פסקי דין על פינדון אורבן לופטס פי אל אס | פסקי דין על אסף לזניק | פסקי דין על יותם ינחל | פסקי דין על אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ

4959-05/14 עשא     14/07/2014




עשא 4959-05/14 פינדון אורבן לופטס פי אל אס, אסף לזניק, יותם ינחל נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



עש"א 4959-05-14 פינדון אורבן לופטס פי אל אס

05901449 ואח' נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ


תיק חיצוני: 0130824147


בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


מערערים

1
.
פינדון אורבן לופטס פי אל אס

05901449

2
.
אסף לזניק

3
.
יותם ינחל


נגד


משיבה

אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ




פסק דין



1.
המערערים, החייבים בתיק הוצל"פ 01-30824-14-7, הגישו הודעת ערעור המתייחסת להחלטתו מיום 10.4.14, של כב' רשם ההוצל"פ ג'ובראן שאדי שדחה בקשתם לבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד מערערים 2 ו- 3 ולהורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל.


בנוסף הגישו המערערים בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, הגם שסבורים שהערעור הוגש במועד והבקשה מוגשת מטעמי זהירות בלבד.

בהתאם להחלטתי מיום 20.5.14, הגישו ב"כ הצדדים עיקרי טיעון מפורטים, בצירוף נספחים שלאחריהם הוגשו סיכומי תשובה מטעם המערערים ותגובת המשיבה לסיכומי התשובה.

כן יצוין כי בהתאם להחלטתי מיום 8.5.14, הפקידו המערערים בתיק הערעור סך של
10,000 ₪ להבטחת הוצאותיה של המשיבה.

2.
יחד עם הגשת הערעור עתרו המערערים למתן צו עיכוב ביצוע על מנת שהכספים שהופקדו בתיק ההוצאה לפועל כתנאי ליציאתם לחו"ל לא יחולט לטובת המשיבה, עד להכרעה בערעור.

בהחלטה נוספת מיום
10.4.14, קבע הרשם כי צו עיכוב היציאה כנגד מערער
2 יבוטל בכפוף להפקדת החוב שבתיק, 1,033,124.48 ₪ ויחולט ככל שלא ימציא החלטה של ביהמ"ש המורה על עיכוב הליכים.


לאור ההחלטה הנ"ל חידש מערער
3 את בקשתו לבטול הצו גם כנגדו ובהסכמת מערער
2 הצהיר כי הסכום שהופקד ישמש גם להבטחת תשלום החוב על ידו.


ביום
24.4.14, אישר הרשם את הבקשה וקבע שעל המערער 3 להמציא החלטה מבית המשפט המורה על עיכוב הליכים גם כנגדו שאם לא כן יחולט הפיקדון לטובת המשיבה.

שני המערערים עזבו את הארץ.

בהחלטתי מיום 8.5.14, הוריתי על עיכוב הליכים לגבי שני המערערים שכן הפיקדון על מלוא החוב מתייחס לשניהם.

3.
נראה כי הערעור הוגש למעשה רק על ידי מערער 2 ומערער 3 רק נכרך לערעור, שכן לא טרח להגיש תצהיר לתמיכה בערעור כפי שמורה תקנה 120 (ג) לתקנות ההוצאה לפועל.


התצהיר נועד לאימות עובדות ובהעדר תצהירו של מערער 3 לאימות העובדות המתייחסות למעמדו לעניין עיכוב היציאה מהארץ, הרי שדין ערעורו להדחות על הסף, ככל שהיה בכלל בחזקת מערער אמיתי.

הטיעונים בתצהירו של מערער
2 בהתייחס למערער 3 הינם כלליים ביותר ובלתי מפורטים ואינם יכולים להחשב לתחליף ראוי להעדר התצהיר.

בנוסף לא ניתן כל הסבר מדוע לא צורף תצהיר מטעמו של מערער 3 בשאלת עיכוב היציאה מהארץ.


