פסקי דין על אינס פרץ | פסקי דין על אירנה אילטוב | פסקי דין על רוברט אילטוב | פסקי דין על סיון בוארון ואח' |

2330/09 א     12/08/2012




א 2330/09 אינס פרץ נ' אירנה אילטוב, רוברט אילטוב, סיון בוארון ואח'








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 2330-09 פרץ ואח'
נ' אילטוב ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
חנה קיציס


התובעת

אינס פרץ


נגד


הנתבעים

1.אירנה אילטוב
2.רוברט אילטוב
3.סיון בוארון
4.יהודית בוארון
5.לילך נבון




פסק דין


הצדדים הינם שותפים במקרקעין הידועים כחלקה 48 בגוש 8267 בנתניה ( להלן: המקרקעין ו/או המגרש), כאשר מחצית המגרש שממזרח לגדר מצויה בשימוש ייחודי של התובעת ואילו המחצית המערבית בשימוש ייחודי של הנתבעים.

במחצית המגרש המצויה בשימוש התובעת ניצב בית מגורים וצמודה לו גינה. בשנת 2007 פעלו הנתבעים להריסת בית מגורים ישן שנבנה במחצית המגרש שלהם ובהמשך פעלו להקמת בניין מגורים בן שש קומות. התובעת הגישה תביעה בגין נזקים שנגרמו לה בעקבות פעולות בניה וההריסה, ואלו הנתבעים הגישו תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם
בשל
התנגדות התובעת לבקשת היתר הבניה שהוגשה על ידם, שהובילה, לטענתם, לעיכוב ניכר בעבודות הבניה.


רקע עובדתי

1.
ביום 27.1.06 רכשו הנתבעים ביחד עם אחרים את מחצית הזכויות במקרקעין, כאשר במועד זה היה בנוי בחלקתם בית מגורים בן 2 קומות ובו 3 דירות (הסכם המכר- נספח ב' לתצהיר הנתבעים).

2.
בחודש יולי 2006 החלו הנתבעים בהליכי רישוי להריסת הבניין (נספח ג' לתצהיר הנתבעים). ביום 27.12.07 ניתן לנתבעים היתר הריסה לבניין הישן (נספח ד' לתצהיר הנתבעים) בסמוך לקבלת ההיתר החלו הנתבעים בביצוע עבודות ההריסה.

3.
ביום 24.12.06
הגישו הנתבעים בקשה להיתר בניה לצורך הקמת בית משותף, התובעת התנגדה לבקשה זו. הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה דחתה את התנגדות התובעת ועל החלטה זו השיגה התובעת לוועדת הערר. בהחלטת וועדת הערר מיום 20/5/08 נקבע
על השהיית הוצאת היתר הבניה למשך 15 ימים על מנת לאפשר לתובעת לפנות לערכאות המוסמכות בעניין טענותיה הקנייניות.

4.
ביום 24.5.09 ניתן היתר בניה להקמת בית מגורים משותף בן 6 קומות בכפוף להשבת מצב חצרה של התובעת לקדמותו להנחת דעת הוועדה המקומית (סעיף ו' לנספח להיתר- נספח ז' לתצהיר הנתבעים). תנאי זה הובטח בהפקדת ערבות.(נספח ו' לתצהיר הנתבעים).

בסמוך לקבלת ההיתר, החלו הנתבעים בעבודות הבניה של הבניין החדש.

5.
ביום 26.03.09 הגישה התובעת בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני האוסר על הנתבעים לבצע עבודות בניה במגרש, עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית שהוגשה מטעמה. הבקשה נקבעה לדיון במעמד שני הצדדים ליום 21.5.09. על יסוד טיעוני הצדדים בדיון נעתר השופט חגי טרסי לבקשת התובעת ואסר על הנתבעים להיכנס לשטח המגרש שבחזקת התובעת, או לבצע בשטח זה עבודת בניה מכל סוג עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית (החלטה מיום 8.6.09 נספח ח' לתצהיר הנתבעים).

6.
התובעת הגישה לבית המשפט בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט בטענה כי על אף צו המניעה שניתן ביום 8.6.09 הקימו הנתבעים פיגום אשר חורג בשטחו לתוך רום החלל שמעל שטח חלקתה. הבקשה נידונה ביום 12.7.09 בפני
השופט טרסי , אשר קבע כי
בהקמת הפיגום
הפרו המשיבים את הוראות צו המניעה הזמני.

7.
הנתבעים עתרו
לצמצום צו המניעה הזמני באופן בו יוצב הפיגום התלוי ברום המקרקעין בחריגה של כ- 1/2 מטר לחלקת התובעת, נוכח בניית קיר הבניין החדש על קו הגבול שבין החלקות במגרש. בקשה זו נדחתה על ידי השופטת שניצר זאגא ביום 10.8.09. במסגרת ערעור שהוגש על החלטה זו, הורה
השופט אברהם יעקב ביום 1.11.09 על צמצום צו המניעה כך שתותר התקנת הפיגום לתקופה של 45 ימים (נספח ט' לתצהיר הנתבעים).

8.
בדיון שהתקיים ביום
3.1.10 בפני
השופטת הדס עובדיה,
הסכימה התובעת לאפשר לנתבעים להמשיך ולעשות שימוש בפיגומים הנדרשים לצורך עבודות הבניה. עוד הסכימו הצדדים כי ימונה שמאי מטעם בית המשפט אשר יקבע את "שווי השימוש בחצר המשיבה
מיום שהמבקשים נכנסו לחלקה שבחזקת המשיבה, הריסת המבנה ו/או ביצוע החפירה לצורך בנית היסודות על פי המוקדם ועד יום הפסקת השימוש היינו הסרת הפיגום וסילוקו" כן הוסמך השמאי לבדוק את הנזק שנגרם לנתבעים כתוצאה מעיכוב הבניה בעקבות פעולות התובעת.

טענות הצדדים

9.
לטענת התובעת, במסגרת עבודות ההריסה פלשו הנתבעים לשטח המגרש שבחזקתה, שברו את הגדר המפרידה בין שטחה לשטחם, עקרו את עצי הפרי וצמחי הנוי שהיו בגינתה והרסו את המדשאה, תאורת הגינה והמשטח המרוצף מחוץ לבית. כמו כן, לטענתה, במהלך העבודות נפל עמוד תומך על גג ביתה וגרם לכך שרעפי הבית נשברו, הגגון הפנימי של הבית קרס וכתוצאה מכך נגרמו לבית נזקי רטיבות כבדים.

10.
עוד הוסיפה התובעת כי הנתבעים השתלטו על חצרה והשתמשו בה כמקום התארגנות לצורך בניית הבניין על שטחם; ביצעו חפירות ויצקו משטח בטון שחדר לחצר, הציבו קרשים גדולי מימדים והשליכו את פסולת הבניה בחצרה.

11.
על יסוד טענות אלו
מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בתיקון הנזקים שנגרמו למבני
התובעת וחצרה בסך 256,523 ₪ כמפורט בחוות דעתו של המהנדס מטעמה, אינג' מרדכי
אדלר. בנוסף עותרת התובעת לפיצוי בסך 200,000 ₪
בגין עוגמת הנפש שנגרמה
לה.

12.
התובעת טוענת כי הפעולות המתוארות לעיל מנעו ממנה להשתמש בביתה למגורים ואף להשכיר את המבנים במשך תקופה ארוכה. בנוסף היא מלינה על כך שהנתבעים יוצרים מטרד חמור בחלקתה תוך שינוי המצב הקיים.

על יסוד טענות אלו מבקשת התובעת בתצהירה ובסיכומיה
לחייב את הנתבעים בדמי


השכירות שנשללו ממנה מהתקופה בה החלו הנתבעים בעבודת ההריסה ועד למועד חזרתה

לביתה בסך 260,700 ש"ח .

13.
בנוסף טוענת התובעת טענת עשיית עושר ולא במשפט. לפיה, הנתבעים חסכו את עלויות הקמת הקיר הגובל בכך שהשתמשו בשיטה קונבנציונאלית שעלותה נמוכה ביחס לשיטת ברנוביץ' אשר הייתה מונעת חדירה לשטחה של התובעת. לגישתה, הפרש העלויות הנ"ל מהווה את שווי השימוש הנעשה על ידי הנתבעים בחצרה.

על יסוד טענה זו מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בשווי שימוש בחצר התובעת בסך 556,500 ₪ כמפורט בחוות דעת המהנדס מטעמה.

14.
כמו כן, מבקשת התובעת בסיכומיה לחייב את הנתבעים בדמי שימוש בסך 893 ₪ לחודש אחד כפי שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם בית המשפט, מר אילן ברעם. לטענתה, תקופת השימוש

בחצרה הינה מיום 22.11.07 ועד ליום פסק הדין ומשכך תביעתה לדמי שימוש בסך 75,012 ₪.

