פסקי דין על ג'וזף יוסף אללו | פסקי דין על ניר ברקת - ראש עיריית ירושלים | פסקי דין על עיריית ירושלים |

8167-03/14 עתמ     23/06/2014




עתמ 8167-03/14 ג'וזף יוסף אללו נ' ניר ברקת - ראש עיריית ירושלים, עיריית ירושלים








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט
דוד מינץ

עת"מ 8167-03-14

23 יוני 2014



בעניין:
ג'וזף יוסף אללו

ע"י ב"כ עו"ד יוסף חביליו



העותר


- נ ג ד -


1. מר ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים
2. עיריית ירושלים

ע"י ב"כ עוה"ד תמר קרניאלי
ואלי מלכה




ה
משיבים


פסק דין



עתירה בה נתבקש בית המשפט לחייב את משיב 1, ראש עיריית ירושלים

(להלן: "המשיב") וכן את משיבה 2, עיריית ירושלים
(להלן: "המשיבה") להעביר לעיונו של העותר, חבר מועצת העיר ירושלים – יו"ר סיעת מרצ-עבודה ויו"ר ועדת הביקורת במועצת העיר, את כל המסמכים ו/או הפרטים אודות תרומות שגייס המשיב עבור המשיבה ו/או עבור פעולות שבוצעו על ידי המשיבה או תרומות שגייס המשיב במסגרת תפקידו כראש עיריית ירושלים

והעביר לגורמים אחרים, וכן כל תרומה אחרת שגייסה או שקיבלה המשיבה החל מתחילת כהונתו של המשיב כראש עירייה, לרבות כל התרומות והחסויות שגויסו למרוץ "פורמולה 1" שנערך בעיר ירושלים.

הרקע לעתירה וטענות הצדדים
1.
בעתירתו פירט העותר את פניותיו הרבות למשיבים טרם פנייתו לבית המשפט, אך לטענתו הושב ריקם או קיבל תשובות שלא לגופו של עניין. בקליפת האגוז, טענת העותר היא כי הוא זכאי כחבר מועצת העיר לקבל את המבוקש על-ידו לפי סעיף 140א לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). לטענתו, זכות העיון שלו כחבר מועצת העיר משתרעת הן על מסמכים שעניינם נדון במישרין במועצת העיר והן על מסמכים שעניינם נדון בעקיפין, כל אימת שהמידע לגביהם חשוב וקשור לעניינים הנידונים במועצה. חובתם של המשיבים לתת לו את המבוקש על ידו, גם אם הפעילות שבוצעה, לא הייתה על-ידי המשיבה באופן ישיר כי אם על-ידי תאגידים עירוניים שבשליטתה כמו גם לגבי קבלני משנה שעבדו מטעמה בכל אותן פעילויות. לעתירתו צירף העותר את פניותיו למשיבה מיום 5.1.13; 5.6.13; 10.6.13; 27.6.13; 1.9.13; 4.2.14; 16.2.14; ו-23.2.14.

