פסקי דין על משה נסים | פסקי דין על ישראליפט שירותים תשל"ג בע"מ

31505-07/12 א     12/05/2014




א 31505-07/12 משה נסים נ' ישראליפט שירותים תשל"ג בע"מ








בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 31505-07-12 נסים נ' ישראליפט שירותים תשלג בעמ


תיק חיצוני: קיים תיק עזר לשופט


בפני
כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר


התובע
משה נסים

נגד

הנתבעת
ישראליפט שירותים תשל"ג בע"מ


<#1#>
נוכחים:
התובע ואשתו, ב"כ התובע עו"ד קלוג

ב"כ הנתבעת עו"ד ברן


פסק דין



כללי
1.
בפני
י תביעה שעניינה נזקי גוף. התובע, יליד 12.12.70, הגיש תביעתו בקשר עם תאונת עבודה שאירעה לו ביום 31.1.2010, שעה שעבד כ"ראש צוות שיפוץ מעליות בבניינים קיימים" אצל הנתבעת. בתצהירו מופיעים הפרטים הקשורים לאירוע: במועד התאונה נשלח לעבודה בבניין מגורים ברח' בלפור בבת ים; התובע היה מלווה באיש צוות (אחד בשם שניר זירדקר); מדובר היה בשיפוץ מסיבי שתוכנן למעלית; התובע יודע מראש, באמצעות פקידת הנתבעת, כי "בבניין מתגורר נכה המרותק לכסא גלגלים ואשר אמור לצאת בשעות הבוקר בשעה 11 לערך לטיפול רפואי, דיאליזה" (ס' 6 לתצהירו). לדבריו, הגיע לבניין בשעות הבוקר והחל בהתארגנות לביצוע העבודות. בשעה
9:00 לערך "פנתה אליי אחת הדיירות בבניין ומסרה לי שבעלה הנכה צריך לרדת עם כסא הגלגלים שלו במעלית על מנת להגיע לטיפול רפואי וכי האי התריעה על כך מראש לגורמים הרלבנטיים אצל הנתבעת" (ס' 7 לתצהירו). התובע דאג שהנכה יוכל לרדת במעלית (שם). לדבריו, לאחר שהנכה ירד במעלית ועזב את הבניין, החל במלאכת פירוק המעלית – וזאת אף שהשעה קדמה לשעה 11:00 הנ"ל (ס' 8 לתצהירו). בהמשך, ולאחר שהמעלית פורקה, "הגיעה לפתע גברת נוספת ופנתה אליי באותו עניין. להפתעתי, טענה בפני
י אותה גברת, שבעלה נכה והוא צריך לרדת במעלית על מנת להגיע לטיפול רפואי. הסתבר לי בדיעבד שבבניין יש שני נכים" (ס' 8 לתצהירו). התובע טען כי יצר קשר עם פקידת הנתבעת, אך לא הונחה כיצד עליו לפעול. התובע לא ראה כל פתרון אחר אלא לסחוב את הנכה פיזית עם כסאו למטה במדרגות הבניין, וכך עשה (ס' 10 לתצהירו). התאונה התרחשה בנסיבות כדלקמן (ס' 14-15 לתצהירו):
"במצב דברים זה מצאתי את עצמי נאלץ לסחוב אדם היושב בתוך כסא גלגלים כשאני מוריד אותו במדרגות מקומה רביעית... עד לקומת כניסה, כאשר אני אוחז בכסא מאחור, בהטייה קלה כלפי מעלה, לשמור על איזון הגוף והכסא כשהנכה נשען לאחור, ואדם נוסף שעבד איתי בשם שניר ושהגיע גם לצורך הטיפול במעלית, תומך ושומר שהנכה לא יחליק קדימה. אני והעובד הנוסף ירדנו במדרגות בזהירות מדרגה אחר מדרגה. זה גם המקום להוסיף ולציין שהנכה היה אדם בעל מימדים גדולים. בזמן שאני מוריד את הנכה... שמעתי לפתע קליק מהגב ולחץ גדול מאוד בנקודה מסוימת בגב. למרות הכאב העז שחשתי באותו הרגע... נאלצתי להמשיך לאחוז בכסא הגלגלים ולא לוותר, עד אשר הורדתי את הנכה בבטחה לקומת הקרקע...".
2.
הצדדים חלוקים בשאלת האחריות. הנתבעת הכחישה את חבותה, וטענה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה. לפי הנטען, התובע שגה בדרך בה פעל, ובחר על דעתו לסחוב את האדם הנכה, מתוך שק"ד עצמאי, ובלא שהונחה לעשות כן על ידי מי מטעמה.
3.
הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של פרופ' יעקב נרובאי, אורטופד, שהעריך כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל בגין הגבלת תנועה קלה בעמ"ש תחתון, והמליץ להפעיל את תקנה 15. ד"ר מנחם יצחקי מטעם הנתבעת סבר כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה. הצדדים הגיעו לכלל הסדר דיוני אשר לפיו תעמוד הנכות הרפואית של התובע על 5%.
4.
במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו וכן אשתו, גב' אורלי נסים. מטעם הנתבעת הצהירו מר דוד רווה, סמנכ"ל בחברה וכן מר שניר זירדקר – אשר עבד עם התובע במועד האירוע. המצהירים נחקרו בפני
י. המומחים הרפואיים לא זומנו להיחקר. בתום שמיעת הראיות, ולאחר הפסקה לעיון בפרוטוקול – ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בשאלת האחריות ולאחריה בשאלת הנזק.


