פסקי דין על אלקיים דורון | פסקי דין על קליניקה אריאל בע"מ

25983/04 א     26/12/2004




א 25983/04 אלקיים דורון נ' קליניקה אריאל בע"מ




10
בתי המשפט
א 025983/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
26/12/2004
תאריך:
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

בפני
:

אלקיים דורון

בעניין:
תובע
מדואל גיל

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קליניקה אריאל בע"מ
נתבעת
גריסרו רונן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
תביעה כספית בסך של 39,248 ₪.

טענות התובע

ביולי 2003, התקשרו הצדדים, התובע- יועץ ארגוני, והנתבעת - רשת מרפאות פרטית בתחום הרפואה אסתטית, בהסכם עבודה, לפיו התחייב התובע להעניק לנתבעת שירותי אבחון, ייעוץ והדרכה, בתמורה מוסכמת על פי שעות עבודה כמפורט:
אבחון - סך של 110 $ לשעה + מע"מ
ייעוץ והדרכה - סך של 130 $ לשעה +מע"מ.

ברוח הסכם זה ולבקשת מנהל הנתבעת, שלח התובע דואר אלקטרוני אל הנתבעת, ובו פירוט תנאי ההתקשרות המוסכמים.

בהמשך לאותו הסכם, העניק התובע לנתבעת, במהלך חודש יולי 2003, את השירותים שהוסכמו, והנפיק חשבונית בסך של 32,883.25 ₪. התובע המשיך, בחודש אוגוסט להעניק לנתבעת את השירותים המוסכמים.

תמורת השירותים שניתנו בחודש יולי, שילמה הנתבעת בשני שקים נפרדים.

תמורת השירותים שהעניק התובע לנתבעת בחודש אוגוסט, נתבקשה הנתבעת לשלם את הסך של 38,579.14 ש"ח, על פי חשבון שנשלח לה.

עם קבלת החשבון הודיע מנהל הנתבעת לתובע על הפסקת שירותיו לנתבעת, ודחה את דרישת התשלום בגין חודש אוגוסט, בטענה שסכום זה אינו מגיע לתובע, וכי הנתבעת מוכנה לשלם את הסך של 10,000 ₪.

טענות הנתבעת

בין הצדדים לא נחתם כל הסכם למתן שירותים, ולא נקשר כל הסכם עבודה. הנתבעת מכחישה כל התקשרות בהסכם עם התובע, ומכחישה כי נשלחה אליה הודעה בדואר אלקטרוני, הוא נספח א' לכתב התביעה, בעניין זה. ממילא מוכחש תוכנו של מסמך זה.

כמו כן לא הוסכם על תמורה בגין שעות עבודה הנטענות.

לטענת הנתבעת, לא מדובר בהסכם. מדובר בתנאים אותם בדה התובע מדמיונו, לפי ראות עיניו, העלה אותם על הכתב בתאריך כלשהו שכלל לא מצויין על גבי המסמך הנ"ל.

בכל מקרה אותו נספח א' לא מחייב את הנתבעת, איננו הסכם, איננו נושא תאריך ואיננו חתום על ידי מי מטעמה.

לטענתה, התובע אף לא נתן לה שירותים מוסכמים, והפגישות שהתקיימו עם מר רייכר, ומר בנצי , לא היו שירותים שניתנו ברוח ההסכם.

התובע פנה אל הנתבעת והציע שירותי ייעוץ ארגוני.

הנתבעת, כי שמוכנה לשמוע ולהתעניין בשיפור הפוטנציאל העסקי, ובהנחה שלתובע הכישורים והנסיון הדרושים לכך, מוכנה היתה לשמוע ולהתעניין בנושא. הוחלט שהתובע יגיע לפגישות עם מנהל הנתבעת מר רייכר, כדי לשכנעו שהוא מתמחה בתחום.

במהלך חודש יולי, נפגש התובע עם מר רייכר, מנהל הנתבעת ועם מר בנצי, אחראי מחלקת השיניים בנתבעת, למספר שיחות בתאריכים שונים. שיחות אלה לא היו סדנאות מנהלים ו/או סדנאות שיווק ו/או פגישות אבחון ו/או סדנאות טלמרקטינג.

