פסקי דין על שאולוב מורד | פסקי דין על אברהם לב |

3006/04 פ     21/12/2004




פ 3006/04 מדינת ישראל נ' שאולוב מורד, אברהם לב




7
בתי המשפט

פ 003006/04
בית משפט השלום באר שבע
21/12/2004
תאריך:
השופט יעקב שפסר

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
סימונה ויניק

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. שאולוב מורד

2. אברהם לב
הנאשם
סוזי שלו

ע"י ב"כ עו"ד
גזר דין
א. א. רקע

הנאשמים הודו והורשעו במיוחס להם בכתב האישום כדלקמן: הנאשם 1, הורשע בהסעה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(א)(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה"). הנאשם 2 הורשע בהעסקה שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12א(ב) לחוק הכניסה.

ב. טיעוני הצדדים

במסגרת הטיעונים לעונש, טען ב"כ המאשימה, כי מדיניות הענישה בעבירות מהסוג שלפנינו היא מאסר בפועל, זאת גם כאשר מדובר באנשים ללא עבר פלילי. טענת נאשם 1, כי הוציא את העובדים הזרים משטח ישראל לכיוון השטחים ובכך יש כדי להקל בעונשו, אין בה ממש.

לאור העובדה כי הנאשמים אפשרו את שהייתם, העסקתם והלנתם של השוהים הבלתי חוקיים דבר המעודד כניסת שב"חים לארץ, הרי שביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשמים מאסר בפועל, מאסר מותנה וכן קנסות ההולמים את חומרת העבירה.

ב"כ הנאשמים טענה, כי אין חומרה מיוחדת במעשיו של הנאשם 1, שכן הוא לא הסיע את השבח"ים עבור כסף וכן כיוון הנסיעה ויעודה, יש בהם כדי ללמד, כי עשה מעשה זה שלא לשם רווח, אלא מטוב ליבו כדי לסייע לאלה לחזור לבתיהם. כמו כן עברו הפלילי אינו רלוונטי, כמו גם העובדה כי אין דרכו בפשיעה וכי הוא אב ל-3 ילדים.

ביחס לנאשם 2, טענה באת כוחם, כי כלל חומר החקירה נגדו ובכלל זה אף הראיות שהביאו להגשת כתב אישום זה כנגדו, עלו כולם מהודעתו שלו במשטרה ולא כחלק מחקירה נגדו. גזר דין מחמיר כנגדו, עשוי להשפיע על כלל עובדיו. בסיכום פירטה את מעלותיו וזכויותיו הרבות, לחברה ולמדינה.

ב"כ הנאשמים ציינה, כי מחמת טעות יחידה של הנאשם, ניצב כל עברו על כף המאזניים אל מול העבירה היחידה שביצע, והרי הכלל הוא כי הענישה היא סובייקטיבית ולא כוללנית. לכך צירפה פסיקה שונה, המראה מגמות שונות ביחס לרמת הענישה.

שני הנאשמים הביעו חרטה.

ג. דיון

תמים דעים אני עם טענות ב"כ המאשימה, כי קיימת חומרה יתרה בימים אלו, בעבירות נשוא תיק זה. שעה שמצויים אנו במלחמה מתמדת כנגד הטרור, המוצא דרכים שונות ומגוונות לחדור לשטח המדינה ואף מצליח למרבה הצער לעשות כך לעיתים, בין היתר, בעזרת פעילות כמתואר בכתב האישום נשוא עניננו, המעודדת ומסייעת לדורשי עבודה מהשטחים, להיכנס לשטחי המדינה, ומעצימה את התופעה תוך הכבדה על המערכת הביטחונית. נאמר לא אחת כי יש להחמיר עם עבריינים העוברים על חוק הכניסה. ההכבדה העצומה הנופלת על רשויות הצבא והמשטרה, מבוטאת בכך שאין הם יכולים למקד מאמציהם לאיתור חוליות טרור, וצריכים הם להעמיד משאבים כלכליים ואנושיים רבים, אף כלפי אנשים שפניהם מועדות לחיפוש עבודה, ולא לשם ביצוע פיגועים. אין צורך לומר, כי הצלחה בכניסה לישראל, מביאה אף לידי הגברת המוטיבציה אצל מנועי כניסה נוספים, לנסות ולהכנס בשערי המדינה, שלא כדין ותוך הטלת נטל בלתי סביר על רשויות הבטחון והחברה בארץ. דברים ברוח זו, ביטאתי לא אחת בפסקי דין שונים שנתתי, (ר' לדוגמא לאחרונה ת.פ. 2996/04 לשכת תביעות מרחב נגב-באר שבע נ' אבו עפאש יוסף ואח' (לא פורסם)). לעניין זה, יפים דבריו של כב' השופט טירקל ברע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(1), 769 :