שאלת האחריות
5.
כידוע, אחריותו של מעסיק איננה אחריות מוחלטת. זוהי אחריות ברשלנות. השאלה היא, אם הנתבעת התרשלה כלפי התובע בכך שלא נקטה באמצעי זהירות סביר אשר ניתן היה לנקוט בו, ואשר לו היה ננקט – היה בו כדי למנוע ולמצער להקטין את הסיכון לתאונה או את מימדיה. בנסיבות העניין, יש להטיל על הנתבעת אחריות עיקרית לתאונה. הטעמים לכך הם כדלקמן:
א.
הנתבעת היא הגורם אשר תיאם את עבודת התיקון במעלית מול ועד הבניין. מר רווה סיפר כי בקשר לכך עמד בקשר עם נציגות ועד הבית, והוא זה אשר מתאם את המועד בכל העניינים הקשורים בכך (ר' עדותו בפ' ע' 18 ש' 27-30 וכן בע' 19 ש' 8-12). מר רווה הוא הגורם שמילא את הטופס נ/1 – טופס עבודה פנימי אשר בו נרשמו - לגבי ראש הצוות משה נסים
(התובע) - הפרטים הקשורים לעבודה ברח' בלפור 152 בבת ים. כך נרשם: "שים לב יש לנכה בבניין, אין להשבית את המעלית לפני שעה 11:00. הנכה יוצא לדיאליזה". התובע לא קיבל לעיונו את הטופס נ/1, ואולם הודה כי נמסר לו בע"פ על ידי פקידת הנתבעת, "שאמור לרדת נכה במעלית בשעה 11:00" (פ' ע' 3 ש' 26).
ב.
התיאום שביצע מר רווה היה חלקי. מר רווה קיבל מידע מועד הבית בעניין הנכה שצריך לרדת במעלית בשעה 11:00, והסתפק בכך. מר רווה לא פעל מיוזמתו למפות את אוכלוסית הבניין על מנת לוודא שאין בו נכים נוספים, או דיירים אחרים שעשויים להיזקק למעלית ביום התיקון. מר רווה נשאל: "ש. יש מיפוי של הדיירים בבניין? [אתה] יודע מי גר שם, כמה נזקקים למעלית יש? ת. ממש לא. אנחנו מקבלים את המידע מועד הבית. אם יש, ועד הבית רוצה לעדכן אותנו, אז הוא מיידע אותנו ואנחנו מתייחסים בכבוד למה שהוא מבקש" (פ' ע' 19 ש' 18-20).
ג.
הנתבעת, כנותנת שירותים, לא יכולה היתה להסתפק ביוזמה מצד ועד הבית שימסור לה מידע בעניין הימצאות נכים או היזקקות למעלית ביום הנתון. היה עליה לפעול באופן אקטיבי ומיוזמתה על מנת לברר ככל הניתן את הדברים מראש. כך למשל היה בכוחה להוציא הודעה כתובה לדיירים על מועד התיקון הצפוי, על מנת להתריע מראש, ולבקש כי כל הערה תובא לידיעתה מוקדם ככל הניתן. ואולם, הנתבעת הודתה כי אין היא מוציאה הודעה כתובה לדיירים ולא תולה כל שלט במקום מראש (פרט לשלט "סכנה", שנתלה בעת ביצוע העבודה; ר' עדותו של מר רווה בפ' ע' 19 ש' 13-17).
