פסקי דין על אורי פורת | פסקי דין על כלל חברה לביטוח בע"מ

22770-05/13 א     18/08/2014




א 22770-05/13 אורי פורת נ' כלל חברה לביטוח בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 22770-05-13 פורת נ' כלל חברה לביטוח בע"מ






בפני

כב' השופטת
חדוה וינבאום וולצקי


התובע

אורי פורת
ע"י ב"כ עוה"ד גב' רחל אבידב-רוה


נגד


הנתבעת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גב' א. לויטה
ממשרד עו"ד משה עבדי ואח'




פסק דין



מבוא

1.
בפני
י בקשה לדחיית התביעה על הסף שהגישה הנתבעת ואשר ראיתי לקבלה כפי שיובהר להלן.

2.
התובע הגיש תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), בעקבות פגיעתו בתאונת דרכים ביום 25.1.03, בהיותו כבן 14 שנים.

כפי העולה מסיכום המחלה התובע נפגע
ברגל ימין וסבל מפצעים ושפשופים עמוקים בצד הפנימי של השוק הקרסול וכף הרגל. הוא אושפז למשך 4 ימים ועבר הטרייה של הפצעים. הוא שוחרר ולאחר מכן הוצאו התפרים והומלץ על טיפול פיזיותרפי. למעלה מן הצורך אציין כי מעבר לכך לא הומצאו מסמכים על טיפולים נוספים בגין התאונה. יש לציין שהתובע נפל בשנת 2010 ועל פי הנטען בכתב התביעה הוא קושר נפילה זו לתאונה נשוא התביעה כאן.


את התביעה הגיש התובע כנגד מבטחת הרכב שפגעה בו כנטען, היא הנתבעת שבפני
י.


התביעה הוגשה ביום 12.5.13, בהיות התובע בן 24.5 שנים, היינו בסמוך לתום תקופת ההתיישנות.

3.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות או להימחק מן הטעם שנהג הרכב לא צורף כנתבע.

4.
בהחלטתי מיום 21.10.13, הוריתי לב"כ התובע להגיב לטענה כי יש לצרף את נהג הרכב הפוגע כנתבע בתיק. במקביל, דנתי בבקשה למינוי מומחים ומצאתי בשלב ראשון למנות מומחה בתחום האורתופדי בלבד.

5.
ב"כ התובע הגיבה ביום 17.11.13 וביקשה לצרף את הנהג הפוגע כנתבע נוסף.


בהחלטתי מאותו יום הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן בתוך 14 ימים מאותו מועד, היינו עד ליום 2.12.13.

6.
בתגובה להחלטה זו הגישה ב"כ התובע ביום 3.12.13 הודעה ולפיה בחרה שלא לתקן את כתב התביעה מאחר והתביעה כנגד הנהג כבר התיישנה והתיקון יגרום להוצאות מיותרות לתובע ולהארכת הדיון שלא לצורך.

7.
בעקבות אותה הודעה הגישה הנתבעת בקשה לדחיית התביעה בשל העדר עילה ו/או העדר יריבות בין התובע לנתבעת.


בקשה זו היא מושא הדיון שבפני
י כעת.

8.
בבקשתה לדחיית התביעה טענה הנתבעת כי ככל שהתביעה כנגד נהג הרכב התיישנה, דין התביעה כנגדה להידחות וזאת בהתאם לסעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970 (להלן: "הפקודה"). על פי סעיף 19 הנ"ל, תנאי מוקדם לחיוב המבטחת הוא מתן

פסק דין
כנגד הנהג המבוטח.


ב"כ הנתבעת הפנתה לספרו של פרופ' א. ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, בעמ' 163, 164; לספרו של פרופ' דניאל פרידמן "ביטוח רכב מנועי" בעמ' 199 וכן להלכת בית משפט העליון בע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה ויולט צאיג, פד"י לה (2) עמ' 123 (להלן: "הלכת צאיג") ופסקי הדין שבאו בעקבותיה.

9.
בעקבות בקשת הנתבעת, הודיעה ב"כ התובע כי התובע חוזר בו מהודעותיו מיום 17.11.13 ומהודעתו מיום 3.12.13 שפורטו לעיל.

טענות התובע

10.
בתגובתה לבקשה לדחייה על הסף, טוענת ב"כ התובע את הטענות הבאות:

א.
מדובר בתביעה של קטין שנפגע קשות בתאונה נשוא התביעה אשר פגעה בסיכויו לממש את הפוטנציאל שלו כשחקן טניס מוכשר.