הטענות הקשורות לעתירה לסגירת תיק ההוצאה לפועל הינן משפטיות בעיקרן ולכן ככל שיש לקבלן בקשר למערער
2 הרי שהן חלות גם לגבי מערער
3. ככל שיש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל, אזי ייסגר התיק כנגד שני המערערים.

ערעורו של מערער 3 נדחה בזאת.

4.
בבקשה להארכת המועד, טוענים המערערים כי החלטת הרשם מיום 22.4.14, הינה החלטה משלימה להחלטה מיום 10.4.14, ולכן מניין הימים להגשת ערעור צריך להימנות ממועד מתן ההחלטה השנייה. בנוסף נטען כי ימי פגרת הפסח לא צריכים להימנות כפי שנקבע שלא יימנו לצורך המצאת החלטת ביהמ"ש לעיכוב הליכים.


המשיבה טוענת כי הבקשה לא מגלה "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד וחופשת חג הפסח איננה מאריכה המועד.

אכן הבקשה להארכת מועד לא מגלה "טעם מיוחד" וגם לא טעם סתם.

יחד עם זאת האחור הינו של ימים ספורים בהם נכללים שישי שבת וערב יום הזיכרון לחללי צה"ל.


את המועד יש למנות מיום 10.4.14, שכן על ההחלטה שניתנה במועד זה הוגש הערעור ואילו ההחלטה האחרת הינה בעניינו של מערער 3 ואין קשר בין ההחלטות, אלא ניסיון מלאכותי לקשור בין ההחלטות.

למרות האמור לעיל הן משום האחור הזניח והן משום השאלות החשובות הטעונות הכרעה, סברתי שיש לקבל את הבקשה ולכן מוארך המועד להגשת הערעור עד למועד בו הוגש בפועל.

5.
במסגרת עיקרי הטיעון העלתה המשיבה טיעונים פרוצדוראליים וטענה כי הערעור הינו אקדמי ולביטול החלטת הרשם אין משמעות אופרטיבית, שכן הצו היה יעיל והביא להפקדת מלוא החוב ולביטול צו עיכוב היציאה ולכן מדובר במעשה עשוי, ולכל היותר נותר סכסוך כספי שלא אמור להתברר בפני
רשם ההוצאה לפועל.


כמובן שאין לקבל הטיעון, ההפקדה בוצעה כדי לאפשר למערערים לצאת מהארץ, מבלי שוויתרו ולו על טענה אחת מטענותיהם.


ככל שתתקבל הטענה לסגירת תיק ההוצאה לפועל הרי שיש להשיב הכסף למפקיד וככל שתתקבל טענתו של מערער 2 לבטול צו עיכוב היציאה, הרי שבטול הצו צריך להביא להשבת הפיקדון, ואולם מאחר והפיקדון משמש גם להבטחת שובו של מערער 3, הרי שלא יוחזר הפיקדון אם מערער 3 לא ישוב ואזי ניתן יהיה לחלט הפיקדון לכיסוי החוב. גם למקרה וידחה הערעור והמערערים ישובו לארץ, גם אז יהיו זכאים לקבלת הפקדון.


באשר להגשת הערעור ללא תצהיר, הרי שהפגם נרפא וצורף תצהירו של מערער 2 ובגין ליקוי הנובע מהיותו של מערער 2 בחו"ל לא מוחקים ערעור.

נתתי דעתי לטענת המשיבה על צירוף שלושה מוצגים להודעת הערעור שלא היו בדיון בפני
הרשם.

תשובה חלקית ניתנה בסעיף 30 ובסעיף 31 לסיכומי התשובה.

יצוין כי ההלכה בכל הקשור לערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל אשר הפרוצדורה קבועה בחוק ההוצל"פ ובתקנות, נוקשה פחות מהוראות סדר הדין האזרחי בנדון.

