Google

אליאור פיינגולד - מכללת מנשר לאמנות בע"מ, ארז גולן, סוזנה לאוטרבך

פסקי דין על אליאור פיינגולד | פסקי דין על מכללת מנשר לאמנות | פסקי דין על ארז גולן | פסקי דין על סוזנה לאוטרבך |

53025-12/10 תאמ     19/08/2014




תאמ 53025-12/10 אליאור פיינגולד נ' מכללת מנשר לאמנות בע"מ, ארז גולן, סוזנה לאוטרבך








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 53025-12-10 פיינגולד נ' בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
כוכבה לוי


תובעים

אליאור פיינגולד
באמצעות באי כחה עו"ד גיא אופיר ועו"ד עופר מוסקוביץ


נגד


נתבעים

1.מכללת מנשר לאמנות בע"מ
2.ארז גולן
3.סוזנה לאוטרבך
באמצעות באת כוחם עו"ד ד"ר ניצה אורצקי




פסק דין


1.
עילות התביעה וסכומה
בפני
תביעה כספית לתשלום הסך של 50,000 ₪ שהגישה התובעת ה בסדר דין מהיר כנגד הנתבעת 1 - מכללה ללימודי תעודה באמנות וצילום אשר על פי סעיף 2 לכתב התביעה אינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה ,אינה מוסמכת להעניק תואר אקדמי ולכל היותר תעודה מקצועית הנושאת את שמה של המכללה, אל שורותיה הצטרפה בתחילת שנת הלימודים בשנת 2007-
בסמוך לאוק 2007- סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן, כנגד הנתבע 2 – מרצה בכיר אצל הנתבעת 1 וראש מגמת צילום , והנתבעת 3 – מרצה לצילום נוף חברתי אצל הנתבעת 1.

2.
טענת התובעת , ככל שסטודנט מחזיק בתעודת גמר סופית של הנתבעת 1 ,זכאי הוא
לקבל מספר נקודות זכות לתואר במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה בלבד. זה היה המניע העיקרית לטענתה ללימודיה אצל הנתבעת 1.

3.
על פי סעיף 116 לכתב התביעה המתוקן עתרה התובעת להשבת שכר הלימוד ששילמה בגין לימודיה אצל הנתבעת 1, בתוספת ריבית והצמדה כחוק בסך של 48,028 ₪ .
לשיטתה ,זכאית היא לסכום הנתבע הן כפיצויי השבה , ולחלופין פיצויי הסתמכות ולחילופי חילופין – פיצויי צפיה.

הוסיף וטען בא כח
התובעת לכשלון תמורה לשכר הלימוד ששלמה – סעיף 118 לכתב התביעה, "זאת משלא אופשר לתובעת לסיים את לימודיה בנתבעת 1.".


כבר עתה אעיר בהקשר זה כי התובעת אינה מייחסת אך ורק לנתבעים אחריות לעובדה שלא סיימה את לימודיה ולמעשה מאשרת
את חיסוריה ואיחוריה ואי עמידתה בדרישות התובעת
הלימודיות במהלך השנים במהלך למדה אצל הנתבעת 1.
אלא שאינה כורכת האחד בשני. לשיטתה המשתמעת אין בחיסוריה ואיחוריה כדי למנוע מהנתבעת 1 ליתן לה ציון עובד בגין השנתיים במהלכן למדה אצל הנתבעת 1.
בנוסף עתרה התובעת לפיצויים בגין עוגמת נפש , בסך של 30,000 ₪ באשר לשיטתה "אין כל משמעות ללימודים של שנתיים ללא תעודת גמר מקצועית".

4.
טענת לשון הרע במזיד
אשר לנתבעים 2 ו-3
טוענת התובעת כי התבטאויותיהם עולות כדי לשון הרע במזיד.
- התובעת עותרת לפיצוי בראשי נזק אלה בסך של 200 אלפי ₪ ולחלופין לפיצוי הסטטוטורי בסך של 67,000 ₪ - סעיף 122 לכתב התביעה המתוקן.
עוד עתרה לפיצוי בסך של 10,000 ₪ על פי סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן נוכח אי השבת הסכומים ששילמה כשכר לימוד.
כל זאת בכפוף לכך שמטעמי אגרה בלבד העמידה את תביעתה כנגד הנתבעים ביחד ולחוד על הסך הכולל של 50,000 ₪.
משהוגשה התביעה בסדר דין מהיר היא נתמכה בתצהיר אימות וכן בתצהיר תשובה לטענות הנתבעים בכתבי הגנתם.
למותר להעיר כי בשים לב לעובדה שההליך ננקט בסדר דין מהיר ובהתעלם מהפירוט הרב בכתב התביעה שהתפרס על 125 עמודים ,ו 3 ישיבות הוכחות , אתייחס , בהסתמך על הוראות פרק טז 1 לתקנות סד"א ב

פסק דין
זה בתמציתיות לטענות הצדדים ואנמקו בתמציתיות.

