פסקי דין על רביב ספיר | פסקי דין על גל ספיר | פסקי דין על שלמה שרף | פסקי דין על ערוץ הספורט |

27152-03/12 א     06/07/2014




א 27152-03/12 רביב ספיר, גל ספיר נ' שלמה שרף, ערוץ הספורט








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 27152-03-12 ספיר ואח' נ' שרף ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
שבח יהודית


התובעים

1. רביב ספיר

2. גל ספיר
ע" עו"ד אילן בומבך ואח'


נגד


הנתבעים

1. שלמה שרף
2. ערוץ הספורט
ע"י עו"ד דוד יצחק ואח'


\
פסק דין


תביעה כספית ע"ס


3,000,183 ₪ בעילת פרסום לשון הרע אודות התובעים
.

בעלי הדין
1.
התובע 1 (להלן – רביב) הינו איש עסקים, חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל, ובעלים בעבר ובהווה של מועדוני כדורגל. התובע 2, בנו של רביב, הינו שחקן כדורגל צעיר ומוכשר, אשר שיחק במועד הגשת התביעה בהפועל ראשון לציון (להלן - גל). הנתבע 1 (להלן- שרף) הינו מאמן כדורגל לשעבר, ובמועדים הרלבנטיים שימש כפרשן ספורט בערוצי תקשורת, לרבות עבור הנתבעת 2 (להלן- ערוץ הספורט
).

הפרסום
2.
בפתח תוכנית הטלוויזיה "שער השבת", המסקרת את המשחקים הנערכים מדי שבת ואשר שודרה בערוץ הספורט
במוצאי שבת 5.2.12 (להלן – התוכנית),
נמסר כי בהמשך התוכנית יפרסם שרף, במסגרת הפינה "נו באמת",
"סיפור יפה על ספיר, על הבעלים של ראשון-לציון". מגיש התוכנית אף הוסיף: "חכו והמתינו לתובנות של שלמה על רביב ספיר
".
בהגיע תור הפינה נאמרו על-ידי שרף הדברים הבאים:

"רביב ספיר
קנה צעצוע לבן שלו;
כשניסן יחזקאל לא שיתף את בנו, אז אשתו של ספיר הייתה מקללת מהיציע;
רביב רצה לפטר את ניסן כבר לפני 3 חודשים אבל לא עשה את זאת, כי אז היו אומרים כי בגלל שהבן שלו לא שותף, רביב מפטר את ניסן;
לפני שנתיים ספיר היה הבעלים של אזור. גם שם בנו לא שיחק ואז החליט לעזוב את אזור;
ספיר לפני מספר שנים קנה את מחלקת הנוער בהכח רמת-גן ביחד עם ורד, אך עזב אותם כשבנו לא שיחק;
היה גם מקרה עם המאמן גילרוביץ' שהעלה את הקבוצה לליגה הלאומית והוא רצה להביא בלמים לקבוצה והוא לא היה מוכן כי הרי זה היה על חשבון של בנו היקר. ככה המאמנים מצאו את עצמם בחוץ; הדוגמאות עוד רבות אבל הבנתם את הנקודה;
רביב ספיר
אתה צריך להיות בעלים של קבוצה ולא אבא שדואג לילד שלו על חשבון המאמנים שלך;
נו באמת
".
דבריו של
שרף לוו בכתובית שהופיע בתחתית בזו הלשון: "
נו באמת! קבוצה זה לא צעצוע
"

(להלן – הפרסום ו/או הכתבה).

