פסקי דין על יוסף הרוש | פסקי דין על אלדד כהן | פסקי דין על דורית כהן | פסקי דין על שניהם |

37566-10/13 תאמ     26/06/2014




תאמ 37566-10/13 יוסף הרוש נ' אלדד כהן, דורית כהן, שניהם








בית משפט השלום בחיפה



תא"מ 37566-10-13 הרוש נ' כהן ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כבוד השופט אורי גולדקורן



התובע
יוסף הרוש
, ת"ז 079399036
ע"י ב"כ עו"ד רן לוין



נגד

הנתבעים
1.
אלדד כהן
,
ת"ז 058891433
2.

דורית כהן
, ת"ז 022592836
שניהם
ע"י ב"כ עו"ד אסף כהן




פסק דין



1.
תוכנו של הסכם בין מזמינים לבין קבלן אלומיניום, שאלת הפרתו של ההסכם וקביעת יתרת חובם של המזמינים -
בסוגיות עובדתיות אלו עוסק

פסק דין
זה.

כתב התביעה

2.
תמצית הגרסה שהועלתה כתב התביעה בסדר דין מהיר הינה כדלקמן: ביום 7.8.2013 נכרת בין הנתבעים לבין התובע הסכם לביצוע עבודות אלומיניום בדירתם, בתמורה לתשלום 24,000 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף (ובסך הכל - 28,320 ₪). בעת כריתת הה סכם שילמו הנתבעים לתובע 9,000 ₪ על חשבון מהתמורה. על גבי טופס הזמנת העבודה שהוציא התובע במועד זה (
ת/1
) נכתב:

"3 יחידות מונובלוק תריס אור, מנוע. בכל יחידה 2 הזזה זכוכית ביטחון, ורשת הזזה. כולל פירוק ישן דגם 7300, גוון - 2050".


בשלב מאוחר יותר, לאחר שהתובע סיים לייצר במפעלו את פריטי ההזמנה, הוא נעתר לבקשת הנתבעים לשינוי פריטי ההזמנה, באופן שבמקום שני חלונות רשת יבואו שלושה חלונות הזזה. הוא הבהיר לנתבעים כי
עלול להיווצר קושי בקבלת גוון צבע זהה לגוון שהוכן לפריטי ההזמנה המקורית, וכי השינוי כרוך בתוספת תשלום בסך 1,700 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף.

לאחר שהורכבו עבודות האלומיניום בדירת הנתבעים, למעט הרכבת "כנפיים" במטבח, שילמו הנתבעים לתובע סכום נוסף של 12,000 ₪ (ובגין תשלום זה הוא הפיק ביום 18.8.2013 קבלה), אולם סירבו לשלם את יתרת
התמורה. לפיכך, הוגשה נגדם התביעה לתשלום יתרת החוב בסך 9,326 ₪.

כתב ההגנה

3.
הנתבעים כפרו בתוכן ההסכם כפי שהוצג בכתב התביעה
ואף בחבות הנטענת. הם העלו את
הטענות הבאות:

(א)
תנאי ההזמנה של עבודות האלומיניום, שנערכה ביוני 2013, והמשתקפים בשרטוט (
נ/1
) שנערך על-ידי התובע ועליו הוסיף הנתבע מס' 1 (להלן:
הנתבע
) הערות משלו, כללו התחייבות של התובע (שהציג עצמו כלפיהם כמתקין מורשה של חברת "קליל") לאספקת פריטים מתוצרת "קליל" וזכוכית מסוג "אנטי-סן". כן הוסכם כי התמורה תהא 23,000 ₪ בלבד;

(ב)
התובע הפר את ההסכם מאחר ולא סיפק פריטי אלומיניום מתוצרת "קליל" ואף לא זכוכית מסוג "אנטי סן";

(ג) בעקבות הרכבת פריטי האלומיניום בדירת הנתבעים התגלו בהם הפגמים הבאים: צבע מתכלה ובלתי אחיד, בצד החיצוני של דלת המרפסת לא היו ידיות אחיזה, לא הותקן שקע לידית הדלת, הפרופילים היו שרוטים ולא הותקן שקע בידית. התובע, בפני
ו הוצגו הפגמים ביום 23.8.2013, סירב לתקן אותם.

(ד)
התמורה בסך 23,000 ₪ שולמה במלואה על-ידי הנתבעים: 11,000 ₪ שולמו ימים אחדים לאחר 26.6.2013,
ו- 12,000
₪ שולמו ביום 4.8.2013, עוד בטרם הושלמה ההתקנה.

על אף נכונותם של הנתבעים לשלם לתובע סכום נוסף של 2,000 ₪, בכפוף לתיקון הליקויים, סירב התובע לתקנם, ואף איים על הנתבעים.

תוכן ההסכם בין הצדדים

4.
בין הצדדים קיימת מחלוקת אודות תוכן הזמנת העבודה. הם חלוקים על מועד ההסכם של הזמנת העבודות, על תנאיו ועל מחיר התמורה. כמתואר לעיל, לא נערך הסכם בכתב, וכל שהוגש כראיה הינו שרטוט (
נ/1
), שאותו הציגו הנתבעים. לדברי התובע, בהיותו בביתם של הנתבעים הוא מסר להם את השרטוט אשר נכתב על-ידו למעט תוספות בכתב של הנתבע (עמ' 11). באשר לעיתוי המסירה של השרטוט הוא אמר:

"אני באתי אליהם. אני לא זוכר תאריכים מדויקים. אני באתי אליהם הביתה, למרות שהחומר היה חתוך ומעובד" (עמ' 8).


לטענת הנתבע, ההתקשרות עם התובע, שקיבלה ביטוי בשרטוט נערכה ביוני 2013 (עמ' 19). הוא שלל את הטענה כי ההתקשרות נעשתה בסמוך ליום 7.8.2013, הוא המועד בו הפיק התובע את טופס הזמנת העבודה (
ת/1
), בנימוק שבתקופה זו היו הנתבעים בחוץ לארץ. כפי שנראה מיד, טופס הזמנת העבודה הוצא על-ידי התובע לאחר שסוכם על שינויים, ואינו משקף את ההסכמות בנקודת הזמן של ההתקשרות הראשונית.

המסקנה עד כה היא כי התובע לא הוכיח התובע את מועד ההתקשרות.

5.
הנתבעים גרסו כי תנאי בסיסי להסכם היה אספקתם של מוצרים מתוצרת "קליל". הנתבע העיד בחקירתו הנגדית:

"אני ראיתי אצל אחי תריסים, אמרתי כמו אצל אחי, אבל הבהרתי שאני בבית רוצה קליל" (עמ' 19);

"זה מה שסגרנו ודיברנו על קליל" (שם).

בעוד שבסעיף 12 לכתב ההגנה בסדר דין מהיר, שהנתבע אישר את נכונותו בתצהירו, נאמר כי "כעולה מהשרטוט, התחייב התובע לספק אלומיניום מתוצרת קליל ..", הרי בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי אותם רישומים בכתב יד על גבי השרטוט המתייחסים ל"קליל" ("קליל כמו בבית של מידד", "קליל", "אנטי-סאן מחוסם", "בלגי קליל", "7,300 קליל") נרשמו על-ידו ולא על-ידי התובע.

לעומתו גרס התובע:

"אני לא מורשה של קליל ... אני לא ציינתי. אני לא זוכר אם אמרתי את זה" (עמ' 12);
"איפה רשום שהבטחתי להם צבע קליל?" (שם).


הטענה כי סוכם על מוצרי קליל בלבד (כמבוא לטענת הנתבעים להפרת ההסכם על-ידי התובע), שאינה מעוגנת בכתובים, לא הוכחה על-ידי הנתבעים.
במאמר מוסגר יוער כי טענת הנתבעים לקיומו של תנאי זה בהסכם, והפרתו על-ידי התובע, אינה מתיישבת עם הסבירות וההיגיון של טענה אחרת שלהם, ולפיה הם
שילמו לתובע את מלוא התמורה המוסכמת, על אף שהפר תנאי כה בסיסי.

6.
בכתב התביעה נטען כי סוכם על תמורה של 24,000 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף. כראיה, הוצג טופס הזמנת העבודה (
ת/1
), שנושא את חתימת התובע לבדו, ללא חתימת הנתבעים. הנתבעים כפרו בכך, וטענו כי התמורה המוסכמת הייתה 23,000 ₪.

בחקירה נגדית של התובע הוא טען כי התמורה המוסכמת הינה בסכום נמוך יותר מזה שצוין בכתב התביעה, והודה כי טופס הזמנת העבודה מיום 7.8.2013 (
ת/1
) הוצא על-ידו
בעקבות שינויים
בהזמנה המקורית. משמע - שהסכום הנקוב בטופס זה (24,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף) אינו משקף את ההסכמה המקורית.


בהתייחסו להזמנת העבודה שהוציא התובע במשרדו, ובה נרשם התאריך 7.8.13, הוא אמר:
"הזמנת עבודה הוצאתי ב-7.8.13 והם נסעו לחו"ל וכמה ימים לפני זה הם הזמינו את העבודה ואת הזמנת העבודה הוצאתי כשהם היו בחו"ל או לא בחו"ל, אינני יודע. כמה ימים לפני כן אני סגרתי איתם על עבודה" (עמ' 8).

כשנשאל מהו הסכום שהיה אמור לקבל מהנתבעים, עיין בשרטוט (
נ/1
) ואמר:

"אני מעריך בערך איזה 20,000 ₪ כולל מע"מ בערך. ללא השינויים. כולל מע"מ בערך 21,000, לא כולל מע"מ. בפועל קיבלתי 21,000 ₪. יש את התוספות. 3,000 ₪ תוספות" (עמ' 14).

וכשנשאל: "כלומר, שמגיע לך רק עוד 3,000 ₪", השיב: "פלוס מע"מ". כשנשאל שוב: "אתה כרגע אמרת שהיתרה היא 3,000 ₪ + מע"מ", שינה טעמו והשיב:

"כוונתי פלוס מע"מ על כל העבודה, כולל מע"מ,
28,320 ₪" (עמ' 15).

כאמור, סכום זה (28,320 ₪) לקוח מטופס הזמנת העבודה (
ת/1
) מיום 7.8.2013. מכאן עולה כי טופס זה כולל אף את התוספות שנתבקשו. אישוש לכך קיים בדברי התובע:
"... ואז היו פה שינויים. הזמנתי עוד פעם חומר
והתוספת בהזמנת עבודה נרשמה בהזמנת עבודה

ת/1
" (עמ' 10).


בכתב ההגנה נטען כי התמורה המוסכמת הייתה 23,000 ₪. היא אושרה בתצהיר הנתבע ולא הופרכה בחקירה הנגדית.

משהופרכה בחקירה הנגדית אמיתות גרסת התובע באשר לתמורה המוסכמת, אין ליתן לה עדיפות על פני גרסת הנתבעים. המסקנה היא כי יש ליתן עדיפות לגרסת הנתבעים, לפיה התמורה המוסכמת (
לפני שינויים ותוספות
) עמדה על 23,000 ₪.

שינויים ותוספות

7.

לא הוצג סיכום בכתב אודות תוספות ושינויים. התובע העיד כי הנתבעים ביקשו לשנות את הסיכום המקורי, באופן שבמקום שני חלונות הזזה וחלון רשת יותקנו שלושה חלונות הזזה ללא רשת (עמ' 11). בעוד שבכתב התביעה צוין כי התוספות הן בסך 1,700 ₪ בצירוף מס-ערך-מוסף, הרי בחקירתו הנגדית אמר התובע כי התוספות הן בסך 3,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף (עמ' 14).

הנתבע לא כפר בכך שנעשו שינויים בהזמנה, אך טען למעשה כי לא היה סיכום באשר לעלותם:

"בוצע במקום שתי חלונות עם רשת הוא עשה חלון. כל עוד שלא ביצעו הוא לא ביקש תוספת. אם הייתה תוספת הוא היה צריך להציג קבלה ולבקש ... אני הייתי צריך לחתום לו" (עמ' 21).

8.
מי שתובע תשלום עבור שינויים (הפרש מחיר בין חלון הזזה לחלון רשת) – עליו נטל ההוכחה לסכום המגיע. התובע דיבר בשני קולות, ולא המציא אסמכתא להפרשי המחיר עבורם דרש תוספת מחיר. היה עליו הוכיח מהו הסכום שסוכם, או למצער להוכיח מהו הסכום הראוי עקב עלויות גבוהות יותר של התקנת חלון הזזה לעומת חלון רשת. מי שהביא רווח והצלה לתובע בנקודה זו הינם
דווקא הנתבעים, אשר בסעיף 23 לכתב ההגנה ציינו כי על אף נכונותם של לשלם לתובע
סכום נוסף של 2,000 ₪
, בכפוף לתיקון הליקויים, סירב התובע לתקנם, ואף איים עליהם. עולה מכך, כי הנתבעים, שהכירו בכך שבוצעו שינויים לעומת ההזמנה המקורית, הסכימו לשלם 2,000 ₪ בגינם. סכום זה הינו, בקירוב, 1,700 ש"ח בתוספת מס-ערך-מוסף, שנזכר בכתב התביעה כעלות השינויים.




ליקויים בעבודות האלומיניום

9.
הנתבעים לא הוכיחו קיומם של ליקויים בעבודת התובע, אותם פירטו בכתב התביעה, ואף לא את עלותם של ליקויים אלו. אמנם הודאה עקיפה בקיומם של ליקויים מצויה בדברי התובע:

"שלחתי פועלים לתקן להם בבית לבצע תיקונים ואחרי זה הבנתי שנכנסתי לבעיה איתו אז החלטתי לתבוע" (עמ' 13).

אולם מדברים אלו אף עולה כי הליקויים תוקנו.

תשלום התמורה

10.
קבענו מהי התמורה המוסכמת (23,000 ₪) ואף את עלות השינויים (2,000 ₪).
הגענו למסקנה כי לא הוכחה הפרה של התובע את הסכם הזמנת העבודות ולא הוכחו ליקויים באותן עבודות. נותרנו עם שאלת המפתח - אילו סכומים שולמו על-ידי הנתבעים לתובע. התובע הוא שתובע את יתרת החוב המגיעה לו. חל, איפוא, הכלל הראייתי של "המוציא מחברו - עליו הראיה".

11.
בכתב התביעה נטען כי הנתבעים שילמו לתובע שני תשלומים: 9,000 ₪ ו-12,000 ש"ח. כאסמכתא לתשלום 9,000 ₪ הציג התובע את טופס הזמנת העבודה מיום 7.8.2013 (
ת/1
), בו נרשם על-ידו "7/8/13 9000 מזומן ע'ח", וכאסמכתא לתשלום 12,000 ₪ הוא הציג קבלה מס' 0196 מיום 18.8.2013 (
ת/2
), אשר הוא הודה כי המקור שלה נותר אצלו ולא נמסר לנתבעים. בחקירתו הנגדית התובע אישר כי הכספים שקיבל מהנתבעים הינם בסך כולל של 21,000 ₪ והם התקבלו כמזומן (עמ' 14).

דבריו, לפיהם התשלום הראשון בסך 9,000 ₪ שולם לו על-ידי הנתבעים שלושה או ארבעה ימים לפני שהוציא ביום 7.8.2013 את טופס הזמנת העבודה (
ת/1
) (עמ' 8), אינם סבירים, שהרי ראינו לעיל כי הוא העיד שטופס זה הוצא על-ידו רק לאחר שבוצעו שינויים בהזמנה המקורית. אין זה סביר שהוא המתין עד למועד ביצוע השינויים כדי לדרוש ולקבל תשלום
ראשון
עבור העבודות שהוזמנו.

