פסקי דין על ג'ו שיווק ומסחר | פסקי דין על אבי הראל

33298-12/12 תאמ     25/06/2014




תאמ 33298-12/12 ג'ו שיווק ומסחר נ' אבי הראל








בית משפט השלום בצפת



תא"מ 33298-12-12 ומסחר נ' הראל


תיק חיצוני: 0609732128


בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג


תובע

ג'ו שיווק ומסחר


נגד


נתבע

אבי הראל




פסק דין



1.
לפניי תביעה שטרית אשר החלה כבקשה לביצוע שיק ע"ס 70,00 ₪ משוך על ידי הנתבע ורשום לפקודת "ג'ו שיווק ומסחר
". המדובר בעסק שמספר העוסק מורשה שלו הינו מספר ת.ז של אחד בשם דאפר ספדי (להלן: "התובע" או " דאפר").

2.
לטענת הנתבע, השיק נמסר בתמורה לעבודות בניה שהייתה אמורה לבצע חברה בשם ספדי בניה בע"מ (להלן: "החברה"), עמה נכרת הסכם לבניה ואשר בעליה, או מנהליה, היו עיסאם ספדי וחסן ספדי (להלן: "עיסאם" ו"חסן"). הנתבע טען כי מדובר בשיק עתידי שנמסר בתנאי שהעבודות אותן התחייבה החברה לבצע, יסתיימו, אולם העבודות לא הושלמו וההסכם עם החברה בוטל. לטענת הנתבע, המדובר בשיק שהחליף שיק קודם ונמשך לבקשת חסן ואחד בשם ג'ו ספדי (להלן:"ג'ו"), אשר טענו כי במקום החברה, עמה נכרת ההסכם, נפתחה חברה חדשה בשם ג'ו שיווק ומסחר
(להלן: "ג'ו שיווק") ואשר לפקודתה התבקש הנתבע לרשום את השיק. הנתבע טען כי הסכים למשיכת השיק, בכפוף לחתימת ג'ו שיווק על מסמך כי ככל שהחברה לא תעמוד בהשלמת העבודה עפ"י ההסכם, יהיה רשאי לבטל את השיק. הנתבע צירף את המסמך מיום 14.7.12, עליו לטענתו חתם חסן והוטבעה חותמת ג'ו שיווק (להלן: "המסמך"). לטענת הנתבע, למחרת התברר לו כי ג'ו שיווק אינה קשורה כלל לבעלי השליטה בחברה וכי השיק הוצא מידיו לפיכך, ברמאות ולכן זכות הקניין בו פגומה. הנתבע טען כי התובע אינו אוחז כשורה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

3.
לטענת התובע, השיק נמסר לו בתמורה לאספקת סחורה של אוכל שסיפק לעובדי חברת ג'ולנאר - חברה לבניין בע"מ, בהנהלת עיסאם ספדי (להלן: "ג'ולנאר"). עפ"י הנטען בתצהיר דאפר, חוב החברה עד ליום 1.8.12 עמד על סך 47,041 ₪ וחובו האישי של עיסאם (לרבות חובות של משפחתו ושל עובדיו אשר עיסאם התחייב אישית לפרעם), עמד ע"ס 25,450 ₪. דאפר טען כי ביום 1.8.12, מסר לו עיסאם את השיק כשהוא ריק, ללא רישום שם המוטב ובגינו קוזז חוב החברה וחלק מחובו האישי של עיסאם. לטענת דאפר אינו מכיר את הנתבע והוא לא התחייב מעולם כי במידה ועיסאם לא ישלים את עבודות הבנייה יסכים לביטול השיק.

לטענת דאפר, חסן
הכחיש את חתימתו על המסמך וטען כי השיק נמסר לו כשהוא ריק, ללא רישום שם המוטב. דאפר צירף חוות דעת גרפולוגית על פיה החתימה על גבי המסמך אינה חתימת חסן. לאור האמור טען דאפר כי המסמך זויף ע"י הנתבע וכי בכל מקרה הוא אינו צד להסכם נשוא המסמך וקיבל את השיק בתמורה ובתום לב.

4.
מטעם התובע העידו : דאפר, חסן , וכן עיסאם. בנוסף, נחקרה הגרפולוגית אשר כאמור התובע הגיש חוות דעת מטעמה. מטעם הנתבע העידו: הנתבע, אשתו –רחל (להלן: "רחל"), פרחאן ספדי (להלן: "פרחאן"), אשר דיסק ותמליל שיחה שנערכה בינו לבין רחל הוגשו בהסכמה. כן זומן לחקירה ג'ו ספדי.

דיון

5.
לאחר שעיינתי בכל המסמכים והראיות שבפני
י ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.
ראשית אציין מושכלות ראשונים על פיהן משמדובר בתביעה שטרית, נטל ההוכחה להוכחת תנאי למשיכת השיק ואי התקיימות התנאי חלה על הנתבע- מושך השיק. ככל שהנתבע ירים נטל זה, יזכה התובע בתביעתו, רק אם ייקבע שהינו אוחז כשורה.

