פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על שמעון מרציאנו | פסקי דין על אברהם מרון | פסקי דין על עופרה מרון ואח' |

26655-08/10 א     16/06/2014




א 26655-08/10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון מרציאנו, אברהם מרון, עופרה מרון ואח'








בית משפט השלום בירושלים


16 יוני 2014
ת"א 26655-08-10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ואח'
נ' הררי ואח'


בפני
כב' השופט יצחק שמעוני
, שופט בכיר



התובעת

הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ר' צביקל ואח'


נגד


הנתבעים


1.שמעון מרציאנו
2.אברהם מרון
3.עופרה מרון

ע"י ב"כ עוה"ד י' לאון ואח'
4.מרים דינר
5.משה דינר
ובעניין:

שולחי הודעת צד ג'


1. מרים דינר





2. משה דינר






נגד

צד ג'




1. יעקב אבן יוסף





ע"י ב"כ עוה"ד א' אליגולאשוילי










2. אבן ורד רינה





ע"י עו"ד ר' שפאק


פסק דין


כללי
1.
עניינה של התביעה בעץ אורן שמחמת השלג שירד בירושלים, קרס ופגע ברכב שחנה ברחוב וגרם לו לנזק בסך 130,700 ₪.
ביום 31.1.08 חנה הרכב המבוטח על ידי התובעת בסמוך לבית המשותף ברחוב שמעון מס' 11 בירושלים. הנתבעים הם בעלי דירות בבית המשותף והעץ שקרס היה נטוע ברכוש המשותף של הבית.

התובעת פיצתה את בעל הרכב בסכום הנזק שנגרם לרכב והוגדר כ"אובדן כללי". עתה, תובעת היא בתביעת שיבוב זו את הסכום ששולם, ממי שלטענתה גרם ואחראי לנזק בהתרשלותו- בעלי הדירות בבית המשותף.
הנתבעים טוענים, כי לא התרשלו והנזק שנגרם למכונית לא נגרם כתוצאה ממחדל או התרשלות.
מלכתחילה הוגשה התביעה גם נגד מנהל מקרקעי ישראל ונציגות הבית המשותף, אולם כתב התביעה תוקן ואלה הוסרו מרשימת הנתבעים הכוללת עתה רק את בעלי הדירות בבית המשותף.
הנתבעים 4 ו-5 שלחו הודעת צד ג' נגד שוכרי דירותיהם בבית המשותף.
טענות התובעת
2.
התובעת טוענת, כי הנתבעים לא טיפלו בעץ במשך השנים, לא היה גנן או איש מקצוע אחר שבחן את העץ, ענפיו לא נגזמו והוא צמח לגובה ולרוחב, שנים על גבי שנים. בעלי הדירות בבית המשותף העדיפו במודע או ברשלנות גמורה, שלא לבצע ולו טיפול מינימלי בעץ או בסביבתו.
לנתבעים היו שני עצי אורן בלבד בחצרם, אחד מהם נכרת מספר שנים עובר לאירוע, עת נפל ממנו ענף ובנס לא נגרמו נזקים לרכוש או לנפש. אולם הדבר לא הרתיע את הנתבעים ולא גרם להם לטפל בעץ ענק וותיק שנטוע בחצרם.
התובעת דחתה את הטענה לפיה מזג האוויר הוא שגרם לעקירת העץ משורשיו, שכן לטענתה, רוב העצים באזור לא קרסו ולא הוכח כי מזג האוויר היה חריג או כזה שלא ניתן לצפותו.
לטענת התובעת, הנתבע 5 אף צפה את הנזק, ולכן ניסה להעביר את אחריותו לדיירים להם השכיר את דירתו בבית המשותף בהסכמי השכירות שכרת עמם, ובהסתמך על כך שלח להם הודעת צד ג', אולם בפועל לא ווידא כי העץ יטופל.
לשיטת התובעת, חובת הנתבעים כבעלים של הקרקע ברורה. הם חבים הן בחובת זהירות מושגית והן בחובת זהירות קונקרטית לניזוק ודי היה בפעולה פשוטה וזולה כדי למנוע את הנזק שאירע לבסוף. כראיה, טענה התובעת, כי בתי המשפט הטילו חובה זו על עיריות ורשויות מקומיות במקרים דומים.
לשיטת התובעת, יש לחייב את הנתבעים כמו כל בעל קרקע שבאחריותו עצים, לנקוט באמצעי זהירות שהם פשוטים וזולים יחסית ואשר נקיטתם מבעוד מועד מונעת אפשרות של נפילת עץ ופגיעה שעלולה להיות בעלת השלכות קשות.
לפיכך, משנמנעו הנתבעים לנקוט בצעדים אלה, הרי שעליהם לשאת בנזקים שנגרמו בשל כך.