5
גירסתה
העובדתית של התובעת
:
1. אמירה פוגענית המיוחסת לנתבע 2 – לגירסת התובעת ביום הראשון ללימודים , איחרה לשיעור שהעביר הנתבע 2. תוך השיעור , כשיצאו התלמידים להפסקה "וכאשר עברה את דלת היציאה בכ-3 מטרים פנה אליה הנתבע 2 ושאל אותה מדוע איחרה
."רכן לעברה תוך שמתקרב לפניה ואמר "למה אלי, מה עשית כל הלילה?"- סעיף 13 לכתב התביעה המאומת בתצהיר.
היא לגירסתה, השיבה בקרירות – "השעון לא עבד".
לגירסת התובעת , למרות חומרת הדברים היא "נמנעה מלדווח על האירוע להנהלה באופן רשמי". לגירסתה במהלך התקופה לאחר אירוע זה , זכתה ליחס עויין מהנתבע 2 תוך שהוא זוקף לחובתה "כל חיסור" ו"כל איחור "- סעיף 18 לתביעה. יחד עם זאת שיתפה לטענתה את צבי גסטון "מרצה במכללה" שהציע לה להתחמק מכל מגע עם הנתבע 2 – כך לגרסתה.

יוער כי טענתה זו של התובעת , לא נתמכה בעדותו של גסטון איצקוביץ שהעיד בע ' 3-5 לפרטיכל ואמור היה לתמוך בגירסתה כאמור .
מעדותו זו עלה כי התובעת שוחחה עימו אישית בסמסטר הראשון ללימודים ושיתפה אותה בקשיים אישיים שלה- "קשיים בלימודים וגם אצלי בקורס היה לה קשיים" – ע' 4 שורה 22.
עד תביעה זה הכחיש את גרסת התובעת והעיד: "אני לא זוכר ששמעתי את המלים של התנכלות של ארז גולן
. אני יודע שהיו לה קשיים במהלך הלימודים".
עדותו של העד גסטון איצקוביץ לא תמכה בגירסת התובעת ולמעשה סתרה אותה.

בניגוד לגרסת התובעת בתביעתה, על פיה, נוכח היכרות קודמת של העד עם הנתבע 2 אמר העד
– "יכול להאמין עליו. זה הטיפוס"- דברים שנאמרו לגירסת התובעת על רקע היכרות העד את הנתבע 2 מאחר ולמדו יחד בבצלאל , העיד העד :"למדתי ב...
ארז לא היה אתי באחת מהמסגרות האלה. לא למד אתי..." – ע' 5 שורות 1-3 לפרטיכל.

אשר לגירסתו של הנתבע 2 אשר לא מצאתי בה כל בקיעים ואותה אני מקבלת , התייחסו דבריו אל התובעת ולא בלשון שציטטה התובעת -
"מה עשית כל הלילה" ,לאמירות שאמרה לו התובעת בעניין מחשבות אובדניות , שתיית וויסקי ואלכוהול אל תוך השעות הקטנות של הלילה וקושי להתעורר לאחר מכן. – סעיף 10 לתצהירו. למותר לחזור ולהדגיש את הנתבע 2
הכחיש את אמירת הדברים עצמם – הכחשה שלא מצאתי כל סיבה שלא לקבל – ע 28 שורה 19 לפרטיכל.

לסיכום לטענה זו
התובעת פרטה
מסכת עובדתית מפורטת ביותר שהתפרסה על כ100 סעיפים של כתב התביעה במסגרתם פרטה התעמרות והתנכלות של הנתבע 2 כלפיה
לשיטתה ,
ואת האווירה העויינת שיצר הנתבע 2 ביחס אליה. אלא שלא המציאה כל ראיה או עדות לתמיכה בגרסתה זו.