טענת התובעים
3.
לגרסת התובעים, האמירות השקריות שהופיעו בכתבה ואשר מהוות את הפרסום הפוגעני הן אלו:
התובע 1 רכש את קבוצת הכדורגל הפועל ראשון לציון כ"צעצוע" עבור בנו על מנת שיוכל לשחק בה; מאמן הקבוצה בתקופה הרלוונטית, ניסן יחזקאל (להלן – ניסן) לא שיתף במשחקים את גל; אשתו של רביב הייתה נוהגת לקלל מהיציע במקרים בהם ניסן לא שיתף את גל במשחקים; רביב רצה לפטר את ניסן שלושה חודשים קודם לכן, אך לא עשה כן מהחשש פן יאמרו שהסיבה לכך היא אי שיתופו של גל במשחקים; רביב גם היה הבעלים של קבוצת הכדורגל הפועל אזור ועזב את הקבוצה; כי גל לא שובץ למשחקים; רביב קנה גם את מחלקת הנוער של הכוח רמת גן אך גם אותה עזב מכיוון שגל לא שיחק; מאמן נוסף (גילרוביץ') רצה להביא בלמים חדשים לקבוצה אך רביב לא הסכים לכך מהחשש שהדבר יפגע בבנו; וכי מאמנים נוספים פוטרו על רקע אי שיתוף גל במשחקי הקבוצה.
כל אלו, כך נטען, הינן אמירות שקריות העולות לכדי פרסום לשון הרע גם כלפי רביב וגם כלפי גל.

4.
נטען כי לאמיתו של דבר גל שיחק כבלם ברוב המשחקים בעונה המדוברת;
ניסן פוטר מסיבות מקצועיות; רביב לא היה מעולם בעלים של קבוצת הכדורגל באזור וגל לא שיחק שם מעולם; רביב עזב את הכוח רמת גן על רקע חילוקי דעות עם שותפו ורד; גל הינו שחקן מוערך שאינו זקוק להתערבות אביו כדי לשחק בהרכב הקבוצה, אף שיחק בנבחרת האולימפית של ישראל ובנבחרות נערים.

5.
את סכום הפיצוי הנקוב בתביעה סומכים התובעים על הפיצוי הסטטוטורי בזדון הקבוע בחוק, ללא צורך בהוכחת נזק. לעמדתם, מאחר שהתוכנית שודרה 11 פעמים בשידורים חוזרים במשך שבעה ימים רצופים, הרי הפיצוי הסטטוטורי הנקוב בחוק למקרה של פרסום בזדון, במכפלת מספר השידורים, ובהינתן שני תובעים- מביאנו לסכום הנקוב בתביעה.

עמדת הנתבעים
6.
הנתבעים אינם מכחישים כמובן את עצם הפרסום, אך כופרים כי יש בפרסום משום לשון הרע משמדובר, לגישתם, בדברי פרשנות/הבעת דעה/ביקורת שהשמיע שרף בתוכנית. הנתבעים טענו ל"הגנת אמת הפרסום" שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן – החוק) ולהגנת "תום הלב" שבסעיף 15(4) לחוק.
לעניין שיעור הפיצוי– נטען כי לכל היותר המדובר בפרסום אחד ויחיד, ועל כן לא היה מקום להכפיל את סכם הפיצוי במספר השידורים החוזרים של התוכנית ובכך להגיע באמצעות "ניפוח מלאכותי" לסכום הנתבע בתביעה, שמקומה הנכון הוא בבית המשפט השלום.
דיון והכרעה

אקדים מסקנה לדיון ואומר כי ראיתי לדחות את התובענה. להלן יובאו הנימוקים.

האם הפרסום נחשב ללשון הרע?
7.
בראש ובראשונה יש לבחון האם חצו התובעים את המשוכה הראשונה, דהיינו, האם הביטויים להם מכוונים התובעים עולים לכדי פרסום "לשון הרע", כלומר: "...יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר" (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ). נקודת המוצא הינה סעיף 1 הקובע כי
"לשון הרע" הינו דבר שפרסומו עלול –
"(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו

".
על מנת להיכנס לחלופה מחלופות הסעיף יש לבחון את הביטויים במסננת אובייקטיבית:
"...מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו
" [ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 617].

