פסקי דין על חיים יהודה אלכסנדר קאופמן ואח' | פסקי דין על מוריס משה קאופמן | פסקי דין על ישראל יצחק קאופמן ואח' | פסקי דין על ציון בר-אל

21491-04/12 פשר     05/06/2014




פשר 21491-04/12 חיים יהודה אלכסנדר קאופמן ואח', מוריס משה קאופמן, ישראל יצחק קאופמן ואח' נ' ציון בר-אל








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



פש"ר 21491-04-12 קאופמן ואח'
ואח' נ' בר-אל




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
אריאל חזק


מבקשים

1
.
חיים יהודה אלכסנדר קאופמן ואח'
2
.
מוריס משה קאופמן

3
.
ישראל יצחק קאופמן

4
.
שמעון קאופמן

5
.
יוסף קאופמן

6
.
מיכאל ליצר

7
.
מנדל קרדיטור


נגד


משיב
/חייב

ציון בר-אל



החלטה


מדובר בבקשת החייב לעיכוב ביצוע החלטה שדחתה התנגדותו להתראת פשיטת רגל כנגדו, ובבקשת המבקשים
למתן צו כינוס לנכסי החייב.

ביום 11.2.13 ניתנה על ידי החלטה שבה נדחתה התנגדות החייב – עו"ד ציון בר אל , להתראת פשיטת הרגל שנשלחה לו בידי הנושים, המבקשים.

ביום 19.3.13 הוגשה הבקשה הנדונה בפני
היום למתן צו כינוס לנכסי החייב. עפ"י האמור בבקשה, מחזיקים המבקשים ב

פסק דין
חלוט, שניתן לטובתם נגד החייב ביום 21.2.12 בת.א. 1267/09 בבימ"ש המחוזי בת"א. בהתאם לפסק הדין מחוייב החייב לשלם למבקשים סך של 7,576,183 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט והוצאות נוספות. עפ"י האמור בבקשה, החייב לא שילם סך פסק הדין על אף שקיבל התראת פשיטת הרגל ועל אף שהתנגדותו להתראה נדחתה ביום 11.2.13.

החייב הגיש ביום 10.4.13 התנגדות למתן צו כינוס. בין יתר טענותיו בכתב ההתנגדות ציין החייב כי בפרוטוקול הדיון מיום 11.2.13 קבע בימ"ש במפורש כי הנושים יהיו רשאים להגיש בקשה לצו כינוס נגד החייב תוך 7 ימים אם לא ישולם החוב הנקוב בהתראה. לטענת החייב, בקשת הכינוס הוגשה רק ביום 19.3.13, כחודש לאחר המועד הקבוע בפרוטוקול.

כן ציין החייב, כי מתן צו הכינוס נגדו לא ישרת הנושים, שהרי עד לשלב זה של ההליך הוא פעל בשיתוף פעולה מלא עם הנושים, בהתאם לצו איסור דיספוזיציה שהוטל על כל נכס מנכסיו ובנוסף הוא העביר לנושים תצהיר גילוי נכסים וכן הפקיד מדי חודש סך של 2000 ₪.

לדברי החייב, מטרת הנושים בבקשת צו הכינוס הינה הפעלת לחץ שלא כדין עליו, תוך ניצול העובדה שמדובר בחייב שהינו עורך דין , ולנוכח עיסוקו, מתן צו הכינוס לכשעצמו, יגרום לחיסול מעמדו ככזה. לטענת החייב, גופים כלכליים שלהם נתן שירות ימנעו מלעבוד איתו, אם ינתן כנגדו צו כינוס, ובכך יגרם לו נזק בלתי הפיך.

לדברי החייב ביום 21.3.13 הוא הגיש הודעת ערעור לביהמ"ש העליון על ההחלטה מיום 11.2.13, שדחתה התנגדותו להתראת הפש"ר, ובמקביל לכך הגיש ביום 3.4.13 בקשת עיכוב ביצוע. במקביל להתנגדותו למתן צו כינוס, הגיש החייב ביום 3.4.13 בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 11.2.13, שבה טען כי קיימים סיכויים טובים לקבלת הערעור שהגיש על ההחלטה וביצוע ההחלטה יגרום נזק שלא יהיה ניתן לתיקון.

