פסקי דין על שלמה אריה פרידמן | פסקי דין על ישראל קרויז | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים | פסקי דין על עו"ד איתן ארז |

930-03/14 פשר     11/08/2014




פשר 930-03/14 שלמה אריה פרידמן נ' ישראל קרויז, כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, עו"ד איתן ארז








בית המשפט המחוזי בירושלים



פש"ר 930-03-14 פרידמן נ' קרויז ואח'




תיק חיצוני:



בפני

כב' השופט
כרמי מוסק

המבקש
שלמה אריה פרידמן


נגד

המשיבים
1. ישראל קרויז
- החייב
2. כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
3. עו"ד איתן ארז
– כונס הנכסים הזמני



החלטה


1.
לפניי בקשות למתן צו כינוס נכסים כנגד המשיבים (להלן: "הבקשה"), בהתאם לקבוע בסעיף 21 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). במסגרת זו מתבקש בית המשפט למנות את עו"ד איתן ארז
ככונס נכסים זמני לנכסי החייבים (להלן: "הכונס הזמני").

2.
בקשה זו למינוי כונס נכסים הוגשה במעמד צד אחד, ובשלב ראשון מונה הכונס ככונס זמני, זאת עד למתן החלטה סופית בבקשה.

3.
כפי שנטען בבקשה, היה צורך מיידי למנות כונס נכסים זמני כדי למנוע אפשרות שהמשיבים יבריחו נכסים. עוד נטען, כי במידה שלא יינתן הצו המבוקש יסוכל ההליך כולו, היינו כינוס נכסי המשיבים, וזאת עקב חובות כבדים הרובצים עליהם, חלקם מכוח פסקי דין של בית המשפט, הכל כפי שיפורט להלן.

4.
כנגד המשיב נטען, כי הוא חב למבקש שלמה פרידמן סכום נכבד, הנובע משטר חוב, בסך 371,000 יורו וסך נוסף של 50,000$. שטר החוב הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. החייב הגיש התנגדות לביצוע השטר, התנגדותו הפכה לכתב הגנה מטעמו ונקבע דיון לשמיעת ראיות בבית משפט השלום בירושלים. בבקשה שלפניי נטען, כי אין ספק שהחייבים הודו בהקלטה בדבר חובם הנ"ל למבקש, הכל כפי שפורט בתמליל ההקלטה שצורף לבקשה.

5.
חוב נוסף כלפי המבקש פרידמן נובע משטר בסך של 616,800$ שהחייב ערב לשטר, שעה שעושה השטר נפטר. בבקשה ובתצהיר שצורף לה פורט הרקע ליצירת השטר, ממנו עולה שהחייב היה מעורב בנסיבות עריכת השטר ולמעשה יש לראותו כחייב לכל דבר.

6.
עולה אפוא, כי מכוח השטרות האמורים מגיע חובו של החייב כלפי המבקש פרידמן לסכום העולה על 4 מיליון ₪.