בסוף חודש יולי, הגיש התובע לנתבעת חשבון תשלום, ואז הסתבר לתדהמת התובעת ומנהלה, כי כל שיחה שהתנהלה בינם לבין התובע, זכתה לתואר של פגישת ייעוץ מנכ"ל, ו/או פגישת איבחון ו/או סדנת מכירות וכו', מה שאין לו כל אחיזה במציאות ונובע מדמיונו של התובע בלבד.

בנוסף, התובע חייב את הנתבעת כל פגישה במספר שעות גדול פי כמה ממה שהיה בפועל.

החשבון היה מפוברק, מופרח ולא אמיתי הן לגבי מהותה הפגישה, הן לעניין אורכה והן למחיר הנדרש בגין כל שעה.

לאור זאת הודע לתובע שהנתבעת לא מתכוונת לשלמו. רק לאחר ויכוחים קולניים, וכדי לסיים את המחלוקת הסכימה הנתבעת לשלם לתובע סך של 25,000 ₪ כולל מע"מ.

בתחילת חודש אוגוסט, ועל פי בקשתו, הגיע התובע לפגישה עם מנכ"ל הנתבעת בביתו, ובה מסר מנכ"ל הנתבעת לתובע, כי אם ברצונו ליתן שירותים לנתבעת, הנתבעת מציעה לו בגין שירותיו, סך של 10,000 ₪ לחודש בתוספת מע"מ.
התובע הסכים להצעה זו, אך דרש, כי יתרת החשבון שהגיש בגין חודש יולי תשולם לו. הנתבעת, לפנים משורת הדין, ובהסתמך על כך שהתובע הסכים לתשלום גלובאלי כנ"ל, הסכימה לשלם לו את יתרת חשבון חודש יולי.

בדיעבד, הסתבר לנתבעת, כי הסכמת התובע היתה "תכסיס" לקבלת יתרת חשבון חודש יולי, ומיד לאחר פרעון השיק, הודיע כי אינו מוכן לקבל את ההצעה.

לאור זאת הודיע מנכ"ל הנתבעת לתובע, כי אין לו מה לחפש אצל הנתבעת.

התובע, המשיך להסתובב במשרדי הנתבעת, למרות הודעה זו ובעיקר כאשר מנכ"ל הנתבעת לא היה במקום.

בהמשך, הגיש התובע את חשבון חודש אוגוסט, וזאת על פי טענתו בגין סדנאות המאושרות על ידי בנצי. סדנאות שלטענת הנתבעת לא התנהלו מעולם.

דיון

אין חולק כי לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, לטענת התובע, נספח א' לכתב התביעה, הוא הסכם ברוח הדברים שסוכמו בעל פה בינו לבין מנכ"ל הנתבעת. על פיו נתנו השירותים. בהמשך לאותו הסכם והשירותים שניתנו בחודש יולי 2002, שילמה לו הנתבעת את מלוא תמורת השירותים ובהתאם לחשבון שהוגש לה.

לטענתו, הנתבעת נותרה חייבת בגין השירותים שניתנו על ידו בחודש אוגוסט, ובהתאם לחשבונית, נספח ג' לכתב התביעה.

לטענת התובע, בעצם תשלום הנתבעת, בגין השירותים שנתן לה בחודש יולי, על פי החשבונית, נוצרה הסכמה בין הצדדים לעניין חישוב שעות וימי עבודה.לטענתו בין הצדדים הסכם מחייב בעל פה.

לטענת הנתבעת, לא נכרת הסכם, נספח א' מעולם לא הגיע אליה. מי מטעמה לא חתם עליו. לא ניתנו כלל שירותים, אלא שחשבון חודש יולי, שולם בחלקו, בסך של 25,000 ₪, כדי לסגור את המחלוקת בין הצדדים, ויתרתו, כאשר סוכם בהמשך בין הצדדים, על תשלום גלובלי בסך של 10,000 ₪ לחודש, תמורת שירותי התובע. וכחלק מהסכמה זו, שולמה יתרת חשבון חודש יולי.

לטענת הנתבעת, לא נכרת הסכם בכתב, ואין גם הסכם בעל פה.

לטענתה, בכתב התביעה לא טען התובע להסכם בעל פה, אלא להסכם בכתב, טענה זו של הסכם בעל פה, עלתה רק בשלב ההוכחות, ומסתמכת, על תשלום חשבונית חודש יולי.