ב.
לכתב התביעה צורף אישור משטרה ובו פרטי נהג הרכב.

ג.
עובר לכתב התביעה פנה התובע למבטחת והתנהלה תכתובת לצורך ניהול מו"מ לפיצוי התובע, כאשר הנתבעת הייתה נכונה לנהל מו"מ אלא שהבסיס עליו ביקשה הנתבעת לנהל
את המו"מ לא היה מקובל על התובע ועל-כן הוגשה התביעה. במהלך ניהול המו"מ לא הועלתה על ידי הנתבעת כל טענה מיוחדת לעניין החבות.

ד.
לאחר הגשת כתב התביעה קיבלה הנתבעת ארכה להגשת כתב ההגנה עד ליום 10.7.13
ובהחלטת בית המשפט מיום 20.6.13, ניתנה ארכה נוספת עד לאמצע חודש ספטמבר 2013.

ה.
בכתב ההגנה לא ניתן הסבר מדוע ככל שנהג הרכב לא צורף כנתבע יש לסלק את התביעה על הסף ומנגד נטענו טענות נוספות סותרות למשל, כי כדי להכיר בקיום האירוע וחבות הנתבעת על התובע להוכיח קודם שלנהג הרכב היה רישיון תקף ושהוא נהג רשות ובהתאם לתנאי הפוליסה. יחד עם זאת, הפוליסה לא צורפה הגם שמדובר במסמך מהותי.

ו.
במקביל להודעתה שגרה ב"כ התובע לב"כ הנתבעת דרישה לגילוי מסמכים, לרבות גילוי ספציפי ועיון בפוליסת הביטוח, אך זו לא נענתה.

ז.
משהודיעה ב"כ התובע כי היא חוזרת בה מהודעתה שבה היא מוותרת על הבקשה לתקן את כתב התביעה מחמת התיישנות, נשמטה למעשה הסיבה לבקשה לדחיית התביעה.

11.
במסגרת הטיעון המשפטי באותה תגובה מבקשת ב"כ התובע לפרש את סעיפים 19 ו – 20 לפקודה כך שהם דורשים פסק-דין כנגד המבוטח ולאו דווקא נגד נהג הרכב. היא מוסיפה וטוענת כי החוק אינו מגדיר מיהו אותו מבוטח ובמקרה שבפני
נו טרם ידוע מיהו אותו מבוטח.


בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי יש לצרף את הנהג בלבד בעוד שאם בכלל צריך היה לצרף את המבוטח.


לטענתה משלא הומצאה לה הפוליסה, לא ידוע מיהו אותו מבוטח ומכוח חובת תום הלב וכדי להסדיר מכשול טכני, חובתה של המבטחת לחשוף את אותו מסמך מהותי, היינו הפוליסה. הנתבעת הסתירה את זהותו של אותו צד שבהעדרו היא מבקשת להתנער כעת מחובתה כלפי התובע.


בהקשר זה מציינת ב"כ התובע כי חוק הפיצויים אמור היה להקל על נפגע שלא יקלע לסבך דיוני שיקשה עליו להתפצות (כך על פי לשונה) וקל וחומר כשמדובר בקטין. על פי תקנה 24 ותקנה 26 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") צרוף צד ובמיוחד צד שכל תרומתו היא בעיקר פורמאלית, יכול להיעשות גם ללא תיקון כתב הטענות ובכל שלב של הדיון.

12.
מרוץ ההתיישנות יחל רק ממועד שבו ייוודע לתובע זהות הנהג, ככל שהוא המבוטח, או זהות המבוטח עצמו. לכשהדבר ייוודע יהיה מוכן התובע מהטעם הפרקטי לתקן את כתב התביעה ולהוסיף כל נתבע נכון ודרוש.


לנתבעת לא יגרם כל נזק לתיקון בשלב זה.

13.
על פי המבחנים בפסיקה די בקריאת התביעה כדי ללמד שיש עילה לתביעה גם בהעדר נוהג נתבע. מכאן שסיכויי התביעה טובים ולפחות סבירים וראויים. זאת בעיקר כשהנתבעת היא חברת הביטוח שהמשטרה אישרה במסמך "מכונן" כתנאי לקשר בין נפגע לרכב מבוטח. ראיה לכאורה זו מניבה את המסקנה כי הנתבעת היא אכן יריבה נכונה וטענת העדר יריבות לא במקומה.

14.
טענת העדר יריבות נטענה קודם זמנה כאשר טרם נעשה גילוי של הפוליסה מצידה של הנתבעת.

15.
לא היה כלל מקום להגיש את הבקשה הואיל והחבות ברורה ולא קיימת התיישנות מהותית של הזכות כלפי אותו נהג שנטען שהוא הנהג הפוגע. זאת מאחר ומרוץ ההתיישנות הדיונית יחל רק לאחר שיתברר מיהו המבוטח.


בעניין זה מפנה ב"כ התובע לדברי בית המשפט העליון בפרשת ע"א 5623/90, כמל עבד אלטיף
נ' אבו נאיף ואח' מיום 11.11.90 (להלן: "פרשת אלטיף").

16.
בקשת הנתבעת לדחייה ולא למחיקה כסעד חלופי, די בה כשלעצמה להוות טעם לדחיית הבקשה, שכן מכוח תקנה 100 (1) לתקנות, כוונת המחוקק המשנה הייתה שבעת שדנים בתקנה 100 ו -101 לצד תקנה 24, ניתן להניח שהבקשה היא למחיקה ולא לדחייה על הסף. בעניין זה מפנה ב"כ התובע לת.א. 12676-02-09
blue point overseas inc

נ' ישראמקו ואח'
מיום 20.7.09.

17.
מכל הטעמים האלה ביקשה ב"כ התובע לדחות את הבקשה.

טענות הנתבעת

18.
ב"כ הנתבעת הגישה תשובתה לתגובת התובע ובה טענה:

א.
התביעה הוגשה בחלוף כ – 10 שנים ממועד התאונה, תקופה שבה היה לתובע די והותר זמן על מנת לברר את כל הדרוש ברור לצורך הגשת תביעתו.

ב.
בעת הגשת התביעה, התובע כבר אינו קטין וחבל שבאת-כוחו ממשיכה להתייחס אליו כאל קטין כאשר בשנת 2006 כבר הגיע לגיל 18.

לא בכדי האריך המחוקק את תקופת ההתיישנות העומדת לקטין עד תום 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18. המטרה הייתה לאפשר לאותו קטין לערוך את כל הבירורים הנדרשים לצורך הגשת תביעתו לאחר שהגיע לגיל בגרות. התביעה כאן הוגשה כמחצית השנה בטרם הגיע התובע לגיל 25, ומכאן שהיה בידיו זמן מספיק כדי לברר את זהות המבוטח או בעל הפוליסה. עצם העובדה כי התובע אינו יודע מיהו המבוטח אין בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות ומכל מקום התובע אף לא פרט באילו צעדים נקט כדי לנסות ולברר את זהות המבוטח או בעל הפוליסה.

ג.
התובע בתגובתו שוכח כי הנטל להוכיח את מלוא תביעתו מוטל עליו והוא זה שלא צרף מסמכים מהותיים לכתב התביעה.

ד.
פסק הדין בעניין פרשת אלטיף אינו הופך את ההלכה שנקבעה בהלכת צאיג אלא דווקא חוזר עליה, ולפיה על פי סעיף 19 לפקודה, תנאי לחיוב מבטח הוא חיוב המבוטח וכל שפסק הדין מחדד הוא, כי מבוטח אינו חייב להיות דווקא הנוהג ברכב ויכול שיהיה בעל הפוליסה. מכאן שהדרישה שבסעיף 19 לפקודה לא התבטלה ולא ניתן לחייב מבטח מבלי שחויב קודם המבוטח. במקרה זה הוגשה התביעה כאשר לא הנהג ולא המבוטח נתבעו בה.



ה.
אישור המשטרה שצורף לכתב התביעה אינו "מסמך מכונן" כטענת ב"כ התובע. מדובר במסמך שנכתב על סמך תלונה שמוגשת למשטרה והפרטים המופיעים בו מהווים עדות שמיעה טהורה.

ו.
במקרה כאן לא ניתן לרפא את הפגם על דרך תיקון כתבי טענות שכן מחמת ההתיישנות לא ניתן כיום לצרף צדדים דרושים לתובענה שללא צירופם לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע. מכל הטעמים האלה שבה ב"כ הנתבעת וביקשה לדחות את התביעה בהעדר עילה ובהעדר יריבות.

הליכים נוספים בטרם החלטה

19.
בטרם מתן החלטה בבקשה הגישה ב"כ התובע בקשה לצרוף נתבע נוסף, היא המועצה האזורית מטה אשר, אשר הייתה המבוטחת על פי הפוליסה.

20.
ב"כ הנתבעת הגיבה וטענה כי לא ניתן לתקן את כתב התביעה על דרך צרוף נתבע נוסף לאחר תום תקופת ההתיישנות. היא הוסיפה וציינה כי הבקשה הוגשה ללא שצורף לה תצהיר וכל נימוק ולו מטעם זה יש לדחות את הבקשה. כך גם ברור שאם יתיר בית המשפט לצרף את המבוטח בשלב זה, הרי שטענתו הראשונה תהיה טענת התיישנות ומכאן שאין כל טעם בקבלת הבקשה גם מהפן הפרקטי.

21.
בתגובה לתגובת הנתבעת הגישה ב"כ התובע הודעה ובה ביקשה לשוב להודעתה המוקדמת יותר לפיה היא מבקשת לצרף את הנהג הפוגע מן הטעם שההלכה היא שכאשר הנהג המעורב בתאונה ידוע, והוא מבוטח בביטוח חובה, נטל ההוכחה לגבי זהות הנהג מוטלת על המבטחת. התובע היה קטין במועד קרות התאונה ולכאורה די באמור באישור המשטרה ועל הנתבעת היה להסתפק בכך.

22.
לאור הדברים האמורים ביקשתי לזמן הצדדים לישיבת קדם משפט על מנת לנסות ולהביאם לפתרון מסוים על דרך הפשרה.

22.
ביום 19.6.14 התקיימה ישיבת קדם משפט ולאחר שניסיונות להביא הצדדים לידי הסדר לא צלחו, השלימו הצדדים טיעונם בכל הנוגע לבקשה לדחייה על הסף. ניתנה לב"כ התובע שהות להודיע את עמדת מרשה, לאחר שהבעתי את עמדתי בדבר הקשיים העומדים בפני
התביעה.


ביום 1.7.14 הודיעה ב"כ התובע כי התובע עומד על טענותיו ושבה על עיקרי טענותיה מדוע אין מקום לדחיית התביעה בהעדר הנהג או המבוטח נתבעים ביחד עם המבטחת.


הנתבעת הגיבה לטענות אלו ושבה על עמדתה.

דיון

23.
דין התביעה להידחות בהתאם להוראת תקנה 101 (3) לתקנות.

24.
ראשית, על פי ההלכה הדרישה למתן פסק-דין כנגד המבוטח, שבמרבית המקרים הוא הנהג, היא דרישה מהותית ולא דרישה פורמאלית כפי שביקשה להציג ב"כ התובע.

25.
בהלכת צאיג נדרש בית המשפט להבדל במשטר המשפטי שנוצר עם כניסתו של חוק הפיצויים לתוקף. למול ההבדלים שמצא כב' השופט ברק (כתוארו אז) הוא קובע:


"כבעבר כן עתה, הביטוח אינו מכסה את הנזק, שנגרם לניזוק, אלא את אחריותו של הנוהג, וכבעבר כן עתה, חובת המבטח היא לשלם לזכאים על-פי פסק הדין, שניתן נגד הנוהג המבוטח. אכן, סעיף 19 לפקודת הביטוח – אשר הוא המקור לחובתו של הניזוק לקבל פסק-דין נגד המזיק – נשאר בעינו, והוכנס בו אך שינוי שאינו נוגע לענייננו.... עם זאת, במקרה אחד חרג המחוקק מגישתו המסורתית וקבע קשר משפטי ישיר בין הניזוק למבטח בלא צורך בפסק-דין נגד המבוטח.
מקרה זה עניינו בהטלת חובה על חייב בפיצויים לשלם "תשלום תכוף" לניזוק..."


בפרשת אלטיף מבהיר בית המשפט כי לצורך תביעה מכוח חוק הפיצויים די לתבוע את בעל הרכב שהתיר את השימוש ואין חובה לתבוע דווקא את הנהג כדי להגיע אל המבטח. כב' השופטת נתניהו מתייחסת לדרישות סעיף 19 לפקודה על רקע מקרה שבו בעל רכב הוא מעבידו של המשתמש, כפי שהיה אכן במקרה אלטיף. מקום, דוגמת אותו מקרה שם, שבו נתבעו המבוטח והמבטחת די בהם גם אם לא נתבע באופן ישיר הנהג שעשה שימוש ברכב מטעמו של המבוטח שהיה מעבידו במקרה שם.


