פסקי דין על גאיללה (גאולה ) כהן | פסקי דין על דן כהן | פסקי דין על אלי קצירי

4063/14 רעא     23/06/2014




רעא 4063/14 גאיללה (גאולה ) כהן, דן כהן נ' אלי קצירי





בבית המשפט העליון

רע"א 4063/14

לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשים:
1. גאיללה (גאולה ) כהן
2. דן כהן



נ ג ד

המשיב:
אלי קצירי


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 29.05.2014 בתיק ה"פ 023241-05-14

בשם המבקשים: עו"ד ד"ר סער פאוקר
; עו"ד ברוך כצמן
; עו"ד יהודה שלום
בשם המשיב: עו"ד אבי וייג
החלטה
1. מונחת בפני
י בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (מרכז) (כבוד השופט ר' אמיר) בגדרי ה"פ 23241-05-14 (להלן: ההחלטה). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגדם בקשר עם מימוש משכון שנרשם על דירת מגוריהם (להלן: הדירה ו-הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל), וזאת עד למתן החלטה בתובענה העיקרית שהוגשה על ידם בגדר אותו הליך (להלן: התובענה). בד בבד, הגישו המבקשים לתיק בית משפט זה בקשה לעיכוב הליכי מימוש המשכון ופינוי הדירה, הקבוע ליום 24.6.2014, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

אפתח ואומר, כי תחילתה של ההתדיינות בין הצדדים לפני למעלה מעשור. כחלק מהתדיינות זו, אף ניתן לאחרונה

פסק דין
על ידי בית משפט זה, במסגרת ערעורים (ע"א 4998/11 וע"א 5136/11) שהוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך קודם (ת"א 1716/07, כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל) (להלן: פסק הדין בערעור, התביעה הקודמת ו-פסק הדין במחוזי, בהתאמה). פסק הדין בערעור התייחס, בין היתר, לעניין הדירה ומימוש המשכון – שהם העניינים נושא הבקשות שבפני
י.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2. מהחומר עולה התמונה הבאה: המבקשת 1 וילדיה הם הבעלים הרשומים של הדירה, על פי צוואת המנוח אברהם כהן ז"ל (להלן: המנוח). המנוח הוא אביו של המבקש 2. לזכותו של המשיב נרשם משכון על הדירה, בהתאם להסכם ולשטר משכון שנחתמו בין המשיב מצד אחד, לבין המנוח, בנו – המבקש 2, ושתי חברות שבבעלותם מצד שני (להלן: ההסכם ו-שטר המשכון). בנוסף לשטר המשכון, חתמו המנוח ובנו גם על שטר חוב לטובת המשיב שאינו מוגבל בסכום (שטר המשכון ושטר החוב יכונו להלן ביחד: הבטוחות).

משעלו היחסים בין הצדדים על שרטון, הגישו המבקשים את התביעה הקודמת כנגד המשיב (ואחרים), שהתקבלה בפסק הדין במחוזי. הערעורים שהוגשו על

פסק דין
זה נדחו ברובם, למעט בעניין ביטול ההסכם והבטוחות. עוד צוין בפסק הדין בערעור כי ברור שההתדיינויות המשפטיות בין הצדדים בנוגע להסכם וליתרת החוב לא תמו, וכי מימוש הבטוחות צריך להיעשות בדרך מקובלת ובתום לב.

ביום 26.2.2014, ולאחר שניתן פסק הדין בערעור, הגיש המשיב בקשה למימוש משכון על הדירה במסגרת תיק הוצאה לפועל. הבקשה הוגשה כנגד המנוח, המבקשת 1 וילדיה, בגין חוב שהועמד על ידי המשיב על 3 מיליון ש"ח. בעקבות בקשה זו הגישו המבקשים את התובענה כנגד המשיב. במסגרת התובענה עתרו המבקשים להצהיר על בטלות המשכון ובטלות ההסכם מכוחו נעשה, על בטלות שטר המשכון וכן להורות על מחיקת המשכון.

ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור

3. לצד התובענה הוגשה בקשה לסעד זמני של עיכוב הליכי מימוש המשכון על הדירה, היא הבקשה נושא ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' אמיר) דחה את הבקשה, בעיקר מחמת שלא עומדת למבקשים זכות לכאורה לסעדים העיקריים המבוקשים בתובענה. למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא לאחר שהשווה בין הסעדים המבוקשים בתובענה שבפני
ו – ביטול המשכון וההסכם – לבין הקביעות בפסק הדין בערעור בהיבטים אלה. כפי שנקבע בהחלטה, טענות המבקשים "אינן יכולות להישמע לאור פסיקתו של בית המשפט העליון, היוצרת השתק פלוגתא בעניין. כמובן שניתן להעלות טענות בעניין שיעור החוב ולעניין דרך המימוש של הבטוחה בהתאם להסכם – אך לא לעצם התוקף. כיוון שכך, וכיוון שכל הסעדים המבוקשים בתובענה עניינם בבטלות ההסכם והבטוחה (ואף שטר החוב המובטח במשכון) – אין לומר כי המבקשים מצביעים על ראיות מהימנות לזכות לכאורה, שהיא הדרישה הראשונה ביחס לכל צו זמני. בהקשר זה אציין, כי לא די בסיכויים לזכות בתובענה, ולא די באפשרות לזכות בתובענה, אלא הדרישה שבדין היא להסתברות של זכייה בתובענה – וזאת לא הוכחה בפני
י ולו לכאורה".

בית המשפט קמא לא העלים עינו מטענות המבקשים לעניין הנזק הצפוי להם עם מימוש המשכון, ואולם העדר זכות לכאורה גברה על שיקול זה; מה גם שהנחת המבקשים שלפיה לא ייגרם נזק למשיב בשל העיכוב המבוקש משום שהתיק העיקרי קבוע לזמן הקרוב אינה מבוססת, שהרי לא צפוי שהתיק העיקרי יוכרע במועד זה. עוד נקבע כי המבקשים השתהו בהגשת הבקשה והתובענה במשך כחודש, שהוא פרק זמן משמעותי בנסיבות העניין.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בהחלטה, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

כידוע, בבואו ליתן סעד זמני על בית המשפט לבחון, בראש ובראשונה, שניים אלה: (א) האם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, ו-(ב) מהו הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן, וכן נזק שעלול להיגרם לאדם אחר. שיקול זה מוכר כ"מאזן הנוחות".

לעניין השיקול הראשון, הרי שאינו מתקיים בעוצמה הראויה בנסיבות דנא. כעולה מהתובענה (נספח 22 לבקשת רשות הערעור), הסעדים שנתבקשו במסגרתה הם הצהרה על בטלות ההסכם והבטוחות, וכפועל יוצא הוראה על מחיקת המשכון. סוגיות אלה נדונו גם במסגרת התביעה הקודמת, ואף ניתנה להן התייחסות מפורשת בפסק הדין של בית משפט זה. שם נקבע כי אין הצדקה לביטול הבטוחות, אשר ניתנו כחלק מההסכם ונועדו להבטיח את תשלום חובם של המבקשים למשיב. משעה שהצדדים לא ערערו על חוקיות ההסכם, הוא עומד בתוקפו ועדיין מחייב אותם. כדברי השופט ס' סולברג: "משנמצא כי [למבקשים] נותר עדיין חוב כלפי [המשיב], ומשלא בוטל ההסכם, ותנאיו שרירים וקיימים, רשאי [המשיב] לממש את הבטוחות שניתנו לו" (בפסקה 28). השופט י' דנציגר הוסיף כי טענות המבקשים לביטול ההסכם והבטוחות נטענו על ידם (במסגרת התביעה הקודמת) באופן לקוני וללא בסיס עובדתי או דיון משפטי, ולפיכך לא היה מקום להורות על בטלותם.

פסק הדין בערעור של בית משפט זה מהווה כמובן

פסק דין
סופי ביחס לכל הסוגיות שנדונו והוכרעו בו, לרבות על פני הדברים הסוגיות הרלבנטיות למסגרת הדיונית של בקשה זו. בתובענה בהליך העיקרי התבקשו סעדים דומים לאלה שנדונו בפסק הדין בערעור, והדבר מחליש עד מאוד את הזכות לכאורה של המבקשים. בנסיבות אלה, בצדק קבע בית המשפט קמא בהחלטה כי סיכוייה של התובענה אינם גבוהים דיים וכי המבקשים לא הצביעו ראיות מהימנות לזכות לכאורה לצורך בקשה מעין זו.

המבקשים התייחסו לסוגיית החוב שנותר. אכן, נושא זה מוזכר בתובענה, אך לא ביחס לסעדים המתבקשים – וכאן העיקר בנסיבות העניין וזאת על רקע הפסיקה של בית משפט זה בערעור. הסעדים המבוקשים הם – ביטול ההסכם, ביטול שטר המשכון, מחיקת המשכון וביטול שטר החוב. אם אלו הסעדים המבוקשים, הרי על פני הדברים המבקשים לא עברו את המשוכה של המבחן הראשון בדבר סיכויי התובענה. בהקשר זה, יוזכר שוב האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלפיו "כמובן שניתן להעלות טענות בעניין שיעור החוב ולעניין דרך המימוש של הבטוחה בהתאם להסכם – אך לא לעצם התוקף".

גם מאזן הנוחות נשקל בהחלטה. קביעותיו של בית המשפט קמא גם בהקשר זה מבוססות הן, והמבקשים לא הצביעו על טעם המצדיק לסטות מהן. מודע אני למשמעות של דחיית הבקשה למתן רשות ערעור. ואולם, על רקע מכלול הנסיבות, פסק דינו של בית משפט זה והתובענה החדשה כפי שנוסחה – לא נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא.

7. על כל אלה יש להוסיף, כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית ככל שהדבר נוגע למתן סעדים זמניים. זאת לנוכח שיקול הדעת הרחב המוענק לערכאה קמא בעניינים אלה. התערבות בהחלטות הערכאה קמא תיעשה, אפוא, במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 7039/09 דודאי נ' parker holding ltd (10.12.2009); רע"א 4575/09 אברגימוב נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (1.6.2009)). לא מצאתי כי המקרה דנן הינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.

8. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות אלה נדחית גם הבקשה לעיכוב מימוש המשכון שהוגשה לצידה. כן מתייתר הצורך להחליט בבקשת המבקשים מיום 19.6.2014 להשיב לתגובת המשיב לבקשת רשות הערעור. עם זאת, בנסיבות העניין, לנוכח נימוקיי ונימוקי בית המשפט המחוזי בהחלטה, ואף בתקווה ששני הצדדים יגיעו להסדר בנדון, החלטה זו תיכנס לתוקף בתאריך 7.7.2014.

עד למועד זה, יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל בקשר למימוש המשכון שנרשם על דירתם של המבקשים. העיכוב האמור בתוקף מאת מתן החלטה זו, אך המשך תוקפו מותנה בכך שהמבקשים יפקידו התחייבות עצמית בלתי מוגבלת, וכן ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪, וזאת עד ליום חמישי 26.6.2014 בשעה 12:00, והכול לפיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה העיכוב כתוצאה ממתן העיכוב.

אין צו להוצאות.

ניתנה ביום, כ"ה בסיוון התשע"ד (23.6.2014).

תוקנה היום, כ"ו בסיוון התשע"ד (24.6.2014).


ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14040630_z03.doc סה
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il

1
5
1








רעא בית המשפט העליון 4063/14 גאיללה (גאולה ) כהן, דן כהן נ' אלי קצירי (פורסם ב-ֽ 23/06/2014)