7.
עוד נטען בבקשה, כי קיים חשש ממשי להברחת נכסים ולהעדפת נושים, זאת מהסיבות הבאות:
א.
נושה נוסף הגיש תביעה כספית בסך של 39 מיליון ₪ כנגד המשיבים לבית המשפט (ת"א 55792-07-12). במסגרת תביעה זו מונה כונס נכסים על המלאי העסקי של החייבים, ובית המשפט העליון, במסגרת בר"ע, אישר החלטה זו של בית המשפט המחוזי. באותה החלטה קבע בית המשפט העליון, כי התנהגות המשיבים (החייבים) היא התנהגות פסולה, המתאפיינת בחוסר שיתוף פעולה ובהתחמקות מתמשכת, וכל סעד אחר לא יהא יעיל דיו. בית המשפט העליון שוכנע, כי במידה שלא יינתן הסעד המבוקש עלול מר אמיתי למצוא עצמו מול שוקת שבורה. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט העליון, כי הובאו לפניו ראיות בדבר הברחת נכסים מצד המשיבים.
ב.
גם לאחר שניתן צו הכינוס הזמני בבית המשפט המחוזי, התברר שהחייבים ממשיכים בהברחת נכסים, ובעקבות זאת הוגשה בקשה כנגד החייבת (בקשה מספר 5). במסגרת בקשה זו התבקש בית המשפט לאשר לכונס לפרוץ לכספות שבבית החייבים. לאחר שניתן צו הגיע הכונס לבית החייבים ושם נתקל בהתקהלות של מאה אנשים זועמים, שאיימו על הכונס ועל אנשיו שלא ייצאו חיים מהמקום, תוך שהם סופגים מטח אבנים ובקבוקי זכוכית ופריטים נוספים. אירוע זה, כך נטען על ידי הכונס, התרחש בניצוחו של המשיב, ורק לאחר חלוף זמן הצליחו הכונס ואנשיו להימלט מהמקום.
ג.
במסגרת תמלול קלטת שהוגשה יחד עם הבקשה הצהיר המשיב, כי יש לו נכס השווה 700,000$ והוא מוכן לתת נכס זה כנגד חובותיו, אולם לאחר מכן ביצעו החייבים פעולות שונות כדי להבריח נכס זה.
ד.
הסתבר כי החייבים לא שילמו עברו רכישת תכשיטים בסכומים נכבדים, תכשיטים שנרכשו על ידי החייבים מהמבקשים הנוספים. במסגרת פעולות שאושרו על ידי בית המשפט תפס הכונס 400 ארגזים עם תכשיטים אצל החייבים. מדובר ככל הנראה בתכשיטים בשווי רב, שהחייבים הוציאו מאותם מבקשים העוסקים בייצור ובממכר תכשיטים, עבורם לא שילמו עד היום.
ה.
במסגרת אותה תביעה שהוזכרה לעיל, הסכימו החייבים במסגרת הדיון שיינתן נגדם

פסק דין
לפיו הם חייבים סכום של כ-30 מיליון ₪, ובמסגרת זו התחייבו לשלם 20 מיליון ₪ עד ליום 9.3.14. עולה, כי עד היום סכום זה לא שולם.
8.
במסגרת הבקשה נטען, כי קיים חשש רב שהוברחו נכסים לחו"ל ובכוונת הכונס לפעול לאיתור נכסים אלה, כמו גם למנוע העברת נכסים לחו"ל ולאתר נכסים השייכים לחייבים. הכונס טוען, כי לאור הנסיבות שפורטו לעיל, מינוי כונס נכסים ומתן צו כינוס נכסים כנגד החייבים ישרתו את כלל הנושים.

9.
החייבים הגישו תגובה לבית המשפט, וטענו כי אין מקום כלל לנקוט נגדם בהליכים אלה, שכן מדובר בפגיעה קשה בזכויותיהם הקנייניות ובזכויות יסוד אחרות. לטעמם, לא הגיעה כלל העת לנקוט בהליכי פשיטת רגל, שכן לא עולה כלל שהם אינם מסוגלים לפרוע את חובותיהם, הם לא ביצעו מעשה פשיטת רגל, ובהקשר לכך מפנים החייבים להוראות סעיפים 5 ו-6 לפקודה. עוד הם טוענים, כי כלל לא עומד כנגדם חוב פסוק, וכך גם לא מתקיימות יתר העילות הקבועות בסעיף 5 לפקודה לנקיטת הליך של פשיטת רגל.

10.
החייבים טוענים עוד, כי כלל לא ברור שמתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 7 לפקודה, היינו לא הוכח קיומם של שני נושים או יותר, וכך גם לא הוכח שמדובר באירוע שאירע תוך שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה להליכי פשיטת רגל ומתן צו כינוס.

11.
המשיבים טוענים כי כל מטרת הבקשה שהוגשה נגדם היא לקצר הליכים, במקום לנהל הליכים אזרחיים, כגון: הגשת תביעות או ניהול הליכים בלשכת ההוצאה לפועל במידה שקיימים חובות שניתן לבקש את ביצועם במסגרת ההוצאה לפועל.

