פסקי דין על משה קול | פסקי דין על עיריית ירושלים

5761-01/13 תאק     26/08/2014




תאק 5761-01/13 משה קול נ' עיריית ירושלים








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 5761-01-13 עירית ירושלים נ' קול





לפני
כב' הרשם הבכיר
ניר נחשון


המבקש:

משה קול



-נגד-


המשיבה:

עיריית ירושלים




החלטה

1.
לפניי בקשת רשות להתגונן.

2.
מעיון בתביעה עולה, כי עסקינן בתביעה כספית, על סך 62,463.89 ₪,
בגין חיובי ארנונה, אותם עותרת התובעת לפסוק לה. אליבא דתובעת, על פי רישומיה, המבקש מחזיק בנכס המזוהה כנכס מספר 30140-040-0035 והנמצא ברחוב יד-חרוצים 22 בירושלים. על הנכס רובץ חוב ארנונה בסך 62,463.89 ₪ לתקופת השנים 2003-2010 כאשר החוב המיוחס לתיק זה עניינו חיובי ארנונה לתקופת השנים 2007- 2008. המשיבה שיגרה למבקשת דרישות תשלום והתראה טרם נקיטת הליכי אכיפה וגבייה ואולם זה לא שילם חובו.

3.
אליבא דמבקש, כעולה
מבקשתו, ראשיתה של
הסוגייה דנן עוד בשנת 2006, עת קיבל
דרישת תשלום בגין חובות עבר קרי: 4 שנים אחורה, וזאת עד לשנת 2006. בבירור שערך המבקש, התברר, כי אדם בשם יוסף אילוז אשר שכר בעבר את הנכס נשוא המחלקות שבפני
נו, שלח מכתב לתובעת ביום 31/12/2006, בו טען, כי ביום 31/12/2001 החזיר את החזקה בנכס לידי המבקש. המבקש צירף עותק המכתב הנ"ל, המצויין כנספח א' לבקשתו. על יסוד האמור במכתב,
ביום 25/5/2006
הגיש המבקש השגה אצל המשיבה הכוללת אסמכתאות כגון הסכמי שכירות אשר מוכיחים לטענתו, כי
מאז שנת 2002 ועד הגשת מכתב ההשגה, הנכס נשוא הפלוגתא אינו בחזקתו, וכי הנכס מושכר לצדדי ג'. משכך, עותר המבקש, כי המשיבה לא תחייבו בגין חיובי הארנונה החל מיום 1/1/2002 ואילך ולביטול החלטתה מיום 22/2/06 לחיובו. עוד מציין המבקש, כי לא זכה לתגובת המשיבה בהמשך להגשת מכתב ההשגה האמור.

4.
בשנת 2008 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה (ת"א 15713-08), במסגרתה טען, כי דין השגתו להתקבל ומשכך, על המשיבה להשיב לו כספים בגין חיובי ארנונה בגין הנכס לשנים 2002-2006. למותר לציין, כי בית המשפט דחה את
התביעה. התובע ערער לבית המשפט המחוזי, כאשר בסופו של יום הגיעו הצדדים לפשרה. הסדר זה צורף
כנספח ג'.

5.
המבקש טוען, כי המשיבה ידעה כי אינו מחזיק בנכס האמור כבר משנת 2006,אלא, 3 שוכרים נפרדים. שמות המחזיקים לא עודכנו ברישומי המשיבה, חרף פניות של המבקש עצמו וכן באמצעות בנו, עו"ד רוני קול, לעדכן את המחזיקים בנכס. בסוף שנת 2006 הגיע בא-כוח המבקש פיזית למשרדי המשיבה וזאת על מנת לרשום את מחזיקי הנכס, אולם נאמר לו כי עליו לעשות כן באמצעות הגשת השגה. השגה זו הוגשה לתובעת ביום 16/11/2006. העתק מכתב השגה זה צורף כנספח ד'.

