פסקי דין על יצחק צחי סמייה | פסקי דין על פוליסי | פסקי דין על בוריס קרסני | פסקי דין על אפי אושעיה |

37174-12/11 סע     21/07/2014




סע 37174-12/11 יצחק צחי סמייה נ' פוליסי בע"מ, בוריס קרסני, אפי אושעיה








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ס"ע 37174-12-11

21 יולי 2014
לפני:
כב' השופט שמואל טננבוים
, סגן נשיא

ה
תובע
יצחק צחי סמייה

-

ה
נתבעים
1. פוליסי בע"מ
2. בוריס קרסני
3. אפי אושעיה
החלטה
בפני
י
שלוש בקשות של הצדדים. שתי בקשות של הנתבעים ובקשה אחת של התובע.

אדון בבקשות כסדרן.

בקשת הנתבעים למחיקה ו/או דחייה על הסף של חלקים מכתב התביעה.
1.
התובע הגיש ביום 20.12.11 נגד הנתבעים תביעה העוסקת בתקופת עבודתו בנתבעת 1 וסיומה. התביעה פורשת מערכת יחסי עובד- מעביד מורכבת ובלתי שגרתית, במסגרתה נתקיימו בין הצדדים יחסי אמון מיוחדים ומורכבים.


הטענות העיקריות העולות מכתב התביעה הן שתיים: האחת קשורה במערכות הסכמיות שבנוגע לתנאי עבודה ושכר , עליהם כך נטען, הסכימו הצדדים בעל פה ואשר הנתבעים נמנעו מלקיים ובאי תשלום זכויות סוציאליות. השנייה עניינה במסכת פיטורי התובע במסגרתה נדרש התובע לנהוג כבמסגרת 'פיטורים שמרצון', תוך שהצדדים נוטלים על עצמם התחייבויות לעתיד
(לתקופה שלאחר סיום יחסי העבודה ביניהם), התחייבויות, אשר רק בעטין הסכים לכאורה התובע לסיים עבודתו בנתבעת 1, בהסתמך עליהן פעל ונגרמו לו נזקים כבדים, התחייבויות אשר הנתבעים נמנעו מלקיים.

2.
במסגרת הבקשה הראשונה מבקשים הנתבעים למחוק חלקים מכתב התביעה בעילות שונות כמפורט להלן:
א.
סילוק התביעה להעברת מניות מכוח התחייבות הנתבעת 1 – מחמת התיישנות.

ב.
סילוק התביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים- מחמת התיישנות.
ג.
סילוק התביעה בגין הפרשה בחסר לביטוח מנהלים ופיצויי הלנה בגינה- מחמת התיישנות.
ד.
התיישנות התביעה בגין פדיון ימי חופשה .
ה.
התיישנות התביעה להחזר הוצאות לתקופה שעובר ליום 20.12.04.
ו.
התיישנות עילות התביעה אשר לא צוינו מפורשות בכתב התביעה ו/או לא כומתו, ככל שהזכות התגבשה עובר ליום 20.12.04.
ז.
דחיית התביעה בגין נזקים שנגרמו לתובע בגין הפרת התחייבות, בגין נזקי הסתמכות ובגין לשון הרע- בהעדר סמכות עניינית לבית הדין .
ח.
מחיקת חלקים מכתב התביעה מכוח תקנה 40 לתקנות בית הדין, שכן מדובר בפרטים אשר אינם רלוונטיים כלל לתובענה, הם מסרבלים את הדיון ומקשים על בירור התביעה.

3.
בהמשך לדיון שהתקיים ביום 28.2.13, הודיע התובע כי הוא מסכים למחיקת עילות התביעה הנוגעות "לפרסום לשון הרע על התובע – ב'" (סעיפים 214-233 לתביעה) ו"פרסום לשון הרע על התובע- ג'" (סעיפים 234 -239 לתביעה).


משאלו עילות התביעה היחידות שהופנו כנגד הנתבע 3 –הודיע התובע כי הוא מסכים למחיקת הנתבע 3 מכתב התביעה.

4.
בתגובתו לבקשה הראשונה מבקש התובע לדחות את הדיון בטענות ההתיישנות לשלב מאוחר יותר, שלאחר הבירור העובדתי – ראייתי, זאת נוכח מגמת הפסיקה ובעיקר לאור הוראתו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכן בידי התובע ראיות לגביית הודאה מן הנתבע בזכויותיו.


לשיטת התובע, מושתקים הנתבעים מלטעון טענת התיישנות אף מחמת עיקרון תום הלב, שכן מסכת הפיטורים דרשה מהתובע לקיים התחייבויותיו ולהמתין בסבלנות לקיום התחייבויות הנתבעים גם אם חלפה תקופת ההתיישנות.


בנוסף טוען התובע לתחולת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, שכן לשיטתו היה ויוכחו כל עובדות כתב התביעה נמצא כי ענייננו בתרמית /הונאה אשר החלה במועדים המפורטים בכתב התביעה ואשר נחשפה במועד הגשת הבקשה דנן.

5.
באשר לטענות הנתבעים בדבר העדר סמכות עניינית טוען התובע, כי מדובר בדרישה לאכיפה ופיצויים בגין מערכת התחייבויות חוזיות שהוחלפו בין הצדדים במסגרת הסכמה כחלק מהליך הפיטורים , ולכן כל אלה בסמכות בית הדין.

6.
בכל הנוגע לניסוח כתב התביעה ולטענה כי זה כולל פרטיים לא רלוונטיים המסבכים את בירור התובענה – מציין התובע, כי השימוש בסמכותה של הערכאה השיפוטית למחוק או לתקן כתב טענות ייעשה במשורה ובמקרים חריגים. לגופו של עניין טוען התובע, כי החלקים שאת מחיקתם דורשים הנתבעים מטרתם לסייע בהבנת הרקע לתביעה, לשפוך אור על נסיבות העסקתו ועל היחסים המיוחדים שנרקמו בין הצדדים , להוות חלק ממערך השיקולים שבפסיקת הפיצויים והם חלק מהמסכת העובדתית ההכרחית לביסוס עילות התביעה.