המבקשים הנושים הגישו תגובה לבקשה לעיכוב הביצוע שבה ציינו שבמשך החודשיים האחרונים נמנע החייב מלהעביר הסך החודשי שבו חוייב בידי בימ"ש בסך 2000 ₪. כן ציינו המבקשים כי בהחלטה מיום 26.11.12 דחה ביהמ"ש העליון את בקשת החייב לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן כנגדו בביהמ"ש המחוזי בת"א
ובאותה החלטה ציין ביהמ"ש העליון כי אינו סבור כי ביצוע פסק הדין ובעקבותיו הליכי פשט"ר יגרמו למבקש נזק בלתי הפיך. כן נקבע כי טענות החייב בעניין הפגיעה הבלתי הפיכה בעיסוקו כעורך דין בעקבות הליכי הפש"ר הועלתה בעלמא מבלי להציג אסמכתאות. בנוסף ציין ביהמ"ש העליון באותה ההחלטה, כי סיכויי הערעור על פסק הדין אינם טובים במיוחד.
עוד טענו המשיבים, כי אין בעצם מתן צו הכינוס כדי להפקיע חברות בלשכת עורכי הדין וזאת בין היתר לאור סעיף 48 לחוק לשכת עורכי הדין.


בדיון מיום 25.4.13 שנערך בפני
, הציגו הצדדים הסכמה לפיה יסכימו לדחיית הדיון בבקשת צו הכינוס למשך 7 חודשים בכפוף להפקדת 100,000 ₪ ולמילוי תנאים נוספים מצד החייב. בדיון נוסף שנערך לפני ביום 13.1.14, ציינו הצדדים כי הליך גישור שנוהל ביניהם – כשל.

באותו דיון טען ב"כ המבקשים לגופו של עניין ופירט מדוע לא הסכימו המבקשים להצעות החייב לפשרה. בדבריו חזר ב"כ המבקשים על טיעוניו בתגובתו לבקשה לעיכוב ביצוע. לדבריו במשך שנתיים ניתנו לחייב הזדמנויות לשלם חובו ולהציג הצעה וכיום לדבריו נותרה ללקוחותיו האופציה היחידה והיא עמידה על מתן צו הכינוס.

ב"כ החייב מצידו ציין כי הוגש ערעור על החלטתי מיום 11.2.13 אך יחד עם זאת ציין כי לא ניתן צו לעיכוב ביצוע ההחלטה. בדבריו חזר ב"כ החייב על טענותיו בהתנגדות למתן צו כינוס ובבקשה לעיכוב ביצוע, והוא שב והדגיש כי צו הכינוס לא יתרום מאומה לנושים.

לאחר הדיון האמור, העביר ב"כ החייב לביהמ"ש הצעת הסדר בהתאם לסעיף 19 א' לפקודה
ובתגובה הודיע ב"כ הנושים כי הנושים מתנגדים לאישור הסדר ועומדים על דרישתם שיינתן כנגד החייב צו כינוס.

בדיון מ-17.2.14, טען ב"כ המבקשים כי מרשיו מתנגדים להצעה שהציע החייב ובדבריו הסביר עמדת המבקשים.

ב"כ החייב ציין כי לא כל הנושים מדברים באותה שפה וכי ב"כ החייב מציג את עמדת אחד הנושים בלבד שהוא הנושה הקיצוני.

בתום דיון זה הוריתי לב"כ הנושים להעביר עמדת לקוחותיו להצעת החייב, ובהמשך הועברה הודעה חוזרת מטעם ב"כ הנושים על כך שהנושים המבקשים דוחים את הצעת ההסדר שהוצעה להם.





לאחר ששמעתי הצדדים אני קובע כדלקמן.


בקשה לעיכוב ביצוע
כפי שצויין לעיל, הגיש ב"כ המבקש ביום 3.4.13 בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי מ-11.2.13 שבה דחיתי התנגדות החייב להתראת פשיטת הרגל שנשלחה אליו.