6.
משנדחה ערעורו של מערער 3, אתייחס להלן למערער 2 בלבד, להלן: "המערער" בבקשתו לבטול צו עיכוב היציאה מהארץ, טען המערער כי איננו תושב ישראל, מתגורר באנגליה במשך כעשר שנים, עסקיו ומרכז חייו באנגליה והחוב נוצר מספר שנים לאחר שכבר עבר להתגורר באנגליה עם משפחתו.


אגב הבקשה לבטול הצו טען המערער כי תיק ההוצאה לפועל נפתח מלכתחילה בחוסר סמכות, שכן למרות שנפתח בתור בקשה לביצוע

פסק דין
בפועל לא קיים

פסק דין
הניתן לאכיפה בהליכי הוצאה לפועל, ומדובר בהסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
המפנה להערכת מומחה חיצוני והחלטתו של המומחה לא אכיף בהליכי הוצאה לפועל.


על ההתנהלות אין מחלוקת של ממש בין הצדדים. במסגרת תביעה שהגישה המשיבה כנגד המערערים הגיעו הצדדים להסדר לפיו ימונה מומחה חיצוני אשר יקבע את גובה הפיצוי לו זכאית המשיבה. כן הוסכם כי ההערכה תכלול הסבר מפורט בנוגע לרציונל ולצורת חישוב גובה הנזק והסכום שיקבע ישולם תוך
60 ימים מקבלת חוות הדעת.


הוסכם כי הצדדים יוכלו לערער על קביעתו של המומחה "בפני
בית המשפט המוסמך" ואולם הגשת ערעור לא תעכב ביצוע התשלום שיקבע המומחה.

ההסדר הדיוני אושר ב

פסק דין
בתיק 43085-10-10 על ידי כב' השופטת פינצ'וק ביום 23.1.12.

7.
המערערים סברו כי חוות הדעת של המומחה שגויה והגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי בת"א, ע"א 26696-06-12. ביהמ"ש העלה כשאלה מקדמית את שאלת סמכותו העניינית לדון בערעור כפי שהוגש, שכן החלטת המומחה לא הובאה על ידי מי מהצדדים לאשור ביהמ"ש שאישר את ההסדר שמכוחו ניתנה ההחלטה של המומחה.

בהחלטה מיום 17.1.13, הורה ביהמ"ש לדחות את הערעור מחמת העדר סמכות עניינית, ואין צורך לחזור כאן על כל נימוקיו של השופט המלומד.

בהמשך להחלטת ביהמ"ש המחוזי סברו המערערים כי התנאי היסודי להסכם, זכות הערעור, בוטל ולכן הודיעו למשיבה על ביטולו של הסכם הפשרה.


משנדחה הערעור ואף לא שולם הסכום קבע המומחה (כמיליון ש"ח) פתחה המשיבה את תיק ההוצאה לפועל על בסיס פסה"ד שאישר את הסכם הפשרה ביחד עם החלטתו של המומחה שקבע את סכום הפיצוי ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל ניתן, במעמד צד אחד, צו עיכוב יציאה מהארץ, אותו בקשו אח"כ המערערים לבטל וכאמור ניתנה החלטת הרשם נשוא הערעור.

8.
ב"כ הצדדים האריכו והרחיבו בטיעוניהם מעבר לשאלה היסודית האם ניתן היה לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על בסיס המסמכים שעל פיהם נפתח.
כל שנטען לעניין בטלותו של הסכם הפשרה כלל איננו רלוונטי, שכן לא רשם ההוצאה לפועל אמור לדון בשאלה זו שכן סמכותו מצטמצמת לביצוע פסקי דין והחלטות.

ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
לא יכול להיעשות בדרך של שליחת מכתב חד צדדי אלא בתביעה הצהרתית מתאימה.

