פסקי דין על איתן אלעזר פינגרר | פסקי דין על יהושוע גוטמן | פסקי דין על מתיו ברונפמן | פסקי דין על יעקב שלום פישר | פסקי דין על treetops acquisition group lp ואח' |

25027-01/13 א     20/08/2014




א 25027-01/13 איתן אלעזר פינגרר, יהושוע גוטמן נ' מתיו ברונפמן, יעקב שלום פישר, treetops acquisition group lp ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 25027-01-13 פינגרר ואח'
נ' ברונפמן ואח'




תיק חיצוני:





מספר בקשה:
14

לפני
כב' השופטת
ארנה לוי

תובעים

1. איתן אלעזר פינגרר
2. יהושוע גוטמן


נגד

נתבעים
1
.
מתיו ברונפמן

2
.
יעקב שלום פישר

3
.
treetops acquisition group lp

4
.
treetops acquisition group ltd



החלטה


רקע והחלטות קודמות

1.
לפני בקשה למחיקת התובענה כנגד הנתבעים 1,3,4 (ולהלן גם: "המבקשים") על הסף מחמת פורום לא נאות.

2.
עניינה של התובענה הוא דמי תיווך אשר חבים הנתבעים, כנטען, לתובעים. התובעים טוענים כי בשנת 2004 הכירו לנתבעים 1-2 את מר לני גרונסטיין, אשר הכיר להם את מר רובין שראן. בסופו של יום חבר מר שראן לנתבעים ורכש עמם, כך נטען, את גרעין השליטה בבנק דיסקונט, עסקה שהושלמה ביום 31.1.06. התובעים טוענים כי בגין פעילות זו הם זכאים לדמי תיווך בסך 4,000,000 ₪. הנתבעים מכחישים קיומו של הסכם תווך כלשהו עם התובעים ומכחישים זכאות התובעים לתשלום כלשהו. הנתבע 2 אף מכחיש קשר כלשהו בינו ובין עסקת רכישת גרעין השליטה בבנק דיסקונט.

3.
התובענה הוגשה ביום 14.1.13. ביום 11.2.13 הגישו המבקשים בקשה למחיקת התביעה על הסף בגין אי המצאת כתב התביעה כדין, התיישנות, שיהוי, העדר עילה ופורום לא נאות. בקשה דומה אשר כוללת את אותן הטענות, למעט לעניין ההמצאה, הוגשה גם מטעם הנתבע 2. ביום 8.4.13 ניתנו החלטות בשתי הבקשות ע"י כב' הרשמת כהן. הבקשות נדחו. באשר לטענת העדר ההמצאה נקבע כי בהעדר תצהיר מטעם המבקשים אין מקום לקיים דיון בסוגיה זו. באשר להעדר עילה, התיישנות ושיהוי נקבע כי הכרעה בנושאים אלו טעונה תשתית ראייתית ותינתן לאחר דיון לגופו של עניין בתובענה. באשר לטענת פורום לא נאות נקבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולפיכך אין מקום לקבוע דיון במעמד הצדדים בבקשה.

4.
על החלטות אלו הוגשו ערעורים, אשר נדונו ביום 28.5.13 בפני
כב' השופטת צ'רניאק. בהחלטה מאותו היום נקבע כי בכל הנוגע לנושא הפורום, הרי שלא ניתנה ע"י כב' הרשמת החלטה נחרצת אלא רק החלטה שלא להכריע. לגבי הנתבע 2 נקבע כי נוכח היותו אזרח ישראלי ותושב הארץ, אשר נמנע מלתמוך טענותיו לגבי הפורום בתצהיר כנדרש, נוכח ציפיות הצדדים כפי שמשתקף על פני הדברים ועל פי מבחן מירב הזיקות, אין למחוק את כתב התביעה כנגדו מחמת פורום לא נאות. לגבי המבקשים נקבע כי עניינם שונה מעניינו של הנתבע 2, שהרי אין מחלוקת כי על שלושתם לא חלה סמכות בתי המשפט בישראל ולא נתבקש לגביהם היתר המצאה מחוץ לתחום. נקבע כי בטרם יוכרע אם יש למחוק התובענה כנגדם על הסף בגין התיישנות, שיהוי ופורום לא נאות, יש להכריע תחילה אם כתב התביעה הומצא להם כדין. לפיכך, הוחזר הנושא לדיון מחודש בפני
כב' הרשמת.

5.
בהמשך להחלטה זו הוגש תצהיר מטעם הנתבע 1. ביום 14.11.13 התקיים דיון בפני
כב' הרשמת נחליאלי חיאט בשאלת המצאת כתב התביעה, במסגרתו נחקרו התובע 1 והנתבע 1 על תצהיריהם. ביום 3.1.14 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת. בהחלטה נקבע כי כתב התביעה לא הומצא למבקשים כדין. על החלטה זו הגישו התובעים ערעור. לאחר הגשת הערעור בוצעה המצאה נוספת, עליה לא חלקו המבקשים והערעור נמחק בהסכמה. נקבע כי המבקשים יגישו כתב הגנה וכן בקשה מתאימה באשר לנאותות הפורום. מכאן הבקשה שלפני.