לדברי ב"כ החייב, קיים סיכוי ממשי שערעורו על החלטתי יתקבל ובנוסף לדבריו, אם יזכה החייב בערעור מן הנמנע יהיה להחזיר המצב לקדמותו.

כפי שצויין לעיל, אוחזים המבקשים ב

פסק דין
מיום 21.2.12 שניתן לטובתם בת.א. 1267/09 בבימ"ש מחוזי ת"א וסכומו הבסיסי של פסה"ד עומד על למעלה מ-7 מיליון ₪.

בקשת החייב לעיכוב ביצוע פסק הדין בביהמ"ש העליון, נדחתה.

בעת מתן החלטתו קבע ביהמ"ש העליון בין היתר כדלקמן:

"בכל הנוגע לסיכוי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, דומה כי הם אינם טובים במיוחד. זאת שכן ערעורו של המבקש מופנה כנגד ממצאי עובדה ומהימנות, שקבע ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו, אשר, לגישתי, הינו מפורט ומנומק כדבעי. כידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אשר קבעה הערכאה הדיונית, אלא לעתים נדירות".
(ההדגשות שלי א.ח )

בנסיבות האמורות לעיל ניתן לומר כי החלטת ביהמ"ש העליון מיום 26.11.12 , הנוגעת לסיכויי הערעור על פסק הדין הכספי שניתן בביהמ"ש המחוזי בת"א , תשליך גם על סיכויי הערעור על החלטתי מיום 11.2.13 שבה התרתי המצאת התראת פש"ר לחייב.

זאת ועוד, בבקשתו טען המבקש כי אם לא יעוכב מימוש ההחלטה, יגרמו נזקים כבדים ובלתי הפיכים לשמו הטוב ולמשלח ידו כעורך דין.

בהחלטת ביהמ"ש העליון האמורה, קבע ביהמ"ש העליון גם כדלקמן:

"אינני סבור כי ביצוע פסק הדין, ובעקבותיו הליכי פשיטת הרגל, יגרמו למבקש נזק בלתי הפיך. לדעתי, אין בתשלום הסכום הפסוק משום נזק בלתי הפיך, שכן המדובר בנזק כספי, שלא ניתן לומר לגביו כי מדובר בנזק מדובר בנזק מסוג זה, כיוון שהפגיעה הנטענת ניתנת לריפוי בפיצוי... מעבר לכך, גם טענת המבקש, בענין הפגיעה הבלתי הפיכה בעיסוקו כעורך דין, ובשמו הטוב, בעקבות הליכי פשיטת הרגל, הועלתה, בעלמא, מבלי להציג אסמכתאות מתאימות".

בענייננו, לא גיבה המבקש את טענתו הנוגעת לפגיעה במשלח ידו בכל מסמך בעל משמעות מכריעה .

זאת ועוד, עצם מתן התראה לנושה להציג לחייב התראת פש"ר, אין בה כדי להפקיע את חברות החייב בלשכת עורכי הדין, וגם עצם מתן צו כינוס, אינו מפקיע החברות בלשכת עורכי הדין.

עיון בסעיף 48 לחוק לשכת עורכי הדין, מעלה כי רק אם הוכרז החייב כפושט רגל, תפקע חברותו בלשכת עורכי הדין ובנוסף לכך סעיף 18 א' לפקודת פשיטת הרגל קובע תקופה מינימלית של 6 חודשים ממועד מתן צו הכינוס ועד למועד הדיון בהכרזת פשיטת הרגל.