כמו כן פחות חשובה השאלה מי מהצדדים אמור היה לפנות לביהמ"ש לאחר שנתקבלה החלטת המומחה, שכן יש לבחון האם נפתח תיק ההוצאה לפועל כדין על בסיס המסמכים הקיימים ולא על בסיס מסמכים שיכולים היו להיות ואינם.


האמירה בהסכם בדבר אפשרות הערעור על קביעתו של המומחה בפני
ביהמ"ש המוסמך איננה בהכרח כי "ביהמ"ש" הוא בית המשפט המחוזי ולא ערכאה אחרת, למשל המותב שאישר את ההסכם או במסגרת תביעה חדשה.

מי שאמור היה ליזום את ההליך הינו מי שמבקש לערער על קביעותיו של המומחה, ואלו הם המערערים. אף ראוי לזכור כי ערעור כאמור, באיזו ערכאה שלא תהיה לא מעכבת את ביצוע התשלום.

ראה רמזים, אם לא יותר מכך, בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי בסעיף 11 ובסעיף 13.

9.
באשר למחלוקת המשפטית דעתי, בכל הכבוד, כדעתו של רשם ההוצאה לפועל המלומד דהיינו שניתן לפתוח את תיק ההוצאה לפועל על בסיס פסה"ד שאישר את הסכם הפשרה שמכוחו מונה המומחה שקבע את הסכום לתשלום.

סעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל מגדיר "

פסק דין
" בתור "

פסק דין
או החלטה אחרת של בית המשפט בעניין אזרחי".

וסעיף 6 לחוק קובע כי הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע

פסק דין
.


הסכם הפשרה משקיבל תוקף של

פסק דין
הרי שנבלע בפסה"ד ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

בפסה"ד וההסכם נקבעה זהותו של המומחה שיקבע את סכום הפיצוי ו

פסק דין
כזה ניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.


העובדה כי למערערים טענות כנגד קביעתו של המומחה אין בה כדי למנוע פתיחתו של תיק ההוצאה לפועל, ועל המערערים לברר את הסתייגויותיהם בערכאה המתאימה שבכל מקרה איננה לשכת ההוצאה לפועל.

10.
עיינתי בפסיקה אליה מפנים ב"כ הצדדים ולא מצאתי כי נקבע קטגורית שלא ניתן לאכוף בהוצאה לפועל פס"ד של פשרה, בנסיבות הדומות לאלו שכאן.


פסק דין
של פשרה שהוא ברור וקובע חיוב כספי ניתן לאכוף בהוצאה לפועל שכן הצדדים הסכימו באופן ברור כי המומחה שהסכימו יקבע את הסכום לתשלום, וביהמ"ש נתן תוקף של

פסק דין
להסכמתם הכוללת בדיעבד את קביעתו של המומחה.


ראה רע"א 5112/07 בעניין סיבוני נ' יזרעאלי בו אף נקבע כי ככל שקיימת לרשם ההוצאה לפועל אי אילו אי בהירויות בפסה"ד, רשאי לפעול בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל לקבלת הבהרות.

פסה"ד שניתן בע"א 1193/93 בעניין תשלו"ז עליו תולים המערערים את יהבם קובע כי כאשר הפשרה אינה מסוימת דיה כיוון שאינה מפרשת סכום או שלא קובעת דרך לסיום הסכסוך, אזי לא ניתן להוציא הסכם כזה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל, ולא כך בעניננו שהסכום קבוע וברור, גם אם לא מקובל על המערערים.


רוח הפסיקה כי במקום בו פסק הדין איננו נהיר או שהוצאתו לפועל כרוכה בקשיים רבים, אזי הדרך הנכונה הינה להגיש תביעה חדשה שעילתה פסק הדין המוסכם ובמסגרתה תתבררנה כל הטענות ויינתן

פסק דין
בר אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל.

משקל הכובד בפסיקה הינו על בהירות פסק הדין לצורך
אכיפתו ולא על עצם הפניה למומחה.