משכך לטענתה, התובע, שעליו נטל ההוכחה, לא הוכיח את תביעתו החוזית.

לטענת התובע, הנתבעת מסרה לו בגין חשבון חודש יולי שיק דחוי על סך 25,000 ₪ ורק לאחר ויכוחים קשים קיבל את יתרת התשלום בשיק דחוי נוסף. עם הגשת חשבון חודש אוגוסוט, הודיע לו מר רייכר על הפסקת ההתקשרות ביניהם.

לטענתו, מר רייכר לא הסכים לחתום על ההסכם שנשלח בדואר אלקטרוני, בטענה שאינו חותם אל מסמכים עם ספקים. כן השיב כי על המסמך לא מצויין תאריך, כיוון שזו דרכו לכתוב מסמכים (עמוד 2 לפרוטוקול).

לטענתו, המסמך נשלח בדואר אלקטרוני, לעוזר של מר רייכר, אשר סרב לבוא להעיד בבית המשפט.

על התובע, היה להזמין את אותו עוזר של מר רייכר, שלטענתו אליו נשלח הדואר האלקטרוני, לעדות בבית המשפט, כדי להחקר על טענה זו של התובע, וכדי להוכיח את גרסתו, ולפיה נספח א' הגיע אל מי מטעם הנתבעת.

על אי הבאת עד, כבר נאמר:
"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.
ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח'. פד"י מה (4), 651, 654) ודי לי בדברים אלו.

לעניין הסדנאות שבוצעו בהוראת מר בנצי, עובד הנתבעת, השיב התובע, כי אין לו כל מסמך ממנו.

גם את מר בנצי אמור היה התובע להביא לעדות, כדי שייחקר לעניין השאלה, האם הזמין אצל התובע סדנאות בשם הנתבעת, האם אישר אותן, והאם כלל התקיימו כאלה סדנאות.
דברי לעניין אי הבאת עד, יפים גם לגביו.

מנכ"ל הנתבעת, מר רייכר, השיב בחקירתו הנגדית, כי לא ידוע לו, שפקידה ממשרדו, הציעה לתובע, להעניק שירותי ארגון וייעוץ לנתבעת.
לגרסתו, הפגישות שהתקיימו בחודש יולי 2003, בינו לבין התובע, היו כדי שהתובע ישכנע אותו, שיש לו את היכולות והכישורים, להעניק את השירותים שהציע לנתבעת. במסגרת זאת הוא נפגש עם אנשים בנתבעת, הסתובב במרפאות, וכל זאת על מנת להחליט אם להתקשר בהסכם בין הצדדים.
בפגישות אלה, לא ראה מר רייכר פגישות עבודה, אלא נסיון לגיטימי של התובע, לחדור לארגון. וכן לבחון את יכולתו של התובע.
לכן, נדהם כאשר קיבל את החשבונית בגין חודש יולי, כאשר הפגישות התקיימו כדי שהתובע ישכנע אותו לקבלו לעבודה קבועה. כל מה ששולם על בסיס אותה חשבונית היה לפנים משורת הדין, ומתוך תקווה להמשיך במסגרת הפרמטרים שהנתבעת קבעה, ולא יותר מ- 20,000 ש"ח לחודש כולל מע"מ.

אליבא דנתבעת, כל מה ששולם, היה מעבר למה שהגיע לתובע, ובתקווה שימשיכו לעבוד. בהמשך, ומכיוון שהתובע הביע את רצונו להמשיך לעבוד בתמורה של 20,000 ₪ לחודש, הסכים לשלם את יתרת חשבונית חודש יולי, אך לא כתשלום חוב מחשבון אותו חודש.

לגרסת הנתבעת, החשבונית לא מפרטת מה בוצע באותן שעות, ואיננה מפרטת מי השתתף בפגישות. לכן הגביל את מסגרת עבודתו ל- 20,000 ₪ מבלי קשר לשעות שעבד בפועל.

כאמור, לא נקשר בין הצדדים הסכם בכתב.

טענת התובע, לפיה נספח א' לכתב התביעה, הוא מסמך בדואר אלקטרוני, נשלח אל הנתבעת ברוח הדברים שסוכמו בינו לבין מנהלה, והאחרון לא הסכים לחתום עליה, איננה מתקבלת.