בפסק הדין בעניין ע"א 1734/12 מנחם פרנק נ' עמנואל (פורסם באתר פדאור) קבע כב' השופט הנדל מביהמ"ש העליון, בין היתר כדלקמן:

"אף בגדרו של מאזן הנוחות, ספק בעיני אם בשלב זה נוטה הוא לטובת עיכוב ביצוע ההחלטה. אכן, סעיף 48 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 קובע כי חברותו של חבר הלשכה תפקע אם הוכרז כפושט רגל. ודוק – אם הוכרז, לא אם ניתנה נגדו התראה. התראת פשיטת הרגל הינה רק צעד ראשון בדרך להכרזתו של חייב כפושט רגל. לאחריה מתקיימים הליכי כינוס שונים, ניתן להגיע לפשרה או הסדר נושים, קיימת אפשרות למינוי נאמן, ועוד כהנה וכהנה הליכים. רק בשלב מאוחר ומתקדם בהליכים, ניתן להכריז על חייב כפושט רגל. במובן זה, נוטה מאזן הנוחות לרעת המבקש באופן תיאורטי בלבד".

מן הצד השני עומדים נושים המחזיקים בידם

פסק דין
העולה על 7 מיליון ₪, שבקשת עיכוב ביצועו נדחתה.
בנסיבות האמורות לעיל, אני דוחה את בקשת החייב לעיכוב ביצועה של ההחלטה מיום 11.2.13, שהורתה על מתן היתר לנושים להציג לחייב התראת פש"ר.

מתן צו הכינוס
בענייננו מדובר בחייב שניתן כנגדו ביום 21.2.12

פסק דין

העומד על סכום אדיר של 7,576,183 ₪ בתוספת הוצאות. בקשת החייב לעיכוב ביצוע של אותו פסק הדין נדחתה כאמור בביהמ"ש העליון, ומאז מתן פסק הדין שניתן לפני למעלה משנתיים, שילם החייב סכום זעום על חשבון חובו . תכליתו של צו הכינוס הינה בין היתר לכנס נכסי החייב ולמנוע מהחייב להבריח את אותם נכסים, וזאת בין היתר בדרך של מינוי מנהל מיוחד לנכסי החייב ובדרכים נוספות.
עצם העובדה שהחייב מסר במסגרת הסכמות שהושגו בין הצדדים פרטים על נכסיו ואף חוייב שלא לבצע בהם כל דיספוזיציה, יכלה לשמש כלי מניעתי זמני ואולם בשלב זה , בחלוף למעלה משנתיים מאז מתן פסק הדין , לא יהיה מנוס מהיעתרות לבקשת הנושים שעמדו על זכותם לקבל כנגד החייב צו כינוס.

דברי
שלעיל בכל הנוגע להתראת הפש"ר, יפים ומתאימים גם לבקשה למתן צו הכינוס שהוגשה ע"י הנושים, לאחר שהחייב לא שילם את החוב שצויין בהתראת הפש"ר.

בנוסף, בנסיבות העניין, לא מצאתי את טענות החייב כי פעולות הנושים הינן אך בגדר הפעלת לחץ בחוסר תום לב כנגדו, וזאת בין היתר לאחר שעברו כשנתיים מאז צו הכינוס והנושים לא זכו לראות את כספם.

גם הצעות החייב להסדר נושים שהוצגו כאמור לביהמ"ש, נדחו ע"י כלל הנושים, ואותן הצעות לא יוכלו כיום לשמש ככלי המעכב מתן צו הכינוס.

בנסיבות האמורות לעיל אני דוחה את בקשת החייב לעיכוב ביצועה של ההחלטה מיום 11.2.13 שהורתה על מתן היתר לנושים להציג לחייב התראת פש"ר .

לאור טענת החייב בדבר אי עמידת המבקשים בתנאי שנקבע בהחלטה מיום 11.2.13 , ניתנת בזאת הזדמנות נוספת לחייב לשלם חובו , ולפיכך אני קובע כי אם לא תועבר לבית המשפט בתוך 10 ימים הודעה מטעם
ב"כ הנושים כי החייב שילם מלוא חובו ינתן צו כינוס כנגד החייב .

ניתנה היום, 5.6.14, בהעדר הצדדים.













פשר בית משפט מחוזי 21491-04/12 חיים יהודה אלכסנדר קאופמן ואח', מוריס משה קאופמן, ישראל יצחק קאופמן ואח' נ' ציון בר-אל (פורסם ב-ֽ 05/06/2014)