פסקי דין על אלון סנקר | פסקי דין על גיל שלמה דיין

3423-12/12 תאמ     22/07/2014




תאמ 3423-12/12 אלון סנקר נ' גיל שלמה דיין








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 3423-12-12 סנקר נ' דיין


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
לובנה שלאעטה חלאילה


תובע

אלון סנקר


נגד


נתבע

גיל שלמה דיין




פסק דין

תביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע עקב תקיפתו ע"י הנתבע.
המחלוקת העיקרית בתיק סבה סביב טענת הנתבע להגנה עצמית.
העובדות וטענות הצדדים
1.
התובע, יליד שנת 1990, מתגורר עם הוריו בדירה בקריית אתא. הנתבע, יליד שנת 1983, מתגורר יחד עם בת זוגו, בשכנות להורי התובע. מערכת היחסים בין משפחת התובע לבין הנתבע ובת זוגו הייתה עכורה, עובר לאירוע נשוא התביעה ונותרה כזו גם אחריו.
2.
אירוע התקיפה הנטען התרחש ביום 3.6.12. לטענת התובע, באותו יום, בחניה הסמוכה לבניין המשותף בו הוא מתגורר, פגש את הנתבע אשר היה יחד עם בנה הקטין של חברתו קרן. הנתבע פנה אליו, נגע בו בצורה מבזה ומאיימת ושאל אם יש לו בעיה בנה של קרן. התובע ביקש מהנתבע כי יתרחק ממנו, זה כעס ובתגובה נגח בו בעוצמת רבה בראש ופצע אותו (להלן "התקיפה").
התובע ניסה להדוף את הנתבע וזעק לעזרה ולמשמע צעקותיו הגיעה אחותו אל המקום והזמינה משטרה. הנתבע הבחין בכך וברח מהמקום.
בעקבות התקיפה, נגרם לתובע פצע פתוח באזור הגבה השמאלית (באורך 1.5* 0.5 ס"מ) והוא פנה לקבלת טיפול רפואי.
3.
התובע טען כי הנתבע חייב כלפיו בנזיקין, שכן הוא תקף אותו שלא כדין ומבלי שקדם לכך כל אירוע אלים מצידו.
4.
הנתבע