8.
נראה כי מההיגדים שבפרסום שהובאו לעיל, יסיק האדם הסביר כי רביב, שהינו בעלים של מועדון כדורגל, מונע בפעילותו ע"י אינטרס אישי לקידומו של בנו כשחקן כדורגל, להבדיל מדאגה לאינטרסים של הקבוצה. מהמלל
"
רביב ספיר
אתה צריך להיות בעלים של קבוצה ולא אבא שדואג לילד שלו על חשבון המאמנים של
ך",
אין להבין אלא שרצונו של רביב בטובת הצלחת בנו גל כשחקן כדורגל, בא על חשבון דאגתו לטובת הקבוצה והצלחתה.
הגם שמהדברים ניתן לכאורה להבין במשתמע כי גל זקוק לעזרת אביו כדי להצליח כשחקן כדורגל, או כפי הנטען על ידו כי "
הטילו סטיגמה על גל כשחקן חלש שאינו מסוגל לשחק בכוחות עצמו
", אלא שאין למצוא בפרסום כל אמירה ישירה או עקיפה המתייחסת לכישוריו של גל כשחקן, והנאמר בו מתיישב בהחלט גם עם מסר לפיו רביב הינו אבא דאגן, אף שאפתן,
ש"דוחף" את בנו, אף שהאחרון, שהינו אמנם צעיר, אך מוכשר,
יכול להסתדר בכוחות עצמו.
עם זאת מצאתי שהפרסום המכוון לאשתו של רביב, המייחס לה הטחת קללות אל עבר המאמן, כשהלה לא כלל את בנה בהרכב- הינו אכן פוגעני. אשת רביב אמנם אינה נמנית על התובעים בתביעה, אלא שאמירה מבזה כלפי בן זוג של תובע, כמוה כהטחת עלבון ישיר בתובע עצמו. משכך, האמירות לפיהן אשת רביב קללה , ולא פעם, הינה מבזה, וכמוה כאמירה פוגענית כלפי רביב באופן אישי.

המסקנה הראשונה הינה איפוא שהכתבה כוללת פרסום לשון הרע כלפי רביב, משהאמירות בה עשויות להשפילו או לבזותו
בעיני הבריות.

אולם בכך לא תמה הבדיקה, שכן עתה יש לבחון את טענת הנתבעת לפיה הפרסום חוסה בצל ההגנות הקבועות בחוק.

הגנת האמת בפרסום
9.
הנתבעת טוענת כי חלה עליה הגנת האמת.

סעיף 14 לחוק קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש

"

.
כדי להיכנס להגנה זו, על הנתבעת להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד- כי הפרסום במהותו הינו אמת; והשני- כי קיים עניין ציבורי בפרסום [ראו: ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 299].

10.
אבחן תחילה את קיומו של הרכיב הראשון, קרי, אמיתות הפרסום.
ראינו לעיל כי הפרסום מייחס לרביב רכישת קבוצת כדורגל על מנת שגל ישחק בה, ועזיבתה, עת רצונו זה לא התממש. עיקר הפרסום מתייחס להתנהלותו של רביב מול המאמן ניסן, על רקע הטענה כי האחרון פוטר על-ידי רביב רק מכיוון שלא שיתף את גל בצורה מספקת במשחקי הקבוצה, ומכיוון שלא אפשר לו לקבל בלמים נוספים, מחשש שאלו יאפילו על בנו.
להלן נראה שהנטל להוכחת אמיתות הנטען הורם בצורה מספקת ע"י הנתבעחם.

11.
את הנתונים הבסיסיים לפרסום- אימת רביב בעצמו. בעדותו אישר רביב
את העובדות הבאות:
רביב היה פעיל באגודת ידידי מחלקת הנוער של מכבי תל-אביב, עת גל שיחק במחלקת הנוער של קבוצה זו;
כי רכש את מחצית הזכויות במחלקת הנוער של הכוח רמת-גן ושימש כיו"ר עת גל עבר לשחק במחלקת הנוער של קבוצה זו; כי לא מימש את האופציה לרכוש את מחצית הזכויות בקבוצה, וכי עזב את המועדון בסוף עונת 2005/6, שעה שכדבריו "
בתום עונת משחקים זו (2005/06) עזב גל את קבוצת הכוח רמת-גן..."
(
סעיף 58 לתצהירו); כי לאחר מכן רכש את הזכויות בהפועל ראשון לציון וכי תקופה קצרה לאחר מכן עבר גל לשחק במחלקת הנוער של קבוצה זו, וכפי שאישר:
"כן, זה לא היה ביחד. קודם רכשתי את את הפועל ראשל"צ וחודש חודשיים אחרי זה גל עבר, לפני תחילת העונה, יחד עם הרבה שחקנים נוספים
"(פרוטוקול עמוד 47).
רביב גם אישר את דבר פיטוריו של המאמן ניסן.

