פסקי דין על אמנון סלע | פסקי דין על מודיעין אזרחי | פסקי דין על מודיעין אזרחי (חקירות 1972) |

861/99 א     02/01/2005




א 861/99 אמנון סלע נ' מודיעין אזרחי בע"מ,מודיעין אזרחי (חקירות 1972) בע"מ




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
א 000861/99


בפני

השופט יצחק כהן

תאריך
02/01/2005



בעניין:
אמנון סלע



ע"י ב"כ עוה"ד י' גולדברג ול' בובר


התובע

נגד



1. מודיעין אזרחי בע"מ

2. מודיעין אזרחי (חקירות 1972) בע"מ

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד גב' ש' סתר

3. תבל – אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ
4. יחיאל דהן
5. מרדכי (מוטי) דהן
שלושתם ע"י ב"כ עו"ד י' הרמן ואח'





הנתבעים


פסק דין


1. בתביעתו שלפני עותר התובע למספר סעדים. הסעד העיקרי לו עותר התובע הוא סעד הצהרתי, בגדרו מבקש התובע כי יוצהר שהוא בעל שליש מהון המניות המונפק של הנתבעות 1 ו- 2 (להלן – "מודיעין אזרחי"). בנוסף לסעד זה, עותר התובע למספר סעדים נוספים, ובכללם עותר התובע לכך שיינתן צו, המופנה אל הנתבעים, והמורה להם לרשום שליש מהון המניות המונפק של מודיעין אזרחי על שמו.


2. התובע מעיד על עצמו כי הוא איש עסקים, העוסק בעסקי הובלות ונדל"ן, ואת עסקיו הוא מנהל במסגרת תאגידים שונים.

הנתבעות 1 ו- 2 הן שתי חברות פרטיות, שעיסוקן במתן שירותים שונים, ובכלל זה, שירותי אבטחה, ניקיון וחקירות, ומניותיהן מוחזקות כיום על ידי הנתבעת מס' 3 (להלן – "חברת תבל"). הנתבעים 4 ו- 5 הם בעלי המניות והשליטה בתבל, והנתבע מס' 4 (להלן – "יחיאל") משמש כמנכ"ל מודיעין אזרחי וכמנכ"ל תבל.


3. את מניות מודיעין אזרחי רכשה תבל ממייסדיה. עובר לרכישת המניות על ידי תבל, בשנת 1998, נחלקו בעלי המניות במודיעין אזרחי לשתי קבוצות. הקבוצה האחת, המכונה על ידי הצדדים "קבוצת ירקוני", החזיקה ב- 82.18% ממניות מודיעין אזרחי, ויתר המניות(17.82%) הוחזקו על ידי הגב' טובה אלמוג, אותן ירשה מבעלה המנוח, שאף הוא נמנה בשעתו על מייסדי מודיעין אזרחי.

בעוד אנשי קבוצת ירקוני ביקשו למכור מניותיהם לתבל, הגב' אלמוג התנגדה למכור מניותיה, וכבעלת מניות אף ביקשה להפעיל את זכות הסירוב הראשונה שהייתה לה כבעלת מניות, והביעה את רצונה לרכוש את מניות קבוצת ירקוני. בעמדה על זכויותיה, הגישה הגב' אלמוג תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (תיק אז' (ת"א) 308/98) ועתרה לצו מניעה זמני שימנע העברת מניות קבוצת ירקוני לתבל, אך בקשתה נדחתה.


4. בתאריך 9.4.98 נכרת חוזה בין יחידי קבוצת ירקוני וחברת תבל, בו התחייבו יחידי קבוצת ירקוני למכור לחברת תבל את מניותיהם תמורת הסך 3,000,000 דולר.

לצורך מימון חלק מהתמורה שהיה על חברת תבל לשלם לקבוצת ירקוני, פנתה חברת תבל לבנק לאומי לישראל בע"מ וביקשה הלוואה. בנק לאומי, כדרכם של בנקים, דרש בטוחות שונות, ובכוונת תבל היה להציע לשעבד לבנק חלקת מקרקעין מסוימת שבבעלות אביו של יחיאל. נראה ששעבוד המגרש נתקל בבעיות שונות, ובשלב מסוים ביקשו הנתבעים 4 ו- 5 מאת התובע, כי יעמיד לרשותם ערבות בנקאית על סך 950,000.- דולר.