"כאמור לעיל הועבר הדיון בבקשה שלפנינו למותב תלתא "כדי להבהיר מה רמת הענישה הראויה בעבירות מהסוג הנדון". סבורני כי דברו של המחוקק וקולם של הפיגועים מחייבים את בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר. דברים אמורים במעשי עבירה העלולים להוליד מעשי זוועה נוראים ועל התגובה העונשית להיות חמורה וקשה. אם לא עומדות לעבריין נסיבות יוצאות מגדר הרגיל, יש לגזור עליו - ואפילו הוא אדם מן הישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהו - עונש מאסר לריצוי בפועל, בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים, כאמור לעיל."

דברים אלה מקבלים משנה תוקף, נוכח פסיקת בית המשפט העליון ברע"פ 6071/04 חאזם חוויס נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(3), 78 , שניתן אך לאחרונה (11.7.04), ובו נאמר -

"אכן, עברו של המבקש נקי ממעורבות בפלילים, אולם, התופעה של הלנת שוהים בלתי חוקיים נפוצה היא גם אצל אנשים מן היישוב, אשר מטעמים של שיקולים כלכליים או בצע כסף, מניחים לפתחו של הציבור סכנה שחומרתה מופלגת. את נכונותם של המבקש ודומיו לסייע לשוהים בלתי חוקיים, מנצלים גורמים עוינים לפעולות טרור קשות, שאת מחירן שילמו רבים בחייהם, ואחרים נושאים את צלקותיהם על גופם. גורמי הביטחון ואכיפת החוק התריעו וחזרו והתריעו מפני הלנה והעסקה של שוהים בלתי חוקיים, אולם נראה כי המסר לא נקלט דיו ורבים מוסיפים לחטוא בכך. במצב זה מצווה מערכת המשפט לתרום את חלקה כדי להילחם בתופעה זו, ועל כן אין מנוס מגזירתם של עונשי מאסר בפועל מתוך תקווה שאלה ירתיעו את הרבים."

ברע"פ 3511/04 יוסף רפידי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(2), 327, נדחה ערעורו של הנאשם אודות חומרת הענישה, שעה שהורשע בגין הסעה שלא כדין, כפי ענייננו של הנאשם 1 אצלנו, ונגזר עליו מאסר לתקופה של 30 ימים לריצוי בפועל ומאסר על תנאי לתקופה של ששה חודשים. בית המשפט העליון הבהיר בנסיבות הדחייה, כי "לא למותר להוסיף כי המעשה שבו הורשע המבקש הוא חמור הואיל וכרוכה בו סכנה לבטחון הציבור."

ברע"פ 3405/04 דוד פרץ נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(2), 84, הורשע הנאשם בהעסקה שלא כדין של 2 פועלים, ונדון ל-3 חודשי מאסר בפועל. נסיבות דומות מאוד הופיעו ברע"פ 2191/04 מאג'ד חביש נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(1), 3417, במקרים אלו, לא ראה לנכון בית המשפט העליון להתערב ברמת הענישה. אף ברע"פ 10314/03 מוחמד גאלולי נ' מדינת ישראל
, תק-על 2003(4), 197 , הורשע הנאשם בעבירת הסעה שלא כדין, בבית משפט השלום, ונגזרו עליו מאסר על תנאי, קנס והתחייבות, והכל בשל נסיבות מקלות כגון העדר עבר פלילי, גילו הצעיר של הנאשם ונטל פרנסת המשפחה. גזר דין זה שונה במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי, והושת על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 4 חודשים. בית המשפט העליון, ראה לנכון לדחות את הערעור בערכאה השלישית, והוסיף -

"עונש זה הוא, כאמור, עונש מתון וסביר התואם את רמת הענישה במקרים כגון דא ואין מקום להתערב בו".

