פסקי דין על דב סדן | פסקי דין על שומרה חברה לביטוח | פסקי דין על כ.ש מרכזי תפעול לרכב |

51480-02/11 תאמ     03/08/2014




תאמ 51480-02/11 דב סדן נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, כ.ש מרכזי תפעול לרכב בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 51480-02-11 סדן ואח' נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
יסכה רוטנברג


תובע

דב סדן


נגד

נתבעים
1. שומרה חברה לביטוח בע"מ
2. כ.ש מרכזי תפעול לרכב בע"מ





פסק דין


מחלוקת בעניין ירידת ערך ותיקון לקוי של רכב התובע, היא העומדת ביסוד הליך זה.

ההליך
1.
התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע עקב תאונה עצמית ("התאונה"). התובע הוא בעל הרכב, הנתבעת 1 ("המבטחת") היא מבטחת הרכב בפוליסה לביטוח מקיף, והנתבעת 2 ("המוסך") הוא המוסך בו תוקן הרכב לאחר התאונה.

2.
אין מחלוקת באשר לאירוע התאונה, לכיסוי הביטוחי ולנזק הישיר שנגרם. המחלוקת היא אך לגבי היקף ירידת הערך שנגרמה לרכב כתוצאה מהתאונה, וכתוצאה מעבודות התיקון שבוצעו בו בעקבותיה. המבטחת שילמה לתובע תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת, והתביעה מתייחסת ליתרת הסכומים. התביעה הוגשה נגד המבטחת, בטענה שתגמולי הביטוח שולמו בחסר, ונגד המוסך בו תוקן הרכב, בטענה שהתיקון שבוצע, לקוי.

3.
מטעם התובע העידו התובע עצמו ושמאי מטעמו. מטעם המבטחת העידו שמאי ועובד במחלקת תביעות. מטעם המוסך העידו מנהל המוסך ועובד במוסך אחר אליו הובא הרכב בתחילה ("מוסך הילוך שישי").

העובדות וטענות הצדדים
4.
התאונה בה ניזוק הרכב אירעה בתאריך 30.11.09 בחנייה ליד בית התובע, אשת התובע היא שנהגה ברכב, ומתוך טעות היא לחצה על דוושת הגז במקום על דוושת הבלם. כתוצאה מכך פגע רכב התובע ברכב חונה, והרכב עצמו ניזוק בחלקו הקדמי (נספח ב' לתצהיר עובד מחלקת התביעות, נ/3). הרכב הועבר לתיקון במוסך הילוך שישי, וזה העבירו למוסך הנתבעת 2 לשם ביצוע התיקון בפועל (תצהיר תובע, סעיף 3). השמאי בן בכר ("שמאי המבטחת") בדק את הרכב וערך חוות לגבי הנזקים שנגרמו לרכב. לפי האמור בה, היקף הנזק הישיר עולה כדי 28,961 ₪ כולל מע"מ ושיעור ירידת הוא 5% שערכה 6,095 ₪ (נ/2). בהתאם לחוות דעת זו, ולאחר ניכוי ההשתתפות העצמית, שילמה המבטחת לתובע תגמולי ביטוח בסך 31,204 ₪ (ת/9).

5.
מספר חודשים לאחר מכן ביקש התובע למכור את הרכב, ולטענתו, רק אז התברר לו שירידת הערך שנגרמה לרכב גבוהה בהרבה מזו שקבע שמאי המבטחת (סעיף 10 לתצהיר התובע; תוצאות בדיקת הרכב במעבדה לרכב 2005, ת/2). התובע פנה לשמאי מר ויקטור עידן ("שמאי התובע"), וזה בדק את הרכב ביום 01.07.10 וערך חוות דעת (ת/11). בחוות דעתו מקבל שמאי התובע את קביעת שמאי המבטחת, הן ביחס להיקף הנזק הישיר שנגרם והן ביחס לשווי הרכב במועד התאונה. עם זאת, הוא חולק על שיעור ירידת הערך שקבע (5%), ולהערכתו, ירידת הערך המסחרית שנגרמה לרכב גבוהה משמעותית, ועולה כדי 37.5% מערך הרכב, היינו 45,712 ₪. לדעת השמאי ירידת הערך שנגרמה היא תוצאה של שני גורמים: תיקון לקוי שבוצע על ידי המוסך שטיפל ברכב, והפגיעה הקשה שאירעה ברכב והסימנים והצלקות שיוותרו בעטייה, אף לאחר תיקון ברמה סבירה (ת/11).

