פסקי דין על הרב פרופ' משה עמאר | פסקי דין על הרב דוד ברדוגו

17065-07/13 הפב     17/07/2014




הפב 17065-07/13 הרב פרופ' משה עמאר נ' הרב דוד ברדוגו








בית המשפט המחוזי בירושלים



הפ"ב 17065-07-13 בירדוגו נ' עמאר

הפ"ב 19523-10-13 עמאר נ' בירדוגו



בפני

כב' השופט
בן-ציון גרינברגר


המבקש

הרב פרופ' משה עמאר
ע"י ב"כ עו"ד גדעון כהן
ו/או גיא קדם ואח'


נגד


המשיב

הרב דוד ברדוגו
ע"י ב"כ עו"ד ניר כהן ואח'




פסק דין


1.
לפניי בקשה שהגיש המשיב הרב דוד ברדוגו
(להלן: "המשיב") ביום 9.7.13 לאישור פסק בוררות שניתן על ידי כב' הרב אברהם כלאב ביום 24.7.12 (הפ"ב 17065-07-13); ובקשה לביטול פסק הבוררות האמור (הפ"ב 19523-10-13), שהגיש המבקש הרב פרופ' משה עמאר
(להלן: "המבקש") ביום 9.10.13.
2.
כמפורט בבקשת הביטול, הרקע לתיק זה הינו תביעה בסך 600,000 ₪ שהגיש המבקש נגד המשיב בגין הפרת זכויות יוצרים של המבקש ביצירות מוגנות שלו – כך לטענתו, שעניינן ההדרה, פענוח ותרגום לעברית של פסקים של בית הדין הרבני מכנאס שבמרוקו, אשר ניתנו בשנים תרפ"ד – תש"א (1924 - 1941).
3.
ההליכים המשפטיים שבין הצדדים החלו בהגשת תביעה אזרחית מצד המבקש נגד המשיב (ת.א. 6845-06-12), אשר נידון בבית משפט זה בפני
כב' השופט ר' כרמל. במסגרת ההליכים האמורים עלתה ההצעה כי בית משפט יפנה את הצדדים להליך של גישור, והצדדים קיבלו את ההצעה והסכימו לכך. בהתאם, ניתנה החלטה ביום 7.6.12 בה ניתן תוקף להסכמת הצדדים כי יופנו לגישור, וכי כב' הראשון לציון הרב ש. עמאר יתבקש למנות את המגשר. לשם ביצוע ההחלטה האמורה, הופנתה בקשה ללשכתו של כב' הראשון לציון בהתאם להסכמת הצדדים, ובמכתב מיום 28.6.12 מאת הרב יצחק פרץ, יועץ בכיר למנהל בתי הדין הרבניים, נמסר לצדדים כי כב' הראשון לציון מינה את הרב אברהם כלאב (אב"ד בבית דין רבני בדימ') לשמש כמגשר, זאת לאחר שהביע את הסכמתו לקבל על עצמו את המינוי האמור.

4.
הצדדים הוזמנו להתייצב בפני
הרב כלאב ליום 18.7.12. בפתח הישיבה האמורה, הצדדים חתמו על מסמך שכותרתו "קבלת סמכות בי"ד". לאור חשיבותו של נוסח המסמך האמור לשם הכרעה בהליך שלפניי, אביא את תוכנו במלואו, ככתבו וכלשונו, כדלהלן (וכפי שיפורט להלן, המילים באותיות בולטות ("וכמגשר", "והן לגישור") הוכנסו למסמך במעמד חתימתו על ידי הצדדים) :
"18.7.12
הדיינים
הרב: אברהם יצחק כלאב
הרב: כדיין ובורר יחיד וכמגשר
הרב: ___________________
קבלת סמכות בי"ד
התובע: משה עמאר ת.ז. ................
הנתבע: דוד ברדוגו ת.ז. .................
אנו החתומים מטה מקבלים סמכות ביה"ד לדון ולפסוק הן לדין והן לגישור והן לפשרה ולפי שיקול דעת בי"ד, וקיבלנו על כך בקניין באופן המועיל. ועוד הסכמנו, כי נימוקי פסק הדין יינתנו בכתב אך ורק לפי שיקול דעת ביה"ד.

