פסקי דין על אהרון כהן סית | פסקי דין על אליהו כהן סית | פסקי דין על משה כהן סית | פסקי דין על פני בן עמוס

8749-08/10 א     08/06/2014




א 8749-08/10 אהרון כהן סית, אליהו כהן סית, משה כהן סית נ' פני בן עמוס




1



1
בתי המשפט

בבית משפט השלום
בירושלים


ת"א 8749-08-10



בפני
: כב' השופט אלכסנדר רון


תאריך: י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014


בעניין
:
1
.
אהרון כהן סית
2
.
אליהו כהן סית
3
.
משה כהן סית
ע"י ב"כ עו"ד ד"ר משה כהן


התובעים





נ ג ד


פני בן עמוס
ע"י ב"כ עו"ד
בן ציון ליפשיץ


הנתבע
ת


פסק דין

1.
פסק דין
בתביעה לפינוי דיירת מוגנת בטענת נטישה.

2.
העובדות, מוסכמות בעיקרן, ובנסיבות הפרשה – עיקר הדיון במישור המשפטי.

א.
הנתבעת ובעלה לשעבר שכרו דירה שבבעלות התובעים ברחוב יפו 95 בירושלים; על הפרק שכירות החוסה תחת חוק הגנת הדייר.

ב.
הסכם השכירות נחתם בשנת 1982, וגם אם הייתה תחלופה חלקית בין בעלי הזכויות בדירה, ואלה הנוכחים קיבלו את זכויותיהם מכוח ירושה, ספק אם יש לכך משמעות לעניינו של הליך זה. מכל מקום, יוטעם, ששלושת התובעים מחזיקים עתה ב – 75% מהזכויות בדירה, הרשומה כדין במרשם המקרקעין.

ג.
בשנת 2007, הנתבעת ובעלה לשעבר, יואב בן עמוס – דרכיהם נפרדו והם התגרשו.

ד.
הגרוש, יואב בן עמוס, מחזיק ומתגורר בדירה. לא זו בלבד שאין הדבר במחלוקת, אלא שאין הוא כלל צד להליך זה: התובעים נקטו בהליך זה רק כלפי הנתבעת דנן, בעוד שכלפי בעלה לשעבר המוסיף ועושה שימוש בדירה, לא נקטו התובעים בהליכים כלשהם.

ה.
ואשר לנתבעת דנן, גם היא אינה חולקת על העובדה שלא מתגוררת היא עוד בדירה. שימת לב לעדותה מעמוד 19 שורה 10 לפרוטוקול ואילך: מתגוררת היא בדירה ברחוב אחר, ואף משלמת היא שכר דירה לאחרים.

ו.
ולכל היותר ביקשה היא להעיד, שמעת לעת מגיעה היא לדירה, בפרט כשבעלה לשעבר לא נמצא שם: "הוא עובד בים המלח. אני לא גרה איתו כרגע אבל אני לא נטשתי את הנכס. אני כן נמצאת שם. הוא פעמיים בשבוע לא ישן בירושלים" [עמוד 18 שורות 19 – 20 לפרוטוקול]. מגרסתה אף למדנו שחלק מהדואר הרשמי מגיע עדיין לדירה נשוא ההליך – עמוד 18 שורה 7 לפרוטוקול.

ז.
על פי הסכם הגירושין (צורף כנספח לתצהיר עדותה הראשית), נקבע בסעיף 12.9.4, כי: "היה והבעל לא ישלם את תשלומי המזונות לפי הסכם זה והוא יפגר בתשלומים שבמשך שנה יפגר הבעל פעמיים מעל 7 ימים בתשלומם יהיה עליו לפנות את הדירה ולאפשר לאשה לחזור ולהתגורר בה עם... הוא הדין במידה ויפר הבעל את התחיבותו שבסעיף 12.9 לעיל או שהבעל לא ישתף פעולה לאשור הסכם זה בביהמ"ש לענייני משפחה ומתן הג"פ בביה"ד הרבה שאז תחזור האשה להתגורר בדירה והבעל יפנה אותה.." [ראה גם בעמוד 18 שורות 11 – 12 לפרוטוקול].

3.
על רקע התשתית העובדתית האמורה, שכאמור, אין לגביה מחלוקות של ממש, נחלקים הצדדים בטיעוניהם. טענת התובעים – ברורה: גם לגרסת הנתבעת, לאחר גירושיה, לא מצויה היא עוד בדירה. מכאן, על פי הנטען, שניתן לראותה כמי שנטשה את זכויותיה בדירה זאת. ומנגד, טענת הנתבעת, לפיה כל הקשור במערכת היחסים בינה לבין בעלה לשעבר אינה מעניינם של התובעים, ועצם העובדה שלעת הזאת היא אינה מתגוררת שם, אין בה כדי להקים כל טענה בפיהם. גם סעיף 12.9.4 הנ"ל בהסכם הגירושים מצביע, לטענת הנתבעת, על כך שנותרה בידה זיקה לדירה.

4.
השאלה שבפני
בית המשפט הינה, כאמור, משפטית בעיקרה: מעמדה של גרושה כדיירת מוגנת בנסיבות כאמור. על יסוד משקלו המצטבר של
האמור להלן מעדיף אני בנקודה זו את עמדת הנתבעת.

א.
ראשית, נפסק בעקביות, שהשאלה אם נטש דייר מוגן את הדירה ראויה לבחינה מהותית תוך מתן משקל להקשר הכולל ואין המדובר אך בשאלה טכנית, האם נוהג הדייר לישון בלילה באותה דירה, אם לאו, וכל כיוצא בזה.