ד.
כך יצא, כי בפועל נכחו בבניין הנ"ל שני נכים, אשר נזקקו באותו מועד לשימוש במעלית. המידע שמצוי היה בידי הנתבעת היה אם כן חלקי וחסר.
ה.
יושם אל לב כי בטופס נ/1 לא נרשמה זהותו של הנכה אשר ביקש שלא להשבית את המעלית לפני השעה 11:00. היה בכוחו של מר רווה לקבל את המידע מועד הבית או מהגורם הפונה, ולציינו ברישומים הכתובים. מידע זה צריך היה להימסר בכתב לראש הצוות (התובע). לו היה בידי התובע המידע הקשור לשם הנכה – יכול היה לוודא עם הנכה שבפני
ו, כי הוא הנכה אשר בעטיו מתעכבת עבודת התיקון עד לשעה 11:00. גם זה הוא אמצעי זהירות סביר, אשר ניתן היה לנקוט מראש וללא עלויות משמעותיות.
6.
יחד עם זאת, התובע סובל מאשם תורם לתאונה. הטעמים לכך הם כדלקמן:
א.
ראשית, התובע ידע כי בבניין מתגורר נכה שאמור לצאת לטיפול רפואי בשעה 11:00 לצרכי דיאליזה (ר' ס' 6 לתצהירו וכן עדותו בפ' ע' 3 ש' 26-28). היה בכוחו לברר עם הנכה שירד בשעה 9:00 – אם הוא הגורם אשר הודיע לנתבעת על הטיפול הרפואי ואם הוא זה שצפוי לעבור דיאליזה. היו בידי התובע מספר נתונים מזהים, אשר באמצעותם יכול היה לערוך בירור קצר כנ"ל; וזאת בשים לב לשינוי בשעה: התובע הונחה על ידי הנתבעת שלא להשבית את המעלית מפני שנכה צפוי להשתמש בה בשעה 11:00; התובע נתקל לפתע בדיירת שמסרה לו שבעלה צריך לרדת במעלית, והשעה אז היתה 9:00; התובע עצמו הודה שהופתע מהשעה המוקדמת יחסית (ס' 7 לתצהירו).
ב.
שנית, התובע לא פנה למנהלו המקצועי על מנת לקבל הנחיות כיצד לפעול בשעת חירום זו. חרף זאת פנה לפקידת הנתבעת, אשר לא ידעה כיצד להנחותו (ס' 9 לתצהירו).
ג.
ולבסוף, התובע גם לא ביקש סיוע אקטיבי מצידו של מר שניר, אשר עבד לצידו, בכל הקשור להרמת הנכה, והסתפק בהצבתו בקדמת כסא הגלגלים על מנת שהנכה לא יחליק קדימה (ר' ס' 14 לתצהירו וכן עדותו בפ' ע' 6 ש' 2-3; ר' גם עדותו של מר שניר בפ' ע' 22 ש' 30 עד ע' 23 ש' 4). כך יצא שהתובע נשא את כל כובד משקלו של הנכה בעצמו.
7.
דומה כי לו התובע היה נוקט במשנה זהירות, כמפורט לעיל, היה הדבר מסייע למניעת התאונה ולמצער למזעור נזקיה. אני מטילה על התובע אשם תורם בשיעור 20%.