התובע נעתר לבקשת הנתבעים 4 ו-5, והעמיד לרשות תבל ערבות בנקאית בסכום המבוקש, שהוצאה על ידי הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ. הנתבעים טוענים, כי העמדת הערבות הבנקאית הקלה על תהליך קבלת ההלוואה מבנק לאומי, וכך רכישת המניות של קבוצת ירקוני התאפשרה ביתר קלות, אך לטענתם, אלמלא העמיד התובע את הערבות הבנקאית האמורה, כי אז היו יכולים לגייס את המימון שהיה דרוש להם על ידי שעבוד המגרש. לעומת זאת, התובע טוען, כי אלמלא העמיד את הערבות, לא היו הנתבעים מקבלים את המימון שהיה דרוש להם, ולא היו יכולים לבצע את העסקה, ולהשקפתו, רק הערבות שהעמיד לנתבעים, היא היא שהצילה את העסקה ואפשרה לנתבעים 4 ו- 5 להוציאה אל הפועל.

במחלוקת זאת בין הצדדים, הנני מעדיף את גרסת התובע. לא שוכנעתי שהנתבעים פנו אל התובע רק משום שרצו להקל על ביצוע העסקה, ויותר מסתבר בעיני כי פנו אליו משום ששעבוד המגרש נתקל בקשיים, והנתבעים חששו שחלוף הזמן עד שהקשיים האלה יוסרו, יגרום לביטול העסקה.

על כן, הנני קובע כעובדה, שאלמלא העמיד התובע את הערבות הבנקאית לרשות הנתבעים, הנתבעים לא היו יכולים לבצע את העסקה עם קבוצת ירקוני.


5. על מנת שתהא התמונה שלמה, אציין, כי במסגרת בקשה לצו מניעה זמני (בש"א 6387/99), שהוגשה מטעם התובע בד בבד עם הגשת התביעה העיקרית, הגיעו הצדדים בתאריך 7.11.99 להסדר דיוני, ובין היתר הוסכם בין הצדדים, שהנתבעים ישיבו לתובע את הערבות הבנקאית, ואין מחלוקת כי הערבות הושבה לו.


6. עתה לאחר שסקרתי את הרקע לתביעה שלפני, בא אני ללב הסכסוך.

התובע טוען, כי לאחר שמסר לנתבעים את הערבות הבנקאית, שאפשרה לנתבעים לרכוש את מניות קבוצת ירקוני, התחייבו הנתבעים להעביר לבעלותו שליש ממניות מודיעין אזרחי שהתכוונו לרכוש מקבוצת ירקוני. לטענת התובע, עצם העמדת הערבות הבנקאית לטובת הנתבעים (גם אם לא נפרעה וגם אם בסופו של דבר הוחזרה לתובע), היא התמורה עבור שליש המניות.

לעומת טענות התובע, טוענים הנתבעים, שאכן נשקלה האפשרות למכור לתובע שליש ממניות מודיעין אזרחי, אך זאת תמורת הסך 535,000.- דולר, ובנוסף לכך דרשו שישלם התובע שליש מכל הסכומים שהוציאה חברת תבל ברכישת המניות. לטענת הנתבעים, לפי בקשתם הכין בא כוחם טיוטת חוזה (מוצג נ/1), אך זו לא הייתה מקובלת על התובע, ובא- כוח התובע הגיב לה במכתב המונה 15 עמודים (מוצג נ/2), בו פרט הסתייגויות שונות ורבות ביחס לרוב סעיפי הטיוטה.

בה בשעה שבטיוטה נרשם כי הנתבע ישלם סך 535,000.- דולר עבור שליש המניות (סעיף 5.1 לטיוטה נ/1) ובנוסף לכך שליש מכל ההוצאות שהוציאו הנתבעים 3 עד 5, דרש ב"כ התובע לתקן את הטיוטה כל שיופיע, שהתובע ישלם עבור שליש המניות "סך השקול ל- 1/3 מהסכום ששילם צד א' [הנתבעים 3 עד 5 – י"כ] למוכרים על – פי הסכמי הרכישה מתוך אמצעיו הוא ... " (וראה סעיף 31 למכתב ב"כ התובע – מוצג נ/29).