טענות הצדדים

6.
המבקשים טוענים כי אין כל זיקה בין הסכסוך ובין מדינת ישראל. שני התובעים הם אזרחי ארה"ב. התובע 2 מתגורר בניו יורק והתובע 1 שוהה בישראל מכח ויזת סטודנט שתוקפה היה אמור לפוג באפריל – מאי 2014. הנתבע 1 הוא אזרח ארה"ב ותושב ניו יורק. הנתבעות 3-4 הן חברות זרות הרשומות באיי קיימן. ההתחייבות הנטענת, עליה מבוסס כתב התביעה, ניתנה בניו יורק. מר לני גרונסטיין, אותו הכירו, כנטען בכתב התביעה, התובעים לנתבעים, עד פוטנציאלי, הוא אזרח ותושב ארה"ב. ההיכרות הנטענת עמו בוצעה בניו יורק. מר שראן, עד פוטנציאלי נוסף, הוא אזרח ותושב ארה"ב. כל הארועים נושא התובענה התרחשו בניו יורק והמעורבים בהם הם אזרחי ותושבי ניו יורק. יישום מבחן מרב הזיקות בענייננו מביא למסקנה כי אין כל זיקה בין מושא התובענה ובין ישראל. בנוסף, ריבוי ההמצאות שניסו התובעים לבצע למבקשים, אשר תקפותן וכשרותן נדחתה על ידי בית המשפט, מחזקים אף הם את העובדה שהפורום הנאות בענייננו אינו ישראל. המצאת כתב התביעה נעשתה לאחר שכשלו ארבע המצאות קודמות. לבסוף הומצא כתב התביעה למעלה משנה לאחר הגשת כתב התביעה, בעת שהותו הזמנית של הנתבע 1 בישראל לצורך השתתפות בטקס פתיחת חנות איקאה בקרית אתא. אלמנט האקראיות הטמון בהמצאה זו יש בו כדי להוות נתון נוסף בו יש להתחשב. מעדותו של הנתבע 1 ניתן ללמוד כי אין כל היגיון בניהול התביעה בישראל ואף אם הייתה התחייבות כלשהי מצדו, הרי שלא הייתה לו כל ציפיה כי מחלוקת בעניין כזה, שהתרחש כולו בניו יורק וכל המעורבים בו אמריקאים, כאשר אין לארוע הנטען כל קשר לישראל, תובא בפני
בית משפט ישראלי. הנתבע 1 העיד כי מרכז חייו ועסקיו אינו בישראל, הוא אינו אזרח או תושב ישראל, אינו דובר או קורא עברית. הוא אינו מצפה שסמכות השיפוט בישראל תוחל על עסקיו שאינם קשורים לישראל, רק בשל נוכחותו כאן בעניינים אחרים. קביעה אחרת עשויה להרתיע משקיעים להשקיע בישראל מהחשש שיאלצו לדון בכלל עסקיהם בישראל, רק בשל "תפיסתם" בישראל, מכוח עסקים אחרים שלהם. אף לתובעים לא הייתה ציפייה כלשהי שהסכסוך ידון בישראל, מקום בו עסקת התווך נערכה בניו יורק, בין צדדים אמריקאים. דחיית הבקשה תביא לקיום דיון בישראל בתביעה שהגישו שני אזרחים אמריקאים, כנגד נתבעים שמרביתם זרים ושהמרכזי שבהם הוא אמריקאי, בגין "שידוך" נטען שנעשה בניו יורק, במסגרת פגישות שנערכו בניו יורק, כשהמשתתפים בהן הם תושבי ניו יורק. הדיון יתקיים בשפה האנגלית, לפי הדין הניו יורקי, יידרש תרגום לכל המסמכים, כתבי הטענות והפרוטוקולים, העדים יוטסו מניו יורק, הכנת העדים וחתימה על תצהירים תבוצע בניו יורק. המבקשים מציינים כי עצם העובדה שנושא התווך הנטען הוא הפגשה בין שני גורמים שהיו מעוניינים לרכוש את גרעין השליטה בבנק דיסקונט אינה יכולה להיחשב כזיקה לישראל. למושא התווך לא יכולה להיות השפעה על מקום ההתדיינות. זאת ועוד, ה"נכס" מושא התביעה אינו בנק דיסקונט ואין לתביעה דבר וחצי דבר עם בנק דיסקונט. התובעים אינם תובעים זכויות בבנק ואין להם טענה בקשר לבנק. למערכת המשפט הישראלית אין כל אינטרס בברור סכסוך מעין זה.