לשיטתה שיתפה את הגב רונית ידעיה ,
מנהלת מחלקת
אומנות ואשת ראש המכללה במצוקתה נוכח התעמרות הנתבע 2- סעיף 37 לכתב התביעה המתוקן , אלא שלא זימנה את הגב ידעיה לעדות לתמוך בגרסתה זו. משכך הרי שגם רכיב זה של גירסתה אינו נתמך בעדות או ראייה כלשהיא זולת עדותה שלה. לא מצאתי כל הצדקה לקבל את עדות התובעת שלא נתמכה בעדויות נוספות בניגוד להוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות.


לגירסת התובעת בסעיף 45 לתביעתה, נכנס הנתבע 2 לשיעור פוטושופ "והפליא בצעקותיו לעבר המרצה
גב אוסנת ובנוכחות הסטודנטים כדלקמן :"שלא תעיזי להכניס לשיעור את האלי המעצבנת הזאת."- בהחלט נוכחתי מגירסת התובעת ,כי התובעת לא נכחה במעמד זה!.
התובעת גם לא הוכיחה כי אלו היו פני הדברים.

כאשר נשאלה מדוע לא הביאה עדים שמן הסתם היוו ה"קהל" לצעקות אלה ענתה בע' 14 לפרטיכל שורה 25 "אין לי עדים לסעיף 45".
- בהקשר זה יודגש כי לשיטת התובעת עסקינן באירועים בשנה א סימסטר ב.
– התובעת לא נתנה הסבר מניח את הדעת מדוע לא תיעדה ולא ביטאה מחאה על דברים אלה לשיטתה בסמוך לאירוע. והרי אין חולק שלמדה שנה תמימה נוספת לאחר האירוע הניטען.
לשון אחרת , גם לשיטתה ולגירסתה שלא הוכחה אירעו האירועים הפוגעניים בשנה א סימסטר ב ולמרות זאת היא למדה שנה תמימה נוספת! מבלי שנתנה לך כל הסבר מניח את הדעת .

התובעת בתביעתה מתארת אירועים נוספים שיש בהם לגירסתה לייחס לנתבע 2 יחס מתעמר ומתנכל. כך לדוגמא טענה כי בהיעדרה , בשנה ג' צעק הנתבע למרצה לצילום חברתי –הנתבעת 3 "זהו נמאס לי אני מכשיל את האלי הזאת", - לגירסתה בסעיף 50 לתביעה, נודעו לה הדברים מסטודנטית בשם "אולגה ימלין". אלא שאולגה זו לא זומנה ולא התייצבה לעדות.
לדברי בא כח התובעת, עדה זו , ייתכן ועזבה את הארץ אלא שגם עדה אחרת שייתכן והייתה נוכחת באירוע הנטען
לא זומנה . והרי לגרסת התובעת בסעיף 50 לתביעתה
נאמרו הדברים "בנוכחות סטודנטים".
יוצא אם כך שגם טענה עובדתית זו קורסת
.

התובעת מתארת כחלק מסדרת ההתנכלויות ,דרישה חוזרת ומיותרת של הנתבע 2 להעביר לו שתי סדרות של תרגילי צילום – סעיף 52 לתביעה. לטענתה מדובר בדרישה חוזרת שכן העבודות כאמור כבר הוצגו בפני
ו – אלא שאת המייל – הדוא"ל החוזר נשוא סעיף 53 לתביעתה – בבחינת ראיה חד משמעית להתנכלות– לא צירפה!.
למרות שלשיטתה של התובעת שטחה את מצוקתה ותלונותיה כלפי הנתבע 2 בפני
רונית ידעיה – לא המציאה אסמכתאות לתלונות אלה , לא ראיות ולא עדויות. גם לא את עדותה של רונית ידעיה בפני
ה התלוננה לגרסתה. בעניין זה העידה בע' 13 לפרטיכל:
"ש:מדוע לא הבאת את רונית כעדה?
ת:בגלל שהיא אשתו של מנהל המכללה.
ש:אבל להתלונן בפני
ה לא הייתה לך בעיה?
ת:יש מיילים שהתלוננתי בפני
ה אני לא יכולה להצביע עליהם".- ע 13 לפרטיכל שורות 13-16.

6.
-התובעת מלינה על התעלמות ממחלה וביטול בדיעבד של אישור לחיסורים סעיף 73 ואילך לתביעה:
בפועל, וכפי שטענה באת כח הנתבעים , נמנעה התובעת מלהמציא אישוריי מחלה שיתמכו בטענתה והצדקתה לחיסורים שהחסירה. משכך, טענתה וגירסתה לעניין זה קורסת תחתיה.