הנתבעים לא הסכימו להערות ב"כ התובע, ועקב כך הודיע ב"כ התובע לב"כ הנתבעים, במכתב מיום 24.8.98, שאם לא תחול התקדמות במו"מ בין הצדדים, עד ליום 28.8.98, כי אז התובע "יראה בכך את סיומו של המו"מ" (מוצג נ/3).


7. מכל מקום, למרות האמור במכתב נ/3, המו"מ בין הצדדים לא הגיע לסיומו, ובעקבות שיחות שקיימו הצדדים, שלחו הנתבעים לתובע את המכתב שצורף כנספח ג' לתצהיר עדותו הראשית של התובע (מוצג ת/2) (להלן – "נספח ג'").

במכתב זה נרשם, כי "אמנון סלע
יכנס בנעלי תבל אבטחה בעסקת רכישת מניות מודיעין אזרחי", ועוד נרשם כי "יקבל 1/3 מאחזקותיה של "תבל" במודיעין אזרחי באותם תנאים שתבל רכשה את המניות". בהתייחס למניותיה של הגב' אלמוג, נרשם במכתב זה, כי "לכשירכשו מניות טובה אלמוג (18%) יועברו 1/3 מתוכן לאמנון סלע
בכפוף להסכם שיעשה עם המוכרת".

בצדק רואה התובע את המסמך האמור כמסמך המבסס את זכותו לרכוש שליש ממניות מודיעין אזרחי באותם תנאים שהנתבעים רכשו מניות אלה, ונפלא מבינתי, כיצד סיכמו הצדדים את רכישת שליש המניות על ידי התובע במסמך בן עמוד אחד, כתוב בכתב יד, לאחר שלא עלה בידם לסכם את הדבר בחוזה מפורט וארוך (מוצג נ/1), שב"כ התובע הגיב עליו ב- 15 (חמישה עשר) עמודי הערות ותיקונים (מוצג נ/2).


8. תשעה ימים לאחר שהנתבעים שלחו אל התובע את המסמך "נספח ג'", ערכו הנתבעים מסמך נוסף, אשר צורף לתצהיר עדותו הראשית של התובע כנספח ד'. מסמך זה נושא את הכותרת "הסכם עקרונות", ועל כן, מכאן ולהבא אכנה אותו "הסכם העקרונות". בראש המסמך נרשמה הערה, ולשונה: "טיוטה לצורכי מו"מ בלבד – 13.1.99", ומתחת להערה זאת נרשמה הערה נוספת, שהובאה במסגרת, האומרת כדברים הבאים:

"לפי תקנון מודיעין אזרחי בע"מ
יש להציע את המניות בחברה לבעלי המניות האחרים קודם למכירתן לצד שלישי. לפיכך ולמען משנה זהירות הסכם זה אינו ניתן לביצוע עד לאחר שאלמוג תעביר את מניותיה לתבל. בנוסף נדרשת הסכמת הבנק והסכמת המוכרים להעברת מניות. העברת 25% או יותר ממניות מודיעין אזרחי לתאגיד אחר דורשת את אישור הממונה על הגבלים עיסקיים."

על הסכם העקרונות חתמו התובע והנתבעת מס' 3. בסעיף 1 להסכם העקרונות נרשם:

"תבל תעביר לסלע שליש מהמניות המוחזקות על ידה במודיעין אזרחי בע"מ
ובמודיעין אזרחי (חקירות 1972) (להלן ביחד: "החברה") המהווה כ- 27% ממניות החברה המונפקות (להלן: "המניות המונפקות") בתמורה להעמדת ערבויות בנקאיות למודיעין אזרחי בע"מ
ולתבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ בסך כולל של 950,000 דולר ארה"ב בבנק לאומי לישראל בע"מ ובבנק הפועלים בע"מ (להלן: "הערבויות הבנקאיות")."

(העדר סימני הפיסוק – במקור)

בסעיף 2 להסכם העקרונות נרשם כי המניות מועברות במצבן - ("as is"), ובכפוף לשעבוד שהיה רשום עליהן לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ, ועוד נרשם בהסכם העקרונות, כי אם תבל תרכוש את מניותיה של הגב' אלמוג, כי אז תהיה לתובע אפשרות להצטרף להסכם ולרכוש שליש מהמניות.