7.
כידוע, על פי ההלכה, סעד המחיקה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין אינו נוקט בו אלא רק במקרים חריגים. כך, בבתי הדין לעבודה, נוהגים בזהירות יתרה בהכרעה בבקשה מעין זו ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו על פני מחיקה על הסף
(
ע"ע 408/07
מדינת ישראל נ' משה כהן
מיום 13.2.08).


התיישנות עילות התביעה
8.
בהתאם להלכה הפסוקה דחייה על הסף של תביעה מחמת התיישנות דורשת זהירות רבה. מחד, על בית המשפט ליתן משקל לזכות החוקתית של התובע, שהיא זכות הגישה לערכאות ומנגד על בית המשפט לשקול את התכלית והטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות ובכלל זה: הנזק הראייתי שנגרם לנתבע בחלוף השנים, אינטרס הנתבע לוודאות בדבר זכויותיו וחובותיו בכל זמן נתון, ההנחה שתובע אשר "ישן על זכויותיו" תקופה ארוכה זנח או ויתר או מחל על תביעתו, הקדשת משאבי השיפוט לעניינים שבהווה ולא להשחתת זמן בגין עניינים שאבד עליהם הכלח והשפעה של הסדרי ההתיישנות על צדדים שלישיים.

(ראו:
רע"א 901/07
מדינת ישראל נ' עדנה גיא ליפל ואח'
מיום 19.9.10;

ע"ע 592/09
שושנה רנרט נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ
מיום 4.5.11;

ע"ע 1406/02
עיריית גבעתיים נ' משה ברקוביץ ואח'
מיום 4.10.06).

9.

חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958
קובע
בסעיף 5
את תקופת ההתיישנות כדלקמן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא –
(1)
בשאינו במקרקעין – שבע שנים;
(2)
במקרקעין – חמש עשרה שנה...".





ובסעיף 6 לחוק ההתיישנות
נקבע המועד ממנו מונים את תקופת ההתיישנות:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התובענה".


10.
התיישנות התביעה בגין פדיון ימי חופשה – אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 1.9.08. סעיף 31 לחוק חופשה שנתית התשי"א - 1951, קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים לכל תביעה לפי חוק זה. סעיף 13 לחוק חופשה שנתית
קובע כי זכותו של עובד לפדיון ימי חופשה מתגבשת עם סיום יחסי עובד – מעביד.


הואיל
ובמקרה דנן, יחסי העבודה בין הנתבעת 1 לתובע הסתיימו יותר משלוש שנים עובר למועד הגשת התובענה, הרי שעילה זו התיישנה זה מכבר.


התובע בתגובתו (סעיף 108) אינו מכחיש, כי בהתאם להוראות החוק ויישומן בפסיקה, עילת תביעה זו התיישנה אלא שלטענתו יש לדחות את טענת ההתיישנות מחמת הוראות סעיף 7 לחוק, שכן יש להתחשב ברצון התובע שלא לפגוע במסכת ההתחייבויות ההדדיות, תוך תקווה ואמונה כי היה וימתין יעמוד כל צד בהתחייבויותיו. לטענת התובע התרמית והאונאה בה נקטו המבקשים נחשפה במועד הגשת הבקשה דנן.


11.
סעיף 7 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן:



"תרמית והונאה
היתה עילת התובענה תרמית או הונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או הונאה".


לא מצאתי מה בין סעיף זה לבין טענות התובע. כפי שנאמר לעיל לפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות:
"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".



"עילת התובענה" הינה מסכת העובדות המהותית המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע). היום שבו נולדה עילת התובענה הוא אפוא היום בו מתגבשות העובדות המהותיות, המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ.

הזכות לפדיון ימי חופשה התגבשה במועד סיום יחסי העבודה שבין הצדדים. זכות זו אינה חלק ממסכת ההתחייבויות ההדדית הכרוכה בפיטוריו של התובע, ואין כל סיבה הנראית לעין מדוע לא יכול היה התובע להגיש תביעה בעילה זו בתוך 3 שנים מהמועד בו הסתיימה תקופת העסקתו. כמו כן לא ברור הכיצד דחיית הדיון בטענת ההתיישנות לשלב שלאחר בירור העובדות תועיל לעניין זה.

לפיכך יש למחוק התביעה בגין פדיון ימי חופשה מכתב התביעה.

12.
בהתייחס לעילת התובענה שעניינה פיצוי בגין הפרשה בחסר לביטוח מנהלים. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מדובר בתביעה נגד מעסיק בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, העילה נוצרת במועד שבו היה על המעביד לבצע את ההפרשות לפנסיה. מכאן, שתביעה לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה שלא הופרשו, מתיישנת שבע שנים לאחר המועד האחרון בו, לטענת העובד, היה על המעביד להפריש לו לקרן פנסיה. יפים לענייננו, הדברים שנקבעו בע"ע 1616/04
פיליפ טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ
(ניתן ביום 5.1.06) כדלקמן:

"ההלכה הפסוקה בתביעות להפרשי פנסיה מבחינה בין תביעה כנגד המעסיק לבין תביעה כנגד קרן הפנסיה. באשר לתובענה כנגד קרן הפנסיה נפסק, כי העילה אכן מתחדשת מדי חודש בחודשו מאז שהעובד פרש לגמלאות. אולם, כאשר התביעה מופנית כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו, כי אז יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את כללי
חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958".


בענייננו, מדובר בתביעה כנגד המעסיק ועל כן התביעה להפרשות לתגמולים המתייחסות לתקופה שעד לחודש דצמבר 2004, התיישנה.

אף בעניין זה לא מצאתי, כי יש בסעיף 7 לחוק ההתיישנות לסייע בידי התובע, שכן עובדת התשלום בחסר, כפי שנטען על ידו, לא נעלמה מעיניו ולא הייתה כל מניעה כי יגיש תביעתו בתוך תקופת ההתיישנות. בנוסף, אין בידי לקבל טענת התובע כי המבקשים מושתקים מלטעון להתיישנות בגין עילה זו בשל עיקרון תום הלב. ההסכמה בדבר הפרשות הנתבעת לביטוח מנהלים, אינה חלק מההסכמות שגובשו במסגרת הליך הפיטורים, כך גם לשיטת התובע כפי הנטען בכתב התביעה, ולכן אין לעילה זו קשר לטענה בדבר רצונו להמתין בסבלנות לקיום ההתחייבויות על ידי הנתבעים.

