פסקי דין על ריקי רביד | פסקי דין על אברהם אטיאס

25525-02/14 תק     05/08/2014




תק 25525-02/14 ריקי רביד נ' אברהם אטיאס








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 25525-02-14 רביד נ' אטיאס





בפני

כב' הרשם הבכיר
ניר נחשון


התובעת:

ריקי רביד


-נגד-


הנתבע:

אברהם אטיאס



פסק-דין

1.
לפניי תביעה שעניינה נזקים ממוניים ושאינם ממוניים שנגרמו לתובעת בגין אירוע תקיפת כלבתה על ידי כלב השייך לנתבע.

2.
לתובעת כלבה מזן פקינז. הנתבע הינו בעליהם ומחזיקם של שני כלבים האחד מסוג בוקסר והשני מסוג רועה גרמני.

3.
לטענת התובעת, ביום 4.10.13 בעת שטיילה עם הכלבה ברחוב סיגלית בירושלים תקפו את כלבתה שני כלבי הנתבע עת יצאו ממקרקעין פרטיים למרחב הציבורי, פצעו אותה וגרמו לאובדן עינה הימנית. הכלבה של התובעת לא הייתה קשורה ברצועה.

4.
הנתבע מכחיש בכתב ההגנה שהוגש מטעמו את טענות התובעת. בנוסף מכחיש הוא את טענת התובעת אודות הנזק שנגרם לכלבתה. לטענתו, כלבו היה קשור לחגורה. הנתבע מוסיף וטוען, כי התכוון להוציא את כלבו לטיול ועוד בחצר ביתו חגרו. עם פתיחת השער, הופיעה כלבת התובעת בפתח ביתו כשהיא חופשייה לחלוטין ואינה קשורה ברצועה. לטענתו, הוא משך את כלבו וניתק מיידית מגע בין הכלבים. ככל שנגרם לכלבה נזק, מדובר בנזק שאינו קשור לאירוע נשוא התביעה.

5.
בדיון שהתקיים בפני
י במעמד הצדדים ביום 31.7.14 העידו בפני
י הצדדים אודות נסיבות קרות האירוע.
התובעת העידה אודות נסיבות קרות האירוע. לדבריה, בתאריך 4/10 יצאה לטייל עם כלבתה באופן שגרתי ורגיל כאשר חלפו על פני שער ביתו של הנתבע, לפתע נפתחה הדלת והתפרצו שני כלבים גדולים, בעוד כלב הזאב אחז את הכלבה שלי שהיא קטנה מסוג פקינז, כלב הבוקסר השני של הנתבע התפרץ אף הוא, כאשר שניהם ללא מחסום בפה. התובעת לא ידעה לתאר במפורט את אופן האחיזה של כלב הזאב את כלבתה. הנתבע הצליח לאחוז בקולר של כלב הזאב ומשך אותו לאחור על מנת להפרידו מכלבת התובעת. הכלבה הצליחה להימלט מכלב הזאב ואולם כלב הבוקסר רדף אחריה כאשר התובעת נחלצה לעזרתה והרימה אותה, כי אז הבחינה בפציעתה בעינה הימנית. התובעת הבהילה את הכלבה לקבלת טיפול אצל שני וטרינרים ושלא הצליחו לרפא את הפציעה שגרמה בסופו של יום לאובדן עינה הימנית.
התובעת ציינה עוד, כי פנתה לוטרינר העירוני וכן, כי ידוע לה שכלבי הנתבע תקפו לפחות במקרה אחד נוסף. עוד הוסיפה וציינה, כי בעקבות אובדן עינה הכלבה מתקשה בראייה בעיקר בשעות הלילה.

הנתבע אישר את נסיבות קרות האירוע כפי שתוארו על ידי התובעת אך ציין, כי כלב הזאב שברשותו הינו כלב מאוד מבוגר, הוא בגיל 13 פלוס
וכי דאג לקשור אותו בחגורה בתוך החצר בטרם פתח את דלת היציאה לרחוב. הנתבע אף אישר כי אינו יוצא עם כלביו חסומים זאת הואיל ואינו מחוייב לכך על פי תקנות העירייה.

6.
שמעתי את הצדדים ואת עדיהם, עיינתי במסמכים שהגישו, והחלטתי לקבל את התביעה בעיקרה.

המסגרת הנורמטיבית:

7.
ההוראות המתייחסות לאחריות בכל הקשור להיזק על-ידי כלב מובאות בסעיף 41א ו – 41ג (סימן ד'1 שכותרתו "היזק על-ידי כלב") לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן – "פקודת הנזיקין"):

"41א.
בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים".
מיום 25.3.1992
תיקון מס' 7
ס"ח תשנ"ב מס' 1391
מיום 25.3.1992 עמ' 153 (
ה"ח 2104
)
הוספת סעיף 41א
41ב.
בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה –




(1)התגרות של הניזוק בכלב;


(2)תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;




(3)הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים
.
41ג.
אין סימן זה גורע מזכויות אחרות לפי פקודה זו או לפי כל דין אחר".
מיום 25.3.1992
תיקון מס' 7
ס"ח תשנ"ב מס' 1391
מיום 25.3.1992 עמ' 153 (
ה"ח 2104
)
הוספת סעיף 41ב
8.
מבחינה עקרונית, פקודת הנזיקין עוסקת בנזקי גוף שנגרמו לאדם על ידי כלב. השאלה הינה, האם ניתן להחיל את הוראות סעיפים 41א ו – 41ג בפקודת הנזיקין גם ביחס למקרים בהם הנזק שגרם כלב נגרמו לבעל חיים ולא לאדם. במילים אחרות, האם בעלי החיים ראויים לאותה ההגנה שבחר המחוקק להעניק לאדם בפקודת הנזיקין.