אציין כי בהתאם היו אמורים עדי הנתבע להעיד תחילה, אולם הצדדים לא עמדו על סדר שמיעת העדים. בכל מקרה, כמפורט בפרוטוקול מיום 14.1.14, בסופו של דבר, ובהסכמת הצדדים, העידו עדי הנתבע לאחר שמיעת שני עדים בלבד מטעם התובע, כשלאחר מכן נשמעה עדות יתר עדי התובע.

6.
לעניין נסיבות מסירת השיק, שוכנעתי כי המדובר בשיק שנמסר על תנאי של השלמת בניית בית הנתבע ובכפוף להסכם שנחתם בין הנתבע ואשתו לבין החברה, כמפורט במסמך. עוד שוכנעתי כי התנאי למסירת השיק לא התקיים:

גרסת הנתבע כי השיק נמשך כתוצאה ממצג של חסן על פיו במקום החברה וג'ולנאר, הוקמה חברה חדשה בשם ג'ו שיווק ומסחר
וכי לפיכך נחתם המסמך, נמצאה בעיני הגיונית וסבירה יותר מגרסת התובע, אשר כמפורט להלן, לא נמצאה מהימנה.

עדות רחל לא רק שנמצאה מהימנה, אלא שהיא אף מתיישבת עם נספח ו' להסכם שנכרת בין הנתבע ורחל לחברה, ואף מתיישבת עם העובדה שמדובר בשיק למוטב בלבד וכן עם התנהלותם של הנתבע ורחל עד אותו מועד.

אין חולק שהשיק החליף שיק קודם אשר נמשך בהתאם לנספח ו' להסכם (ראה גם בתצהירו של חסן ובעדות עיסאם). עפ"י נספח ו' להסכם, השיק הקודם, בצירוף שיק נוסף ע"ס 60,000 ₪, נמשכו על שם ג'ולנאר, כחלק מההסכם בין החברה לנתבע ורחל. ראה גם עדות עיסאם, (עמ' 45 שורה 18-19), על כי ג'ולנאר היא גם חברה מטעמו וכי "בבנק הכל מקושר יחד". במועד חתימת נספח ו' – 3.6.12, כבר היו אמורות עבודות הבנייה להסתיים (ראה סעיף 6 להסכם על פיו העבודות היו אמורות להסתיים ביום 20.5.12). מנספח ו' עולה כי שני השיקים ניתנו כהקדמת תשלום, לבקשת עיסאם, כשתנאי להקדמת התשלומים היה התחייבות עיסאם (בשם החברה ובשם ג'ולנאר) כי יבצע תוספת של בניית בריכה וכן כי ישלים את העבודות לא יאוחר מיום 18.7.12.

הנתבע ורחל הקפידו בעת שמסרו את 2 השיקים, ביניהם השיק ,אותו החליף לאחר מכן, השיק נשוא התביעה, כי ייחתם נספח ו'.
בנספח ו' החתום ע"י עיסאם, הוסכם במפורשות

כי : "במידה והקבלן לא יעמוד במועדי ביצוע העבודות והיעדים שנקבעו מראש, וכל זאת לא יאוחר מתאריך 18.7.12, המזמין אבי ורחלי הראל, יהיו רשאים לא לכבד את השיקים שנמסרו מבעוד מועד". משגם לפי גרסת חסן ועיסאם, השיק נועד להחליף את אחד השיקים נשוא נספח ו' – לא הגיוני שעתה הסכים הנתבע למסרו ללא תנאי. סביר כי גם באותו מועד, כמו בעת חתימת נספח ו',
ביקשו הנתבע ורחל להבטיח את עצמם, באותו אופן, במסמך בו נאמר בדומה כי המדובר בשיק אשר מחליף את השיק אשר נמסר על פי מסמך ו' וכי הוא נמסר: "עבור חברה חדשה הנקראת 200244051 ח.פ. ג'ו שיווק ומסחר
..., כחלק מהסכם בניית בית אשר נחתם בין ספדי לבניה (עיסאם ספדי+חסן ספדי) והתשלום עבור השלמת בניית הבית בקיבוץ דגניה ב' ובכפוף לתשלומים הכפופים לחוזה ולנספח שנחתם בין שני הצדדים. אם לא תעמוד החברה בהשלמת החוזה במלואו יהיה רשאי בעל השיק אבי ורחל הראל לבטל את השיק במלואו ללא תביעה כנגד של הקבלן ולדרוש את התשלום. פרעון השיק הוא בתנאי להשלמת עבודות הבניה במלואם לפי החוזה + הנספח".