ועל זה חתמנו היום

התובע [חתימה]






הנתבע [חתימה]"
5.
כרקע לחתימת הצדדים על המסמך האמור, יש לציין שתי עובדות אשר אינן נתונות במחלוקת:

ראשית, מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני
כב' השופט כרמל ביום 7.6.12 עולה כי בית המשפט הציע לצדדים להפנותם לבוררות או גישור (ראו: פרוטוקול הדיון, עמ' 1 שורה 14), וב"כ המבקש הצהיר לפרוטוקול כי מרשו אינו מתנגד לגישור; ומכך ניתן להבין כי המבקש הביע את התנגדותו להצעה החלופית כי הסכסוך שבין הצדדים יועבר לבוררות. אי לכך, בהחלטת בית המשפט שניתנה באותו יום, מדובר אך ורק על גישור ולא בוררות, וכן במכתב של הרב פרץ לצדדים בו הודיע על מינויו של הרב כלאב, נאמר במפורש כי הצדדים יופיעו בפני
ו "לשם גישור" (אם כי בסיום המכתב נאמר: "כב' הראש"ל מבקש ממעלת כבודכם להיות נוחים זל"ז ולסיים העניין בגישור ובפשרה... (ההדגשה שלי – ב.ג.), ואתייחס לנוסח זה בהמשך ההחלטה להלן). מכאן אנו למדים כי לפחות בשלבים שעד להתחלת ההליך בפני
כב' הרב כלאב, היו פני הצדדים לגישור בלבד.