7.
לבקשה צורף תצהיר של הנתבע 1. התצהיר דומה לתצהיר שהגיש הנתבע 1 במסגרת בקשה קודמת, כמפורט לעיל, ועליו נחקר בדיון בפני
כב' הרשמת ביום 14.11.13. בתצהיר זה מציין הנתבע 1 כי הוא אינו כותב או קורא עברית. הוא אזרח ותושב ניו יורק. הוא נמצא בישראל לעיתים רחוקות בלבד, כ–20 ימים בשנה בממוצע באופן מצטבר. מקום העסקים הראשי של הנתבעות 3-4 הוא בניו יורק. כל המעורבים בפעילות התיווך הנטענת: מר גרונסטיין, מר שראן ונציג אחר של מטרופולין נשיונל בנק בניו יורק, הם אמריקאים, אזרחי ותושבי ניו יורק, כולם דוברי אנגלית. אפילו אם היה מתחייב לשלם דמי תווך לא היה צופה האפשרות כי יתבע על כך בישראל וציפייתו היא לדון בעניין כזה במקום בצוע ההתחייבות. עוד מציין הנתבע 1 בתצהירו כי קיימת סבירות נמוכה לגרום לכך ששלושת העדים הרלוונטיים שצוינו לעיל יגיעו לישראל על מנת להעיד. קושי זה עלול לשלול את האפשרות לברר העובדות כהווייתן. בחקירתו במסגרת הדיון מיום 14.11.13 ציין הנתבע 1 כי מרכז עסקיו אינו בישראל. הוא נוהג לבקר בישראל בערך כל חודשיים, כל פעם שלושה– ארבעה ימים. כאשר נשאל מדוע אינו מסכים לכך שהתביעה תדון בישראל השיב: "אני לא אזרח ישראל, אני לא תושב ישראל ואותו הסכם לכאורה התרחש בניו יורק. כל הצדדים המעורבים גרים בניו יורק, אני לא מדבר עברית. זה לא הגיוני בעיניי שאותה עסקה שלכאורה התרחשה בניו יורק תישמע בישראל. בין אם אני אוהב את ישראל או לא, אוהב את ברזיל או לא, אוהב את סין או לא, זה לא רלבנטי מהבחינה הזאת". הוא ציין כי פגש בתובעים פעם אחת בברוקלין, יחד עם רו"ח שלמה זוהר, לצורך השקעה בנדל"ן בברוקלין. עוד הבהיר כי לנתבע 2 אין כל קשר לבנק דיסקונט.

8.
התובעים, בתגובתם לבקשה, טוענים כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתובענה וכי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח אחרת. התובעים טוענים כי הנתבע 2 חזר בישראל על ההתחייבות לשלם להם דמי תווך. יוער כי טענה עובדתית זו לא נכללה בכתב התביעה אלא רק בתגובתם של התובעים לבקשה הראשונה למחיקה על הסף. התובעים טוענים כי רוב העדים דוברי עברית ונמצאים דרך קבע בישראל או יגיעו לישראל מבחירה לצורך הדיון. בהקשר זה טוענים התובעים כי העדים הנדרשים לצורך הוכחת התביעה הם אך ורק התובעים עצמם ואולי גם רו"ח שלמה זוהר, תושב ישראל, כנטען. התובעים טוענים כי מר גרונסטיין ומר שראן אינם נחוצים לתובעים לצורך הוכחת התביעה. עוד נטען כי גם שני עדים אלו קוראים ומבינים עברית. מקום רישום הנתבעות 3-4 אינו רלוונטי. התובעים טוענים כי מדובר בעסקה אשר קשורה קשר הדוק לעסקה של רכישת בנק בישראל. אמנם עסקת התווך היא עסקה נפרדת אך יש לתת משקל לכך שהעסקה נוגעת לרכישת גרעין שליטה בבנק ישראלי. נטען כי הצורך בהצגת או הגשת ראיות הוא מינימלי. אין חולק כי אין הסכם בכתב בין הצדדים והשאלה היחידה היא אם הייתה התחייבות לתשלום. התובעים מפנים לקביעתה של כב' השופטת צ'רניאק, כי ישראל היא הפורום הנאות בכל הנוגע לנתבע 2. מערכת המשפט הישראלית תידרש ממילא לברר המחלוקת בין התובעים ובין הנתבע 2 ולכן אין מדובר בהכבדה. התובעים מוסיפים וטוענים כי כיום לא ניתן לנהל את ההליך בניו יורק עקב התיישנות, כיון שעל פי חוקי מדינת ניו יורק התיישנות בגין הפרת הסכם עומדת על שש שנים. לפיכך, אין לסגור הדלת בפני
התובעים. התובעים מציינים בהקשר זה כי הם פעלו באופן סביר, למרות שהשתהו והגישו את התובענה רק על סף התיישנותה בישראל ולאחר התיישנותה בניו יורק, נוכח היותם אנשי עסקים חרדים, אשר שואפים לסיים מחלוקות בהבנה והסכמה ולא באמצעות פניה לערכאות משפטיות. התובעים טוענים כי התובע 1 הוא תושב ישראל ומתגורר עם משפחתו בישראל למעלה משבע שנים. ויזת הסטודנט שלו הוארכה עד שנת 2017 ומרכז חייו בישראל. התובע 2 הוא איש עסקים יהודי, יליד ישראל אשר עזב אותה בשנות ה- 20 לחייו והוא בעל קשרים ומשפחה בישראל. הנתבע 1 הוא איש עסקים יהודי אשר חלק משמעותי מעסקיו הוא בישראל. נוכחותו בישראל אינה דבר נדיר או חריג וממילא מדובר באדם שבחר לקבל על עצמו את עול הדין בישראל ואת סמכות השיפוט בישראל בכל הקשור בעסקיו. הנתבעות 3-4 הן חברות שהוקמו במיוחד לצורך רכישת גרעין השליטה בבנק ישראלי ולכן יש להן קשר מובהק לישראל. הנתבע 1 הוא הנציג ואיש הקשר שלהן בישראל. התובעים טוענים כי אין מדובר בהוצאות נכבדות לצורך ניהול ההליך בישראל וטוענים כי אין לקבוע כי הדין החל הוא הדין הניו יורקי. גם אם כן, אין בכך כדי למנוע ההליך בישראל. התובעים טוענים כי לא ניתן לומר שהציפיות הסבירות של הצדדים הן לנהל ההליך במדינת ניו יורק. נוכח העובדה שלכל הצדדים קשרים ענפים ומשמעותיים לישראל קיים אינטרס לדון בתובענה בישראל. אין מדובר בהמצאה אקראית כיון שלנתבע 1 עסקים רבים בישראל. לתגובתם צרפו התובעים את תצהיר התובע 1. יוער כי גם התובע 1 נחקר בפני
כב' הרשמת ביום 14.11.13 לגבי תצהיר דומה.