חלק על השתלשלות האירועים כפי שתוארה ע"י התובע וטען מנגד כי, ביום האירוע יצא עם בנה של קרן מדירתו לכיוון החנייה ובדרכו לשם פגש את התובע, אשר החל באופן מפתיע, לגדף אותו ולאיים עליו תוך שהוא מתקרב לכיוונו, הוא דחף אותו והפילו ארצה, הכל ללא כל התגרות מצידו של הנתבע. הנתבע, כך טען, הופתע מהכוח שהפעיל כלפיו התובע ונאלץ להגן על עצמו ולהדוף את התובע ע"י שימוש בכוח במידה סבירה.
בהמשך, ולאחר שהנתבע חשש לשלומו ופחד שמא התובע יקרא לחבריו שיפגעו בו, עזב את המקום.
מספר שעות לאחר האירוע חזר הנתבע לביתו וגילה שהתובע ובני משפחתו ממתינים לו וכשהתקרב – המשיך הנתבע וטען -
החלו לקלל אותו ואביו של התובע סטר בפני
ו ואף איים להרוג אותו. קרן, בת זוגו של הנתבע, הזמינה משטרה והנתבע הגיש תלונה בגין תקיפתו ע"י האב.
הנתבע טען כי לאחר האירוע, המשיך התובע להציק, להטריד, לאיים ולנסות לפגוע בחייו, מה שהביא לא אחת להגשת תלונות במשטרה, בתקווה שהדבר ירתיע את התובע ומשפחתו מהתנהגותם האלימה.
הנתבע טען שקמה לו ההגנה של הגנה עצמית מכוח סעיף 24(1) לפקודת הנזיקין וכי אינו חייב בנזיקין כלפי התובע.
5.
התובע ביקש לבסס את תביעתו על תצהירו שלו ושל אחותו, אליהם צירף אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה, מסמכים רפואיים, העתק בקשה שהגיש בביהמ"ש נגד הנתבע למניעת הטרדה מאיימת וצו שניתן ע"י ביהמ"ש באותו הליך.
מנגד הגיש הנתבע תצהיר עדות מטעמו, אליו צירף אישור בדבר הגשת 6 תלונות למשטרה, בחודשים 8-11/12 ותמונות נזק של רכבו ושל דלת הכניסה לדירת בת זוגו, ואשר לטענתו נגרם ע"י התובע.
לתיק ביהמ"ש הוגש בהסכמה תיק המשטרה, אשר חקרה את אירוע התקיפה, הכולל את הודעות הצדדים שנגבו בסמוך לאירוע.
דיון ומסקנות
6.
התביעה למעשה מבוססת על עוולה התקיפה שלא כדין, לפי סעיף 23 (א) לפקודת הנזיקין הקובע כי "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמע בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".
הנתבע טען כי עומדת לו הגנה עצמית בהתאם לסעיף 24 (1) לפקודה לפיו "בתובענה על תקיפה תהא הגנה לנתבע אם – עשה את המעשה בסבירות כדי להגן על עצמו או על זולתו מפני פגיעה בחיים, בגוף, בחירות או ברכוש, והיחס בין הנזק שסביר היה שייגרם מהמעשה לבין הנזק שסביר היה שיימנע על ידיו, היה סביר"
.
7.
מכתבי הטענות והעדויות בתיק עולה כי ביום האירוע, נפגשו הצדדים בחניה של הבניין כשהנתבע היה עם בנה של בת זוגו, קטין בן כ- 12. חילופי דברים בין התובע לנתבע התפתחו במהרה לריב ולשימוש באלימות שהובילה, בין היתר, לפצע בפני
ם של התובע.
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם המפגש ובדבר התפתחות אירוע אלים ביניהם והמחלוקת הינה בעיקר מחלוקת עובדתית סביב זהות 'היוזם' והתוקף, כשכל צד טוען כי התגונן מפני התנהגותו התוקפנית של האחר.
8.
לאחר שבחנתי את הראיות בתיק ועיינתי היטב בתיק המשטרה ולאחר שהתרשמתי מהעדויות באופן בלתי אמצעי, מצאתי לקבל את התביעה ולדחות את טענתו של הנתבע להגנה עצמית.
9.
גרסתו הבסיסית של התובע בדבר השתלשלות האירועים פורטה בתצהירו. שם הוא מסר כי ביום האירוע פגש בנתבע אשר פנה אליו תוך שהוא נוגע בו בצורה מבזה ומאיימת ושאלו אם יש לו בעיה עם הבן של קרן. התובע ביקש מהנתבע להתרחק אולם בקשתו רק הכעיסה את הנתבע אשר נגח בו בעוצמה בראש ופצע אותו. ש