שנית, בעת הגשת המסמך לצדדים לחתימתם, עניין הגישור לא בא בו לידי ביטוי; אלא שהמבקש דרש מאת הרב כלאב להוסיף בכתב ידו על יד תיאור תפקידו "כדיין ובורר יחיד" בראש העמוד, גם את המילה הנוספת "וכמגשר" כפי שמופיע בנוסח הסופי; וכן בהמשך המסמך, אשר בנוסחו המקורי נאמר כי הצדדים מקבלים על עצמם את סמכותו של בית הדין "לדון ולפסוק הן לדין והן לפשרה", ביקש המבקש כי הרב כלאב יוסיף את אופציית הגישור, כך שיופיע "לדון ולפסוק הן לדין והן לגישור והן לפשרה". גם מבקשותיו האמורות של המבקש להוספת נושא הגישור במסמך האמור, אנו למדים כי המבקש אכן דרש כי הרב כלאב יוסמך על ידי הצדדים
לשמש כמגשר ביניהם.
6.
באותו תאריך, 18.7.12, התקיים דיון מלא בפני
הרב כלאב, תוך שמיעת טענות הצדדים, מזה ומזה, ובסוף הדיון אף הציע הרב כלאב הצעה לסיום הסכסוך בין הצדדים; ולשם כך קבע דיון נוסף לשבועיים מאוחר יותר, כשבינתיים הורה לצדדים לשקול את הצעתו עד לדיון הבא. במסגרת ההחלטה האמורה מציין הרב כלאב את הדברים הבאים: "בטענה שבא לגישור ולא להחלטה, טוען התובע שאינו מעונין בדיון נוסף. כיון שהתובע מסרב לקביעת דיון נוסף וחושב שאין צורך בו, ניתנים לתובע 10 ימים להביע את דעתו לגבי ההצעה של בית הדין, לאחר מכאן תינתן החלטת ביה"ד."
7.
לאחר שהמבקש דחה את הצעת הרב כלאב מכל וכל, ובהתאם לקביעתו בהחלטה האמורה, לפיה, בהעדר הסכמה, תינתן החלטה בסכסוך לגופו, נתן הרב כלאב החלטה סופית ביום 24.7.12, בו דחה את רוב תביעתו של המבקש, וקבע הוראות באשר לתיקון הספרים שכבר הודפסו שבידיו של הנתבע, וכן חויב הנתבע בהדפסת מהדורה חדשה של הספר שגם בה יופיע שמו של התובע כמהדיר, יצוין פועלו בהוצאה לאור של הספר, ויופיע בראשית הספר מכתב שמסר הראשון לציון הרב עמאר למבקש לכבוד הוצאת הספר. כן חויב המשיב בתשלום למבקש בסך 10,000 ₪.
8.
בבקשת הביטול שלפניי טוען המבקש כי לכל אורך הדרך מאז גיבוש ההסכמה בפני
כב' השופט כרמל להעברת הסכסוך לגישור, התמיד המבקש בהתנגדותו לקיום הליך של בוררות, והסכים להפניה למגשר שימונה על ידי כב' הראשון לציון אך ורק לשם גישור ולא בוררות; וגם במכתבו של הרב פרץ, בו מודיע על מינויו של הרב כלאב, נאמר מפורשות כי מונה כמגשר. כן מפנה המבקש לעובדה כי אף התעקש שלא לחתום על מסמך מתן הסמכות לרב כלאב אלא אם כן ירשום מפורשות כי יתפקד כמגשר. למרות כל האמור, התברר כבר בדיון שהתקיים מיד לאחר החתימה על המסמך כי פניו של הרב כלאב למתן החלטה מחייבת, כבורר ולא כמגשר, ועל כן, הודיע מפורשות לפרוטוקול על התנגדותו לכך, ולמחרת הדיון אף שלח מכתב לרב כלאב, באמצעות בא כוחו, בו מודיע כי עקב כישלון הגישור בפני
ו, בכוונתו לחזור ולחדש את ההליכים בבית המשפט המחוזי והינו רואה את ההליך שניהל הרב כלאב כסגור.
9.
לאור האמור, טוען ב"כ המבקש בהליך שלפניי, כי קיימת עילה מפורשת לביטול החלטתו של הרב כלאב, המתיימרת להכריע בסכסוך שבין הצדדים באופן מחייב כפסק בוררות, וזאת מכוח עילת הביטול שבסעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "החוק"), לפיה ניתן לבטל פסק בוררות אם "לא היה הסכם בוררות בר תוקף".
10.
מול טענה זו של המבקש מעלה ב"כ המשיב טענת סף כי יש לדחות את בקשת הביטול עקב האיחור בהגשתה. כאמור, פסק הבורר ניתן ביום 24.7.12, בעוד שבקשת המבקש לביטול פסק הבוררות הוגשה למעלה משנה מאוחר יותר, ב- 9.10.13. עקב כך, הרי שהמבקש לא עמד במגבלה הקבועה בסעיף 27(א) לחוק, לפיו ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בורר רק תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין. אי לכך, בלי כלל להיכנס לטענת המבקש לגופו של עניין, הרי שדין בקשתו להידחות על הסף.
11.
בתשובה לטענה זו מציין המבקש, כי העילה עליה נשענת בקשתו לביטול הינה זו הקבועה בסעיף 24(1) לחוק, קרי, כי לא היה קיים הסכם בוררות בר תוקף, וכי כתוצאה מכך, אין כלל בפני
נו "פסק בוררות" הניתן לאישור; ולפי הוראת המחוקק בסעיף 27(ד) לחוק, בקשת ביטול המתבססת על העילה שבסעיף 24(1) לחוק, אינה מוגבלת בזמן. כן מפנה ב"כ המבקש לפסיקה (רע"א 1023/09 ק. כאצ'ר בניה ופיתוח בע"מ נ' בלושטיין חי (אילת) בע"מ (18.8.09); ע"א 633/75 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לא(3) 339, 342 – 343; ע"א 49/89 מרצ'ל נ' איס, פ"ד מה(4) 828, 835; ה"פ (י-ם) 6375/07 שמעון נ' הזית (22.5.08); ה"פ (י-ם) הקרן לגאולת קרקעות נ' מנלה (3.4.01); רע"א 4198/10 איבגי נ' גבאי (25.12.12)), בה נקבע כי העלאת הטענה כי אין "פסק בוררות" בר תוקף אינה מוגבלת במועדים הקבועים בחוק ובתקנות, ואף אינה מחייבת הגשת בקשה דווקא בצורה של בקשת ביטול, למרות הוראת סעיף 23(ב) לחוק ("

לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו

"), ובמקרים בהם נטען כי אין "פסק בוררות" כלל, ניתן להתנגד לאישור הפסק אף ללא הגשת "ביטול".