בעניינינו ההסכם ברור וכך גם קביעת המומחה.
אכן ניתנה לצדדים זכות לערער ואולם הגשת ערעור לא מעכבת ביצועה של ההחלטה שאושרה מראש בתור

פסק דין
.


כמובן שרשאי המערער למצות את זכות הערעור בכל דרך שימצא לנכון וכל עוד לא תינתן החלטה לעיכוב הליכי הוצל"פ הרי שניתן להמשיך בהליכי הגבייה, ומכל מקום תיק ההוצאה לפועל נפתח כדין. נדחית טענת המערערים שיש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

11.
משקבעתי כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כדין, יש לברר עתה האם יש לקבל את הערעור לעניין בטול צו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא כנגד המערער, במעמד צד אחד.


הצו הוצא מכוח סעיף 14 לחוק לפיו רשאי רשם ההוצאה לפועל, אם יש לו יסוד להניח שהחייב עומד לצאת את הארץ בלי לפרוע את החוב או להבטיח את פרעונו, לצוות על עיכוב יציאתו מן הארץ.


ההנחה בסעיף כי החייב הינו תושב ישראל, בהבדל מתושב זר עובר אורח, ועל ההבדל במעמד החייב ובשיקולים למתן הצו עמדה הפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין.

11.
חוק יסוד כבוד האדם וחירותו קובע בסעיף
6 כי כל אדם חופשי לצאת מישראל וזכות זו הוכרה בזכות חוקתית הראויה להגנה.

מאידך קובע סעיף 3 לחוק כי אין פוגעים בקניינו של אדם, וגם זו זכות חוקתית וברור כי שתי הזכויות מתנגשות כאשר חייב מבקש לצאת מהארץ, ואילו הזוכה מבקש להגן על זכות הקניין, תשלום החוב במקרה והנסיבות מצדיקות עיכוב יציאה מהארץ של החייב. יש להזכיר את סעיף 8 לחוק ההוצאה לפועל לפיו בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לקבוע את סדר נקיטת ההליכים, ולהורות שהליך מסוים לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ניתן לבצע את פסק הדין בהליך פחות חמור.

12.
בשאלה האם המערער הינו תושב חוץ ולכן יש לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ כנגד, קבע הרשם בהחלטתו כי אין לראות במערער אדם זר שנקלע בטעות לישראל ועוכב שלא כדין כבן ערובה, כדי להפעיל עליו לחץ לפרעון החוב ולכן נדחתה הבקשה לבטול הצו.


בשאלה זו התלבטתי לא מעט שכן הנסיבות
מצביעות על מקרה גבולי ואולם בסופו של דבר מצאתי לקבל עמדתו של הרשם ולדחות הערעור גם בעניין זה.


הפסיקה מבחינה בין תושב ישראלי לרבות מי שמתגורר לאחרונה בחו"ל ודינו כתושב ישראלי, לבין מי שיש לראותו כתוב זר שאין לו זיקה לישראל והינו בחזקת עובר אורח שבעת שעבר בארץ נתפס בצו עיכוב יציאה.

ברור שמתן צו עיכוב יציאה כנגד חייב פוגע בזכותו לצאת ולהכנס לארץ באופן חופשי, ואולם זכות זו איננה עומדת בפני
עצמה וככל שהיא זכות על הרי שמול זכות זו עומדת זכות הקניין של הזוכה הזכאי לגבות את חובו, כאשר החייב לא מצביע על רכוש או נכסים שיש לו בארץ ומהם ניתן להיפרע ואזי
מתמלאים התנאים שבסעיף 14 למתן צו עיכוב היציאה מהארץ.

13.
המערער הרחיק עצמו מהחברות הישראליות וטען שהיו של אביו והן בהליכי פירוק וכן טען כי הבית ברמת השרון איננו שייך לו, שכן העביר הזכויות לבת זוגו עוד בשנת 2008.


המערער לא הצביע על רכוש כלשהו שיש לו בארץ שממנו ניתן להיפרע ואף לא הציע דרך כלשהי לפרוע את החוב למשיבה.

החוב המבוצע בתיק ההוצאה לפועל נוצר בארץ גם אם כתוצאה מפעולות במניות של המערערת בבורסה בישראל, רוב חייו התגורר המערער בארץ, עבד ופעל בישראל ואין בעובדת המגורים באנגליה של עשר שנים כדי לנתק את הקשר והזיקה לארץ.

גם אם מרכז חייו הנוכחי של המערער הינו באנגליה, שם מתגוררת משפחתו ושם הינו עובד כיום, פרק זמן של עשר שנים לא מנתק את הזיקה שלו לארץ.

לצורך בחינת הזיקה יש לתת הדעת גם לקשר של המערער לחברות, למרות הסבריו, לעובדה כי משלם תשלומי משכנתא לבית ברמת השרון, כי הזכויות עדיין רשומות על שמו, גם אם התחייב בהסכם יחסי
ממון להעביר הזכויות לרעייתו
ועדיין מדובר במשפחה הגרעינית. המערער מחזיק בדרכון ישראלי וסוחר במניות בבורסה בישראל.

גם לאחר שעבר המערער להתגורר בחו"ל לא ניתק הקשר העסקי עם ישראל ואת החוב יצר עקב פעולות בורסאיות בישראל.


לא מצאתי שיש ליתן משקל גדול להבדל בין חייב שייצר חוב בארץ ועזב לבין מי שעזב, המשיך לפעול בארץ וייצר את החוב שכן כיום, במקצועות מסוימים ובעסקים כגון ניירות ערך מדובר בכפר גלובאלי וכמדיניות אין לאפשר יצירת חובות בארץ ומגורים בארץ מקלט, ויש לשאוף לאכיפה הולמת ואפקטיבית של פסקי דין.

14.
באיזון בין המערער למשיבה, יד המשיבה על העליונה, לא מצאתי בהתנהגותה של המשיבה חוסר תום לב או העדר ניקיון כפיים, כאשר עתרה למתן הצו בעת שהותו של המערער בארץ, גם אם בשל נסיבות מצערות.

זכותו של נושה לפעול לגביית חובו בכל הדרכים שהמחוקק העמיד לרשות וחובה מוגברת על המשיבה לפעול לגביית החוב בהיותו כספי ציבור.

אשר על כן נדחה הערעור בהתייחס לבקשה לבטול צו עיכוב היציאה מן הארץ.

15.
לסיכום הערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם למשיבה את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪.

המזכירות תעביר לב"כ המשיבה את הפיקדון שבתיק לכיסוי ההוצאות.

מערער 2 הפקיד את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל כפיקדון לחזרתו לארץ, ככל שיידחה הערעור, הפיקדון משמש גם את מערער 3 להבטחת חזרתו לארץ.

ככל שלא יחזרו לארץ שני המערערים עד ליום 24.7.14, ויתייצבו בלשכת ההוצאה לפועל על מנת שיחודש נגדם צו עיכוב היציאה מהארץ, תהא המשיבה זכאית לחלט את הפיקדון.

עם התייצבותם של שני המערערים בלשכת ההוצאה לפועל עד למועד הנ"ל וחידוש צו העיכוב כנגדם יהיו זכאים לקבל את הפיקדון שהופקד למטרה אחת, הבטחת חזרתם לארץ.

בקשה לקבלת הפיקדון או לחילופין לחילוט הפיקדון, תוגש לרשם ההוצאה לפועל.

ניתן היום,
ט"ז תמוז תשע"ד, 14 יולי 2014, בהעדר הצדדים.










עשא בית משפט שלום 4959-05/14 פינדון אורבן לופטס פי אל אס, אסף לזניק, יותם ינחל נ' אלטשולר שחם גמל ופנסיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/07/2014)