2.
המשיבים נתבקשו על ידי בית המשפט ליתן תגובה מקדמית לעתירה ובתגובתם התמקדו, בין היתר בטענות מקדמיות שבשלן ראוי לטענתם לדחות את העתירה על הסף. בעניין זה נטענו שלוש טענות מקדמיות: אי מיצוי הליכים על ידי העותר בשל אי-פנייתו לממונה על המחוז במשרד הפנים (להן: "הממונה") כמצוות סעיף 140א(א1) לפקודה; אי-צירוף משיב רלוונטי לעתירה בכך שהעותר לא צירף את הממונה כמשיב לעתירה; ושיהוי בהגשת העתירה מפאת העובדה שהעותר ביקש את המידע המבוקש על-ידו מאת המשיבה כבר בחודש יוני אשתקד כאשר טענתו היא שלא קיבל את המידע עד היום. לגופו של עניין נטען כי המידע על התרומות אותו מבקש העותר אינו בידי המשיבים ולכן אינו בא בגדר "פנקסי העירייה ומסמכיה" לעניין סעיף 140א לפקודה. לטענתם, המשיב אכן פעל לשם גיוס תרומות, אך התרומות הועברו באופן ישיר מהתורמים לגופים הנתרמים שלא באמצעות המשיבה. משום כך, המידע הנוגע לשמות התורמים וסכומי הכסף המדויקים שנתרמו, הסכמי התרומות וכיוצ"ב, אינו מגיע לידי המשיבים בדרך כלל ובכל מקרה אינו מצוי כיום בידיהם. בכתב התשובה המשלים שהוגש על-ידי המשיבים נטען כי העותר מודה בכך שהסתפק בפני
יה אחת בודדת לממונה ולא טרח לשלוח לו כל תזכורת נוספת לאחר מכן. בנסיבות אלו, היה על העותר להמתין לקבלת תשובה מוסמכת מהממונה ולא להגיש את עתירתו בהעדר תשובה. המחוקק לא קבע מועד ספציפי המחייב את הממונה במתן תגובה לפניית חבר מועצה ושתיקת המחוקק בנושא זה מעידה כי על הממונה לפעול אך באופן סביר למתן תשובותיו לחברי המועצה, כפי שהיה נעשה במקרה זה לוּ המתין העותר לקבלת תשובת הממונה, כאמור.

הטענות המקדמיות
3.
לעניין טענותיהם המקדמיות של המשיבים, ייאמר כי מקום בו העותר היה בהתכתבות עם המשיבה והיועץ המשפטי מטעמה ושעה שהמשיבה לא שללה את בקשותיו, אלא ענתה לו מספר רב של פעמים כי בקשותיו נמצאות בבדיקה ורק לאחרונה ביום 27.2.14 נענה לגופו של עניין, אין מקום לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשתה רק ביום 4.3.14.

4.
עם זאת, הפגם בהגשת העתירה הינו בכך שהעותר אכן לא מיצה את ההליכים העומדים לרשותו בכך שמיהר בפני
יתו לבית המשפט ולא המתין לתשובתו של הממונה. העותר פנה לממונה רק ביום 16.2.14 ומיהר לבית המשפט והגיש את עתירתו בחלוף כשבועיים ימים בלבד ביום 4.3.14, עוד טרם הספיק הממונה להשיב לפנייתו. אכן נתגלה למפרע כי הממונה לא ראה לנכון להתערב בהחלטת המשיבים, אך אין בכך כדי להצדיק את הפנייה לבית המשפט לפני מיצוי ההליך האחר שעמד לעותר. מטעם דומה נפל גם פגם בכך שהעותר לא צירף את הממונה כמשיב לעתירתו והעובדה שהממונה הודיע ביום 2.4.14 כי הוא עומד לצדם של המשיבים, אינו מרפא פגם זה.

5.
למעשה אפוא, נוכח הצהרת המשיבים כי אין בידם את המידע המבוקש, ונוכח אי מיצוי הליכים מטעם העותר כאמור, ניתן היה לדחות את העתירה. ברם, הטרידה העובדה שבידי המשיבים מידע מסוים שייתכן ונכנס לגדרו של אותו מידע שהעותר זכאי לקבלו על פי הפקודה, ולכן אדון בעתירה גם לגופה.

דיון לגופו של עניין
6.
סעיף 140א (א) לפקודה מורה כך:
"פנקסי העיריה ומסמכיה יהיו פתוחים לעיון ולבדיקה לפני כל חבר המועצה; הם יועמדו לרשותו לפי בקשתו לא יאוחר משלושה ימים מיום פנייתו אל ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך, והוא רשאי להכין לעצמו העתק, לרבות העתק צילומי, או תקציר מהם; אך לא יוצא פנקס או מסמך למטרה כאמור ממשמורת העיריה אלא בהסכמתו בכתב של ראש העיריה או מי שהוא הסמיכו לכך."