שאלת הנזק
8.
כאמור, הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הצמיתה של התובע על 5% בגין הפגיעה בעמ"ש תחתון.
9.
התובע הציג תיעוד רפואי בעקבות התאונה. לראשונה ניגש לרופא אורטופד ביום 3.2.10, שלושה ימים לאחר התאונה, והתלונן: "כאבים בגב התחתון מזה שלושה ימים – לאחר שעזר בעת עבודתו לנכה – אך לדבריו שנים סובל מכאבי גב התחתון – לא טופל אף פעם". התיעוד הרפואי השייך לעברו של התובע, ואשר הוגש על ידי הנתבעת, אינו תומך בממצא לפיו התובע סבל מבעית גב חמורה או משמעותית החורגת מתחום כאבי הגב השכיחים והשגרתיים באוכלוסיה, שאינם עולים כדי נכות. יצוין כי העובדה שהתובע פנה לטיפול רפואי רק שלושה ימים לאחר התאונה אינה מלמדת שלא ניזוק. לעיתים, הכאב אינו מופיע במלוא עוצמתו בתחילת הדרך, אלא כעבור זמן מה. התובע העיד כי תחילה הרגיש "טיפה יותר טוב אז המשכתי לעבוד. אח"כ הכאבים החמירו והחמירו" (פ' ע' 6 ש' 26-27).
10.
התובע טופל בזריקת אביטרן, ובוצע צילום עמ"ש. ניתנו לו אישורי מחלה למשך 17 ימים. בהמשך, ביום 18.2.10, התלונן על "כאב גב חמור בגב משני הצדדים באזור תחתון מזה 3 שבועות מוחמר בתנועה. הגבלה בתנועות עם הקרנה לרגליים" (ר' סיכום ביקור). בהמשך, הומלץ לו "להמשיך בכירופרקטיקה ובעיסוי" (ר' ביקור ביום 11.4.10). בפני
יה לרופאה תעסוקתית, ד"ר אירנה מוסטובוי, נרשם כי הנ"ל "לא מסוגל לעבוד בעבודתו"; ובהערות: "הגעתי למסקנה לאחר שיחה טלפונית עם מעביד חדד חובב [מנהל בנתבעת] שטוען שאין אפשרות להעסיק את הנ"ל במגבלותיו" (נספח ד' לתצהיר התובע).
11.
בעקבות התאונה, התובע חווה שינוי בעבודתו. הודע לו על שינוי בתנאי עבודתו החל מיום 22.7.10, עת הועבר מעבודה במחלקת צוות מכני לעבוד במחלקת טיפול מונע (נספח ה' לתצהירו). בהתאם לכך גם חווה שינוי בתלושי השכר: החל מאוגוסט 2010 ועד היום, ממוצע השכר החודשי (לפי תלושי השכר שהציג התובע והציגה הנתבעת) עומד על כ- 8,421 ₪. לעומת זאת, שכרו ערב התאונה, לפי 3 תלושי שכר שהציג, עמד בממוצע על 10,500 ₪. זוהי ירידה של כ- 20% בשכר.
12.
על רקע הסקירה הנ"ל, אדון להלן בראשי הנזק המבוקשים כסדרם:
א.
הפסדי שכר לעבר: מתלושי השכר שהתובע הציג בשלושת החודשים שלאחר התאונה (פברואר עד אפריל 2010) – עולה כי לא ניזוק בשכרו בחודשים אלה. מן הסתם, תרמה לכך העובדה כי קיבל דמי פגיעה מהמל"ל (ר' מסמך 74 בתיק מוצגי הנתבעת). אשר על כן, אין לפצות את התובע בגין חודשים אלה.
ב.
בשלושת החודשים שלאחר מכן, מאי עד יולי 2010, נרשמה ירידה משמעותית בשכרו של התובע. בשלב זה, כבר לא התקבלו דמי פגיעה מהמל"ל (לפי מסמך המל"ל, תקופת הזכאות חלה מ- 3.2.10 ועד 30.4.10). כך, במאי 2010 נרשם שכר בסך 3,375 ₪; ביוני 2010 – 2,808 ₪; וביולי 2010 – 301 ₪.
ג.
התובע נשאל מדוע לא שלב לעבוד בצורה מסודרת לאחר שלושת חודשי המחלה הראשונים, והשיב: "כשבאתי לבקש שיחזירו אותי, משכו אותי עד שקיבלתי את התפקיד של הטיפול המונע" (פ' ע' 8 ש' 10-11). אני מקבלת את טענת התובע בנקודה זו, המתיישבת עם שינוי משרתו אצל הנתבעת, והשינוי בשכרו שנגזר מתוך כך. בתקופה זו, הנתבעת נמנעה מלפטר את התובע, אך גם לא שיבצה אותו בתפקיד חדש, והוא לא הוחזר לתפקידו המקורי.
ד.
אשר על כן, יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לשלושת החודשים הנ"ל וכדלקמן:

מאי 2010 – 7,125 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.10 ועד התשלום בפועל.

יוני 2010 – 7,672 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.10 ועד לתשלום בפועל.

יולי 2010 – 10,199 ₪, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיו ם1.8.10 ועד לתשלום בפועל.
ה.
אשר להפסדי שכר החל מאוגוסט 2010 ועד אפריל 2014: כאמור, מדובר בגריעה ממוצעת של 2,077 ₪ לכל חודש. גריעה זו נובעת מהתאונה ונקשרת אליה בקשר סיבתי ישיר. במקרה דנא, הוכח כי בעקבות התאונה סובל התובע מנכות צמיתה; נכותו גרמה לכך שלא הושב לתפקידו המקורי; בתפקידו החדש – שכרו הופחת. יוער בהקשר זה כי מר רווה אישר את ביטול השעות הנוספות ומשכורת י"ג (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 1-2). אשר על כן, למשך תקופה של 45 חודשים יפוצה בסך 2,077 ₪ לכל חודש, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.12 (אמצע התקופה) ועד לתשלום בפועל.
ו.
עזרת זולת לעבר ולעתיד: התובע לא נזקק לעזרה חיצונית. עזרת אשתו היא עזרה מקובלת בתוך המשפחה. יחד עם זאת, מהתיעוד הרפואי עולה שבמשך מספר חודשים סבל מכאבים חזקים בגב התחתון אשר הגבילו את תנועתו. נותרה לו נכות צמיתה בשיעור נמוך. הנכות מחייבת את התובע, מן הסתם, למשנה זהירות, ולהימנעות מסחיבת משאות כבדים. על דרך של הערכה, וכדי לפצות בגין משימות ביתיות שונות, יפוצה בסך 10,000 ₪ בראש זה.
ז.
הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד: התובע נזקק לסדרה של טיפולי פיזיותרפיה, רפואה משלימה, זריקות ומשככי כאבים. כל אלה ניתנו לו במסגרת סל הבריאות. על דרך של הערכה, יפוצה בסך 5,000 ₪ בראש זה.
ח.
אבדן כושר השתכרות: התובע ממשיך לעבוד אצל הנתבעת במשרה קבועה ומזה שנים. נכותו היא על הצד הנמוך. יחד עם זאת, יש לזכור כי הניידות התעסוקתית שלו, בגילו ובמקצועו, היא נמוכה יחסית (בעל השכלה כחשמלאי). נכותו עלולה להפריע לו במציאת עבודה חלופית, היה וייצא למעגל העבודה. במקרה כגון דא מתאימה פסיקה גלובלית. הפיצוי בראש זה יעמוד על 100,000 ₪.
ט.
הפסדי פנסיה: כמקובל, ייפסקו 10% מתוך אבדן כושר השתכרות, קרי: 10,000 ₪.
י.
כאב וסבל: על רקע שיעור הנכות, אני פוסקת לתובע סך 15,000 ₪ בראש זה.
יא.
יש לנכות אשם תורם בשיעור 20%.
יב.
יש להוסיף ולנכות את תגמולי המל"ל: גמלת נכות בסך 16,804 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.10 ועד לתשלום בפועל; ובנוסף, גמלת נכות בסך 2,146 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 28.1.11 ועד לתשלום בפועל (ר' מסמכי המל"ל, מסמכים 76-77 בתיק מוצגי הנתבעת). אין לנכות את דמי הפגיעה (מסמך 74 בתיק מוצגי הנתבעת), וזאת משום שהתחשבתי בהם באי פסיקת פיצוי עבור שלושת החודשים שמאז התאונה (וראו לעיל).
יג.
התובע זכאי גם להוצאותיו בהליך דנא: אגרה, שכ"ט מומחה בסך 5,000 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.11 ועד לתשלום בפועל (לפי קבלה) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% מסכום פסק הדין.
13.
התוצאה היא שהתביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל.

ניתן היום,
י"ב אייר תשע"ד, 12 מאי 2014, במעמד הצדדים.









א בית משפט שלום 31505-07/12 משה נסים נ' ישראליפט שירותים תשל"ג בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/05/2014)