היריעה קצרה מלהכיל את מגוון פסקי הדין השונים שניתנו בגין עבירות על חוק הכניסה, וראוי לציון לענין זה אף

פסק דין
שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ע"י כב' הנשיא פלפל, ובהסכמת חבריו להרכב, כב' השופטים הנדל וכץ, הסוקר באופן נרחב את מדיניות הענישה בנושא השהיה הבלתי חוקית (ע"פ (ב"ש) 7437/04 מדינת ישראל
נ' גטאס מחמד ואח' מיום 14.11.04 וטרם פורסם). נראה לי איפוא, כי אכן הכלל שנקבע בפרשת ח'טיב, רלוונטי אף היום ולא נגרע ממנו עם השנים. לא למותר לציין, כי הפסיקה אליה הפנתה ב"כ הנאשם, פסיקה שונה מבתי משפט שלום שונים, אינה מחייבת ואף איננה מנחה, זאת בניגוד לאזכורים לעיל.

בצד המקום הניתן לנסיבות האישיות המקלות של הנאשמים, כמו גם עקרון הענישה האינדיבידואלית, הרי שאין לשכוח את השיקולים העומדים ביסוד מצב הענינים הבטחוני היום, מה עוד שנאשמים הפועלים למעשה לשם הפקת רווח כלכלי עצמי, מסכנים בכך את יתר הציבור בלא משים לסכנה הגלומה בעבירות אלה, ומעלים את הצורך לתת ביטוי עודף לאינטרס הציבורי בענישת עבריינים בהסעה שלא כדין, כמו גם בהעסקתם.

יתרה מכך, להשקפת עולמי, אם בעבירות שוהה בלתי חוקי שנכנס לתחומי המדינה לצורכי עבודה בלבד, על רקע מצוקה כלכלית קשה ובלא שנתלוותה לעניינו עבירה נוספת כלשהיא, עומדת רמת הענישה על מאסר בפועל בין שלושה לארבעה חודשים, הרי שאין זה מוסרי ואין זה צודק, להקל עם תושבי המדינה, המסיעים, המעסיקים והמלינים את אותם השב"חים, אשר דווקא הם צריכים להיות מודעים לגודל הסכנה ודווקא מהם הייתי מצפה ליתר אחריות בנושא זה. זו גם השקפת המחוקק אשר קבע עונש כפול למספק השרות היינו המסיע והמלין ביחס לשב"ח עצמו.

אכן, מעיון ברישום הפלילי של הנאשם 1, עולה כי אין קשר בין העבירה המופיעה שם לעבירה נשוא ענייננו, וכי אכן עבר זמן ניכר מהרשעתו אז ועד היום. נראה, כי הנאשם אכן שיקם עצמו וכעת הינו נשוי, אב לילדים ועובד בעבודה מסודרת. בנסיבות אלה לא אביא בחשבון את הרישום האמור בנוגע לעברו של הנאשם 1.

על אף שאין, לדעתי, בעובדה שהנאשם 1 פעל להוצאת הפועלים אל מחוץ למדינה כדי לשנות מחומרת העבירה שבוצעה, הרי שמקריאת רע"פ 4602/04 יצחק נאג'י נ' מדינת ישראל
, תק-על 2004(2), 1604, נראה לי בכל הכבוד, כי הסיבה להימנעות מלהתערב בחומרת הענישה, לא היתה בשל סיבה זו, כאמור בדברי ב"כ המאשימה בטיעוניו, וכי אין בפסק הדין האמור קביעה פוזיטיבית כלשהיא לענין זה. מה שהכריע את הכף באותה החלטה של כב' השופט חשין, על פי עניות דעתי, היה הרקע לה, ולפיו עשה הנאשם שימוש, שם, ברכב המסומן כאמבולנס לשם העברת השב"חים אל מחוץ למדינה, כמו גם העובדה כי הסיע 8 פועלים. אין בכך כדי ללמד לא על ציון העובדה של כיוון הסעת הפועלים ולא על רמת הענישה שם, ואין בכך אף דמיון לעניננו.