אין הוכחה שמסמך זה נשלח לנתבעת. המסמך לא נושא תאריך.

טענת התובע, ששלח את נספח א' לתביעה לעוזר של מר רייכר, לא הוכחה, וכאמור, עוזר זה לא העיד בפני
על כך, והתובע, לא מצא לנכון להזמינו לעדות על ידי בית המשפט.

על נספח א' אין כל תאריך כדי להוכיח אם ומתי נשלח.

טענתו של התובע, כי מר רייכר סרב לחתום על המסמך, כיוון שאיננו חותם עם ספקים, איננה הגיונית.

הנתבעת, כחברה, מתקשרת כנראה עם ספקים נוספים, ודרך הגיונית, חוקית ונכונה, להתקשרויות, וכנראה רבות שמבצעת הנתבעת, היא בחתימתן בכתב.

לאור כל האמור אינני מקבלת את הטענה שמסמך זה נשלח לחתימת מר רייכר, אשר סרב לחתום עליו.

כמו כן אינני מקבלת את טענת התובע כי מסמך זה הוא רוח הדברים שסוכמו בין הצדדים.

נספח ב' לכתב התביעה, הוא חשבון אשר שלח התובע לנתבע בגין חודש יולי, אינו מסתמך על תכנית עבודה, או כל אישור מטעם מי מהנתבעת, שאכן המפורט בכל דרישת התשלום התקיים.

אין אישור הנתבעת לקיום הסדנאות המפורטות ו/או הייעוץ.

לאור זאת, ולאור העובדה שאין הסכם בין הצדדים, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי הסכומים ששולמו בגין חודש יולי שולמו לפנים משורת הדין.

התשלום הראשון, גלובלי "ועגול" לטענת הנתבעת, שולם לסיום המחלוקת במועד אחד.
רק לאחר זמן, ומשהוסכם בין הצדדים, המשך היחסים ביניהם, שולם סכום נוסף לפנים משורת הדין.

אינני מקבלת את טענת התובע, כי נכרת הסכם בעל פה בין הצדדים, ואינני מקבלת את טענתו, כי העובדה שחשבון חודש יולי שולם, מהווה הסכמה כלשהי בין הצדדים.

הטענה להסכם בעל פה, אכן לא נטענה בכתב התביעה ו/ או בתצהירי עדות ראשית, אלא נטענה לראשונה בשלב הסיכומים. כך או כך אין בסיס לטענה זו.

גם אם היה משולם חשבון חודש יולי ללא עוררין, עדיין תשלום חשבון אחד ויחיד, איננו מראה על אומד דעתם של הצדדים שכל חשבון, ישולם.

כיוון שקיבלתי את גרסת ההגנה, שלא כך היה, אלא שחשבון זה שולם לשיעורין, ומהנסיבות שפורטו על ידי מר רייכר, אין כל הסכמה בתשלום חשבון זה, לתשלום לפי המפורט בו.

כאמור לעיל, ככלל נחה דעתי מגרסת ההגנה, ולפיה, לא היה הסכם בכתב, לא היו כל הסכמות בעל פה, לגבי צורת העבודה ו/או שעות העבודה ו/או תשלום לפי מהות העבודה, וכל שהיה, הוא הסכמה בין הצדדים לבחון את אפשרות הכנסת התובע, כנותן שירותים לנתבעת בתחומי מומחיותו.

במהלך בחינה זו בחודש יולי, התקיימו פגישות, אשר עבורן הסכימה הנתבעת, בנסיבות שתוארו, לשלם, בתחילה, לפנים משורת הדין סכום גלובלי של 25,000 ₪ ולאחר זמן מה, ומשהגיעו הצדדים להסכמות, לגבי יחסי הצדדים, שולם סכום נוסף, בהתאם לאותה חשבונית.
אני מקבלת את גרסת הנתבעת, כי הסכומים שולמו לפנים משורת הדין וכדי "שיהיה עתיד" ליחסיהם, כהגדרת מר רייכר.

משכך, אני דוחה את התביעה במלואה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאותיה, וכן שכ"ט בסך של 4,500 ₪ בצירוף מע"מ.
ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ה (26 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.
פרוסט-פרנקל אושרי, שופטת
025983/04א 120 כהן מזל








א בית משפט שלום 25983/04 אלקיים דורון נ' קליניקה אריאל בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/12/2004)