9.
בתשובה לתגובה התייחסו המבקשים לטענת התובעים כי הנתבע 2 נתן להם התחייבות בישראל וטענו כי אף לשיטת התובעים אותה התחייבות בישראל לא ניתנה על ידי המבקשים ואין להם כל קשר אליה. התחייבות נטענת של צד שלישי אינה יכולה לבסס זיקה של המבקשים עצמם לישראל. עוד מציינים המבקשים כי מדובר בגרסה כבושה, אשר תכנה אינו ברור ודומה שנולדה רק כדי לצור יש מאין זיקה לישראל. בכל מקרה, אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה כי מרב הזיקות מביא למסקנה כי הפורום הנאות הוא בניו יורק. המבקשים מפנים לכך שנטל הוכחת הפורום בעניינו של נתבע זר שונה מזה המוטל על נתבע ישראלי הטוען כנגד הפורום הנאות והוא חלש יותר. המשיבים טוענים כי טענת התובעים כי אינם זקוקים לעדים זרים תמוהה, שהרי בהתאם לכתב התביעה הם אלו שפנו למר גרונסטיין ובאמצעותו הפגישו בין המבקשים ובין מר שראן, כאשר בגין אותה פגישה הם מבקשים דמי תיווך. דוקא ניסיונם של התובעים לכפות הליך בישראל מצביע על רצונם למנוע שמיעת עדים אובייקטיבים ולנהל הליך מתוך חוסר יכולת ממשית לגלוי האמת. מקום בו נטענת טענת תיווך הרי ששני הצדדים שהתקשרו בעסקה עקב התווך הם צדדים רלוונטיים ולכן שני עדים אלו חיוניים. בנוסף, יש צורך בשמיעת עדותו של נציג נוסף מהמטרופולין נשיונל בנק. שלושה אלו הם אזרחים אמריקאים ותושבי ניו יורק. ספק אם יאותו להגיע לישראל על מנת להעיד, טענה שלא נסתרה בתצהירו של התובע 1. המבקשים טוענים כי טענת התובעים כי קיימת מניעה לנהל ההליך בניו יורק בשל התיישנות היא טענה הנוגעת לדין זר, שהיא בגדר עובדה אותה יש להוכיח בראיות. התובעים העלו הטענה מבלי להביא חוות דעת או אסמכתא מתאימה אחרת והם אינם יכולים להסתמך עליה. גם אם הטענה הייתה נכונה, עדיין, יש לבחון אם התובעים פעלו באופן סביר בהגישם את התביעה בישראל מבלי לנקוט צעדים למניעת התיישנות בפורום הזר. בענייננו, התובעים לא ביססו את הטעם העומד מאחרי השיהוי הרב בו נקטו, מעל תשע שנים, ולא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע בחרו להמתין זמן כה רב. הטענה כי הם אנשי עסקים חרדים שהעדיפו להימנע מפניה לערכאות אינה יכולה לעמוד. כפי שבחרו להגיש התובענה שבועיים לפני תום ההתיישנות בישראל, יכלו להגישה בניו יורק בתוך תקופת ההתיישנות. באשר לטענה כי לגבי הנתבע 2 נקבע הפורום כנאות, טוענים המבקשים, כי קביעה זו צומצמה במפורש אך ורק לנתבע הישראלי והיא גם ניתנה מבלי לשמוע עדים. לא ניתן לגזור גזירה שווה לגבי כל הנתבעים, כפי שקבעה גם השופטת צ'רניאק. הנתבעות 3-4 אמנם מחזיקות במניות של בנק דיסקונט אך אין בכך כדי להביא למסקנה כי ישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה כנגדן. ההליך הנדון אינו עוסק בבנק דיסקונט והבנק אינו מושא התביעה. עניינה של התביעה היא התחייבות נטענת, שעניינה דמי תיווך בגין הפגשת שני אנשי עסקים להשקעה בעסקה. הניסיון לקשור את בנק דיסקונט ועסקת דיסקונט לתביעה נועד רק כדי לנסות ולצור יש מאין למדינת ישראל. עוד מציינים המבקשים כי הנתבע 1 אינו נציג הנתבעות 3-4 בישראל.

