פסקי דין על יריב לוין |

4073/14 רעפ     18/08/2014




רעפ 4073/14 יריב לוין נ' מדינת ישראל עיריית תל אביב




החלטה בתיק רע"פ 4073/14
st1\:*{behavior:(#ieooui) }



בבית המשפט העליון


רע"פ 4073/14



לפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
יריב לוין



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל – עיריית תל אביב


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.5.2014 בעפ"א 9927-01-14 שניתן על ידי כבוד השופטת א' לוי


החלטה


בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א'
לוי

)

בעפ"א 9927-01-14 מיום 11.5.2014. הבקשה מופנית כלפי דחיית ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (השופטת
מ' אל-עד קרביס
)

בתיק 91900035 מיום 21.3.2013 לדחות את טענתו המקדמית לפיה נפל פגם בכתב האישום שהוגש נגדו, הפוסל אותו (אף שבית המשפט המחוזי דחה גם את ערעורו על הכרעת הדין שניתנה בשלב מאוחר יותר על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים).

רקע והליכים הדרושים להכרעה

1.
המבקש החנה את רכבו בעיר תל אביב-יפו ביום 10.5.2012 בניגוד לתמרור המתיר חניה לכלי רכב מסוימים ובשעות מסוימות (חניה מועדפת), ועל כן נמסרה לו (על גבי רכבו) הודעת תשלום קנס, לפי סעיפים 4(ב) ו-6(ב)(1) לחוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983 ומכוח סעיף 228(ב) לחוק הסדר הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן:

חוק סדר הדין הפלילי
). המבקש ביקש להישפט בגין הודעת תשלום הקנס, לפי סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי ובעקבות כך נשלחה לו הזמנה למשפט, מכוח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, תקנה 43 לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 (להלן:
התקנות
) ולפי טופס 8ב שבתוספת לתקנות (להלן:
הטופס
). עם פתיחת משפטו, ביום 27.11.2012, טען המבקש כי בהזמנה למשפט שנשלחה לו נפל פגם, כיוון שחתומה עליה המזכירה הראשית של בית המשפט לעניינים מקומיים, שאינה מבין הגורמים המוסמכים לחתום על הזמנה כזו, שהיא, כאמור בתקנה 44ג לתקנות
, כתב אישום, ועל כן כתב האישום פסול ודינו להתבטל.

2.
לאחר שהצדדים טענו באשר לטענה המקדמית, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים, בהחלטה מיום 21.3.2013 את טענת המבקש. בהחלטה הסתמך בית המשפט לעניינים מקומיים על פסק דינו של בית משפט זה, רע"פ 7752/00

ניר נ' מדינת ישראל
, פ"ד נו(4) 283 (2000) (להלן: עניין
ניר
) ויישם אותו בעניינו של המבקש. בית המשפט לעניינים מקומיים קבע כי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מגביל את זהותו של שולח ההזמנה למשפט. עניינה של ההזמנה הוא תזכורת של פרטי העבירה, והיא אמצעי דיוני טכני, שמטרתה ליידע את הנאשם על המקום והמועד שבהם יתקיים משפטו. הודעת תשלום הקנס היא זו שפותחת את ההליך והיא המסמך המהותי בו. עוד ציין בית המשפט לעניינים מקומיים כי עצם הגדרת ההזמנה למשפט כ"כתב אישום" בתקנה 44ג לתקנות, לא מלמדת על היותה כתב אישום של ממש, וקבע שהיא רק שוות ערך לו במובן היידוע, שהרי הודעת תשלום הקנס נשלחת רק למבקש, ואילו ההזמנה, שמעבירה את הבקשה להישפט למסלול של בירור משפטי, נשלחת גם לבית המשפט עצמו. בית המשפט לעניינים מקומיים התייחס גם לטענתו של המבקש כי בעיר רמת השרון בוטל נוהל דומה, בו חתמה מזכירת בית המשפט לעניינים מקומיים על הטופס, ודחה אותה, בציינו כי ביטול הנוהל שם נבע מכך שהמזכירה הראשית של בית המשפט לעניינים מקומיים הועסקה גם בבית המשפט וגם במשרדי התביעה העירונית, דבר שלא נטען על ידי המבקש לגבי המזכירה הראשית של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו.
לאחר שנדחתה הטענה המקדמית, כפר המבקש באשמה, ובתום ניהול הוכחות הוא הורשע בעבירה שיוחסה לו (
השופט
ש' (מ') מזרחי
) ביום 16.12.2013. באותו יום ניתן גם גזר דינו של המבקש, שהותיר את הקנס בגובהו המקורי לתשלום, כעונש – 100 ש"ח.

3.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי הן על הכרעת הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים והן על החלטתו לדחות את טענתו המקדמית כאמור לעיל. כיוון שהבקשה אינה מופנית כלפי הערעור על הכרעת הדין, שנדחה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 11.5.2014, לא אתייחס לטענות בעניין זה. באשר לערעור על ההחלטה, טען המבקש כי בית המשפט לעניינים מקומיים ביסס בשגגה את החלטתו על תקנה 44ג לתקנות, בעוד שלמעשה התקנות הרלוונטיות לעניינו הן תקנות 42 ו-43 לתקנות, והאמור בתקנה 44ג לא חל עליהן. עוד טען שעניין

ניר
אינו רלוונטי לעניינו, כיוון ששם חתמה על ההזמנה למשפט מפקחת בעיריית ירושלים ולא מזכירת בית המשפט לעניינים מקומיים כבעניינו, ודובר בדו"ח מסוג "ברירת קנס" שמהווה כתב אישום כשלעצמו, ולא "ברירת משפט" כפי שהיה בעניינו, שמחייב שליחת הזמנה למשפט שהיא כתב האישום. עוד טען המבקש בערעורו כי דחייתו משמעו ביטול תקנה 43 לתקנות, והשארת המצב הקיים, בו מזכירת בית המשפט לעניינים מקומיים חותמת על הזמנות למשפט, מנוגד לכללים שהתוותה ועדת זמיר שעסקה בבתי המשפט לעניינים מקומיים ונקבעו בפסיקת בית משפט זה. יצוין כי בדיון בבית המשפט המחוזי ציין בא כוח המשיבה כי המערער טען את הטענה המקדמית האמורה מספר פעמים בעבר ונדחה על ידי מותבים שונים. המערער השיב לכך וציין כי זוכה בכל ההליכים האמורים ולכן לא יכול היה לערער על ההחלטות לדחות את טענתו זו.

4.
בתום הדיון בעל פה ביום 11.5.2014, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו דחה את הערעור על הכרעת הדין ואת הערעור על ההחלטה בטענה המקדמית. באשר לערעור על ההחלטה, בית המשפט המחוזי סמך ידיו על מסקנת בית המשפט לעניינים המקומיים ועל האמור בעניין

ניר
, וקבע כי ההזמנה למשפט אינה מהווה כתב אישום במובן זה שמחייבת את חתימתו של גורם מוסמך, אלא תפקידה אינפורמטיבי בלבד.

הבקשה

5.
בבקשתו טוען המבקש (שאינו מיוצג, ולא היה מיוצג בכל שלבי המשפט) שפסק הדין של בית המשפט המחוזי סותר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ (מחוזי י-ם) 4428/09

גוטמן נ' מדינת ישראל
(18.8.2009) (להלן: עניין
גוטמן
), מפי השופט
י' נועם
, ויש צורך להעמיד הלכה על מכונה, בהיותה של השאלה במרכז הבקשה – מה טיבה של ההזמנה למשפט לפי התקנות – בעלת חשיבות חוקתית וציבורית ובהיותה חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך.

6.
בגוף הבקשה, חוזר המבקש על טענותיו מבית המשפט המחוזי וטוען כי תקנות 42 ו-43 הן החולשות על עניינו, ולא תקנה 44ג כפי שנקבע בערכאות הקודמות. עוד מוסיף המבקש כי

עניין
ניר
אינו רלוונטי לעניינו, ויש להסתמך על האמור ב
עניין
גוטמן
, שם קבע בית המשפט המחוזי כי המסמך המהותי בעניין דומה לשלו הוא כתב האישום, ובעניינו מדובר בהזמנה למשפט שהיא הטופס המתחייב מהתקנות. עוד הוסיף המבקש כי עשרות רבות של רשויות מקומיות שולחות הזמנות למשפט בחתימת תובע עירוני או גורם מוסמך אחר, ורק עיריית תל אביב
-יפו אינה עושה כן.

דיון והכרעה

7.
ב

עניין
ניר
נדונה בקשה למתן רשות ערעור של מי שביקש להישפט בעקבות הודעת תשלום קנס שקיבל בשל חניה בניגוד לחוק העזר העירוני בעיר ירושלים, לפי סעיף 229(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, וקיבל הזמנה למשפט בהתאם לסימן ד' לתקנות (הכולל בין היתר את תקנות 42, 43 ו-44) (שם, בעמ' 285–286). בעקבות טענת המבקש שם כי הזמנה למשפט דינה כדין כתב אישום, ועליה להיחתם בידי תובע מוסמך, העביר המשנה לנשיא דאז לדיון בפני
מותב תלתא את השאלה האם "הזמנה למשפט של נאשם בעבירת קנס שהודיע על רצונו להישפט על העבירה, צריך שתהא חתומה על-ידי תובע מוסמך" (שם, בעמ' 285). טענת המבקש נדחתה. בהחלטתו סקר בית משפט זה (מפי השופט (כתארו אז)
א' מצא
ובהסכמת השופטת ד'
דורנר
והשופט

י' אנגלרד
) את אופיין הייחודי של עבירות קנס, לרבות עבירות "ברירת משפט", וקבע שהודעת תשלום הקנס היא המסמך המהותי שפותח את ההליך נגד הנאשם, ואילו ההזמנה למשפט שקיומה נקבע בסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי היא "אמצעי דיוני-טכני שמטרתו להביא לידיעת הנאשם את המקום והמועד שבהם יתקיים המשפט" (שם, בעמ' 286– 287). עוד קבע בית המשפט שעצם הכללת פרטי העבירה בטופס אינו הופך את הטופס, שהוא ההזמנה למשפט, לכתב אישום במובנו הרגיל כיוון שיוזם הליך ייחודי זה הוא הנאשם, בהודעתו כי הוא מעוניין להישפט. באשר לתקנה 44ג לתקנות הקובעת כי הזמנה למשפט לפי סימן ד' לתקנות דינה ככתב אישום, קבע בית משפט זה כי היא יוצרת שתי חזקות דיוניות לעניין קיומו של ההליך השיפוטי, ואין משמעותה כי הזמנה למשפט היא למעשה כתב אישום במובנו הרגיל (שם, בעמ' 287–288).

8.
מכאן ל

עניין
גוטמן
, שהמבקש נאחז בו לשם הוכחת טענתו. בעניין זה המערער טען בבית המשפט המחוזי כי בשל פגם שנפל בהודעת תשלום הקנס שנשלחה אליו (שתוקן בהזמנה למשפט), יש לבטל את ההודעה לתשלום הקנס. טענתו של המערער נדחתה, וזאת משום שבית המשפט קבע שמרגע שהמערער ביקש להישפט, אין צורך להכריע בשאלת נפקות הפגם. המבקש טוען כי בשל קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הבקשה להישפט מולידה כתב אישום על פי התקנות והטופס, נהפכה הקביעה האמורה לעיל בעניין
ניר
. אלא שבעניין
גוטמן
כלל לא נדונה לגופה מהותה של ההזמנה למשפט. יתר על כן, הדגש הושם, על בחירתו של הנאשם להעביר את עניינו לבירור שיפוטי, ולכן נקבע שהפגם שנפל בהודעת תשלום הקנס בעניינו חסר נפקות מעשית.

9.
עולה מן האמור כי בניגוד לטענת המבקש שעניין

ניר
אינו רלוונטי לעניינו והערכאות הקודמות עשו שימוש בהכרעות אגביות בו, למעשה המבקש הוא זה שעושה שימוש בהכרעה אגבית מ
עניין
גוטמן
ב
בית המשפט המחוזי. הכרעה אגבית זו אין בה כמובן כדי לסתור הלכה שרירה וקיימת של בית משפט זה.
ואדגיש, אף שהמבקש הפנה את נקודת מבטו לשאלת מהותה של ההזמנה למשפט ולא לשאלה שנשאלה בעניין
ניר
, שעסקה בזהות המוסמך לחתום עליה, הרי שבפועל, השאלות הללו קשורות אחת לשנייה היטב, שכן מטיבה ומהותה של ההזמנה למשפט מוכרעת השאלה מי המוסמך לחתום עליה, ולכן אין מקום לטעון כי מדובר בהכרעה אגבית שאינה חלק מההלכה.

10.
המבקש טוען בשולי בקשתו שחלף זמן מהפסיקה בעניין

ניר
ושהיא אינה רלוונטית לנהוג בעיר תל אביב-יפו. אלא שמעיון בהליכים בעניינו של המבקש ביחס לאמור ב
עניין
ניר
עולה כי מדובר בסיטואציה זהה למדי, ולמעשה הערכאות הקודמות יישמו באופן מלא את ההלכה האמורה בעניינו. המבקש גם טוען כי ההתנהלות האמורה, בגדרה מזכירת בית המשפט לעניינים מקומיים חותמת על ההזמנות למשפט מנוגדת לפסיקת בית משפט זה ולדו"ח הוועדה שדנה בעניינם ומעמדם של בתי המשפט לעניינים מקומיים, שדנו בשאלות הכפיפות המקצועית והמנהלית של עובדי מזכירות בית המשפט לעניינים מקומיים. לאחר שעיינתי בעתירה אליה הפנה המערער, שנדחתה (בג"ץ 8194/05 ב
עניין
קארשי נ' עיריית ירושלים
(26.4.2010)), ובייחוד בפסקאות 4 ו-28 לפסק הדין שדנות במעמד עובדי המזכירות, לא מצאתי שנפסקה בה הלכה שיכולה להורות על שינוי הנוהל האמור, ויודגש כי בפסקאות האמורות נדונה עמדת המדינה בנושא וצוין כי עלו שאלות בהקשר הכפיפות של עובדים אלה, אך לא הוכרע דבר. עוד יוער שהטענה נטענה ללא כל עיגון מעבר לציון העתירה האמורה.

11.
אם כן, לנוכח קיומה של הלכה של בית משפט זה בשאלה שביקש בגינה המבקש מתן רשות ערעור בגינה וכן נוכח כל האמור לעיל, עולה כי דין הבקשה להידחות, כיוון שאינה מעלה כל

מעלה סוגיה או טענה בעלת חשיבות כללית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, שיש להכריע בה (ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982)) ואף אין היא מעלה שיקולי צדק ייחודיים (רע"פ 5066/09
אוחיון נ' מדינת ישראל
(22.4.2010)).

12.
סוף דבר, הבקשה נדחית.



ניתנה היום, כ"ב באב התשע"ד (18.8.2014).




ש ו פ ט






_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14040730_h01.doc

שצ

מרכז מידע
, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







רעפ בית המשפט העליון 4073/14 יריב לוין נ' מדינת ישראל עיריית תל אביב (פורסם ב-ֽ 18/08/2014)