12.
טוען ב"כ המשיב, כי יש לדחות את עמדתו האמורה של המבקש, משתי סיבות עיקריות: ראשית, גם אם אין להחיל במקרה דנן את המועד המצומצם של 45 יום הקבוע בסעיף 27(א) לחוק, נגועה בקשת המבקש בשיהוי ניכר, לאור הגשתה מעל לשנה לאחר מתן פסק הבוררות. שנית, אף אם תיבחן טענת המבקש לגופה, מתחייבת המסקנה כי דינה להידחות. אמנם, המשיב אינו מכחיש כי בשלבים שקדמו לישיבה שהתקיימה בפני
הרב כלאב אכן הסכימו הצדדים לפנות אליו בתור מגשר, כפי שמשתקף מהחלטת כב' השופט כרמל וכפי שאף עולה ממכתבו של הרב פרץ לצדדים בו מודיע על מינויו של הרב כלאב כמגשר. דא עקא, בפתיחת הישיבה שבפני
הרב כלאב עמד הרב על כך כי יהיה מוכן לקבל על עצמו את התפקיד של מגשר רק אם תורחב סמכותו כך שניתן יהיה שיפעול כבורר למקרה שהליך הגישור לא יצלח. מסיבה זו אף החתים את הצדדים על מסמך שכותרתו "קבלת סמכות בי"ד", שבו, על אף תוספת התפקיד של מגשר כפי שדרש המבקש, נשארו בעינם התפקידים המקוריים של "דיין יחיד ובורר" כפי שהופיע בנוסח השטר לפני הוספת הגישור בהתאם לדרישת המבקש.
13.
זאת ועוד. הרב כלאב עצמו הבהיר את הנסיבות של החתמת המסמך האמור בשלוש הזדמנויות נפרדות:

ראשית, בגוף פסק הבורר מקדים הרב כלאב להכרעתו לגופו של הסכסוך, את ההערה הבאה:

"הופיעו הצדדים ולאחר שהתובע ביקש גישור והוסבר לו שאכן יעשה ניסיון לגישור אך אם הדבר לא יעלה יפה תינתן החלטה על ידי המגשר החתום מטה. שני הצדדים קיבלו עליהם בקניין באופן המועיל הן את הגישור והן את ההחלטה הסופית הן לדין והן לפשרה לפי שיקול האב"ד הרב אברהם יצחק כלאב שליט"א שיהיה הן מגשר והן פוסק ובורר יחיד. וחתמו על כך בכתב ידם כמקובל."

שנית, לאחר היוודע לרב כלאב אודות בקשתו של המבקש לביטול פסק הבורר, בטענה כי לא התגבשה מעולם כל הסכמה שיכהן לא רק כמגשר אלא אף כבורר, מסר הרב כלאב לב"כ המשיב, לשם הגשתו לבית המשפט, מכתב כתב ידו מיום א' חשוון תשע"ג, שצירף להעתק של מסמך קבלת סמכות בי"ד, בו שוב מאשר את הדברים האמורים המופיעים בפתיחת פסק דינו.

להלן דבריו במכתב זה:

"לבקשתו של הנתבע הרב ד' ברדוגו הנני מאשר בזה כי הצדדים הופיעו בפני
י והתובע ביקש אישור להסכמת הנתבע. אך הסברתי לתובע שאיני עוסק בגישור בלבד, כי הדבר עשוי להיות ללא תוצאות, ולכן אנסה לגשר ביניהם ואם הדבר לא יצלח אשמש גם כבורר אשר ייתן החלטה לסיום הסכסוך ביניהם. לאחר שהתובע חכך בדעתו הסכים וקיבל עליו בקניין כמפורט בכתב זה, שהינו צילום הכתב המקורי אותו חתמו הצדדים לאחר שקיבלו בקניין באופן המועיל, לאחר שהגישור לא צלח הוצאתי

פסק דין
מנומק המתאים לנסיבות המקרה אשר ניתן לצדדים כדת וכדין. אני מרשה לעצמי לסיים כי השתמטות מקיום פסק הבוררות אינה ראויה ואינה צודקת. אין לי כל עניין באחד הצדדים יותר מחברו ואיני קרוב של אחד מהם ואין לי עסק עבודה עם אחד מהם. והאמת והשלום אהבו ושלום על ישראל."