אין כל הגיון כי הנתבע ואשתו אשר הקפידו על עריכת נספח ו', ימסרו את השיק המחליף, ללא חתימת כל מסמך המסביר משיכתו והמדגיש את התנאים כפי שהודגשו גם בנספח ו'. עוד אין כל היגיון שהנתבע ואשתו יסכימו למסור שיק שהינו "למוטב בלבד", כששם הנפרע נותר ריק.

אין כל היגיון בגרסה זו, לא רק משום שמדובר כאמור בשיק למוטב בלבד, אלא גם לאור התנהלותם הזהירה של הנתבע ואשתו בעבר, כמפורט לעיל. בעניין זה ראה עדות רחל: "חסן התקשר וביקש שהחברה שלהם נקלעה לקשיים בבנק והחשבונות שלהם לא נגישים ואין להם מה לעשות בשיק שהם מחזיקים וביקשו שנמסור את השיק לחברה אחרת שהם פתחו. לנו היה אינטרס שיסיימו את העבודה ולא הייתה לי בעיה ובלבד שאני אתן אותו למוטב בלבד".(ע"מ 21 שורות 4-7) .

גם הסתירה בין גרסת חסן, כאילו רחל דיברה בטלפון כל הזמן במהלך הפגישה עם עיסאם (שורות 24-25) , לבין גרסת עיסאם, כאילו דיבר עם רחל לפני הפגישה, בצהריים ורק אז שלח את חסן, מהווה אף היא נדבח נוסף בסתירות ובחוסר המהימנות שמצאתי בעדות חסן, עיסאם והתובע.

7.
לא רק שאין כל היגיון בטענה שמדובר בשיק שנמסר כשפרטי הנפרע חסרים, אלא שאני מעדיפה גם את גרסת הנתבע בדבר אוטנטיות המסמך וחתימתו של המסמך בעת מסירת השיק:

ראשית אציין שמחקירת הגרפולוגית עלה כי חוות דעתה, כאילו אין המדובר בחתימת חסן, מסתמכת על דוגמאות החתימה שהומצאו לה ע"י חסן עצמו. לפיכך, ולאור השוני בין דוגמאות חתימה שהמציא חסן (אין המדובר בחתימה אחת עקבית החוזרת על עצמה בכל פעם), יתכן שיש גם פעמים בהם חתימתו הינה כמופיעה במסמך, אלא שחסן בחר לא המציא לעיון הגרפולוגית דוגמאות לחתימה זו.
זאת ועוד, התובע או חסן, לא המציאו הסבר כיצד הוטבעה החותמת על המסמך. גם בפי התובע לא נמצא הסבר לתעלומה:
"ש. אתה ביקשת מהמומחית לבדוק את טענת הזיוף של החותמת.
ת. כן ביקשתי שתתייחס לחתימה. היה חותמת וזה מותר, אם אני לא חתמתי מי חתם בחותמת?

ש. איך הגיעה החותמת
ת. תשאל אותם."
(עמ' 39 שורות 23-26).

אדגיש כי אף בעין בלתי מקצועית, ניתן לראות שהחותמת המוטבעת על גבי השיק זהה לחותמת המוטבעת על גבי המסמך (ראה הרווחים בין האותיות במילים "ג'ו שיווק", לעומת העדר הרווחים במילה "מסחר" וכן צורת האותיות והמספרים). בנוסף, התובע לא הציג הסבר מספק לכך שלא ביקש כלל מהגרפולוגית לבדוק את אמיתות החותמת. בהערת אגב אציין כי טענת התובע בסיכומיו, כאילו ב"כ לא ידע שניתן לזהות הבדל בין החותמות וכי הוא זה שהיה בקשר עם הגרפולוגית, לא רק שסותרת את האמור תצהירו (סעיף 15) ועדותו (עמ' 39 שורה 23)של התובע על פיה, כי הוא עצמו פנה לגרפולוגית, אלא שהיא אף בבחינת עדות מפי ב"כ התובע במסגרת סיכומים, אשר בוודאי אינה אפשרית.

טענת התובע בסיכומיו כאילו אין תוקף למסמך שכן החותמת הוטבעה ע"י רחל והיא אינה מוסמכת לחתום, תוך הפניה לסעיף 92 ב' לפקודת השטרות, אינה רלוונטית שכן המסמך אינו שטר והפקודה אינה חלה עליו. בנוסף, הרי זאת היא בדיוק טענת הנתבע לפגם בקניין בחתימת השיק ,לאור המצג של חסן וגו' כאילו המסמך נחתם בהסכמת ובהרשאת ג'ו שיווק.