(סעיף 14 לסיכומי התובעת).

15.
הנתבעים מכחישים את מרבית טענות התובעת ואת הסכום הנתבע על ידה.
לטענתם, עבודות הבניה החלו בשנת 2009 וזאת מבלי לפלוש לחלקתה של התובעת ומבלי להרוס דבר במקרקעי התובעת. לגישתם, כל כניסה לכאורה לחלקתה נעשתה לאחר קבלת הסכמתה מראש וברשות שניתנה על ידה לקבלן
העבודה.

16.
הנתבעים מודים
כי קבלן ההריסות גרם נזק מינימאלי, כהגדרתם, לגג חיצוני של התובעת אך
לגרסתם הוא תיקן את הנזק באופן מידי. הנתבעים מכחישים גרימת נזקים לרעפים במבנה התובעת כתוצאה מהבניה. לטענתם, הפגיעות הנטענות בגג בית המגורים של התובעת, נמצאו מצפון למבנה החדש ומשכך אין כל קשר, לדבריהם, לפגיעה הנטענת בתקרה לבין שבר הרעפים.
עוד הם מוסיפים כי נוכח מיקום שברי הרעפים הנטענים ומיקומו של הבניין, לא סביר כי הפגיעה אירעה בעת בנייתו של הבניין.

17.
הנתבעים טוענים כי עבודות הבניה החלו עם מתן היתרי ההריסה והבניה וחרף עיכובים שגרמה התובעת בהגשת התנגדויות ועררים לוועדות התכנון השונות ומבלי למנוע מהתובעת שימוש סביר בחלק המגרש שלה.

18.
לטענת הנתבעים התובעת איננה מתגוררת בבית ואף לא התגוררה בו בתקופה שקדמה להריסת ולבניית הבניין נשוא התובענה. הנתבעים משיגים על תיאורי התובעת בדבר מדשאה מטופחת בחצר ביתה המוקפת עצי פרי ונוי. לעמדתם, מדובר בחצר מוזנחת, ללא מדשאה מטופחת, ללא פרחי נוי או עצי פרי, ללא משטח מרוצף או תאורת גינה. כמו כן, בתצהירו של מר שאול בוארון, בעלה של הנתבעת 5, שפעל בתקופה הרלוונטית כנציג הנתבעים בפרויקט הבניה הוא טוען כי
הגדר הנזכרת בסעיף 7 לתצהיר התובעת מצויה בחלק השני של החלקה ואינה סמוכה לחלקם של הנתבעים במגרש. (סעיף 53 לתצהיר בוארון).

19.
בנוסף טוענים הנתבעים כי במקביל להריסת המבנה , התובעת שיפצה את ביתה, ללא היתר בנייה, והשליכה את פסולת השיפוץ בחצרה. לטענתם, ככל שהונחה פסולת בניין בחצרה של התובעת, הדבר נעשה לאחר קבלת רשותה. מכל מקום, לדבריהם , הדבר לא עלה כדי מטרד והקבלן המבצע פינה את פסולת הבניין.

20.
לטענת הנתבעים, הצבתם של מספר קרשים בחצרה של התובעת אינו מהווה מטרד ו/או שימוש בלתי סביר בחצרה שיש בכוחו לזכות את התובעת בסעדים הנתבעים על ידה. לדבריהם, מעת שהתובעת התריעה על הנחת חפצי בנייה בחצרה, חומרי הבנייה נוקו מידית מחלק מגרשה. זאת ועוד, טוענים הנתבעים כי בעת בניית בניינים בעיר יש לכך השלכה על הסביבה במיוחד כאשר מדובר בחלקה אחת עם מבנים צמודים. בנוסף, לטענת הנתבעים לא נעשה שימוש בכלים כבדים והציוד שנדרש לצורך ההריסה לא הוכנס למגרש מתחום גדרות ההפרדה.

21.
הנתבעים טוענים כי התובעת נקטה באלימות ובכוחניות לרבות הטרדות, גידופים ואיומים כנגד הנתבעים, עובדי הבניין וספקי העבודה.

22.
הנתבעים מכחישים את הנזקים הנטענים וטוענים כי הסכומים הנטענים מופרכים ומוערכים לכל היותר בסך 19,140 ₪ כאמור בחוות הדעת מטעמם.

23.
בנוסף, טוענים הנתבעים כי על התובעת חל עיקרון הקטנת הנזק אולם היא סירבה להצעותיהם להשכיר להם את בית מגוריה שלא למטרת מגורים לכל תקופת הבניה, בדמי שכירות הגבוהים מהממוצע בסביבת המקרקעין נשוא התובענה וכן להצעתם לתקן את כל הדרוש תיקון.

דיון

הנזקים לגינה ולחצר

24.
התובעת טוענת כי הנתבעים פלשו לחצרה כאשר הרסו את המבנה הישן ובמסגרת עבודה זו "ניתצו הנתבעים את הגדרות שתחמו את חלקתי מדרום ממזרח וממערב, וזאת על מנת לאפשר מעבר נוח לכלים הכבדים אשר היו דרושים לעבודות אלו." עוד לטענתה, עקרו הנתבעים את עצי הפרי, צמחי הנוי והמדשאה, וכן הרסו את תאורת הגינה. עוד נטען על ידה כי במהלך ביצוע העבודות, נפל עמוד תומך של הבניין על גג הבית וגרם נזקים כבדים; רעפים נשברו הגגון הפנימי של הבית קרס ונגרמו לה נזקי רטיבות (סעיף 7 לתצהירה).
25.
התובעת מוסיפה וטוענת כי , כאשר החלו עבודות הבניה הנתבעים " פלשו לחלקתי בשנית, השתלטו על חצרי והפכו אותה לעמדת הכנה לעבודות הבניה, ביצעו חפירות בתוך חלקתי ויצקו משטח בטון שחודר לחצרי, הציבו קרשים גדולי ממדים בחצרי ועשו בחצרי כבשלהם..." (סעיף 13 לתצהירה).

26.
מר בוארון
מטעם הנתבעים שולל את טענות הנתבעת; לטענתו עוד לפני פעולות ההריסה שררה הזנחה בחצר הנתבעת ולא היו בה מדשאה, עצי פרי ומשטח מרוצף. עוד לטענתו לא השתמשו הנתבעים או מי מטעמם בכלים כבדים, והציוד הנדרש להריסה לא הובא למקום מחצר התובעת. עוד הוא טוען כי הגדר שנהרסה אינה גובלת במגרש הנתבעים. מר בוארון
מוסיף וטוען כי הנתבעים לא השליכו פסולת לחצר התובעת ולא פגעו בגדרות (סעיפים 52-56 לתצהירו).
לדבריו, אגב הבנייה הונחו מספר קרשים בחלק המגרש של התובעת, בהסכמתה, ומשהלינה התובעת על הימצאותם פינו הנתבעים את כל חומרי הבנייה באופן מידי.
עוד לטענתו, הפסולת שצולמה בחצרה של התובעת הינה תוצר עבודות שיפוצים שביצעה
התובעת בביתה ואיננה קשורה לעבודות הבניה שביצעו הנתבעים (סעיפים 46 ,47).
עוד הבהיר מר בוארון בתצהירו כי הוא הציע לתובעת לשכור את ביתה למהלך תקופת הבניה, משנוכח כי היא אינה מתגוררת במבנה, אך היא סירבה להצעתו (סעיפים 8, 32). כמו כן הוא מציין כי הציע לממן לתובעת בניית גינה חדשה בחצר ביתה עם סיום עבודות הבניה, אך גם להצעה זו סירבה התובעת (סעיף 36).

