פסקי דין על אלישע מור | פסקי דין על גדעון דרמן | פסקי דין על דן בנט | פסקי דין על אליהו למס ואח' |

16200-04/12 א     01/07/2014




א 16200-04/12 אלישע מור נ' גדעון דרמן, דן בנט, אליהו למס ואח'








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 16200-04-12 מור ואח'
נ' דרמן ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
אמיר סלאמה


תובע

אלישע מור


נגד


נתבעים

1.גדעון דרמן
2.דן בנט
3.אליהו למס
4.ליאור רוזנטל
5.מלכה אהרון
6.יחיא טפרו
7.מיכאל מרגלית
8.לייזר ארנסט
9.ישי באב"ד




פסק דין



1.
פסק דין
זה ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.

2.
התובע, מתכנן ערים במקצועו, נשכר ע"י הנתבעים לשם הכנת תוכנית לתגבור זכויות בניה ביחס למקרקעין המצויים ברחוב בני ברית בחיפה.
בהתאם להזמנת עבודה מתאריך 27.11.08, סוכם שבתמורה להכנת התוכנית האמורה, יקבל התובע סך של 47,000 ₪ + מע"מ, אשר ישולמו לפי שלבים שפורטו בהזמנה.

בהמשך, ובתאריך 21.10.10, נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, ולפיו ישולם לתובע סכום נוסף של 30,000 ₪ + מע"מ, בגין צורך בביצוע תיקונים ושינויים למיניהם.

התובע הכין תוכנית, אשר הוגשה לועדה המקומית לתכנון ובניה.

בתאריך 5.2.11 המליצה הועדה המקומית לתכנון ובניה בפני
הועדה המחוזית להפקיד את התכנית שהכין התובע, בכפוף לביצוע תיקונים שפורטו במכתב מאותו תאריך.

בנקודה זו עלו יחסי הצדדים על שרטון. לטענת הנתבעים, התנאים שהוצבו ע"י הועדה המקומית לצורך הפקדת התוכנית סוטים לחלוטין מהמתווה שנדרש מהתובע, ואף פוגעת בזכויותיהם במקרקעין.

הנתבעים פנו לבעל מקצוע אחר (האדריכל מאייר) לצורך הכנת תוכנית חלופית, וההתקשרות עם התובע נפסקה.

3.
לטענת התובע, הנתבעים נותרו חייבים לו כספים בגין העבודה אותה ביצע לפי הזמנתם, כאשר לשיטתו יתרת החוב עמדה
על 40,221 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).
עוד טען התובע טען כי הנתבע מס' 1 פגע בשמו הטוב, עת שלח מכתב לבעל המקצוע האחר שנשכר במקום התובע, בו הטיח בו "השמצות פרועות", והטיל בו רפש. בגין הפגיעה בשמו הטוב דרש התובע פיצוי בסך 300,000 ₪.

4.
הנתבעים הכחישו את טענות התובע; טענו כי התוכנית שהכין היתה רשלנית ואף פגעה בזכויותיהם; וכי למעשה לא ניתן היה לעשות בה שימוש.
לשיטתם, לא רק שהם לא חייבים לתובע מאומה, אלא שעל התובע להשיב להם את הסכומים ששולמו לו ע"י הנתבעים, בסך 51,182 ₪, וכן תשלומים ששולמו למתכנן חניות והחזר הוצאות למיניהם.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד, בסך 76,182 ₪.

5.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. כמו כן, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש (האדריכל גדעון טימור), אשר נתן חוות דעת.
בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו הצדדים להסמיך את ביהמ"ש לפסוק במחלוקות ביניהם לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט.
בהתאם להסכמה, ביהמ"ש יוכל לפסוק בתביעת התובע כל סכום שנע בין 0 ₪ ל- 40,000 ₪ (כולל הוצאות), ואילו בתביעה שכנגד הנתבעים לא יהיו זכאים לפיצוי כלשהו.