12.
האדן המרכזי עליו נסמכת טענת האמת בפרסום הינו עדותו של המאמן ניסן שהובא לעדות בבית המשפט באמצעות צו הבאה, והרושם הכללי שהותיר היה כי אינו נוטר לרביב, ואינו חפץ להרע לו, וכי לו יכול היה להימנע ממתן עדות, היה נמנע.
מעדותו של ניסן עלה כי רביב כעס עליו בעיתות בהן סבר כי לא שיתף את בנו במשחקים בצורה הולמת:
"היתה פעם אחת בלבד שבה אני ורביב דיברנו על הבן שלו, לגבי אי שיתופו או שיתופו של הילד וזה היה איפשהו באוקטובר שנפגשנו בארבע עיניים בבית קפה והוא הביא את טענותיו אלי על משחק שהבן שלו לא שיחק, ורצה לקבל הבהרות חד משמעיות למה לא שיחק באותו משחק. זו היתה הפעם היחידה שפנה אלי בקשר לאי שיתופו של הבן שלו...זה היה הנושא המרכזי
" (בעמוד 12 לפרוטוקול, מיום 3.2.13).
ניסן אישר כי רביב מעולם לא איים עליו בפיטורין אם לא יאפשר לבנו לשחק, אך לדבריו הבין זאת מהימנעותו של רביב לשוחח עמו במשך שבועיים- שלושה, וכדבריו:
"רביב לא אמר לי בפני
ם אם הבן שלי לא ישחק אתה הולך הביתה, לא אמר את זה מעולם, אבל בהתנהגות שלו בשבועיים שלושה שלא הגיע ולא דיבר איתי, היינו במחנה אימונים שלושה ימים באילת לא החלפנו מילה, והיינו אחד ליד השני. זה היה בשבוע של הפיטורים
" (בעמוד 12 לפרוטוקול, מיום 3.2.13).
אציין כי בשאלת המהימנות, בכל הנוגע לפער שבין דברי ניסן בהקשר זה לבין דברי רביב, יד ניסן על העליונה.
ניסן הדגיש כי חילוקי הדעות שהיו לו עם רביב נסבו רק על נושא שיתופו של גל במשחקים, במיוחד לאחר המשחקים מול בית"ר ירושלים ומול בני-יהודה, שגל לא השתתף בהם, להבדיל מהתנהלותו כמאמן או בשל הישגי הקבוצה, לגביהם הביע רביב את שביעות רצונו, כמו גם על רקע רצונו להביא לקבוצה שחקנים נוספים:
"יש לזה קשר. כי כשרציתי להביא שחקנים במקום גל – פוטרתי. אי אפשר היה להביא שחקנים באותה תקופה עד חלון העברות, וכשרציתי להביא החלו המשברים
" (בעמוד 14 לפרוטוקול, מיום 3.2.13).
גם עניינו של המאמן גילרוביץ' הוכח באמת המידה הדרושה בעדותו של ניסן אשר נסמכה על דברים שאמרה לו בהקשר זה גב' רביב:
"כמו כן אישרתי בפני
שלמה את הידוע לי בעניינו של אריק גילרוביץ' (מאמן עבר של הפועל ראשון לציון). בעניין זה אבהיר כי במפגש שנערך בביתם של רביב ואורלי ספיר ביום החתימה חוזה העסקתי כמאמן הקבוצה הפועל ראשון לציון, אמרה לי אורלי ספיר במילים אלה ממש
)
ו/או במילים דומות)
:
"אריק גילרוביץ' פוטר מתפקידו (כמאמן הקבוצה-הח"מ) משום שהוא לא נתן

לבן שלי לשחק". אני אמרתי לשלמה את שהיה ידוע לי מפיה ומדברי
ו של אורלי ספיר עצמה".
)
סעיף 23 לתצהירו).
הדברים לא נסתרו בחקירה נגדית, והגב' ספיר, כמו גם גילרוביץ'- לא הובאו לעדות.