13.
בעניין זה מקבל אני אף את טענת הנתבעים כי התביעה לפיצויי הלנת שכר ביחס להפרשות החסר, התיישנה גם היא בהתאם להוראת סעיף 17א לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 ומשיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו יותר משלוש שנים עובר למועד הגשת התובענה.
14.
התיישנות התביעה להחזר הוצאות – התובע טוען, כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת 1, הוציא הוצאות לצורך עבודתו.

לטענת הנתבעים זכותו של התובע להחזר בגין כל ההוצאות שהוציא עובר ליום 20.12.04 התיישנה ומשכך דינה להידחות.

התובע טוען בתגובתו כי קיימת בידיו הקלטת שיחה שנערכה בינו לבין
הנתבע 2, במסגרת הליך הפיטורים, בה ניתן למצוא הודאת הנתבע 2 ביחס להחזר ההוצאות ביחס לכל תקופת עבודתו. לפיכך ועל פי סעיף 9 לחוק ההתיישנות, משהודו הנתבעים בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות ממועד ההודאה.


סעיף 9 לחוק ההתיישנות
קובע כדלקמן:
"הודה הנתבע, בכתב או בפני
בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, 'הודאה' – למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות".


בעניין כפר קרע ניתח בית הדין הארצי מפי כב' השופטת דוידוב – מוטולה את סעיף 9 לחוק ההתיישנות:
"... על מנת ש"הודאה" תעמוד בדרישות סעיף 9 עליה "ללמד במפורש על הודאה בקיום הזכות הנתבעת בבית המשפט" (
רע"א 9041/03
בטחיש נ. מדינת ישראל, מיום 16.8.05; כן ראו
ע"א 1017/91
פסח נ. הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול בע"מ, מיום 1.4.96). משמעות הדברים הינה כי לא די בהודאה בהתקיימות העובדות (הרובד הממשי), אלא נדרש כי ההודאה תתפרש גם על עצם הזכאות המשפטית לסעד (הרובד הנורמטיבי...)
" (
ע"ע 294/09
כראם אבו לפה (סעאבנה) נ' מועצה מקומית כפר קרע
, מיום 20.1.11).


15.
התובע לא הביא כל ראשית ראיה לכך כי פנה אל הנתבעים בדרישה לתשלום החזר הוצאותיו וכי אלו הסכימו לבקשתו. כמו כן לא צירף את הקלטת ההודאה אשר לטענתו נמצאת בידיו ולא תמליל שלה. משכך, נמחקת התביעה להחזר הוצאות לתקופה שעובר ליום 20.12.04 מחמת התיישנות.
16.
התביעה להעברת מניות – לטענת הנתבעים התביעה בעילה זו התיישנה אף היא שעה שגם לשיטת התובע ההתחייבות לכאורה שניתנה לו מטעם הנתבעים לקבלת אחוזים ממניות הנתבעת 1, ניתנה לו ביום 16.6.02.


אכן מסעיף 30 לכתב התביעה עולה כי ההתחייבות להעברת מניות לתובע ניתנה בחודש יוני 2002 אלא שבסעיפים 148-150 לכתב התביעה ממשיך התובע ומפרט כי בהמשך לסיכום מיום 16.6.02, חזר התובע והזכיר את הדברים, מתקופה לתקופה, בפני
הנתבע 2 וזה לא הכחיש את ההתחייבות ואף עשה בה שימוש בכדי לדרבן את התובע בעבודתו, תוך שהינו מסייג אותה בדבר אחד בלבד והוא קשירת מימושה עם מועד העברת מניות לעובדים אחרים. לטענת התובע בסמוך לחודש מאי/ יוני 2008 כאשר נחשף התובע לעובדה כי עובדים אחרים קיבלו מניות, פנה שוב לנתבע 2, זה האחרון לא הכחיש את ההתחייבות אך סירב לקיימה.

17.
מן האמור עולה איפוא כי עילת התביעה לא נולדה ביום בו ניתנה ההתחייבות אלא במועד בו נודע לראשונה לתובע כי הנתבע 2 אינו מתכוון לעמוד בהתחייבות (או לכל המוקדם במועד בו מומשה התחייבות דומה כלפי עובדים אחרים – משמע התממש התנאי שעמד בבסיס ההתחייבות וגויס משקיע אסטרטגי לחברה).


לפיכך, הבקשה למחיקת התביעה בעילה זו נדחית.

18.
התביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים – בסעיף 254א' לכתב התביעה נתבע פיצוי בגין "איחור בהעברת הבעלות ברכיב פיצויי הפיטורים מקופת המנהלים לידי התובע". המשיב מבסס סעד זה על הוראת סעיף 20 (ב) (2) לחוק הגנת השכר.


אלא
שסעיף 17א לחוק הגנת השכר קובע התיישנות בת שנה אחת לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. שעה שהתובע עבד בנתבעת עד ליום 1.9.08, הרי שהתביעה בעילה זו התיישנה זה מכבר.

יש לציין כי התובע בתגובתו אינו מתכחש לכך שהזכות לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה אלא שלשיטתו יש לדחות את הבקשה לסלק על הסף עילה זו מחמת עקרון תום הלב ומחמת הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות. אלא שגם בעניין זה לא מצאתי כי יש מקום לקבלת הטיעונים הללו מן הנימוקים שפורטו לעיל. יש להדגיש כי על פי ההלכה:
"שימוש בעקרון תום הלב לצורך מניעות מהעלאת טענת התיישנות ייעשה בזהירות המירבית, ובמקרים חריגים בלבד. כפי שהובהר בעניין פלונית – "החשיבות הרבה של הוודאות והיעילות הדיונית, שאותם מנסים לקדם בעזרת כללי סדר הדין, ומערכת היחסים המורכבת בין בעלי הדין בהליכים משפטיים, מובילים אל המסקנה כי השימוש בעקרון תום הלב, שמטבעו הוא עקרון גמיש המיושם על ידי בית המשפט תוך הפעלת שיקול דעת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה, צריך להיעשות בזהירות, ובאותם מקרים שבהם חוסר תום הלב גובר על הצורך לשמור על נוקשות הכללים".
(
ע"ע 533/09
עופרה אילן ו-24 אח' נ' שירותי בריאות כללית
, מיום 15.6.11).