8.
חסן טען כאמור כי אין המדובר בחתימתו על המסמך - אמנם בהתאם להלכה, הנטל להוכיח אמיתות חתימה שהחותם כופר בה, מוטלת על המבקש להסתמך על החתימה. אולם, כבר נקבע כי יש
מספר דרכים להוכיח שאדם אכן חתם על מסמך, כשהדרך המקובלת הינה עדות ישירה של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים). עדותה של רחל כי נכחה במקום וראתה את חסן חותם על המסמך נמצאה כאמור מהימנה בעיני.
בנוסף, התובע לא טרח לזמן את האדם הנוסף – תאופיק, שנכח גם הוא באותה פגישה על מנת שיתמוך בטענת חסן כי לא נכתב ולא נחתם מסמך כנטען. התובע אף לא ביקש להעיד את ג'ו וגם כשג'ו זומן ע"י הנתבע, בחר שלא לחקור את ג'ו בעניין.


העובדה שהתובע לא זימן להעיד את תאופיק, לא ביקש להעיד את ג'ו ואף בחר לא לחקור אותו בעניין המסמך לאחר שזומן ע"י הנתבע, עומדת כנגד גרסת התובע וחסן, כאילו לא נחתם מסמך כאמור.
לעניין אי העדת עד רלוונטי כמעוררת חשד כי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה, ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות
בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' פ"ד מ"ז (2) 605, וכן ע"א 548/78 אלמונית ואח' נ. פלוני פ"ד ל"ח (1) 736).

לאור כל האמור, שוכנעתי כי השיק נמשך בכפוף לתנאי של השלמת העבודות וכי המסמך אכן נחתם והוטבעה בו החותמת של ג'ו שיווק במעמד מסירת השיק.

9.
אי קיום התנאי של השלמת העבודות: אדגיש כבר בתחילה כי אינני מקבלת את טענת חסן כאילו היה רק עובד שכיר אצל עיסאם. טענה זו נסתרה מכך שלטענתו לא קיבל עדיין משכורת שכן הנתבע לא שילם את מלוא התמורה. ככל שהמדובר בעובד ולא ב"מעין שותף", משכורתו לא הייתה אמורה להיות תלויה ברווחי החברה. כמו כן, מנספח א' להסכם, עולה כי חסן אף נכח בחלק מההתחשבנויות הכספיות שכן הוא חתום על שני תשלומים שבוצעו.
למרות מעמדו של חסן בחברה כאמור, חסן לא יכול היה לאשר בעדותו שהתנאי לפרעון השיק התקיים וכי העבודות הסתיימו ובתשובה לשאלה האם נכון שהעבודות לא הסתיימו השיב: "לא יודע".

חסן העיד כי תפקידו היה להיות אחראי על העובדים, ולא סביר כי בתפקידו זה לא ידע באיזה מצב הופסקה העבודה בבית הנתבע והאם הושלמה. כאחראי על העובדים וכאמור, אף מתוקף מעמדו כ"מעין שותף", ברי כי חסן אמור היה לדעת אלו עבודות העובדים צריכים לבצע ובהתאם, אף מה העבודה שטרם הושלמה.

חסן העיד כי הוא יודע שהנתבע טרם שילם על תוספות כגון בריכה ועוד קומה ואולם, אם לטענתו אינו בקיא בהסכמות לעניין העבודות שהיו אמורות להתבצע, כיצד ידע איזו עבודה נחשבה "כתוספת"?!.

גם על פי עדות
פרחאן לא הושלמו העבודות. אמנם חלק מעדותו של פרחאן הייתה בגדר עדות שמיעה, ואולם לעניין העבודות שטרם בוצעו, עדותו הינה עדות ישירה שכן פרחאן עבד בבית. גם בעדות זו יש לתמוך בגרסת הנתבע: בדיסק שהגיש הנתבע, נשמע פרחאן אומר מפורשות לרחל, כי הוא יכול להעיד רק על דברים שהוא יודע וכי : "אני יכול להגיד שהם היו אצל בבית ואני עבדתי אצלך בבית והם לא סיימו את העבודה...".

בהמשך נשמע פרחאן אומר: "אני יודע שאם את חייבת לו כסף והוא לא סיים את העבודה...".


עפ"י עדות רחל, אשר לא נסתרה בכל ראיה שהיא, העבודות בבית הגיעו עד שלב גמר השלד ללא גדרות היקפיים ויתר העבודות: "קלונסאות הם עשו, יציקת יסודות+ רצפה ראשונה, גמר עמודים+ממ"ד, גמר יציקת תקרה קומת קרקע וגמר יציקת גג ובגמר השלד, הם לא ביצעו את הגדרות ההיקפיים- פיתוח, לא עשו כלל. את גמר השלד הם סיימו, יציקות וגדרות והיקפים ושבילים הם לא עשו, טיח הם לא עשו, הם עשו עבודות חשמל רק ההתחלתיות של הכנת השלד, אותו הדבר גם באינסטלציה רק ההכנה של האינסטלציה".
(עמ' 19 שורות 5-1). מעדותה של רחל עולה כי נספח א' הראשון המצורף להסכם אשר בו
מתנוססות חתימת מקבלי התשלום, מהווה נספח התשלום הסופי (עמ' 19 שורה 29).