כב' השופטת נתניהו מתייחסת להלכת צאיג ומציינת:

"הטענה כאילו חובה לצרף את הנהג דווקא נתמכה בסיכומים על האמור בע"א 489/79, אליהו נ' צאייג פד"י לה (2) 131. אך שם הנהג הוא שהיה המבוטח. משהמבוטח לא צורף לא ניתן היה לתבוע את המבטחת ואילו כאן בעל הרכב הוא המבוטח ודי היה בצירופו. מן הראוי לציין עוד שבע"א 489/79 הנ"ל נענה בית המשפט לבקשה לצרף את המבוטח לתביעה נגד המבטח בשלב המאוחר של פסק הדין בערעור".
(ראה סעיף 4 לפסק הדין)

26.
הן בהלכת צאיג והן בפרשת אלטיף לא עלתה שאלת ההתיישנות. מטעם זה ניתן היה להתיר תיקון כתב התביעה אף בשלב מאוחר של הערעור. לא כך בענייננו.

27.
על פי האמור בהלכות אלו וכן על פי דעת המלומדים פרופ' ידין ופרופ' פרידמן שהובאו לעיל מפי ב"כ הנתבעת, היותו של המבוטח או הנהג נתבעים בתביעה, ובהמשך מתן

פסק דין
נגדם, היא תנאי סף לחיובה של המבטחת בפיצוי הנפגע.

28.
מכאן שכל טענות ב"כ התובע כאילו עסקינן בטענה פרוצדורלית או בפגם טכני שניתן לריפוי דינן להידחות.

29.
גם הטענה לפיה התביעה אינה מתיישנת כל עוד לא המציאה המבטחת את פרטי המבוטח או הנהג – דינה דחייה.

30.
ראשית, על התובע הייתה מוטלת החובה לברר את פרטי הנתבעים הנדרשים בתביעתו עובר להגשת התביעה, כפי שנדרש כל תובע בכל תביעה אזרחית. בתגובה לבקשה ציינה ב"כ התובע כי התובע נפגש מידי פעם עם הנהג ואזי נשאלת השאלה מדוע לא בירר עימו את פרטי הבעלים של הרכב או זהות המבוטח לאורך כל אותן שנים שחלפו מאז התאונה ועד להגשת התביעה.

31.
שנית, מתוך אישור המשטרה, שצורף לתביעה, עולה לפחות זהותו של הנהג. אם הייתה התביעה מוגשת בתוך תקופת ההתיישנות כנגד הנהג הרי שלמעט במקרה שבו נטען על ידי בעל הרכב כי לא התיר את השימוש, די בתביעת הנהג לצד המבטחת כדי להכשיר את התביעה כנגד המבטחת.

32.
שלישית, במקרה שבפני
י אף לא ניתן לטעון כי התובע והוריו לא היו מסוגלים לפעול לאיסוף הנתונים לצורך הגשת התביעה מחמת חוסר מסוגלות. מתוך כתב התביעה עולה כי התובע והוריו פעלו באופן נמרץ והשקיעו מאמצים רבים על מנת לקדם את עתידו של התובע כספורטאי בענף הטניס. כשם שהורי התובע ידעו לפנות לגורמים בחו"ל לרבות מכללות מתמחות בספורט זה, כדי לבדוק אפשרויות שהתובע יגיע ללמוד בהן, כך יכלו לטפל בהגשת התביעה על הכרוך בכך ולא להמתין עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות.

33.
לכך יש להוסיף את העובדה שכאשר הועלתה טענת הנתבעת לראשונה ובעת מתן ההחלטה ולפיה על ב"כ התובע להגיב לטענה בדבר צירופו של הנהג, טרם התיישנה התביעה. על כן, לו הייתה פועלת ב"כ התובע מיד (בטווח של 12 ימים) כי אז לא היינו נדרשים לדיון כאן. זאת בעיקר כאשר אישור המשטרה הוצא כבר בשנת 2011.

34.
מטעם זה אף לא ראיתי ממש בטענת ב"כ התובע כי אשם מוטל
על הנתבעת שהתעכבה עם הגשת כתב ההגנה. גם לאחר הגשת כתב ההגנה עוד היה סיפק בידי התובע לתקן תביעתו.