בסעיף 7 להסכם העקרונות נקבע:

"ביצוע האמור לעיל מותנה ומותלה בכך שתבל, סלע, יחיאל דהן, מוטי דהן, והחברה לא ידרשו לחבות מס כלשהו בגין ביצוע הפעולות דלעיל ובכפוף לביצוע כל הפעולות וקבלת כל האישורים בהן מחויבים החברה ו/או תבל ו/או יחיאל דהן ו/או מוטי דהן וקבלת כל האישורים הנדרשים, לשם ביצוע העברת המניות לפי הסכם זה, לפי תקנוני החברה, תנאי ההסכם, הסכם רכישת מניות אלמוג – אם וכאשר ייחתם, אישור הבנקים השונים בהם תבל והחברה מנהלים את חשבונותיהם ולפי כל דין (כגון אישור הממונה על ההגבלים העסקיים) אם וככל שהם נדרשים או יידרשו."

בסעיף 8 להסכם העקרונות נקבע, כי לביצוע ההסכם תפקיד תבל בידיו הנאמנות של ב"כ התובע שטרי העברת מניות חתומים, ובאלה לא יעשה שימוש "אלא בידי הנאמן וכאשר ניתן יהיה לבצע את העברת המניות על שם סלע לפי תנאי הסכם עקרונות זה".

9. לטענת התובע, לא זו בלבד שהצדדים חתמו על הסכם העקרונות, אלא למעשה החלו בהוצאתו אל הפועל, ואלה טענותיו לעניין זה:

(א) ב"כ הנתבעים ערך כתב נאמנות, ושלח אותו לחתימת ב"כ התובע (אלא שהאחרון סרב לחתום עליו) (נספח ה' לתצהיר עדותו הראשית של התובע – מוצג ת/2);

(ב) במשך תקופה מסוימת, לקח התובע חלק פעיל בניהול ענייניה של מודיעין אזרחי, ואף הוצג בפני
עובדי החברה כשותף בחברה;

(ג) במכתבים שנשלחו ממודיעין אזרחי (ולפחות באחד מהם שהוצג לפני כמוצג ת/32), הוצג התובע כ"בעל עניין";

(ד) התובע לקח חלק במפגש שהתקיים עם מנכ"ל הבנק הבינלאומי, בניסיון לגרום לבנק למסור למודיעין אזרחי עבודות ניקיון בסניפי הבנק.

והנה, כך לטענת התובע, בעוד התובע ממתין למימוש הסכם העקרונות, ומצפה להיות בעלים של שליש ממניות מודיעין אזרחי, הופתע התובע לקבל מהנתבעים נוסח של הסכם לחתימתו (נספח ח' לתצהיר עדותו הראשית של התובע – מוצג ת/2), ובו מציעים לו הנתבעים עמלה בשיעור 0.8% לחודש, שיחושב על סכום הערבות הבנקאית, הא ותו לא.

מכאן תביעת התובע, הגורס כי נספח ג' לתצהירו והסכם העקרונות, כמו גם העובדות המוצגות על ידי התובע כראיות לכך שהנתבעים החלו להוציא לפועל את הסכם העקרונות, מלמדים על כך שבין הצדדים נכרת חוזה שריר ותקף, ולפיו זכאי התובע לקבל שליש ממניות מודיעין אזרחי, וזאת בתמורה לערבות הבנקאית שהעמיד לרשות הנתבעים.


10. התובע ער לכך שאף על פי גרסתו, רכישת המניות על ידו צריך שתעשה בתנאים בהם רכשו הנתבעים 3 עד 5 את מניותיהם שלהם, אך לטענתו, אין הוא חייב בתשלום נוסף זולת העמדת הערבות הבנקאית.