בנוסף לאמור, לאחר שדחה בית המשפט בקשה להזמנת הרב כלאב למתן עדות בבית המשפט, הותר לב"כ הצדדים, כתחליף למתן עדות, הגשת שאלונים לרב כלאב לשם מתן תגובה בכתב. הרב כלאב הסכים להגיב, אלא שבמקום לענות על כל שאלה באופן פרטני, חזר והגיש תשובה כוללת, שבה חזר פעם נוספת על אותו תיאור של גיבוש הסכמת הצדדים להסמיך את הרב לא רק כמגשר אלא גם כבורר, וכך פעל עם מתן פסק הבוררות.
14.
בתשובה לכל האמור טוען המבקש, ראשית, כי בנסיבות דנא אין כל פגם של שיהוי, מאחר שהוא הגיש את בקשתו בסמוך לאחר שהגיש המשיב את בקשתו לאישור הפסק; ועד להגשת בקשת האישור, כלל לא התייחס להחלטת הרב כלאב כאל פסק בוררות, ועל כן לא קם כל צורך להגשת התנגדות לאישורו. כמו כן, אין בידי המשיב כדי להצביע על נזק דיוני או מהותי שנגרם לו עקב ה"שיהוי" הנטען, ולטענת המבקש, אף המשיב עצמו טרם נקט בפעולה כלשהי לשם ביצוע ה"פסק" שהוא עצמו דוגל בתקינותו ובאופיו המחייב.
15.
ובאשר לחתימתו על המסמך בו הוסכם שהרב כלאב יפעל כבורר: המבקש אינו מכחיש כי אכן חתם על מסמך הסמכת בית הדין, אלא שבטיעוניו ניסה לצמצם את משמעות חתימתו. במסגרת טיעוניו טען שתי טענות אשר בעצם סותרות אחת את השנייה: פעם טען כי אינו רגיל להליכי בתי הדין הדנים על פי דין תורה ואינו מכיר על בורייה את משמעות המונחים ההלכתיים המופיעים במסמכים הנערכים על פי דין תורה, כגון "קבלת קניין"; וכטענה נוספת – ובעצם, חלופית - טען כי בעת חתימתו על קבלת סמכותו של בית הדין, אכן היה מודע למשמעותה של חתימתו וכן הבין את משמעות המסמך, אלא שלא חתם עקב הסכמה לנאמר בו, אלא, לדבריו, "מפאת הכבוד שרכשתי לרב כלאב, ומשום העובדה שהרגשתי שלא בנוח לעזוב ישיבת גישור עם מי שהראשל"צ בכבודו ובעצמו מינה כמגשר בין הצדדים, חתמתי על מסמך קבלת סמכות ביה"ד כמי שקפאו שד..." (סעיף 18 לתצהירו של המבקש מיום 10.10.12; סעיף 19 לתצהירו מיום 30.9.13). בנסיבות אלו, כשהודיע לפני חתימתו כי מתנגד לבוררות, וכשחזר על התנגדות זו גם בתום הדיון ואף במכתב ששלח לרב כלאב למחרת, אין לייחס לחתימתו על מסמך ההסמכה כל כוונה הסותרת את הודעותיו המפורשות נגד כל הסכמה להליך של בוררות.
דיון והכרעה
16.