6.
לאחר הגשת ההשגה, במהלך חודש נובמבר 2006, הגיע מודד מטעם המשיבה והתלווה לעו"ד קול בעת בדיקת הנכס נשוא הפלוגתא. המבקש נדהם לגלות, כי המשיבה החליטה לשנות את שטח הנכס האמור ע"י הגדלת שטחו, וכן לפצלו ל- 3 נכסים שונים ונפרדים, כפי שביקש הנתבע מלכתחילה, אך המשיכה לרשום את הנכס ע"ש הנתבע. המבקש צירף את אישור המשיבה לפיצול הנכס כולל חלוקת השטח(מצורף כנספח ה'). רק ביום 18/2/2007, נאותה המשיבה לרשום את אחד החלקים ע"ש מחזיק הנכס בפועל, מר משה שומר, ואילו חלק נוסף נרשם ע"ש מחזיקו, מר דוד גולן, וזאת ביום 28/1/2008. מנגד,את החלק השלישי, חנות בגודל 50 מ"ר אשר הוחזקה ע"י חברת "כותרת ריהוט"
עוד משנת 2002, הותירה המשיבה על שם המבקש.

7.
המבקש טוען, כי בהתאם לסעיף 4 (ב') לחוק הערר, דין ההשגה להתקבל, באם חלפו 60 יום וטרם נענתה. לפיכך,
המבקש טוען, כי על המשיבה היה לרשום את המחזיקים בנכס כבר בשנת 2006, מועד הגשת ההשגה. לחילופין, טוען הנתבע, כי ההשגה כמוה כהודעה באשר לשינוי המחזיקים בנכס, זאת, בהסתמך על סעיף 325 לפקודת העיריות. אין חולק, כי המשיבה קיבלה את מכתב ההשגה לידיה. לפיכך, היה על המשיבה לעדכן ברישומיה את המחזיקים בנכס, ולמצער בחודש נובמבר 2006,
לאחר ביקור המודד בנכס האמור, ואשר בעקבות ביקור זה כאמור, נשלח למבקש מכתב מאת המשיבה בו היא מודיעה על פיצול הנכס ל- 3
חנויות תוך ציון שטח כל חנות . למותר לציין, כי המבקש צירף חוזי שכירות עם שמות השוכרים כך שהמידע היה מצוי ברשותה של התובעת באשר לזהות המחזיקים בנכס. בסיכומו של יום, טוען המבקש, כי דין השגתו להתקבל, הן בשל
אי-מענה להשגתו וזאת בתוך 60 ימים מיום הגשת מכתב ההשגה, אך לא זו בלבד: היה ודין טענתו זו להידחות, הרי יש לקבלה על יסוד
ביקור
המודד ורישום
הנכס
ופיצולו כאמור, בחודש נובמבר
2006. המשיבה מיאנה לרשום את המחזיקה השלישית בנכס (כותרת ריהוט), וזאת בהתייחס לשנים 2007-2008.

8.
המבקש מציין, כי פלוגתא זהה עלתה במסגרת הליך משפטי אחר(ת"א 710278/07), במסגרתו
המשיבה תבעה את המשיב בגין ארנונה לנכס המצוי באותו בניין, שהיה רשום ע"ש "כותרת ריהוט". המבקש טוען, כי המשיבה דרשה ממנו תשלום ארנונה של 4 שנים, בטענה, כי "כותרת ריהוט" אינה אלא פיקציה ולמעשה כלל אינה קיימת. המבקש צירף תצהיר בנדון מטעם
התובעת( נספח ו'). בית המשפט קבע,
כי חברת "כותרת ריהוט" קיימת גם קיימת בתקופות הרלוונטיות. לפיכך, טוען המבקש, כי במעשה בית דין עסקינן, ומשכך לא ניתן עוד לדון
בפלוגתא אשר הוכרעה ע"י בית המשפט.