טענות הנתבעים
3.
הנתבעים טענו, כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה, ולא הוכיחה שהתקיימו במקרה זה יסודות עוולת הרשלנות. התובעת לא הוכיחה כי ניתן לצפות שעץ בריא יקרוס כך סתם משורשיו, כי מצבו של העץ היה רעוע, ונהפוך הוא- הוכח בתמונות ובעדויות כי העץ היה בריא וענפיו ועליו- ירוקים. לא נטען או הוכח כי העץ היה רקוב או שרוף ושהייתה סיבה כלשהי לצפות את קריסתו. עוד נטען, כי התובעת לא הוכיחה את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין קריסת העץ ולא צירפה חוות דעת המעידה על כך.
לשיטת הנתבעים, העדויות מלמדות, כי העץ היה בריא וחזק ועמד ללא שינוי במשך שנים. הם פעלו ככל אדם סביר שעץ נטוע בחצרו, לא היה עליהם לדעת כי העץ צפוי לקרוס מחמת השלג והתובעת לא הוכיחה כי טיפול בעץ היה מונע את קריסתו.
לפיכך, יש לקבוע כי גזעו של העץ היה חזק, ענפיו ועליו היו ירוקים וכי לא היה סממן חיצוני אשר היה יכול לרמוז כי העץ עתיד לקרוס. מזג האוויר הקיצוני ששרר באותו יום, ונתמך בדו"ח מזג האוויר שצירפו, הוא שגרם לעקירת העץ. התעלמות התובעת ממזג האוויר הסוער והמושלג בכתבי טענותיה, מדברת בעד עצמה.
הנתבעים הוסיפו, כי ככל שיקבע שהם אחראים לנזק, יש לקבוע אשם תורם בשיעור של 100% על המבוטח לנזק.
הודעת צד ג'
4.
הנתבעים 4 ו-5 שלחו הודעת צד ג' נגד שוכרי הדירות שבבעלותם. לטענתם, האחריות לתחזוקת הבית והרכוש המשותף, ובין היתר הגינון ותחזוקת העצים, מוטלת על הדיירים מתוקף היותם המחזיקים והמשתמשים הבלעדיים בפועל בדירות. אחריות זו מוטלת לשיטתם, הן מכוח חוק השכירות והשאילה, התשל"ג-1971, חוק השומרים תשכ"ז-1967 וכן מכוח הסכם השכירות שנכרת בינם לבין הצדדים השלישיים.
הצדדים השלישיים מכחישים אחריותם לעץ מכוח הסכם השכירות וטוענים, כי שולחי ההודעה מפרשים את הסכם השכירות פירוש דחוק שאינו מתיישב עם לשון הסכם השכירות.

דיון והכרעה
5.
מטעם התובעת העידו השמאי שלמה בן שושן שערך חוות דעת להערכת הנזק שנגרם לרכב, מר סטיבן דרוקר, בעל הרכב וכן מר שי פייר, עובד מדור שיבובים אצל התובעת.
מטעם הנתבעים העידו משה דינר ואברהם מרון
. כן העיד צד ג' 1 מר יעקב אבן יוסף.
לאחר שמיעת עדויות אלה ולאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומים שהוגשו בכתב שוכנעתי, כי יש לדחות את התביעה מהטעמים שיובהרו בהמשך.