בקשת המבקש לביטול פסק הבוררות מבוססת, כאמור, על טענתו כי לא נכרת כל הסכם בוררות בר תוקף, מאחר שהתנגד בצורה עקבית לקיום הליך של בוררות, ואף הודיע את עמדתו זו לרב כלאב, כך שלשיטתו מתקיימת העילה לביטול פסק בורר שבסעיף 24(1) לחוק; ומאותה סיבה סבור המבקש, כי מאחר שלא נכרת כל הסכם בוררות שהסמיך את הרב כלאב לכהן כבורר, הרי שכתוצאה, כלל לא מונח על שולחנו של בית המשפט "פסק בורר" כלשהו הניתן לאישור.
17.
מאחר שעילה זו היא הבסיס לבקשתו לביטול פסק בורר, צודק המבקש בטענתו כי האיחור בהגשת בקשת הביטול לא יעמוד לעוכרו. זאת, מאחר שלפי הוראת סעיף 27(ד) לחוק, לא תחול המגבלה שבסעיף 27(א) לחוק, לפיה ניתן להגיש בקשה לביטול פסק בורר רק תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין, עת מוגשת בקשת ביטול כשהיא נסמכת על העילה שבסעיף 24(1) לחוק, היינו, כי לא היה כל הסכם בוררות בר תוקף. מאחר שזוהי העילה אשר עליה מתבססת בקשתו, הרי שבקשתו זו נהנית מהחריג שבסעיף 27(ד) האמור ועל כן, אין אלא לדחות את טענת המשיב שיש לדחות על הסף את בקשת הביטול בגין האיחור בהגשתה.
18.
כמו כן יש לדחות את טענת המשיב בדבר השיהוי של המבקש בהגשת בקשת הביטול. העובדה היא כי אף המשיב לא ראה כל דחיפות באישורו של פסק הבורר, ועל כן לא הגיש בקשה לאישורו עד יולי 2013 (כשפסק הבורר ניתן ביולי 2012); ועל כן לא נגרם כל נזק דיוני או מהותי בכך שבקשת הביטול הוגשה רק בסמוך לאחר הגשת בקשת האישור מצד המשיב.
19.
לגופו של ענין, וכמפורט לעיל, טוען המבקש כי מעולם לא הסכים לנהל הליך של בוררות בסכסוך שבינו לבין המשיב, ועל אף שהסכים להפנות את הסכסוך למסלול של גישור, עמד על כך כי המגשר שימונה יעסוק אך ורק בגישור ולא בבוררות. כך טען כבר בפני
כב' השופט כרמל עת גובשה הסכמת הצדדים למנות מגשר, כך גם עולה ממכתבו של הרב פרץ בו הודיע לצדדים על מינויו של הרב כלאב כמגשר, וכך גם עולה מפרוטוקול הדיון בפני
הרב כלאב, בו צוין לקראת סוף הדיון כי המשיב חזר בפני
הרב על התנגדותו לקיום הליך של בוררות.
20.
אומנם, מאחר שהעלה המבקש את טענתו כי אינו מסכים להליך של בוררות, עוד בדיון הראשון (והיחיד) שהתקיים בפני
הרב, ואף חזר על טענתו זו במכתב שהעביר בא-כוחו לרב ביום שלמחרת הדיון, שמר בכך על זכותו לטעון לפסלותו של פסק הבורר אף עתה, והעלאת הטענה בהזדמנות הראשונה חוסמת בפני
כל טענה של מניעות אשר אחרת ניתן היה לטעון אילו לא היה מעלה לראשונה את טענתו האמורה עד לשלב מאוחר יותר, לאחר מתן פסק הדין.

ברם, שמירת זכותו של המבקש להעלות את הטענה אינה מבטיחה, כמובן, שדין הטענה להתקבל לגופה. במקרה דנן, מול הטענה בדבר התנגדותו של המבקש להסמיך את הרב כבורר, עומד הסכם הבוררות, עליו חתום המבקש יחד עם המשיב. הנוסח המלא של ההסכם צוטט לעיל (ראה סעיף 4 לעיל), והעיון בו מלמד, בצורה ברורה וחד משמעית, כי הצדדים הסכימו להסמיך את הרב כלאב לא רק כמגשר אלא אף כבורר. אומנם, המבקש אכן עמד על כך שהרב כלאב יוסיף את החלופה של גישור לנוסחו המקורי של ההסכם, כמפורט לעיל; ברם, המבקש לא ביקש למחוק מאותו הסכם את ההסמכה שנתנו הצדדים לרב כלאב לכהן גם כבורר. המילים "כדיין ובורר יחיד" נשארו על כנן לצידה של המילה "וכמגשר", וכן ציינו הצדדים במפורש במסמך האמור כי מקבלים על עצמם את סמכותו של הרב כלאב לדון "ולפסוק", מונח השייך רק לתחום הבוררות ולא לתחום הגישור; וכן בהמשך נאמר כי הרב מוסמך לדון ולפסוק "הן לדין והן לגישור והן לפשרה", שגם בנוסח זה משתמע כי ניתנו לרב הסמכויות לא רק לסייע לצדדים כמגשר לגבש הסכם ביניהם, אלא אף להכריע ולפסוק "לדין" בסכסוך שבין הצדדים. כמו כן, מצוין בהסכם כי הצדדים קיבלו על עצמם את הסמכות האמורה "בקניין באופן המועיל", דבר שאינו רלבנטי אילו היה מדובר אך ורק בגישור, שהוא הליך וולונטרי אשר כלל אינו זקוק לקבלת קניין (ובהקשר זה אני מתקשה לקבל את טענת ב"כ המבקש כי מרשו, מומחה לכתבי יד יהודיים, אינו בקי במשמעות המונחים ההלכתיים הללו). אי לכך, אין אלא להסיק, מעיון בהסכם בכללותו, כי הצדדים אכן הסכימו בחתימת ידם למנות את הרב כלאב גם כמגשר וגם כבורר. מסקנה זו אף עולה בבירור מן הערותיו של הרב בפתיח להחלטתו, וכן מן התשובות שהוגשו לבית המשפט מאת הרב כלאב עצמו במסגרת ההליך שלפנינו, מהן עולה כי בתחילת הדיון שהתקיים בפני
ו הבהיר הרב לצדדים כי אומנם יסכים לקבל את המינוי כמגשר ביניהם, ברם רק אם יוסמך אף לכהן גם כבורר למקרה שהגישור לא יצלח; וזאת, על מנת לוודא שניתן יהיה לסיים את הסכסוך באופן סופי, ואם לא בהסכמה באמצעות גישור – אזי בדרך של הכרעת בורר מחייבת.
21.
מעיון במכלול טיעוניו של המבקש עולה כי אף הוא עצמו אינו מכחיש כי כך יש לפרש את הסכם הבוררות. אם כי טען ב"קול ענות חלושה", כאמור לעיל, כי לא הבין על בוריים את המונחים המקצועיים/הלכתיים שבהסכם, טענתו העיקרית בנוגע לחתימתו על ההסכם הינה שאכן חתם על ההסכם על אף ההסמכה שבו לרב כלאב לפסוק כבורר, ברם עשה כן שלא מתוך רצון אמיתי לאפשר גם ניהול של בוררות, אלא מתוך שיקולים אחרים, כפי שמפרט בדבריו דלהלן:
"מפאת הכבוד שרכשתי לרב כלאב, ומשום העובדה שהרגשתי שלא בנוח לעזוב ישיבת גישור עם מי שהראשל"צ בכבודו ובעצמו מינה כמגשר בין הצדדים, חתמתי על מסמך קבלת סמכות ביה"ד כמי שקפאו שד..." (סעיף 18 לתצהירו של המבקש מיום 10.10.12; סעיף 19 לתצהירו מיום 30.9.13).
22.