על פי נספח תשלומים זה, בעבור הכלונסאות שולם סך של 80,000 ₪; עבור גמר יציקת יסודות+ רצפה ראשונה שולם סך של 50,000 ₪ באמצעות שיק מס' 2057 מיום 31.3.12. עבור גמר יציקת גג קומה 1 שולם מתוך 80,000 ₪ סך של 40,000 ₪ בלבד במזומן כאשר אחיו של עיסאם, חאלד מאשר דבר קבלת הכסף. בסיום השלד כולל חומה היקפית סוכם
על סך של 80,000 ₪ בשתי המחאות ע"ס 40,000 ₪ כ"א. לסיכום ביניים: על סמך נספח א' שולם סך כולל של 250,000 ₪, עד גמר השלד.

כמו כן, וכמפורט בנספח ו'- תוספת לחוזה מיום 3.6.12, ניתנו שני השיקים שכן כאמור, בני הזוג הסכימו להקדים את מועדי התשלום של שני השיקים הללו, בתנאי שתוקם הבריכה על קומת הגג והעבודות יושלמו עד התאריך הנקוב שם. כלומר, הקדמת התשלום נועדה, מעצם הגדרתה, ליתן אשראי בטרם בוצעה העבודה, כך
עולה גם מדברי עיסאם (עמ' 46 שורה 28).

רחל הבהירה בעדותה, שגמר טיח שחור לא הושלם וחרף זאת השיק הראשון (מס' 2074 ע"ס 60,000 ₪ - נפרע (לעניין הפירעון ראה גם עדות עיסאם בעמ' 41 שורה 28). שיק 2075 ע"ס 70,000 ₪ הוחלף כאמור. הנה כי כן, בני הזוג שילמו 310,000 ₪ (60,000+250,000), כאשר עם גמר הטיח השחור שומה היה עליהם לשלם 330,000 ₪, ואולם כששלב זה לא הושלם כדבעי, בוטל השיק. ויובהר כי גם אם שלב הטיח השחור היה מושלם יתרת התמורה שהייתה נשארת עומדת ע"ס 80,000 ₪ בעבור גמר טיח לבן צבעוני פנים/חוץ (40,000 ₪); גמר עבודות חשמל (20,000 ₪); וגמר עבודות אינסטלציה (20,000 ₪)-עבודות שלא בוצעו ושסכומן עולה כאמור על סכום השיק שבוטל.

10.
בניגוד לגרסה המפורטת שהציגה רחל, גרסה הנתמכת כאמור בנספח התשלומים החתום ובנספח ו' החתום, לא הציגו התובע או עיסאם, כל ראיה לתמורה שניתנה והושלמה, לגישתם, ביחס לתשלום ע"ס 70,000 ₪. עיסאם לא הביא עמו, כרטסת הנהלת חשבונות, או יומני עבודה, או כל מסמך אחר, המצביע על החוב שנותר, לטענתו, לנתבע.
בעדותו אף השיב עיסאם: "רחל לא הייתה מחליפה את השיק אם לא ידעה שאסיים את העבודה". (עמ' 46 שורה 31).
מכאן שבעת שהוחלף השיק, העבודה טרם הושלמה וגם לגישתו, רחל חשבה שישלים את העבודה ולכן מסרה את השיק.

הטענה כאילו עיסאם ביקש להשלים את העבודה, אבל הנתבע גירש את הטייח, באופן שרירותי, על מנת למנוע את השלמת העבודה, לא רק שאינה סבירה, אלא שאף לא הוכחה. מעדות רחל והנתבע שוכנעתי כי ביקשו להשלים את בניית הבית ולא מצאתי כל טעם בגינו היו מגרשים עובדים שבאו לבצע את העבודה, אלמלא אכן הבינו כי ייאלצו לשלם באופן עצמאי לאותם עובדים. כפי שהעידה רחל: "הרגשתי שיסיימו לי את הבית, לא האמנתי שישאירו אותי בצורה כזאת . לא התחילו שום דבר שקשור בטיח. בעלי גירש את הטייח, כי הטייח אמר לנו שאנחנו נצטרך לשלם לו לפני שהוא התחיל את העבודה ודרש קודם כל כסף. אז הבנו שלא הם ממשיכים את העבודות, ושולחים בעלי מקצוע ומבטיחים להם שאנחנו נשלם להם. עיסאם כבר לא ענה לי לטלפונים". (עמ' 22 שורות 26-30).