בענייננו, לא מצאתי כי יש בטענות התובע ביחס להתנהגות הנתבעים כדי ללמד על נסיבות כה חריגות, המצדיקות למנוע מן הנתבעים להעלות את טענת ההתיישנות.

סמכות עניינית
19.
הנתבעים טוענים כי כתב התביעה כולל עילות תביעה נזיקיות שונות וסעדים שונים הנתבעים מכוחן, אשר אינם בסמכותו העניינית של בית דין זה וכי בחינה מהותית של תביעות אלו תעיד כי מדובר בתובענות שעילתן בפקודת הנזיקין, או לחילופין, עקב התקשרות חוזית בין שתי חברות.


בהתאם לכך מבקשים הם לדחות מחמת חוסר סמכות עניינית, את עילות התביעה הבאות:
-
התביעה בגין נזקים שנגרמו למשיב בגין הפרת התחייבויות.
-
התביעה בגין נזקי הסתמכות.
נדון בכל אחת מעילות תביעה אלו.

20.
נזקים שנגרמו לתובע בגין הפרת ההתחייבויות – בכתב התביעה מפרט התובע התחייבויות שלטענתו ניתנו לו במהלך חודש יוני 2008 מטעם הנתבעים במסגרת הליך פיטוריו. כך מציין התובע התחייבות לכאורה, כי הנתבעים ייתמכו כלכלית בחברה שתוקם בשותפות עם
התובע, תיתן לה שירותי ניהול חשבונות ומזכירות, תעביר לה לקוחות, תעניק לה הלוואה ואת האפשרות לשכור משרדים במחיר מופחת.


על בסיס טענות אלו טוען התובע לנזקים שנגרמו לו לכאורה בשל הפרת התחייבויות אלו על ידי המבקשים כגון פגיעה במוניטין החברה שהקים; אובדן קהל לקוחות; אובדן הכנסות פוטנציאליות; פיצוי בגין אי מתן מענק וכיו"ב.

21.
סעיף 24 (א) לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט – 1969 קובע את סמכותו העניינית של בית הדין :
"24.
לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1)
בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];".


הסמכות העניינית בבית הדין לעבודה, נקבעת על פי עילת התביעה ועל פי הגדרת הצדדים לסכסוך :
"
לא כל התקשרות במשפט בין שניים שמתקיימים ביניהם יחסי עובד-מעביד המביאה להתדיינות בבית-משפט, מן ההכרח שבית-המשפט המוסמך יהיה בית-דין אזורי לעבודה. כדי שתקום סמכות עניינית לבית-דין אזורי לעבודה. צריך שהעילה תהיה "ביחסי עובד ומעביד". לא כל עילה שיש בה לבסס תובענה בבית-משפט מספקת לתובענה בבית-דין לעבודה. צריך שאותה עילה תהיה ב"יחסי עובד ומעביד". לענייננו די שייאמר כי צריך שהיא תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם חוק מתחום משפט העבודה".
(דב"ע מב/ 14- 3 מישאל שחם נ' קו צינור אילת בע"מ, פד"ע יג 309).

22.
בבוא בית הדין להכריע בשאלת סמכותו העניינית לדון בתובענה, עליו לייחס משקל בלתי מבוטל לעילת התביעה (ע"ע 687/05 אלי גור נ' מכתשים- מפעלים כימיים בע"מ, מיום 15.11.06).

" בהכרעה בשאלה, אם תובענה עילתה ביחסי עובד- מעביד, יש לקחת בחשבון, אך את העובדות המהותיות, המולידות את הזכות, ואין להתחשב בעובדות היסטוריות, המסבירות את קיומה של הזכות... ".
(
בגץ 578/80 ג'מיל אחמד גנאים נ' עבד-אל לטיף מואסי,
מיום
08.12.80
).



עוד נקבע כי כאשר כתב התביעה כולל עילות שאינן בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה לא יהיה מנוס מפיצול הדיון –
"תכלית סעיף 76 לחוק בתי המשפט כפולה היא: מניעת פיצול בלתי –ראוי של דיונים, ושמירה על חלוקת הסמכויות בין ערכאות שונות... למרות האינטרס הציבורי שבמניעת פיצול הדיון – חסכון בזמן שיפוטי, מניעת הכרעות סותרות, חסכון בעלויות – אין מקום לפרשנות רחבה שתאפשר את ריכוז הדיון בתביעה הכוללת הן עילות שבסמכות ייחודית של בית הדין האזורי לעבודה והן עילות שאינן בסמכותו".
(
ע"א 2618/03
פי. או אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' נחום ליפקונסקי
ואח' מיום 29.11.04).


23.
הנה כי כן, בהתאם להלכה הפסוקה ומשעסקינן בעילות תביעה נזיקיות, הרי שהן אינן נכללות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין. התובע טוען כי שעה שמדובר במערכת של התחייבויות חוזיות שהוחלפו במסגרת הסכמה שבמסגרת הליך פיטורין, הרי שהתביעה לאכיפתם ו/או לפיצוי בגין הפרתן של אותן התחייבויות מהווה תובענה "שעילתה ביחסי עובד – מעביד". עיון מעמיק בכתב התביעה מגלה כי אותן התחייבויות לכאורה שאת נזקי הפרתן דורש התובע, ניתנו במסגרת התקשרות חוזית שלא במסגרת יחסי עובד – מעביד, וכלשון כתב התביעה:
"התחייבות כי המדובר בשותפות עם הנתבעת 1 עמו...; לכתחילה נוסחה ההצעה כהצעת שותפות, אגב הענקת שותפות..; התחייבות כי הנתבעת 1/הנתבע 2 יעבירו לאותה חברה- לכשתיפתח הלוואה
..."
(סעיף 76 לכתב התביעה).


נראה איפוא, כי מדובר בהתקשרות חוזית שבין שתי חברות – הנתבעת 1 מחד וחברה שתוקם (ואכן הוקמה על ידי התובע). קרי עילה זו לא קמה מכוח דיני העבודה או מזכויות התובע כעובד.




דינן של עילות אלו להימחק מכתב התביעה.

24.
תביעה בגין נזקי הסתמכות והקטנת נזק – בכתב התביעה מפרט התובע הוצאות שהוציא לכאורה לצורך הקמת העסק תוך הסתמכות על התחייבויות הנתבעת 1 (הוצאות שיווק, מיתוג והקמת בסיס לעסק, השכרת רכב ודלק, רכישת אופנוע וציוד נלווה). כמו כן מפרט הוא פעולות שנקט לצורך הקטנת נזקו כמו עזיבת מסלול לימודים ובסעיף 242 לכתב התביעה תובע הוא סך של 100,000 ₪ אותם הוא מסווג כהוצאות שהוציא לצורך הקטנת נזקי הסתמכותו על התחייבות הנתבעים.


באופן דומה לאמור לעיל, המדובר גם פה בעילות נזיקיות טהורות שאינן קשורות במערכת יחסי העבודה שבין הצדדים ומכאן כי אינן בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה ודינן להימחק מכתב התביעה.

מחיקת סעיפים מכוח תקנה 40
25.

תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת:
"אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

(1)
ציון בית הדין שהתובענה מוגשת לו;
(2)
שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של התובע, ומען להמצאת כתבי בי-דין;
(3)
שמו, מספר זהותו ומקום מגוריו של הנתבע, במידה שניתן לבררם;
(4)
העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה;
(5)
העובדות המראות שבית הדין מוסמך לדון בתובענה;
(6)
הסעד המבוקש לרבות פיצויי הלנה והפרשי ריבית והצמדה והוצאות משפט;
(7)
שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער".
(ההדגשה לא במקור – ש.ט.).

תקנה 40 לתקנות בית הדין לעבודה, קובעת כי:
"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו".


הוראת תקנה 40 הנ"ל מקבילה להוראה הכללית המצויה לעניין זה בתקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984,
ולפיכך יש לפרשה תוך זיקה מירבית לפירוש שניתן בפסיקה לתקנה הכללית (
דב"ע מא/2-25
יחיאל יבלונסקי נ' יצחק מיטלמן ואח'
, פד"ע י"ב 286;

דב"ע מה/9-1
הוועד הארצי של עובדי אגוד לישראל בע"מ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ
, פד"ע טז 47 ;

ע"ע 283/07
יוסי משה נ' רשות העתיקות
, מיום 24.12.07), אך גם תוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין ואת אופיו כפי שקבעם המחוקק.

26.
לפי הפסיקה ביחס לתקנה 91(א) הנ"ל, ייעשה השימוש בסמכותו של בית המשפט לתקן או למחוק כתבי טענות במשורה ובמקרים חריגים בלבד, וזאת כאשר ברור על פניו, כי האמור בכתבי הטענות טורדני, מביש, מפריע או עשוי לסבך את הדיון.

הרציונל המונח בבסיס גישה פסיקתית זו הינו שמירה על חופש הטיעון של בעלי הדין, מתוך הנחה שהתערבות יתרה בשלב כה מוקדם של ההליך עלולה לחבל בטיעוני הצדדים ולפגוע בטענות מהותיות על בסיס טעמים צורניים בלבד (
ע"א 1252/00
חייק נ. ארזי
, מיום 14.6.00). לעניין זה נפסק כי בית המשפט אינו אמור "לשמש "עורך – על" של כתבי בי – דין, לקצרם ולנסחם לפי שיקול דעתו" וכי "ככלל, דומה, כי מוטב להימנע מ"מניעה מוקדמת" ומהגבלת זכות הטיעון" (שם; לעניין זה ראו גם:

ע"א 11829/05
גד כימיקלים בע"מ נ.

bip chemicals ltd.
מיום 9.4.06;
ע"א 3266/08
סדן נ. פקיד שומה תל אביב 1
, מיום 1.6.11).

27.
הנתבעים טוענים, כי יש להורות על מחיקתם של סעיפים מכתב התביעה אשר אינם רלוונטיים לבירור המחלוקת שבין הצדדים ואף עשויים להקשות על בירורה. לטענת הנתבעים פרסום חלקם של הפרטים המופיעים בסעיפים הללו נועד להלך אימים על הנתבעים, וכמעין אזהרה כי בידי התובע מצוי מידע אישי הנוגע לנתבעים אשר ביכולתו לחשוף.
נחלק סעיפים אלה לקטגוריות לפי עניינם.


קבוצה ראשונה – סעיפים בהם חושף התובע פרטים לגבי נישואיו הראשונים שכשלו, הפיכתו לאב בפעם הראשונה, סיפור לידת בתו מחוץ לנישואים כמו גם חיובו בתשלום מזונות. (סעיפים 39-48 ו- 56-60 לכתב התביעה).


לטענת התובע סעיפים 39-48 לכתב התביעה בהם מסופר סיפור נישואיו הראשונים, הפיכתו לאב וגירושיו נועד על מנת להדגיש את מסירותו לנתבעים, הקרבתיו בחייו האישיים תוך הסתמכותו על עתידו הצפוי בנתבעת – נתונים אשר בין היתר יש בהם לשמש כחלק מהשיקולים לקביעת הפיצויים בגין פיטוריו שלא כדין.


באשר לסעיפים 56-60 לכתב תביעה העוסקים בלידת בתו מחוץ לנישואים טוען התובע, כי אלו נועדו על מנת להדגיש את חוסר תום הלב של הנתבעים בכל הנוגע למועד הפיטורים שעה שהתובע נאלץ להתמודד עם משבר שפקד את חייו וכשהנתבע 2 אשר היה אחד האנשים הקרובים ביותר לתובע היה מודע לנסיבות אלה.



ולהכרעתי – סבור אני, כי בעוד שלגבי סעיפים 39-48 ניתן אולי ובדוחק רב, לומר כי יש בהם לשפוך אור על מערכת היחסים שבין התובע לנתבע 2, לא ניתן לומר זאת לגבי סעיפים 56-60 אשר בינם ובין הוכחת התביעה אין ולא כלום ולכן אני מורה על מחיקתם.




קבוצה שניה – סעיפים בהם חושף התובע שמות של עובדי הנתבעת 1 וכן פירוט לגבי גילם, תנאי שכרם ותפקידם בנתבעת 1 (סעיף 50 לכתב התביעה), סעיפים בהם מצוינים פרטים אודות לקוחות החברה (סעיף 163, סעיפים 172-174) פרטים אישיים אודות הנתבע 2, חבר מכריו, פגישותיו, טיסותיו
(סעיפים 50ה', 71, 101, 116 לכתב התביעה) ופרטים אישיים אודות הנתבע 3- עברו המקצועי ותנאי שכרו (סעיף 26 סעיפים 61-74 לכתב התביעה).