מצד אחד, ניתן להבין מדבריו אלה של המבקש כי לא באמת הסכים להסמיך את הרב כלאב כבורר, וכי עשה זאת "כמי שקפאו שד". ברם, מאידך גיסא, לא העלה המבקש כל טענה משפטית של ממש בתמיכה לטענתו כי מכוח שיקולים מהסוג הזה ניתן להתעלם מחתימתו המחייבת על הסכם בכתב. אם כי ניתן בהחלט להבין את "אי הנעימות" שהייתה מתעוררת אילו היה המבקש מסרב להיענות לדרישתו של הרב כלאב שיסמיכו גם כבורר כשלא זו רצונו של המבקש, ולטענת המבקש, הרב אף השמיע דברי ביקורת כלפיו על כך שהגיש את תביעתו המקורית לבית משפט אזרחי ולא לדין תורה. ברם, שיקולים של אי נעימות אינם מספיקים כדי לאיין את אופיו המחייב של הסכם חתום, ועם קבלת ההחלטה לחתום על ההסכם, ביודעו בבירור כי בהסכם כלולה גם חלופת הבוררות, הרי שבכך קיבל החלטה מודעת לוותר על התנגדותו לבוררות, ואין בכוחו לבטל את משמעות חתימתו באמצעות הודעה לפרוטוקול או משלוח מכתב למחרת. טענות מהסוג האמור, "מפאת הכבוד שרכשתי לרב" ו"הרגשתי שלא בנוח" אינן עולות לכדי טענה קבילה של אי-חוקיות או של מרמה, אילוץ וכדומה, המהוות עילות שבגינן ניתן לבטל חוזה חתום, וכלל לא נטען כי התקיימו נסיבות כלשהן שניתן להגדירן כאילוץ או כפייה כפי שמתפרשים מונחים אלה בדיני החוזים (כך גם אין למצוא בטיעוניו של המבקש כל רמז לאיום כלשהו כלפיו במישור ההלכתי, כגון, הטלת סנקציות הלכתיות כלפיו אם יסרב לבוררות, כגון הוצאת כתב סירוב נגדו).
23.
אומנם, גם לאחר חתימת המבקש על ההסכם חזר והצהיר בפני
הרב כלאב, כפי שאף צוין בפרוטוקול, כי המבקש אינו מתייחס להליך שבפני
הרב כאל הליך של בוררות, ואף למחרת הדיון העביר בא כוחו של המשיב לידי הרב כלאב מכתב מפורש בו שוב ציין כי מבחינתו התנהל הליך של גישור בלבד, ולאור כישלון ההליך הינו רואה אותו כסגור. ברם, לאחר שהסמיך את הרב כלאב בהסכם חתום לפעול גם כבורר, אין זה די להצהיר בפני
הבורר עצמו כי לדעתו של בעל הדין, הוא אינו מוסמך לפעול כבורר, וגם אין די בכך שיעביר לידי הבורר מכתב שבו נוקט בעמדה זו; אלא, יהיה חייב אותו בעל דין להוכיח את קיומה של עילה שבדין לביטול ההסכם לפי דיני החוזים הכלליים. ברי ברור ומובן מאליו, כי צד החתום על חוזה לא יוכל להתנער מחובותיו לפי אותו הסכם בטענה שלא היה לו נעים לסרב לחתום או שחתם מפאת כבודו של מאן דהו. אם לפי סולם הערכים של המבקש היה חשוב לו במעמד עריכת ההסכם לחתום עליו למרות הסתייגויותיו – ואין אלא לכבד את השיקולים הללו כשלעצמם – אין בכך כדי לאפשר לו להתנער מאוחר יותר מהשלכות חתימתו. ברגע שחתם על ההסכם כפי שהוא, תוך שמבין על בוריו את תוכנו, הכולל גם את הסמכת הרב כבורר, הכריע את הכף לטובת תוכנו של הסכם כפי שנוסח בפועל, ולא כפי שהיה רוצה.
24.
אשר על כן, לא מצאתי כי יש ממש בטענתו של המבקש שלא היה קיים הסכם בוררות בר תוקף. ההסכם שעליו חתם המבקש מעניק לרב כלאב באופן ברור סמכויות לא רק של מגשר אלא גם של בורר, ועל כן, פסק דינו בסכסוך שבין הצדדים מחייב את המבקש.
25.
אי לכך, הבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן על ידי כב' הרב אברהם כלאב ביום 24.7.12 (הפ"ב 19523-10-13), נדחית בזה; וכפועל יוצא, בקשת המשיב לאישורו של פסק הבוררות האמור (הפ"ב 17065-07-13) – מתקבל, והוא מאושר בזה.
26.
אני מחייב בזה את המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.


ניתן היום,
י"ט תמוז תשע"ד,
17 יולי 2014
, בהעדר הצדדים.









הפב בית משפט מחוזי 17065-07/13 הרב פרופ' משה עמאר נ' הרב דוד ברדוגו (פורסם ב-ֽ 17/07/2014)