסקה 8.4) ש"ייתכן שתרמו במידה מסוימת לשקיעות בחצר".

לא מצאתי בדברים אלה בסיס מספיק, המצדיק הטלת אחריות תורמת לתובעים בשיעור כלשהו.

11.
הנזק:

במסגרת חוות דעתו המומחה פירט את העלויות הדרושות לתיקון ביתם של התובעים. לדעתו, לא קיימת בעיה הגורעת מבטיחותו של הבית ואם תהיה רעידת אדמה, הבניין הזה "לא מועד לפורענות יותר מבניינים אחרים" (עמ' 9 שורות 5-7). המטרה העיקרית שהתיקון צריך להשיג היא לחזק את הקרקע מאחורי הקיר התומך (עמ' 9).

במהלך עדותו שנמסרה ב – 29.03.2012, כלומר לפני כשנתיים, בשורה התחתונה, של העלויות "אפשר לקחת בחשבון סכום של 300,000 ₪". נראה לי, שחלוף הזמן מאז העדות, מצדיק העמדת הפיצוי על סך כולל של 350,000 ₪ בתוספת מע"מ.

12.
ירידת ערך ?

המומחה נשאל בעניין ירידת ערכו של הבית. אף שהודה שעניין זה אינו מצוי בתחום מומחיותו הוא גרס: ש"אין ספק שכאן, זה לא נכון לבנות בית לא כמו שצריך ואחר כך לחזק. ועל זה מגיע פיצוי. לא בונים בתים בצורה כזו. השמאים בדרך כלל טוענים שלבניין יש שם לא טוב" (שם).

על פי "הזרם המרכזי" בפסיקה, תיקון שלם ומלא של ליקויים במבנה, אינו אמור להביא לירידת ערכו, למעט במקרים מיוחדים וחריגים, בהם חרף תיקון כולל של פגמים, נותרה ירידת ערך כלשהי של הנכס, הנתמכת בתשתית עובדתית ראייתית ברורה, הבנויה על אמות מידה מקצועיות, ברורות ובדוקות.

ראו למשל: ע"א 6341/12 יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ נ. בן צבי ואח', (
פסק דין
שניתן ב – 27.01.2014). בעניין שנדון שם נקבע, כי אין להתערב בגובה הפיצוי שנפסק, המשקף את מלוא העלות של תיקון הליקוי.

עם זאת, אין להתעלם מפסיקה אחרת שקבעה, שלעתים, עצם העובדה שנמצאו בדירה ליקויי בניה, עשויה להרתיע קונה מלרכוש את הדירה, או לגרום לו להעדיף דירה אחרת, שבה לא נפלו ליקוי בניה, על פני דירה שבה נפלו ליקויים כאלה. ראו: ת.א. (ירושלים) 680/95 שרון בלה ואמנון ואח' נ. חפציבה חברה לבניין ועבודות פיתוח בע"מ, פסק דינו של כב' השופט י. עדיאל, וכן ראו פסק דינו של כב' השופט מ. רביד בעניין ת.א. 2291/00 (ירושלים) נוי עודד ואח' נ. ליאל חברה לבניין ונכסים בע"מ, שם נקבע, שדירה שנמצאו בה ליקויים רבים ומהותיים, לוקה בירידת ערך, אף אם תוקנה כראוי, ודירה בעלת היסטוריה של תיקונים, אשר יצא עליה שם רע, המשפיע על ערכה בשוק, עשויה להרתיע קונים, וכפועל
יוצא - להימכר במחיר זול יותר.

במקרא דנא, קשה לדעת, מהו המצב לאשורו. האם הבית הנדון יסבול לאחר תיקונו, מירידת ערך ריאלית, או שיסבול, חלילה, מירידת ערך "פסיכולוגית" גרידא.

עמדתי היא, שבעת הזאת, לא יהא זה נכון לקבוע פיצוי עבור ירידת ערך. בשלב זה, היא מצויה כל כולה במישור הספקולטיבי. ככל שלאחר התיקון עדיין התובעים יהיו סבורים שקיימת ירידת ערך – התובעים יוכלו לתבוע בגינה בנפרד.

13.
עת לסיכום:
אמרתי בפתח הדברים, שאך כפסע היה מסיום התיק בפשרה. הצדדים הסכימו לגבי מסגרת הפיצוי, והייתה גם הסכמה
כמעט כוללת לגבי פילוח האחריות. התקיימה מחלוקת לגבי השאלה אם החבות שתיקבע תהא נפרדת לגבי כל המעוולים, או שהחבות תהא "ביחד ולחוד". לאחר מחשבה שניה ושלישית, באתי למסקנה, שנכון יהא, שכל צד יישא בנפרד בתוצאות מעשיו ומחדליו.

ולבסוף, הערה אחרונה טרם חתימה – קביעת האחריות היחסית של כל אחד מהצדדים, בוודאי אינה בבחינת מדע מדויק. ברור בעיני, שהמהנדס צריך לשאת בעיקר האחריות. באותה מידה, גם ברור לי, שהנתבעים יישאו בנתח אחריות הנופל אך במעט מזה של המהנדס. אחריותו של יועץ הקרקע היא אחריות יחסית נמוכה, ואחריותה של חברת מבני תעשיה גדולה מעט מזו של יועץ הקרקע.

צר לי על כך, שהתובעים היו צריכים להמתין ל

פסק דין
בעניינם משנת 2008. אלמלא דחקתי בצדדים, וגם בתובעים עצמם, אפשר שעדיין היו עומדים וממתינים. לעתים עדיפה הכרעה שאין בה מימוש מלוא הציפיות, על פני הכרעה "שלמה" שתינתן בעתיד לא ידוע.
אני פוסק אפוא לתובעים פיצוי בסך של 350,000 ₪, בתוספת מע"מ. הנתבעים והצדדים השלישים יישאו כל אחד בחלקו כפי שפורט לעיל.

הדברים אמורים גם לגבי הוצאות בשיעור של 50,000 ש"ח, כולל מע"מ, וגם לגבי שיפוי התובעים בהוצאות שהוציאו עבור אגרות משפט.


מזכירות ביהמ"ש תשלח עותק פסק הדין לכל ב"כ בעלי הדין.


ניתן היום,
י"ד אייר תשע"ד, 14 מאי 2014, בהעדר הצדדים.



חתימה









א בית משפט שלום 1145/08 מיכאל ריבקין, טטיאנה ריבקין נ' אילן כהן, רונית כהן, מבני תעשיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/05/2014)