הוא הדין באשר לטענה כי בשלב המשא ומתן שבין ב"כ התובע למבטחת בטרם הוגשה התביעה לא התריעה המבטחת כי יש בעיה בחבות. המבטחת לא יכלה באותו מועד שטרם הגשת כתב התביעה לחשוב כי התובע יגיש תביעתו שלא בדרך הקבועה בדין ולהתריע לפניו כבר עובר להגשת התביעה כיצד עליו להגישה. יתרה מכך הנתבעת נהגה כשורה כאשר מיד בהזדמנות הראשונה, היינו עם הגשת כתב ההגנה, העלתה את הטענה כי יש לתבוע את הנהג.


כך גם לא ניתן להיבנות מן העובדה שהנתבעת העלתה טענות באשר להעדר תביעה כנגד הנהג ובמקביל טענה לגופה של תביעה, שהרי מטרת הטענה המקדמית הייתה לאותת לתובע לתקן את תביעתו ואזי יהיו רלוונטיות כל יתרת הטענות לגופה של תביעה.

35.
אין זאת אלא שהתובע בחר לשבת בחיבוק ידיים בכל הנוגע לטיפול בתביעתו זו ותחת זאת עסק בבניית הקריירה שלו כשחקן טניס עד סמוך לתום תקופת ההתיישנות. אזי הגיש תביעה רק כלפי המבטחת אשר על פי הדין דינה דחיה, ואז בושש בתיקון הפגם עד כי לא ניתן לרפא אותו יותר.

36.
גם הטענה כאילו לנתבעת לא ייגרם כל נזק אם יותר תיקון כתב התביעה אין בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. אמנם "הפרוצידורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או בר-מינן" כדבריו של כב' השופט ברנזון בע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ' (3) 477 בעמ' 479 מול האות ה'. אך יחד עם זאת מקום שעלולה להיפגע זכות מטריאלית של בעל דין, כהגדרת כב' השופט ברנזון באותה פרשה, כי אז לא תותר אותה סטייה מן הכללים.


מקום שמדובר בטענת התיישנות זכאי הנתבע לעמוד על זכותו שלא לנהל הליך כלל ולא להיות כלל חשוף לתביעה נגדו. אין מדובר במתן אפשרות לחזור מאמירת "אלה עדי" ולהשמיע עד נוסף בהליך שכבר מתנהל, כפי שהיה בפרשת ששון נ' קדמה. ראה בעניין זה דבריה של
המשנה לנשיא כב' השופטת נאור בעניין רע"א 1819/11 עיריית חולון נ' מנשה וגילה אלינובק, מיום 11.5.11 בסעיף 11 לפסק הדין בעת דיון בתיקון כתב טענות:



"ואולם, לגישה הליברלית הנהוגה, בדרך כלל, בסוגיית תיקון כתב תביעה, קיימים חריגים. בין חריגים אלה נמנים התנהגות המבקש, כגון אם נהג בשיהוי רב או בחוסר תום לב, השלב בו מוגשת הבקשה, והאפשרות שהתיקון המבוקש ישלול מהצד שכנגד הגנה שהיתה קמה לו אם היתה מוגשת התביעה מחדש – דוגמת טענת התיישנות (ראו:
ע"א 728/79

קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד,
פ"ד לד(4), 126;
רע"א 1118/06

סימי הראש נ' מדינת ישראל
([פורסם בנבו], 2.7.2006))
"


כן ראה דבריו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעניין ע"א 13245-03-12 המוסד לביטוח לאומי נ' מוחמד טאהא ואח', מיום 15.6.12 מפי סגן הנשיא כב' השופט י. כהן ובהסכמת שני חבריו להרכב, בסוגיה דומה לענייננו.


בענייננו אין חולק שאם הייתה התביעה מוגשת לראשונה במועד שבו התבקש התיקון הרי שהייתה נדחית מחמת התיישנות. מכאן שלא ניתן לומר שלנתבעת לא ייגרם נזק אם ייעתר בית המשפט לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת הנהג או המבוטח.




סוף דבר

37.
משהתביעה כלפי נהג הרכב ו/או המבוטח התיישנה ולא ניתן לתקנה – כי אז דין הבקשה להתקבל ודין התביעה להידחות על הסף.

38.
אם הגעתי למסקנתי זו אין טעם לדיון ביתר הבקשות שהעלתה ב"כ התובע וביניהן החלפת זהותו של המומחה בתחום האורתופדי למומחה אורתופד שהתמחותו ברפואת ספורט.

39.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים וכן תעביר למומחה הודעה כי מינויו בטל לאחר שהתביעה נדחתה על הסף.


ניתן היום,
כ"ב אב תשע"ד, 18 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
















א בית משפט מחוזי 22770-05/13 אורי פורת נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 18/08/2014)