עוולת הרשלנות
6.
התובעת מבססת תביעתה על עוולת הרשלנות. על מנת שתוכח קיומה של עוולת הרשלנות, על התובעת להוכיח שלושה תנאים: קיום חובת הזהירות- מושגית וקונקרטית- כלפי הניזוק, הפרת החובה וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק שנגרם (ר' ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113 ופסקי דין רבים שניתנו בערכאות השונות).
כדי לקבוע האם נתבע התרשל בהתאם לסעיף 35 לפקודת הנזיקין והפר את חובת הזהירות המוטלת עליו יש להפעיל את מבחן הצפיות על פיו אם הנתבע יכול וצריך היה לצפות את הנזק ולא עשה כן, הרי שהתרשל, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון:
"מקום שניתן לצפות, כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם כן קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את החובה"
(ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1)113, 123).

מטבע הדברים, בפסיקה נדונו מקרים של נפילת עצים לא אחת, כאשר הנסיבות שונות ומשתנות ממקרה למקרה. הכלל שהתגבש בפסיקה נובע מעקרונות מבחן הצפיות ועל פיו על בעל העץ מוטלת חובת זהירות מושגית, אך אחריות קונקרטית תוטל רק כאשר מדובר בעץ שניתן היה לצפות את קריסתו (ר' תא"מ (שלום ת"א) 22611/08 אלדן נ' נציגות הבית המשותף, ת"א(מחוזי חיפה)1108/01 נפומניאשיץ נ' עיריית חיפה (תק-מח 2004(3) 1365 וכן תא"מ (שלום י-ם) 31684-03-10 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'
נ' עיריית ירושלים, פורסמו במאגרים המשפטיים).
בית המשפט העליון בדונו בסוגיה דומה, הדגיש כי יש להתמקד בעץ הספציפי שגרם לפגיעה ובסיכון שהיה צפוי ממנו:
"אין אנו נדרשים לעצב נורמה כללית שתחול על כל אדם בגין עצים שבחצרו הפרטית או בגנים ציבוריים, ביערות ובחורשות, או לקבוע נורמה כללית לפיה יש לבדוק מעת לעת את כל העצים הצומחים בכל אתר ואתר ציבורי או פרטי כדי להווכח
במצבם ובתקינותם. המקרה הנוכחי אינו מחייב הצבת נורמה כזו. די בכך שנתמקד בנזק שהיה צפוי מעץ החרוב המסוים במקום בו הוא ניצב ובמצב בו היה ובסיכון שהוא הווה..."
(כב' השופטת ט' שטרסברג כהן בע"א 3021/95 גרינבלט נ' בית הספר החקלאי תיכון עיינות ואח'
, תק-על 97(1)113, פסקה 7 לפסק הדין).