בד בבד עם כל האמור ומבלי לגרוע מאום מעמדת הפסיקה שפורטה לעיל, אשר למותר לציין בכל הענווה, כי היא מקובלת עלי, עולה השאלה האם נכון יהיה לשלוח אדם נורמטיבי, שזו לו הפעם הראשונה שעובר עבירה כלשהיא ומובא לראשונה בחייו אל בין כותלי בית המשפט בנסיבות פליליות, למאסר ממש, כשהמקובל בבית משפט זה ואף בערכאות שמעליו, הוא הכלל הידוע כי "אין עונשין אלא אם כן מזהירין" (סנהדרין נו' ב')? אין צורך להזכיר, כי עבירה ראשונה של אדם, אף בעבירות בהן מצא המחוקק לנכון לקבוע לצידן עונשים כבדים בהרבה מאלו שבחוק הכניסה לישראל, מסתיימת במרבית המקרים בלא מאסר בפועל ונדירים המקרים בהם מוכנס אדם למאסר ממש כבר בעבירה הראשונה שביצע. דברים אלה נכונים לעבירות רבות, לרבות כאלה שפגיעתן החברתית קשה ביותר והמוגדרות אף כ"מכת מדינה", כגון עבירות סמים, אלימות רכוש וכו', ועל כן, משלא מצא המחוקק, למרות פסיקת בתי המשפט השונים, לשנות את רמת הענישה בעבירות אלו ולהתאימה למצב הנסיבות המשתנה, הרי שספק בעיני אם לי המלאכה לעשות, ועל אף חומרת העבירה, איני משוכנע כי יש מקום לסטות מהמקובל דווקא בעניינם של הנאשמים שבפני
, על שלל זכויותיהם שיפורטו להלן. עם זאת, פסיקתם של בתי המשפט בערכאות שמעלי מנחה ואף מחייבת אותי ולמותר לציין, כי איני מתיימר לקבוע הלכות חדשות כביכול העומדות בסתירה להם, ומשנקבע באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי העונש הראוי בעבירות מסוג זה עומד על ארבעה חודשי מאסר, למעט בענינים חריגים בהם ניתן לחרוג מעונשי המינימום (רע"פ 5198/01 טלעת חטיב נ' מדינת ישראל
הנ"ל), לא אסטה מכך אף אני. בנסיבות אלה, ביקשה אותי ב"כ של הנאשמים להסתפק בעונש שעיקרו מרתיע כהגדרתה. אני מניח שהתכוונה למאסר מותנה תחת מאסר בפועל, בקשה אותה לא אוכל לקבל לצערי, על רקע מחויבותי לקביעות הערכאות שמעלי כמפורט לעיל.

האם קיימים בעניננו נסיבות מיוחדות כאמור?

אין ספק כי לנאשם 2 זכויות רבות: המדובר באדם יליד 1957 ללא כל עבר פלילי מכל סוג שהוא, נשוי ואב לשלושה ילדים, מהם בן אחד בשרות צבאי ושני ילדים קטינים, המנהל עסק מזה 30 שנה, ומספק פרנסה כדברי באת כוחו ל-100 משפחות, בהן אף 12 אזרחים מוגבלים, שעליו העסקתם ופרנסתם. נאשם זה יוצא יחידה מובחרת בצה"ל, איש ספינת סטיל"ים המשרת עד היום בשרות מילואים בהתנדבות ובעל התנהגות נורמטיבית ותרומה חברתית מרשימה לכל הדעות. אי אפשר להתעלם מכל האמור, בבואי לגזור את עונשו.

במיוחד יש לזכור, כי תוצאת שליחת הנאשם 2 לכלא, הינה אבדן מיידי לפרנסת 100 משפחות אחרות, לרבות 12 משפחות של מוגבלים, והפיכתם לנטל חברתי וכלכלי לא מבוטל, שיקול מרכזי שאף ממנו לא ניתן להתעלם. נראה לי, כי אכן, יש בעניננו נסיבות חריגות יוצאות מגדר הרגיל ביחס לשוהה בלתי חוקי לכשעצמו, כאלה שאינן מצדיקות אמנם לסטות מרף הענישה ואולם יש בהם הצדקה להתאימו לנסיבות המתוארות.