ב.
חשיבות רבה נתונה גם למבחן הסיכוי לחזור לדירה, בהינתן שנשתנו הנסיבות שמנעו זאת מהדייר, ושלא היו קשורות (רק) בו:

"היסודות לכוונה לחזור הם, כידוע, שניים: (1) רצון לחזור; (2) סיכוי ממשי לקיום האפשרות של שיבה למושכר... בעניין זה מבדילים בין רצון מוחשי לחזור לבין "רצון" לחזור באחד הימים, אם וכאשר יתרחשו דברים, שהתרחשותם רחוקה מאוד מוודאות... על הרצון לחזור למצוא ביטוי במעשים גלוים או לפחות בהסבר המתיישב עם קיומו" [ע"א 417/79 יעב מרכוס נ' צבי המר, פ"ד לז(2) 337, 347].

ג.
פסק הדין שלימים היה לאבן דרך בנושא, בשל כך שנסיבותיו המיוחדות הדגישו אי יכולת לחזור לדירה בפועל, אך בד בבד הושם הדגש על היתכנות החזרה, נוגע לדייר שמצא את עצמו לשנים רבות בבית האסורים:-

"אכן, מקובל עלינו מאז ומתמיד, כי מעמדו של דייר פלוני כדייר מוגן בבית דירה על פי חוקי הגנת הדייר לתקופותיהם [ועתה על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב – 1972] מותנה בכך שהדייר ממשיך ברציפות בהחזקה במושכר ואינו נוטשו. עם זאת גם פסקנו לא אחת כי העדרו של הדייר מן המושכר, אין בו כשלעצמו כדי לשלול זכויותיו כדייר מוגן, כל עוד שרירה ונמשכת כוונתו של הדייר לראות במושכר את ביתו ולחזור אליו... מכל מקום, אין להסיק מסקנות החורצות גורלו של הדייר מעובדת העדרו מן המושכר בלבד. העדר ממושך יכול לעורר הנחה לכאורה בדבר הפסקת החזקה, אך זוהי כאמור הנחה לכאורה בלבד, אשר הדייר רשאי לסתרה על ידי מתן הסבר המוכיח קיום המשך כוונתו ורצונו להחזיק במושכר והמבהיר כי העדרו אינו נובע מרצונו לנטוש המקום אלא מסיבות אחרות, שאין בהן כדי לשלול קיום כוונתו לשוב ולקיים נוכחותו באתר מגוריו.. במקרה שלפנינו כבר נמשך העדרו של המשיב מאז מעצרו בשנת 1972, אך בנסיבות העניין אין ספק כי לא בשל רצונו ועקב החלטתו נעדר הוא מן המקום. ההעדר נכפה עליו עקב החלטתן של הערכאות השיפוטיות המוסמכות.. המשיב לא איווה לעצמו מרצונו מקום מושב חלופי אלא כי לו בו היה תלוי הדבר, היה ממשיך לדור במקום בו היה ביתו עד ליום מעצרו". [ע"א 715/76 אריה דמתי נ' יוסף בוליוש, פ"מ לא(2) 113, 117].


ד.
ומכאן, לפרשתנו. אין על הפרק דיירת מוגנת שנטשה את הדירה "סתם". מקבל אני שעל בית המשפט לייחס משקל למורכבות שנוצרה בעקבות הגירושים בין הצדדים, מקבל אני גם שמישור זה כלל לא מעניינם של התובעים, ומקבל אני שהסיכוי שיתאפשר לנתבעת לשוב לדירה, אינו נופל מסיכוייו של אותו אסיר.

ה.
במאמר מוסגר אותיר על הפרק גם שאלה, שבאי כוחם הנכבדים מאד של הצדדים אף לא סברו לציינה, והיא האם אין בקבלת התביעה כדי להותיר את הנתבעת – הגרושה, במצב בו ניטל ממנה השוט להבטחת מזונותיה, והאם ראוי הדבר.

5.
ועם כל זאת, פשיטא, שתקף

פסק דין
זה, רק כל עוד לא נשתנו הנסיבות, ולמעשה, אין הדבר שונה גם ממקרים אחרים בהם נדחית טענת הנטישה, אך אין משמעות הדברים שבעתיד לא יהיה לה בסיס. אם ולאחר שתתגבש עילת נטישה כלפי הגרוש, ולא שבה הנתבעת לדירה תוך הקפדה על תנאי החוזה והחוק, יהא מקום לשקול בנושא מחדש.

6.
לסיום. תביעה זו מעט תמוהה היתה מתחילתה: אף התובעים אינם חולקים, שלעת הזאת לא ננטשה הדירה, וזכויותיו המוגנות של הגרוש – יואב, בידיו. הם אף לא ציפו לקבל את הדירה לידם, ומה לנו ראיה טובה יותר מהעובדה, שיואב הנ"ל, כלל לא נתבע בהליך זה.


מעבר לכך ונוכח כל האמור, דין התביעה, לדחיה.

7.
בגבול שורת הדין, ובאשר בפועל, אכן, לא גרה הנתבעת בדירה, ואת זכויותיה היא מעגנת אך בהיתכנות חזרתה ביום מן הימים, אמנע ממתן צו להוצאות.


ניתנה היום, י' סיוון תשע"ד, 08 יוני 2014, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 8749-08/10 אהרון כהן סית, אליהו כהן סית, משה כהן סית נ' פני בן עמוס (פורסם ב-ֽ 08/06/2014)