7.
אשר להחלטת התובעת שלא להמשיך בלימודיה אצל הנתבעת 1 והעילה להחלטתה זו
גורסת התובעת בסעיף 93 לכתב התביעה המתוקן וטוענת :"כנקמה על כך שהתובעת פנתה לעורך דין בחרה הנתבעת 1 שלא לתת לה להתקדם לשנה הבאה באמתלות שווא שונות ...."
לטענת התובעת כאשר נוכחה שהתנהגות הנתבע 2 כלפיה זוכה לגיבוי מאת עודד ידעיה , "התייאשה והפסיקה את לימודיה בנתבעת 1"-
התובעת סומכת עמדתה על נספח ט לתביעתה . אלא שמעיון בניספח ט לתביעתה עולה תמונה שונה לחלוטין.
ממכתבו של מנהל המכללה ניתן ללמוד כי הסיבה העיקרית לכך שלא נתאפשר לה לעבור לשנה ד הוא " הרבה חיסורים לא מוצדקים" "הרבה אי הגשת עבודות" במובן שהמכללה והעומד בראשה לא "יכלו לכפות על ארז והמורים לתת לך ציון עובר ולהכניסך לשנה ד". – למרות שכפי העולה מנספח ט אפשרה הנתבעת 1 לתובעת "להרכיב מערכת אפילו חלקית שמבוססת על קורסים שלא השלימה או לא עשתה" – העדיפה התובעת לנהוג אחרת ולסיים את לימודיה אצל הנתבעת 1. – העדפה זו לפיתחה רובצת ואינה מקימה לה עילת תביעה בנסיבות שתוארו לעיל ולאור המסקנות אליהן היגעתי.

ואדגיש, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי עמדה במלוא הדרישות האקדמיות, לא החסירה , עמדה בכל דרישות הקורסים הגישה את כל העבודות והנתבעים או מי מהם על דרך התעמרות החליטו שלא ליתן לה ציון עובר.

בנסיבות אלה אין לה אלא להלין על עצמה!.

אוסיף ואעיר כי לעניין זה אני מקבלת את עמדת הנתבעת 1 על פיה משלמדה
הנתבעת שתי שנות לימוד – על פי בחירתה שלה, וגם על פי תקנון הנתבעת,
משלא מצאה לנכון לאור העויינות והאוירה לה זכתה להפסיק לימודיה "עד סוף סימסטר א " – ולא הודיעה על פרישה מלימודיה מסיבותיה- לא בכתב ולא בעל פה
תוך המועד כאמור ,היא אינה זכאית להחזר שכר לימוד .
הנתבעת טענה אומנם בסיכומיה ,ל"תנייה מקפחת בחוזה אחיד"- אלא שטענה זו לא נטענה כחלק מעילת תביעתה בכתב תביעתה המתוקן ולפיכך דינה דחייה.

8.
לאור פירוט היתר שפירטה התובעת בכתבי בי – דין מטעמה ולמרות שההליך התנהל בסדר דין מהיר מוצאת לנכון להוסיף ולפרט :
8.1
אשר ללימודי והתנהלות התובעת העיד עד התביעה גרסון איצקוביץ
: היו לה קשיים להגיע בזמן...היא הייתה מאחרת....אותו דבר בקשר להגשות של עבודות צילומיות, לא תמיד בוצעו ההגשות בזמן..."

8.2
אשר לאופן לימודי התובעת העידה התובעת בעצמה
:
לעניין איחורים- אישרה התובעת בעדותה "אני מאשרת שהיו לי איחורים ללימודים"..."אשר לתדירות וכמור האיחורים העידה: "היו הגזמות.. לא החסרתי יותר מחצי מהשיעורים " ובהמשך בע' 12 שורה 20 העידה :"כן. אני החסרתי חצי, באופן שגרתי קמתי והלכתי לימודים, איחרתי הרבה. אני לא מכחישה את זה. חיסרתי, אני לא יודעת מה זה הרבה".

8.3
אשר לטענת התובעת ועתירתה להשבת שכר הלימוד ששילמה בעבור שנתיים העידה ואישרה
בע ' 12 שורות 22,23" :ש: את מודה שלמדת שנתיים מלאות?