13.
ניסן התייחס בתצהירו ובעדותו גם לאמירה לפיה אשתו של רביב (להלן – הגב' ספיר) נהגה לקלל אותו מהיציע, ככל שלא שיתף את בנה במשחקים. בתצהירו מסר:
"...גל לא שיחק ואמו אורלי התפרצה וצעקה במסדרונות האצטדיון ליד חדרי ההלבשה, בנוכחות שחקני הקבוצה, הצוות המקצועי..."זה לא יעבור לסדר היום שהבן שלי לא משחק, ואנשים יישאו בתוצאות"" (סעיף 7 לתצהיר). "מקרה נוסף התרחש לאחר שעלתה הקבוצה מהליגה הלאומית לליגת העל ... במשחק זה גל לא שיחק בהרכב הפותח...בתגובה למהלך זה צעקה אמו אורלי מיציע הכבוד לעבר בנה: "אל תכנס" ועוד הוסיפה..."הזבל הזה גם ככה לא יהיה פה בשבוע הבא"... בכך לא הסתיים האירוע המביך. במחצית המשחק, מול כל אנשי תא הכבוד...צעקה האמא אורלי לעברי...הזבל הזה יפוטר זה המשחק האחרון שלו"" (סעיף 8 לתצהיר).

בחקירתו אישר את שנאמר בתצהירו:


"אני אמרתי את זה בקשר למשחק עם בני יהודה נגדנו. המשחק הזה היה שבוע לפני שפוטרתי. זה לא היה פעם ראשונה ששמעתי אותה, שמעתי אותה כמה פעמים... בבני יהודה שמעתי אותה באופן אישי היא אמרה זבל וזבל זה קללה"
(בעמוד 15 לפרוטוקול, מיום 3.2.13). וכן:
"במשחק הזה ספציפית לא היו הרבה אנשים, ובתא הכבוד שצועקים משורה שמינית ועשירית אתה שומע את זה טוב מאוד...לא הסתכלתי עליה, שמעתי אותה...
שמעתי אותה וגם עיתונאים באו לברר אצלי אם שמעתי מה היא אמרה. עיתונאים שהיו במשחק, עיתונאים של ערוץ הספורט
...אני קיבלתי טלפון בסוף המשחק ושאלו אותי האם שמעתי שהיא קיללה אותי" (בעמוד 16 לפרוטוקול, מיום 3.2.13).

הדברים אודות סגנונה של הגברת ספיר נתמכו גם בעדותו של רון קופמן, שהגיש יחד שרף את התוכנית:
"
ידוע לי באופן אישי שהיא קיללה, לא יודע אם היא קיללה אבל אמרה לבנה שבמשחק מול בני יהודה לא להיכנס למשחק כאשר המאמן רצה לשלב אותו והיא צעקה לו לא לשלב, זה מביש אותו ופגוע בו
"
(בעמוד 35 לפרוטוקול, מיום 3.2.13).

14.
לשתי העדויות הנ"ל חוברת הימנעותם של התובעים מלזמן לעדות את הגב' ספיר לעדות, באופן שאי- העדתה ואי הכחשתה את שיוחס לה מקימים את ההנחה, שהעדות, לו הושמעה, הייתה תומכת בטיעון הנתבעים.

15.
שרף העיד כי את המידע שבפרסום סמך על "
דברים שכל מי שעוסק בספורט יודע
",
על ראיונות ברדיו עם ספיר עצמו, אך בעיקר על שיחת אימות שקיים עם ניסן: : "
צלצלתי למאמן המפוטר ושאלתי אותו מה קרה, למה פיטרו אותו והוא סיפר לי את כל הדברים
"
(עמוד 21 לפרוטוקול).
ניסן, שהיה למעשה מקור המידע מכלי ראשון, אישר בעדותו כי הוא אכן אימת את המידע שמסר שרף:
"לפני ששלמה שרף
עלה עם דבריו בתוכנית...הוא התקשר אלי כדי לדבר איתי על הידוע לי בנושא. אני סיפרתי לשלמה את אשר היה ידוע לי. אני אימתתי לשלמה שאשתו של רביב ספיר
(אורלי) הייתה מקללת מהיציע כאשר לא שיתפתי את בנם גל בהרכב הפותח. כמו כן אימתתי לשלמה שרביב רצה לפטר אותי לפני כמה חודשים אבל לא עשה כן משום שאז היו אומרים שהוא פיטר אותי בגלל שהבן שלא לא שותף בהרכב
"(סעיף 22 לתצהיר)















וכן:

"ש. האם אמרת לשרף שכבר לפני שלושה חודשים רביב רצה לפטר אותך?
ת. כן. ככה אמרתי
"

(
עמוד 14 שורות 27-28).