כאמור, לא רק שעיסאם לא המציא כל ראיה לטענתו כי ניתנה תמורה ובוצעה עבודה בגין השיק, ולא רק שטענה זו נסתרה מדבריו כי הטייח גורש (ולכן ברי כי העבודה לא בוצעה), אלא שטענתו כי הטייח נשלח לבצע את העבודות כעובדו ועל חשבונו ולא כפי שטענו התובעים, לא הוכחה. למרות שעיסאם העיד כי הטייח עובד עמו עד היום ולכן מובן כי הוא יודע את פרטיו וכתובתו, לא ביקש התובע לזמנו להעיד על כך שהנתבע ורחל "סתם כך" גירשו אותו וכי לא דרש מהם תשלום עבור העבודה. בעניין זה אין אלא לשוב ולהפנות להלכה על פיה אי זימון הטייח לעדות עומדת כנגד גרסתו של עיסאם ואני מעדיפה, גם בעניין זה, את עדות הנתבע ורחל.

עוד אוסיף כי הודעות המייל שביקש התובע להגיש באמצעות עיסאם, אינן קבילות וזאת לאור ההלכה שאין להגיש מסמך, אלא באמצעות עורכו. רחל לא נחקרה ולא נשאלה אודות הודעות מייל אלו אשר נטען כי נערכו על ידה. במהלך הדיון הציג ב"כ הנתבע את ההודעות
לרחל, אשר הכחישה כי נשלחו על ידה. מאחר שרחל לא נחקרה כאמור על הודעות אלה ולא ניתנה לה אפשרות להציג את גרסתה באשר למהימנותן ומשמעותן, הן אינן קבילות ואין להתייחס אליהן.

11.
הנה כי כן, שוכנעתי כי השיק נמסר על תנאי וכי התנאי לפירעונו לא התקיים.
האם למרות זאת זכאי התובע לפירעון השיק? –
לא מצאתי לקבל את טענת התובע כי הוא זכאי לפירעון השיק מחמת היותו אוחז כשורה. עפ"י ההלכה הפסוקה גם נפרע בשטר יכול להיחשב כאוחז כשורה וזאת כאשר המושך והנפרע הם צדדים רחוקים. (ראה ע"א. 1886/97 יהודה זאב נ' זלמה פנינה, פד"י נג (1) 132). גם אם אקבל את טענת התובע, אשר לא נכח בפגישה, כי למרות שהוטבעה חותמת העסק שלו, הרי הוא עצמו לא היה שותף לעסקה ולכן הינו בגדר צד רחוק, עדיין שוכנעתי כי התובע אינו בגדר אוחז כשורה:

עפ"י סעיף 29 לפקודת השטרות קיימת חזקת אחיזה כשורה, ואולם זאת, אלא אם כן הוכח פגם בקניין וראה בעניין זה סעיף 29ב' לפקודה, על פיו: "כל אוחז שטר חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה, אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות... או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".
כלומר, חזקת אחיזה כשורה עומדת כל עוד לא הוכיח הנתבע פגם בזכות הקניין.
בנסיבות בהן השיק נמסר לאור המצג כאילו ג'ו שיווק באה בנעלי החברה וג'ולנאר ואף קיים מסמך שהוצג כחתום על ידי ג'ו שיווק, הרי המדובר בשיק שהוצא ברמאות, תוך מצג שווא. עפ"י הפקודה, במצב זה, עבר הנטל אל התובע להוכיח כי למרות הפגם בזכות הקניין, ניתן על ידו בתום לב ערך בעד השטר, "לאחר אותה רמאות או אי חוקיות".

12.
התובע לא הרים את נטל ההוכחה לעניין תום ליבו. הספקות בדבר מערכת יחסיו של התובע עם ג'ו, אשר נכח בעת מסירת השיק, פוגמת במהימנות טענתו של התובע לתום לב.
בעניין זה צודק הנתבע בטענתו בסיכומיו כי בתצהירים שהגיש התובע לא הוזכרה "משום מה" כלל נוכחות ג'ו באותה פגישה במהלכה נמסר השיק. עובדה זו מעידה על ניסיון, לכאורה להסתיר את נוכחותו של ג'ו באותה הפגישה.
הטענה כאילו ג'ו לא היה קשור כלל למסירת השיק ונכח בפגישה במקרה, נסתרה מכך שאין חולק כי רחל התקשרה דווקא אליו כעבור ימים אחדים. אם לג'ו לא היה כל קשר למסירת השיק, מדוע רחל התקשרה דווקא אליו ולא לאדם הנוסף בשם תאופיק, אשר נכח אף הוא באותה פגישה.
גם העובדה שהעסק נקרא "ג'ו שיווק ומסחר
", כשבפרסום באינטרנט מופיע מספר הטלפון של ג'ו, וכשהחותמת "הגיעה" לפגישה בה נחתם המסמך והוטבעה עליו בנוכחות ג'ו, מצביעה בסבירות על הקשר בין ג'ו לדאפר והעסק "ג'ו שיווק".
כשדאפר נשאל מדוע שם העסק הינו על שם ג'ו, השיב: "אבא בארה"ב שם קצר – ג'ו, כולנו ג'ו, בארה"ב אתה יכול שיהיה לך כמה שמות ולכן השתמשנו בזה, יש לי עסקים בארה"ב שהוא קיים בשם ג'ו". עמ' 39 שורות 1-2). אלא שג'ו עצמו לא ידע על אבא בשם ג'ו ועל כך ש"כולנו ג'ו", וכשנשאל מדוע העסק מכונה בשם הזה, השיב : "לא יודע, זה לא העסק שלי, תשאל את דאפר".
כתובת העסק ג'ו שיווק הינה בחיפה, בעוד ג'ו העיד כי דאפר מתגורר ברמת הגולן, וכי הוא עצמו מתגורר גם בחיפה (עמ' 33 שורות 24-25). גם מספר הטלפון הנייד שברשות ג'ו תואם את מספר הטלפון של "ג'ו שיווק" כפי שמופיע בפרסום באינטרנט.

