פסקי דין על דוד הרשקוביץ | פסקי דין על הרצל לוי

55167-02/14 א     28/08/2014




א 55167-02/14 דוד הרשקוביץ נ' הרצל לוי








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 55167-02-14 הרשקוביץ נ' לוי




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופט
אמיר סלאמה


תובע
/משיב

דוד הרשקוביץ



נגד


נתבע
/מבקש

הרצל לוי



החלטה


1.
עניינה של החלטה זו בבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

רקע

2.
ביום 26.2.14 הגיש התובע תביעה כספית נגד הנתבע, על סך 973,000 ₪.
בכתב התביעה נטען, כי במועדים הרלוונטיים היה התובע קבלן לביצוע עבודות בניין. בסעיף 7 לכתב התביעה נטען, כי בראשית שנת 2006 (תאריך מדוייק לא ננקב) פנה הנתבע לתובע, וביקש ממנו לבחון אפשרות לבניית דירת מגורים השייכת לו, ואשר היתה אותה עת בתהליך בניה. נטען כי הקשר בין הצדדים נוצר באמצעות עו"ד אלעד לרון, ששימש כמעין מתווך על פי המתואר בכתב התביעה. נטען כי הצדדים הגיעו להסכמות בעל פה (לא צויין מתי), לפיו התובע יבצע עבודות בניה מסויימות, בתמורה לסכום של 330,000 ₪ ומע"מ. על פי הנטען בכתב התביעה, בתחילת ביצוע העבודות (מועד מדוייק לא ננקב) שילם הנתבע לתובע סך של 30,000 ₪ על חשבון התמורה בגין ביצוע העבודות. בהמשך נטען כי "כעבור זמן מה" (שוב, מועד מדוייק לא צויין), סוכם על הרחבת היקף עבודות הבניה שהתובע אמור לבצע, וזאת כנגד סך של 850,000 ₪ ומע"מ. התובע טען כי הוא ביצע את העבודות, ואף ביצע שינויים בהתאם לדרישות הנתבע. בשלב מסויים ביקש התובע לעצור את עבודות הבניה, לאחר שראה כי התובע אינו עומד בתשלומים, אך נטען כי עו"ד לרון שכנע אותו להמשיך, תוך שהוא ערב לכך שהתובע יקבל את המגיע לו. לאור האמור, כך נטען, השלים התובע 90% מהעבודות אותם היה אמור לבצע. בשלב זה ביקש התובע מעו"ד לרון לדאוג לכך שהתובע יקבל את המגיע לו, אך הלה התנער מהבטחותיו, ואף "הרהיב עוז" עת תלה על דלת בית מגורים תחשיב בכתב יד, בו מפורטים סכומים שלשיטת עו"ד לרון מגיעים לתובע (נספח "ב" לכתב התביעה). בדף זה, כך נטען, הוצע שהנתבע ישלם 75,000 ₪ בתוך 30 ימים, ולאחר מכן 50,000 ₪ למשך כמה שנים. משסירב התובע לביצוע תשלומים בהתאם למפורט בדף החישוב האמור, משך עו"ד לרון את ידיו מהעניין. לטענת התובע, הנתבע נותר חייב לו 850,000 ₪ ומע"מ, בניכוי הסך של 30,000 ₪ ששולם ע"י הנתבע, וזאת מכוח התחייבויותיו החוזיות של הנתבע, ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

3.
להשלמת התמונה יצויין, כי בגין החוב הכספי נשוא הליך זה הגיש התובע בחודש נובמבר 2011 תביעה בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 56430-11-11).

ביום 4.3.12 נמחקה תביעה זו, לאחר שהתובע לא המציא לביהמ"ש פרטים במסגרת בקשה לפטור מתשלום אגרה. במסגרת אותה החלטה צויין, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה, הן ביחס ליריבות (שכן ביהמ"ש שם סבר שההתקשרות נשוא התביעה היתה עם תאגיד ולא עם התובע), והן ביחס לסכום התביעה (אותו כינה ביהמ"ש "פנטסטי").

ביום 17.1.14 הגיש התובע בקשה "להחייאת הליך", אשר נדחתה על אתר.

4.
כעת עומדת בפני
י בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים

5.
בבקשה (אליה צורף תצהיר התובע), נטען שיש לסלק את התביעה על הסף מכמה טעמים.
ראשית
, לטענת הנתבע עילת התביעה התיישנה בטרם הגשת התביעה. לשיטת הנתבע, התביעה נסמכת על אירועים שהתרחשו בסוף שנת 2005-תחילת שנת 2006. לטענתו, התובע מסתמך על דף החישוב שערך עו"ד לרון, אשר לפיו התשלום הראשון היה אמור להתבצע בתוך 30 ימים, כאשר לטענת התובע דף זה נערך בסוף שנת 2005, ומעיד על כך שעילת התביעה התיישנה נולדה בחודש ינואר-פברואר 2006, והתיישנה בטרם הגשת התביעה.
שנית
, הנתבע סבור שהתובע נקט בשיהוי בלתי סביר בהגשת התביעה, באופן המצדיק את סילוקה על הסף.
שלישית
, הנתבע סבור שכתב התביעה אינה מגלה עילה, הואיל וההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בינו לבין תאגיד בשם ד. הרשקוביץ חברה לבנין (1980) בע"מ, ולא עם התובע, כך שאין יריבות בינו לבין התובע.
רביעית
, לשיטת הנתבע התביעה מהווה דוגמא לשימוש בוטה לרעה בהליכי משפט, באופן המצדיק את סילוקה על הסף.