טיעונו של התובע בעניין זה מבוסס על החוזה שנכרת בין תבל וקבוצת ירקוני, ולטענת התובע התמורה שולמה לקבוצת ירקוני מאמצעיה של מודיעין אזרחי בלבד, מבלי שהנתבעים שילמו לקבוצת ירקוני אף לא אגורה שחוקה אחת מכיסם. בעניין זה מפנה התובע לראיות שהונחו לפני, ובכלל זה ההסכמים שנכרתו בין תבל וקבוצת ירקוני (נספחים ב' 1 ו- ב' 2 לתצהיר התובע מוצג ת/2), ולעדותו של יחיאל (עמ' 90 לפרוטוקול, שורה 19), ומראיות אלה עולה, כי 60% מהתמורה שולמה לקבוצת ירקוני כפיצויי פיטורים ותנאים סוציאליים אחרים, מקרנות שנצברו לזכותם כעובדים שכירים במודיעין אזרחי, ויתרת התמורה שולמה בהלוואה שהתקבלה מבנק, היא ההלוואה שהתאפשרה בעקבות הערבות שהעמיד התובע לרשות הנתבעים 3 עד 5. יתרה מזאת, בהסתמך על עדותו של יחיאל, המצב כיום הוא, שמודיעין אזרחי שילמה לתבל "דמי ניהול" בגובה ההחזרים החודשיים של ההלוואה שעל תבל לשלם לבנק, ולמעשה, טענת התובע היא, כי מודיעין אזרחי רכשה את עצמה מידי בעלי מניותיה הקודמים, מבלי שהנתבעים הוציא כסף מכיסם, ועל כן, אין לדרוש מהתובע כי יוציא כסף מכיסו שלו.


11. עד כאן טענות התובע, ולטענות אלה משיבים הנתבעים:

(א) בין הצדדים לא נכרת הסכם מחייב;

(ב) הצדדים לא החלו במימוש ההסכם, אלא שתקופה מסוימת התאפשר לתובע לבדוק את מצבה של מודיעין אזרחי, ועל כן הותר לו לשהות במשרדיה ולשוחח עם עובדיה;

(ג) אמנם, הייתה מחשבה לשתף את התובע ולקבלו כבעל מניות במודיעין אזרחי, אך הדבר לא יצא אל הפועל;

(ד) במקביל למו"מ שהתנהל בין הצדדים בנוגע לרכישת מניות מודיעין אזרחי על ידי התובע, ביקשו הנתבעים לשלם לתובע עמלה עבור הערבות הבנקאית שהעמיד לרשותם, ולמעשה המו"מ לרכישת המניות מחד גיסא ותשלום העמלה עבור הערבות הבנקאית מאידך גיסא, לא סתרו זה את זה כי אם התנהלו במקביל זה לזה;

(ה) נכון שהנתבעים נעזרו בתובע ובקשריו, אך הדבר לא יצר מחויבות כלשהי מצד הנתבעים, אלא נעשה כמקובל בין אנשי עסקים, כאשר האחד עוזר לרעהו מעת לעת, תוך ניצול קשרים והכרויות.


12. השאלה הראשונה שמבקש אני לדון בה, היא השאלה, האם יש בנספח ג' ובהסכם העקרונות משום הסכם מחייב המקנה לתובע זכות לבקש סעד של אכיפה.

כאמור לעיל, נספח ג' נרשם בתאריך 4.1.99 והסכם העקרונות נערך בתאריך 13.1.99. גם אם ניתן למצוא קווי דמיון בין שני המסמכים, הרי אין אני מקבל את טענות התובע כי מדובר בשני מסמכים היוצרים הסכם אחד. מקריאת המסמכים, בזיקה לתאריכים בהם נערכו, נראה, כי נספח ג', שהוא המסמך המוקדם מבין השניים, נבלע בהסכם העקרונות, ומרגע שהצדדים חתמו על הסכם העקרונות, כי אז איבד נספח ג' את נפקותו, ואין עוד מקום לנתחו ולנסות לפרשו.


13. נותר אם כן לבחון את הסכם העקרונות.

ראשית, הסכם העקרונות, כשמו כן הוא, הסכם עקרונות. במילים אחרות, במסמך העקרונות מסכימים הצדדים על עקרונות ההתקשרות ביניהם. אמנם, נכון, שבין העקרונות קיים העיקרון לפיו "תבל תעביר לסלע שליש מהמניות ... בתמורה להעמדת ערבויות", ואולם, אין מדובר בהסכם שנועד לביצוע בין הצדדים, אלא בקביעת עקרונות לפיהם יתנהל המו"מ בין הצדדים לקראת כריתת הסכם מחייב, ולהלן הנימוקים שבבסיס מסקנתי זאת.

ראשית, בראש ההסכם מופיעה הערה המעידה על כך שהמסמך אינו אלא "טיוטה לצורכי ניהול מו"מ בלבד". שאלתי את עצמי, האם אפשר וההערה האמורה נרשמה קודם שהמסמך נחתם, והצדדים שכחו למחוק אותה לאחר החתימה, ואולם, הנני סבור שהכוונה הייתה שאף המסמך החתום ייחשב כבסיס לניהול מו"מ ביניהם ולא כחוזה מחייב. הטעם לכך הוא, שמלבד ההערה כי המסמך משמש "טיוטה לצורך ניהול מו"מ בלבד", קיימות הערה במסגרת, המופיעה בראש העמוד הראשון, בה נאמר במפורש כי "הסכם זה אינו ניתן לביצוע", בשל כל הנימוקים שפורטו באותה הערה, ובנוסף לכך בסעיף 7 להסכם העקרונות נקבעו תנאים שונים, ובכלל זה תנאי, שאיש מהמעורבים בעסקה לא יחוב בחבות מס כלשהי, תנאי שברור כיום כי לא התקיים, וב"כ התובע מודה, כי ביצוע העסקה מטילה על התובע חבות במס.

מלבד כל אלה, בסעיף 8 להסכם העקרונות נקבע, שחברת תבל תפקיד בידי ב"כ התובע שטרי העברת מניות, המתייחסים לשליש ממניות מודיעין אזרחי, ומתברר, כי ב"כ הנתבעים שלח לב"כ התובע שטרי מניות כאמור, וצרף להן כתב נאמנות שכלל תנאים מתנאים שונים, וב"כ התובע סרב לתנאי הנאמנות שנקבעו. מכאן אני למד, שאכן הסכם העקרונות הגדיר רק את העקרונות, אך לא פרט את העקרונות לפרוטות, ואלה נשארו פתוחים למו"מ בין הצדדים, כפי שלמעשה אירע עם כתב הנאמנות שנוסח על ידי ב"כ הנתבעים.

יתרה מזאת, בעת שהצדדים חתמו על הסכם העקרונות, טרם עלה בידי הצדדים לבחון את כל ההשלכות הפיסקליות הנובעות מביצוע העסקה, וכאמור הוסכם בין הצדדים, שביצוע העסקה מותנה בכך "שתבל, סלע, יחיאל דהן, מוטי דהן והחברה לא ידרשו לחבות מס כלשהי בגין ביצוע הפעולות שלעיל". קשה לי לקבל מצב, בו הצדדים היו כורתים חוזה מחייב, ולאחר מכן, אם היה מתברר שקיימת חבות במס על מי מהם, היו משיבים את הגלגל לאחור ומבטלים את העסקה. ביצוע העסקה וביטולה לאחר מכן היה עשוי להיחשב בעיני פקיד השומה כמכירת מניות חוזרת, דבר המהווה אירוע מס בפני
עצמו, ואז לא זו בלבד שמי מהצדדים היה מתחייב בתשלום מס בשל ביצוע העסקה מלכתחילה, אלא היה נתון בסיכון שיחויב במס גם בשל ביטולה.

על כן, הנני קובע, כי הסכם העקרונות אך קבע את המסגרת העקרונית לניהול מו"מ בין הצדדים, לקראת כריתת הסכם ביניהם, אך הסכם העקרונות כשלעצמו, אינו המסמך המלמד על כך שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בעסקה, ובהעדר גמירות דעת, טרם נכרת חוזה מחייב בין הצדדים.


14. מהראיות שהוגשו עולה, כי במהלך המו"מ שהתנהל בין הצדדים, הפערים בין הצדדים היו מהותיים גם לאחר שלמעשה קבעו ביניהם את העקרונות. דוגמה בולטת לכך ניתן למצוא בעניין הבא.

בסעיף 2 להסכם העקרונות, אשר התובע בונה עליו את עיקר תביעתו, נקבע:

"המניות המועברות יועברו במצבן הנוכחי כמות שהן ("as is") ובכפוף לשיעבור הקיים עליהן לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") ולתנאיו ולהתחייבויות תבל והחברה [הכוונה למודיעין אזרחי – י"כ] בקשר עם המניות הנמכרות, כולן או חלקן, וכל מגבלה בגינן, ובכלל זה לפי הסכם לרכישת כ- 82% ממניות החברה שנערך בין תבל לבין בעלי המניות הקודמים – ירקוני, פרנקל, שרביט ובן גוריון (להלן: "המוכרים") מיום 9.4.98 ולתוספת להסכם זה מיום ____ 1988 (להלן: "ההסכם")."

ברוח דברים אלה, כתב ב"כ הנתבעים בסעיף 2.4 לטיוטת ההסכם שערך (מוצג נ/1) כדברים הבאים:

"מבלי לגרוע מכל יתר התנאים בהסכם הרכישה כפי שהוצגו ופורטו בפני
צד ב' [הוא התובע – י"כ] חוזר צד א' ומצהיר כי זכויות תבל במניות כפופות לשעבוד ראשון של כל המניות ובכלל זה המניות המועברות לטובת בנקים שונים ולשעבוד שני על כל המניות לטובת ה"ה ירקוני, פרנקל, שרביט ובן גוריון, וכי המניות המועברות יועברו בכפוף לשעבודים אלה בין אם נרשמו ובין אם טרם נרשמו אצל הרשויות."

לכאורה, האמור בסעיף 2.4 בטיוטת ההסכם תואם את שנקבע כעקרון בהסכם העקרונות, אך מתברר, שעקרון זה לא היה מקובל על בא כוח התובע, שכן בסעיף 14 למכתב ההסתייגויות, כותב ב"כ התובע לב”כ הנתבעים:

"סעיף זה יוצר בעיה, שכן על-פיו מרשתי מקבלת מניות משועבדות, ולא כך הבנתי את העסקה"

ב”כ התובע מציע במכתבו (מוצג נ/2) לתקן סעיף 2.4 ולהחליפו בסעיף אחר, המאזכר את השעבודים אך קובע בסיפא עניין נוסף שלא הוסכם עליו בהסכם העקרונות:

"צד א' [הנתבעים – י"כ] מתחייב בזאת להסיר מהמניות המועברות את השיעבוד לטובת הבנקים ולטובת המוכרים, וזאת במעמד תשלום התמורה כמפורט להלן."

הנה, לפי התיקון שמציע ב"כ התובע, התובע אינו אמור לקבל המניות הנמכרות "as is" כפי שנקבע בהסכם העקרונות, והא דורש כי תבוצע בהן פעולה להסרת השעבוד, כדי שלא תהיינה "as is".


15. התמונה המצטיירת היא, כי הגם שהצדדים ניהלו מו"מ לקראת קליטתו של התובע בחברה כבעל שליש המניות, המו"מ לא הבשיל כדי חוזה שנין לאכפו בין הצדדים.

לא נעלם מעיני, שהצדדים הציגו את התובע כבעל תפקיד בכיר בהנהלת חברת מודיעין אזרחי, וכי התובע לקח חלק בפגישות שנועדו לקדם את ענייניה של מודיעין אזרחי. הנתבעים טוענים, כי הותר לתובע לשהות במשרדי מודיעין אזרחי כדי לבדוק את מצבה, אך אני סבור ששהייתו שם, והעובדה כי הוצג בפני
העובדים כשותף בחברה ובעל תפקיד בכיר, הייתה יותר מאשר היתר לבדוק את מצב החברה. לדעתי, בעת שהתובע שהה במשרדי מודיעין אזרחי, הצדדים עדיין קיוו שהמו"מ ביניהם יגיע כדי הסכם מחייב, ובאותה עת הם לא העריכו כי הפערים ביניהם הם כאלה שלא ניתן לגשר עליהם. על כן, מתוך ראיית העתיד, סברו הצדדים, כי ממילא אין למנוע מהתובע את המעמד שהוא עתיד לקבל בתוך זמן קצר. זאת ועוד, התובע, אשר ראה עצמו בעתיד כשותף מלא במודיעין אזרחי, סייע לחברה בהפעלת קשריו, שהרי ציפה לקצור את הפרות בתוך זמן קצר.

ברם, המציאות טפחה על פני הצדדים, והמו"מ ביניהם לא הבשיל כדי חוזה, גם לא לאחר שהגדירו את עקרונות ההתקשרות העתידית ביניהם.

לפיכך, אין מקום לראות את התפקיד שמילא התובע בעת ששהה במשרדי מודיעין אזרחי, כתחילת ביצועו של החוזה, ובעינה עומדת קביעתי, כי בין הצדדים לא נכרת חוזה למכירת שליש המניות במודיעין אזרחי לתובע.