27.
עדותה של התובעת הותירה רושם מהימן והיא שכנעה אותי בטענותיה ; מהתמונות שצורפו לבקשת צו המניעה (נ/1-נ/3) נראים בברור, שאריות הגינה שנותרו לאחר פעולת ההריסה ונראה בברור כי היו במקום עצים פרחי נוי, מדשאה ומשטח מרוצף. האמנתי ללא כל סייג לעדות התובעת לפיה, השטח הצמוד למגרש הנתבעים ועד לשאריות המדשאה הנראות בנ/3, היה בעבר גן פורח, עם מערכת השקייה ותאורה . גן התובעת נגדע בשל פעולות ההריסה. אני מאמינה לתובעת כי לצורך פעולת ההריסה, השתמשו הנתבעים בכלים כבדים אשר עברו דרך חצר התובעת, ומאידך עדותו של מר עמירה מטעם הנתבעים לפיה הכלי נכנס מחזית מגרש הנתבעים לא שיכנעה אותי, בפרט כאשר מר עמירה , על פי
עדותו,
לא פיקח על פעולות נהג הבאגר לאורך כל היום.
העובדה כי מר בוארון הציע לתובעת לתקן את הנזק שנגרם לגינה (סעיף 36 לתצהירו) תומך בגרסת התובעת כך גם העובדה שבעת הוצאת היתר הבניה נקבע כתנאי כי יש להשיב את חצר העוררת לקדמותה.
התובעת טוענת כי הנתבעים הרסו את הגדרות שתחמו את החלקה מדרום ממזרח וממערב.
הגדר ממערב שתחמה בין
מגרש התובעת למגרש הנתבעים אכן נהרסה ובמקומה נבנה קיר הבניין שהוקם בחלק הנתבעים. הגדר ממזרח הינה הגדר הגובלת בין מגרש התובעת לבין מגרש אחר. בתמונה נ/2 ניכר בברור כי גם גדר זו נהרסה. גרסה זו של התובעת מופיעה אף בערר שהוגש על ידה לוועדת הערר.
התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי הנתבעים הרסו גדר זו ונתתי אמון מלא בגרסתה. האמנתי אף לעדותה לעניין הריסת הגדר הדרומית.

28.
לפיכך, אני מקבלת את טענות התובעת באשר לנזקים שנגרמו לחצר ולגינה ובאשר לגדר המזרחית, והדרומית.
עוד עולה מעדותה של התובעת ומהתמונות שהציגה כי במסגרת עבודת ההריסה והבניה הושלכה לחצר התובעת פסולת בניין.

הנזקים לגג הבית ופנים הבית
29.
התובעת טוענת כי במהלך ביצוע עבודות הבניה וכתוצאה מהן, גרמו הנתבעים לנזקים לגג הבית ופנים הבית .

30.
בסעיפים 7 ו- 16 לתצהירה מעידה התובעת כי במהלך עבודות ההכנה והבניה נפל עמוד תומך של הבניין על גג ביתה וגרם לה נזקים כבדים. לדבריה, רעפי הבית נשברו, הגגון הפנימי של הבית קרס וכתוצאה מכך נגרמו לביתה נזקי רטיבות כבדים. בנוסף, לגרסתה, התקנת הפיגום על ידי הנתבעים הובילה לנפילת חומרי בניה שגרמו לשבירת רעפי ביתה בשנית וכתוצאה מכך חדרו מי גשם ונוצרה רטיבות בקירות, ולקריעת כבל ההזנה שסיפק חשמל לביתה ובשל כך לא סופק חשמל באופן סדיר.
עוד טוענת התובעת כי
שיש המטבח ניזוק בצורה קשה כתוצאה מנפילת יציקות הבטון.

31.
כתימוכין צירפה התובעת לתצהירה אסמכתא לאישור ביצוע החלפת הרעפים והפחים בגג וארגז הרוח ואסמכתא לתיקון תקרת הגבס, בחודש מרץ 2009, בסך של 5,100 ₪.

32.
בסיכומיהם מבקשים הנתבעים לאבחן בין טענותיה של התובעת בדבר
"אירועי הנפילה" משטחם. לפיהם, התובעת מתייחסת לשני אירועים נפרדים; האחד, בסוף 2007 בעת הריסת המבנה הישן והשני, בסמוך לדצמבר 2012. לטענת הנתבעים האירוע השני נוצר מאוחר להגשת כתב התביעה המתוקן ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה.

33.
התובעת העידה על אירועי הנפילה בחקירתה הנגדית :
פעמיים הרסתם לי. פעם הרסתם את המבנה
ויש לי תמונות ובפעם השנייה שהתחלתם
לבנות שמתם את הפיגום אז עוד יותר, עד היום יש מה לשפץ, החצר הרוסה לגמרי וגם חלק
מהגג."
( עמ' 59, שורות 22-24). בהמשך חקירתה ציינה כי אינה זוכרת תאריכים מדויקים אך אישרה את הנחת ב"כ הנתבעים כי הנפילה השנייה ארעה בסמוך
לדצמבר 2012 (עמ' 62, שורות 28-31).

34.
אירוע הנפילה הראשון היה בשנת 2007 בסמוך להריסת המבנה.
באשר לאירוע הנפילה השני, על אף שהשתכנעתי בעצם קיומו, לא ניתנה גרסה מדויקת באשר לתאריך בו הוא ארע, מחד העידה התובעת כי הדבר אירע בסמוך להצבת הפיגום (יוני 2009) ומאידך ציינה כי יתכן והדבר היה בסמוך לדצמבר 2012. על כן לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי האם ארעה
בשנת 2009 או בשנת 2012.

35.
באם הנפילה השנייה
ארעה בשנת 2009 הרי אין מדובר בהרחבת חזית שכן נזק זה התגבש לפני
הגשת כתב התביעה המתוקן. גם אם ארעה הנפילה לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן אין מדובר לטעמי בהרחבת חזית.
ברע"א (עליון) 2874/08 עיריית הרצליה נגד אברהם יצחק בע"מ, נקבע
כי:

"...הכלל הוא, כפי שציין בית משפט זה מפי השופטת חיות בע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נח(2) 145, 151: "שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו במפורש או מכללא" (ראו גם האסמכתאות דשם). הגבול בין יריעת מחלוקת מפורטת יותר או פחות הוא גמיש, כמובן; וכל עוד באותה יריעת מחלוקת עצמה עסקינן, באותו סכום נתבע ובאותם יסודות של סיפור המעשה, ניתן לנתבע להתמודד עם פירוט פלוני או אלמוני, גם בעדויות עצמן או בתצהירי העדויות, תוך שבית המשפט עושה מלאכתו לשמור על הגינות כלפי כולי עלמא. כדברי המלומד קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, מה' 15 תשס"ז-2007, כרך א' 526: "כאשר הטענות והעדויות שהיו בפני
בית המשפט לא חרגו מהנטען במפורש, וכל שנטען נועד אך ורק לאמת את העילה שנטענה במפורש, הרי עצם הזכרתן של עובדות נוספות כלשהן – אין בהן כדי ליצור 'שינוי חזית'" (ראו גם האסמכתאות דשם). וכבר ציין הנשיא שמגר בע"א 311/83 פינקלשטיין נ' פלבסקי, פ"ד לט(1) 496, 503:


"בית המשפט צריך להכריע בשאלה שהיא באמת במחלוקת בין בעלי הדין, אך לפעמים הוא
מנוע מעשות כן, מאחר שהנושא האמור אינו מוצג לפניו בכתבי הטענות ואינו מועלה גם תוך
כדי הדיון, אולם אם בעלי הדין פורשים לפני בית המשפט, למעשה, את המחלוקת
האמיתית שהתעוררה לפניהם, כפי שאכן אירע כאן, אין לראות את כתבי הטענות
המקוריים כמעין סד, הכובל את בית המשפט והמונע פנייתו של בית המשפט אל החומר
והטיעונים, אשר הובאו בפני
ו במסגרת ההליכים".

36.
כתב התביעה עוסק בנזקים שנגרמו
לביתה של התובעת כתוצאה מפעולות הבניה של הנתבעים הוספת האירוע השני כחלק מאותם הנזקים שאירעו לבית אינה עולה
לטעמי כדי
"שינוי חזית" או "הרחבת חזית"
מובהקת
ועל כן
יש מקום לדון
בטענה לגופה.

37.
הנתבעים כאמור מאשרים
בכתב ההגנה כי
במהלך הריסת המבנה ניזוק גג הרעפים של התובעת כתוצאה מאבן שנפלה בשגגה. תימוכין לכך ניתן למצוא גם בתצהירו של קבלן ההריסה מטעם הנתבעים, מר ניסים עמירה, שאישר בהודעתו מחודש מרץ 2008 כי במהלך עבודתו נפגע גג הרעפים של בית התובעת : "כל פעולה שבוצעה במהלך עבודתי ובמסגרת הריסת המבנה, כולל פגיעה בגג הרעפים של המבנה הסמוך, הינם באחריותי ואני מתחייב לבצע כל תיקון שיתבקש (כפי שכבר אמרתי לשכנה) ולטפל בעניין באופן מלא ולשאת בכל תשלום שיתבקש בעקבות העבודה שביצעתי במקום" (נספח ה' לתצהיר התובעים).

38.
בתצהירו מציין הקבלן עמירה כי במהלך העבודות נגרם נזק קל לגג הפרגולה שבחזית בית התובעת שהסתכם בהחלפת מספר רעפים שנשברו ובקרש שניתק ממקומו, תוך הדגשה כי מדובר בגג הפרגולה ולא בגג הבית (סעיף 4). עוד הוא מציין כי כל הנזקים שנגרמו תוקנו על ידי גגן מוסמך שהובא על ידו, לאחר שקיבל את אישור הדייר שהתגורר באותה העת בבית התובעת (סעיף 5). בהמשך תצהירו מבהיר הקבלן עמירה כי "כל הנזק שנגרם היה נזק חיצוני וקל , ועם סיום העבודות, הושב המצב לקדמותו והמצב המתואר בתמונה שצורפה לכתב התביעה, אינו משקף את המצב לאחר התיקון" (סעיף 6).