ת: כן שנה שניה ושנה שלישית"
במשמע, שמחד אישרה בעדותה כי למדה שנתיים מלאות ומאידך טענה בתביעתה כפי שצוטט לעיל כשלון תמורה מלא וזכות להשבת שכר הלימוד ששילמה., והכל בנסיבות בהן היא מודה בחיסורים רבים בלפחות מחצית מהשיעורים .
ואוסיף בהקשר זה ואאמץ את עמדת הנתבעת 1 , אין בעובדה שהתובעת "תכננה" לקבלת תעודת גמר לצורך המשך לימודים באוניברסיטה הפתוחה כדי להקנות לה זכות לעשות ככל העולה על רוחה במהלך תקופת הלימודים ו"בזכות" תשלום שכר הלימוד.
את שכר הלימוד שילמה עבור הלימוד במהלך השנתיים. למקרה והייתה עומדת בכל דרישות המוסד הלימודי הייתה זכאית כתוצאה וכתוצאה בלבד לתעודת גמר . ולא נוכחתי בכל דרך אחרת בהסכמה או התחייבות אחרת מטעם הנתבעת 1 כלפי התובעת!.

9.
בא כח התובעת בסיכומיו מרחיב את היריעה וטוען כי הנתבעת 1 לרבות באמצעות ההטרדות אותן היא מייחסת לנתבע 2 יצרו סביב התובעת סביבת לימודים עויינת . ואם לא די בכך , עצם העובדה שהתובעת נדרשה להשלים שישה קורסים היא שגרמה לה לנטוש את לימודיה , כל זאת מבלי שזומנה לשיחה מקדימה , מבלי שקויים לה שימוע או דיון בעניינה, כל זאת בהסתמך בית הייתר על חוק זכויות הסטודנט תשס"ז-2007.
מכאן חבותה של הנתבעת 1 .
אדגיש כי לא נוכחתי באלו מחובות הנתבעת 1 לא עמדה על פי חוק זכויות הסטודנט. והרי לא נוכחתי שהתובעת הושעתה מלימודיה. כל שנוכחתי הוא שלא השלימה לימודים – נוכחות בשיעורים והגשת עבודות וקבלת ציון עובר בשישה קורסים . לא ברור אם כך על מה מלינה התובעת שהרי גם לגירסתה החסירה לפחות מחצית השיעורים.
בעניין זה דוחה את נסיון בא כח התובעת להסתמך על ע"ע 415/06 שדן בחובת שימוע לפני פיטורים. בעניין דנן , התובעת לא פוטרה אלא שסרבה לשאת בתוצאות מחדליה במהלך תקופת הלימודים , וכתוצאה מכך החליטה להפסיק את לימודיה.

10.
בהתייחס לעילת התביעה כנגד הנתבע 2:
בהתייחס להערה אותה מיחסת התובעת לנתבע בסמוך לתחילת הלימודים במילים "מה עשית בלילה" – כאשר נשאלה מדוע לא עזבה את המכללה
עת הושמעה ההערה הפוגענית לשיטתה, בסמוך לתחילת הלימודים , אישרה התובעת בעצמה , "נראה לי לא הגיוני לעזוב את המכללה בשבוע השני או השלישי , לא חונכתי לפרוש ככה. זה לא סביר, .."
כאשר נשאלה מדוע חיכתה שנתיים למרות היחס המבזה והמשפיל המתואר בתביעתה, לשיטתה
ענתה "כי בלי התעודות של מנשר כתעודת גמר אין לי סיכוי ללכת ולהמשיך באוניברסיטה הפתוחה ...אם הייתי מקבלת תעודת גמר ..מזכה אותי באוניברסיטה הפתוחה בשליש תואר ..לכן רציתי לנסות ולהישאר עוד שנה כדי לקבל את השליש"- ע' 13 לפרטיכל.
בעניין אמירה זו אני מקבלת את גירסת הנתבע 2 שלא היו דברים מעולם , בוודאי שלא הטרדה מינית לא כל שכן לשון הרע . התובעת לא הרימה את הנטל לעניין זה ואני דוחה את תביעת התובעת כנגד בעילה זו .
11.
עילת התביעה כנגד הנתבעת 3:
לטענת התובעת בכתב תביעתה מסעיף 63 ואילך התבטאה כנגדה הנתבעת 3, מרצה בנתבעת 1 בהתבטאות מבזה.
מהות האמירה המבזה :
"אליאור , את התקשרת לשב"כ , יש לויאליות ומחוייבות לקבוצה כקבוצת צלימים , לא הולכים ומתקשרים לשב"כ , יש לך בעיה את באה אלי".
- אמירה זו על פי כתב התביעה נאמרה בשנה השנייה ללימודי התובעת אצל הנתבעת 1 בעקבות סיור במוזיאון להריסת בתי ערבים בירושלים כחלק משיעור צילום נוף חברתי. אמירה זו נאמרה בשיעור שלאחר הסיור "בנוכחות הסטודנטים " וכללה לשון הרע , ושקר מפגיע, מאחר והוצגה בפני
הכיתה כ"בוגדת" –
– סעיף 69 לכתב התביעה המתוקן, וכמרגלת – נספח י ע' 1 לכתב התביעה המתוקן.