6.
במסגרת תגובת התובע, אליה צורף תצהירו, הוא התנגד לבקשה.
התובע חזר בתגובתו על הנטען בכתב התביעה, והבהיר כי עבודות הבניה נשוא התביעה הסתיימו "עד ראשית שנת 2007" (סעיף 19 לתגובה). התובע הוסיף כי ביום 30.11.11 הוא הגיש את התביעה בביהמ"ש השלום בחיפה, אשר במהלכה חל קרע בינו לבין באת כוחו דאז, דבר לו מייחס התובע עיכוב בהליכים שנקט נגד הנתבע.
התובע סבור שהתביעה לא התיישנה, והוא מפנה, בין היתר, להחלטת בימ"ש השלום בחיפה מיום 17.1.14, בה נדחתה בקשתו להחייאת ההליך, ואשר בה נאמר כי זכותו המהותית של התובע להגשת תביעה חדשה לא נפגעה, וזו, לשיטתו, ראיה לכך שההליך הנוכחי הוא המשך ישיר של ההליך הקודם.
באשר לטענת השיהוי, התובע הדגיש שהוא מעולם לא התנהל באופן שהעיד על כך שזנח את תביעתו, אלא ההפך הוא הנכון. התובע הפנה להליך הקודם אותו פתח בבית משפט השלום בחיפה, כעדות לרצונו לממש את זכות התביעה כנגד הנתבע, וטען לקיומה של מחלוקת בינו לבין באת כוחו דאז, אשר לאחר מחיקת התביעה הראשונה מנעה ממנו קבלת מסמכים חיוניים עד לסמוך להגשת התביעה דכאן.
באשר לטענת העדר היריבות, הכחיש התובע מכל וכל את הטענה שההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בין הנתבע לבין חברה, והדגיש כי מערכת היחסים היתה בינו לבין הנתבע.
התובע גם הכחיש את הטענה בדבר שימוש לרעה של הליכי משפט, וטען כי התנהלותו אינה מעידה על שימוש לרעה.

7.
בתשובה לתגובה חזר הנתבע על טענותיו.
הנתבע ציין כי התובע אינו מפרט את המועדים המדוייקים של האירועים שיצרו את עילת התביעה. הנתבע הוסיף כי ביחס לטענת העדר היריבות, התובע התעלם ממפרט טכני שצורף על ידו בהליך הראשון, ובו מתוארות העבודות נשוא התביעה, כאשר על מפרט זה מתנוססת חותמת של חברה.

דיון והכרעה

8.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו על ידם, באתי למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה.

אעיר תחילה כי אמצעי של סילוק תביעה על הסף, ובמיוחד דחייתה, הינו אמצעי דרסטי, בו יש לנהוג בזהירות ובמשורה. אינני סבור כי המקרה דנן נופל לגדר המקרים בהם ניתן לסלק את התביעה על הסף, בטרם היא נדונה לגופה.

להלן נימוקיי.

9.
באשר לטענת ההתיישנות, סבורני כי קיימת בשלב זה אי בהירות עובדתית, שאינה מאפשרת לקבוע, במידה הנדרשת, כי עילת התביעה התיישנה בטרם הגשתה.

הנתבע טוען כי האירועים נשוא התביעה התרחשו בסוף שנת 2005-תחילת שנת 2006, אולם נוכח תצהירי הצדדים והמסמכים שצורפו על ידם, לא ניתן, לפחות בשלב זה, לקבוע מסמרות בנדון.
בשלב מקדמי זה לא ברור מתי בדיוק נכרת ההסכם בין התובע לנתבע; מתי אמור היה הנתבע לשלם את התמורה הנטענת; מתי בוצעו העבודות נשוא התביעה ומתי הן הושלמו.
אכן, עובדות אלה אינן ברורות מכתב התביעה, אך גם הנתבע נקט באי בהירות ביחס למועד המדוייק של התרחשות האירועים נשוא התביעה, ובהיותו בעל הדין המבקש לסלק את התביעה באיבה, ללא דיון לגופו של עניין, היה עליו להידרש לפירוט מדוייק לגבי מועד התרחשות האירועים, באופן שהיה בה כדי לשכנע שלידתה של עילת התביעה היתה מעל שבע שנים לפני הגשת התביעה. כאמור, אין הדבר כך.