12.
המשיבים טוענים עוד, כי כלל לא הוכח שהם ביצעו העדפת מרמה או הברחת נכסים, כפי המתחייב מכוח הוראות הפקודה והפסיקה.

13.
באשר למר פרידמן טוען המשיב כי אינו חב כלפיו סכום כלשהו, שכן לגבי השטר הראשון מתנהל הליך בבית המשפט; ולגבי השטר השני, המשיב עצמו הפקיד כספים אצל עושה השטר, כאשר מדובר בגמ"ח שנועד לסייע לאנשים, ומסיבה זו גם לא נחתמים חוזי הלוואה בין הגמ"ח לבין מי שמפקיד כספים. המשיב טוען, כי כל תפקידו במסגרת זו היה גם לקבל כספים מהגמ"ח ולהעבירם לנזקקים, והוא עצמו לא נטל ולו אגורה אחת מכספי הגמ"ח. באשר לשטר החוב טוען המשיב, כי הוא חתם כערב על השטר לבקשתו של מר פרידמן, לאחר שמר פרידמן הפעיל לחצים רבים, איים על המשיב וטען כי יפרסם שהמשיב גנב כספים מהגמ"ח וכדומה. המשיב, כמי שחי בחברה חרדית, חשש מהשלכות העשויות להיות ממימוש איומים אלה, ולכן חתם על אותו שטר כערב. המשיב הדגיש, כי השטר האמור מתייחס לכספים שהפקיד מר פרידמן בגמ"ח, ולמעשה אין לו כל קשר לכספים אלה שכלל לא הגיעו אליו.

14.
באשר לשטר הראשון, אין מחלוקת כי המשיבה חתומה כערבה על שטר זה, והיא מעלה במסגרת התנגדותה לבקשה למתן צו כינוס נכסים טענות דומות או זהות לאלו שמעלה המשיב ביחס לחתימתו כערב על השטר השני.

15.
באשר לקלטת שצורפה לבקשה טוען המשיב, כי מהשיחה עולה שלאורך כל הדרך הכחיש חובותיו כלפי מר פרידמן, וטען כי מאחר שחתם כערב על אותו שטר, הוא מנסה להסדיר את העניין הכספי מול הגמ"ח. מכל מקום, לא ניתן לטעמו ללמוד מהקלטת יותר מעובדות אלו. עוד טוען המשיב, כי הקלטת הנה ראיה בלתי קבילה, ובית המשפט מתבקש שלא לסמוך על האמור בה או על התמליל שהוגש, זאת הואיל והקלטת אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך הפיכתה לראיה קבילה. המבקש מוסיף וטוען, כי בתמלול הקלטת הושמטו פרטים רבים, שלו היו מתומללים, ניתן היה ללמוד שהוא כופר בחוב, ומכלל הדברים עולה גרסתו כפי שפורטה לעיל.

16.
עוד טוען המשיב, כי כלל לא הוכח החשש להברחת נכסים. החייב טוען כי מהחלטת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, לא ניתן ללמוד שבית המשפט קבע שהחייבים מבריחים נכסים, ובכל מקרה, בית המשפט העליון התייחס באופן נקודתי לתביעתו של מר אמיתי ולא ניתן ללמוד על עובדות המשליכות על כלל התנהגות החייבים, כפי שנטען בבקשה למתן צו כינוס נכסים כנגדם. בנוסף טוענים החייבים, כי החלטת בית המשפט העליון ניתנה ביום 8.4.13, היינו כשנה לפני הגשת הבקשות כנגדם, ומכאן שלא ניתן להשתמש בהחלטה זו כמעשה המקים עילה להגשת בקשות לפשיטת רגל כנגדם.