במהלך חקירתו נשאל הקבלן עמירה בדבר מקום הפגיעה והבהיר שכאשר כתב בתצהיר
פרגולה, התכוון לקונסטרוקציית עץ מתחת לרעפים. כמו כן, לשאלת בית המשפט האם ביקש
להיכנס פנימה לראות בתוך הבית , השיב בשלילה. (פרוטוקול מיום 15/12/13, עמ' 76-78 ).

39.
מנגד שוללת התובעת את הטענה כי הנזק תוקן על ידי מר עמירה וכאשר נשאלה על כך בחקירתה הנגדית השיבה :
" לא נכון, באו ואמרו לו אתה לא תמשיך לעבוד אם אתה לא תסדר לה את הגג ואז השוטר
עמד ואמר מה עשיתם לבית של האישה הזאת ואמר השוטר אני לא זז מפה עד שאתה
מתקן. ואז הוא החל לתקן וברגע שהם סיימו לבצע את העבודה שלהם הם הלכו לא סיימו
את
העבודה ואני הבאתי מישהו מטעמי לתקן את הגג
." (עמוד 61, שורות 5-12).

40.
בעניין זה האמנתי לעדות התובעת כאשר זו נתמכה בתמונות שצורפו לתצהירה ובאישור על תיקון הגג ממרץ 2009. אני מעדיפה את עדות התובעת על פני עדותו של מר עמירה אשר לא נתמכה באישור כלשהוא ואף אותו אדם אליו פנה לביצוע התיקון כלל לא זומן להעיד.

41.
אני מאמינה גם לטענת הנתבעת כי כתוצאה מהנפילה הראשונה נפגעה גם תקרת הגבס; מומחה הנתבעים ביקר בדירה וחזה בפגיעה זו אך ציין כי אין קשר בין פגיעה זו לפגיעה בגג הרעפים. אני מאמינה לטענת הנתבעת כי נזק זה נגרם כתוצאה מאירוע הנפילה. יחד עם זאת לא השתכנעתי כי נדרש להחליף את כל התקרה בכל הבית.

42.
אני מקבלת את טענת התובעת לפיה באירוע הנפילה השני נפלו חומרי בניה מהפיגום וכך נגרם שוב נזק לרעפים ולארגז הרוח.


חוות דעת הנדסית מטעם הצדדים לעניין היקף הנזק לגינה ולבית

חוות הדעת מטעם התובעת

43.
לכתב התביעה המתוקן, צורפה חוות דעת הנדסית מיום 14.7.11
ערוכה
על ידי המהנדס מרדכי אדלר. מחוות הדעת עולה כי המהנדס אדלר ביקר במקרקעין ביום 10.4.11.

44.
המהנדס אדלר קובע כי , קבלן הבנייה של הנתבעים פלש והשתמש בחצר הבית לצרכיו תוך שהוא גורם
להריסת רצפת טרצו שנבנתה בחצר, מערכת החשמל ומערכת האינסטלציה, הגדר והשער וכן
לנטישת שוכרי הדירות. בנוסף מציין המהנדס אדלר כי חומרי בנייה שנפלו על גג הרעפים של
המבנה הרסו את הקונסטרוקציה וכתוצאה מכך חדרו מים לבית שפגמו בתכולה ובבית עצמו
ונגרם נזק גם ליחידה הנפרדת עקב שבירת גג האסבסט. על סמך ממצאים אלו אמד המומחה את עלויות התיקון של הנזקים בסך כולל של
256,523 ש"ח כולל מע"מ .

45.
המהנדס אדלר לא התייצב לדיון ההוכחות. הנתבעים טוענים כי יש לפסול את חוות הדעת; לטענתם חוות הדעת של מר אדלר לא הוגשה על-ידי התובעת במסגרת תצהירי התובעת ולפיכך נמנעה זכותם לחקור את מר אדלר .
לטענת התובעת המומחה לא התייצב לחקירה לאור מחדל הנתבעים אשר לא ביקשו את זימונו ועל כן יש לדחות את טענות הנתבעים וליתן לחוות דעת המומחה מטעמה את משקלה הראוי.

46.
תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת כי "ביקש מי מבעלי הדין לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, יודיע על כך לבית המשפט ולשאר הצדדים שלושה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לשמיעת ראיות או בתוך שבעה ימים מקבלת חוות הדעת, לפי המאוחר." בעניינינו ב"כ הנתבעים לא ביקש את זימון מומחה התובעת לחקירה, על כן יש לדחות את טענתו, ויש לקבוע כי חוות דעת מומחה התובעת הינה חלק מן הראיות .

חוות הדעת מטעם הנתבעים

47.
ביום 18.6.12
הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים שנערכה על ידי המהנדס ושמאי המקרקעין יעקב כהן. המומחה ביקר במקרקעין ביום 13.6.12 ובביקורו נצפו מספר רעפים שבורים בגג המבנה. עוד מתאר המומחה כי החצר מוזנחת והצמחייה גדלה פרא. על פי ממצאיו העריך המהנדס כהן את אומדן העלויות והמחירים לתיקון הנזקים שנעשו בנכס בסך
19,140 ש"ח כולל מע"מ.

48.
בחוות דעתו התייחס המהנדס כהן לחוות דעתו של המהנדס אדלר לעניין אומדן עלויות ומחירים לנזקים שנעשו בנכס ולשיטתו עלות התיקונים הינה 19,140 ₪ בלבד.

49.
להלן ידונו טענות הצדדים לעניין שיעור הנזק:

שיקום שער כניסה
על פי חוות דעתו של המהנדס אדלר עלות תיקון שיקום שער הכניסה הינה 5,000 ש"ח לעומתו טוען המהנדס כהן
כי לשיטתו עלות התיקון בגין רכיב זה הינה 4,000 ש"ח.
בענייננו, עולה משתי חוות הדעת כי נגרם נזק, על כן אני קובעת פיצוי בגין רכיב זה בסך 4,000 ש"ח.

ניקוי החצר
המהנדס אדלר קובע כי עלות ניקוי החצר הינה 5,000 ש"ח. המהנדס כהן התייחס לכך בחוות דעתו וקבע כי החצר כמעט נקייה מפסולת בנייה ולא מתוחזקת. לדידו, עלות ניקוי החצר לפי שני פועלים ועגלה הינה 2,500 ש"ח.
התובעת צירפה לכתב תביעתה המתוקן קבלה מיום 4.1.13 עבור עבודת בובקט לניקיון החצר בסך 500 ₪ וכן קבלה מיום 4.2.13 עבור מכולה בסך 1,000 ₪.
לאור האמור, אני
קובעת פיצוי בגין רכיב זה בסך 2,500 ש"ח.



שיקום הרצפה בחצר כולל פינוי
על פי חוות דעתו של המהנדס אדלר עלות שיקום הרצפה בחצר כולל פינוי הינה 15,000 ש"ח. בהתייחסותו של המהנדס כהן למושא נזק זה הוא מציין כי הריצוף ישן ללא בסיס והונח על הקרקע ללא יציקה. לפיכך, הוא קובע כי מחיר היסוד הינו 100 ש"ח למ"ר לשטח של 50 מ"ר וסה"כ עלות התיקון 5,000 ש"ח.
כעולה מחוות דעת מומחי הצדדים אין חולק כי נגרם נזק לרצפת החצר. מאחר ויש צורך לפרק את הריצוף הישן ולהתקין חדש תחתיו, אני מאמצת את קביעת המהנדס אדלר ועל הנתבעים לשלם סך של 15,000 ₪.

שיקום מערכת חשמל בחצר
על פי חוות הדעת של המהנדס אדלר עלות שיקום מערכת החשמל בחצר הינה 3,000 ש"ח. לעומתו, המהנדס כהן שולל פיצוי בנימוק כי לא הוצגה בפני
ו המערכת שנהרסה.
כאמור האמנתי לעדות התובעת כי בחצר הותקנה מערכת תאורה ועל כן על הנתבעים לשלם סך של 3,000 ₪.

אספקת והתקנת שלושה עמודי תאורה
המהנדס אדלר אמד את האספקה וההתקנה של שלושה עמודי תאורה בחצר כולל צנרת בעלות של 4,500 ₪. לעומתו שלל המהנדס כהן נזק זה בנימוק כי לא הוצג בפני
ו מיקומם של העמודים שנהרסו ואף לא נמצאו אותם עמודים.
אין חובה על הנתבעת לשמור בחצרה שנים כה רבות את העמודים שנפגעו, ואני מאמינה לעדותה לפיה עמודים אלו היו קיימים טרם לפעולות הנתבעים.
על הנתבעים
לשלם לתובעת סך של
4,500 ₪.

שיקום צנרת המים
בחוות דעתו קובע המהנדס אדלר כי עלות שיקום צנרת המים שנהרסה הינה 5,000 ש"ח לעומתו המהנדס כהן קבע כי לא הוצגה צנרת שנפגעה .
התובעת צירפה קבלות לפיהן היא תיקנה את הצנרת השבורה בחצר הקדמית: האחת מיום 25.2.13 בסך 500 ₪ והשנייה מיום 18.2.13 בסך 1,500 ₪.
על הנתבעים לשלם לתובעת על פי הקבלות שהוצגו סך של
2,000 ₪.

הקמת גדרות
בחוות דעתו קובע המהנדס אדלר כי עלות הקמת הגדר שנהרסה הינה 10,500 ש"ח, המהנדס כהן מתייחס לחוות דעת זו וקובע כי הגדר נמצאת בצד המזרחי ולטענת הקבלן הוא לא ביצע שם עבודות ולא הרס את הגדר המזרחית.
כאמור האמנתי לטענת התובעת כי גם גדר זו נהרסה במסגרת פעולות ההריסה.
התובעת הציגה את ההסכם בינה לבין השכן והקבלן המבצע לפיו עלות הקמת הגדר 17,000.עוד צירפה קבלה על תשלום ששולם על ידה לקבלן המבצע בסך 6,000 ₪.
על הנתבעים לשאת במחצית מסכום התיקון, סך של 8,500 ₪.
התובעת אף הציגה קבלה לעניין שיקום הגדר הדרומית (עבודת מסגרות של 4 עמודים ממפעלי גדנסקי) על הנתבעים להשיב לתובעת גם
הוצאות אלו סך של 1,170 ש"ח .

בחוות דעתו מתייחס המהנדס אדלר להריסת גדר בין המגרשים ובניית גדר חדשה בעלות של
7,000 ₪. בין המגרשים מצוי היום קיר הבניין החדש המתנשא לגובה שש קומות האמור לשמש קיר משותף ביום בו התובעת תחליט להקים בנין דומה בחלקה שלה. בנסיבות אלו הקמת הגדר בין המגרשים מתייתרת, ויש לדחות את עתירת התובעת לפיצוי בגין גדר זו.

שיקום גג הרעפים הכולל שיקום קונסטרוקציית העץ החלפת הרעפים ותיקון תקרת גבס

על פי חוות דעתו של המהנדס אדלר עלות החלפת הרעפים בכל המבנה הינה 12,678 ש"ח.
לעומתו, המהנדס כהן שלל פיצוי בנימוק כי הקבלן המבצע מטעם הנתבעים
ביצע תיקונים בגג הרעפים.
על פי חוות הדעת של המהנדס אדלר עלות שיקום קונסטרוקציית עץ גג הינה 5,000 ש"ח. לעומתו טוען המהנדס כהן כי לא הוצגה קונסטרוקציה שנהרסה.
המהנדס אדלר קבע בחוות דעתו כי עלות שיקום עץ הגג (בנוסף לקונסטרוקציה) הינה 3,000 ₪ ובנוסף לעומתו המהנדס כהן התייחס לכך שלא הוצג לו מיקום מושא הנזק.
על פי חוות דעתו של המהנדס אדלר עלות סילוק תקרת הגבס ובניית תקרה חדשה הינה 25,760 ₪. המהנדס כהן שלל נזק זה
כאמור לא האמנתי לעדותו של מר עמירה כי הוא תיקן את הנזק שגרם.
מאידך מהתמונות שהציגה התובעת ברור כי מדובר בנזק נקודתי הדורש החלפת מספר רעפים
בלבד. עוד עולה מהתמונות שהוצגו כי אכן נפגע חלק מהגג וחלק
מארגז הרוח.
הנתבעים אחראים לנזקים שנגרמו לגג כתוצאה משני אירועי הנפילה.

התובעת צירפה אסמכתא מתאריך
3.2009 בדבר תיקון תקרה מגבס, תיקון ארגז רוח, החלפת רעפים והחלפת פחים בסך 5,100 ₪,
ואסמכתא נוספת מיום 11.12.12 עבור תיקון ארגז רוח והחלפת

רעפים שבורים בסך 2,000 ₪.

הנתבעים לפצות את התובעת עבור הוצאותיה בסך 7,100 ₪.



צביעת הבית
המהנדס
אדלר קובע כי בעקבות חדירת מי גשם ופסולת דרך הגגות שנפרצו יש לצבוע את כל הבית בעלות של 5,000 ₪. המהנדס כהן סבור כי רוב הבית צבוע בצורה טובה למעט באזורים הסמוכים להחלפת תקרת הגבס. לגישתו, ככל שהיו מתקנים מיד את הרעפים הפגיעה הייתה פחותה ולכן אמד את התיקון בסך 2,000 ₪ .
לעניין זה אני סבורה כי הנזקים שנגרמו לבית עקב חדירת מי הגשמים והפסולת
הינם נקודתיים לאזור המפגע ואין בהם כדי לחייב את הנתבעים בצביעת כל הבית. מקובלת עליי חוות דעתו
של המהנדס כהן ,אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים בתשלום הסך של
2,000 ₪.

שיקום ארונות מטבח
המהנדס אדלר סבר כי יש לשקם את ארונות המטבח כולל השיש בעלות של 15,000 ₪. לעומתו, מצא המהנדס כהן כי המטבחים חדשים ועל כן שלל את הנזק.
בסעיף 16 לתצהירה טוענת התובעת כי שיש המטבח ניזוק בצורה קשה בעקבות נפילת יציקת הבטון עליו לאחר אירוע הנפילה השני.
התובעת לא הבהירה בעדותה מדוע היה מקום להחליף גם את ארונות המטבח, בנוסף לשיש. על כן יש לפצות את התובעת בעלות השייש בלבד, סך של 5,000 ₪.

שיקום מערכת אינסטלציה בבית
המהנדס אדלר קבע בממצאיו כי
עלות שיקום מערכת האינסטלציה בבית הינה 10,000 ₪. לעומתו המהנדס כהן לא מצא בסיורו כל פגיעה במערכת. התובעת לא הבהירה בעדותה מדוע
נפגעה מערכת האינסטלציה הפנימית בעקבות פעולות הנתבעים, ולא הרימה את נטל ההוכחה כנדרש לעניין רכיב זה.

שיקום רצפת הבית
המהנדס אדלר קובע כי יש להחליף את הריצוף בבית היות ואין אריחים רזרביים ואמד את עלות התיקון בסך 33,600 ₪. לעומתו לא מצא
המהנדס כהן פגיעה באריחים התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כנדרש לעניין רכיב זה ולא הוצגה עדות לפגיעה האמורה.

גג אסבסט
המהנדס אדלר קובע כי יש להחליף את גג האסבסט בגג פיברגלס היות ונהרס חלק מגג האסבסט ביחידה הנפרדת ואומד את עלות התיקון בסך 10,000 ₪. לעומתו המהנדס כהן סבור כי לא נראתה פגיעה בגג האסבסט.
היות והגג נהרס באופן חלקי וניתן לתקנו (כפי שנעשה על ידי התובעת) אין מקום לגלגל לפתח הנתבעים את החלפת כל הגג. עתירת התובעת נדחית.

שיקום חלונות בבית
המהנדס אדלר קובע כי יש לשקם את חלונות הבית לרבות החלפתם ואמד זאת בסך 15,000 ₪. לעומתו, המהנדס כהן לא ראה כל פגיעה בחלונות. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כנדרש לעניין רכיב זה. לא מצאתי בתצהיר התובעת ובתמונות שצרפה עדות לפגיעה זו .

ביצוע
ושיקום מערכת ביוב חדשה
המהנדס אדלר קובע כי יש צורך בשיקום מערכת הביוב עלות של 5,000 ₪ . המהנדס כהן לא הבחין בסיורו בכל פגיעה
במערכת הביוב. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כנדרש לעניין רכיב זה. לא מצאתי בתצהיר התובעת ובתמונות שצרפה עדות לפגיעה האמורה.

צביעת קירות החיצוניים
המהנדס אדלר מצא
כי הצבע בקירות החיצוניים פגום ולכן יש לבצע צביעה חיצונית בעלות של 3,000 ₪. המהנדס כהן מנגד לא הבחין בסיורו בכל פגיעה בקירות החיצוניים של הנכס. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כנדרש לעניין רכיב זה. לא מצאתי בתצהיר התובעת ובתמונות עדות לפגיעה האמורה .