10.
בהחלטה מיום 27.7.14, ונוכח האמור בתגובתם לבקשה, התבקשו התובעים להבהיר אם קיימת בקשה מצדם לחקור שוב את הנתבע 1 על תצהירו. התובעים הודיעו, בתגובה, כי אינם מבקשים לחקור שוב את הנתבע 1. בנוסף, ציינו כי הם מבקשים לזמן לעדות דווקא את הנתבע 2, זאת לצורך חקירתו בכל הנוגע לטענתם כי הוא הכיר בזכותם לקבל דמי תיווך בשמו ובשם הנתבע 1, גם בישראל. עדותו נדרשת, כך נטען, כדי לסתור את עדות הנתבע 1 כי לא ניתנה התחייבות לתשלום דמי תיווך לתובעים וכדי להבהיר כי הוא נתבע ראוי וחיוני, אשר התביעה כנגדו צריכה להתברר בצוותא עם התביעה כנגד המבקשים. המבקשים הגיבו לבקשה והתנגדו לה. בתגובתם ציינו כי לא ניתן לחייבם לזמן לעדות, במסגרת בקשת ביניים, אדם שתצהירו לא צורף לבקשה והוא גם אינו מבקש בבקשה זו. על הבקשה להיות מוכרעת על בסיס טענות הצדדים וחקירות המצהירים שתצהיריהם צורפו. אין כל זכות לצד אחד לדרוש מהצד האחר לצרף תצהירים נוספים ולזמן עדים נוספים, זאת בהתאם לתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). מעבר לכך, חקירת הנתבע 2 כלל אינה רלוונטית לסוגיית הפורום הנאות. גם אם היה ממש בטענות התובעים והנתבע 2 אכן התחייב לשלם דמי תיווך, ואפילו בישראל, אין עובדה זו רלוונטית לשאלת הפורום הנאות לדון בעניינם של המבקשים. התחייבות כזו אינה רלוונטית למבקשים ואין בה כדי להעלות או להוריד בכל הנוגע לכלל הזיקות המצביעות על כך שהפורום הנאות לדון בתביעה כנגדם הוא ניו יורק. גם הטענה כי הנתבע 2 התחייב בשם הנתבע 1 יכולה להתברר רק באמצעות חקירת הנתבע 1, אשר אמור להתייחס לשאלה אם התיר לנתבע 2 להתחייב בשמו ועבורו. עדותו של הנתבע 2 אינה רלוונטית כלל ואינה יכולה לשפוך אור על סוגיית הפורום. התובעים מבקשים לנצל הבקשה לעניין הפורום על מנת לנהל מעין "משפט זוטא" ולהקדים חקירת הנתבע 2, עוד בטרם הוכרעה שאלת הפורום, בטרם התקיימו הליכים מקדמיים וללא שמיעת העדים הרלוונטיים, המצויים כולם בניו יורק. חיובו של הנתבע 2 להעיד בשלב מקדמי זה תעניק לתובעים יתרון בלתי הוגן. שאלת ברור ההליכים בצוותא עם נתבעים אחרים אינה אחד מהשיקולים לבחינת הפורום הנאות. ככל שיקבע שהפורום הנאות הוא ניו יורק, יוכלו התובעים לצרף את הנתבע 2 כנתבע בתביעה בניו יורק או לחקרו כעד במסגרת ההליך שם.