17.
באשר לטענה כי החייבים רוקנו סחורות ממחסנים כלשהם, טוענים החייבים שמדובר בטענות שאינן אמת, ואין לקבל את התצהיר שצורף לבקשה וכי ניתן להפריך טענות אלו בנקל. המשיבים טוענים שאין בכוונתם להבריח נכסים מנושיהם.

18.
באשר לפסק הדין שניתן, לפיו התחייבו המשיבים לשלם למר אמיתי סכום של 30 מיליון ₪, טוענים החייבים שאין ללמוד מכך שהם חדלי פרעון, או כי הם מנסים להבריח נכסים או להעדיף נושים. באשר לתשלום החוב על פי פסק הדין, טוענים המשיבים כי התכוונו לשלם סכום זה והם יכלו לעשות כן אלמלא ניתן צו מניעה במסגרת בקשה 6 בהליכים אלה, כאשר צו המניעה סיכל את אפשרות התשלום, ולראיה צירפו המשיבים לתגובתם מכתב שנחתם על ידי עו"ד ירון רבינוביץ', ממנו עולה שהמשיבים עמדו לקבל הלוואה בסך של כ-25 מיליון ₪ מחברה מסוימת, אולם עקב צו המניעה שניתן לבקשת הכונס, נמנע מהם ביצוע התשלום כאמור. יוער כבר עתה, כי מטרת צו המניעה הייתה למנוע הברחת נכסים או העדפת נושים, כפי שאכן עלה עת הוגשה הבקשה למתן צו מניעה.

19.
המשיבה טוענת שאף היא אינה חייבת כספים. באשר למבקשת 2, טוענת המשיבה כי המבקשת 2 טענה שברשותה שמונה המחאות שלא כובדו בסכום של כ-262,000 ₪ אולם צירפה לבקשתה שש המחאות בלבד, בסכום של כ-261,000 ₪. עוד טוענת המשיבה, כי מתוך ההמחאות שצורפו שילמה במזומן סכום של 75,000 ₪, ועל כך צירפה קבלה מיום 12.11.12. לפיכך טוענת המשיבה, כי המבקשת 2 פנתה לבית המשפט מבלי שפירטה את מלוא העובדות ובכך פעלה בחוסר תום לב מוחלט. בנוסף טוענת המשיבה, כי היא מפעילה חנות תכשיטים וכלי כסף ויודאיקה ברח' מאה שערים 53 בירושלים. במסגרת זו רכשה מדי פעם פריטים מהמבקשת 2. לא נערך חוזה מסודר בין הצדדים וההתחשבנות נעשתה לעתים במזומן, ועל פי אספקות פריטים שונים. בסופו של דבר, נערכה פגישה בין הצדדים כדי לאזן את החשבונות. המשיבה טוענת, כי במשך השנים הייתה עלייה ניכרת של מחיר הזהב ועל כן לא הסכימה לטענות המבקשת 2 באשר לסכום החוב. רק בסופו של דבר מסרה לידי המבקשת 2 המחאות דחויות בסכום כולל של 464,000 ₪, מתוכם נפדו המחאות בסכום של 300,000 ₪. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי האסמכתאות לפרעון הסכום האמור נלקחו מהחנות על ידי הכונס הזמני יחד עם כל מסמכי הנהלת החשבונות, עת נטל מסמכים מהחנות על פי צו בית המשפט. המשיבה טוענת, כי בידיה העתק טיוטת החשבונית על סכום של כ-465,000 ₪ המורכב מסך של 255,000 ₪ עבור הזהב עצמו ועוד סך של 145,000 ₪ עבור עלות העבודה שהשקיעה המבקשת 2 בתכשיטים, אולם גם על חישוב זה חולקת המשיבה. המשיבה צירפה להתנגדותה טבלת חישוב, המלמדת על טענותיה ועל הפערים שבין חישובי המבקשת 2 לבין חישוביה שלה. יוער כבר עתה, כי לצורך הדיון בבקשה למתן צו כינוס נכסים, לא ניתן בשלב זה לשקול את טענות המשיבה, שכן גם לדבריה היא מסרה המחאות לידי המבקשת 2 לאחר שנערכו בין הצדדים חישובים, וחלק מהמחאות אלו לא נפרע עד היום.