מכל מקום, התובע טוען שהעבודות נשוא התביעה הושלמו בתחילת שנת 2007 (אם כי אינו נוקב במועד מדוייק), כאשר מגרסתו עולה כי לאחר שלב זה התקיימו מגעים, באמצעות עו"ד לרון, במסגרתם הוצעה לו הצעה כספית מסויימת. ככל שתתקבל גרסת זו, קיימת אפשרות לקבוע שעילת התביעה לא התיישנה, בין היתר אם ניקח בחשבון את פרק הזמן בו התנהל ההליך בבימ"ש השלום בחיפה, אשר לא בא במניין תקופת ההתיישנות (ראו סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958).
גם טענת התובע בעניין מועד עריכת דף החישוב בידי עו"ד לרון אינו מועילה לו בהקשר של טענת ההתיישנות. ראשית, עילת התביעה אינו מבוססת על דף זה (לפחות לא באופן בלעדי). שנית, מועד עריכת הדף שנוי במחלוקת, ולא ניתן בשלב זה לקבוע מסמרות בנדון ללא שמיעת ראיות.
סיכומם של דברים, בשלב מקדמי זה קיימת אי בהירות ביחס למועד התרחשות האירועים נשוא התביעה, אשרה טעונה בירור לגופו של עניין, ואינה מאפשרת לסלק על הסף את התביעה מחמת התיישנות.

די בכך כדי לדחות, בשלב זה, את טענת ההתיישנות, כאשר ברי שהנתבע יוכל לשוב ולהעלותה, לאחר שמיעת התביעה לגופה.

10.
גם דינה של טענת השיהוי להידחות.

אמנם, בנסיבות מסויימות שיהוי בהגשת תביעה יכול להוביל לסילוקה על הסף, אך זאת רק אם מוכח שהתנהלות התובע לאורך פרק זמן ניכר העידה על זניחת טענותיו כלפי הנתבע, וכי הדבר יצר כלפי הנתבע מצג שגרם לו לשנות את מצבו לרעה.

אין לומר כי במקרה דנן התנהלות התובע לאורך השנים העידה, באופן מובהק וברור, שהוא זנח את טענותיו כלפי הנתבע, ודי אם נפנה בעניין זה לתביעה אותה הגיש התובע נגד הנתבע בשנת 2011. לכך יש להוסיף כי עיון בתצהיר התובע שצורף לתגובתו, ובמסמכים שצורפו לתצהיר, מעיד כי כבר בשנת 2007 פנה התובע לעו"ד לצורך מימוש זכויותיו כלפי הנתבע, ואין לומר שהוא ישב לאורך השנים בחוסר מעש מוחלט, באופן שהעיד על זניחת תביעתו. יש לציין כי המסמכים מורים על כך שגם לאחר מחיקת התביעה בשנת 2011, התנהל התובע באופן שהעיד שבכוונתו להמשיך בהליכים נגד הנתבע, כאשר בין היתר התנהל מול באת כוחו הקודמת בעניין קבלת מסמכים לצורך הגשת התביעה מחדש.

אוסיף גם שלא מצאתי בסיס לקביעה לפיה הנתבע הסתמך על מצג מצד התובע בדבר זניחת דרישותיו כלפיו, או שהנתבע שינה לרעה את מצבו על סמך מצג שכזה.

אין בסיס אפוא לסילוק התביעה על הסף מחמת שיהוי.

11.
באשר לטענת העדר היריבות, אין לומר שכתב התביעה אינו מגלה עילה בהקשר זה.

כידוע, לצורך בחינת טענה לסילוק על הסף מחמת העובדה שכתב התביעה אינו מגלה עילה, יש לצאת מהנחה שכל העובדות הנטענות בכתב התביעה תוכחנה כנכונות, ולשאול האם עובדות אלה יצמיחו לתובע עילת תביעה. במקרה דנן אין לומר שגם אם כל העובדות הנטענות בכתב התביעה תוכחנה כנכונות, לא תהיה לתובע עילת תביעה כנגד הנתבע. הדבר נכון גם בהיבט של העדר יריבות, שכן התובע טוען שההתקשרות נשוא התביעה נעשתה בינו לבין הנתבע, ללא קשר לחברה כזו או אחרת. אין מקום לקבוע בשלב זה מסמרות בטענה של הנתבע לפיה ההתקשרות נעשתה עם חברה ולא עם התובע, ובוודאי שלא הוצגו מסמכים המחייבים מסקנה אפריורית שכזו. באשר למפרט הטכני אליו הפנה הנתבע, הרי שהעובדה שבראש העמוד הראשון של המפרט מופיעה חותמת של חברה, אינה מעידה, באופן אפריורי, שההתקשרות נעשתה עם חברה.
אין אפוא לומר שכתב התביעה אינו מגלה עילה בהקשר זה, נוכח טענותיו של התובע (אשר טעונות, כמובן, בירור).

12.
לבסוף, אין ממש בטענת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת שימוש לרעה בהליכי משפט. הנתבע כלל לא הצביע על עובדות מהן ניתן להסיק מסקנה נחרצת בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט, ולא הניח בסיס, עובדתי או משפטי, לסילוק התביעה על הסף מטעם זה.

סוף דבר

13.
הבקשה נדחית.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בגין הבקשה, ללא קשר לתוצאות ההליך, בסך 1,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.

14.
על הנתבע להגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים.







ניתנה היום, ב' אלול תשע"ד, 28 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 55167-02/14 דוד הרשקוביץ נ' הרצל לוי (פורסם ב-ֽ 28/08/2014)