לטענת התובע, הסעיפים המתייחסים לנתבע 3 לא נועדו להכפשת שמו אלא לתיאור אופיו העקלקל וחוסר אמינותו מול אופיו הישר של התובע. הנתבע 3 הינו עד הנתבעים בתובענה, דמות מרכזית בתובענה ובעילותיה השונות- אדם אשר הכרת אופיו, דרכי התנהגותו, ערכיו השונים והאינטרסים שלשמם פעל ואשר הובילו בסופו של יום לפיטורי התובע – רלוונטיים לבירור התובענה.


באשר לסעיפים 101,116 טוען התובע, כי בסעיפים אלו פירט את שגרת התנהלותו של הנתבע 2
והיעדרויותיו מן הארץ, על מנת שנוכל להבין מדוע המתין הוא (התובע) לקיום התחייבויות הנתבעים חרף העובדה שחלפה לה תקופת ההתיישנות.


בנוגע לסעיפים 172-174 במסגרתם חושף התובע שמות של לקוחות הנתבעת 1 – מציין התובע, כי סעיפים אלו נועדו לחזק את אמיתות טענותיו בדבר אי קבלת אחוזים מהרייטינר לגבי לקוחות שהביא. כשבסעיפים אלו הוא מפרט לקוחות שלא הצליח להביא ולכן לא תובע שכרו בגינם.


ולהכרעתי – ככל שמדובר בסעיפים המתייחסים לנתבע 3, ומשזה נמחק בהסכמת התובע מכתב התביעה הרי שאין בהם עוד רלוונטיות להוכחת התביעה ויש בהם להקשות על בירור התביעה . מה גם שסבור אני, כי צודקים הנתבעים בטענתם כי הפרטים המופיעים בסעיפים אלה לא נועדו אלא להשחיר את פניו.


לא מצאתי כי בסעיפים בהם נחשפים שמות לקוחות הנתבעת 1 כמו גם פרטים בקשר לעובדיה, לגילם ולתנאי שכרם ולחייו האישיים של הנתבע 2 – יש בכדי לסייע בהוכחת התובענה והם עלולים להפריע לדיון הוגן בתובענה. הטיעונים אשר העלה התובע בתגובתו ביחס לאותם סעיפים נטענו בדוחק ומבלי שיש להם בסיס כלשהו ולו לכאורה.


לכן אני מורה מחיקת הסעיפים הבאים מכתב התביעה: 26, 61-74, 101, ,116, 172-174 .


קבוצה שלישית – סעיפים הכוללים טענות ספקולטיביות בדבר קידומו המקצועי של התובע ואופן פעילות הנתבעת 1 (סעיפים 51-53) – לא מצאתי, כי בסעיפים אלה יש בכדי לסבך את הדיון ו/או להשהותו ואין בהם גם כל תיאור פוגע או מביש שבגינו יש למחקם.


קבוצה רביעית – סעיפים בהם מועלות טענות משפטיות אשר לטענת המבקשים אין מקומן בכתב התביעה כי אם בסיכומים.



המדובר, כאמור, בטיעונים משפטיים ואף כי על דרך העיקרון, אין מקומם בכתב התביעה, לא מצאתי הצדקה למחיקתם מכתב התביעה.


סיכום באשר לתוצאות הבקשה הראשונה מפורט בסעיף 44 להלן.

בקשת הנתבעים להורות לתובע לכמת את תביעתו ולשלם אגרה כדין
28.
בקשה נוספת של הנתבעים הינה להורות לתובע לכמת את תביעתו ולשלם אגרה כדין. לטענתם, התובע כימת את תביעתו באופן שגוי ובהתאם לא שילם אגרה כמתחייב על פי התקנות. במה דברים אמורים? התובע נמנע מלציין את סכום התביעה הסופי כשעל פי נתוני אתר הרשות השופטת, סכום התביעה עומד על סך 4,914,100 ₪ והתובע שילם בגינה אגרה בסך 49,141 ₪. אולם חישוב פשוט של כלל סעדי התביעה המכומתים מעלה כי סכום התביעה גבוה יותר, כך שהאגרה שולמה בחסר.


בנוסף טוענים הנתבעים, כי בניגוד להוראת סעיף 9 לתקנות בית הדין לעבודה, כתב התביעה כולל סעדים ללא פירוט שווים או לכל הפחות שיעורם, ונטען לגביהם כי יחושבו לאחר חשיפת ספרי הנתבעת (סעיפים 241, 242, 244, 250, 251, 252). לשיטת הנתבעים, אי כימות הסעדים הללו פוגעת משמעותית בזכותם וביכולתם לנהל את הגנתם והינה בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה.

29.
באשר לטענה הראשונה טוען התובע כי הנתבעים לא הוכיחו טענתם ולא פירטו את אופן חישוב כלל סעדי התביעה המכומתים, כפי שהודיעו כי ייעשו בסעיף 4 לבקשה.

בכל הנוגע לטענה בדבר העדר כימות, טוען התובע, כי המדובר בסעדים המבוססים על התחייבות הנתבעים כלפי התובע, במהלך תקופת עבודתו להעביר לידו, כחלק מתנאי שכרו, אחוזים ממניות המבקשת לעת כניסתו של משקיע אסטרטגי, אחוזים מן הריטיינר והתשלומים החודשיים שיתקבלו מלקוחות שיביא והביא בפועל ואחוזים מן הבונוסים שיקבלו מהלקוחות . המדובר בסעדים שכימותם, כל כולו, תלוי בחשיפת ספרי הנתבעת ובהעדרם אין התובע יכול לכמתם ואף לא לשערם. כך גם לטענתו באשר לסעדים המבוססים על התחיבויות נוספות שניתנו לו במועד פיטוריו להקים עמו שותפות כגון: אובדן מוניטין שהיה לאותה חברה לו הייתה נפתחת, אובדן קהל לקוחות וכיו"ב.


התובע מציין כי פסקי הדין שאוזכרו בבקשה כתמיכה לטענת הנתבעים אינם רלוונטיים להליך דנן שעה שאינם עוסקים בתביעה למתן חשבונות. לגישתו, תביעה למתן חשבונות צריכה להתברר בשני שלבים כאשר בשלב הראשון די בכך כי יראה קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו ובין הנתבע וכן עליו להוכיח ולו לכאורה כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא מבקש לקבל חשבונות. הבחנה זו בין שני השלבים של ההליך למתן חשבונות הובילה ליצירת הבחנה בין אגרה המשולמת בתביעה שהוגשה לצורך קבלת סעד הצהרתי לזכות למתן חשבונות ובין האגרה המשתלמת בגין סעד כספי על בסיס אותם חשבונות שנחשפו.

30.
אין בידי לקבל את עמדת התובע. באשר לטענה הראשונה, הרי שגם אם לא ערכו הנתבעים חישוב מפורט במסגרת הבקשה, סיכום פשוט של כל סעדי התביעה המכומתים, מגלה כי יש ממש בטענתם ולפיה סכום התביעה הכולל עולה על הסכום בגינו שילם התובע אגרת בית המשפט.

31.
זאת ועוד, תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת כי על תובע לפרט בכתב התביעה, בין היתר, את הסעד המבוקש כדלקמן:

"ואלה הפרטים שיכיל כתב התביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:

(7)
שוויו של נושא התובענה, ככל שאפשר לקבעו לפי העניין; הייתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער."
(ההדגשות לא במקור – ש.ט.).



32.
באשר לכללים המנחים בהתייחס לכימות התביעה, קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין ארגס כדלקמן:
"נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי וסעד כספי היא, שכלל לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי. הלכה זו, שנפסקה בבית משפט העליון, אומצה ברבות השנים אף בבתי הדין לעבודה. כך, בפסיקתה של השופטת פורת בעניין אלטמן:
'השיטה הנקוטה בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה היא, ככלל שלא ליתן רשות לתבוע סעד הצהרתי מקום שהזכות הכספית התגבשה וניתן לתבעה במלואה. זאת חרף הקושי היחסי העשוי להתעורר או הטרחה המוסבת לעתים, בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי נבצר הכימות...'.
ההיגיון העומד ביסוד ההלכה בדבר אי היענות לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי, הינה במגמה למנוע מצב בו יהפכו בתי המשפט אכסניה לבירור דיונים עקרים, שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום. עמד על כך השופט שמגר (כתוארו אז) בפסק הדין בעניין ברנר משקבע:
'האינטרס הציבורי הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני
הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד'.
במקרים רבים בהם לא נדרש התובע לכמת את תביעתו מתקשה הנתבע לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין את הגנתו. זאת ועוד, כל נתבע זכאי לכך שההליך נגדו יתנהל במסגרת דיונית התוחמת ומגדירה מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו. ביטוי לנורמה יסודית זו בשיטתנו המשפטית נמצא גם בתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991,
בה נקבע אילו פרטים צריך כתב תביעה לכלול, ובהם הסעד המבוקש ושוויו. לפיכך, העובדה שלתובע עומד סעד כספי ממשי אותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול משמעותי כנגד מתן סעד הצהרתי. בכוחו של התובע המבקש סעד הצהרתי להתגבר על הכלל האמור רק במידה שיצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר, כבד-משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד".
(
ע"ע 220/03
ארגס נ' רשות הנמלים בישראל
, מיום 28.2.06).


(ראו גם:

ע"ע 1193/04
רפפורט נ' רשות שדות התעופה
, מיום
30.1.06;

ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' ברנר, פ"ד לב
(1) 85).




בהתייחס לאי יכולתו של התובע לכמת תביעתו בשל העדר מידע או נתונים, נפסק כדלקמן:
"כאשר תובע לא עשה כל שביכולתו לפרט את העובדות הדרושות לקיומה של עילת תביעה ולכמת תביעה לסכום כסף, דין התביעה להימחק. כאשר נראה לאדם שפלוני חב לו חוב, עליו לברר את העניין, ולאסוף את ראיותיו קודם שיפנה לבית-הדין. אסף ומצא ראיות שנראות לו מספיקות לביסוס תביעתו, יתכבד ויפנה לבית-הדין. אמנם הוא חייב להביא בכתב תביעתו את ראיותיו, אך עליו לפרט את העובדות אשר אם יוכחו כראוי, ולא ייסתרו, יזכה בדיון. גישה זו עומדת ביסודה של הדרישה, כי יש לכמת תביעה כספית. אומרים לו לתובע: קודם שתגיש תביעתך עשה כל יכולתך לבסס את תביעתך על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית-הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך". (
דב"ע נב/217-3
אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' הבנק הבינלאומי הראשון
, פד"ע כז 3;

בג"ץ 3679/94
אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו ואח'
, פ"ד מט(1) 573).

"לאמור, ככל שתובע מודיע, כי אינו מסוגל לכמת את תביעתו ומבקש הלכה למעשה מהנתבע להכין את התביעה עבורו, ספק אם עומדת לו כלל עילת תביעה. לשון אחרת, תובע המבקש להגיש תביעה צריך להמצא במצב בו פרטי תביעתו ידועים לו".
(
ע"ע 220/03
ארגס נ' רשות הנמלים בישראל
, מיום 28.2.06).


33.
באשר לתביעה למתן חשבונות נפסק כדלקמן:
"תביעה לגילוי חשבונות מתנהלת בשני שלבים: בשלב הראשון נבחנת עצם הזכאות, ורק לאחר מכן – כאשר מתברר כי קיימת זכאות עקרונית – ניתן לפנות לשאלת חישוב הסכומים".
(
ע"ע 311/99
י.ג. סלפטר (1983) בע"מ נ' פרידמן
מיום 28.2.02).



במסגרת השלב הראשון (הרלוונטי לענייננו), הלכה פסוקה היא כי על התובע להצביע על שניים: על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות, וכן על כך שלכאורה בידו זכות לתבוע את הכספים לגביהם הוא תובע את מתן החשבונות (
ע"א 127/95 מועצת הפירות יצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא
(4) 337;
ע"א 5064/90 שלום סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ, פ"ד מה
(2) 130).

34.
לעניין קיומה של מערכת יחסים המצדיקים צו למתן חשבונות, כבר נקבע כי סעד זה אפשרי בנסיבות מסוימות גם בתביעת עובד כנגד מעבידו. בדרך כלל יידרש מתן חשבונות במקרים שבהם נגזר שכר העובד מהיקף הכנסות המעביד, ולפיכך מתקשה העובד לכמת את תביעתו. (י' לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן מהדורת 2011, פרק 11 עמ' 25).


35.
שעה שבחר התובע להגיש תביעה כספית ובתוכה תביעה למתן חשבונות, כאשר הדיון מתברר בשני שלבים, תחילה הזכאות לחשבונות ולאחר מכן, ככל שהקביעה חיובית, הדיון בהיבט הכספי- אזי צריך היה הוא לפעול על פי הוראת סעיף 9(7) לתקנות ולציין בכתב התביעה את הסכום הנתבע המשוער ולשלם את האגרה בהתאם.


יש להדגיש, כי אין המדובר פה בתביעה נפרדת למתן חשבונות, הא ותו לא, שאז ניתן היה לומר כי רואים את התובענה כתביעה ששווי הסעד המבוקש בה אינו ניתן לביטוי בכסף.

36.
נוכח האמור, יכמת התובע את תביעתו כדין וישלם את מלוא האגרה בה הוא מחויב על פי תקנות האגרות.


בקשת התובע להורות לנתבעים ליתן פרטים נוספים.

37.
לטענת התובע, כתב ההגנה לא נוסח בהתאם להוראות תקנה 29(א) לתקנות, הכחשות המשיבים הינן סתמיות וכוללניות ואין התייחסות לכל טענה וטענה שנתעוררה בכתב התביעה.

38.
הנתבעים בתגובתם התנגדו לבקשה מן הטעם כי כתב התביעה כולל 255 סעיפים אשר מנוסחים "באופן רפטטיבי, לא ברור ולא קונסיסטנטי" תוך הידרשות לסוגיות רבות שכלל אינן רלוונטיות לתובענה כגון: מעלליו הרומנטיים של התובע, הידרשות לצנעת חייהם של עובדי הנתבעת 1, ופרטים אישיים אודות הנתבעים 2 ו-3.


לפיכך, הנתבעים התייחסו באופן קונקרטי רק לטענות רלוונטיות שהן בידיעתם.

39.
תקנה 46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 קובעת כי:
"בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי או לעיון במסמכים , אם היה סבור שיש צורך בכך כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות".


הדרישה שבסעיף 46(א) לתקנות יש בה:
"כדי לקצר את הליכי הדיון על ידי הגשת ראיות הצדדים אך ורק בהתייחס לעניינים שבמוקד המחלוקת. מסירת פרטים נוספים או דרישה לקבלם הן כלי דיוני חשוב הנחוץ לנוכח כתבי טענות סתמיים , או הכחשות סתמיות בכתב ההגנה, אך בעיקר שעה שדרושים לבעל דין פרטים שיועילו לו בניהול הגנתו או תביעתו"
(י. לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן מהדורת 2011 פרק 11 עמ' 18).



מטרת הפרטים הנוספים היא איפוא גיבוש והבהרת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. המבחן למתן פרטים נוספים הוא מבחן הרלבנטיות ומבחן קיומו של המידע אצל בעל הדין שכנגד.

41.
במקרה דנן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי אין להיעתר לבקשה להמצאת פרטים נוספים.

הבקשה הינה כוללנית ובה מתבקש צו המורה לנתבעים להגיש פרטים נוספים והתייחסות מפורטת לכל סעיפי כתב התביעה. עיון בדוגמאות שמביא התובע במסגרת בקשתו, לסעיפים בכתב התביעה אשר דורשים התייחסות מפורטת יותר של הנתבעים מלמד כי אין בפרטים המבוקשים כדי להבהיר ולשפוך אור על עובדות מעורפלות ו/או בלתי ברורות בכתב ההגנה.

הפרטים אינם רלבנטיים למחלוקת, אין בהם לגבש או להבהיר את השאלות שבמחלוקת והטענות בגינן מתבקשים הפרטים הנוספים כלל אינן מקימות עילה ולא נתבע סעד בגינן.

42.
נוכח האמור, בקשת התובע לפרטים נוספים, נדחית.

סיכום ההחלטות בשלושת הבקשות
43.
הנתבע 3 נמחק מכתב התביעה.

44.
כתוצאה מקביעתי בבקשה הראשונה של הנתבעים שעניינה מחיקה או דחיה על הסף של חלקים מכתב התביעה, ימחקו הסעיפים הבאים מכתב התביעה:

- סעיפי התביעה בגין פדיון ימי חופשה (סעיפים 189- 202).

- עילת התביעה המתייחסת להפרשות פנסיוניות שהופרשו בחסר עד לחודש דצמבר 2004 והתביעה לפיצוי בגין הלנת שכר.

– עילת התביעה להחזר הוצאות עד לחודש דצמבר 2004.
-
התביעה לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים (סעיף 176).
-
התביעה בגין נזקים שנגרמו למשיב בגין הפרת ההתחייבויות (סעיפים122-139, סעיף 241, סעיפים
243 - 247).
-
התביעה בגין נזקי הסתמכות (סעיפים 117-121 , 242).
-
סעיפים 56-60.
-
סעיפים 26, 50, 61-74, 101, 116, 163, 172-174.


45.
בהמשך לקביעתי בבקשה השניה של הנתבעים לכימות התביעה, יגיש התובע כתב תביעה מתוקן תוך כימות הסעדים שלא כומתו בכתב התביעה המקורי וישלם את האגרה בגינן.
כתב התביעה המתוקן לא יכלול את הסעיפים שיש למחקם כמפורט בסעיף 44 לעיל.

כתב התביעה המתוקן יוגש עד ליום 15.9.14.

כתב הגנה מתוקן יוגש עד ליום 15.10.14.


46.
בקשת התובע למתן פרטים נוספים, נדחית.


47.
נוכח התוצאה דלעיל, ישא התובע בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת ההחלטה.

48.
התיק יעלה לעיוני ביום 16.9.14.


ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ד,
(
21 יולי 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.
















סע בית דין אזורי לעבודה 37174-12/11 יצחק צחי סמייה נ' פוליסי בע"מ, בוריס קרסני, אפי אושעיה (פורסם ב-ֽ 21/07/2014)