באשר לתשלום השני של 12,000 ₪, המשתקף בקבלה שהוציא
התובע ביום 18.8.2013 (ת/2), הוא אישר בחקירתו הנגדית כי המקור שלה
נמצא עדיין ברשותו, דהיינו - לא נמסר לתובעים, והוסיף:

"שמונים אחוז מהעסקים לא מקבלים את הקבלות" (עמ' 15).

בא-כוח הנתבעים גרס כי מדובר ב"קבלה" שהוצאה על-ידי התובע לקראת המשפט, שמעולם לא נמסרה לנתבעים, ואין היא משקפת את שהתרחש במציאות.

12.
בעוד שהתובע טען כי שולם לו סך כולל של 21,000 ₪, טענו הנתבעים כי שילמו לו 23,000 ₪.
בחקירתו הנגדית הכחיש הנתבע כי שילם לתובע 9,000 ש"ח באוגוסט 2013, וטען כי בסמוך למועד בו נערך השרטוט (
נ/1
), ביום 25.6.2013, שולם על-ידו לתובע סך 11,000 ₪ במזומן.
בעמ' 20 הוסיף הנתבע
כי התובע נלווה אליו, עת הוא ניגש למכשיר הכספומט למשוך סכום זה.

תחילה הוא העיד כי סכום נוסף בסך 12,000 ₪ שולם לתובע "ממש סמוך לתחילת העבודה, אם אני לא טועה 23.6" (עמ' 21), ואחר כך העיד כי סכום זה שולם "לא בסוף העבודה, אלא תוך כדי עבודה ... העבודה לא הסתיימה" (עמ' 22).

13.
הן עדות התובע והן עדות הנתבע אודות סכומים ששולמו לתובע מעלות תמיהות ואינן מעוררות אמון רב. על התובע, הטוען כי לא שולמה לו מלוא התמורה, מוטל נטל ההוכחה. עליו להוכיח עובדה שלילית. כידוע, בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות (ע"א 296/82
נבנצאל נ' ג'רסי
, פ"ד מ(3) 281 (1986); ע"א 7303/01
עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל
, פ"ד נז(2) 847 (2003)). אולם לאור שינוי גרסאות התובע לגבי יתרת החוב, ומשהודה כי קיבל סכומים במזומן בלבד, וכי אף אינו נוהג לספק קבלות למשלם, הוא לא
הצביע על ראיה משכנעת התומכת בגרסתו לפיה שולמו
לו רק 21,000 ₪, ולא 23,000 ₪, כטענת הנתבעים. משלא הוכיח את עדיפות גרסתו בענין זה, מתקבלת גרסת הנתבעים לפיה הם שילמו לו סך כולל של 23,000 ₪.

14.
חולשת גרסתו של התובע באה לביטוי בשינוי גרסה תכופים, עת נשאל על יתרת החוב המגיעה לו. כמתואר לעיל, בחקירתו הנגדית אמר תחילה התובע כי היתרה המגיעה לו הינה 3,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף, ובהמשך אמר כי מגיע לו בגין התוספות סך 3,000 ₪ בתוספת מס-ערך-מוסף המחושב על מלוא הסכום של 24,000 ₪ (קרי, התמורה הבסיסית ביחד עם התוספות).

כשנשאל שוב: "אתה כרגע אמרת שהיתרה היא 3,000 ₪ + מע"מ", שינה טעמו והשיב:

"כוונתי פלוס מע"מ על כל העבודה, כולל מע"מ,
28,320 ₪" (עמ' 15).

שינויי גרסאות אלו, שבאו "בתנועה" ותוך כדי המשך החקירה הנגדית, אינם מעוררי אמון ואין לקבלם.

התוצאה

15.
משקבענו כי התמורה המוסכמת הינה 23,000 ₪ ותמורת השינויים הינה 2,000 ₪, וכי הנתבעים שילמו לתובע 23,000 ₪, הרי שהם נותרו חייבים לתובע סך 2,000 ₪.

16.
הנני מורה כדלקמן:

(א)
הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובע 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

(ב)
משנדחתה מרבית התביעה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 37566-10/13 יוסף הרוש נ' אלדד כהן, דורית כהן, שניהם (פורסם ב-ֽ 26/06/2014)