9.
עוד טוען המבקש בבקשת ההתנגדות אשר הגיש, כי אליבא דדיני הארנונה, חיוב מעין זה מוטל על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס. משכך, יש להחיל חיובי ארנונה ככל שיהיו, על שוכרי הנכס האמור. שמות השוכרים, מהות הנכס ותקופת השכירות נמסרו לתובעת מספר פעמים. הגם ששם הנתבע מופיע ברישומי העירייה כמחזיק בנכס. המבקש מפנה לפס"ד 25885/95 עיריית תל אביב נ' קידר שם נקבע, כי היה והרישום בעירייה היה מוטעה, הרי שדי בכך כדי לפטור מחובת ארנונה, וכי יש להטיל חובות ארנונה ככל שיהיו,
על המחזיק בפועל בנכס, הגם ששמו לא נרשם ברישומי העירייה.

10.
לטענת המשיבה, המבקש מודה שלא הגיש השגה לשנים 2007-2008 אך לטענתו לא קיבל התראה בשנים אלו ולכן הינו פטור מחובת הגשת השגה. כמו כן, בפסק הדין בהליך ת"א 710278/07 כבר נקבע שביום 28.8.06 עדכנה המשיבה בספריה את פרטי המחזיק של הנכס באופן שהמבקש נרשם כמחזיק הנכס תחת חברת "כותרת ריהוט". משכך, נשלחה למבקש הודעת חיוב ודרישת תשלום רטרואקטיבית בגין תקופת החיוב. כמו כן, מציינת המשיבה, כי ההליך הנכון היה על ידי הגשת עתירה מנהלית בדרישה לשינוי רישום ואולם המבקש לא עשה כן ולא נקט בהליכים כלשהם במשך שנים.

11.
לאחר שעיינתי
בטיעוני הצדדים, ובכלל זה- באסמכתאות אשר הוגשו, הריני לקבוע כי דין הבקשה להתקבל, ולהלן נימוקיי:

מסגרת נורמטיבית:

12.
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו1976- קובע כדלקמן:
"3.
מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטעות אלה:
1...
2...
3 .
הוא אינו מחזיק כמשמעותו בסעיף 274 ב לפקודת העיריות. או בסעיף 153(ב) לצו המועצות המקומיות (א). התשי"א1951- לפי העניין".

כאשר הוסף לסעיף זה סעיף קטן כדלקמן:

"(ג)
על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה".
מכאן, כי טענת "איני מחזיק בנכס" זכתה להקלה מסויימת בהוראות הדין תוך מתן שיקול דעת רחב יחסית לבית המשפט להתיר העלאת הטענה בפני
ו אף אם טענה זו לא הועלתה בהליכי ההשגה שמסדיר החוק כאשר שיקול הדעת הרחב הנ"ל מוגבל לטענה זו בלבד.

13.
במקרה דנן,
לטענת המבקש עמד בנטל ההוכחה באשר ליידוע המשיבה אודות המחזיקים בנכס,
אולם זו האחרונה לא עדכנה ברישומיה את המחזיקים הרלוונטיים. הוסף על כך את תשובת המשיבה
מיום 14/1/2007 בהמשך לביקור נציג מטעמה בנכס ביום 19/11/2006. לטענת המבקש הודיעה למשיבה אודות המחזיק בנכס נשוא הפלוגתא, היינו: חברת כותרת ריהוט בע"מ. זאת ועוד: המבקש הציג למשיבה הסכם שכירות, בו חברת כותרת ריהוט בע"מ הינה השוכרת את הנכס נשוא הפלוגתא, כאשר בהסכם מתוקן ישנה התייחסות, בין היתר, לגודל הנכס ותוקף ההסכם, היינו: עד 30/9/2010. טענות אלה ראויות לברור עובדתי ראוי על מנת למנוע עיוות דין.

14.
נוכח האמור- ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן. נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר. התצהיר שצורף לבקשה ישמש ככתב הגנה בתיק. שאלת ההוצאות תישקל עם תום ההליך.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 5761-01/13 משה קול נ' עיריית ירושלים (פורסם ב-ֽ 26/08/2014)