6.
בטיעוניו הדגיש ב"כ התובע שהתובע עשה מלאכתו נאמנה, והכין תוכנית טובה וראויה. לשיטתו, חוות דעת מומחה ביהמ"ש תומכת במסקנה זו. ב"כ התובע הפנה לכך שמומחה ביהמ"ש סבר כי ניתן היה לעשות שימוש בתוכנית שהכין התובע, גם לאחר הערות הועדה המקומית. לדבריו, גם אם התוכנית שהכין התובע היתה "בינונית" בטיבה, די היה בכך כדי שהתובע יעמוד בהתחייבויותיו כלפי הנתבעים. ב"כ התובע טען כי הצבת תנאים בידי הועדה המקומית לצורך הפקדת התוכנית הינה בגדר מחזה שכיח; כי אין בכך עדות להיות התוכנית רשלנית; וכי בכל מקרה ניתן לבצע תיקונים לאחר הצבת תנאים בידי הועדה, באופן שהתוכנית תהיה לשביעות רצונם של מזמיני העבודה. ב"כ התובע סבור שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב, בכך שמיהרו להפסיק את ההתקשרות עם התובע ולפנות לאדריכל מאייר, והכל מבלי שנתנו לו הזדמנות נאותה להשלים את מלאכתו. לשיטתו, בנסיבות אלה זכאי התובע למלוא שכרו. ב"כ התובע תהה מדוע לא הציגו הנתבעים בפני
ביהמ"ש את פירות מלאכתו של האדריכל, ולא עדכנו בדבר גורל התוכנית שהוכנה על ידו. ב"כ התובע טען כי נגרמה פגיעה קשה בשמו של התובע, בהיתר בכל שהוטחו בתובע האשמות בוטות בפני
בעלי תפקידים בעיריית חיפה. ב"כ התובע ביקש להתחשב בעובדה שהתובע נשא במחצית משכר המומחה מטעם ביהמ"ש.

7.
ב"כ הנתבעים טען שהתובע פעל באופן שיטתי להגדלת השכר עליו סוכם מלכתחילה, כשהוא מנסה כל העת להשיג תוספות למיניהם. לשיטתו, התוכנית שביצע התובע היתה רשלנית, ואף פגעה בזכויות הנתבעים, לרבות בעניין מרחק קו הבניין מהכביש, וקיום "מרחק אפס" של קו הבניין הצידי, דבר שפוגע בעצמאות בעלי המגרשים, ומכריח אותם להיות שותפים. לדברי ב"כ הנתבעים, החלטת הועדה המקומית מתאריך 5.2.11 היתה "אומללה", והמשמעות המעשית שלה היתה, שצריך לבצע את התוכנית מחדש. ב"כ הנתבעים טען שהתובע כלל אינו אדרכיל, וכי הוא לקח על עצמו מטלה שאינה בתחום מומחיותו. לדבריו, התוכנית שהכין האדריכל מאייר היא מפורטת בהרבה, עונה בצורה יותר טובה לצרכים של הנתבעים, ואף עברה "כמו שהיא" בועדה המחוזית. ב"כ הנתבע הפנה לחוות דעת מומחה ביהמ"ש, שם נקבע, בין היתר, כי בשלב בו הופסקה עבודת התובע נדרשה עדיין השלמת עבודה בהיקף של 25%-30%, כך שבכל מקרה התובע לא היה זכאי, באותו שלב, לתוספת של יותר מ- 10,000 ₪, אשר להם הוא לא היה זכאי ממילא,
לאור היות עבודתו רשלנית. ב"כ הנתבעים הפנה לתמליל שצורף לתצהירי הנתבעים (אשר להגשתו התנגד התובע), המתעד שיחה בין הנתבע 1 לבין פקידה בעיריית חיפה, ואשר מלמד, לשיטתו, על כך שאותה פקידה סברה שעבודת התובע אינה מקצועית. בעניין הטענה בשמו
הטוב של התובע טען ב"כ הנתבעים, כי הנתבע פעל בתום לב ומתוך רצון להגן את האינטרסים שלו.

8.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחוות דעת מומחה ביהמ"ש, בתצהירי הצדדים ובמסמכים המצויים בתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני פוסק לתובע פיצוי כולל בסך 30,000 ₪ (שלושים אלף ₪).
הסכום האמור ישולם לתובע (באמצעות בא כוחו)
ע"י הנתבעים 1, 2, 4, 5, 6, 7 ו- 8, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים (ימי הפגרה במניין הימים), שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.







ניתן היום,
ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 16200-04/12 אלישע מור נ' גדעון דרמן, דן בנט, אליהו למס ואח' (פורסם ב-ֽ 01/07/2014)