דיון והכרעה

11.
ההלכה היא, כי משהוענקה לבית המשפט סמכות לדון בתביעה, קמה לו חובה לעשות שימוש בסמכות זו. עם זאת, לכלל זה הוכרו מספר חריגים, אשר בהתקיימם עשוי בית משפט בעל סמכות לראות לנכון לא להפעיל סמכותו. אחד מאותם חריגים מקורו בדוקטרינת "הפורום הלא נאות". בהתאם לדוקטרינה זו, כאשר מתעוררת שאלה של ברירת מקום שיפוט בין בית משפט מוסמך בישראל לבין בית משפט זר, אשר אף לו סמכות בינלאומית לדון בתובענה, רשאי בית המשפט בישראל בתנאים מסוימים למחוק התביעה שהוגשה לו כדי שזו תנוהל בפני
בית המשפט הזר. שלושה מבחנים משמשים לצורך בחינת שאלת תחולת דוקטרינת הפורום הלא נאות. תחילה, יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלוונטיות. יש לבחון אם הפורום המקומי הוא ה"פורום הטבעי", או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לדון בתובענה. מבחן זה מוכרע בהתחשב במכלול נסיבות המקרה. במסגרת מבחן זה יש להתחשב בנתונים כמו מקום מושבם ועסקיהם של הצדדים, הגישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת העדים ועוד. שנית, יש לבחון מה היו הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום התדיינות בסכסוך. שלישית, יש לשקול שיקולים ציבוריים-מערכתיים, ובעיקר האם לישראל ולשיטת המשפט הישראלית יש עניין אמיתי בתובענה. בהקשר זה נקבע כי קיום הליכים בבית משפט ישראלי, על אף היותם בעלי זיקה חלשה, אם בכלל, לישראל, עשוי לבוא בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים והליכים אחרים, שזיקתם לפורום הישראלי רבה הרבה יותר, בנסיבות בהן המשאבים השיפוטיים הם מוגבלים. נטל ההוכחה לעניין התקיימות שלושת המבחנים וקיומו של פורום זר נאות יותר מהפורום בישראל מוטל על הנתבע, אך נקבע כי כאשר מדובר בתובע זר לא קיימת הצדקה מהותית להקל עליו את ההתדיינות בישראל (ראה: רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ'

harefuah servicos de s/c ltda
, פ"ד נז(5)414 [2003]; רע"א 9810/05
martin j.hecke

נ'
pimcapco limited
,
30.8.09; רע"א 10250/08 קציב נ'
zao raiffeisenbank
, 18.3.10; רע"א 7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ'
incomacs ltd
,
2.8.12; ע"א 3999/12 אלצר בע"מ נ'
linak a/s
, 20.1.14 והאסמכתאות שם).

12.
יישום המבחנים האמורים בענייננו מביא, לטעמי, למסקנה, כי המבקשים עמדו בטל המוטל עליהם והוכיחו כי הפורום האמריקאי עדיף על זה הישראלי. תחילה, מירב הזיקות. שני התובעים הם אזרחי ארה"ב. כך גם הנתבע 1. הנתבעות 2-3 הן חברות הרשומות באיי קיימן. התובע 2 אמנם מתגורר כיום בישראל ושוהה בה על בסיס ויזת סטודנט, כשבע שנים, לטענתו, אך בעת עריכת הסכם התווך הנטען ופעילות התיווך, לפני
כעשר שנים, היה תושב ארה"ב. פעילות התווך והפגישות בהן סוכם הסכם התווך הנטען היו כולן בניו יורק. מדובר בהסכם נטען שנכרת בניו יורק, בין צדדים שכולם, למעט הנתבע 2, אשר אין חולק כי הוא כלל אינו בעל מניות בבנק דיסקונט ולא ברור מהו הקשר שלו לעסקת רכישת המניות, היו באותה העת אזרחי ותושבי ארה"ב. שני עדים מרכזיים לצורך הוכחת הסכם התיווך הם מר גרינסטיין ומר שראן, שניהם אזרחי ותושבי ארה"ב. איני מקבלת הטענה כי עדותם לא תידרש במסגרת ניהול התובענה. מדובר בעדים אשר אמורה להיות להם ידיעה אישית ממשית, כמי שהשתתפו גם בפגישות עם התובעים והנתבעים, אודות הסכם התיווך הנטען. בכתב התביעה אף נטען כי מר גרינסטיין היה מעורב בניסיונות להגיע לפשרה בנושא תשלום לתובעים ואין ספק כי עדותו חיונית ונדרשת, כמו גם עדות מר שראן, אשר בסופו של דבר חבר לנתבעים רק בזכות התובעים, כנטען. עד או עדים פוטנציאלים נוספים, אשר נכחו בפגישות, הם נציגי מטרופולין נשיונל בנק. גם להם אין כל קשר לישראל אלא רק לארה"ב. מרכז חייו ועסקיו של הנתבע 1 אינו ישראל, גם אם הוא מבקר בה כעשרים ימים בשנה. העד החיצוני היחיד אשר יש לו קשר לישראל הוא, כפי הנראה, רו"ח זהר, אם כי, גם כאן, מדובר על עדות לגבי פגישות שנערכו בניו יורק
ולגבי עסקה שנכרתה בניו יורק. בנסיבות אלו, הדיון יתקיים בשפה האנגלית, ייתכן ויהיה צורך לקיימו בהתאם לדיני מדינת ניו יורק, נוכח מקום עריכת ההסכם הנטען וזהות הצדדים, יידרש תרגום של כל המסמכים וכתבי הטענות הן בישראל והן בארה"ב ותיגרמנה הוצאות בגין הבאת עדים מארה"ב לישראל. קיים חשש סביר שהעדים אזרחי ארה"ב כלל לא יגיעו לישראל למתן עדות וכי יקשה על בית המשפט לברר מלוא העובדות. גם אם תתקבל טענתם הכבושה והכללית של התובעים, אשר לא נטענה בכתב התביעה וגם לא פורטה כדבעי לאחר מכן, כי הנתבע 2 חזר על התחייבותו לשלם דמי תווך בישראל, אין די בכך. אין בכך כדי להפוך את העסקה לעסקה שנכרתה בישראל ואין בכך כדי להביא לזיקה בעלת משקל לישראל, במיוחד כאשר אותה התחייבות נטענת בישראל ניתנה, כנטען, על ידי הנתבע 2 בלבד ולא על ידי המבקשים. בהקשר זה יצוין, כי אין מקום לזמן את הנתבע 2, אשר כלל לא הגיש תצהיר במסגרת בקשה זו, לעדות לצורך הכרעה בבקשה. בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי יש לדון בבקשה על בסיס העובדות הכלולות בתצהירים שהוגשו על ידי הצדדים. בנוסף, מקובלות עלי טענות המבקשים כי אין לדון בשאלת התחייבות נטענת זו באופן נפרד מיתר השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ואין להורות על הקדמת עדותו של הנתבע 2, שאינו צד לבקשה, מה שעשוי לפגוע גם בזכויות הדיוניות של כלל הנתבעים.