התובע חזר בחקירתו הנגדית על גרסה זו והוסיף כי לאחר שהנתבע נגח בראשו, החל להדוף את הנתבע ממנו, צעק לעזרה והנתבע המשיך לתת לו "אגרופים ובעיטות" כלשונו. התובע לא הכחיש כי גרם לנתבע שריטות בידיים וברגליים וכי קרע לו את החולצה וטען כי ייתכן שאלה נגרמו כשהדף את הנתבע ממנו.
10.
גרסתו זו של התובע עולה בקנה אחד עם הגרסה שמסר במשטרה, ואשר נגבתה זמן קצר לאחר האירוע ע"י שוטר שהגיע למקום. בהודעתו שם הרחיב התובע אודות מערכת היחסים בין משפחתו לנתבע ובת זוגו וסיפר על מעשי ונדליזם ושבירת תיבות הדואר שביצע לכאורה בנה הקטין של בת הזוג, בסמוך לתקיפה.
אשר לאירוע התקיפה, מסר התובע לחוקר כי הנתבע "ניגש אלי כאשר אני הייתי בצד השני ואמר לי כאשר הוא נוגע בי בצורה מבזה ומאיימת ושואל אותי אם יש לי בעיה עם הילד הזה.. אמרתי לו שיוריד את הידיים והוא המשיך לגעת בי ולדחוף אותי כאשר אני במרחק סביר ממנו הוא התקרב אלי ונתן לי נגיחה בראש.. אני הגנתי על עצמי והחלנו לריב בידיים תוך צעקות ואז אחותי ירדה וניסתה להפריד והוא הביא גם מכות ובנוסף השכן בשם מאיר סויסה הגיע לרכבו וניסה להפריד אבל לא הצליח עד שדילי (הנתבע) ברח כי אחותי איריס הזמינה משטרה. אני רוצה להוסיף כפי שאת רואה שכל הבגדים שלי קרועים שוהא התנהג אלי בצורה אלימה בלי שום סיבה.." (שורות 6-17 עמ' 1 להודעת התובע שנגבתה בניידת המשטרה סמוך לאירוע.
החוקרת תיעדה בתיק כי היא הבחינה בדימום ופצע במצח התובע ומפי התובע נרשם "יש לי חתך במצח שריטות בכל הגוף כאבים גם הוא הביא בוקסים ואגרופים בעיטות וכל זה היה ליד הילד של (השכנה) בן ה- 10 שנים הילד בכה ונלחץ". (שורות 8-10 עמ' 2 להודעה).
מדובר בגרסה ראשונית שנגבתה במקום האירוע, זמן קצר לאחר התרחשותו וללא קשר להליכים המשפטיים ויש בה כדי לחזק את גרסתו של התובע לפיה הנתבע היה זה שפנה אליו תחילה, נגח בראשו וגרם לפציעתו, ללא כל התגרות מצידו.
11.
גרסתו זו של התובע עולה, כאמור, בקנה אחד עם הגרסה שנמסרה בתצהירו ועם תשובותיו בחקירה הנגדית ובאופן כללי עדותו של התובע בביהמ"ש היתה עדות עקבית ואחידה שעשתה עלי רושם אמין בעיקר בנוגע להשתלשלות האירועים שהביאה לאלימות הפיזית.
12.
אחותו של התובע נחקרה בביהמ"ש על תצהירה. האחות לא היתה עדה לאירוע מתחילתו והיא הגיעה למקום לאחר ששמעה את קריאות העזרה של אחיה ודומה כי על כך אין חולק. מכאן, אין בעדות זו כדי לסייע לתובע בחוליה בה חלוקים הצדדים, לאמור, בשאלה אם עומדת לנתבע הגנה עצמית. אכן, צודק ב"כ הנתבע בטענותיו כי עדה זו הגזימה בתיאורים שמסרה ואף ייחסה לנתבע מעשי אלימות שלא ממש יוחסו לו ע"י האח, ואולם בכל מקרה אין בעדותה כדי להאיר את עיננו בשאלה העיקרית בה חלוקים הצדדים ובחוליה ההגנה עצמית בה מתמקד הנתבע ומכאן שלא מצאתי לייחס לה משקל משמעותי.
13.
אל מול גרסתו העקבית של התובע, הביא הנתבע בחקירתו הנגדית גרסה שונה מגרסתו בתצהיר, גרסה הסותרת בחלקה מה שנמסר על ידו למשטרה ומחזקת, במידה כזו או אחרת, את גרסת התובע.
14.