מדשאה
שני המהנדסים סבורים כי עלות שתילת הדשא הינה 3,000 ₪. על הנתבעים לשלם סכום זה.

תיקון חשמל עקב נפילת כבל הזנה
התובעת טוענת בסעיף 16 לתצהירה כי התקנת הפיגום גרמה לקריעת כבל ההזנה לביתה ובעקבות כך לא סופק לביתה חשמל באופן סדיר. עוד העידה בחקירתה הנגדית כי תיקנה את הנזק בסמוך להורדת הפיגום (פרוטוקול מיום 15.12.13, עמוד 63, שורות 1-4).
התובעת צירפה קבלה בגין עבודות חשמל בסך 1,400 ₪ ועל הנתבעים לשלם לתובעת סכום זה.

50.
סה"כ על הנתבעים לשלם לתובעת בגין הנזקים לבית ולחצר סך של 59,170 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 14.7.11 (מועד חוות הדעת מטעם התובעת)

אובדן דמי שכירות
51.
בסיכומים מטעמה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין אובדן דמי שכירות בסך 3,300 ₪ לחודש ובסה"כ 260,700 ₪.

52.
כאמור, בראשיתה הוגשה התביעה כתביעה לצו מניעה. ביום 14.7.11 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה באופן שיכללו בו סעדים כספיים הנוגעים לעלות השבת החצר והבית לקדמותם ופיצוי בסך 937,200 ש"ח בגין אובדן דמי שכירות, כאשר לכתב התביעה המתוקן צורפו חוות דעת של המהנדס אדלר (שומת הנזקים שנגרמו לבית ולחצר) ושל השמאי אלי סידוואי (אובדן דמי שכירות). ביום 15.11.11 קיבלתי את עתירת התובעת. במסגרת ערעור שהוגש על החלטה זו הסכימו הצדדים כי :

"מכתב התביעה המתוקן תוצא חוות הדעת של השמאי אלי סידאווי וכל הסכומים המפורטים בכתב התביעה המתוקן שמקורם בחוות דעתו של השמאי סידוואי ימחקו מכתב התביעה המתוקן.
תחת סכומים אלו, המשיבה תהא רשאית להכניס את אותם סכומים בהם נקב השמאי המוסכם ברעם
".

53.
בהתאם להסכמה זו הגישה התובעת ביום 8.3.12
כתב תביעה מתוקן, אשר אינו כולל את עתירה לפיצוי בגין אובדן דמי שכירות.

54.
לפיכך התובעת אינה יכולה להשיב לתחיה את עתירתה לתשלום פיצוי בגין אובדן דמי השכירות, ומטעם זה יש לדחות טענה זו על הסף.

55.
למעלה מן הצורך יוער, כי בהתאם לחוות הדעת של מומחה הנתבעת לא נימצא היתר בניה לפיצול דירת התובעת ל3 יחידות דיור, והתובעת לא הציגה כל ראיה לסתור טענה זו.
ברע"א 1054/03

הוועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם נ' בדיחי דן בית המשפט בשאלת תשלום פיצויים בגין הפקעת חנות לממכר פלאפל אשר פעלה ללא רישיון עסק. לעניין זה נקבע בפסקה 4 לפסק הדין כדלקמן:

"על פי חוק, המשיבים אינם זכאים לכל פיצוי בגין פעולות שביצעו בנכס בניגוד לדין... מטרת הפיצוי להעמיד את בעל הנכס במצב בו היה עומד אלמלא ההפקעה. במקרה דנן, כאשר הופקעה זכותם של המשיבים בנכס, לא נפגעה כל זכות קיימת שלהם להפעלת העסק במקום, כיוון שזכות כזו לא הייתה קימת בידיהם מעולם.

מכאן שאין הם זכאים לפיצוי על הפגיעה במוניטין בעסק ועל אובדן ההכנסות שהוא מניב. שימוש בלתי חוקי בנכס אינו מצמיח זכות להמשך שימוש שכזה. אדם אינו יכול לקנות לעצמו זכות להפר את החוק מכוח העובדה שהרשות לא הקפידה לאכוף אותו. אין להשלים עם הפרה בוטה של דיני התכנון והבניה ושל דיני רישוי העסקים".


56.
כן ראה בעניין זה האמור בע"א 1013/02 מינהל מקרקעי ישראל נ. שאול שלמה. להחלת הלכה זו ביחסים בין פרטיים ראה האמור בע"א 89/98
לחמיש נ. שלו והאסמכתא הנזכרת שם.

57.
גם בעניינו התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין השימוש הלא חוקי שנעשה ביחידות המפוצלות, כאשר פעולת הפיצול התבצעה ללא היתר בניה כדין.

חוות דעת מומחה בית המשפט לעניין דמי השימוש בחצר הנתבעת
58.
ביום 25.3.10 (בהמשך להחלטת בית המשפט מיום 22.3.10) מונה שמאי המקרקעין אילן ברעם כמומחה מטעם בית המשפט, בהסכמת הצדדים, על מנת לשום את שווי השימוש בחצר התובעת מיום כניסתם של הנתבעים לחלקה שבחזקתה, הריסת המבנה ו/או ביצוע החפירה לצורך בניית היסודות לפי המוקדם, ועד ליום הפסקת השימוש, היינו, הסרת הפיגום וסילוקו.

59.
מבדיקה שערך השמאי ברעם במקום עולה כי השימוש שנעשה הינו בשטח החצר הקדמית בשטח כולל של 248 מ"ר, על גבי שטח זה נצפו במעמד הביקור פזורה של פסולת בניין שהנה תוצר של עבודות הבנייה המבוצעות במחצית המערבית.
לדבריו, ניכר כי נשורת פסולת בניין זו "פגעה" גם במבנה המגורים אולם הוא לא נדרש לסוגיה זו במסגרת כתב המינוי. (סעיפים 5.8 ו- 5.9).

60.
אשר להיקפו של שטח הפלישה אני מאמצת את קביעתו של המומחה ברעם, לפיה מדובר בשטח של 248 מ"ר.

61.
השמאי ברעם קבע כי דמי השימוש החודשיים של חצר התובעת הינו 893 ₪ לחודש (סעיף 10). אשר לתקופת השימוש בחצר התובעת קבע השמאי ברעם כי אין לו הכלים המתאימים והמידע הנחוץ לקבוע את תקופת השימוש ומשכך קבע את שווי השימוש לחודש אחד בלבד והותיר לבית המשפט להכריע בעניין מניין התקופה. (סעיף 8.2).

62.
התובעת מבקשת לפצותה בדמי שימוש שנקבעו בחוות הדעת של מומחה בית המשפט, קרי סכום של 893 ₪ לחודש החל מיום 22.11.07 ועד ליום פסק הדין.
הנתבעים מצידם טענו בפני
המומחה כי תקופת השימוש בחצר היא מיום 15.3.09, סה"כ 9 חודשים (עד למועד עריכת חוות הדעת- עמוד 12 לחוות הדעת).

63.
בהתאם להסכמת הצדדים כפי שפורטה לעיל את תקופת השימוש של הנתבעים יש למנות ממועד ההריסה 22.11.07
(לא הוכח מועד מוקדם לכך) ועד למועד בו פונה הפיגום. הצדדים לא מצאו לנכון לציין במפורש בתצהירים מהו המועד בו פונה הפיגום, וגם מחקירות העדים לא ניתנה תשובה לשאלה זו.
אין חולק כי מומחה בית המשפט חזה בפיגום בעת ביקורו בנכס ( 5.7.10).
מומחה התובעת המהנדס אדלר ביקר בנכס ב10.4.11 והוא אינו מציין בחוות הדעת כי חזה בפיגום. בהעדר גרסה עובדתית מטעם הצדדים למועד הסרת הפיגום מחצר התובעת, אין לי אלא לקבוע כי מועד זה הינו לכל המאוחר בחודש מרץ 2011 ועל כן התובעת זכאית לפיצוי בעבור 40 חודשים.
לפיכך, על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 35,720 ₪ בצירוף הפרשי ריבת והצמדה כחוק מיום 1/1/11.

פיצוי בגין חסכון בעלויות בניה

64.
בכתב תביעתה המתוקן עותרת התובעת לפיצוי בסך 556,000 ש"ח בגין שווי השימוש שעשו הנתבעים בחצר התובעת. לטענת התובעת השימוש שעשו הנתבעים בפיגום תוך פלישה לשטחה חסך מעלויות הבניה ועל כן היא זכאית לקבל לידיה חיסכון זה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

65.
התובעת עתרה בבקשה להגשת חוות דעת מומחה נגדית בכל הנוגע לחיסכון בעלויות הבניה שנגרם לנתבעים כתוצאה מהשימוש בחצרה. ביום 21.12.10 התירה
השופטת הדס עובדיה את הגשת חוות דעת מומחה מטעם שני הצדדים בתחום עלויות הבניה.