כל אלה מעידים על הקשר של ג'ו לדאפר ולעסק.

בעניין זה אדגיש, כי למרות התנגדות התובע, אני מוצאת לקבל כראיה, את הפרסום באינטרנט שהציג הנתבע: עיון בתיק מעלה כי
אף אחד מהצדדים לא התאים את כתבי טענותיו להליך מהיר, ולא צירף רשימת מסמכים כנדרש בדין. משהתובע לא עמד של שמירת סדרי הדין בעניין ואף הוא לא צירף רשימת מסמכים מטעמו, ומשאף התובע עצמו ביקש להגיש בדיון שהתקיים ביום 17.6.14 מסמכים שלא גולו על ידו, אין לקבל את טענתו כי הנתבע איחר בהצגת הפרסום.
מעבר לכך, כבר נקבע בפסיקה כי למרות הוראות תקנה 114א' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, בית המשפט לא ישתמש בדרך כלל בסמכותו להפעלת הסנקציה של מניעת הגשת מסמך שלא צוין ברשימת המסמכים, זאת כל עוד המחדל לא נגרם בזדון, או במתכוון .ראה ע"א 270/86 רגובי נגד תנובה מרכז שיתופי לשיווק פדי מ"ה (1), 633, תא"מ 20270-11-09 הרי דיקמן נגד דיזנהוי יוניטורס חיפה (1984) בע"מ, ת"א 12902/04 חודידה נגד נידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ: "בית המשפט אינו משתמש בסמכותו להפעלת הסנקציה כאשר המחדל אינו נגרם בזדון או במתכוון ובעניינו לא הובאה כל ראיה כי זה אכן המקרה". במקרה דנן, כשגם התובע לא צירף לכתב טענותיו תצהיר גילוי מסמכים כנדרש בתקנות, לא מצאתי כי התנהלות הנתבע נעשתה בזדון, ואין למנוע הגשת הפרסום רק מאחר שלא גולה בכתב ההגנה.

גם עדותו של פרחאן מאשרת כי, מדובר בעסק בו באופן כלשהו מעורבים גם ג'ו וגם דאפר: "אני לא יודע אם העסק שלו או של אח שלו אבל יש
להם
עסק כזה"
( עמ' 14 שורות 21-22) וכן:" יש
להם
עסק כזה, של מי העסק אני לא יודע
" (עמ' 14 שורה 31), ובהמשך אישר כי עיסאם התייחס לחובות של שניהם: "הוא (עיסאם-ר.א) אמר לי שהוא החזיר את החובות לג'ו שיווק,
דאפר ויוסף
ושהוא לא חייב להם יותר כסף".
עמ' 15 שורות 3-4.

13.
מלבד הקשר בין ג'ו (שנכח בפגישה ולכאורה, החותמת הגיעה באמצעותו), לבין דאפר, שוכנעתי גם כי דאפר ידע על מצבו הכלכלי הקשה של עיסאם, ולכן היה צריך לדעת כי עיסאם לא יכול היה לספק את תמורת השיק. בעניין זה ראה עדות חסן על כי היה ידוע שלחברת הבניה של עיסאם קשיים כלכליים, וכי עיסאם הקים חברה חדשה שאינה על שמו, שכן לא יכול היה לבצע עבודות על שמו. ראה גם עדותו על כי עצם העובדה שעיסאם לא שילם משכורות בזמן, מעידה על קשיים.
חסן אישר כי כולם (כל בני המשפחה ומכאן שגם דאפר), יודעים מה המצב הכלכלי של עיסאם ואישר: "נכון זה נותן מוטיבציה לעזור לו". (עמ' 6 שורה 24).
בעניין זה אוסיף, כי מעדות עיסאם עלה שהשיק נמסר לדאפר בגין חוב מצטבר של 6 חודשים, דבר המעיד אף הוא על קשייו הכלכליים של עיסאם. גם בעדותו של עיסאם כי דאפר סירב תחילה לקבל את השיק, יש כדי להצביע על ידיעתו של דאפר, הן על הפגם במסירת השיק, והן על החשש כי תמורתו לא שולמה, שכן מחד הסכים דאפר לחכות בגביית החוב 6 חודשים, ואולם מאידך, סירב לקבל שיק שמועד פירעונו בסה"כ לעוד 20 יום. אלמלא החשש כאמור, מדוע סירב דאפר לקבל את השיק?!
עיקרון תום הלב לא רק שנדרש כתנאי לאחיזה כשורה, אלא הפך לעיקרון על במשפט הישראלי. עפ"י הפסיקה יש לבחון את התנהגות האוחז בשיק עפ"י המבחן האובייקטיבי. בהתאם נקבע כי במקרה המתאים, כשהטוען לאחיזה כשורה חשד בסתר ליבו כי משהוא אינו כשורה ואולם נמנע מלשאול, שכן חשש ששאלותיו יביאו לגילוי העובדות לאשורן, במקרים כאלה ייפגם תום ליבו של האוחז.
בפסיקה נקבע כי אם היה בנסיבות משהוא המעורר חשד, לא יוכל האוחז לעצום את עיניו, לא לבדוק ולרחוץ בניקיון כפיו (ה"מ י"ם 830/78 ד"ר מיכאל דאוד נגד האחים אלה ירושלים בע"מ).