העדויות
7.
השמאי שלמה בן שושן ערך חוות דעת מיום 11.2.08 (מוצג ת/1) ובה העריך את הנזק שנגרם לרכב בסך של 100,785.92 ₪. בעדותו נחקר ארוכות אודות הנזקים שפירט והעריך בחוות הדעת.
בעל הרכב, מר סטיבן דרוקר, העיד כי ביום 31.1.08 דפק אחד השכנים בדלת ביתו וסיפר לו כי העץ הנטוע בחצר הבית ברח' שמעון 11 עומד ליפול כאשר רכבו חונה בסמוך. מייד יצא למקום ונכנס לרכב כדי להזיזו. אז שמע רעש וצעקות של השכנים. עוד בטרם הספיק להזיז את הרכב, נפל העץ על המושבים האחוריים של הרכב, בעודו יושב בכיסא הנהג ורק בנס יצא ללא פגע. מר דרוקר העיד, כי הוא מתגורר ברחוב לוי והכניסה לביתו היא מרחוב שמעון הסמוך לו והוא נהג להחנות את רכבו בחניה זו, כפי שעשה גם באותו יום (ר' תצהיר עדות ראשית וכן עמ' 24 לפרוט'). לדבריו, בעבר היה עץ נוסף בחצר שנפל, והוא התריע בפני
הנתבע 5 על הסכנה. הוחלט לגזום את אותו עץ והוא אמר שכדאי לגזום גם את העץ שנפל בסופו של דבר על רכבו, אבל בסופו של דבר לא נכרת.
העד הסביר שהוא יחד עם דיירי שמעון 11, כרת את העץ האחר שהיה יבש, בגלל שאותם דיירים לא לקחו אחריות, הוא לקח יוזמה והזמין מישהו שגזם את העץ והדיירים בשמעון 11 וכן ביששכר 6 שילמו את חלקם היחסי על הכריתה (עמ' 32-33 לפרוט').
אחרון העיד מטעם התובעת מר שי פייר לעניין הנזק שנגרם לרכב.
הנתבע מר משה דינר, העיד כי הוא עצמו אינו מתגורר בדירות שבבעלותו בבית המשותף, אלא משכיר אותם לאחרים מאז רכש אותן, בשנות השמונים.
הנתבע מרון אברהם העיד כי אינו מתגורר בבית המשותף ולדבריו, לא נעשה כל טיפול בעץ, שכן לא היה צורך בכך (עמ' 61 לפרוט').
צד ג' 1 מר יעקב אבן יוסף, העיד כי הוא שכר את הדירה מהנתבע 6. העיד כי הגינה היתה יפה ומטופחת ואישר כי "לעתים בא ערבי לטפל בגינות של הבניין" (עמ' 63 לפרוט') והוא לא ציפה שהעץ ייפול.
8.
בחינת הראיות והעדויות שהוצגו בענייננו מובילה למסקנה כי לא ניתן היה לצפות את נפילת העץ והנזק שנגרם כתוצאה מהשלג שירד בירושלים.
ראשית, מעדות בעל הרכב עצמו, ניתן ללמוד כי לא צפה את קריסתו של העץ. בעל הרכב מתגורר בסמיכות לבית המשותף והעיד כי נהג להחנות את רכבו באותו מקום גם עובר לקריסת העץ. כלומר, מדובר באדם שמכיר את המקום וסביבתו, ובחר לחנות את רכבו החדש פעם אחר פעם, גם במזג אוויר חורפי וסוער. מכאן שלא צפה את נפילת העץ והנזק שייגרם לרכבו.
כך העיד גם במפורש, כי לו סבר שהחניה במקום מסוכנת לא היה חונה במקום. עוד העיד שענפי העץ היום ירוקים ומאידך- מזג האוויר היה חריג ובלתי צפוי (ר' עמ' 25, 27-28 לפרוט').
שנית, מעדויות הנתבעים התרשמתי כי הטיפול בעץ היה סביר ומספק בנסיבות הקיימות. כך העיד הנתבע דינר שהעץ היה בריא, בעל גזע עבה ובריא וצמרת ירוקה עם עלי מחט מסוג אורן ירושלמי עמיד, המתאים לתנאי סביבתו. לטענתו, הסיבה לנפילת העץ היא מזג האוויר הסוער וירידת שלגים כבדים מאוד באותו יום. על פי עדותו, מדי פעם הגיע גנן לחצר הבית המשותף, ובנוסף הדיירים עצמם טיפלו בגינות (עמ' 48 לפרוט'). לדבריו, גינת הבית מטופחת והעץ טופל לפחות פעם אחת, בשנת 2003. הנתבע הכחיש שהתריעו בפני
ו על נפילת העץ.
מצאתי את עדותו מהימנה ואמינה והיא נתמכה גם בעדות הנתבע אברהם מרון
אשר העיד, כי העץ עמד על תילו, הוציא עלים ירוקים ולא היה כל סממן שיכול היה ללמד כי העץ יקרוס במזג אוויר קיצוני. לדבריו, במשך שנים רבות, העץ עמד באותה צורה ללא כל שינוי וילדים היו משחקים בחצר הבית ליד העץ ולו היה חשש כי העץ אינו איתן, היה כורת את העץ. לא היה כל סממן שהעיד שהעץ יקרוס ורק מזג האוויר הקיצוני גרם לקריסתו (ס' 5-7 לתצהיר הנתבע מרון).
לא רק הנתבעים נועצים את הסיבה לנפילת העץ בפגעי מזג האוויר, כי אם גם בעל הרכב, המבוטח.
כך עולה ממכתב ששלחה עורכת דין מטעם בעל הרכב לחלק מהנתבעים בסמוך לאחר האירוע ובו נכתב:

"הנדון: פיקוח נפש- עץ שקרס בקרקע פרטית שבבעלותכם, ברח' שמעון 11, י-ם
הריני לפנות אליכם בעניין שבנדון, בשם מרשיי ה"ה דרוקר סטיבן ושורי כדלקמן: בימים 6-7/3/2008
(מדובר בטעות בתאריך, שכן המכתב נכתב ביום 17.2.08 ואין חולק כי הוא מתייחס לאירוע הנדון- י.ש) ירד שלג כבד בירושלים. עקב כמויות השלג הנכבדות שירדו, קרס עץ אורן שמצוי בקרקע שבבעלותכם על מכוניתם של מרשיי, כשמר סטיבן דרוקר מצוי בתוכה..." (נספח לכתב הגנה מטעם הנתבע 1).
בהמשך המכתב מפרטת עורכת הדין נירה עזריאל, כי מר דרוקר התריע בעבר מפני נפילת העץ והטיל את האחריות לנפילתו על הנתבעים, אך לא ניתן להתעלם גם מסיבת נפילתו של העץ במזג האוויר הסוער והחריג.
מכאן, שגם בעל הרכב, סבור היה שהסיבה לנפילת העץ נעוצה במזג האוויר.
את הטענה שמזג האוויר הוא שגרם לקריסת העץ מחזקים גם מסמכים שהגיש צד ג' בצירוף לכתב הגנתו, ובהם צילום כתבות המעידות על מזג האוויר הסוער שחל במועד האירוע (נספחים ה' ו-ו' לכתב הגנה צד ג' ).
כתבות אלה מעידות, כי ביום 31.1.08, שרר מזג אוויר סוער ושלג ירד:
"בירושלים, כמו אתמול גם היום, לא יתקיימו לימודים בכל מוסדות הלימוד בעיר... היום צפוי מזג האוויר הסוער להימשך בכל רחבי הארץ, אך המערכת החורפית הנוכחית נמצאת לקראת סיום ותשכח לקראת וים שישי. שלג ימשיך לרדת בירושלים ובפסגות ההרים..."
(נספח ה').
כתבה נוספת שצירפו צדדי ג' מעידה על "אירוע השלג הקיצוני- 29-31.1.08) ובה נכתב בין היתר:
"הרבה דברים רעים אפשר לומר על חורף 2007/2008... אחד מהם הוא חודש ינואר 2008, שאופיין באירועי קרה ממושכים וכן באירוע שלג קיצוני בסופו, וכפועל יוצא מכך הסתיים כקר ביותר מאז 1992, אף כי מבחינת המשקעים הסתיים הרחב מאחור בטבלת הינוארים הגשומים"
(נספח ו' לכתב הגנה צד ג').

בשולי הדברים אציין, כי רק בחורף האחרון נוכחנו בהשלכותיו של השלג שירד בירושלים וסביבותיה, אשר גרם לנפילת וכריתת עצים רבים ביותר באופן שהסב נזקים רבים וקשים לכל הסובב אותם. לא יעלה על הדעת כי כל מי שעץ שכזה נטוע בחצרו- יחויב כלפי הניזוקים, בעוד השלג ופגעי מזג האוויר הבלתי צפויים הם שגרמו לנפילתו ולנזקים כתוצאה מכך.
9.
סיכומו של דבר- התרשמתי כי במצב הדברים הנתון, לא היה על הנתבעים לצפות את נפילתו של העץ שעמד על תילו ירוק ואיתן עובר לאירוע השלג, כפי שהתרשם גם בעל הרכב, אשר בחר
להחנות את רכבו החדש תחתיו.
משכך, הרי שלא הופרה בענייננו חובת הזהירות ולא התגבשו טענות התובעת לכדי עוולת הרשלנות והתביעה נדחית. לאור תוצאה זו נדחית ההודעה לצדדים השלישיים.
אשר להוצאות משפט- אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪. לנתבעים 4-5 תשלם התובעת סך של 2,000 ₪ בשים לב לכך שלא היו מיוצגים ע"י עו"ד.
באשר להוצאות בהודעת צד ג'- בית המשפט סבור כי לא היה מקום לשלוח הודעה זו לשוכרי הדירה. על כן הנתבעים 4-5 ישלמו לכל אחד מהצדדים השלישיים סך של 2,500 ₪.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
י"ח סיוון תשע"ד, 16 יוני 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 26655-08/10 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון מרציאנו, אברהם מרון, עופרה מרון ואח' (פורסם ב-ֽ 16/06/2014)