פסקי דין על תמר לולו | פסקי דין על גיא כהן | פסקי דין על איתי כהן | פסקי דין על נתנאל כהן ואח' |

50113-11/13 קג     30/07/2014




קג 50113-11/13 תמר לולו נ' גיא כהן, איתי כהן, נתנאל כהן ואח'








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


ק"ג 50113-11-13




לפני
:

כב' השופטת
שרה מאירי

ה
מבקשת:
תמר לולו

ת.ז.
ע"י ב"כ עו"ד תומר אפרתי

-

ה
משיבים:
1. גיא כהן
2. איתי כהן
3. נתנאל כהן

4. חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מורן לנטוש





פסק דין



1.
המבקשת הגישה בקשה למתן פס"ד הצהרתי המורה כי היתה הידועה בציבור של המנוח (יעקב כהן, ת.ז. 050385574; "המנוח") וכי על המשיבה 4, חב' נמלי ישראל ("חנ"י") להפריש לטובתה את כספי הפנסיה של המנוח, שנפטר ב- 06/03/2013 (יצויין כי הבקשה הוגשה גם כנגד 3 בניו של המנוח).

טוענת המבקשת כי כ- 4 שנים טרם פטירתו ניהל עמה המנוח חיים משותפים. המבקשת והמנוח הכירו כ- 12 שנה ולאחר פטירת אשתו, בשנת 2002 התהדקו יחסיהם ובשנים האחרונות ניהלו חיים משותפים לכל דבר ועניין, מה שהיה ידוע לבני המשפחה ולמעגל חבריהם הקרוב והרחוק, גם אם לא נרשם הדבר אצל הרשויות והמשיבה.

משחלה המנוח, ביקש לעגן יחסיהם בהסכם כתוב, אך פטירתו החטופה מנעה זאת.

כך התגוררו בבית המבקשת בראש העין (ברח' השיריון 37; "דירת המבקשת") ומדי פעם חזר בסופ"ש לאילת, המנוח השתתף בהוצאות ביתם ע"י שהפקיד בידה סכום מזומן של 3,000-5,000 ₪ לחודש, בילו יחדיו בארועים חברתיים / משפחתיים. בחודש האחרון היתה צמודה למיטתו וסעדה אותו בימיו האחרונים.

עוד טענה כי דבר מחלתו ("שהתגלה רק בחודש האחרון לחייו")
היה ידוע רק לה ולקרוביו נודע רק
ב"סמוך לפטירתו".

לבקשתה צרפה ט' 106 של המנוח כגמלאי לשנת 2012, תצהירה ותצהיר מר ראובן ליברמן ("החבר") , תצהיר בן המנוח (מר גיא כהן
; "גיא") בן המנוח מר איתי כהן
("איתי"), תצהיר בן המנוח נתנאל כהן ("נתנאל") ופניית ב"כ המבקשת למשיבה (מ- 03/04/2013) ומענה המשיבה (מ- 23/04/2013).

2.
המשיבים 1-3 , ילדי המנוח, הביעו עמדתם לכך כי אכן ראויה הצהרה כמבוקש;
אין להם כל התנגדות כי ביה"ד יכריז על המבקשת כידועה בציבור וכי כספי הפנסיה של המנוח יועברו לטובתה.

חנ"י הודיעה
כי משאירה היא ההחלטה לשק"ד ביה"ד.

3.
ביום 28/01/2014 נשמעו בפני
י עדויות המבקשת (המבקשת, החבר, גיא, ואיתי).

בתום הדיון הבהירה ב"כ המשיבה כי אין בעדויות כדי לקבל הבקשה ונתבקשו ראיות נוספות.

בהודעתה (25/02/2014) ביקשה המשיבה כי יוכרע עפ"י הראיות שהוצגו ולחלופין, כי המבקשת תציג ראיות נוספות, שאז נתבקש דיון הוכחות נוסף.


המבקשת הודיעה (16/03/2014) כי אין בידיה מסמכים היכולים להעיד על טענתה, תוך שהיא מוּדעת "לאיכות העדויות שנשמעו" בפני
י.

עם זאת, ביקש בא כוחה, כי מצבה הנפשי והרפואי של המבקשת בעת עדותה ילקח בחשבון.

4.
ולהכרעתי –

א.
המבקשת לא הציגה בפני
י ולוּ אסמכתא אחת שיכול שיהא בה להצביע על קיום חיי שיתוף, או כי התגוררו המבקשת והמנוח תחת קורת גג אחת.

כל שהציגה המבקשת בפני
י הוא 5 תצהירים, סכמטיים ובלא שבוסס
בראייה חיצונית כלשהי, ולוּ קלושה, הנטען.

לא בכדי ציינה המבקשת, לאחר הדיון , כי ערה היא לאיכות ראיותיה.

כך, אין בפני
י דיווח למל"ל כי מתגוררת היא עם המנוח (ובהתאם, כי אינה זכאית לקבל את קצבת השאירים שקיבלה בגין בעלה המנוח), ומנגד – אין (ולוּ טענה) אסמכתא כי פנתה למל"ל בתביעה לקבל קצבת שאירים מכוח חייה המשותפים עם המנוח.

כך, אם התגוררו תחת קורת גג אחת, בדירתה – אין בפני
י כי פנתה לרשות המקומית / לתאגיד המים המקומי בדיווח על מגורים של שניים בדירתה.

כן, אין איזשהי אסמכתא לפנייה של המנוח לחנ"י,
בה דיווח כי הוא מתגורר בדירתה – ולוּ אך כ"שינוי כתובת".

כך, אין אסמכתא על שינוי כתובתו של המנוח לדירתה במשרד הפנים לדוגמא, או אסמכתא על דיווח של המנוח לרשות המקומית באילת (ולפיו אין הוא מתגורר בדירה באופן שוטף).

אין בפני
י אסמכתא אחת להוכיח משק בית משותף או מגורים משותפים וכאלה, בנסיבות הנטענות, ניתן היה להציג –
ולמכביר.


ויובהר – לא נעלם מעיניי כי חנ"י בתגובתה הראשונה, הותירה ההכרעה לשק"ד ביה"ד ואף להוותה, לא חקרה נגדית את המבקשת או את עדיה!


אלא, שביה"ד אינו "חותמת גומי", אלא משנתבקש סעד הצהרתי – נדרשות ראיות שיהא בהן כדי לשכנע את בימ"ש בנכונות הנטען.

משכך, ומשהתצהירים כולם ניתנו בנוסח זהה, ולא ממש תוך ביסוס מהותי-עובדתי – אך ברי הוא כי נדרש היה להציג ראיות להבהרת-הוכחת העובדות.

ב.
אין חולק כי המנוח, אף שנתבקש לעדכן פרטיו ("כרטיס עובד" שצורף לתגובת המשיבה) – לא דיווח
על שינוי כלשהו בפרטיו, לא באשר לקיום בת זוג (והכנסותיה), לא לכתובתו (בדירתה).

ואזכיר – מדובר במסמך שנחתם לכאורה על ידו ב- 17/02/2013.

[יוער – ככל שניתן היה לראות – עסקינן, ככל הנראה, בחתימת הבן איתי (הבן הצעיר שגר בדירת המנוח באילת) – ולא בחתימת המנוח – אלא שזהו הטופס שנשלח בשם המנוח וזוהי הצהרתו , ודאי כך, כשעסקינן ב- 3 שבועות טרם פטירתו (כשבטופס מבוקש במפורש לתקן פרטים שהינם שגויים / חסרים ולחתום על ההצהרה)].

ג.
המבקשת טענה כי המנוח התכוון לעגן יחסיהם בהסכם, כשחלה.

גם – ולוּ – לעניין זה לא הובאה כל ראייה: אין בפני
י הסכם בין המבקשת למנוח, פנייה לעו"ד ע"מ שיכין הסכם כאמור, ולוּ עדות של עו"ד שנתבקש כאמור (או תאור עובדות שנמסרו לו) ואף לא, למצער,
צוואה שערך המנוח, בה התייחס למבקשת כאל בת זוג המתגוררת עמו.


כך, המבקשת שלא זכרה ליתן מועד בו עברו להתגורר יחדיו (לא בתצהירה ואף לא בעדותה), מציינת כי חלה המנוח חודש לפני פטירתו (עמ' 2).

ומנגד, המנוח חלה חצי שנה לפני שנפטר (עמ' 6) – ואם לא סיפר לאף אחד – הרי לא עפ"נ זמן שביקש "להבטיח" את זכויותיה, אלא ממש בסוף ימיו, ובאופן שלא הובהר כלל ועיקר.


בל נשכח כי עפ"י גרסתה, לוּ רשם צוואה, היתה זו "צוואת שכיב מרע" – ואף זאת לא ארע, שהרי המבקשת לא היתה יורשת, לא צויינה ככזו ואף היא והבן גיא לא סברו שקמה לה זכות לרשת המנוח – ומכל מקום לא צויינה כיורשת (והיא לא התנגדה למתן צו ירושה).

ממילא, ברי כי הצדדים כולם – לא באמת ראו במבקשת כ"ידועה בציבור" של המנוח – משלא כך הצהירו לירושתו (כשהועברה כולה ל- 3 ילדיו) ומנגד, ביקשו ילדי המנוח "לסייע" לה בקבלת גמלתו מהמשיבה, כשממילא, לא קמה להם זכאות בה (משכולם בגירים, מעל גיל 21).


הנה כי כן – גם בהתנהלות ד'לעיל כלפי המשיבה, ביחסי הצדדים וביחסי המנוח והמבקשת – לא ממש ראו הם עצמם את המבקשת כ"ידועה בציבור" של המנוח.

בלא לפגוע, חלילה, בטענת המבקשת בהודעותיה (שלאחר דיון ההוכחה) למצבה הרפואי והנפשי – ראשית, לא הובאה ראייה לאלו, להשפעת מצבה על ראיותיה / יכולותיה למתן העדות ושנית, אין לשכוח כי ההליך הוגש 8 חודשים לאחר פטירת המנוח, והדיון התקיים 10 חודשים לאחר פטירתו, מה שודאי איפשר הגשת ראיות למכביר – להוכחת הנטען.

ד.
ולעדויות –
כבר הבהרתי לעיל כי העדויות לא ניתנו באופן מבוסס, אלא התצהירים ניתנו כולם בלשון זהה ובלא שצויין בהם כי מבוססים הם על דברים שאמרה המבקשת או אמר המנוח – ואף לא עיתויים (עיתוי האמירה, מחד ועיתוי העובדה הנטענת, מאידך). קשה
היה, שלא לומר יותר, ליתן משקל משמעותי לעדויות שבפני
י (שמרביתן הן בגדר שמיעה בלבד), ודאי כך, משעסקינן בליבת ההליך שבפני
י.


לאחר ששבתי ועיינתי בכל הראיות שהונחו בפני
י (כאמור, 5 תצהירים 4 עדויות ו-2 מסמכים ) – לא שוכנעתי כלל ועיקר כי המבקשת עונה על הגדרת "ידועה בציבור" של המנוח במהלך השנים האחרונות לחייו, או כי גרו יחדיו תחת קורת גג אחת וקיימו משק בית משותף.


העובדה, לכשעצמה, כי בילו יחדיו, או היו לעתים (בתדירות בלתי ידועה ועפ"נ פרק זמן בלתי ברור) בדירתה או בדירתו – אין בה לכשעצמה די להצהרה כמבוקש כאן, גם אם אין לילדי המנוח התנגדות להכרזה כאמור.

לאור האמור – נדחית התביעה.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אב תשע"ד, (30 יולי 2014
)
, בהעדר הצדדים.




קלדנית: גלית דוד







קג בית דין אזורי לעבודה 50113-11/13 תמר לולו נ' גיא כהן, איתי כהן, נתנאל כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 30/07/2014)