הקרבה המשפחתית בין ג'ו לדאפר ועיסאם, נוכחות ג'ו בפגישה במסגרתה נמסר השיק, תוך הטבעת חותמת "ג'ו שיווק" על מסמך המאשר כי תנאי לפירעון השיק הוא השלמת העבודות, העובדה שדאפר לא הסכים בתחילה לקבל את השיק וידע על מצבו הכלכלי הקשה של עיסאם, כל אלו מעידים על כך שהתובע לא נהג בתום לב בעת שנטל את השיק.
מכל מקום, לאור נטל הראיה המוטל על התובע (בנסיבות בהם שוכנעתי כאמור כי נפל פגם קנייני בהוצאת השיק), ברי כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להצביע על תום ליבו.

14.
גם הערך שנתן התובע, לטענתו, כתמורה לשיק, אינו נקי מספקות: התובע ועיסאם בחרו שלא להציג כרטסות הנהלת חשבונות המצביעות על קיום החוב הנטען לג'וי שיווק.
גם הוצאת חשבוניות כפולות, אלו שצורפו לבקשה לביצוע השיק
ואלו שצורפו לתצהיר דאפר, מעוררת חשד ביחס לאותנטיות של החשבוניות, ועל כך שהוכנו בדיעבד לצורך התביעה.
לא מצאתי לתת אמון בטענת דאפר כאילו החשבוניות הראשונות בוטלו לאור בקשת עיסאם לקבל את השיק, שהרי למרות זאת כאמור, החשבוניות הראשונות (שכאילו כבר בוטלו), צורפו על ידו לבקשה לביצוע השיק.
זאת ועוד, טענת דאפר הייתה כי החוב בגינו נמסר השיק מורכב מסך של 47,041 ₪ - חוב של החברה, ובנוסף חוב אישי של עיסאם עבור קניות אישיות לבני משפחתו ועובדיו אשר עיסאם התחייב לפרוע (סעיף 4 לתצהיר דאפר). אולם, עיסאם כלל לא זכר שלקח על עצמו חובות אלו והתחייב לשלם חובות של עובדיו (עמ' 46 שורות 6-7).

כשנשאל בעניין החוב הפנה עיסאם לכרטסת, אלא שכרטסת כאמור לא הוצגה, לא ע"י עיסאם ולא ע"י התובע. החזקה הראייתית בדבר הימנעות צד מהבאת ראיה רלוונטית, קובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא הייתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גרסת הצד שכנגד.
"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מ"ד (4) 595.
לפיכך אי הצגת הכרטסת עומדת כנגד גרסת דאפר ועיסאם לחוב, בגינו נמסר השיק לדאפר.

עוד אוסיף, כי בהמשך השיב עיסאם מפורשות כי למעשה כלל אינו חייב לדאפר, וכי אם תדחה התביעה, בכל מקרה לא ישלם לדאפר את החוב, גם כי אין לו איך לשלם, וגם כי: "אני לא חייב לו כלום".

15.
לאור כל האמור, שוכנעתי כי המדובר בשיק שנמשך על תנאי וכי התנאי לא התקיים. עוד שוכנעתי כי נפל פגם קנייני במסירת השיק עקב המצג השקרי שהוצג לנתבע ולרחל
ע"י חסן וג'ו.
משהתובע לא השכיל להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת אחיזה כשורה (לעניין תום ליבו והערך שניתן בעד השיק), דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪.













ניתן היום,
כ"ז סיוון תשע"ד, 25 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 33298-12/12 ג'ו שיווק ומסחר נ' אבי הראל (פורסם ב-ֽ 25/06/2014)