הנתבעת 3 הכחישה את גירסתה העובדתית של התובעת בתביעתה – סעיף 3 לתצהיר עדות ראשית מטעמה
לשיטתה התקיים אכן סיור לימודי בירושליים המזרחית אלא שלא "במוזיאון להריסת בתי ערבים" – מוסד שאינו קיים לשיטתה.
לגירסתה , מדובר בשטח בתחומי מדינת ישראל , ומכל מקום לא הייתה כל מניעה שהתובעת תודיע כי לא תשתתף בסיור . – סעיף 4ב. לתצהירה.
לגירסתה בסעיף 4ג. לתצהירה , שוחחה התובעת בזמן הסיור בטלפון וכאשר נשאלה לפשר השיחה ענתה התובעת לנתבעת 3 "שיש לה ידי בשירות הביטחון הכללי והיא התקשרה אליו כי לדעתה לאזרחי ישראל אסור להיכנס למזרח ירושליים לשטח
c
".

לגירסתה בסעיף 4ד. לתצהירה, בשיחה בשיעור בכתה אכן אמרה לתובעת, שלפני שהיא עושה "שיחות כאלה לאנשים אחרים היא צריכה לדבר איתי ...הבטחתי לה שאינני עושה עם קבוצת סטודנטים דברים המנוגדים לחוק וכי הטיול מאושר מבחינת החוק ".

הנתבעת 3 בחקירתה הנגדית הוסיפה והבהירה את דבריה :"אמרתי שזה לא לויאלי לכל הצוות וכל הסטודנטים שאם יש למישהו בעיה אנחנו צריכים להבין את זה מהתחלה ולא מישהו אחר. היא אמרה לי שיש לה בעיה כי אנחנו נוסעים לכיוון שלא נכון והיא צריכה לשאול מהשב"כ אם זה מותר לנסוע למקום." לטענתה – אין בדברים אלה משום לשון הרע.
בבואי לבחון את עילת התביעה בעניין זה ולאחר שעיינתי בסיכומי בא כח התובעת
עולה הטענה כי עסקינן בלשון הרע, "בשל הרושם שדברי הנתבעת 3 השאירו על חבריה לספסל הלימודים "- סעיף 15 לסיכומי התשובה. אלא שבעניין "רושם" זה , וליתר הדיוק בשאלה "איזה רושם השאירו הדברים שנאמרו על חבריה של התובעת ללימודים " – לא הובאה כל ראייה .
ככלל ניתן לטעון לעילה לפי חוק איסור לשון הרע בהתייחס לפרסום
שעלול
"(1)
להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;"

לא מצאתי כל פסול בדברים שנאמרו לגירסת הנתבעת 3. לאמור , שאם הייתה השגה או חשש לתובעת בעת הסיור מסיבות כלשהן , היה ניתן לצפות שתבטא חשש זה בפני
המרצה ומתוך דאגה אמיתית – "לויאליות " -לקבוצת המסיירים , שמא אכן נשקפה להם סכנה , חלף פניות לגורמים זרים , אם אכן היו פניות כאמור .
בהעדר עדות תומכת לעניין "הרושם " שיצרו הדברים שנאמרו ושמא נימת הדברים והקשרם , דוחה התביעה כנגד הנתבעת 3 אני קובעת שלשון הרע לא הוכחה בהתייחס לדברים שיוחסו לנתבעת 3.

12.
לסיכום
התוצאה היא שדוחה התביעה בכללותה, באשר התובעת לא הרימה הנטל להוכיח עילות תביעותיה וזכותה לפיצויים הנתבעים.
מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד בסך של 23,600 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל. בפסיקה זו לקחתי בחשבון גם את אופן ניהול ההליך מטעם התובעת ,
הניסוח המסורבל והעמוס של כתבי הטענות באופן שהכביד על ההליך ומשכו לצד ההוצאות להן נדרשו הנתבעים בהגנתם.
המזכירות תשלח פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים

ניתן היום,
כ"ג אב תשע"ד, 19 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 53025-12/10 אליאור פיינגולד נ' מכללת מנשר לאמנות בע"מ, ארז גולן, סוזנה לאוטרבך (פורסם ב-ֽ 19/08/2014)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים