פסקי דין על ע.א. | פסקי דין על ו.ח. | פסקי דין על עו"ד איתן בן דוד | פסקי דין על עוה"ד אברהם אלטלף |

23956-03/14 רמש     02/07/2014




רמש 23956-03/14 ע.א. נ' ו.ח., עו"ד איתן בן דוד, עוה"ד אברהם אלטלף




בפני
כב' השופט שאול שוחט
מבקשים ע.א.

ע"י ב"כ עוה"ד זיו עזורה ואח'
נגד
משיבים 1.ו.ח.

ע"י ב"כ עוה"ד איתן בן דוד
2.עו"ד איתן בן דוד

- כונס נכסים
3.עוה"ד אברהם אלטלף
- כונס נכסים

פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (ס.הנשיאה, השופט נ.שילה, בת"ב 01-38212), מיום 10.2.13, לפיה הוצאות מס השבח במכירה ע"י כונסי הנכסים לא ייחשבו כחלק מהוצאות מהכירה וינוכו רק מחלקה של המבקשת ולא מתמורת המכירה.

העובדות הצריכות לעניין

המבקשת והמשיב 1 (להלן: "המשיב") אחים. ביום 7.2.2005 ניתן פס"ד בעניינם (תמ"ש 38210/01) לפיו הצדדים פעלו כשותפים בבניית בית פרטי בעיר אילת (להלן: "הנכס"), וכי המשיב זכאי למחצית שווי הבית בניכוי ההשקעות שהשקיע כל אחד מהצדדים ברכישת המגרש ובבנייה. המשך הדיון, לשם ביצוע התחשיב, עבר בהסכמת הצדדים להכרעה בפני
הבורר רו"ח שמואל רוזנבלום, שמונה בהחלטה מיום 27.7.2005.

פסק הבורר ניתן ביום 1.11.07 וניתו לו אישור ותוקף של פס"ד בהסכמת הצדדים ביום 7.1.2008. בפסק הבורר נקבע, כי הנכס ימכר ע"י כונסי הנכסים אותם מינה הבורר (המשיבים 4-3), למרבה במחיר ולאחר קבלת שמאות לנכס, כשמהתמורה יש לנכות סכומים מסוימים:

"...
מתמורת המכירה ינוכו תחילה הוצאות המכירה (לרבות מס שבח ומיסים אחרים, שיחולו, שכ"ט לכונסי הנכסים ואחרות),
מיתרת התמורה לאחר ניכוי הוצאות המכירה כאמור, ינוכו סך כל עלויות ההשקעה בבניה (כולל המגרש) כפי שקבעתי בסעיף 1 לפסק הדין. התוצאה המתקבלת תיקרא להלן: "רווח ממכירת הווילה".
הרווח ממכירת הווילה (לאחר הוצאות המכירה ושכ"ט הכונסים) יזקף לזכות כל אחד מהצדדים באופן שווה. זאת בנוסף כאמור להחזר העלויות, כפי שקבעתי בסעיף 1 לפסק הדין."
..." (סעיף ד2ב לפסק הבורר. ההדגשות במקור).

בהתמחרות ראשונה שערכו כונסי הנכסים, בטרם נערכה שמאות לנכס, זכה המשיב. בהמשך, בית המשפט קמא הורה על עריכת שמאות לנכס וביום 13.4.11 הוגשה חוו"ד שמאית כאמור. לאור השמאות חזר בו המשיב מזכייתו. הכונסים פרסמו את הנכס פעם נוספת וערכו התמחרות והזוכה בהתמחרות היה שוב המשיב, תמורת סכום של 2.35 מיליון ₪.

ביום 25.6.12 התקיים דיון בבית המשפט קמא, לבקשת הכונסים מיום 1.3.12, לאישור המכר למשיב. בדיון, נתנה המבקשת את הסכמתה לקביעת התמורה על סך של 2.4 מיליון ₪ במכירה למשיב. בית המשפט קמא אישר את המכר למשיב תמורת הסך האמור והורה לכונסים להחתים את המשיב על הסכם מכר ולהביא את ההסכם בפני
ו לאישורו.

ביום 20.8.12 החתימו הכונסים את המשיב על הסכם מכר והגישו לבית המשפט קמא בקשה לאישורו.

המבקשת הגישה תגובתה לבקשה ובה שטחה את טענותיה כלפי הסכם המכר, כשטענתה העיקרית הייתה כי ההסכם נוגד את פסק הבורר שקבע כי ראשית יש לנכות את הוצאות המכירה (מס שבח, היטל השבחה וכו') ולא לנכותם מחלקה בלבד בתמורה.
בית המשפט קמא קבע דיון בבקשה לאישור הסכם המכר ליום 12.11.12. לקראת הדיון הגישו הכונסים תשובה וב"כ המשיב הגיש הבהרה-תחשיב מטעמו.
המבקשת ובא כוחה איחרו להתייצב לישיבת יום 12.11.12 (שנקבעה לשעה 8:30), ובית המשפט קמא נתן החלטה המאשרת את הסכם המכר ואת התחשיב, בהיעדרם ומבלי שנדרש לטענותיהם. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור (רמ"ש 12-12-21492). במסגרת הדיון באותה בקשת רשות הערעור הגיעו הצדדים להסכמה, כי טענותיה של המבקשת כלפי הבקשה לאישור הסכם מכר "תישמענה, תידונה ותוחלטנה" על ידי בית המשפט קמא, שיקבע דיון לשם כך.

ביום 10.2.14 קיים בית המשפט קמא דיון בו נדרש לטענות המבקשת בקשר לאישור הסכם המכר. לאחר שמיעת טענות הצדדים באשר לשאלה האם יש לנכות את מס השבח בגין העסקה מכספי התמורה כולה או מחלקה של המבקשת בלבד, קבע בית המשפט קמא כי מלוא סכום חבות מס השבח יושת על המבקשת בלבד. בית המשפט קמא נימק החלטתו זו בכך שבמקרה דנן נוצרה החבות בתשלום מס שבח מאחר שהמבקשת ניצלה בשנת 2010 פטור אישי למס שבח עת מכרה דירה אחרת שלה ולכן "משהיא חברה וזו זכותה לנצל פטור אישי שלה למס שבח, היא לא יכולה כיום לגלגל את הנזק על מר ח. (המשיב 1 ש.ש.) ולפיכך, אין שום סיבה שהוא יישא בהוצאות שנגרמו בגין חיובה האישי של הגב' א. (המבקשת ש.ש.) במס שבח" (עמ' 16 ש' 32- 17 ש' 1 לפרוט'). בית המשפט קמא פירש את קביעת פסק הבורר לפיה "מתמורת המכירה ינוכו תחילה הוצאות המכירה (לרבות מס שבח....)" ככזו שחלה רק מקום והחבות במס שבח מקורה "בגין הנכס כגון עקב זכויות בנייה עודפות או כל סיבה אחרת הנעוצה בווילה עצמה" ואלו במקרה דנן, שבו "לא הייתה חבות כלל וכלל עקב הנכס עצמו", קבע ש"אין זה הגיוני ואין זה צודק" שהמשיב "ייפגע" מאחר שהמבקשת בחרה בשנת 2010 להשתמש בפטור לצורך מכירת נכס אחר שבבעלותה (ס' 5 להחלטה).

על קביעותיו אלו של בית המשפט קמא מלינה המבקשת במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענתה, פרשנותו של בית המשפט קמא לפסק הבורר לפיה, רק אם קיימת חבות בגין הנכס (כגון זכויות בנייה עודפות) אז ישולם מס השבח מהתמורה שגויה; הקביעה, כי "במקרה דנן לא הייתה חבות כלל וכלל עקב הנכס עצמו" היא קביעה עובדתית שאינה נכונה שכן עסקינן בנכס שמפוצל לשלוש יחידות דיור, והפטור במסגרת סעיף 49(ב)1 לחוק מיסוי מקרקעין, בו עשתה שימוש, ניתן לשימוש רק לגבי יחידת דיור אחת; מכל מקום, עסקינן בפטור אישי שלה שאינו מהווה "זכות" שצמודה לנכס, ועת מימשה אותו (לשם מכירת נכס אחר שלה בשנת 2010) ניצלה את זכותה ולא פעלה לשם גרימת "נזק" למשיב. עוד טוענת המבקשת, כי עמד לה פטור לפי חוק מיסוי מקרקעין (הגדלת ההיצע של דירות מגורים - הוראת שעה), תשע"א-2011, אלא שמאחר וזה לא ניתן למימוש במכירת הנכס למשיב שהוא אחיה שהוא בבחינת "קרוב", לא יכלה לעשות בו שימוש במקרה דנן (להבדיל ממכירה לכל צד ג' אחר) - ומכאן, ועל בסיס אותה הנחת מוצא שהנחתה את בית המשפט קמא, גם היא "ניזוקה" בעקבות מכירת הנכס למשיב דווקא.

בהחלטה מיום 13.6.14, ביקשתי את תשובת המשיב לבקשה, וכן ביקשתי את הצדדים להודיע אם מסכימים כי בית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. בנוסף התבקשה התייחסות לשאלה אם במקרה כזה ניתן לראות בבקשה\בתשובה סיכומים בכתב. המשיב, בתשובתו לבקשה, הסכים כי בית המשפט ידון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור. בתשובתו, התייחס המשיב לטענות המבקשת בהרחבה, דחה אותן, חזר על טיעוניו שנשמעו בישיבת יום 10.2.14 לפני בית המשפט קמא והצטרף להנמקת בית המשפט קמא את החלטתו. לטענת המשיב, לו לא הייתה המבקשת משתמשת בפטור בשנת 2010 לצורך מכירת דירה אחרת שברשותה (שנרכשה בשנת 2008) אזי לא הייתה מחויבת עסקת מכירת הנכס עסקינן במס שבח. עוד טוען המשיב, כי יש לדחות את טענות המבקשת נוכח הסכמתה למכירת הנכס לו בתמורה לסך של 2.4 מיליון ₪ בישיבת יום 25.6.12 מבלי שגילתה את עובדת קיום העסקה וניצול הפטור על ידה בשנת 2010. המשיב מצדד בפרשנות בית המשפט קמא את פסק הבורר ומבהיר, כי "הבורר הנכבד קבע את שקבע ללא שהייתה בכוונתו שהמשיב מס' 1 יחויב עקב עניין אישי אחר של המבקשת. כוונת הבורר הנכבד הייתה כנהוג וכמקובל בכל שותפות אחרת, שקודם לחלוקת הרווחים, ינוכו חיובי המס שהוטלו על אחד מתוך שני השותפים בגין רווחיו מהעסקה ולאחר מכן, הרווח יחולק בין הצדדים בחלקים שווים. בענייננו, בו המדובר בדירת מגורים אשר הייתה צפויה להיות פטורה מכל חיוב במס שבח ולראייה, שלו הייתה נמכרת קודם לחודש 3.2010 הייתה אכן מופטרת ממס שבח, אין כל צדק בכך שבשל עסקה אחרת של המבקשת, תוך מודעותה לעובדות הנ"ל, יחויב שותפה בגין מעשה אישי שלה ממנו נהנתה בחודש 3.2010...." (ס' ג3 לתשובה).

דיון והכרעה

בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 אני מחליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו.

דין הערעור להתקבל.

פסק הבוררות שניתן בין הצדדים, אושר, בהסכמת הצדדים מיום 7.1.2008. מאז, דינו, כדין

פסק דין
של בית משפט (סעיף 23(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968).
לשונו של פסק הבוררות, בכל הנוגע לדרך ההתחשבנות בין הצדדים בקשר למכירת הנכס, ברורה. נאמר בפסק הבורר מפורשות, כי "מתמורת המכירה ינוכו תחילה הוצאות המכירה (לרבות מס שבח ומיסים אחרים, שיחולו, שע"ט לכונסי הנכסים ואחרות)" (הדגשות במקור) ורק לאחר מכן מחולק הרווח או ההפסד בין הצדדים. בהמשך פסק הבורר (בעמ' 7) מובאות גם דוגמאות, המלוות בטבלאות, מהן עולה בבירור שבכל מקרה ניכוי ההוצאות ועלות ההשקעות נעשית מתמורת המכירה הכוללת, ולא מחלקו של צד זה או אחר בנפרד.

אין ולא יכולה להיות מחלוקת, כי אין כל עיגון בלשון פסק הבורר לפרשנות לפיה בנסיבות מסוימות לא יהיה מקום לנכות חלק מהוצאות המכירה (כגון מס השבח) מתמורת המכירה אלא מחלקו של אחד הצדדים בלבד. כב' הבורר בפסק דינו לא עשה הבחנה בהגדרתו את הוצאות המכירה, בין הוצאות אותן יכולה הייתה המבקשת, לכאורה, למנוע (לו לא הייתה מנצלת פטור אישי שלה ממס שבח) לבין הוצאות בלתי נמנעות שמקורן בטיב הנכס (כגון מיסים שנובעים מאחוזי בנייה לא מנוצלים וכו'). הבורר בפסק דינו קבע מפורשות, כי מס השבח ינוכה מתמורת המכירה ולא מחלקו של צד זה או אחר, שתרם, במעשה או במחדל, להיווצרותו של החיוב.

יצוין, כי פסק הבוררות אושר בהסכמת הצדדים, והמשיב מעולם לא פעל באחד מן המסלולים הסטטוטוריים השונים שמתווה חוק הבוררות שבמסגרתם ניתן לתקן, להבהיר, או למלא את החסר בפסק בוררות, בין בידי בית המשפט ובין בידי הבורר. על מסלולים אלה נמנה, בראש וראשונה, המנגנון שבסעיף 22 לחוק הבוררות, המסמיך את הבורר לתקן או להשלים פסק בוררות שנתן אם היה לקוי (השוו רע"א 2237/03 שועלי, בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, תק-על 2005(1) 149); ובצדו - המנגנון במסגרת סעיף 24 לחוק, המסמיך את בית המשפט בגידרה של בקשת ביטול פסק בוררות, להשלים את פסק הבורר, לתקנו, או להחזירו לבורר כדי שישלים את מלאכתו באחת העילות המנויות באותה הוראה.

עוד יצוין, כי גם במסגרת הדיון בפני
בית המשפט קמא, בו התקבלה ההחלטה נשוא הבר"ע, לא עתר המשיב כי בית המשפט קמא יפנה בשאלת הבהרה לבורר (יצוין כי בית המשפט קמא הפנה הצעה שכזו לב"כ המבקשת אך הוא סירב). פרשנות זו של המשיב לפסק הבורר לא באה לידי ביטוי במרוצת כל השנים מאז ניתן הפסק, ובאה היא בשלבי הדיון האחרונים בבית המשפט קמא, על מנת להצדיק את ההוראה המטילה את החבות בתשלום המס בהסכם המכר עם המשיב (ביום 20.8.12) ורק לאחר שהתברר כי המבקשת ניצלה את הפטור שהיה קיים בידה. יצוין, כי אפילו בשלב בו כבר נודע שהמבקשת ניצלה את הפטור האמור, בשעה שב"כ המשיב סבר כי עדיין יכולה לעשות שימוש בפטור מכוח הוראת השעה, לא נטען לפרשנות האמורה לפסק הבורר - ר' תגובת המשיב 3 מיום 27.1.13 ממנה משתמע כי מכיר בחלקו של מרשו בתשלום מחצית מס השבח, שהיה צפוי לעמוד לסברתו בסה"כ על 50,000 ₪. למותר לציין כי גם כשהוגשה הבקשה, בעקבות ההתמחרות השנייה, לאישור המכר למשיב, ביום 1.3.12, לא צויין כי מס השבח יחול עליה באופן אישי. טענה שכזו גם לא הועלתה בעת הדיון בבקשה זו, ביום 25.6.12, בה נתנה המבקשת את הסכמתה לקביעת התמורה על סך של 2.4 מיליון ₪ במכירה למשיב. בעקבות ישיבה זו הורה בית המשפט להכין הסכם מכר ולהגישו לאישור ולא ניתנה הוראה כלשהי בסוגיית ניכוי מס השבח.

פרשנות פסק בוררות נעשית על פי תוכנו, מילותיו, הקשרו ואף לעיתים ניתן להיעזר בהחלטות קודמות של הבורר, השתלשלות העניינים בבוררות וכו' (ראו והשוו ע"א 2528/92 פפירמן נ' פיוטר, 17.3.1997; ע"פ 7809/10 המשביר לצרכן החדש בע"מ נ' מנחם קופיץ, 14.4.11, פרופ' ס.אוטולנגי, בוררות- דין ונוהל, מהדורה רביעית, בעמ' 772). ב"כ המשיב, בטיעוניו לפני בית המשפט קמא, טען לפרשנות שונה לפסק הבורר מאשר זו העולה ממילותיו הברורות, וביקש למעשה להוסיף תניות שמסייגות את לשון פסק הבוררות:

"פסק הבורר שניתן ב-1.11.07 לא הייתה כל חבות מס ואף אחד לא ציפה לחבות מס ולא הייתה מכירה של הגברת. אילולא ההפרה של הגב' היו מוכרים ב-99, 2001, 2008 ואין כל חבות מס של מס שבח. מה שקרה זה שהגב' החליטה לבצע עסקה ב-3/10 תוך כדי הדיונים כאן שהנחת יסוד שלה היא זוכה בתיק ולכן ממילא לא תהיה מכירת הדירה שלה. היא יצרה את החבות בתוך תקופה שמפרה חוזה והיום על משקל הן רצחת וכעת אתה רוצה לרשת גם גרמת לאירוע מס שנהנתה ממנו בנכס אחר והיום אתה בא אומר כי הנה הבורר הבא (צ"ל "קבע" ש.ש.) שהוצאות מס שבח אמורות להיות מהמכירה. איזה היגיון, איזה צדק, איזה בסיס יש לטענה שמר ו. (המשיב ש.ש.) צריך לשאת ברווח שהמשיבה הפיקה בעסקה אחרת, קיבלה פטור בנכס אחר והייתה אמורה להיות מחויבת שם והיא רוצה לגלגל ל. חצי מההנאה שלה שם. עם כל הכבוד זה לא היה אמור להיות לא במועד השותפות ולא במועד פסק הבורר. כוונת הבורר הייתה שהיה ובכלל סיבות הנעוצות בנכס ולא בפעולות של הגב' פעולות בנכס אחר פטור שביקשה בנכס אחר יהיה מיסוי. לדוגמא אחוזי בנייה אין כל הצדקה שבנסיבות כאלה היא בלבד תישא במס שבח. כאשר בסיבות של חבות מס הנעוצה בבנייה של השטח, באופן הבנייה, בכויות בנייה עודפות שאינן נוגעות לפעולה שלה אלא לנכס עצמו הגיוני וצודק ונכון כי ירד מיסוי זה על שניהם" (עמ' 15 לפרוט').
על טיעון זה חוזר המשיב גם בתשובתו לבר"ע בהרחבה. לטענתו, אילו המבקשת לא הייתה מפרה את הסכם השותפות הנכס היה נמכר "בסמוך לאחר השלמת הבנייה בשנת 1998; לחילופין: בסמוך לאחר פסה"ד מיום 7.2.05; לחילופי חילופין, בסמוך לאחר פסק הבורר מיום 1.11.07; ובכל מקרה, קודם לעסקה שערכה ביום 7.3.10, אזי, לא הייתה מחויבת עסקת המכירה במס שבח" (עמ' 3 לתשובה).

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו, כי "פרשנותו של עו"ד בן דוד לפסק הבורר נכונה ומתקבלת על הדעת" (סעיף 5 להחלטה), תוך שהוא מנמק זאת בטיעוני המשיב שמכוונים לכך ש"אין זה הגיוני ואף לא צודק כי מר ח. (המשיב ש.ש.) יפגע מאחר והגב' א. (המבקשת ש.ש.) בחרה בשנת 2010 למכור נכס ולהשתמש בפטור לצורך מכירת נכס אחר שבבעלותה ..... במקרה דנן ידעה היטב הגב' א. בשנת 2010 כי ההליך בגין פסק הבורר ומכירת הווילה תלוי ועומד. משהיא בחרה וזו זכותה לנצל פטור אישי שלה למס שבח, היא לא יכולה כיום לגלג את הנזק על מר ח. ולפיכך, אין שום סיבה שהא יישא בהוצאות שנגרמות בגין חיובה האישי של הגב' א. במס שבח. ... (ס' 6-5 להחלטה).

הגם שיש טעם רב בתובנות בית המשפט קמא, סבורני כי אין הן יכולות להוות "פרשנות" לפסק הבורר. בית המשפט קמא ניסה למצוא פתרון "הוגן וצודק", כלשונו, לסיטואציה אליה נקלע המשיב, שנבעה לכאורה מ"ניצול לרעה" של המבקשת את פרק הזמן שחלף מאז שניתן פסק הבוררות, בו השתנו הנסיבות (ניצול פטור מיסויי שהיה בידה) - כל זאת על דרך של "פרשנות" פסק הבורר, פרשנות שהיא למעשה שכתוב מחדש של פסק הבורר. דא עקא, לא הובאו כל ראיות או עדויות שתומכות בפרשנות לה כיוון בית המשפט קמא, שכאמור עומדת היא בסתירה מוחלטת ללשון פסק הבורר. בנסיבות אלו, סבורני כי על בית המשפט קמא היה להימנע מלפרש את פסק הבורר באופן האמור ותרופתו של המשיב תימצא בהגשת תביעה מתאימה נגד המבקשת ככל שסבור שבתקופה שחלפה מאז ניתן פסק הבורר פעלה היא בחוסר תום לב למימושו, וגרמה לו לחיסרון כיס. במסגרת תביעה שכזו תוכל המשיבה להתגונן בין השאר בטענה המשפטית שהעלתה במסגרת הבר"ע, כמו גם בבית המשפט קמא, ולפיה, הפטור הוא זכות קניינית אישית שלה ואינו מהווה זכות ה"צמודה" לדירת המגורים (ראו רע"א 7816/06 עו"ד יעקב מ.בויאר - בתפקידו ככונס נכסים נ' עזבון המנוח מר דוד מרמלשטיין, 1.10.2009), כמו גם הטענות האחרות שהעלתה בדבר פיצול הנכס לשלוש יחידות דיור ומניעת ניצול הפטור על פי הוראת השעה.

לא מצאתי את טענות המשיב לפיהן העובדה שהמבקשת לא חזרה בה מעסקת המכירה וביום 25.6.12 נתנה הסכמתה למכירה, לאחר שהמשיב נאות להוסיף ושלם בגין העסקה סך של 2.4 מיליון ₪ במקום הסכום בו זכה בהתמחרות של 2.35 מיליון ₪, רלוונטיות לענייננו או תומכות בדחיית הבר"ע. המבקשת לא מתנערת ממכירת הנכס למשיב תמורת הסכום שהוסכם ביום 25.6.12 (2.4 מיליון ₪) ובלבד שהסכם המכר יעלה בקנה אחד עם הוראות פסק הבורר. באותו המועד (25.6.12) לא נערך עם המשיב הסכם מכר ולא עלתה, כאמור, כל טענה לפיה בהסכם המכר שייערך צפוי מלוא מס השבח להיות מנוכה מחלקה בלבד. המשיב חתם על הסכם מכר כאמור רק ביום 20.8.12, ורק בעקבות הגשתו לבית המשפט לאישור, פעלה המבקשת ופירטה השגותיה כלפי התנאי האמור, בהזדמנות הראשונה.

המסקנה אליה הגעתי מייתרת ממילא את הצורך להידרש להשגות המבקשת כלפי קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא לפיה "במקרה דנן לא הייתה חבות כלל וכלל עקב הנכס עצמו", כשטענות המבקשת בהקשר זה כי לא היה בפטור אותו מימשה בשנת 2010 כדי למנוע חיוב כולל במס שבח בעסקת מכירת הנכס למשיב, שכן מדובר בנכס שכולל 3 יח"ד (טענה שנתמכת בחוו"ד השמאי שצורפה כנספח 4 לבר"ע) והפטור אותו מימשה לפי סעיף 49ב(1) במכירת דירת מגורים מזכה יכול היה לפטור ממס רק יחידת דיור אחת. גם ההכרעה במחלוקת עובדתית זו תבוא, ככל שיהא צורך בכך, במסגרת הליך מתאים אחר.
סוף דבר

לאור כל האמור לעיל הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט קמא, כפי שפורטה בעמ' 16 ש' 1 - 17 שורה 2 לפרוט' ישיבת יום 10.2.14, המשיתה על המבקשת את תשלום מלוא מס השבח בגין עסקת המכר למשיב - מבוטלת. ככל שיהא חיוב במס שבח בגין העסקה האמורה, ישולם הוא מכספי התמורה כולה.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקשת באמצעות בא כוחה.

המשיב ישלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.
ניתן היום, ד' בתמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.
שאול שוחט
, שופט

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים

רמ"ש 14-03-23956 א. נ' ח. ואח'
תיק חיצוני:
8 מתוך 8








רמש בית משפט מחוזי 23956-03/14 ע.א. נ' ו.ח., עו"ד איתן בן דוד, עוה"ד אברהם אלטלף (פורסם ב-ֽ 02/07/2014)