על רקע העובדה כי ענינו של הנאשם 1 אינו חמור מזה של הנאשם 2, אולי אף ההיפך הוא הנכון, ועל רקע העובדה כי רישומו הפלילי של הנאשם 1, אינו רלוונטי לעניננו והוא אף ישן והואיל ועניינם של שני הנאשמים נובע מאותה מסכת נסיבות ואף הובא באותו כתב אישום, מצאתי לנכון שלא לשנות בענינו של נאשם 1 מהאמור לעיל לגבי נאשם 2, תוך התאמת והשוואת גזר הדין בבחינת אחידות הענישה, לשניהם.

לכל האמור לעיל, יש לצרף גם את העובדה, כי הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה וחסכו זמן שיפוטי יקר, והתרשמתי משניהם, כי חרטתם היתה כנה תוך שהפנימו את חומרת מעשיהם.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את האיזונים הנדרשים בין חומרת העבירה ורמת הענישה המחייבת כמפורט לעיל, מחד, אל מול נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, החלטתי שלא להחמיר עימם מעבר לרף המחייב אותו הנחונו הערכאות שמעלינו, תוך הדגשה בקביעת העונש כצופה פני עתיד, וזאת על ידי מתן אפשרות לביצוע המאסר על דרך עבודות השירות, בכפוף לחוות דעת הממונה. כמובן שאין להתעלם מהאלמנט הכלכלי שבעבירה ועל כן, אף זה יובא בחשבון במנין שיקולי. בנסיבות הכוללות איפוא של תיק זה, הנני גוזר על הנאשמים איפוא את העונשים הבאים:

א. א. מאסר למשך 10 חודשים, מתוכם יהיו 4 חודשים לריצוי בפועל והיתרה תהא על תנאי, והתנאי הוא שלא יעברו על הוראות חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, במשך שלש שנים מהיום. ארבעת חודשי המאסר בפועל ירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות שירות כמפורט להלן.
ב. ב. הנאשם 1 ישלם קנס בסך 5,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס יקוזז מסכום ההפקדה אותה הפקיד הנאשם בקופת ביהמ"ש (הודעת זיכוי מס' 141807650) מיום 19.9.04.
ג. ג. הנאשם 2 ישלם קנס בסך 15,000 ₪, או 150 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.2.05 ואילך .
ד. ד. אי תשלום סכום כלשהוא במלואו ו/או במועדו מצד מי הנאשמים, יעמיד את כל יתרת הקנס שהושת עליו, לפרעון מיידי.
ה. ה. הממונה על עבודות שרות מתבקש ליתן חוות דעתו בעניינם של הנאשמים והאפשרות לביצוע עבודות השירות כאמור לעיל. תשומת לב הממונה כי ניתן להשיג את הנאשמים כדלקמן:
הנאשם 1: רח' צביה ויצחק 55 באר שבע, טלפון: 6235450-08.
הנאשם 2: רח' חי חביב 20 באר שבע, טלפון: 6423461-08.
מומלץ לנאשמים לפנות ישירות לממונה על עבודות השירות בשב"ס, מפקדת גוש דרום, ת.ד. 741 באר שבע. טל': 6290616-08. פקס: 6290636-08.
מובהרת לנאשמים חשיבות שיתוף הפעולה עם הממונה על עבודות שירות.
ו. ו. המזכירות תעביר עותק גזר הדין לממונה על עבודות שירות.
ז. ז. קובע לקבלת חוות דעת הממונה ליום 30.1.05 שעה 11:30.
ח. ח. הנאשמים מוזהרים כי לא יקבלו הזמנה נוספת וכי במידה ולא יתייצבו לדיון, יכול ובית המשפט ידון בהעדרם ובכלל זה עלול לבטל את אפשרות עבודות השירות ו/או יוציא צו הבאה כנגדם.

זכות ערעור תוך 45 ימים מיום מתן החלטתי לענין ריצוי המאסר בעבודות השירות.
ניתנה היום ט' בטבת, תשס"ה (21 בדצמבר 2004) במעמד הצדדים.

יעקב שפסר
, שופט









פ בית משפט שלום 3006/04 מדינת ישראל נ' שאולוב מורד, אברהם לב (פורסם ב-ֽ 21/12/2004)