66.
מומחה התובעת המהנדס אדלר בחן
בחוות דעתו את עלות הקמת הקיר החיצוני הגובל בחצרה של התובעת בשיטת ברנוביץ', בשטח של כ- 530 מ"ר. בהקשר זה הסביר המהנדס אדלר כי בנייה בשיטת
ברנוביץ' מונעת את הצורך להשתמש בחצר התובעת בשל השימוש ביציקת קירות בטון וחיבורם באמצעות מנוף, במקום שימוש בפיגומים. מתחשיבו של המומחה עולה כי עלות הקמת הקיר לפי שיטת ברנוביץ' הינה 742,000 ₪ בעוד שעלות הקמת הקיר בשיטה קונבנציונאלית הינה 185,500 ₪.

67.
המהנדס כהן מטעם הנתבעים התייחס בחוות דעתו לתחשיבו של המהנדס אדלר ולשיטתו ההשוואה שנעשתה בחוות דעתו של המהנדס אדלר אינה רלוונטית מאחר והיתר הבניה ניתן להקמת מבנה בשיטה הקונבנציונאלית באופן ההולם את תוכניות הבניה של המבנה הקונסטרוקטיבי. כמו כן לדעתו, עלויות ציפוי האבן בשיטת ברנוביץ' מייקרות את עלויות הבניה בכ- 400 או 500 ש"ח למ"ר ואינן רלוונטיות לקיר משותף.


68.
כאמור מומחה התובעת לא התייצב לחקירה ומחוות דעתו לבדה לא ניתן להסיק האם אכן מתאימה שיטת ברנוביץ לבניה בקיר משותף. מאידך קביעת המומחה כהן לפיה שיטה זו אינה מתאימה לבניה בקיר משותף לא נסתרה. מר כהן נחקר בעניין זה ממושכות והבהיר כי בניה בשיטת ברנוביץ מחייבת ציפוי אבן והדבר אינו הגיוני בקיר שנבנה אשר אמור בעתיד לשמש כקיר משותף לבניין שיבנה (אם יבנה) במגרשה של התובעת. קביעתו של מומחה הנתבעת לא נסתרה, ואני מקבלת את קביעתו.

69.
זאת ועוד, גם אם הייתה התובעת מוכיחה כי "שיטת ברנוביץ" מתאימה לבניית הקיר הגובל (ובכך נטלו הנתבעים את רכוש התובעת שלא בהסכמתה והתעשרו שלא על פי זכות), עדיין אין זה ברור כי התובעת זכאית למלוא עלות החיסכון; פרופ' פרידמן בספרו
דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך ב, מהדורה שניה, 1998), מונה חמישה קריטריונים לחישוב סכום ההשבה מחמת הרווח שהפיק הנתבע: מחיר השוק של מה שנטל, הרווח שהופק, הרווח בכפוף לשכר הראוי המגיע לנתבע, הרווח בהתאם לתרומה שניתנה על ידי כל אחד מהצדדים והרוח מתוך מה שנטל
הנתבע מהתובע. פרופ' פרידמן מציין כי מחיר השוק הוא לכאורה הקריטריון המתאים להערכת התשלום ובבחירה בין הקריטריונים השונים
יש להתחשב בתום הלב של הנתבע, בגורמים שהביאו לרווח הנוסף, בתרומתו של הנתבע להיווצרות הרווח, במשקל אותו יש לייחס לחובה שהופרה על ידי הנתבע, ואיזה מידה מוצדק לזכות את התובע ברווח לא צפוי (פרק 18 –ריבוי נתבעים וגובה ההשבה עמ' 604-606).

70.
בענייננו, בהתחשב
בנסיבות השימוש ובתקופתה ונוכח הפרמטרים שנימנו לעיל נראה בעיני כי התובעת זכאית לדמי שכירות ראויים בסכום שצדדים סבירים היו קובעים במשא ומתן. סכום זה נקבע על ידי מומחה בית המשפט בחוות דעתו (ראה בעניין זה דיני עשיית עושר ולא במשפט עמ' 613, ה"ש 41).

71.
נימוק נוסף לדחיית עתירה זו של התובעת נובע מעיקרון תום הלב. יש להפנות בעניין זה לדברי השופט טירקל
ברעא 339/97
משה רוקר ואח'
נגד משה סלומון ואח'
(פדי נה (1) 199,)


"... יכולת המימוש של זכויות קניין אינה בלתי מוגבלת, ועל אף מעמדן המיוחד אין לבעלים של זכות קניין אוטונומיה מוחלטת בבואו לממשה. אולם, כאשר מדובר בהגבלת ההגנה של הבעלים מפני פגיעה שלא כדין בזכות הקניין שלו, יש לקבוע בשפה ברורה כי שיקול הדעת של בית המשפט הוא מוגבל ומצומצם ביותר. במקרים של הסגת גבול יש לייחס, בדרך כלל, משקל רב יותר לפגיעה בבעל הזכות, מאשר לפגיעה במסיג הגבול (סעיף 15).
אינני שולל את האפשרות כי ייתכנו מקרים של פגיעה שלא כדין בזכות קניין, שבהם לא יוענק לנפגע הסעד המבוקש, מכוח המגבלות שהזכרנו, אולם, כפי שהדגשתי, מקרים אלה הם, לדעתי, חריגים ונדירים (סעיף
16 לפסק הדין)."

72.

השופט
טירקל מונה את השיקולים העיקריים אשר לדעתו ראוי שינחו את הפעלתו של שיקול הדעת, כאשר נדרש להגביל את בעל זכות הקניין מלממש את זכותו, מכוח סעיף 39 לחוק החוזים: "...השיקול הראשון הוא עוצמתה של הזכות הקניינית שנפגעה: האם מדובר בזכות במקרקעין או במיטלטלין והאם מדובר בבעלות או בזכות אחרת, חלשה הימנה. השיקול השני הוא עוצמתה של הפגיעה בזכות, לרבות היקף הפגיעה ומשך הפגיעה. השיקול השלישי - משני בחשיבותו לקודמיו - הוא עוצמת התוצאות של הסרת הפגיעה לגבי הפוגע בזכות. השיקול הרביעי הוא התנהגותם של בעלי הדין."

בענייננו, הנתבעים הקימו פיגום החורג בשטחו לתוך רום החלל מעל מגרש התובעת חריגה של כמטר אחד . הפיגום הוצב בתחילת הדרך, ללא הסכמה של התובעת אך בהמשך הותר השימוש בו למשך 45 יום כוח החלטת בית המשפט המחוזי. בסיום אותה תקופה הסכימה התובעת להמשך השימוש. תקופת ההפרה הינה מינימלית ועוצמת ההפרה אף היא אינה רבה כאשר הפיגום חודר לרום החלל ולא מנע את השימוש בחצר. על השימוש
שנעשה בחצר התובעת בגין
הצבת הפיגום נפסקו לתובעת דמי שימוש ואין מקום לפסוק לה פיצוי נוסף.

עוגמת נפש
73.
השתכנעתי כי עבודות הבניה שבוצעו בגבול המשותף היו כרוכות מעצם טיבן באי נוחות תוך יצירת מטרדים לתובעת. הנתבעים מצדם
לא היו קשובים לתלונות התובעת או לא טרחו לנקוט צעדים שיימנעו או שימתנו את המפגע שנוצר על ידיהם.
בנסיבות העניין , פלישת הנתבעים לשטחה של התובעת במהלך עבודות הבניה וההרס הרב שזרעו בדירת התובעת ובחצרה נותרו בעינם לאורך תקופה ארוכה . הדבר גרם לעוגמת נפש ולפגיעה באיכות חייה של התובעת. אשר על כן אני פוסקת לנתבעת פיצוי בגין רכיב זה בסך 18,000 ש"ח.

סיכום
74.
על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של סך של 59,170 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 14.7.11 בגין הנזקים שנגרמו לחצר ולבית ,
סך של
35,720 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/1/11 בגין דמי השימוש בחצר
סך של 18,000 ₪
בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת במהלך פעולות הבניה וההריסה.



התביעה שכנגד

75.
בתביעה שכנגד עותרים הנתבעים לפיצוי בגין אובדן הכנסות של דמי שכירות כתוצאה מעיכוב הבנייה בכ- 3.5 שנים בסך 1,031,909 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מהמועד בו החל עיכוב הבניה ועד לתשלום בפועל וכן לפיצוי בגין ייקור עלויות הבניה ועלויות הקבלן ופיצוי בגין המטרדים, הנזקים ועוגמת הנפש בסך 100,000 ש"ח
בצירוף הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה ועד לתשלום בפועל.

אובדן הכנסות דמי שכירות

76.
לטענת הנתבעים, התובעת פעלה בחוסר תום לב, בזדון וברשלנות כאשר נקטה בעיכובים, התנגדויות סרק וצווים שעיכבו את סיום הבניה בכ- 3.5 שנים. לטענתם, אילו הייתה הבנייה מסתיימת ללא עיכובים ניתן היה להשכיר את כל אחת מ-6 הדירות בבניין בסכום חודשי של כ- 4,500 ש"ח.

77.
לצורך כימות הנזק הגישו הנתבעים את חוות דעת של מהנדס ושמאי המקרקעין יעקב כהן.
מומחה הנתבעים העריך את אובדן דמי השכירות
לנכס לתקופה של שלוש וחצי שנים החל מיום 1.1.09
ועד ליום 1.6.12, על יסוד חילוץ
המחירים מנתוני הלמ"ס לשנת 2012, בשווי 1,031,909 ש"ח צמוד למדד.

78.
יש לדחות את טענת הנתבעים מן הנימוקים הבאים:
ראשית, התובעת לא עיכבה את פעולות הבניה בפרק הזמן שנבחן על ידי מומחה הנתבעים; החלטת ועדת הערר בדבר דחיית ערר התובעת ניתנה ביום 20.5.08, כאשר מתן ההיתר עוכב ב15 יום על מנת לאפשר לתובעת לפנות לערכאה המוסמכת. ממועד זה לא עשתה התובעת דבר המעכב את בניית הנכס. ועיכוב בהשלמת הבניה מונח כולו לפתחי הנתבעים.
שנית והעיקר; התובעת עשתה שימוש בזכותה החוקית לפנות לטריבונלים השונים (וועדות התכנון והבניה ובתי המשפט)
והפעלת הזכות נעשתה בתום לב ללא שימוש לרעה.
ההתנגדות היא הכלי באמצעותו ניתנת לאזרח זכות טיעון בפני
הרשות עובר לפגיעה בו ואין להלין על התובעת אשר נקטה בהליך זה.

חובת תום הלב חלה על כל פעולה משפטית "ואין מקום להוציא מתחולת הכלל הנורמטיבי היסודי הזה פעולה הנעשית בגדר הליך חוקי לפני מוסד תכנון. זכותו של כל אדם לפנות למוסד תכנון וליזום תוכנית, שינוי לתוכנית או הקלה מתוכנית, ומוסד התכנון הדן בבקשה שכזו עושה כן בגדר סמכותו החוקית והפעלת שיקול דעתו, בין אם מתחם שיקול הדעת רחב ובין אם

הוא צר. בכל מקרה מוסד התכנון המחליט על מתן הקלה אינו עושה מעשה חסד אלא משתמש בסמכות חוקית. החוק המורה על הזמנתם של נפגעים פוטנציאליים להביא את עמדותיהם לבקשה להקלה לפני מוסד התכנון איננו מתיר להם לפעול בחוסר תום לב, ואם כך פעלו הם לא יישמעו בטענה שפעולתם שלא בתום לב הותרה להם בדין.
....

גם אם העוולה של שימוש לרעה בהליכים (
abuse of process
) איננה חקוקה בפקודת הנזיקין,
או בחוק אחר, עדיין יש לראות את מי שמשתמש לרעה, במזיד ובחוסר תום לב, בהליכים (משפטיים, מעין משפטיים או מנהליים) אחראי לנזק שגרם לנפגע, ותרופתו של האחרון תימצא, בנסיבות המתאימות, בעילות הרשלנות ובעילה של הפרת חובת תום הלב.

......
יש לזכור שזכותו של בעל מקרקעין להתנגד להליכים תכנוניים בקרקע של חברו הגובלת
במקרקעין שלו היא זכות חוקית שאינה נופלת בערכה מזכותו של חברו לבקש ליהנות מהליכים תכנוניים שכאלה.."
דברי השופט אילן שילה בבש"א (ת"א) 23917/02
גת נאות השרון בע"מ נ' אלכסנדר יוסף כהן [פורסם בנבו].


הנטל להוכחת הפרת חובת תום הלב מוטל על הנתבעים והם לא עמדו בנטל זה;
הנתבעים לא צירפו את ההתנגדות שהגישה התובעת ולא הצביעו על שימוש לרעה בהליך ההתנגדות.
בניגוד לנטען על ידי הנתבעים, הערר שהגישה התובעת אינו ערעור סרק. אומנם בערר נטענו טענות קנייניות שאינן בסמכות מוסדות התכנון אך ועדת הערר נדרשה לדון גם בהנחיות מהנדס העיר, שאלה תכנונית מובהקת.

הנתבעים גם לא הוכיחו את טענתם כאילו נקטה התובעת בהליכי סרק בפני
יתה לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה;
בע"א 2273/02
חברת פסל בע"מ ואח'
נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י,
נקבע כי מי


שנפגע מהליך שיפוטי אשר ננקט על-ידי הצד שכנגד תוך הפרת חובת הזהירות יכול לתבוע את נזקיו בהתבסס על
עוולת הרשלנות. כך גם מי שנפגע בהליך שיפוטי שננקט נגדו במזיד, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, זכאי לתבוע את נזקיו.
די בעובדה שבקשת התובעת לצו מניעה התקבלה כדי להביא לדחיית טענה זו של הנתבעים.

שלישית, גם אם לא הייתה התובעת מגישה את הערר היה נגרם עיכוב בהוצאת ההיתר (ודוק הערר הוגש ב7/2/08 והחלטת ועדת הערר ניתנה ב20/5/08, דהיינו עיכוב של חודשים ספורים בלבד). עוד לפני הגשת הערר על ידי התובעת הוגש ערר על ידי ששון משה ואח'
בעלי הזכויות בבניין הגובל עם בנין הנתבעים מצד מערב, וכך בכל מקרה לא היה באפשרות הנתבעים להוציא היתר בניה בתקופה בה היה תלוי ועומד הערר הנוסף. בדומה יש לדחות את טענת הנתבעים לעיכוב שנגרם בעצם הגשת ההתנגדות, שכן על פי נספח ג' לתצהירו של מר בוארון, עוד לפני הגשת התנגדות התובעת הוגשו 4 התנגדויות של אנשים אחרים ועל כן גם ללא הגשת התנגדות התובעת לא היה בידי הנתבעים לקבל היתר בניה.

פיצוי בגין ייקור עלויות בניה ועלויות קבלן

79.
הנתבעים טוענים
כי יש לחייב את התובעת בגין ייקור עלויות הבניה, הצבה והורדה של פיגום ברום המקרקעין, לסירוגין, וכן עלויות תוספת סיכון לעובדים בשל דרישות וצווים שהוציאה התובעת שכנגד בחוסר תום לב.

80.

מומחה בית המשפט שהתמנה על פי הסכמת הצדדים התבקש לבחון האם נגרם לנתבעים נזק כתוצאה מעיכוב הבנייה. מומחה בית המשפט קבע כי מדובר בעיכוב בנייה לתקופה של 2.5 שנים שקדמו להערכה, קרי מחצית
2007 ועד למועד עריכת חוות הדעת. על יסוד הנחה זו נמצא כי שיעור עליית ערך הדירות (38%) גבוה משיעור התייקרות עלויות הבנייה (9%) ומכאן לא נגרם לנתבעים נזק כלכלי כלשהו. (סעיף 8.3). טענת הנתבעים בעניין זה נדחית.

81.
הנתבעים עותרים לחייב את התובעת בתשלום הסך של 100.000 ₪ בגין מטרדים נזקים ועוגמת נפש שנגרמו לנתבעים. כמפורט לעיל לא מצאתי פסול בפעולות התובעת ועל כן יש לדחות טענה זו.

82.
לאור האמור התביעה שכנגד נדחית.

83.
סוף דבר

על הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של סך של 59,170 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 14.7.11 בגין הנזקים שנגרמו לחצר ולבית.
סך של
35,720 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/1/11 בגין דמי השימוש בחצר
סך של 18,000 ₪
בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעת במהלך פעולות הבניה וההריסה.
בנוסף יישאו
הנתבעים בהוצאות התובעת (חלק יחסי של האגרה על פי הסכום שנפסק, הוצאותיה בגין עריכת חוות הדעת מטעמה וכן חלקה בהוצאות מומחה בית המשפט) ובשכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ (בגין ניהול 2 התביעות).

ניתן היום, ט
"ז
ט"ז אב תשע"ד, 12 12 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2330/09 אינס פרץ נ' אירנה אילטוב, רוברט אילטוב, סיון בוארון ואח' (פורסם ב-ֽ 12/08/2012)