13.
גם בחינת ציפייתם הסבירה של הצדדים מובילה למסקנה כי הפורום הישראלי אינו הפורום המתאים לדיון בתובענה. אמנם, לנתבע 1 עסקים גם בישראל, אך הסכם התיווך מושא התובענה אינו חלק מהם. ההסכם הנטען עניינו תיווך בין גורמים אמריקאים,
אשר נכרת בניו יורק. הפגישות הנטענות בקשר להסכם זה נערכו כולן בניו יורק. עצם העובדה שמטרת התיווך היא הסכם שיתוף פעולה עתידי לרכישת מניות בבנק ישראלי, אינה יכולה להביא למסקנה כי ציפייתם הסבירה של הצדדים באותה העת הייתה להתדיין בישראל. אף אין מדובר בעסקת רכישת נכס המצוי בישראל. מדובר בעסקת תיווך בין צדדים לא ישראלים, שהביאה, כנטען, ל"שידוך", שוב, בין צדדים לא ישראלים. יוער שוב, כי עניינו של הנתבע 2 בתובענה כלל לא ברור, כיון שהוא אינו בעל מניות בבנק דיסקונט ודומה ששמו הוסף כנתבע בעיקר כדי להחדיר לתובענה זיקה כלשהי למדינת ישראל. אין חולק כי הנתבע המרכזי והעיקרי הוא הנתבע 1. יוער, כי גם אם היה מדובר בהסכם לרכישת נכס בישראל, אין בכך כדי להביא למסקנה כי הפורום הנאות יקבע על פי מקומו הגיאוגרפי של הנכס. לא קיימת זיקה מהותית בין ישראל ובין הסכסוך ולא ניתן לייחס למבקשים ציפייה כי ההליך המשפטי בקשר להסכם הנטען עם התובעים יתנהל בבית משפט בישראל.

14.
בבחינת שאלת ה"פורום הלא נאות" עשויה להיות חשיבות מסוימת גם לנסיבות המצאת התביעה לנתבע. דוקטרינת ה"פורום לא נאות" התפתחה, בין היתר, בשל אלמנט המקריות הטמון לעיתים בהמצאת כתבי–בי–דין לזר הנמצא במדינה והקניית סמכות לבית המשפט בדרך זו. לפיכך, ניתן משקל מסוים גם לנסיבות המצאת כתב התביעה לנתבע. בענייננו, נעשו מספר ניסיונות למסור את כתב התביעה למבקשים. במסגרת החלטתה מיום 3.1.13 פירטה כב' הרשמת נחליאלי חיאט ניסיונות אלו וקבעה כי אין בהם משום המצאה כדין. כב' הרשמת הוסיפה וציינה: "התרשמתי שהמשיבים עשו כל שביכולתם למסור את התובענה למבקשים בארץ ולהימנע מהגשת בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט בהעדר חלופה רלוונטית...המסקנה בדבר המאמץ להביא את המחלוקת לדיון בבית משפט ישראלי מתחזקת נוכח זהות הצדדים...וכן בשים לב לנושא התביעה – תשלום דמי תווך למשיבים בקשר עם עסקה שכל הפגישות הנטענות בגינה שתרמו לבצוע העסקה הנטענת התקיימו בין הצדדים או מי מהם...בניו יורק ארה"ב". בסופו של דבר נמסר כתב התביעה לנתבע 1 עת שהה בישראל אך השתלשלות העניינים באשר לניסיונות ההמצאה מלמדת על כך שמדובר בהמצאה בעלת אלמנט אקראיות, מה שמביא משקל נוסף להטיית הכף לפורום הזר כפורום נאות.