תכליתו של סעיף 140א לפקודה היא לתת לחבר המועצה את הכלים הדרושים לשם ביצוע עבודתו. לכן נקבע כי "משתרעת זכות העיון של חבר המועצה - באשר למסמכים המשמשים נושא לדיוני המועצה - הן על מסמכים שעניינם נדון במישרין והן על מסמכים שעניינם נדון בעקיפין, אך שמידע לגביהם חשוב הוא וקשור למסמכים הנדונים במועצה." (בג"צ 4402/91 מורדוב נ' ראש עיריית ת"א-יפו, פ"ד מו(5) 88 (1992)). לכן ביצוע ראוי של התפקיד מחייב כי לחבר המועצה יהא מידע מלא ומקיף וכי תהא לו תמונה כוללת של הנושאים המשמשים נושא לדיון במועצה. עוד נפסק בלשונו של בית המשפט כי: "על ראש העירייה לעשות הכול, כדי שחובתו לפי סעיף 140א לפקודה תקוים באופן מלא, וזאת בתום-לב ומתוך רצון לסייע בידי חברי המועצה במילוי תפקידם, כדי שכוונת המחוקק בחוקקו את סעיף 140א הנ"ל לא תסוכל." (בג"צ 535/88 קסקס נ' ראש עיריית לוד, פ"ד מג(4) 453, 457 (1989) וראו גם: בג"צ 212/84 ארו נ' ח"כ דוד מגן, פ"ד מג(2) 573 (1989)).

7.
במקרה זה אין מחלוקת כי העותר העלה את דרישותיו במועצה והמועצה דנה בהן, ולכן השאלה היחידה שיש לתת עליה את הדעת היא, האם המידע שהגיע לידי המשיבה, או באופן ישיר או באופן עקיף נכנס לגדרו של "פנקסי העירייה ומסמכיה".

עיון במסמכים אשר צורפו לתגובה המקדמית מטעם המשיבים מלמד שהמשיבה הוציאה מספר הודעות לעיתונות (הודעות מיום 12.7.12; 9.1.13; 6.2.13; ו-3.3.14). מתוך הודעות אלו, במסגרתן המשיבה הודיעה על פעולותיו של המשיב בגיוס תרומות, ניתן להסיק כי בידי המשיבים מידע לא מבוטל על סכומי התרומות אשר נתקבלו על-ידי אותם הגופים הנתרמים. למשל, בהודעה לעיתונות מיום 3.3.14 מציינת המשיבה כי המשיב גייס במהלך חמש השנים האחרונות סכום עתק, כדבריה, של חצי מיליארד ₪ לטובת פרויקטים רבים ואסטרטגיים בעיר. הסכום גויס בשיתוף פעולה עם הגופים והמוסדות שקיבלו את התרומות ובשיתוף הקרן לירושלים, הקרן לידידות, קרן שוסטרמן, קרן לייכטאג וקרנות נוספות. באותה הודעה גם נאמר כי בתחום התרבות גייס המשיב כ-197 מיליון ₪, בין השאר לעונת התרבות, שדרוג תיאטרון ירושלים, האקווריום בגן החיות, מוזיאון הסובלנות, מועדון העיתונות במשכנות שאננים ושביל החוויות בגן הבוטני. כך נאמר כי הוא גייס סך של 25 מיליון ₪ לפארק המסילה, מרתון ירושלים, קבוצות הספורט, מרוץ הפורמולה ולמכביה. בתחום ההשכלה הגבוהה המשיב גייס סך של כ-206 מיליון ₪, בין השאר למכללת הדסה, לאוניברסיטה העברית, לאקדמיה למוזיקה, לבצלאל, ולמרכז לגנטיקה בשערי צדק. וכך למשל בהודעה לעיתונות מיום 12.7.12 נאמר כי המשיב וצוות גן החיות התנכ"י השלימו גיוס תקציב של כ-80 מיליון ₪ להקמת פארק תת-ימי ענק בירושלים וכי את התרומה המשמעותית ביותר העניקה משפחת רות ודויד ס. גוטסמן בניו-יורק.