בתצהירו טען הנתבע כי בעת שנתקל בתובע בחנייה, אחרון זה ניגש אליו בקללות, איים עליו תוך שהוא מתקרב אליו, דחף אותו והפילו ארצה, הכל ללא התגרות מצידו. בחקירתו הנגדית, הוסיף כי התובע ניגש אליו בשאלה אם יש לו בעיה ומנגד שאלו הנתבע בתום לב אם יש לו בעיה עם בנה של בת זוגו, זאת על רקע "סיפור של תיבות דואר. השחתה של תיבות דואר" (כלשון הנתבע). לטענתו, התובע אמר לו "מי אתה מי אתה", ניגש אליו פיסית וקירב את מצחו למצח של הנתבע בגישה מאוד כוחנית, אחז את ידו בחולצת הנתבע ומתוך הגנה עצמית הוא הדף את התובע.
הנתבע סיפר תחילה כי הדף את התובע ע"י אחיזה בחולצה אם כי בהמשך חקירתו טען כי בקרבה הראשונית בינו לבין התובע, עת עמדו קרובים אחד לשני, מצח מול מצח, הדף את התובע בראשו, מתוך הגנה עצמית ומחוסר ברירה.
למעשה כבר כעת ניתן לראות כי הנתבע לא מסר גרסה אחידה בדבר תחילתו של האירוע, שכן בכתב ההגנה ובתצהיר הציג מצג כאילו התובע פנה אליו בקללות, איים עליו תוך שהוא מתקרב אליו פיזית והפילו, וזאת ללא כל מעש מצידו של הנתבע, בעוד שבחקירתו הנגדית חשף חלק מהדין ודברים המילולי שהיה בין הצדדים ובכלל זה כי הוא פנה אליו בשאלה אם יש לו (לתובע) בעייה עם בנה של קרן, מה שעולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע. לא זו אף זו, הוא מסר לפחות שתי גרסאות בדבר האופן בו הדף את התובע. תחילה הוא טען כי הדף אותו ע"י אחיזה בחולצתו ובהמשך מסר כי הדף אותו בראשו, מתוך הגנה עצמית.
15.
הנתבע נחקר במשטרה בנוגע לאירוע. בתחילת חקירתו מסר "אני ירדתי לרכב שלי עם ..
הבן של חברה שלי. אני הסתכלתי לעברו של אלון (התובע) בתום לב, הוא ניגש אלי לכיווני פיזית, ואמר לי מה אתה מסתכל עלי? אתה רוצה שאני אופצץ אותך וקירב את פניו אל פני באיומים אני אזיין אותך ודחף אותי ואחרי שהוא דחף אותי, מתוך הגנה עצמית מכיוון ששני הראשים שלנו היו קרובים בפעם השניה אחד לשני נתתי לו נגיחה לעבר המצח מתוך הגנה עצמית התחלנו להתקוטט במשך כמה שניות ואני נשרטתי בידיים וברגליים.. מהדחיפה בהתחלה נפלתי לרצפה וכך התלכלך לי המכנס. התקוטטנו כמה שניות ובאו כל השכנים ואני החלטתי לעזוב את המקום ולא להמשיך לריב איתו. ברחתי משם" (שורות 3-7 עמ' 1 ו-9-10 עמ' 2 לחקירת הנתבע).
בהמשך נשאל הנתבע במפורש אם הוא פנה בשאלה לתובע והשיב "נכון אמרתי לו יש לך בעיה עם הילד, הוא אמר לי מה אתה מסתכל? הוא בא אלי, בא לתקוף אותי ודחף אותי ואני אחר כך נגחתי לו במצח מתוך הגנה עצמית" (שורות 20-21 עמ' 2 לחקירת הנתבע).
העולה מגרסתו הראשונית של הנתבע למשטרה, כי הוא היה מי שפנה תחילה לתובע בשאלה אם יש לו בעיה עם הילד וכך החלו למעשה חילופי המילים ביניהם, מה שסותר את גרסתו בכתב ההגנה ובתצהיר.
16.
בהודעתו במשטרה מסר התובע כי לפני האירוע הושחתה תיבת דואר השייכת למשפחתו והוא ראה בבנה של קרן, בת זוגו של הנתבע, כמי שהשחית את התיבה. הנתבע נשאל, בחקירתו הנגדית, אם לפני האירוע סיפר לו בנה של קרן על שכנה שצעקה עליו על אותו רקע והשיב "יכול להיות שהיה, אני לא הייתי באירוע באותו מקום.." ובהמשך "הכל מתוך שמועות, אני חזרתי בדיוק מהעבודה.. ינון סיפר לי" (שורות 1-5 עמ' 5 לפר').
על רקע דברים אלה, בצד מערכת היחסים העכורה בין שתי המשפחות, התפתח הריב המילולי בין הצדדים ובהמשך האלימות הפיזית. אינני מקבלת את גרסתו של הנתבע כי לא היה לו חלק בהתפתחות האירוע וכי התובע החל לקלל, לאיים ולדחוף. גרסתו בעניין זה לא עולה בקנה אחד עם גרסאות אחרות שלו ונראה דווקא כי הוא זה שפנה לתובע תחילה ושאל, אם יש לו בעייה עם הקטין.
17.
הנתבע אישר כי נגח בראשו של התובע וגרסתו כי עשה כן כאקט של הגנה עצמית לאחר שהתובע התקרב לכיוונו, איים עליו, דחף אותו והפילו ארצה קרסה. בחקירתו הנגדית, טען תחילה שהתובע קירב את מצחו למצח שלו בגישה מאוד כוחנית, אחז בחולצתו והוא (הנתבע) מתוך הגנה עצמית הדף אותו (שורות 17-20 עמ' 4 לפר'), ואולם בהמשך סיפר "בקרבה הראשונית שהייתה בינינו, עמדנו שנינו פיזית קרובים אחד לשני מצח מול מצח, מתוך אמוציות של להגן על עצמי, הדפתי את התובע" (שורות 1-2 עמ' 6 לפר').
גרסתו של הנתבע בתצהיר, לפיה התובע דחף אותו והפילו ארצה לפני שנאלץ להגן על עצמו, נזנחה, ותחת אותה גרסה נטען ע"י הנתבע "אני נפלתי באירוע עצמו. לא זוכר אם זה תוך כדי האירוע או בשל התקיפה".
18.
אני גם דוחה את גרסתו של הנתבע כי עזב את המקום מפני שחשש שמא התובע יקרא לחבריו ואלה יתקפו אותו ודומה כי הנתבע עזב את המקום, לאחר שאחות התובע הזמינה משטרה ומתוך תחושת אחריות ואשם לאירוע.
די בהקשר זה אם אציין כי בניגוד לנטען ע"י הנתבע בתצהיר כי עזב את המקום מחשש כי התובע יקרא לחבריו, הוא העיד בדיון כי אחותו של התובע הגיעה למקום והזעיקה חברים של התובע שמשרתים במג"ב והוא ברח מהמקום לאחר שראה אותם מגיעים (שורות 13-14 עמ' 6 לפר').
שתי גרסאות אלה אינן עולות בקנה אחד אף עם גרסתו במשטרה, שם מסר ביום האירוע, כי עזב את המקום "....כי כל השכנים הגיעו והייתי בטוח שחברים שלו יגיעו" (שורות 9-12 עמ' 2 לחקירת הנתבע במשטרה).
19.
חוסר העקביות של הנתבע לא פסח אף על גרסתו אודות השתלשלות הדברים לאחר האירוע, ובעוד שבתצהירו מסר כי חזר אל דירתו לאחר מספר שעות, מסר במשטרה כי חזר אליה לאחר שעה וחצי ובחקירתו הנגדית השיב כי חזר לאחר חצי שעה !
20.
לאור כל האמור, לאור אי העקביות בגרסאות ולאור התרשמותי בדיון כי הנתבע ניסה למסור גרסה 'מיתממת', אני דוחה את גרסתו ומקבלת את גרסתו של התובע לפיה הותקף ע"י הנתבע ללא כל התגרות מצידו. אומנם מהראיות בתיק עולה כי באירוע גם הנתבע נשרט וחולצתו נקרעה ואולם מקבלת אני בעניין זה את גרסתו של התובע כי לאחר תקיפתו ע"י הנתבע ביקש להדוף את הנתבע ולהרחיקו ממנו. העובדה כי התובע זעק לעזרה, כי אחותו הגיע למקום עקב כך והזמינה משטרה מחזקת, לטעמי, את ההתרשמות כי התובע ביקש להגן על עצמו ולא מעבר לכך.
21.
אשר לנזק – עקב התקיפה נגרם לתובע פצע באזור גבה שמאלית והוא התלונן בו ביום בקופ"ח,
על רגישות בשרירי הגב. התובע הופנה אל רמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם, שם הודבק הפצע ונעשו לתובע בדיקות כלליות. התובע שוחרר בלילה שבין 3-4/6, במצב טוב.

התובע לא צירף מסמכים רפואיים מלבד אלה המעידים על קבלת טיפול רפואי ביום האירוע ולמעשה הנזק מצומצם לרכיב של כאב וסבל, בגינו מצאתי לפסוק לתובע, על בסיס המסמכים שהוגשו וכלל נסיבות העניין, פיצוי בסך של 4,500 ₪.
22. סוף דבר- אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בסך של 4,500 ₪. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ כחוק.
סכומים אלה ישולמו לתובע תוך 30 ימים, שאם לא ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום,
כ"ד תמוז תשע"ד, 22 יולי 2014, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 3423-12/12 אלון סנקר נ' גיל שלמה דיין (פורסם ב-ֽ 22/07/2014)