20.
המשיבה טוענת כי התכוונה לפרוע המחאות אלו, אלא שהמבקשת 2 הטילה עיקולים על חשבון הבנק שלה ועל כן לא יכלה לפרוע את יתר ההמחאות שנותרו לפרעון, ולמצער, לא יכלה לפרוע את הסכום בו היא מודה שנותר לפרעון על פי חישובה, היינו סך של כ-145,000 ₪.

21.
באשר למבקשת 3, טוענת החייבת שהגוף העומד מאחורי מבקשת זו היא המבקשת 2. כל שמוצג כבסיס לחוב הנטען הן שלוש חשבוניות מסוף שנת 2010 וחשבונית מאמצע שנת 2011 שכלל אינן מוכרות למשיבה. קיים קושי רב לקבל את טענות המבקשת 3 שכן לא ניתן כלל לבדוק את טענותיה במסגרת כרטיס הנהלת החשבונות של המבקשת 3, ואילו בדיקה של הכרטיס עצמו מלמדת שהמשיבה דווקא הקפידה לשלם את חובה למבקשת 3. עוד נטען, כי כל חומר הנהלת החשבונות נתפס על ידי הכונס כאמור, ועל כן המשיבה אינה יכולה לבסס טענותיה. עוד טענה, כי החוב עומד על סך של 20,000 ₪ לכל היותר, ומכאן שהחוב בסכום נמוך ואינו מאפשר נקיטת הליכי פשיטת רגל.

22.
באשר למבקשת 4 נטען, כי מדובר בסכום חוב נמוך ביותר והמשיבה מכחישה שחתמה על ההמחאות נשוא החוב.

23.
לאור כל האמור, טוענת משיבה כי כלל לא הוכח קיומו של חוב כלפי המבקשות
2-4, ועל כן לא מתקיימות הוראות פקודת פשיטת הרגל על פיהן ניתן לפתוח בהליך פשיטת רגל כנגדה.

24.
בנוסף טוענת המשיבה, כי כלל לא הוכח שבכוונתה להבריח נכסים או להעדיף נושים, כפי שפורט לעיל.

25.
ביום 9.4.14 התקיים דיון ראשון בעניין הבקשה למתן צו כינוס נכסים כנגד החייבים. לדיון זה התייצבו החייבים בעצמם וכן כונס הנכסים הזמני, בא כוח הכנ"ר וכן הנושה מר יהודה אמיתי ובאת כוחו. לאחר שבית המשפט שמע את טענות הצדדים, נקבע שעל החייבים להגיש דוחות כספיים עד ליום 27.4.14 שעה 13:00, וכן להתייצב לחקירה במשרדו של הכנ"ר ביום 1.5.14. לאחר מכן נדחו מועדים אלה מספר פעמים לאור בקשת בא כוח החייבים.
26.
ביום 8.6.14 התקיים דיון נוסף בו התייצבו החייבים ובא כוחם, בא כוח הכנ"ר, בא כוח בנק לאומי, בא כוח הנושה מר יהודה אמיתי, הכונס הזמני וכן נושים נוספים. בדיון זה מסר הכונס הזמני נתונים נוספים שנאספו על ידו. בא כוח החייבים חזר למעשה על הטענות שהועלו בהתנגדות למתן צו הכינוס.

27.
בא כוח בנק לאומי, עו"ד בר הלל, הביא לידיעת בית המשפט שהבנק הוא נושה מובטח על שלושה נכסים, האחד של החייב עצמו, נכס נוסף של משפחת מצוי שאף הם התייצבו לדיון והם אחד הנושים של החייבים, ונכס שלישי השייך לאדם בשם רודיצקי. עו"ד בר הלל מסר כי הנכסים שועבדו לבנק לפני כשנתיים כנגד הלוואות שקיבל החייב, הלוואות שלא נפרעו עד כה. מדובר בהלוואות בסכומים נכבדים. עו"ד בר הלל הבהיר, כי הבנק אינו רואה עצמו צד להליך זה ובכל מקרה יבקש את מימוש הנכסים ללא קשר להליכי פשיטת הרגל.