ניסן אף אישר כי הוא זה שמסר לשרף את המידע בעניין גילרוביץ' (פרוטוקול עמוד 19 שורות 17-18).
בעלי הדין הכבירו מילים על סיבת עזיבת רביב את הכוח רמת-גן, סוגיה שאינה צריכה להכרעה שכן לענייננו די בכך שאין מחלוקת כי עם עזיבתו של רביב, עזב גם גל. עדותו של ורד לא שינתה מסקנה זו.

16.

אכן האמירה בדבר היותו של רביב הבעלים של קבוצה באזור שגם בה שיחק גל הינה שגויה-
אלא שאמירה זו, שהינה היחידה בכתבה שלא היה בה אמת, הינה שולית בפרסום, אף לולא נאמרה, היה ניצב רעיון הכתבה - שגל משחק בקבוצות שאביו רוכש - על רגליים איתנות. המבחן הקובע הינו קיומה של מידת התאמה מהותית בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שהיא מוכחת בראיות המובאות במשפט. נפסק כי די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות, כדי לזכות בהגנה, מהטעם כי שיקולי חופש הביטוי, אינם מאפשרים
"...לדקדק
בציציותיו של הפירסום הפוגע. שכן "האמת אותה מחפשים היא זו
העולה מהחלפה חופשית של דעות והשקפות ולא מדיכוי (עצמי או חיצוני) של דיבור זה או אחר...
"
[ע"א 3199/93 קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט(2) 843, 857].
וכן:
"...גם אם קיים פער מסוים בין המציאות המוכחת לבין הצגתה בפרסום, עשוי המפרסם ליהנות בכל זאת מהגנת סעיף 14, אם העובדה שהועלתה בפרסום ולא הוכחה היא בגדר "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש... המחוקק קבע, כי הגנת סעיף 14 לא תישלל בשל כך "בלבד" שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי. מהמילה "בלבד" יש ללמוד, כי כאשר פרסום כולל פרט שגוי שהינו "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", הלא תישלל מהמפרסם באופן אוטומטי הגנת סעיף 14..."
[א' שינהר לעיל, בעמוד 221- 223] .

ככלל - די לה לכתבה שתמונת המציאות העולה מתוכה בכללותה אינה שונה באופן מהותי מהתמונה האמיתית כפי שהייתה ידועה אותה שעה בהתאם ליכולות הבירור העומדות בפני
עיתונאי, ו"
ראוי להגן על פרסום עיתונאי עובדתי בעל ערך ציבורי המשקף את התמונה העובדתית במועד הפרסום כפי שהיא נחזית לעיתונאי אחראי
"
(ע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין- אורבך). קבוצת הכדורגל באזור הייתה רק דוגמא (לא נכונה) לנוהגו הנטען של רביב, בנוסף להתרחשות המסוקרת בהכוח רמת-גן, ובמהלך המשפט הובאו דוגמאות אחרות (נכונות, אך אינן מופיעות בכתבה), כמו מכבי ת"א ומועדון ראשון לציון, אשר יש בהן להוות תחליף לדוגמא השגויה, כך שאין לתפוס בענייננו את שרף במילתו ולדקדק עמו בכל פרט ופרט, ובלבד שהפרסום אמת על פי מהותו.

הנה כי כן, רכיביה העובדתיים העיקריים של הכתבה, בשים לב לרעיון הכללי המובע בה-
אכן אומתו.