9.
בית המשפט העליון פסק ש"נקודת המוצא היא ש"חברה נאורה נמדדת לא רק ביחסה לבני אדם אלא גם ביחסה לבעלי החיים" (מתוך דברי ההסבר להצעת
חוק צער בעלי חיים,
תשנ"ב-1992, עמ' 298)"
(בג"ץ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עיריית ערד, פ''ד נה(1) 769 (1998)), כאשר החובה להגן על בעלי חיים מבוססת בראש ובראשונה על הטעם המוסרי, עליו עמד כב' השופט מ' חשין בציינו:

"תחושת החמלה שאנו חשים כלפי בעל-חיים שמתעללים בו נובעת ממקום עמוק בלבנו, מרגש המוסר שבנו, רגש הנחרד נוכח פגיעה בחלש ובחסר-ההגנה. צווינו מלידה להגן על החלש, ובעלי-חיים הם חלשים. בעל-חיים ליד האדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה. התעללות בילד תזעזע אותנו וכן היא התעללות בחיה. החיה – כמוה כילד – הינה תמימה. אין היא מכירה ברוע ואין היא יודעת כיצד להתמודד עימו. החיה מתקשה להגן על עצמה מפני האדם, והמלחמה בין האדם לבין החיה היא מלחמה בין מי שאינם שווים. האדם מצווה אפוא להגן על החיה כחלק מן הציווי המוסרי להגן על החלש"

(רע"א 1684/96 עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' מפעלי נופש חמת גדר בע"מ, פ"ד נא(3) 832, 858 (1997).

10.
הלכה למעשה, הערכאה הדיונית בחנה את שאלת האחריות, במקום בו נגרם נזק לבעל חיים, על יסוד הוראות סעיפים 41א – 41ג בפקודת הנזיקין (ת"א (ת"א) 19281/06 הנדלמן רוז נ' אילנה גור (24.3.2008); ת"ק (פ"ת) 1481/06 לאוניד פונק נ' איתן מנצור (25.9.2006); ת"ק (רח') 1889-01-12 דני סדיקוף אבוטבול נ' ברוך אבינדב (29.8.2012); ת"ק (רח') 5329-04-12 מאור זיו נ' יגאל שטיינמץ (8.8.2012); ת"ק (נת') 9120-04-11 זוהר חן נ' נועה ארגמן (24.10.2011); ת"ק (ת"א) 4763-03-08 יורם כהן נ' קארין שגיא (21.8.2008), ת"ק 7391-05-13 אביטל צייטלין נ' אסף בן שלום 2.12.13 )).

מן הכלל אל הפרט:

11.
אני מקבל את גרסת התובעת אודות נסיבות אירוע תקיפת כלבתה, על כל חלקיה. עדות התובעת הייתה אמינה ונתמכה בעיקרה בעדותו של הנתבע. על יסוד האמור, הנני קובע שהוכח שכלבו של הנתבע תקף את כלבת התובעת וגרם לו נזקים.

על בעליו של כלב מוטלת החובה לשמור ולפקח על כלבו בכל עת ובכל מקום לבל יגרם נזק לזולת. חובה זו יפה שבעתיים כאשר בעליו של כלב מוציאו לרשות הרבים. מבחן התוצאה מלמד, כי הנתבע, שהתרשל בהשגחה על כלבו בכך שהתיר לו להימצא ברשות הרבים ולהתנפל על כלבת התובעת. לעניין זה אין נפקא מינה אם כלבו של הנתבע היה קשור בחגורה אם לאו. שכן, מה מועילה חגורה לכלב אם בעל הכלב אינו נוקט משנה זהירות ומרחיקו ממעשה תוקפנות כנגד הזולת?!. עוד יצויין, כי בעליו של כלב אמור להכיר את כלבו, טבעו ואופיו, כאשר היקף ואופי הפיקוח נגזר, בין היתר, מהתנהגותו הידועה של הכלב. מכאן, כי הנתבע אחראי לפצות את התובעת על הנזקים שנגרמו לה עקב כך.

12.
אשר לנזק: הוכח שכתוצאה מהתקיפה נפצעה כלבת התובעת פציעה קשה עד כדי אבדן עין ימין. כך עולה מהמסמך הרפואי שהוגש על ידי התובעת מטעם ד"ר ספיר, וטרינאר שטיפל בכלבה מיד בסמוך לאחר קרות האירוע. במקרים דומים אחרים פסקו בתי המשפט אף פיצויים לא ממוניים (ראה: תק (קריות) 26812-07-13 , אברהם קלי-לי נ' יאיר דובלרו, תק (ת"א) 11925/05, יעקבי מרגלית נ' בן דוד שמעון).

13.
לפיכך, אני קובע שכתוצאה מתקיפת כלבו של הנתבע נגרמו לתובעת הנזקים כדלקמן: נזקים ממוניים בסך 1,854 ₪ בהתאם לאסמכתאות שצורפו לכתב התביעה בדמות הוצאות רפואיות בגין הטיפולים שנאלצה התובעת להוציא לריפוי הכלבה ונזקים לא ממוניים בדמות צער ועוגמת נפש מרובה בסך 5,000 ₪ .

14.
סוף דבר- אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,854 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.10.13 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות משפט בסך 750 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים – בתוך 15 יום.
ניתן היום,
ט' אב תשע"ד, 05 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 25525-02/14 ריקי רביד נ' אברהם אטיאס (פורסם ב-ֽ 05/08/2014)