28.
באת כוח הנושה אמיתי מסרה, כי נכון לחודש דצמבר 2013 ניתן

פסק דין
על סכום של 30 מיליון ₪, כאשר עד ליום 9.3.14 היה על המשיבים לפרוע 20 מיליון ₪ ולאחר מכן סכום נוסף של 2.6 מיליון ₪, ובכך היה מסתיים פרעון החוב כולו. החייבים לא פרעו את הסכומים האמורים, אלא ביקשו ארכה, אולם נענו בשלילה. עוד נטען על ידי בא כוח הנושה אמיתי, כי במסגרת הדיון שהתנהל בינו לבין החייבים עולה שמדובר בחייבים שאינם בוחלים בהברחת נכסים, בין היתר עלה כי בית המגורים בו מתגוררים המשיבים רשום על שם בן אחותו של המשיב, שהוא אדם חסר כל וכך גם מתנהלות תביעות נוספות בגין חובות שונים שלחלקם אחראיים גם המשיבים.

29.
באותו דיון נטען על ידי בא כוח הכנ"ר, שקיימת עילה למתן צו כינוס כנגד החייבים, וכי למעשה מדובר ב"מעשה קלאסי" של פשיטת רגל, זאת לאור הודאת המשיבים שאינם יכולים לפרוע את החוב, וכי ברור לכל שעד כה לא נפגעה זכותם הדיונית של המשיבים, זאת ביחס לצווים הזמניים שניתנו על ידי בית המשפט. בא כוח הכנ"ר סבר שיש מקום ליתן צו כינוס נכסים, וכי על החייבים להתייצב לחקירה אצל כונס הנכסים הזמני.

30.
כאמור, במהלך הדיון טענו המשיבים כי התכוונו לפרוע את החוב בסך של כ-30 מיליון ₪ לאמיתי על פי פסק הדין, וזאת באמצעות הלוואה מחברת די.סי.אס, חברה לפיתוח שירותים קהילתיים בע"מ (להלן: "החברה"). בעניין זה הגישו המשיבים מכתב החתום על ידי עו"ד ירון רבינוביץ', לפיו ניתן לקבל הלוואה זו מהחברה, אולם החברה התנתה את מתן ההלוואה במחיקת עיקולים שהטיל מר אמיתי על נכסים שונים. בהקשר זה מפנה הכונס הזמני לנוסח פסק הדין, ממנו עולה שאותם עיקולים יבוטלו רק לאחר תשלום הסך של 20 מיליון ₪, ולאחר מכן יוכלו המשיבים לעתור לבית המשפט בבקשה לצמצם עיקולים אלה. לפיכך טוען הכונס, התחייבות החברה אינה התחייבות לתשלום החוב על פי פסק הדין, וגם כאן מדובר בניסיון של המשיבים להוליך שולל את המבקשים ואת בית המשפט. לעניין זה טוענים המשיבים, כי מקובל לצמצם עיקולים או להסירם לצורך קבלת סכומים כה נכבדים מצד שלישי, ויתר על כן, ממכתבו של עו"ד רבינוביץ' עולה שהחברה מוכנה לכך שהעיקולים יהיו בתוקף ובמקביל תינתן ההלוואה האמורה. מכאן מבקשים החייבים מבית המשפט לקבוע, שהם כלל אינם מצויים בקשיים כלכליים והם מסוגלים לגייס סכומים נכבדים כדי לפרוע את חובותיהם.