16. כאמור, התובע טען כי היה זכאי לרכוש את מניות מודיעין אזרחי באותם תנאים שרכשו אותן הנתבעים 4 ו- 5, ומוסיף התובע וטוען, כי כיוון שנתבעים אלה רכשו את מניות החברה מתוך משאביה של החברה עצמה מבלי שהשקיעו דבר, וזאת בהסתמך על הקרנות הפנימיות שנצברו בחברה ועל ההלוואה שהתקבלה בעקבות הערבות הבנקאית שהתובע עצמו העמיד לרשות הנתבעים, אף הוא זכאי לקבל שליש מהמניות מבלי להשקיע דבר.

לעומת זאת הנתבעים העידו, כי השקיעו בחברה סכומי כסף נכבדים ואף נטלו על עצמם סיכונים מסיכונים שונים, ואין בסיס לטענת התובע כי לא השקיעו מהונם לצורך רכישת המניות.

טענת הנתבעים מקובלת עלי, ונראה כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים כפי שהתובע ניסה להציגם בטיעונו. בסעיפים 10, 12 ו-22 לתצהיר עדותו הראשית (מוצג נ/9), כמו גם בחקירתו הנגדית, סיפר יחיל על השקעות שביצעו הנתבעים ברכישת מניות מודיעין אזרחי. לאחר ששקלתי את הראיות שלפני ואת טענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי, שהנתבעים אכן נטלו על עצמם בסיכון לא מבוטל בעסקה שעשו, השקיעו מכספם וטרחו רבות לקשור את הקצוות שהיה צורך לקשור, ואין אני מקבל את טענת התובע כאילו הנתבעים רכשו את מודיעין אזרחי מבלי להשקיע סכומי כסף ברכישתה.


17. כיוון שהגעתי למסקנה כי המו"מ שהתנהל בין הצדדים לא הבשיל כדי חוזה מחייב, אין למעשה חוזה שניתן לאכפו, ודין התביעה להידחות. עם זאת מבקש אני להתייחס בקצרה לטענה נוספת שהעלה ב"כ הנתבעים, והיא, שאפילו היה נכרת בין הצדדים חוזה מחייב, לא היה מקום לאכפו.

אכיפת החוזה בנסיבות העניין משמעותה הכנסת התובע כשותף לנתבעים בהחזקת המניות של מודיעין אזרחי, והרי מהתמונה שנפרשה בפני
עולה, כי לאור הסכסוך שהתגלע בין הצדדים, השותפות לא תתנהל על מי מנוחות וספק רב בעיני אם הצדדים יצליחו למלא בהרמוניה את התפקידים המוטלים עליהם כבעלי מניות ולקיים את חובות האמון ותום הלב שהם חייבים בהם. במצב דברים זה, אף הא היה נכרת בין הצדדים חוזה מחייב, אכיפתו על ידי מתן צו המחייב את הנתבעים להעביר לתובע שליש ממניות מודיעין אזרחי, הייתה מכניסה את החברה למערבולת שספק רב אם הייתה יכולה לצאת ממנה. כמובן, שבראש ובראשונה החברה עצמה הייתה נפגעת מכך, ולאחר מכן היו נפגעים אנשים נוספים, כמו למשל בעלי המניות, העובדים ועוד.

על כן, הנני סבור, שאפילו הייתי מגיע למסקנה שונה, היינו, כי בין הצדדים אכן נכרת חוזה כפי שטוען לו התובע, נוטה הייתי לקבל טענת ב"כ הנתבעים כי אין זה צודק להורות על אכיפתו. במצב דברים שכזה, הסעד שהיה עומד לתובע היה סעד כספי בשל הפרת החוזה.


18. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את התביעה;

(ב) לאחר ששקלתי נסיבות העניין, ובהתחשב בכך שהערבות הבנקאית שהעמיד התובע לנתבעים אכן סייעה בידם רבות לרכוש את מניות החברה, הנני מחליט (ולא בלי היסוסים) שלא לעשות צו לתשלום הוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א בטבת, תשס"ה (2 בינואר 2005), בהעדר הצדדים.
מזכירות בית המשפט תשלח העתקים לב"כ הצדדים.
מותר להפצה מהיום.

יצחק כהן
- שופט









א בית משפט מחוזי 861/99 אמנון סלע נ' מודיעין אזרחי בע"מ,מודיעין אזרחי (חקירות 1972) בע"מ (פורסם ב-ֽ 02/01/2005)