עניין ציבורי בפרסום
17.
אין די שהנתבעת תוכיח את האמת שבפרסום, ועליה אף להוכיח שהיה בפרסום עניין ציבורי.
לטעמי הנתבעת חצתה אף משוכה זו.
אכן ישנה חשיבות רבה ל"
מיהותו של האדם העומד במרכז הפרסום
"
[ראו: רע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' פרופ' אטינגר, פ"ד נט(3) 308, 316, אולם על מנת שהפרסום יבוא בשעריו של העניין הציבורי, אין החוק דורש כי מושא הפרסום יהיה בהכרח איש המכהן במשרה ציבורית (שר, ח"כ, פקיד ממשלתי בכיר וכו') או דמות ממלכתית, ודי להוכיח קיומו של עניין ציבורי במעשיו, או שישנה חשיבות ציבורית- ערכית בנושא העולה לדיון והכרוך במעשיו (ראו פלוני נ' אילנה דיין, שהוזכר לעיל).
דומני שאין מחלוקת כי תחום הספורט בכלל, והכדורגל בפרט, הינו נושא ציבורי התופס נפח לא מבוטל בחיי היומיום ובסיקור התקשורתי (ויעיד על כך סיקור המונדיאל והעניין הציבורי שהוא מעורר בעת כתיבת שורות אלו). כנגזרת מכך ניתן בהחלט לומר כי בעלים של מועדון כדורגל, המשמש גם בתפקיד של חבר הנהלת ההתאחדות לכדורגל בישראל, יוצא מד' אמות תחומו הפרטי ומצוי במרחב הציבורי, משפעולותיו והתבטאויותיו מעוררות עניין ציבורי.
הדעת נותנת כי גל, בניגוד לאביו, טרם הבשיל למעמד המאפשר להניח לגביו כי לציבור יש עניין
במעשיו, אלא שראינו לעיל שהכתבה עוסקת באביו, עת ביחס לגל לא נאמרה כל אמירה פוגענית.

הגנת תום הלב- הבעת דעה
18.
הגם שהגעתי לכלל מסקנה כי עומדת לנתבעים הגנת האמת בפרסום, אתן דעתי גם לטענת הגנת תום הלב- הבעת הדעה.

סעיף 15(4) לחוק, קובע:
"
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זו הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב
באחת הנסיבות האלו...
(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות"

הגנת הבעת הדעה חלה, כלשונה, על הבעת דעה, להבדיל מהבאת עובדות, ועל פי המקובל לא תחול על פרסום שאין בו הפרדה בין העובדות המובאות בה לבין הדעות, אולם אין מניעה שהבעת הדעה תתייחס גם לפרסום שבו מובעת דעה מסוימת, שלצורך גיבושה מובאות העובדות העיקריות שהובילו את הכותב לגיבוש העמדה אותה הביע בכתבה:
"
הגנת הבעת הדעה מותנית בדרך כלל בכך, שלצד הבעת הדעה יציין המפרסם גם את העובדות שעליהן היא מסתמכת. עובדות אלה חייבות להיות נכונות וזאת בניגוד למסקנה המוסקת מהן שיכולה להיות שגויה...הגנת הבעת הדעה לא תישלל בשל כך בלבד שאמיתות חלק מהעובדות שעליהן הסתמכה הדעה לא תוכח, ובלבד שעובדות אלה יהיו בגדר פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש""

(שנהר, עמוד 316- 317). תחולה ההגנה מותנית
"בקיומו של יחס גומלין מספיק בין העובדות שעליהן היא מסתמכת. עובדות אלה חייבות להיות עובדות שהיו בידיעת המפרסם בעת הפרסום ונשקלו על ידו בגבשו את הדעה שהביע
" (שם, עמוד 319).



19.
הבה ונבחן אם הפרסום בענייננו עונה על המבחנים הנדרשים.
הכתבה מפרידה בין הבעת הדעה
(""חכו והמתינו לתובנות של שלמה על רביב ספיר
... רביב ספיר
קנה צעצוע לבן שלו... רביב ספיר
אתה צריך להיות בעלים של קבוצה ולא אבא שדואג לילד שלו על חשבון המאמנים שלך; נו באמת")
לבין העובדות עליהן היא נסמכת ( פיטורי ניסן, רכישת מח' הנוער בהכוח ר"ג, עניין גילרוביץ' והתנהגות גב' רביב).
הבעת הדעה מתבטאת ברעיון שיש לבצע "הפרדת כוחות", ובטיעון לפיו
אין זה מן הראוי ששחקן כדורגל ישחק בקבוצה שבבעלות אביו. הרעיון המובע הוא שטובת העניין מחייבת שהבן ישחק בקבוצה אחרת. אם הוא מוכשר- הרי יצליח גם שם, והאב לא ייקלע לחשש של ניגוד אינטרסים.