31.
אינני סבור כי ניתן לקבל את טענת החייבים, שעלה בידם לשכנע את בית המשפט שביכולתם לגייס סכומי כסף נכבדים כדי לפרוע חובותיהם. החייבים לא הבהירו את מהות החברה המוכנה למסור להם כספים כביכול, מהם מקורותיה הכספיים וכיצד כספים אלה היו מועברים לרשותה. אינני מקבל את מכתבו של עו"ד רבינוביץ' כראיה לכך שהכספים היו מועברים, שכן כלל לא ברור מהי מהות החברה וכיצד יכול עו"ד רבינוביץ' להתחייב בשם החברה להעביר סכומים כה נכבדים. כדי לשכנע את בית המשפט, היה על החייבים להבהיר היטב מיהם העומדים מאחורי החברה האמורה, להמציא מאותם אנשים התחייבות ולהבהיר באופן חד משמעי שהכספים האמורים קיימים ברשות החברה, היכן מצויים הכספים, וכדומה.

32.
בהמשך עלה, כי כנגד החייבת קיימת תביעת חוב של מע"מ בירושלים, בסכום של כ-10 מיליון ₪ וזו הועברה לידי הכונס הזמני (ראה: בקשה 32). בשלב זה, מדובר בתביעת חוב משמעותית ויש להביאה בחשבון במסגרת השיקולים למתן צו כינוס נכסים כנגד החייבים.

33.
עוד יש להפנות לבקשות נוספות שהוגשו על ידי הכונס הזמני (בקשות 6 ו-7), המלמדות על כך שברשות החייבים נכסים נוספים בגינם ראוי למנות כונס נכסים, זאת כדי למנוע ניסיונות להברחתם.

34.
ראוי להדגיש כי מכלל העובדות עולה, שמדובר בחייבים שלהם מספר נושים שלהם חייבים המשיבים סכומים נכבדים. עוד עולה, כי ככל הנראה קיימים אינטרסים שונים בין אותם נושים שאינם מתיישבים זה עם זה. במצב דברים זה, כאשר מדובר בסכומי חוב נכבדים, יש צורך במינוי כונס נכסים שיבחן את מצבת החובות ויפעל למימוש הנכסים כדי שאלה יחולקו בין הנושים השונים, על פי הדין.

35.
מכלל העובדות שהובאו לעיל עולה חשש כבד להברחת נכסים ולניסיון להעדפת נושים, זאת בוודאי ביחס לטענת המשיבים עצמם כי הם מבקשים לפרוע את החוב כלפי מר אמיתי טרם יתבררו יתר חובותיהם וטרם ייערך האיזון הראוי על פי דין באשר לחלוקת נכסיהם בין כלל הנושים.

36.
לאור כל האמור, סבורני כי התקיימו הנסיבות הקבועות בפקודת פשיטת הרגל לקיומם של הליכי פשיטת רגל כנגד החייבים, שכן הוברר מעל לכל ספק כי למשיבים חובות נכבדים העולים על השיעורים הקבועים בפקודה. המשיבים ביצעו מעשים שונים המלמדים על כך שאינם ברי פרעון, על כך שהם מנסים להתחמק מפרעון חובותיהם כלפי כלל הנושים, ועל כך שהם מנסים לברור בין הנושים מבחינת פרעון חובותיהם.

37.
לאור האמור, ניתן בזה צו כינוס נכסים כנגד החייבים. אני ממנה את עו"ד איתן ארז
ככונס נכסים לנכסי החייבים. במסגרת זו יחתום עו"ד ארז על ערבות בסך של 50,000 ₪ בכל אחד מתיקי החייבים. בשלב זה, אני מעמיד את התשלום החודשי לכל אחד מהחייבים על סך של 1,000 ₪, שישולם החל מיום 1.9.14.

38.
נקבע לדיון בבקשה להכרזת החייבים כפושטי רגל ליום 1.2.16 בשעה 12:00. המזכירות תעדכן את היומן. הכנ"ר יגיש צו פורמאלי לחתימה.


ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ד, 11 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים
.

כרמי מוסק
, שופט








פשר בית משפט מחוזי 930-03/14 שלמה אריה פרידמן נ' ישראל קרויז, כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים, עו"ד איתן ארז (פורסם ב-ֽ 11/08/2014)