6.
בתאריך 14.07.10 מכר התובע את הרכב תמורת 74,000 ₪ (ת/7). לטענתו, בהתאם לקביעת השמאי מטעמו, ערך הרכב במועד המכירה עמד על 113,689 ₪ (סעיפים 17 – 18 לתצהיר התובע; סעיף 15 לחוות דעת שמאי התובע, ת/11; מחירון ת/16), וההפרש בין שווי הרכב לפי מחיר המחירון ובין התמורה שנתקבלה בפועל, משקף את ירידת הערך שנגרמה לרכב בתאונה. לאור האמור, על הנתבעים לפצותו בגין הפרש זה, המבטחת מכוח הפוליסה, והמוסך עקב התיקון הלקוי של הרכב, בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות.


7.
נציג המבטחת העיד ששמאי המבטחת שבדק את הרכב הוא שמאי חוץ, הוא נבחר על ידי התובע או מי מטעמו (הסוכן) ולא על ידי המבטחת (סעיפים 3 - 4 לתצהיר נ/6), וחוות דעתו משקפת נכונה את מלוא הנזק שנגרם. המבטחת טוענת שאין קשר ישיר בין המחיר בו נמכר הרכב, ובין שיעור ירידת הערך שגרמה התאונה, ולא על יסוד הפרש זה ניתן לקבוע את היקף הפיצוי לו זכאי התובע בגין ירידת הערך שנגרמה לרכבו. המבטחת מדגישה שהתובע פנה בטענות לראשונה רק כשנה לאחר מועד התאונה ולאחר שהרכב כבר נמכר, הוא סרב ליתן לה את פרטי הקונה כדי שתינתן לה האפשרות לבחון את הרכב בעצמה, והוא גם סרב להעביר לעיונה את התמונות שצילם השמאי מטעמו, עד לאחר מועד הגשת התביעה. מכל מקום, אם התובע סבר שאין לקבל את חוות דעתו של שמאי המבטחת, היה עליו לפעול בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח ולהגיש ערר על מסקנות השמאי באופן ובמועדים שנקבעו בהנחיות, או לקבל את הצעת המבטחת ולהעביר את המחלוקת להכרעת שמאי מאיגוד השמאים.

8.
עד המוסך העיד שהמוסך ביצע את התיקון במקצועיות רבה, בהתאם להוראות שניתנו לו על ידי שמאי המבטחת (סעיף 3 לתצהיר נ/8; עמ' 155 שורות 3 – 4 לפרוטוקול), והתיקון שבוצע עבר בקרה הן של המוסך המתקן והן של מוסך הילוך שישי (המוסך אליו הובא הרכב בתחילה; סעיף 3 לתצהיר נ/8; סעיף 5 לתצהיר נ/9). נציג המוסך מדגיש כי איש לא פנה בתלונה לגבי איכות התיקון לא אליו ולא למוסך הילוך שישי,
ולראשונה נודע כי לתובע תלונות לגבי איכות התיקון, רק לאחר הגשת התביעה.

דיון
9.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בנוגע לירידת הערך שנגרמה כתוצאה מהתאונה; ולמחלוקת זו נלווית מחלוקת מהותית יותר: כיצד יש לחשב ירידת ערך זו. התובע טוען שיש לחשב את ירידת הערך לפי ירידת הערך המסחרית, ושיעורה במקרה זה נגזר מההפרש בין מחיר המחירון לתמורה שקבל בפועל ממכירת הרכב. המבטחת טוענת שהפרש המחירים אינו משקף את ירידת הערך שגרמה התאונה, אלא הוא תוצאה של מכלול גורמים, והלכה למעשה ירידת הערך בגין התאונה היא כאמור בחוות דעת השמאי מטעמה, שמבוססת על כללי ועדת ששון, והפיצוי בגינה כבר שולם במלואו, טרם הגשת התביעה.

10.
אין מחלוקת בדבר זכאותו של ניזוק לקבלת פיצוי, לא רק בגין הנזק הישיר שנגרם לרכב, אלא גם בגין ירידת הערך שנגרמה (ע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו). ירידת ערך, פשוטה כמשמעה, ירידת ערכו של הרכב בשוק הרכבים המשומשים. השאלה היא כיצד יש לשום ולקבוע ירידת ערך זו. שאלה זו זכתה לליבון רב בפסיקה, בפרט פסיקת בתי משפט שלום (פסקי דין ספורים צורפו לסיכומי הצדדים, ויש עוד רבים). נוכח מסקנתי בדבר איכות הראיות שהובאו בפני
, איני רואה צורך להרחיב בדבר, ואסתפק במספר הערות. פעמים רבות, ראש הנזק של ירידת ערך הוא ראש נזק עתידי, שיתגבש, אם בכלל, רק במועד מכירת הרכב. מכאן כי קיים קושי מובנה בהערכת ראש נזק שנתוניו טרם נתגבשו. וגם כאשר הרכב כבר נמכר, והתמורה שנתקבלה עבורו ידועה, יש קושי לקבוע אלו נתונים שימשו את הצדדים בקביעת מחיר הרכב, ומה השפעתה של הפגיעה הספציפית על מחיר העסקה, שהיא, במובחן מגורמים אחרים כגון סחירות הרכב או יחסי כוחות מוכר/ קונה, רלוונטית.

כידוע, על מדוכה זו ישבה ועדת ששון, שקבעה כללים אחידים לקביעת שיעורי ירידת הערך לפגיעות השונות. אלא, שלא אחת נטען כי אחוזי ירידת הערך שקבעה וועדת ששון אינם משקפים את המציאות, ובפועל ירידת הערך גבוהה יותר. יהא מקומם של הקריטריונים שנקבעו בוועדת ששון אשר יהא, לא יכולה להיות מחלוקת כי ראש הנזק של ירידת ערך, ככל ראש נזק אחר, טעון הוכחה. לא יכולה גם להיות מחלוקת כי הוכחת ראש נזק זה רובצת על התובע, שהוא בגדר המוציא מחברו. בהתאם לפסיקה, קביעת היקף ירידת הערך היא עניין שבמומחיות, ובדרך כלל תידרש חוות דעת מומחה לשם הוכחתה. מכאן, לענייננו.

11.
התובע תמך טענותיו בחוות דעת השמאי מטעמו, מר ויקטור עידן, אף שהוא אינו מבסס תביעתו (המתוקנת) על שיעור ירידת הערך שקבע השמאי, אלא על פער המחירים בין שווי הרכב לפי מחיר המחירון, לתמורה שנתקבלה ממכירת הרכב.

לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה כי התובע לא הוכיח את שתי החלופות לתביעתו, היינו לא הוכח ששיעור ירידת הערך שגרמה התאונה, הוא כפער המחירים בעסקה, וגם מסקנות השמאי מטעמו, אינן יכולות לעמוד.

12.
כאמור, שמאי התובע העריך שכתוצאה מהתאונה נגרמה ירידת ערך בשיעור של 37.5%. השמאי מפרט בטבלה שערך את החישוב על פיו הגיע לתוצאה זו, כאשר באותה טבלה הוא קובע את אחוזי ירידת הערך שנגרמו בגין כל ליקוי וליקוי, כדלקמן: סימנים וצלקות מתיקון הנזק - 4%; עבודות פחחות
וצבע באיכות ירודה – 15%; החלפת קורת רוחב חזית – 7%; עיוות בקצה קורה שמאלית – 1.5%; תיקון בקורה קדמית ימנית – 5%; צביעת מכסה מנוע – 1%; חלקים שונים שהוחלפו – 4% (חוות דעת ת/11).

על יסוד מה הגיע השמאי לאחוזים שקבע?

מחקירתו הנגדית של השמאי עולה כי הוא אינו מבסס קביעותיו על הקריטריונים שקבעה ועדת ששון, אלא על הערכותיו שלו, לגבי ירידת הערך המסחרית שגורם כל ליקוי וליקוי. היינו, אין נתונים אובייקטיביים המבססים את חוות הדעת, והאחוזים שנקבעו מבוססים על טבלאות עצמאיות שהשמאי הכין על יסוד ניסיונו המקצועי והידע שצבר (עמ' 49 שורה 14; עמ' 50 שורות 15 – 16; עמ' 51
שורות 1 – 2; עמ' 70 שורות 17 – 20; עמ' 80 שורות 8 - 18). אחוזים אלו אמורים, לדעת השמאי, לשקף את ערכו האקטואלי של הרכב בשוק הרכבים, היינו הם אמורים לשקף את השפעת נזקי התאונה על מחיר המכירה (ירידת ערך מסחרית).

אם זו מטרת חוות הדעת, ניתן היה לצפות שהשמאי יתמוך מסקנותיו בנתונים נוספים, כגון נתונים שילמדו אם בפועל, בשוק המכוניות המשומשות, מכוניות נמכרות לפי מחיר המחירון או שבכל עסקה קיימים ממילא פערי מחירים (במקרה זה, יש לנטרל הפרש זה מירידת הערך מהתאונה). אלא שמתברר שהשמאי אינו נוהג לערוך מחקרים מעין אלו, לדבריו מאחר ואינו יכול לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בכך, והוא נסמך על מחירון לוי יצחק (עמ' 69 שורה 1 – עמ' 70 שורה 9). כך, אף שהוא מודה שישנם מצבים רבים בהם רכבים אינם נמכרים במחיר המחירון, אולם נתון זה אינו נלקח על ידו בחשבון בחוות דעתו (עמ' 78 שורה 18 – עמ' 79 שורה 7). בהעדר התייחסות לגורמים נוספים המשפיעים על מחיר העסקה, ובהעדר שקלול העובדה שפעמים רבות מחיר המחירון אינו משקף את מחיר העסקה, מסקנות השמאי לגבי ירידת הערך המסחרית שגרמה התאונה, אינן משכנעות.

13.
בהקשר זה, לא ניתן להתעלם מהיחס הבלתי סביר בין היקף הנזק הישיר להיקף ירידת הערך שנקבעה. היקף הנזק הישיר אינו שנוי במחלוקת, והוא עומד על סך 28,960 ₪, כולל מע"מ, כ - 24% משווי הרכב. היקף ירידת הערך שמצא השמאי עומדת על סך 45,712 ₪, 37.5% משווי הרכב. הרכב עלה לכביש 3.8 שנים טרם מועד התאונה, ובנסיבות אלו, ובהתחשב בכך ששמאי המבטחת אישר חלפים מקוריים (עמ' 122 שורות 1 – 16), שיעור ירידת הערך שנקבע בחוות הדעת, אינו סביר.

14.
זאת ועוד. אין מחלוקת שבפועל התובע מכר רכבו במחיר גבוה משהעריך השמאי בחוות הדעת. עם זאת ולמרות זאת, השמאי סבור שאין בכך כדי לערער את מסקנותיו, מאחר ובסופו של דבר הכל תלוי בנסיבות, כדבריו: "...

מה

שיש

לי

להגיד

שזה

שבשורה

התחתונה

יכול

להיות

שהוא,

בוא

נאמר

עשה

מאמץ

יותר

גדול

והייתה

לו

יותר

סבלנות

מבחינת

הזמן,


העיתוי

של

המכירה,


ואז

הוא

השיג

קונה

שנתן

לו

את

מה

שנתן

לו.


אבל

אם

יש

מצבים

וזה

הכל

עניין

של

היצע

וביקוש, ומה

היכולת

של

המוכר

להמתין

ולהתאמץ

כדי

להשיג

את

המחיר,


אז

הוא

מוצא

את

הקונה, או

שלחילופין

אם

הוא

נמצא

במצוקה

שהוא

חייב

למכור,


אז

הוא,


אז

הירידה

תהיה

יותר

דרסטית
....

(עמ' 81 שורות 17 – 21). בהמשך דבריו השמאי גם מאשר שיתכן והמחיר יושפע ממצוקה בה נתון המוכר, כדבריו: "...


נכון

יש

לזה

גם,


כי

בשורה

התחתונה

צריך

קונה

אחד,


לא

שניים.


אז

אם

יש

אחד

שהוא

יכול

להתאפק

ולחכות

לקונה

שיתן

לו

את

המחיר

המקסימלי,


הוא

ישיג

מחיר

מקסימלי,


ואם

זה

אחד

שלא

יכול

והוא

חייב

למכור,


אז

הוא

ימכור

את

זה

במחיר

נמוך

יותר.


אז

זה,


לכן

אני בא, מה שאני כותב כאן – 37.5%, זה לא טאבו.


זה

יכול

במבחן

המכירה,


זה

יכול

להיות

גם

לפעמים הפסד

גבוה

ממה

שאני

קבעתי,


ולפעמים

גם

נמוך

יותר
..." (עמ' 82 שורות 4 – 9). אם זו עמדת השמאי, לא ניתן לקבל עמדתו כי הטבלאות שערך משקפות את מחירי השוק.

15.
מסקנה נוספת היא שגם השמאי מסכים שנתונים נוספים, מלבד נזקי התאונה, משפיעים על מחיר העסקה, וכך גם אירע במקרה דנן. פועל יוצא מכך הוא שלא הוכח שמחיר העסקה משקף את ירידת הערך שגרמה התאונה, להבדיל מגורמים אחרים. ויובהר. אין להבין מדברים אלו כי לעולם מחיר העסקה אינו יכול ללמד על היקף ירידת הערך שגרמה התאונה, בין באופן בלעדי בין כנסיבה מסייעת. בעניינו, עולה כי חוות דעת השמאי אינה משקפת את מחיר העסקה, ולמרות זאת, ולמרות שמחיר העסקה היה ידוע לשמאי טרם ערך את חוות דעתו, חוות הדעת נסמכת אך ורק על טבלאות עצמאיות של השמאי, ללא כל התייחסות לנתונים נוספים שהשפיעו על מחיר העסקה. מכל האמור, אין לקבל את חוות דעת השמאי התובע לגבי היקף ירידת הערך שגרמה התאונה, וגם אין לקבל את הטענה כי מחיר העסקה משקף ירידת ערך זו.

16.
שלושה טעמים נוספים תומכים במסקנות אלו.

הראשון, מועד בדיקת הרכב על ידי שמאי התובע. התאונה אירעה בתאריך 30.11.09, השמאי בדק את הרכב רק ביום 01.07.10, היינו 7 חודשים מאוחר יותר. בצדק טוענים הנתבעים שלא ניתן להתעלם מהאפשרות לפיה בין מועד התאונה למועד הבדיקה נפגע הרכב פגיעות נוספות שנצפו על ידי השמאי במועד בדיקתו. אמנם התובע בעדותו שלל תאונה נוספת, עם זאת הוא מאשר כי הוא אינו הנהג היחידי ברכב, והרכב נמצא בשימוש משותף שלו ושל אשתו (עמ' 33 שורות 13 – 15; התאונה דנן אירעה כאשר אשת התובע נהגה ברכב). אשת התובע לא העידה, ואשוב ואתייחס לכך להלן. לענייננו, לא ניתן לשלול פגיעה נוספת, עת אשת התובע נהגה ברכב. יתרה מזאת, למרות שעוד בכתבי ההגנה טענו הנתבעות כי בשל הזמן שחלף אין לקבל את חוות דעת השמאי, בתצהיר עדותו הראשית של התובע אין כל התייחסות לקורות הרכב במשך כל אותו הזמן. בחקירתו הנגדית העיד התובע שלמיטב ידיעתו הרכב לא קיבל מכות ושריטות נוספות (עמ' 34 שורות 1 – 10), אולם בהמשך, משנשאל אם יתכן והרכב נפגע שעה שאשתו נהגה בו, השיב: "למה אתה חושב שאשתי נוהגת פחות טוב ממני? אולי גם אני דפקתי פה ושם" (עמ' 34 שורות 18 – 19). גם שמאי התובע הסכים שחלק מהליקויים שמצא עלולים להיגרם כתוצאה מפגיעת הרכב במדרכה (עמ' 78 שורות 5 – 10). זאת ועוד. התובע הגיש את תוצאות בדיקת הרכב במעבדה לרכב 2005 מיום 25.04.10 (ת/2). עיון בטופס מעלה כי נזכרים בו גם ליקויים שאינם קשורים לתאונה, כגון סדק בפנס אחורי.
מכאן כי היו ברכב פגיעות נוספות שאינן קשורות לתאונה טרם מועד בדיקת המעבדה. גם לכן לא ניתן לשלול השפעת פגיעות נוספות שהיו ברכב על מסקנות השמאי (גם אם הוא כותב שהוא מתייחס רק לפגיעות מהתאונה). ומכל מקום, ודאי שלא ניתן לשלול השפעתן של פגיעות נוספות על מחיר העסקה.

17.
טעם שני הוא שהתובע נמנע מלזמן עדים רלוונטיים שיכולים היו לתמוך בטענותיו. כאמור, אשת התובע לא העידה. ולא רק היא, גם רוכש הרכב לא זומן לעדות, ולא שוכנעתי כי נעשו מאמצים מספקים לזמנו. לא זומן גם מי מכל אותם רוכשים פוטנציאליים שביקשו לרכוש את הרכב, אף שהתובע טוען כי היו רבים כאלו. כך למשל, ניתן היה לזמן את מר יצחקי, שלבקשתו בוצעה בדיקת הרכב, ת/2. עורך הבדיקה מטעם מכון הבדיקה (ת/2), גם הוא לא זומן להעיד, אף שיש להניח כי הוא יכול היה לשפוך אור על מצב הרכב במועד הבדיקה. אומנם תוצאות המעבדה הוגשו ללא התנגדו והן קבילות, אך אין להתעלם מהעדרו של העד. עד רלוונטי נוסף הוא נציג יונדאי. התובע העיד שבשלב מסויים עלתה אפשרות לבצע עסקת טרייד אין בחברת יונדאי, ובמסגרת זו נבדק הרכב (עמ' 37 שורות 15 – 17). גם בדיקה זו, או לכל הפחות השיקולים שעמדו בבסיס המחיר שהוצע על ידי חברת יונדאי במסגרת עסקת טרייד אין, לא הובאו. שעה שהתובע מבקש להסתמך על מחיר המכירה, ולשכנע כי ירידת הערך לפי הקריטריונים המקובלים שקבעה ועדת ששון, עושה עימו עוול, יש לצפות כי יובאו עדים שביכולתם לסייע לו בביסוס גרסתו. אלא שהתובע הסתפק בעדותו שלו ובעדות השמאי מטעמו, על כל המשתמע מכך.

18.
לשני טעמים אלו יש להוסיף כי מעדות התובע עולה שהוא היה לחוץ למכור את רכבו, מאחר והוא כבר הזמין רכב חדש. בנסיבות אלו, קיימת אפשרות סבירה כי לחץ זה, שיחק גם הוא בקביעת מחיר העסקה.

19.
המסקנה היא שהתובע לא הוכיח כי נגרמה לו ירידת ערך נוספת, מעבר לזו שקבע שמאי המבטחת בהתאם לקריטריונים שקבעה וועדת ששון, אשר כאמור, פיצוי בגינה כבר שולם על ידי המבטחת במסגרת תגמולי הביטוח ששולמו לאחר התאונה.

20.
התביעה מכוונת גם כלפי המוסך, לגביו נטען כי התיקון שביצע היה לקוי. התובע מדגיש כי לא הוגשה על ידי המוסך חוות דעת נגדית, ובנסיבות אלו לא נסתרה חוות דעתו של השמאי מטעמו, לגבי כך שהתיקון שבוצע, לקוי. אין לקבל טענות אלו, בשל שני נימוקים לפחות.

ראשית, שמאי התובע לא אמד את עלות הנזק. בחוות דעתו הוא מסתפק בקביעה כי התיקון הלקוי גרם לירידת ערך בשיעור של 15%. משנדחו הערכות השמאי לגבי ירידת ערך הרכב, לא הוכח מה עלות הליקוי, אף לו הייתי מקבלת את הטענה כי התיקון לא בוצע כראוי.

שנית, המוסך טוען, ולמעשה אין על כך מחלוקת, כי עד מועד הגשת התביעה לא הובאה לידיעתו תלונה כלשהיא לגבי איכות התיקון, וגם למוסך הילוך שישי לא הוגשה כל תלונה. בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות היה על התובע להודיע למוסך על הליקויים שמצא זמן סביר לאחר שגילה את דבר קיומם, וגם לתת למוסך הזדמנות נאותה לתקנם, שאם לא כן, ובמצוות סעיף 3(ב)(1) לחוק, הוא מנוע מלהסתמך עליהם. לאור זאת, ובמצוות החוק, התובע אינו רשאי להסתמך על הליקוי בתיקון.

אני ערה לפסק דינו של כב' השופט עמית (ע"א (חי) 155/08 פיורה נ' עד הואזה בע"מ), בו נקבע כי תוצאה של מניעות מוחלטת היא תוצאה בלתי רצויה, ויש להעדיף תוצאה מידתית יותר. עם זאת, בענייננו התנהלות התובע יוצרת קושי רב. כאמור התאונה אירעה בתאריך 30.11.09, והרכב תוקן במהלך חודש דצמבר 2009 (סעיף 2 לתצהיר המוסך, נ/8). בחודש אפריל 2010, נתקבלו אצל התובע תוצאות בדיקת הרכב (ת/2), מהן לגרסתו עולה כי ברכב נותרו ליקויים, אך הוא לא פנה למוסך. בתאריך 01.07.10 בדק שמאי התובע את הרכב, ושוב, דבר לא דווח למוסך. כעבור 14 יום, נמכר הרכב. רק לאחר הגשת התביעה ולמעשה רק לאחר שנשלחה הודעה לצד ג', נודע למוסך כי ישנן טענות לגבי אופן התיקון. אותה עת הרכב לא היה בידי התובע, והמוסך לא יכול היה לבדוק את הטענות. התוצאה היא שאין מדובר רק בהעדר הודעה על ליקוי, אלא בהעדר יכולת לבדוק את קיום הליקוי, ובהעדר יכולת לתקנו, ככל שיש צורך. מאחר והדבר לא עלה בסיכומי הצדדים, לא ארחיב בעניין מעבר לאמור, שעה שבכל מקרה דין התביעה נגד המוסך להידחות, בהעדר הוכחת נזק.

סיכום
21.
התובע טוען לפגמים רבים בעבודת שמאי המבטחת, באופן מינויו ובמסקנותיו, ולפיכך לטענתו, חוות דעת המבטחת אינה יכולה לעמוד. נוכח מסקנתי כי התובע כשל בהוכחת טענותיו, אין בדברים כדי לשנות.

22.
התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות עדי הנתבעים כפי שנפסקו ובשכ"ט ב"כ כל אחד מהנתבעים בסכום של 10,000 ₪ לכל אחד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום,
ז' אב תשע"ד, 03 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.











תאמ בית משפט שלום 51480-02/11 דב סדן נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ, כ.ש מרכזי תפעול לרכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/08/2014)