לעיל גם ראינו
כי העובדות העיקריות והמהותיות עליהן נשענת הבעת הדעה הינן אמת.

הפרסום אף עונה על דרישת תום הלב:
ראשית, עומדת לנתבעים החזקה החיובית שבסעיף 16 לחוק, שלא נסתרה.
"הפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן הנסיבות":

כעולה משלל הפרסומים השונים שצורפו לתצהיר שרף ולתצהיר רון קופמן, מהם עולה שנושא הכתבה היה נושא "חם" על סדר היום של השיח הציבורי אצל המתעניינים בספורט; אף רביב עצמו התראיין בסוגיה זו בכלי תקשורת אחרים; הכתבה שודרה לאחר שהמאמן ניסן פוטר בשידור חי; והפרסום נעשה במסגרת תכנית ספורט קלה שכוונה אל קהל היעד של אוהדי הספורט בלבד.
שנית, שרף נקט באמצעי הסביר ביותר שעמד לרשותו לצורך בירור האמת על דרך שיחה עם המאמן, שהינו מקור המידע העיקרי ומכלי ראשון לבירור המצע העובדתי שבכתבה, וזה אימת את המידע.

20.
שרף החזיק בדעה שרכישת קבוצת הנוער של הכוח רמת-גן ומעבר גל לשחק בקבוצה זו-
מעמידים את רביב בניגוד עניינים מובנה ובחשש להעדפת האינטרסים של בנו על פני האינטרסים של כלל הקבוצה. אין צורך להכביר מילים על החשיבות שיש ליתן לחופש הביטוי בנושא שראוי להעמידו לביקורת ציבורית:
"...ראוי לבחור בפרשנות המעדיפה את חופש הביטוי בנוגע לאמירות הנוגעות לדמויות ציבוריות
" [פרשת אפל לעיל, עמוד 620]. כך גם נקבע בבג"צ 6218/93 ד"ר כהן, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין, פ"ד מט(2) 529: "...
ביטוי הנושא עמו ביקורת ציבורית הוא כשלעצמו

בעל משקל. הוא נושא עמו את המאפיין של הרצון ליידע את הציבור והוא נושא עמו את המאפיין של אמצעי לבקרה, לפיקוח ולביקורת של הציבור....הביקורת הציבורית היא עמוד התווך של חופש הביטוי בישראל. הוא הבריח התיכון. היא אבן הפינה
...
". ובהמשך אף הוסף, כי הביקורת הציבורית חוסה תחת
"...העיקרון המעניק מעמד-על להבעת דעה בנושאים בעלי אינטרס ציבורי, הכרוכים בנושאי משרה רשמית או ציבורית
" (בעמוד 551).

סוף דבר
לא מצאתי בכתבה כל אמירה המהווה פרסום לשון הרע נגד גל. נושא הכתבה היה האב רביב, ומשהביקורת כלפיו התמקדה בהתנהגות הקשורה לבנו, ממילא נכרך עניינו של זה האחרון אגב אורחא. מהכתבה ניתן בהחלט להבין כי גל הצעיר הינו שחקן מוכשר, שכישוריו מאפשרים לו להצליח בכוחות עצמו, וכפי שהתבטא שרף

"מי שגורם לו עוול זה הוריו... אם היה משחק במקום שההורים שלו לא מעורבים היה מצליח הרבה יותר
"( עמוד 25).
באשר לרביב- האלמנטים העובדתיים שבכתבה (פיטורי ניסן, רכישת מחלקת הנוער בהכוח ר"ג ומעבר גל לשחק בקבוצה זו, עניין גילרוביץ' והתנהגות גב' רביב) - חוסים בצל הגנת האמת.
הפרסום לפיו רכש רביב "צעצוע" לבנו על מנת שישחק בו - מבטא רעיון לפיו אין זה רצוי שבן ישחק בקבוצה שאביו הינו בעליה, בודאי לא עת הקבוצה נרכשת במיוחד על מנת שבהן ישחק בה – וככזה ראוי הוא
להגנה כהבעת דעה.
התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪.

ניתן היום,
ח' תמוז תשע"ד, 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 27152-03/12 רביב ספיר, גל ספיר נ' שלמה שרף, ערוץ הספורט (פורסם ב-ֽ 06/07/2014)