15.
התובעים טוענים כי, לפי בדיקה שערכו, תביעתם בהתאם לדיני מדינת ניו יורק התיישנה. אכן, תנאי חשוב להחלת דוקטרינת ה"פורום הלא נאות" הוא כי ההתדיינות בפורום הזר היא אפשרית ולא קיימת מניעה מעשית או חוקית לכך. בהקשר זה יצוינו שניים אלו. האחד, התובעים לא הציגו חוות דעת או ראיה אחרת לגבי דיני מדינת ניו יורק לגבי חוסר האפשרות להגיש שם את תביעתם. לפיכך, מדובר בעובדה שכלל לא הוכחה. יוער, כי התובעים לא התייחסו לאפשרות שהדין שיוחל גם בבית המשפט הישראלי הוא דין מדינת ניו יורק ולא התייחסו לשאלת ההתיישנות במצב זה, שהרי אז, לכאורה, התיישנה התביעה גם בישראל. השני, גם אם נצא מנקודת הנחה כי טענת התיישנות אכן תעלה ותתקבל בפורום הזר, עדיין אין בכך כדי לדחות הבקשה לסילוק על הסף. במקרה כזה, על בית המשפט לבחון את מערכת הנסיבות ובפרט את התנהגות התובע. יש לבחון אם התובע פעל באופן בלתי סביר בהגישו את התביעה לפורום המקומי מבלי לנקוט צעדים למניעת ההתיישנות בפורום הזר (רע"א 9810/05 הנ"ל). בענייננו – טוענים התובעים כי השתהו בהגשת התביעה כיון שהיו מעוניינים לסיים הסכסוך ללא פניה לערכאות משפטיות, כמקובל במגזר החרדי. טענה זו אינה יכולה להתקבל ואינה יכולה לבסס מסקנה כי התובעים פעלו בסבירות. משראו התובעים שהשנים חולפות והסכסוך אינו מסתיים, במיוחד מקום בו הם מסתמכים אך ורק על טענות שבעל פה, ללא ראיה בכתב כלשהי, היה עליהם לפעול בהתאם לדיני מדינת ניו יורק ולהגיש תביעתם טרם התיישנותה, בדיוק כפי שהגישו תביעתם בישראל, כשבועיים לפני תום תקופת ההתיישנות. השיהוי הרב אינו מוצדק, אינו מהווה התנהגות סבירה בהקשר זה ואינו יכול לבסס הצדקה לקבוע כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות.

16.
ובאשר לשיקולים מערכתיים. האינטרס של מערכת המשפט הישראלית בברור תובענה מהסוג שהוגש על ידי התובעים הוא קטן. התובעים אינם אזרחי ישראל, העסקה הנטענת לא נערכה בישראל, המבקשים אינם ישראלים. לא בוצעה פעילות כלשהי בקשר לעסקה הנטענת בישראל. בנסיבות אלו לא קיימת הצדקה מהותית להקל על התובעים את ההתדיינות בישראל.

17.
לאור כלל האמור, על פי מבחן מירב הזיקות, בחינת ציפיותיהם הסבירות של הצדדים, יעילות ההליך הדיוני ושיקולים מערכתיים, אני קובעת כי המבקשים עמדו בנטל להוכיח כי הפורום הנאות לדון בתובענה שהוגשה כנגדם הוא הפורום הזר. אני מקבלת הבקשה ומורה על מחיקת התובענה כנגד המבקשים על הסף מחמת פורום לא נאות.

18.
התובעים ישאו בהוצאות המבקשים בסך 10,000 ₪.

19.
התובעים מתבקשים להודיע
בתוך 30 ימים מהי בקשתם לעניין המשך ההליך כנגד הנתבע 2.

נקבע לתז"פ ליום 2.10.14.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 25027-01/13 איתן אלעזר פינגרר, יהושוע גוטמן נ' מתיו ברונפמן, יעקב שלום פישר, treetops acquisition group lp ואח' (פורסם ב-ֽ 20/08/2014)