8.
ברם, נראה כי יש להבחין בין המידע הכללי המפורסם לעיתונות המיועד מדרך הטבע לפרסם את פועלו החיובי של המשיב ובין מידע מוצק ומדויק שיש בידי המשיבים אודות סכומי התרומות שנתקבלו בידי גופים פרטיים שאינם חלק מהמבנה הארגוני של המשיבה או בידי תאגידים עירוניים שהינם תאגידים בעלי אישיות משפטית נפרדת מהמשיבה. הדרך לקבל מידע מעין זה היא באמצעות פנייה לאותם גופים, אף אם חלקם הם כאמור תאגידים עירוניים. הטעם לכך הוא מפני שאין מקום לראות ב"פנקסי" אותם גופים או תאגידים כחלק מ"פנקסי העירייה ומסמכיה". יתר על כן, אין לפני בית המשפט אלא את הצהרת המשיבים כי אין בידם את המידע המבוקש על ידי העותר, וכי הלכה למעשה העותר מבקש מהמשיבים כי הם ייצרו את המידע עבורו. עיון בפרוטוקול ישיבת המועצה אף מלמד כי המשיב השיב לטענות העותר ברוח זו וטען כי:



"אם וכאשר יגיעו תרומות לעירייה הם עוברים כספים ומועצה כמו כל דבר אחר כמו כל שקל שנכנס לעירייה ואין כאלה כי אני לא רוצה להעשיר את קופתה של העירייה באמצעות תרומות... מה שכן אני עובד מאוד מאוד צמוד עם המוסדות שאני מאמין שזקוקים לתרומות... זה לא בספרי העירייה ואם וכאשר בספרי העירייה לא תראה שום דבר כי אין שם ..." (השיבושים במקור).

9.
העותר מעלה חשש, כי אי-חשיפת המידע עלול להוביל לשחיתות. לדעתו, אדם או גוף שנתן תרומה לאותם גופים נתרמים - הגם שאינם חלק מהארגון הניהולי של המשיבה - יכול לבקש מאת המשיבים טובת הנאה בעתיד לבוא, שהוא אינו זכאי לקבלו על פי דין, והמשיבים עלולים להעניק לו את אותה הטבה כהכרת תודה עבור קבלת התרומה ממנו. לטענת העותר רק גילוי נאות של המידע המבוקש על ידו מראש, יכול למנוע שחיתות מעין זו. מבלי לומר דבר או חצי דבר ולו ברמז קל שבקלים בגנות המשיבים, ייתכן ויש ממש בטיעון מעין זה, אלא שאין בו כדי להכניס את בקשת העותר תחת כנפיו של סעיף 140א לפקודה, העוסק, כאמור אך בחשיפת מידע המצוי ב"פנקסי העירייה ובמסמכיה". דרכים אחרות פתוחות לפני העותר כדי להשיג את מבוקשו, אך לא בדרך זו שבחר בה.

סופו של יום, אפוא, דין העתירה להידחות, גם לגופו של עניין. עם זאת, נוכח עמדתו העקרונית של בית המשפט שעל ראש העירייה "לעשות הכול" למלא אחר חובתו לפי סעיף 140א לפקודה, נדמה כי ראוי הוא – אם כי לא על דרך החיוב – שהמשיב יעביר לעותר את כל הידוע לו אודות אותם גופים התורמים והנתרמים נשואי ההודעות לעיתונות שפורטו בתשובתו לעתירה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ה סיוון תשע"ד, 2323 יוני 2014, בהעדר הצדדים.








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 8167-03/14 ג'וזף יוסף אללו נ' ניר ברקת - ראש עיריית ירושלים, עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 23/06/2014)